סופיה. בולגריה. טיול פרידה
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהכל כך נוגעת ומרגשת
בודפשט בולגריה וכל מקום שהייתם וכתבת הפך לראשון במגירת החלומות
תודה לך
מאחלת לך רק את הטוב שבעולם
ושלא תדעי עוד צער.
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהלושה יקרה
אני בוכה, בוכה , דמעות.......
המילים עכשיו מבולבלות.
יודעת ששום מילה לא תפחית את הכאב.
שהגעגוע העמוק שובר את הלב.
שמחה שהחלטת לטייל עם אמא בבולגריה בדרכך
שאמרת לה קדיש מליבך.
זה כאב כבר מהתחלה, שברור שאמא תתקשר במדורה.
הייתה לי הרגשה שיהיה טיול פרידה.
אז נכנסתי לפורום וקראתי הכל בנשימה.
חוצמזה יש לך כרטיסים של BLUE MAN GROUP שממתינים לך במגירה.
מקווה שגם ברלין תאיר לך פניה בדרכה.
מה שבטוח שכאשר אני אהיה בסופיה ( ועכשיו אני בטוחה שאני אהיה, אחרי שבגללך נסעתי לבורגס וורנה ואהבתי). אני בטוחה שאני אחשוב המון על האמא הנהדרת שלך.
תהיי חזקה יקירה.
שולחת חיבוק ענק, ותודה על סיפור נפלא.
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידההנה עברה לה השבת הטובה. ועוד ועוד אנשים הצטרפו אלינו, ואני מתחילה לחשוש שהראקישקה לא תספיק לכולם. אתם עושים דבר נפלא. לא יודעת אם לקרוא לזה חסד או מצווה או סתם אנושיות. אתם מצליחים להעביר לי את החום ואת האהבה ואת הדמעות ואת החיבוק ואת הכתף שלכם. אמבר כתבה לי את המילה המדויקת והנוראית הזאת - היתמות - וזה לא שהכאב עבר והכול בסדר עכשיו אבל היתמות הזאת הרבה פחות קרה ואכזרית בזכותכם.
ושוב אני מקשקשת ולא מצליחה להגיד לכל אחד ואחת מילה אישית והנה שושיק האימא הוירטואלית שלי חזרה לפורום וחיבקה אותי והנה ענת (עם נקודה) הציצה וכל כך שמחתי לראות אותה, וזיוהצ'קה, זיוהצ'קה שכבר שנים אני מעריצה אותה אמרה מילים שמהדהדות אצלי בראש מהבוקר, ומיכל שזכרה את אמא גונבת חמניות בבולגריה, וכל אלה שבוכים איתי מבלי להכיר, ואלה שהצלחתי עם המילים לגעת בהם, וגלוש האחת היחידה שהשיגה לי כרטיסים להופעה שהמתבגר המעצבן אמר "את לא תתקמצני עכשיו על 200 יורו כי אני רוצה לראות אותם".
אבל הפעם לא יהיו תגובות אישיות ממש כמו שאנחנו רגילים. אני מבטיחה שבסיפור הבא כן יהיו. ובינתיים, יקיריי, שיהיה לנו שבוע קל והמון המון המון תודה לכם. על זה שאתם כאן, על זה שאתם איתי, על זה שתזכרו את מאמא שרה שלי ובכלל, על זה שאתם - אתם.
אלונה
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהאלונה
הדרך בה בחרת להיפרד מאמא בסופיה (שאגב נראית בלי קשר אחלה יעד)
היא אצילית ,מיוחדת ויחודית רק לך.
מאחל לך המון טיולים בעתיד המלווים בזכרונות טובים מהעבר
ליאור
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהבכיתי.
המון בריאות לכולם.
יהי זיכרה של אמא ברוך.
אלעד
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהאלונה ,
הצלחת לרגש אותי מאוד , ונזכרתי באבי זיכרונו לברכה שנפטר
לפני כשנתיים .
משתתף בצערך ויחד עם כולם שולח לך חיבוק ואהבה
דודו
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהמה זההה ?
את נורמלית ?
זה יותר מידי אפילו בשבילי.
