יום השואה
-
"כולם מתו...איין אבא ואמא וגם אלוהים מת"לשמיעת השיר:
"מוכר הסיגריות" ובמקור "Papirosn " מתורגם מיידיש
בלילה קר גשום וזר
ניצב לו יחידי
בפינת רחוב שכוח
ילד יהודי
איש אינו רוצה לגשת
לבדו עומד בגשם
מבטו בכל עובר ושב
כבר אין לו כוח לשוטט
לאורך הרחוב
הרעב בתוך עיניו ושערו רטוב
ונראה ממש כאילו
מתחנן אותי הצילו
מבקש מכל עובר ושב
הו קנו רק קנו סיגריות ממני
מלבדכם אין איש שיעזרני
קנו נא בפרוטה או שתיים
אל נא תעצמו עיניים
והצילו ילד מרעב
הו קנו נא קנו סיגריות ממני
מלבדכם אין איש שיעזרני
בידכם נתון הנני
קנו נא משהו ממני
ואותי תצילו מרעב
לא לא אשכח את אחותי תינוקת קטנטנה
ברחובות איתה חייתי יחד כשנה
היה לי קל יותר לרעוב איתה ביחד ברחוב
כשעיניה מביטות עלי
ויום אחד חלתה מאוד
אחזתי בה קרוב
ובתוך ידיי היא מתה על ספסל ברחוב
ומאז שנעלמה לה גם אני רוצה למעלה
שיבוא המוות גם עלי
הו קנו רק קנו סיגריות ממני
מלבדכם אין איש שיעזרני
קנו נא בפרוטה או שתיים
אל נא תעצמו עיניים
והצילו ילד מרעב
הו קנו נא קנו סיגריות ממני
מלבדכם אין איש שיעזרני
בידכם נתון הנני
קנו נא משהו ממני
ואותי תצילו מרעב -
"כולם מתו...איין אבא ואמא וגם אלוהים מת"זיוה - באשר לבולגריה - כתבתי את מה שכתבתי אודותיה רק מכיוון שהיא הוזכרה קודם אגבית עם ספרד כמדינות הבודדות שניתן יהיה לסוע אליהן אם נפסול מדינות שהיו ׳מעורבות׳ בשואת עמנו - מתוך כוונה להגיד את מה שכבר נכתב כאן - פסילה כזאת - אם היתה נעשית - לא היתה משאירה הרבה...
באשר להצלת יהדות בולגריה - הזכרון המעומעם שלי נותן את הקרדיט לזה לכנסיה ולעוד כמה גורמים פוליטיים אבל לא היה זכור לי המלך בהקשר הזה. אולי אני טועה.
ובעניין פולין -
הזכרת לי עוד סיפור של אבי -
ממש בתום המלחמה - הוא וסבי וסבתי עם עוד מספר בני משפחה ששרדו (הרוב נרצחו) חזרו לסאנוק שבגליציה על מנת לתור אחר בני משפחה ניצולים נוספים.
הם עשו דרך ארוכה וקשה לשם עם יהודים אחרים.
עם ירידתם מהרכבת - הם נרגמו באבנים - בלוקים - שהרגו ופצעו חלק מהניצולים האומללים ששרדו עד אז.
הם נמלטו מהמקום שרק בגדיהם לגופם והתגלגלו לבסוף למחנה מעבר ליד מינכן משם עלו ארצה.
-
האם עדיף לא לחוות זוועות ולא לזכור כלום ??אימי הינה אחת מהיתומים שנאספו בשלהי המלחמה ע"י מתנדבים שאספו ילדים יהודים מהכפרים באזור פולין.
אספו אותה כשהייתה בת שנתיים מבית כפריים ששמרו עליה ואין לה זכרון של אמא, אבא, אחים, בית...
מעולם לא הצלחנו לגלות מי הציל אותה ומאיזה כפר בדיוק ואפילו את שמה האמיתי לא ידעו
האם טוב היה שלא חוותה זוועות וזכרונות רעים
או אולי חבל שלא זכרה משהו
לעיתים אני מדמיין אותה עומדת מול במה שמקריאים שמות במסגרת מפעל " לכל איש יש שם"
עומדת ולא אומרת...
-
לנסות להתחיל להבין איך:תנסו לקרא את "נוטות החסד" של ג'ונתן ליטל.
ספר שנוי במחלוקת המספר את הסיפור של השואה מנקודת מבט של קצין אס אס.
כשקוראים אותו מתחילים להתקרב להבנה של הבנאליות של הרשע.
-
לנסות להתחיל להבין- איך?למרות שאני מרבה לקרוא, משנה לשנה אני מבינה יותר ויותר שלעולם לא אוכל להבין את החור האפל הזה.
השבוע סיימתי לקרוא את "האבודים" של דניאל מנדלסון. ספר מרתק עמוס בפרטי התחקיר שערך דניאל מנדלסון היהודי ממנהטן לאחר משפחתו של אחי סבו מבולחוב, משפחה שאבדה בשואה.
שמוליק- אם לא קראת, אתה חייב. יש שם הקבלה בין מסעות הגילוי לפרשיות מספר בראשית, שלראשונה הבנתי אותן באופן שונה.
בחרתי לצרף תמונות שצילמתי לפני מספר שבועות בקיר המצבות שבקזימיש דולני.
