סופיה. בולגריה. טיול פרידה
-
הי כולם, תודה שבאתם. שבו. תרגישו בבית. המשקאות כרגיל במטבח. אנחנו שותים היום ראקיה, או כמו שהבולגרים מכנים אותה בחיבה – ראקישקה. מי ש-45% אלכוהול גדולים עליו מוזמן למזוג לעצמו בירה זגורקה צלולה. אנחנו תכף נצא לדרך אבל לפני כן בקשה גדולה והקדמה קצרה.
אני מבקשת שלא תגיבו עד שלא אסיים לספר. בדרך כלל התגובות שלכם הן הדלק והחמצן שלי כשאני מעלה סיפור, אבל הפעם חשוב לי שהסיפור יעלה בלי קריאות ביניים. זה לא ייקח לי הרבה זמן ואנחנו נדבר אחר כך על הכול. טוב?
אז איך הכול התחיל
(או אולי נכון יותר, איך הכול נגמר)
אני אקח אותך לבולגריה, אמרתי לאמא.
ואמא הנהנה.
אני ידעתי שהיא מעדיפה ברלין או פריז.
והיא ידעה שאני זקוקה לבולגריה.
ועכשיו יקיריי, בואו איתי לארץ שבה לעגבניות יש טעם וריח והאנשים מחייכים מהלב ולא מהנימוס, ארץ שבה האוכל אלוהי והמחירים מצחיקים, ארץ שבה אומרים "כן" ועושים עם הראש "לא" ולהפך, ארץ שבה השארתי את ליבי לפני המון שנים ומדי פעם אני קופצת לוודא שהוא עדיין פועם ומסוגל לאהוב. בולגריה, הנה אנחנו ממריאים.
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהבדרך האבנים הצהובות
בשלוש לפנות בוקר הנסיך חוזר ממדורות ל"ג בעומר.
בארבע אמא מתקשרת לוודא שהוא כבר חזר.
בחמש הכלב משוכנע שקמתי כדי לטייל איתו ומעיר בנביחות את הנסיך.
בשש מתבגר עצבני נובח "תנו לישון כבר" ודוחף אותי אל מאחורי הדלת.
מונית שהזמנתי אתמול לא מגיעה, שישים שניות של לחץ ומונית אחרת אוספת אותנו עם המזוודה האדומה לטרמינאל 1. אמא שלא ביקרה בנתב"ג בדיוק שלוש שנים מאז טיול השורשים לקייב, לא מבינה מה קורה פה, למה טרמינאל 1 מה זה לואו קוסט וכו'. אני מרגיעה, מספרת, מסבירה, חוזרת שוב ושוב "זה בסדר, אל תדאגי, תסמכי עלי".
קבוצה ענקית אינסופית של רוכבי אופניים עומדת לפנינו בצ'ק-אין עם האופניים הלא נגמרים שלהם. קצת עיניים והתחנפנות קצרה והם נותנים לנו לעבור. חה! ראשונות בצ'ק-אין, ראשונות בביקורת דרכונים, ראשונות בהמתנה לשאטל לטרמינאל 3. כאילו שזה משנה משהו, אבל ההרגשה טובה.
סנצוויץ' עם סלמון כמובן וקניות מאוד יעילות בדיוטי. רק לפני חמישה ימים WIZZ חנכו את הקו. הבנתי שרוב המושבים כבר נמכרים בתור חבילות לסופיה מה שאומר שיישאר לנו מעט מאוד מקומות פנויים במחירים שמיקי ו-WIZZ הרגילו אותנו. הכרטיס עלה אגב 49.90 ועוד 40 מזוודה אחת של 32 קילו. מי צריך מזוודה לארבעה ימים? אני. כי בלי קרמים בולגריים אני לא חוזרת .
טיסה כמעט מלאה שממריאה כמעט בזמן. בהמראה אני מחזיקה לאמא את היד. שונאת טיסות ועוד יותר שונאת המראות. תמיד כשאנחנו טסות ביחד אני מחזיקה לה את היד. תמיד ברגע שהמטוס סוף סוף מתיישר היא מעיפה לי את היד ואומרת "מתי תתבגרי כבר".