מוטי.
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהזה שאני אוהבת אותך ומעריצה אותך את יודעת?
נשיקות וחיבוקים אמיצה שלי, בטוחה שיהיה טוב וסומכת עלייך
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהאלונה,
כשלא רצית תגובות באמצע הרגשתי שיש כאן משהו אחר. אבל את הרי תמיד אחרת, מיוחדת, מלאת חיים, לא נותנת לאף שמחה לפסוח ולאף מועקה לברוח מבלי שחטפה מכה על הראש, מבעד לדמעות שנוזלות לי עכשיו מהעיניים אני שולחת לך חיבוק גדול וגם חיוך גדול, ילדה קטנה-גדולה שכמוך...
אורנה
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהאלונה,
משתתפת בצערך.
עצוב מאד ומצער מאד.
מאחלת לך שתמשיכי להיות חזקה ואת כל הטוב שבעולם.
יהי זכרה של אמך ברוך.
זיוית
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהאלונה יקרה. נכנסתי לפורום וראיתי ושהעלת אשכול חדש. לא הבנתי למה פרידה ובולגריה הולכות אצלך יחד. התחלתי לקרוא עד הסו.ף. לא הייתי מעודכנת ואני פשוט כלכך עצובה. אני מעריצה אותך על הכוחות שהצלחת לגייס כדי לעשות את מסע הפרידה הזה שלך מאימא. חושבת עליך שם וכל שנותר לי להגיד למעכשיו יהיה רק טוב ושהיא תהייה שם תמיד איתך בלבך. שלך נועהל
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידההי יקיריי ערב טוב לכם
איזה יום מטורף. טעות אחת של פקידה מטומטמת בבנק אחד ואני משמונה בבוקר על טלפונים ומעשר באוטו ממקום אחד לשני כדי לסדר, להסדיר, לתקן, להסביר.
סיפרתי לכם שהחברות אמרו לי לשבת שבעה. אחד הנימוקים שלהן היה שזה שבוע כזה שבאים אנשים בלי סוף ומתישים אותי ולא יהיה לי דקה להרגיש את הכאב. אז לידיעתכם הבירוקרטיה הישראלית בשיא אטימותה עושה בדיוק אותו הדבר. אבל זהו, היום הזה נגמר, כרגיל (בינתיים) בניצחון שלי. שמישהו ימזוג לי ראקיה. תודה. עכשיו הרבה יותר טוב.
מה רציתי לספר לכם, רציתי לספר לכם עוד משהו קטן, בחיי לא כדי שתבכו, כדי שתחייכו. תקשיבו, אימא שלי לא ידעה לשיר (גם אני לא) ואף פעם לא שרה ליד אנשים. אבל לפעמים לעתים רחוקות מאוד כשהייתה עצובה ולא יכלה להסתיר את זה הייתה שרה לי שיר ברוסית. לא זוכרת אותו כמעט. רק את הפזמון שהלך ככה:
"ובשעת פרידה תקנו לי כרטיס. לא חשוב בשביל מה ולא חשוב לאן, העיקר זה לנסוע לאנשהו". זה היה חבוי לי בתת מודע כמה עשורים השיר הזה והיום באוטו בחיפוש התחנה ברדיו שמעתי אותו פתאום. מוזר? לא, בכלל לא.
יקיריי, אני יודעת שהתחיל שבוע חדש וכולכם בעבודה עיסוקים סידורים וזה שקפצתם לחבק אותי ולהגיד לי מילים ולנגב לי את הדמעות - אני כל כך כל כל כל כך מעריכה את זה ומודה לכם. ואם בכל זאת נשאר עוד קצת ראקיה, בואו נרים כוסית קטנה. לחיים. לחיי החיים.
אלונה
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהאלונה יקרה,
מצאתי את ההודעה שלך לפני כשעה וקראתי את הסיפור המופלא בנשימה אחת למרות שהבנתי כל העת שהסוף לא טוב... עד שלקראת הסוף לא יכולתי עוד והעברתי לפוסט האחרון ועמדתי באמצע הרחוב עם ילד קטן לידי וזלגו לי דמעות מהעיניים.
