בולגריה בעליה ובעקול
-
בולגריה בעליה ובעקולבדרכנו לוליקו טרנובו אנחנו סוטים מן הכביש הראשי לטובת ביקור במנזר Preobrazhenski (גם כן כי אלונה אמרה ואנחנו ממושמעים...). עוד פעם כביש מפותל עולה ועולה עד שאנחנו מגיעים לקצה הרכס ולמנזר החולש על נוף הצוקים והעמק. המקום מרגיש לגמרי נידח (ולראיה- אין כאן ולו דוכן שוק אחד) וכמעט ואין תיירים מלבדינו. גם המנזר עצמו נראה מוזנח למדי עם ערימות כלים וחפצים ישנים זרוקים בפינות שונות, ואלמלא הטלפון המונח על השולחן אפשר היה להאמין שאיש כבר לא גר בו. חתולים לעומת זאת יש בשפע- ממש ממלכה קטנה!
-
בולגריה בעליה ובעקול -
בולגריה בעליה ובעקולאנחנו נכנסים שוב לתוך מרכז העיר Veliko Tarnovo הפעם במטרה לבקר במבצר Tsarevets. גם במבט שני העיר, החולשת על מספר גבוהות ועמקים, סביב הנהר החוצה אותה לא עושה עלינו רושם מיוחד ולא מושכת אותנו לטייל ברחובותיה. אנחנו חונים בחניון המבצר, שהוא די רחוק ממנו, ומתחילים לצעוד בעליה עד הכניסה. מזג האוויר הסגרירי בעצם עושה עמנו חסד, שכן ביום חם ושמשי הן הצעידה הזו והן השיטוט בתוך המבצר (בעליה גם כן כמובן) עלולים להיות מיועזים למדי.
המבצר משתרע על שטח נרחב עם חומות, שרידי צריחים וכו' , אך כנראה משוחזר בחלקו הגדול, ובאין אלון המחולק עם כרטיס הכניסה ובהעדר כל שלטי הסבר בתוך המתחם הוא לתחושתנו פחות מעניין מאתרים דומים בהם ביקנו בעבר. אנחנו עולים לכנסייה שבראש הגבעה שנבנתה במאה ה14 (על גבי מבנים עתקים יותר) אך מפתיעה בפנימיותה: הקירות מכוסים ציורים מודרנים לחולוטין בהם הנושאים הם אמנם דתיים מסורתיים , אך הקדושים המעונים השרירים נראים הרבה יותר כמו פועלים Stakhanovite מצטיינים..
-
בולגריה בעליה ובעקולבתום הביקור בכניסיה אנחנו כבר מרגישים שמיצינו את המבצר וגם מתחיל שוב לטפטף אז מתחילים לרדת שוב לכיוון האוטו ומזל שכך- עד שאנחנו מגיעים לחניה הטפטוף כבר הופך לגשם ועד המלון למבול של ממש שנמשך רוב שעות אחר הצהרים.
אנחנו מעבירים את הזמן בניחותה בחדר- משחק קלפים, קריאה, אמבטיות ג'קוזי, עדכון יומני היקר (אלונה כבר הבהירה כי בלי סיפור טיול אני לא עוברת חזרה את שערי נתב"ג!) עד שמגיע הזמן להחליט היכן אוכלים הערב. לאחר שהאופציות בכפר נפסלות אנחנו מחליטים להזמין מקום במסעדת Shtastliveca בוליקו שגם דורגה גבוה בטריפאדוויסור וגם הומלצה כאן.
למסעדה יש מרפסת פתוחה הצופה על העיר, אבל גם הפעם אף שהגשם פסק רטוב מדי לשבת שם ואנחנו מקבלים שולחן בפנים המסעדה שעבר עיצוב מחדש לאחרונה, ואם רוב המסעדות המקומיות מתאפינות במראה כפרי, מפיות אדומות משובצות וכו', כאן נראה כי התאומה הבולגרית של מיכל נגרין השתוללה...