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהנחיתה רכה, תוך 10 דקות גם המזוודה האדומה כאן. דלפק מוניות OK. מונית למרכז העיר כ-12 לבה שזה 6 יורו. קבוצה ענקית של נשים, מאלה שהתייאשו מאריאלה והחליטו לנסות את מזלן בקזינו בסופיה בודקת את האופציה של שאטל – 3 יורו לאחת. מיותר לציין שאנחנו עם מוניות OK. בדרך לדלפק שלהם כל מיני חאפרים ניגשים ושואלים אם אנחנו צריכות מונית. אל תתפתו לנסוע איתם. רק מוניות OK. הם מצוינים.
החוצה למונית. מזג אוויר של אושר 23+. אני מציתה סיגריה. הנהג הבולגרי תופס את המזוודות. אני מבקשת רגע לסיים את הסיגריה, הוא מחייך ואומר "או.קי. סמוקינג טקסי". כן אני שומעת אתכם מצקצקים. נכון, כל כך לא בריא. אבל – הערת ביניים – בבולגריה לא מנדים ולא רודפים אנשים בגלל חולשותיהם. עכשיו גם לכם ברור מה שאני יודעת כבר מזמן - הארץ הזאת קיימת בדיוק ורק בשבילי.
הנהג בג'יבריש שנדמה לו כרוסית מדבר איתי על פוליטיקה ואולי על אשתו כי אני לא מבינה מילה, ומצביע על הר ויטושה שמבצבץ מכל פינה בסופיה. למעלה יש עדיין שלג.
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידההוא לוקח אותנו למלון Sofia Place שבמרחק יריקה מהשדרה המרכזית ויטושה. פקיד הקבלה מקסים ויעיל. תוך שניות מקבלת מפתח. אנחנו נכנסות לחדר שנקרא סטודיו. ענק. מזגן, שתי מרפסות, מטבחון, פינת ישיבה. חדר רחצה בגודל של הדירה שלי עם אמבטיה מפוארת ומקלחון נפרד, WIFI חופשי. עלות 80 לזוג עם א"ב. החיסרון - אמנם יש כיור ושתי כוסות אבל זהו. לא קומקום ולא כלים. תביאו מהבית או תצאו החוצה לשתות קפה. 1 יורו לאספרסו כפול עוד לא רושש אף אחד.
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהבלי להתעכב יותר מדי, החוצה. 20 מטר ושדרת ויטושה (ויטושקה בפי הבולגרים) במלוא הכיף שלה. היא מלאת בתי קפה מכל הצבעים והסוגים. לא מזמן הפכו אותה למדרחוב אבל פסי החשמלית עדיין שם.
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהיש בשדרה מלא חנויות כולל M&H אבל אנחנו לא מתפתות עכשיו. אנחנו ממשיכות לכנסיית סבטה נדליה. פה ב-1925 היה ניסיון התנקשות בצאר בוריס. צילמתי לכם את השלט, תקראו. אני פה לא בשביל הפרטים ההיסטוריים. בפנים אסור לצלם כמובן. שווה ביקור בהחלט.
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידההאזור הזה נקרא מתחם הסובלנות. כנסייה פרבוסלאבית, מסגד, כנסייה קתולית ובית הכנסת נמצאים ברדיוס של 500 מטר. פעם מדריך מקסים בשם אלכס, בבורגס הנטושה של סוף עונה, אמר לי "אצלנו בבולגריה לא נהוג לשאול באיזה אלוהים אתה מאמין. אנחנו מקבלים את כולם. אנחנו אנשים של שלום".
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהואנחנו בכיוון בית הכנסת דווקא. בחיים לא נכנסתי לבית כנסת בחו"ל. בארץ בפעם האחרונה זה קרה בבית ספר יסודי. בבולגריה רציתי.
רב צעיר, כמעט נער ונערה דתייה פוגשים אותנו בכניסה. אני מבקשת להתפלל. אמא לא נהנית אבל גם לא מתנגדת. הרב שואל אם אני קוראת עברית, כשאני אומרת כן שניהם בקול אחד שואלים בעברית "את מארץ הקודש"?
אנחנו מתפללים ואחר כך אני מספרת להם שיש פורום כזה בישראל של אנשים שאוהבים לטייל. ועכשיו כשיש טיסות נוחות (שניהם מהנהנים ואומרים "כן, כן, WIZZ") אולי אני אצליח להלהיב עוד כמה להגיע לארץ היפה הזאת.
