ויילס, לונדון ותולעי הספרים
-
ויילס, לונדון ותולעי הספריםורואה שהשמטתי, אז מוסיפה:
סדרת פרידיין אכן נכתבה בהשראת ויילס. הסופר - לויד אלכסנדר - אמנם אמריקאי במוצאו, אך כשחיפש הרפתקאות התגייס לצבא במלחמת העולם השניה, ושירת בוויילס. הוא עצמו אמר שוויילס השפיעה עליו עמוקות והיא מתבטאת בספריו. זה גם כתוב באופן רשמי בהקדמה לספר הראשון בסדרה [כשחזרנו הביתה הלכנו לקרוא את זה שוב].
למי שמכיר ורוצה להיזכר, ולמי שלא -
סדרת פרידיין - מתוך "בלי פאניקה" כתב עת למד"ב ופנטסיה
תמונה של המלקרן [מקוה שיצליח...]
וניסיתי להוסיף גם מפה של פרידיין PRYDAIN לאוהבי המפות, אבל לא הצלחתי.
-
גשר Severn - מידע קונקרטיהגשר מחבר בין אנגליה לוויילס.
הנסיעה עליו בתשלום. תחנות התשלום ממוקמות לאחר הירידה מהגשר, בכיוון הנסיעה מאנגליה לוויילס.
התשלום הוא חד פעמי - רק בהלוך, אבל כולל גם את החזור.
[לכן מי שנוסע רק מוויילס לאנגליה ולא חוזר - למעשה אינו משלם.
המחירים עולים כל כמה שנים וניתן להתעדכן באתר של הגשר, כאן בקישור
-
ויילס, לונדון ותולעי הספריםתודה...
לגמרי כל הכבוד. בעיקר לילדים של הדוד...הם חיכו לנו שעה ככה. הילדים פשוט עמדו בקצה השני [הם כבר נוער, יכלו לעמוד לבד] והשתדלו להכחיש כל קשר לאיש שעומד שם.
קחו בחשבון שהוא לא רק עמד שם אלא גם התנהג כמו שסקובידו לדעתו מתנהג. כשהגענו כל מי שבסביבתו צחקק.
-
גשר Severn - מידע קונקרטיתוספת מרתקת על ולשית ועל המיתולוגיה שלהם
כמה שזה נותן ערך מוסף לטיול!
כל כך אוהבת את איך שהסברת לילדים איך מבטאים וזה שחפרת לעומק
את מזכירה לי את עצמי
אני ממש נהנת , תמשיכי תמשיכי!!
-
גשר Severn - מידע קונקרטיאוליב, הדיון הספרותי - נהדר! (ומוכר מגם מהבית...).
אגב, הגשר הזה מרשים והנוף נפלא אבל זה גשר מעצבן (אותי לפחות) ברמות, כי המחיר כל כך יקר, יחסית, ולא הוגן. לדעתי צריך היה לחלק את התשלום ל-2 ולגבות מכל כיוון, או לבטל את האגרה לחלוטין כפי שהיא בוטלה בהרבה מקומות בממלכה.
אבל סתם נסחפתי..... מחכה לשמוע עוד.
נעה
-
גשר Severn - מידע קונקרטיהתיאורים מענינים ונותנים נקודות מבט ייחודיות של המשפחה שלכם.
אהבתי מאד את הדיונים הספרותיים. הבן שלי היה נהנה להשתלב בשיחה שלכם.
במשפחה שלנו עדין אין לו שותפים. הבנות קוראות ספרים אחרים לגמרי....
-
Llangennithהגענו למקום הלינה שבו נשהה בשלושת הלילות הבאים -
Western house B&B [הwestern זה בגלל שזה הבית כמעט הכי מערבי בכפר, לא בגלל שזה מודרני או משהו]
בכפר Llangennith [מבטאים חלאנגנית'] שנמצא בקצהו הדרום מערבי [יותר מערבי מדרומי] של חצי האי גאוור Gower Peninsula שנמצא בדרום וויילס.
Llan [=חלאן] משמעותו בולשית שבט [clan] או קהילה קטנה. רבים משמות המקומות הקטנים מתחילים באופן זה. בעבר, השבטים הקלטים המקוריים [שהולשים הם צאצאיהם] חיו כך, בקהילות קטנות ומגובשות, וכך גם נלחמו ושרדו מאות שנים מול כל מי שניסה לכבוש אותם, בין אם נכבשו ובין אם לא.
אנחנו אוהבים מקומות נידחים. יותר נכון, אני אוהבת, ובן הזוג מסכים.
אני אוהבת את המראה הכפרי. את הכבישים המתפתלים. אני מתרגשת כל פעם מחדש בכבישים הממש צרים, שיש בהם אפשרות מעבר רק לרכב אחד, כאשר הרכב שבא ממול נוסע בנימוס אחורה, עד למקום שבו יש מפרץ שמרחיב את הכביש, ומאפשר לרכב שבא מולו לעבור. [כשבן הזוג הגיע לארץ לראשונה הוא היה בשוק מתרבות הנהיגה הישראלית, ורק כשנהגתי לראשונה באנגליה הבנתי למה].