הגרמנים ציוו על יהודי המקום לסלול דרך מאבני המצבות של בית העלמין של העיר, והם הניחו את המצבות עם הכיתוב כלפי פנים.
מתכנן אנדרטת המצבות בחר להשתמש באותן המצבות שנשתמרו לבנית הקיר, אשר שבר שלא יאוחה לעולם חוצה אותו.
נילי
-
לנסות להתחיל להבין- איך?תום - בדיוק כשקראתי את ההודעה שלך - השמיעו את השיר הזה בגלי צה״ל בתוכנית מעניינת של קובי לוריא על מוסיקה בגטו וילנה ובסביבה.
נילי - לא קראתי. תודה על ההמלצה.
-
לנסות להתחיל להבין- איך?מצרפת את השיר שלא יוצא לי מן הראש- מכתבו של מנחם מנדל.
חלק מן העצב העמוק שלי הוא על הסבים, הסבתות והמשפחות הענפות שלי, שלעולם לא אכיר, ועל תרבות ועולם שהיה ואיננו, ורק מקצתו נחשף לעיננו.
מכתבו של מנחם מנדל
מילים : נתן אלתרמן
לחן : שלמה ארצי
שיינה שיינדל שלי, זוגתי היפה,
בין עבים הלבנה נוגהת.
שיינה שיינדל שלי, דרך ליל וסופה,
בראשי החולם את נוגעת.
בקפוטה שלי רוח ליל ממרט
ושמוט כובעי עלי עורף ממצח,
כך הלכתי חיים כך שוכב אני מת.
כי דמותי, כך אומרים, היא בת נצח.
שיינה שיינדל שלי, יורד שלג לבן,
אין אדם, כולם תמו, הביני.
טוביה מת, ומת מוטל בן פייסי החזן,
מת האיש היקר, הדוד פיני.
וגם טופ'לה נח, טו טו ריטו התם
נח פעוט ומחייך עד מוות,
נצחיים הם שחוקו ובכיו של העם,
כי טופ'לה הוא בן אלמוות.
והלילה היה משריפות חכלילי
ואני צוואה לך ניסחתי,
על איגרת קטנה, שיינה שיינדל שלי,
וברור כי עיקר שכחתי.
העיקר לך רציתי תודה להגיד,
שהיית לי בת זוג סבלנית ומכפרת,
שיינה שיינדל, שיחקנו קומדיה נצחית,
אך גמרנו אחרת, אחרת.
שיינה שיינדל שלי, דרך ליל וסופה,
בראשי ההרוג את נוגעת.
שיינה שיינדל שלי, זוגתי היפה
בין עבים הלבנה נוגהת.נילי
-
לנסות להתחיל להבין- איך?מרגש בצורה יוצאת דופן.
סיום הולם ליום הזה שלא יסתיים לעולם.
-
לנסות להתחיל להבין- איך?אורי, נותרתי פעורת פה מהסיפור המזעזע שלך... מאחלת לך בריאות טובה.
אני חושבת שפולין מוקצית מכמה סיבות, כפי שאמרו כאן - בית הקברות הגדול ביותר של העם היהודי, שיתוף הפעולה והאכזריות של חלק מהפולנים, אבל לצידם היו גם אנשים שסייעו ליהודים, חלקם תמורת כסף או שווה-כסף, מה שהעניק עוד קצת חיים, חלקם מתוך גילוי אנושיות.
מירה
-
לנסות להתחיל להבין- איך?אני חייבת להודות כי השנה היה לי קשה להתחבר לארועי יום השואה. הנאומים וחלק מן הטקסטים ה"רשמיים" נראו לי רדודים ושבלוניים, בלי מסר או מחשבה אמיתים, ומנותקים כל כך ממציאות חייהם של רבים מדי מהניצולים בשאר 364 ימי השנה, כשהזרקונים מופנים למקום אחר.
רק עכשיו מצאתי את הפנאי (בעיקר הנפשי) לקרוא את השרשור המרתק הזה ומצאתי בו דברים כל כך כנים וכואבים וחשובים. תודה לכל אחד ואחת שתרם לו.
ואוסיף משהו שקראתי כעת, שמאוד מדבר אלי . הלוואי שגם יתגשם.
"בתום כנס בינלאומי על "מורשת ניצולי השואה - ההיבט הערכי והמוסרי" שנערך ביד ושם, פירסמו ניצולי השואה מנשר וכך הוא מסתיים: "אף על פי שזיכרון השואה טעון וספוג ברוע ובאובדן צלם אנוש המאיימים על כל ערך אנושי, אנו הניצולים, שצעדנו בגיא צלמוות וראינו כיצד משפחותינו, קהילותינו ועמנו מושמדים, לא שקענו אל תהומות הייאוש ולא איבדנו את האמונה באדם ובצלם אלוהים. אנו מבקשים לחלץ מן הזוועה שחרצה בבשרנו מסר חיובי לעמנו ולעולם - מסר של מחויבות לערכי האדם והאנושות. "השואה שייכת למורשת האוניברסלית של כל בני תרבות. היא שקבעה את אמות המידה לרוע המוחלט. לקחי השואה חייבים להיות לקוד תרבותי של חינוך לערכים הומניים, לדמוקרטיה, לזכויות אדם, לסובלנות ולסבלנות ונגד גזענות ואידיאולוגיות טוטליטריות."
