סופיה. בולגריה. טיול פרידה
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהבצד שמאל של הכנסייה דלת כניסה לקריפטה ובה אוסף ענק של איקונות. הכרטיס 3 יורו. אני לא חובבת גדולה של איקונות אבל המקום מעוצב בצורה כל כך נעימה, רכה, כזאת שמזמינה לשוטט בין הקשתות ולהתרשם מעוד ועוד קדושים מעונים ועושי נפלאות (בטח גם מעונים). בכניסה לקריפטה פסל של כלב. תרומות לבית ספר לכלבי נחייה לעיוורים. ברור שאנחנו תורמות. גם אתם תתרמו בבקשה כשתהיו שם.
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהמכאן אנחנו עוברות את הכביש לאש תמיד לזכר החיילים הבולגריים שנהרגו למען המולדת. ליד - כנסייה נוספת קטנה סבטה סופיה, שגם עליה אנחנו לא מוותרות. אבל האוויר בפנים מחניק דחוס ולא נעים ואנחנו בורחות משם לגינה קטנה עם מזרקה ומים מינראליים. כל מי שעובר ליד מתכופף ושותה. אולי כי הבולגרים צמאים על הבוקר ואולי כי המים קרים וטעימים ואולי זה שוב משהו כזה שמגשים משאלות. אנחנו לא מתווכחות, שותות ונותנות לרגליים כמה דקות של מנוחה.
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהמכאן ממשיכות לכיוון האקדמיה למדעים. גם האזור הזה מרוצף באבנים הצהובות. הוא מלא בפרקים, פסלים לזכר צנחנים, טייסים, אזרחים שנהרגו במלחמה (איזה? אחת מהן). פסל של קדוש (אחד מהם) ולידו פזורות אבנים עם מילים כמו "מוסר", "חמלה", "בריאות", "חירות".
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידההלאה לאנדרטה הרוסית. כרגיל "שלנו הכי גדול שלנו הכי ענק". אבל על רקע ההר ויטושה אפילו הזוועה הסובייטית הזאת איכשהו מתקבלת על הדעת. מכאן לגשר הנשרים. לא משהו, ארבעה נשרים ששומרים על הגשר. זה כל הסיפור. כלומר בוודאות יש סיפור מאחורי זה שכולל לבטח גם את התורכים וגם את וסיל לבסקי אבל לא מצאתי לנכון לבדוק.
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהאחורה פנה ואנחנו בדרך למרקייה קטנה. קראתי עליה באתר חמוד עם המלצות של המקומיים: Supa Star המקום שני מטר על מטר. שישה סירים עם מרק, סנדוויצ'ים, שתייה קלה וקינוחים. הכול תוצרת הבית. מדרגות קצרות למעלה וכמה שולחנות באווירה מקסימה.
אני די מיואשת מאוצר מילים הדל שלי, כל הזמן רק "מקסים, נעים, כייפי, נהדר" אבל מה אני אעשה, זה לא אני, זאת סופיה. מרק וסנדוויץ' (שניהם מצוינים לאמצע היום) בעלות של 4 יורו. עם האוכל מקבלים מפית צהובה וכל מי שבא לו כותב עליה או מצייר עליה מה שבא לו ותולה אותה על חבל מיוחד למזכרת. תראו בעצמכם. נכון מקסים?
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהעכשיו לאן? עכשיו נחזור שוב לבניין הנשיאות ונראה אולי החיילים יעשו את הטקס הקטן של חילופי המשמר. בדרך חולפות על פני מוזיאון לאמנות ובזווית העין אני קולטת כרזה שמה שאני מבינה ממנה זה תערוכת מירו. לא מפספסים תערוכה של מירו. מוזיאון קטן. כרטיס כניסה 1.5 יורו. עולות לקומה השנייה אין מירו. יש אולם של אמנים בולגריים. חלקם חביבים חלקם מוזרים.