כאן אני חייבת מילה על הרגלי ההגשה של מסעדות בולגריות. כבר הזהירו אותנו שסבלנות וגמישות הן מילות המפתח גם בתחום הזה- ואכן נוכחנו לדעת שלוקח זמן לקבל את המנות שיוצאות מן המטבח טיפין טיפין ללא שום סדר מחייב, אך חשבנו לתומנו שאולי במסעדה עירונית "נחשבת" שצריך להזמין אליה מקום מראש הדברים יתנהלו אחרת. אז זהו, שלא. נהפוכו, נשברו כאן שיאים- תפוחי האדמה שהזמין בן זוגי מגיעים כמעט שעה לפני המנה העיקרית שהיו אמורים להתלוות אליה, שהיא עצמה מגיעה עוד הרבה אחרי ששאר הסועדים כבר קיבלו (כל אחד בתורו) וסיימו את המנות שלהם. לתחושתינו למסעדה יש יומרות שקצת גבוהות מן היכולת שלה לעמוד בהן, אבל מגיעה לה נקודת זכות אחת
(משמעותית עבורי כפי שאתם בטח מבינים) בהיותה המסעדה היחידה בכל הטיול בה המעשנים לא עישנו בחלל הפנים אלא יצאו החוצה לאותה מרפסת רטובה -
בולגריה בעליה ובעקולג'ני,רק בשביל המסעדה צריך להגיע לבולגריה.
נכנסתי,התרשמתי והמחירים????
אמה
-
בולגריה בעליה ובעקול -
בולגריה בעליה ובעקולטוב,קרו כאן שני דברים טובים -
א. אני נהנה מכל רגע מהסיפור שלך,אוהב את ההומור הסרקסטי...מתאים לי יופי
ב. מבסוט שמישהו כותב כאן דוגרי. נסיתי לדחוף את הענין הבולגרי.גיסתי חירבה את הרעיון,אבל אמרתי שאולי בכל זאת..אני רק חושב מה הייתי חוטף מהחברה' שלי - להזכירכם - אישה ושני בוגרים...ואני יודע שלא מעט דברים אני כנראה אפסיד,אבל כששמעתי על העישון - נשברתי לגמרי. תנו לישון בחושה,בשדה תעופה,להצטופף באוטובוס כמה שעות - אבל עישון במסעדה כקטרים - עד כאן..
ובכל זאת , בגלל א' - אני מבטיח לקרוא עד הסוף...
-
בולגריה בעליה ובעקולגם אני התבאסתי מאד מעניין העישון. מעניין שרובי לא סבל מזה ועוד טייל עם שתי קטנות. עניין של מזל? או שרובי (אם אתה קורא את ההודעה שלי), אתה לא רגיש?
(או שפספסתי/שכחתי תלונות של רובי בנושא? מודה שעוד לא עברתי לשלב שינון מילה במילה).
-
בולגריה בעליה ובעקולענת,
אנחנו ממש רגישים לעישון ואם יש משהו שאני זוכר לרעה מאוסטריה (2008, 2011) פרט לגשם שלא הפסיק, היה עניין העישון בכל חלל אפשרי. כשהיינו בבולגריה מספר פעמים דיברנו על כך שזה ממש כיף שלמרות שברחוב כולם מעשנים -בתוך המסעדות אסור לעשן...
עכשיו אני מבין שכנראה היה לנו מזל עם הסיגריות או שלג'ני היה ביש מזל...
רובי
-
בולגריה בעליה ובעקולנראה לי שרובי וג'ני התחלקו שווה בשווה- רובי לקח על עצמו את הכלבים וג'ני את העישון. למרות שאני מעשנת כבדה ומרגישה מצוין עם זה בבולגריה (להבדיל מרומניה המאוסה) אני לא נהנית מעשן במסעדה בדיוק כמו כולם. פעם אחת בלבד נתקלתי בעישון בתוך המסעדה, הערתי לבעל הבית והמעשן הועף החוצה מייד.
ג'ני, אהבתי כל כך את ממלכת החתולים. המנזר החצי נטוש הזה היה בין המקומות בהם הייתי רוצה לבלות עוד ועוד. אני מאוד מאוד מעריכה את הכנות שלך, למרות שאני לא שותפה לתובנות. אבל כרגיל הכול בעיניי המתבונן הרי.
-
בולגריה בעליה ובעקולג'ני
גם אני אוהב את הטיול שלך.
איך שכנעתם את שני המתבגרים שלכם לבוא איתכם לבולגריה?
גם לרכס הפירנאים בספרד לא התחברת כל כך. נכון?
אלעד
-
בולגריה בעליה ובעקולדני יופי שגם אתה כאן. נראה לי שבזכותך נושא התמונות נפתרה (אם כי עדיין לא הסברת לי את עניין הפרופורציות...)