ידעתי שאמא שלך לא הייתה בקו הבריאות אבל רציתי להאמין שהצלחת לקחת לטיול אחרון משותף ...
אני בטוחה שברוחה היא הייתה איתך שם ואת זה ״שומעים״ מעל מילה שכתבת.
ומה שבטוח זה שלא יכולת לבחור דרך טובה יותר להיפרד מאמא ולהתאבל על אובדנה.
לפני חודש חזרתי מטיול משותף עם הורי ואחיי (ללא בני זוג וילדים) בדיוק בגלל הרצון להספיק דברים כל עוד ההורים חיים ובבריאות טובה ואיתנה. כולי תקווה שאספיק לחזור על החוויה הזו יחד איתם עוד שנים רבות וטובות.
שלא תדעי עוד צער יקירתי.
יושבת פה עצובה יחד איתך על האובדן.
אחוה
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהאהובת ליבי,
רק עכשיו באתי וקראתי.
לא יודעת לשאול על סופיה. היא נהדרת, ברור, בהזדמנות אחקור אותך, לא כעת.
שולחת לך במתנה מילים מספר שפעם היה הכי-הכי עבורי - 'כולל הכל' של הפנר. יוחנן שכטר כותב על ההורים שלו:
"שניהם חיים. זמנית, אני יודע: זמנית. אמרתי. עוד מעט ימותו. שניהם. בלא עת (תמיד 'בלא עת', גם בגיל מבוגר עד אין קץ). כל כך חבל עליהם. יתומים קטנים שלי, ילדים בני שבעים ושלוש, אבודים בארץ לא להם, בתרבות זרה ובשפה שהם לא חולמים בה בלילה.
...
דור הורינו המטורפים הולך ואוזל. הם נמוגים בעקבות העולם שלהם ששקע, ואנחנו, יתומים בני יתומים, עושים את עצמנו שאנחנו ילדיהם. עומדים בשקט ומחכים שיסתלקו להם הורינו כולם ונוכל לפשוט את הרגל, ללבוש פיז'מה ולישון. זה מה שנשאר ובקרוב אצלנו."
(ובלב שלי עכשיו שיחת הטלפון האחרונה עם אבא שלי, הוא בשלהי המחלה ואני בקרפרי ברטוני בין המלוח למתוק, המילים שנאמרו והמילים שלא נאמרו - כולן חרוטות בי).
בכל זאת עוד קצת לפני הפיז'מה ולישון. רק עוד רגע, אמא. רק עוד רגע קט.
אוהבת אותך לעולמי עולמים, אבל את זה את הרי יודעת.
ר.
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהאלונה,
ווא נעתקה נשימתי, נרטבו הלחיים, ועם כל העצב איך הצליחו המילים שלך לגעת בכל כך הרבה אנשים, ללות אותך במסע הפרידה.
ת'אמת ראיתי כותרת סופיה- אמרתי לעצמי, סופיה לא מעניינת אותי, אבל עוד מבט חטוף ראיתי את המילה האהובה עלי (GLASHA) שלעולם לא אחמיץ לגמוע בשקיקה ממילותיך....
ואיזו הפתעה היתה, איזו חוויה סחפת אותי לתוך מסע פרידה המרגש ביותר שחוויתי, ולמושג "אמא" שבו נתת לו כל כך הרבה משמעות.
יאללה על סופיה נדסקס בהזדמנות אחרת כי הלב כרגע לא נותן להגיון להשתלט.
חיבוק ענק מרחוקקק,
גליה
-
אלונה יקרה, התרגשתי. טולטלתי. בכיתי איתךועם כל מה שכבר אמרו לפניי, מילות ניחומיי בשיר המצורף (עיבד לעברית יהונתן גפן):
ובסוף מעגל בצל שמש בוערת
כיביתי לך בוקר, הדלקתי לך ערב
ובסוף מעגל התחממנו על קרח
ציירת לי שיר ערש, דיקלמתי לך פרחשתינו כוס עצב ובכינו כוס צחוק
שרנו בעשב, התקרבנו רחוקרק בסוף מעגל, שם הקו מתחבר לו
בסוף מעגל את שלי.