איפה מירו? אהה, אומרים שלמטה. יורדות למטה. כמה חללים מעניינים מאוד ושלט שמגלה שזה לא באמת מירו, זה התלמידים של הסטודיו שלו. אוקי. שיהיה תלמידים. האמת? מרתק. באמת.
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהמכאן לבית הנשיא והחיילים אכן עושים את הטקס הקטן שלהם. זהו, הסוללה במצלמה מהבהבת. השעה שלוש. ספגנו מספיק קולטורה להיום ובלב שלם אנחנו יורדות למטרו כדי א) להכיר אותו ב) לנסוע תחנה אחת לקניון של סופיה לשופינג. ובכן המטרו קל, השילוט באנגלית. עלות כרטיס חד פעמי חצי יורו וזאת הסיבה שלא ביררתי אם יש כרטיסי הנחה. תחנה אחת ואנחנו יוצאות החוצה בשום מקום די מוזנח. שואלת מישהי, היא מצביעה לכיוון כלשהו, כעבור 100 מטר אכן קניון ענק.
מלא מותגים, בתי קולנוע, מזללות. מודדת את כל הסניף שלH&M כדי לחסוך זמן ועצבים בעוד חודש עם המתבגר בברלין. השלל לא משהו אבל לפחות מחקתי את H&M מרשימת המאסטים של ברלין.
מה עכשיו? אמא רעבה גם אני כבר מוכנה למגש סושי ב-HAPPY. חוזרות באותו המטרו תחנה אחת (תכל'ס עשר דקות ברגל אבל לא נתקמצן על חצי יורו). הסושי יותר יקר מסתם בשר ככה שהנזק הפעם 20 יורו לאחד כולל חצי ליטר של איירן, משקה יוגורט לאומי נהדר, תנסו ותתמכרו. והחיוך של המלצרית לבבי ובחינם.
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהמכאן דרך שדרת ויטושה למלון וכמובן - חנות שנקראת "הוורד הבולגרי" ושם סוף סוף אפשר להגיד שבאתי על סיפוקי. בזמן ההמתנה לקופה נשמעים מבחוץ צלילים מוכרים כל כך. הארי קרישנה, הארי קרישנה, קרישנה קרישנה הארי הארי. לא מפתיע בכלל. הם תמיד אבל תמיד מוצאים אותי. יוצאת בריצה החוצה לצלם. חוזרת לקופה בדרך אוספת עוד ועוד קרמים.
מתחננת לאמא שתעצור אותי אבל היא מוסיפה עוד אחד ועוד אחד ולוחשת לי "אל תשכחי את החמות" (נכון, נכון, החמות אוהבת את אלה עם שמן זית) ואחר כך "אל תשכחי את M שסבלה אותך בכריסטמס" (נכון, נכון, M אוהבת את אלה עם יוגורט) והיא מוסיפה "ואוסי? מה עם אוסי?" (ברור, אוסי עם מי ורדים נטו). אמא לוחשת לי עוד ועוד שמות של חברות, הידיים אוספות עוד ועוד צנצנות, עוד ועוד שפרפרות, לידיים רגליים גוף פנים שפתיים ובעיקר לנשמה. החשבון הסופי מסתכם ב... 19 יורו.
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהאז מה יש לי לספר לכם על סופיה? תייר זריז יעשה אותה ביום, יסמן V על כנסיית סבטה נדליה, על אלכסנדר נבסקי, השוק המקורה ובית הכנסת. יאכל ארוחה טובה ב-HAPPY בערב אולי יקפוץ למופע פולקלור וימשיך מסופיה הלאה, להרים ולכפרים. טייל חכם יתעכב בה לכמה ימים, יתחבר לקסם שלה, לקצב האיטי שלה, לרוגע שלה, לפשטות האנושית שלה.