הרב אומר מייד שאם יש בקשות לאוכל כשר, תפילות, קבלת שבת וכו' כל מה שצריך זה לשלוח לו מייל. הנה האתר של בית הכנסת יש שם את המייל שלו. כל מי שרוצה או מתעניין מוזמן.
בחיים לא ראיתי בית כנסת כל כך יפה. אנחנו נפרדות בהרבה דמעות וחיבוקים מהנערה, אני מודה שוב ושוב לשניהם ובתחושה מוזרה, משהו רוחני כנראה (ואולי זה סתם רעב) אנחנו מרחפות החוצה.
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהאהה, אז זהו שעוד לא אכלנו. חזרה לכיכר סבטה נדליה ומסעדת HEPPY שהסניפים שלה פזורים בכל רחבי בולגריה. אוכל מצוין, אווירה כייפית, חצאיות מיקרו מיני אדומות של המלצריות, תפריט נפרד של סושי (מעולה). ארוחה טובה עם בירה, קפה וקינוח סביב 10 יורו לאדם. יחסית לבולגריה יקר. בכלל סופיה יקרה יחסית לבולגריה. אבל מותר לה.
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהאוקי. בזה מיצינו את הכסף הבולגרי שהיה לנו וצריך להחליף. שימו לב, להחליף רק בבנקים. לא בצ'נצ'ים שפזורים בכל פינה. תחפשו בנק. כי בצ'נצ'ים השער נמוך בכ-15% ממה שתקבלו בבנק. המינוס היחיד זה שבבנק צריך להציג דרכון ולא מסתפקים בצילום. זאת הייתה הערה טכנית לטובת אלה שילכו בעקבותיי. בקיצור מחליפות 100 יורו ושוב מרגישות עשירות.
היינו בסופיה כמה פעמים. יום פה ויום שם, תמיד בדרך לכפר נידח כלשהו. אנחנו פונות לכיוון מלון שרתון וחנות TZUM. פעם קודמת שהיינו פה ישבנו כולנו - שתי הסבתות, הנסיך, אבא שלו ואני בבית קפה והתענגנו על עוגות מטורפות בסכומים מגוחכים. נכנסות ל-TZUM רק כדי לגלות שממה מפוארת. כמה חנויות מותגים ואפס אנשים.
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידההחוצה. בצד אחד של הרחוב בניין עם החנות TZUM ומשהו ממשלתי, בצד שני בית הנשיא, בסוף הרחוב בניין הממשלה, בתחילתו פסל מכוער להחריד של סופיה וכנסייה קטנטונת יפיפייה מקסימה שנראית הכי לא שייכת ומצד שני הכי במקום פה בין שרידי הסובייטיות הזאת.
כנסיית סבטה פטקה סמרדג'ייסקה אחת העתיקות ביותר בסופיה. לפי ויקיפדיה הבפנים שלה מרהיב אבל היא סגורה עכשיו וכל מה שאפשר זה להדליק נר זיכרון לידה. אנחנו נמנעות אבל עדיין מתלהבות.
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהומכאן אנחנו מתחילות לפסוע לאט לאט ולבד לגמרי בדרך האבנים הצהובות. נסיך פרדיננד הבולגרי נורא רצה להפוך את סופיה לוינה או בודפשט. כשהוא התחתן עם מריה לואיזה ב-1893 הם קיבלו כמתנה לחתונה אבנים צהובות לריצוף הרחובות הראשיים של העיר. אבל רק בשנת 1907 חלומו של פרדיננד התגשם והרחובות הראשיים של סופיה רוצפו בדומה לערי בירה אחרות באירופה באבנים האלה. זהו, סיימתי עם הפרטים ההיסטוריים.
שמש מלטפת ורכה מלווה אותנו. לבד בדרך האבנים הצהובות ונדמה שתכף, עוד רגע יקרה קסם או נס ואולי הכול ישתנה והכול יהיה אחרת ואולי לא הכול אולי רק משהו אחד, משהו חשוב והכול יתחיל מהתחלה ויהיה אחרת אולי...
איפה אם לא בבולגריה אפשר לפסוע עם אמא בדרך האבנים הצהובות ולשתוק עם חיוך ולדבר בלי קול ולהמתין לנס או קסם.