ובסוף מעגל באביב של שלכת
הלכת לעזוב, אך שכחת איך ללכת
עונה בחידות על תשובות ששאלתי
חפשי מסביב ולבסוף תגלי
שבסוף מעגל, שם הקו מתחבר לו
בסוף מעגל את שליעונה בחידות ושותקת סודות
חפשי מסביב ובסוף תגלי
שבסוף מעגל, שם הקו מתחבר לו
בסוף מעגל את שלי. -
סופיה. בולגריה. טיול פרידהאלונה...(בסוף אשאל על סופיה).קראתי בנשימה עצורה. לא הכרתי את סיפורך האישי....כעת אני מצרה על הכאב שנפל בחלקך, גאה בך על שצלחת מסע מיוחד שכזה, מקווה שיום אחד רחוק גם בנותיי יכתבו עליי בערגה שכזו. אל תכעסי על עניין הקדיש-יש כאלו שכל כך אוהבים את השם יתברך שהם מנסים לנכס אותו רק לעצמם. אבל הוא שומע תפילת כל חי. מבטיחה לך. ועכשיו סופיה - כישרון כמו שלך לספר סיפור, מקום קסום ואם שראויה להנצחה מיוחדת...סליחה שאני נדחפת, לאורך כל הסיפור חשבתי לעצמי שגם אני רוצה...איתך....אם יורשה לי להציע, אל תתני לפוסט הזה להיעלם. הקימי אותו לחיים! קחי אותנו פיזית אחרייך! עד אז....מאחלת לך רק טוב. מן השמיים תנוחמי. דפי
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהאלונה היקרה
הסיפור שלך מרגש ועצוב גם יחד.
הדרך שלך להנציח את אמך האהובה מיוחדת וראויה מאוד.
מקווה בשבילך שתמצאי את הכוחות להיות ה"מבוגר האחראי" בחלקת אלוהים הקטנה שלך.
לילה טב:
דבורה
-
סופיה. בולגריה. טיול פרידהאלונה שלום,
אנחנו לא ממש מכירים. אולי הצטלבו דרכינו פעם בתכתובות על טיולים שלנו או של אחרים. אני גם לא ממש מה"קבועים" כאן.
אז התחלתי לקרוא בגלל הכותרת המסקרנת. אחר כך הסתקרנת בגלל הבקשה המפורשת שלך לא להתערב (והרי כולנו רק מחכים לתגובה מהקוראים, לראות שאנחנו לא כותבים על טיול לחלל ריק...). אחר כך תפסה אותי היכולת שלך להעביר סיפור מסע בצורה מרתקת, כולל כל הניואנסים האנושיים הקטנים – היד של האמא, המניירות המעצבנות של מתבגרים באשר הם, החיבור לרב והנערה בבית הכנסת...
ואז הגעתי לסוף ובבת אחת שקיות הדמעות מתמלאות ומתרוקנות בו זמנית, מפנות מקום לעוד ועוד. צמרמורת אחזה בי והמשכתי לקרוא בשפתיים נשוכות – יכול להיות? אני הבנתי נכון?
ויום אחר כך מתחילות לעלות פתאום מחשבות על האבא שאיננו, ורגשות האשם שתקפו אותי, אז אם עשיתי מספיק למענו לפני הסוף, ועל האמא שעוד חיה, ואתה תוהה אם בקצב החיים המטורף בעידן שלנו אתה נותן לה מספיק מקום, כמו שמגיע לה. וכל זה בסך הכל מסיפור על טיול בחו"ל...
זה הכל ביכולת הכתיבה, בתוכן שיצקת לטיול הזה, בצורה האישית והיחודית שבחרת להיפרד מאמא ובדרך שלך להעביר את הסיפור, שמורגש שנכתב בדם ליבך.
כנראה שהמוח שלך באמת דומה למצנח, אחרת לא היית מגיעה לזה.
ישר כוח וככל האפשר משתתף בצערך על האובדן.
דוד
-
ברנדי אני כל כך אוהב את השיר הזהוהוא מתאים בול לפוסט.