ענת, רובי, תוך כדי קריאת הדברים נסיתי להבין למה אנחנו חווינו את העישון כמטריד יותר. אולי בגלל אוגוסט מול ספטמבר? או מפני שלא היינו מודעים לחוק שאמור לחול גם בבולגריה ואחרי הנסיון במסעדת איזבורה (ששם אם היינו מבקשים מבעל המסעדה לגרש את כל המעשנים מן החלל הפנימי היינו נשארים הסועדים היחידים...
) בחרנו לרוב דווקא לשבת בחוץ. אם כבר עישון אז לפחות שיתפזר קצת באוויר הפתוח.בכל מקרה הפטנט של רובי כנראה עובד וניתן להקטין את החשיפה.
אלונה, ההמלצות שלך לגבי המנזרים היותר נדחים ופחות מתוירים הוסיפו המון.
ברור שבולגריה "שלך" היא שונה מ"שלי", ולרובי החוויות והמסקנות משלו, ובסך הכל רק חיובי בעיני שיהיו עוד ועוד דיווחים על מדינה שהפכה קרובה מתמיד בזכות וויז (גם אחרי התרגילים שהחברה עשתה לנו), ושכל אחד יקח מהם מה שמתאים לו.
אלעד, לשמחתי אין בעיה לשכנע את הבנים לבוא איתנו (מה רע במסעדות על חשבון ההורים כל ערב?) אבל האבחנה שלך מאוד מדויקת. מאז הטיול המדהים לארה"ב ב2011 יש קצת הרגשה שטיול "רגיל" באירופה כבר פחות מספק את הסחורה. די הזדהיתי עם המשפט של סלבדור שביקשה " לא עוד פעם שילוב הרים\רכבלים\קניונים טבעיים".
שלא יבינו אותי לא נכון: יש עוד הרבה מקומות באירופה הקלאסית שטרם ביקרנו בהם ושאני בטוחה שנוכל מאוד להינות בהם, אבל באמת ככל שהילדים גדלים צריך להקדיש מחשבה עמוקה יותר בבחירת והתאמת היעד.
כמובן שגם בפירנאים וגם הפעם היו חלקים שכן אהבנ ו- ובטיול הזה תכף נגיע לחלק היותר מוצלח.
-
בולגריה בעליה ובעקוליום 4 - פלובדיב היפה
ארבנאסי 6.30 בבוקר – רגע של שקט והנוף מהמרפסת לכיוון וליקו טרנובו לא מהעולם הזה...
אני מתפתה לאיזה משחק מילים סביב misty/mystic אבל אחסוך לכם....
-
בולגריה בעליה ובעקולאנחנו קמים ליום שמשי ונפרדים בלי צער מהמלון המוזיקלי שלנו, ובתחושה שמיצינו את ארבנסי היפה אך הלא כל כך שלווה בקיץ, ואת סביבתה. לפנינו נסיעה ארוכה (מעל שלוש שעות) עד לעיר Plovdiv.
תחנות דלק יש בשפע בבולגריה - גם בכבישים משניים ונידחים לכאורה (למי שזוכר, אני עוד בטראומה מחיפושינו אחרי הזהב השחור ברחבי הפירנאים ומאז שמה לב יותר להימצאותן), עם שוני בין המחירים- לרוב ליטר דיזל עולה 2.60 לבה, אבל ניתן גם למצוא ב 2.49.
פלובדיב היא העיר השניה בגודלה בבולגריה אחרי סופיה ואחת הערים העתיקות באירופה ,עם שכבות על גבי שכבות של התיישבות: נאוליטית, תרקית, יוונית,רומאית, ביזנטים, סלבית, עותומנית. וכמובן מודרנית. ואכן בכניסה לעיר שוב עוברים את אותם בתי דירות מכוערים, אבל מרכז העיר העתיק הוא פנינה של ממש : שרידי חומה ושער מימי הביניים, רחובות צרים מרוצפות אבן, בתים יפים וצבעוניים, חלונותיהם מקושטים בתריסי עץ כהים הנושקים זה לזה, גינות קטנות וכל זה בתוך שטח קומפקטי שמאפשר לחקור את פינות החמד שלו בקלות ברגל.
לאחר עליה להר Nebet לתצפית על העיר וארוחת צהרים קלה בבית הקפה שליד אנחנו משוטטים לנו בלי מטרה מיוחדת בין סמטאות העיר והמצלמה לא מפסיקה לפעול.