סופיה משרה תחושה של ניתוק מהמירוץ. ניתוק מהזמן. ניתוק מהכאב. הר ויטושה שומר על העיר הזאת והעיר הזאת שומרת עלינו, האורחים שלה. תהיו טובים אליה. תהיו נחמדים אליה ולאנשים שלה. הם אנשים קשי יום, לא עשירים ולא קולניים, יש להם לב זהב, יש להם תמיד חיוך ומילה טובה בשבילנו. תהיו טיילים ולא סתם תיירים. תתעכבו בסופיה קצת. ואחר כך תצאו להרים ולכפרים. או תחזרו הביתה עם מטען עודף של קרמים בולגרים עם מי ורדים.
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהבין נזירים למלאכים
לפני כמה שנים זיוה שאלה אותי "מה, לא היית במנזר רילה?" אז זהו שלא. איכשהו תמיד התפספס לנו, אף פעם לא היה בדרך וכל פעם אמרנו "בפעם הבאה". המנזר נמצא כ-120 ק"מ מסופיה, הוא הכי גדול והכי חשוב מכל מיליון וחצי מנזרים שפזורים ביד נדיבה בבולגריה. המנזר נבנה במאה ה-10, כמובן הוחרב לא פעם על ידי התורכים ואם זה לא מספיק אז גם בשרפה שפרצה פה בשנת
אין-לי-מושג-אבל-מזמן. בערך במאה ה-19 שוחזר ומאז מושך אליו תיירים מכל העולם, הוכרז כאתר מורשת תרבות עולמית, בקיצור ברור לכם שזה מאסט.
אבל איך מגיעים בלי רכב למנזר רילה? תחבורה ציבורית ישירה אין מסופיה. צריך להחליף איזה שלושה אוטובוסים בכפרים נידחים ולקוות שהם אכן יעמדו בלוח הזמנים. כמובן אפשר לקחת טיול מאורגן אבל שעתיים לכל כיוון להקשיב לכל הפרטים ההיסטוריים המעיקים, זה הרבה מעבר לכוחותיי. חיפשתי וחיפשתי ולבסוף מצאתי המלצות על החברה traventuria הם עושים הסעות תמורת 25 יורו לאדם ועוד 5 יורו אם אוספים אתכם מהמלון ולא מנקודת מפגש בעיר.
הזמנתי, שילמתי דרך אינטרנט, קיבלתי אישור וב-9:15 בול הרכב היה ליד המלון. חוץ מהנהג עוד זוג יפנים כבני 97 פלוס פלוס. הנסיעה כשעה וחצי. הנהג בחור צעיר דובר אנגלית מלא ידע בכל תחומי החיים. אנחנו מקשקשים כל הדרך אל המנזר.
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהואז הוא מחנה את הרכב, עולים כמה מטרים אל חומות המנזר ושער הכניסה.
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהנכנסים דרך השער והנשימה נעתקת. המצלמה שלי לא מסוגלת לתפוס את כל היופי הזה. שקט מוחלט. רק קולות ציפורים.
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידההלוואי והייתם שם איתנו, הלוואי והייתם יכולים לראות לחוש לנשום את היופי האינסופי הזה.
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהיש מוזיאון קטן עם כל מיני איקונות (4 יורו כניסה) ועם יצירה אחת מדהימה שנקראת הצלב של רפאל. רפאל הנזיר גילף את הצלב הזה מחתיכה אחת של עץ במשך 12 שנים, נעזר בזכוכית מגדלת ובסוף כמובן התעוור (לדעתי גם יצא מדעתו. אי אפשר שלא). על הצלב מגולפות 104 סצנות מהברית הישנה והחדשה ויותר מ-600 דמויות. ואת עומדת מול הצלב הזה מסתכלת עליו ולא מאמינה שזה מעשה יד אדם. זה לא הגיוני להשקיע 12 שנה בעבודה הזאת, זה הכי הגיוני במשך 12 שנה לעבוד רק על הדבר המושלם הזה. אז אל תתקמצנו על 4 יורו ואל תתעכבו על בגדי נזירים או נשק השומרים שגם מוצגים במוזיאון הקטן. תעלו למעלה מייד לצלב של רפאל. כי זה משהו שלא ראיתם בחיים וגם לא תראו כנראה. הנה התמונה שמצאתי ברשת אבל היא רחוקה מלשקף את מה שרואים בעיניים.