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידההאבנים הצהובות ממשיכות הלאה ואנחנו יורדות למעבר תת קרקעי בין שני הבניינים הענקיים האלה שחולשים על כל הרחוב. במעבר תת קרקעי כמה חנויות משובחות עם - סוף סוף - קרמים בולגריים עם מי ורדים. אל תקנו. זה מיועד לתיירים ויקר. אבל תציצו. במעבר הזה יש גם כל מיני שרידי עתיקות שאין לי מושג ממתי ומאיפה אבל יש שם שילוט. אגב, רוב השילוט בעיר הוא בשתי שפות. ליד כל אתר היסטורי או סתם חשוב יש שלט שמזמין לחייג שיחת חינם לקבלת מידע באנגלית. אין שום בעיה להסתדר בעיר מבחינת השפה כי כולם כולל כולם מדברים אנגלית. בכפרים אגב המצב קצת שונה.
בית הנשיא והמשמר. בשעות מסוימות הם מתחלפים בטקס קטן וחמוד. יודעת בוודאות כי פעם ראינו אותם. ברגע הזה הסוללה במצלמה נגמרת. מפלס העצבים מזנק וחוצה מייד את הקו האדום. בקיצור בלי מצלמה אין לי מה לעשות פה. מחליטות לחזור למלון לנוח עד שהסוללה תטען ולצאת לסיבוב נוסף.
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהעד שזה קורה השעה כבר חמש וחצי בערב. להזכירכם בשלוש לפנות בוקר הנסיך חזר מהמדורות ומאז אני ערה. אז אנחנו זוחלות טיפה החוצה לקנות דובדבנים ושטויות לארוחת ערב. פונות לרחוב SOLUNSKA וגל של נוסטלגיה שוטף אותנו עד דמעות. היינו פה לפני שמונה שנים.
שנה לפני כן התחתנתי בבולגריה וכשחזרנו והחלטנו שבקיץ ניקח לשם את כל המשפוחה. נסענו אז לכפר שלא מופיע על שום מפה, אי שם בהרי רודופי על גבול יוון. קליטה סלולארית לא הייתה ובמשך עשרה ימים נשמנו אוויר הרים צלול כראקיה, צחקנו וטיילנו בטבע הפראי של רודופי. כשירדנו מההרים להצטייד בקצת אוכל וקרמים בולגריים אבא של הנסיך קיבל צו 8 ב-SMS. מלחמת לבנון השנייה לא יכלה להתקדם בלעדיו. המבצע של הבאתו לסופיה, החלפת כרטיס טיסה, חזרה לרודופי לשתי הסבתות והנסיך, מציאת דירה והמעבר לסופיה בלי רכב להמשך החופשה, היה לא פחות מורכב והרבה יותר מוצלח מהמלחמה אגב.
וכך מצאתי את עצמי אחראית בלעדית על הסבתות והנסיך בסופיה במשך ארבעה או חמישה ימים שנשארו לנו עד הטיסה הביתה. שוטטנו אז המון בעיר. בעיקר אני ואמא. הנסיך העדיף להישאר עם חמותי בדירה ולראות טלוויזיה, אז הוא עוד היה ילד טבע והעיר לא עניינה אותו. אמא ואני הלכנו לאן שהרגליים הלכו. בין היתר בילינו שעות ארוכות פה, באזור הישן הזה של סופיה, כיכר סלאבייקוב עם שוק הספרים הגדול שלה. אפשר למצוא כאן הכול ובכל שפה.
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהאחרי ניגוב הדמעות הטובות אנחנו פולשות דווקא לחנות של DM ויוצאות עם 7 קילו ראשונים של קרמים תוצרת בולגריה. המחירים נשארים קבועים בין 1.5 ל-2 יורו. אחר כך סופר להשלמת ארוחת ערב וזהו, גם הסוללות שלנו גמורות כבר.
אז מה יש לי לספר לכם על סופיה? היא בוודאות לא פריז. וטוב שכך. יש בה נאיביות ופרובינציאליות, יש בה לפעמים תחושה שאנחנו עדיין בשנות ה-70 או ה-80. זה מורגש גם בלבוש של אנשים, גם בחלונות הראווה, גם במדרכות השבורות וגם בחצרות המוזנחות משהו. זאת לא עיר עשירה ואין בה מכוניות מנקרות עיניים או בנייני זכוכית ומתכת. אבל היא כל כך משתדלת לא להישאר מאחור. המון בתי קפה מפנקים, המון מלונות בוטיק, מסעדות בכל פינה במחירים מצחיקים. וגם זה לא העיקר. העיקר זה הרגשה שאתה רצוי כאן, שאתה אורח רצוי ואהוב. לא יודעת להסביר את זה. יודעת רק שפה אני מרגישה בנעלי בית. ועוד לא אמרתי מילה (כמעט) על קרמים בולגריים עם מי ורדים...