אני נשבעת לכם שהיו לי גם כל הכוונות להיכנס ל Ethnographic Museum השוכן בבניין בעל חזית מרשימה והמציג חפצים, כלים, בגדים תכשיטים וכו' בעיקר מהמאה
ה 19, אלא שהתברר שהוא סגור בימי שני דווקא, וכך יצא שלא נכנסו לאורך הטיול לאף אחד ממאות המוזיאונים האטנוגרפים הפזורים ברחבי בולגריה (או לעוד מוזיאונים בכלל), בלי שחשנו תחושת פספוס גדולה מדי!
-
בולגריה בעליה ובעקול -
בולגריה בעליה ובעקולהמשך הטיול שלנו מביא אותנו לתיאטרון הרומי – אחד מאתרי העתיקות היותר מוזרים שיצא לנו לבקר בהם. התיאטרון יושב ממש בקצה העיר העתיקה, כאשר בניה מודרנית יותר מקיפה אותו מכל עבר ואחד הכבישים הראשיים של העיר נחפר ממש מתחת לתיאטרון ועובר במעבר תת קרקעי- תכנון הנדסי שמן הסתם לא תורם ליציבות האתר. אולי זאת הסיבה לנוכחותם של הסלעים האימתנים האלה שנראים כאילו הם עומדים בכל רגע ליפול על המבקרים? לפחות דיירי בית "דירה להשכיר" שליד ניצלו אותם להצבת צלחת לווין. ואם לא די בכך, לאורך המדרכה הסמוכה לגדר התיאטרון מוצבים שולחנות של בית קפה המשמיע מוזיקת טראנס בווליום המאיים גם הוא על יסודות המבנה!
-
בולגריה בעליה ובעקולמכאן אנחנו צועדים מרחק קצר לכיכר דזומיאה שבאמצע מדרחוב הקניות ובתי הקפה הארוך שחוצה את העיר מצפון לדרום ומזכיר במידת מה- אודות לבינייניו הקלאסים הנאים- את מדרחוב קרטנר בוינה. מתחת למפלס הכיכר שרידי הפורום הרומי ולצידו מסגד הבנוי מלבנים אדומות. גם ליד הפורום צלילים- הפעם בסגנון "מוזיקת מעליות" קיטשית- בוקעים ממקום כלשהו, ובאין מקור נראה לעין כנראה שמדובר ביוזמה של עירית פלובדיב.
צפונית לכיכר נמצא האזור הידועה כ Kapana ("המלכודת" – לא הצלחתי להבין למה)- אזור פחות מלוקק של רחובות וחנויות קטנים. בכלל, העיר פלובידב היא ערבוב מרתק של בינייני פאר, בניה מסורתית בסגנין התחיה הבולגרית לצד מבנים מעט דהוים ומוזנחים, כאשר בין לבין יכול לצוץ פתאום איזה ציור קיר מעניין או שריד של ביצורים ביזנטים.
-
בולגריה בעליה ובעקולבערב אנחנו יוצאים לכיוון כיכר בית העירייה היפה, שבשעות שלפני השקיעה מלאה חיים, משפחות וצעירים, בתי קפה מלאים ואווירה נעימה. מטרתינו היא מסעדת דיאנה (רח' Dondukov 2) –מסעדה פופולרית עם חצר גדולה, בה פסלי דוב (היש כאן מסר פוליטי כלשהו??), מלצרים יעילים ואוכל מצויין- לדעתינו (ההפוכה בדיוק לזו של רובי!) המסעדה המוצלחת של הטיול.
גם בדרך חזרה כיכר העיריה והמדרחוב עדיין הומים ועליזים וכשאנחנו עוברים שוב בכיכר דזומיאה אנו נוכחים לדעת כי עירית פלובדיב אינה קופאת על שמריה- בלילה שרידי הפורום זוכים לתאורה סגולה מבהיקה. גם המסגד מואר (התאורה דווקא מוצלחת- התמונה פחות), ובכלל מאוד נעים להסתובב בעיר גם לאחר רדת החשיכה תוך מבט שונה על מבניה היפים.
-
בולגריה בעליה ובעקולג'ני,
המדרחוב בפלובדיב... איזה כיף לכם שיצא לכם להיות בו גם בלילה
נראה שמואר בצורה יפה...רובי
-
בולגריה בעליה ובעקולגם אני מקנאה בפלובדיב הלילית שלך. רשמתי לי לפעם הבאה. תודה!