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהאחר כך עוד סיבוב צילום במנזר ועוד אחד. יש אגב שירותים אבל עדיף להתאפק. במנזר היום גרים 8 נזירים ובישוף אחד והניקיון כנראה זה לא הצד החזק שלהם. שער השני של המנזר ואחריו עוד חניון ומסעדה ודוכני מזכרות. בטח קונה. איך אפשר לחזור בלי מזכרות ממנזר רילה?
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהנעה שביקרה במנזר לפני כמה שנים סיפרה על תחושת "סינדרום ירושלים" שנפלה עליה בעקבות הביקור. אני עדיין לא מרגישה את זה, זה יגיע קצת יותר מאוחר.
כעבור שעתיים נפגשות שוב עם היפנים החמודים והנהג ונוסעים כמה דקות למסעדה נהדרת שיושבת מעל למפל קטן. אגב רוב המבקרים במנזר היו יפנים. אני תוהה מה יש להם לחפש בבולגריה בזמן שאנחנו מחכים לאוכל. היפני הקשיש מספר שהם חרשו את כל אירופה כבר, והפעם שלושה שבועות בבולגריה ורומניה בתחבורה ציבורית ותרמיל על הגב. הוא נאנח ואומר שהטיסות מטוקיו לאירופה יקרות כל כך. אני מגחכת ואומרת, גם מישראל לטוקיו עולה הון. היפני שואל כמה? ואני אומרת לזוג + 2 כמיליון דולר, לפי הדיווחים האחרונים. היפני סבור שזה חוש הומור כזה של ישראלים ומחייך בנימוס.
מגיע האוכל. היפנים עם דגי פורל, אמא ואני עם מאכלים בולגריים – גבינה מטוגנת, לשון בקר בשמן זית, לחם שום נהדר, איירן כמובן. האמת שעם לחם שום הגזמנו ואני מציעה ליפנים לטעום. בזהירות הם מנסים לחתוך אני קורעת את הלחם עם הידיים ומציעה לגברת. היפנית מחווירה. אמא לוחשת לי שכנראה פגעתי באבות אבותיה ותכף מישהו יוציא חרב סמוראים. אבל הכול עובר בשלום, שני הקשישים מאוד ליבראליים ואוכלים בכיף את הלחם שום הבולגרי. אחר כך קינוח, יוגורט כבשים עם דבש ואגוזים, אני מראה ליפנים שצריך לערבב ולא לאכול בנפרד את היוגורט מהדבש. מרגע זה אנחנו כבר אחוקים לנצח.
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהאנחנו יוצאים לדרך חזרה ועייפות מטורפת נופלת עלינו. בדיוק כמו שנעה סיפרה, המוח מחורפן פתאום, כאב ראש חזק, עייפות כבדה כזאת, בלי טיפת כוח. אנחנו ישנות כל הדרך חזרה.
מתעוררות רק כשהנהג עוצר בכנסיית בויאנה שגם היא מאוד מעניינת לבטח, בנויה משלושה חלקים כשהראשון מהמאה ה-13 והשני... והשלישי... ואני כבר לא מבינה כלום. הכנסייה נמצאת בתוך פארק קטן ירוק מקסים. להיכנס פנימה עולה 5 יורו. לא ה-5 יורו שמפריעים לי, פשוט זהו, אני כבר לא סופגת אינפורמציה בשלב הזה. כלום. בוהה ביפנים, הם נראים בדיוק כמונו, גמורים.
אז אין לי מושג מה יש בתוך בויאנה. אנא, סעו אתם ואחר כך ספרו לי.