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהובכן, קרמים בולגריים עם מי ורדים
בלילה ירד קצת גשם. מזג אוויר סגרירי ונעים. ארוחת בוקר בסדר גמור ואפשר גם להזמין פנקייקס וכל מיני חביתות. אמנם בלי שמפניה כמו בלונדון אבל גם החדר לא עולה 200 יורו. לקראת עשר אנחנו יוצאות לסיבוב שמתחיל ליד התיאטרון הלאומי ע"ש ואזוב. בניין ענק ומרשים בתוך פארק. הערמונים פורחים.
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהמכאן לכנסייה הרוסית הקטנה. מולה ביצת המשאלות. זוכרים אולי איך בקייב ליטפנו מיליון פסלים ואפילו דגים חיים כדי לבקש משאלה? אז הנה גם פה בסופיה. מה כבר יש לי לבקש? פעם היו לי משאלות באמת משובחות – נעליים של מנולו, טיול לאמסטרדם, תרמיל של קיפלינג. בשנים האחרונות הדבר היחיד שאני מבקשת זה בריאות. ככה שביצת המשאלות יצאה בזול הפעם.
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהסביב הכנסייה הרוסית פארק קטן. עם פסל של פושקין ומלא ספסלים ופרחים. סופיה מזכירה את קייב עד כאב לב בגינות שלה, בפארקים, בספסלים, באנשים.
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהמכאן מעבר לכביש רואים כבר את כנסיית אלכסנדר נבסקי. אבל קודם שוב פארק קטן ושוק קטן של תמונות זבל ושל מדי צבא וזבל ושל עבודות יד מקוריות לא זבל בכלל. להתמקח, להתמקח ושוב להתמקח. כעבור חצי שעה אנחנו מחבקות באהבה בובת מכשפה נהדרת תמורת 5 יורו. המחיר ההתחלתי היה 15.
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהמתקדמות סוף סוף לכנסיית אלכסנדר נבסקי. הכנסייה נבנתה בכספי העם הבולגרי לזכר חיילים בולגרים, רוסים, אוקראינים, מולדובים, פינים ורומנים שבין השנים 1877 – 1878 נלחמו בתורכים. התורכים היו רעים לבולגריה. עשו פה מלא נזקים. המון מנזרים יפים הוחרבו.
בטיול הקודם בבולגריה ביקרנו במיליון מנזרים וליד כל אחד היו תמיד שני שלטים. האחד "נבנה בשנת X, נהרס על ידי התורכים בשנת Y". השלט השני תמיד סיפר שבמנזר זה (במערה זו, בכנסייה זו) הסתתר וסיל לבסקי מהתורכים. וסיל לבסקי היה מהפכן ונלחם בהם, רק שכמות השלטים האלה הביאה אותנו להרהר מי באמת עשה את המהפכה אם לבסקי רק התרוצץ בין מערות ומנזרים ברחבי בולגריה. אמא עוד מספיקה להגיד "מה קרה שלבסקי לא התחבא כאן" ואנחנו נכנסות פנימה.
תשמעו, הכנסייה אדירה. בפנים היא פשוט מהממת, משאירה אותך פעור פה אל מול היופי שלה. לדעתי הכי יפה מכל מה שראיתי אי פעם כולל הכנסיות של קרמלין. האוויר בכנסייה נקי, האווירה שלווה כל כך. אנשים נכנסים מדליקים נרות מתפללים. מישהי עומדת מול איקונה של האם הקדושה ממלמלת מנגבת דמעות מנשקת שוב ממלמלת. גם אני רוצה ככה. לפעמים אני חושבת כמה קל ונעים כשיש תמונות וציורים ואיקונות של האל והמשפחה המורחבת שלו. סליחה, סטיתי מהנושא. בקיצור הביקור בנבסקי עושה לנו טוב. תרשמו כביקור חובה.