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידההפרבר בויאנה שבו נמצאת הכנסייה נחשב למקום הכי יקר בסופיה. כפי שמסביר הנהג (שמצליח בקושי להתגבר על הנחירות של היפני מאחורה) המאפיה שנולדה כאן אחרי מות הקומוניזם בנתה לעצמה ארמונות בפרבר הזה. כאלה עם מנחת מסוקים פרטי וכמה בנטלי בצבעים שונים במוסך. תוך עשר דקות אנחנו כבר במלון. אמא נשפכת ומבקשת לנוח. אני חייבת להמשיך לזוז כי אחרת אירדם גם. יוצאת החוצה לויטושה ולאט לאט מתחילה להתעורר.
גם אספרסו קר מצוין עם באניצה שזה מאפה לאומי עם גבינה מלוחה, תורמים לחזרה לחיים. מכאן אני מסתובבת בויטושה ומתקרבת לבניין הכי מכוער בבולגריה – מרכז התרבות הלאומית עם פסל שהסובייטים הציבו כדי להזכיר לכולם מי פה בעל הבית. הפסל חצי הרוס מכוסה גראפיטי. בניין המרכז כל כך מכוער שאין לי שום חשק להתקרב אליו. אבל הפארק מסביב מלא חיים, ילדים, כלבים, אנשים, גלידות, תירס חם. מהשדרה נשמעת מוסיקה של נגני רחוב. הכול נינוח כזה, רך, נעים, שקט.
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהפניה לרחוב קטן, קראתי בטריפאדווייזר על חנות קסם שחבויה כאן. אני נכנסת פנימה ובעלת הבית שקצת מזכירה מכשפה מחבקת אותי מייד ושואלת מאיפה אני. שומעת ישראל ואומרת "אני רוצה לחבק אותך שוב כי אני אוהבת אותך". היא מספרת על עליית הגג בבית של סבתא שלה שבה מצאה מלא דברים אחרי שסבתא נפטרה ומהדברים האלה היא תופרת ומעצבת מלאכים. ולכל מלאך יש פתק עם מכתב אישי למי שיקנה אותו.
והיא קוראת לחנות הזאת "הילדות שלי" ומראה לי את הדובי הישן שלה. ותוך שניות ברור לנו שאנחנו מכירות כבר שנים. החנות מלאה באהבה, בעבודות היד שלה, בבובות שתפורות מהבגדים הישנים של הסבתא. מזוודה של הסבא מונחת בפינה, תמונה ישנה במסגרת "סבתא שלי הייתה נסיכה בולגרית" אומרת המכשפה. ואני בטוחה שזאת אמת לאמיתה. האישה הקטנה הזאת עם שיער נפוח בגודל כמעט כפול מהראש שלה עם עיניים כחולות ולק אדום על הציפורניים הארוכות בוודאות נכדה של נסיכה בולגרית.
והיא מדברת בלי סוף ואנחנו צוחקות ואחר כך בוכות ואחר כך מתחבקות ושוב צוחקות יוצאות לעשן ולהצטלם ליד העץ שהיא מקשטת כל שבוע בקישוטים חדשים, ואז שוב קצת בוכות וצוחקות בקול רם. וזה לגמרי לא נורמלי למי שמתבונן מהצד וזה הדבר הכי טבעי לעשות כשאת נמצאת פה בכוך הקסמים הזה עם המכשפה הטובה הזאת והמלאכים שלה שמחייכים אליך.
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהאז מה יש לי לספר לכם על רילה ועל סופיה? סעו לרילה. הכי פשוט ברכב. אם אתם בסופיה ולא מתכננים טיול המשך ברחבי המדינה, סעו לרילה עם החברה המצוינת הזאת. אל תיקחו טיול מאורגן, יקר ומעיק ומיותר. אז תרשמו לכם, מנזר רילה בהחלט חובה. אבל בינינו, שאף אחד לא ישמע, חנות המלאכים של המכשפה אליזבט היא לא פחות מאסט מהמנזר. אמנם היא עדיין לא הוכרזה כאתר מורשת תרבות עולמית של אונסק"ו, אבל זה רק עניין של זמן.