אנו אוהבים את הירוק מכל כיוון, הילדים מתלהבים בכל פעם מחדש מהכבשים, הפרות והסוסים שרועים בכל מקום בלי השגחה, ומהנחלים שצצים בכל עיקול כביש.
יש לזה כמובן גם חיסרון - זה מאריך את הנסיעה. אבל לנסוע בתוך הנופים האלו...וכאן נוסף עוד בונוס - הביצות והים, שממש קרובים לכביש בחלק האחרון של הדרך.
["אמא, אני מבין עכשיו איך הרביעיה והכלב יכלו לעשות פיקניקים על נחל כל הזמן" אמר הבכור, רק אחרי שהפנים שבאמת יש נחלים בכל מקום. אניד בלייטון, כן, השביעיה הסודית והחמישיה הסודית והרביעיה והכלב ואל תשאלו אותי מה עוד אבל יש, כולם עברו אצלנו בבית. כשהילדים גילו ש"שפיר, אמר יוליאן" זה בעצם תרגום של "fine" זה עורר גל צחקוקים רציני].
מעבר לזה, אנחנו אוהבים B&B קטנים, שיש בהם רק אותנו או מקסימום עוד חדר נוסף. גם כי לא רוצים להפריע, וילדינו בהחלט מסוגלים לזה, וגם כי מעדיפים פרטיות.
בגלל שניים עם אלרגיות למזון [שונות] במשפחתנו אנחנו לא אוכלים ארוחות מבושלות בחוץ אלא מבשלים בעצמנו, כך שאיכות האוכל לא משנה לנו בכלל.
הגענו [ההוראות היו מדויקות] חנינו, נכנסנו.
עלינו קומה אחת.
עלינו קומה שניה.
עלינו קומה שלישית.
בום, הראש של בן הזוג התנגש בתקרה. ועוד לפני שהוא הספיק להזהיר אותי, זה קרה גם לי, וזה המשיך לקרות לשנינו בכל השהות שם. ככה זה כשהמקום היחיד שאפשר לעמוד בו זקוף זה מרכז החדר, כי כל השאר בשיפוע...
אבל חלונות הגג היו פתוחים. והנוף - מדהים. לצערי לא צילמתי ביום השמש אלא רק ביום האפרורי והגשום.
מצרפת מבט מחלון הגג - מערבה לים, ומזרחה לכפר
-
Llangennithלא היה לי הרבה זמן להתפעל מהנוף ומהשקיעה.
כי בחדר היו שלושה חלונות גג. ובעוד אני מביטה מהאחד, אני שומעת זעקות שבר של הקטנה "לרדת! לרדת!"
היא אף פעם לא צועקת סתם.
סובבתי את הראש, וגיליתי שהשלישי כבר הספיק לצאת מהחלון ולנסות לעמוד על הגג. רק רגל אחת שלו עדיין היתה בפנים. אז תפסתי אותה.
[איך זה עובד אצלם, לא ברור לי. הילדים שלהם אף פעם לא עושים שטויות? הם לא מגדלים ילדים בחדרי הגג? או סתם לא מודעים לבטיחות? בחיי שאני תוהה]
בעוד אני מחזיקה לו ברגל, מושכת אותו פנימה, הקטנה ממשיכה לצוות שירד, הילדון בכלל לא מתרשם ומתחיל לשיר ולנסות לרקוד [אוף אמא, את מפריעה לי] צ'ימצ'ימיני צ'ימצ'ימיני
כי כשהוא הסתכל מהחלון, מסתבר, הוא ראה את זה
-
ויילס, לונדון ותולעי הספריםאוליב, אני מאוהבת
בכפרים הקטנים, הנידחים והשלווים האלה. הטיול מקסים, עושה לי חשק לחכות עם ההזמנה לאוסטריה עד לאוקטובר, פתיחת המועדים של איזיג'ט. בקשר לטיול שלנו, אנחנו רוצים טיול שמשלב טבע ואטרקציות (וגם קצת שופינג). הדאגה העיקרית שלי לגבי בריטניה (לונדון+ יעד לא ידוע עדיין), במיוחד שזהו טיול שאנחנו רוצים לעשות בעקבות הארי פוטר, לא יתאים לילדים הקטנים של המשפחה (יהיו בני 5)... איך היה לכם עם ילדים קטנים?
הטיול באמת באמת מקסים ואני מחכה להמשך,
אריטה
-
Llangennithחשבתי שכשהכנסתי את הילד פנימה חזרה, הוא הבין את המסר. אבל אז שני האחים שלו קלטו מה הולך, הציצו החוצה דרך שני החלונות האחרים [הם כן נזהרו תודה לאל], ראו את הארובה, וצעקו
STEP IN TIMEֱ!
השלישי מיהר להציץ חזרה ולנסות לצאת החוצה [לא, הוא לא הפנים שזה מסוכן] וצעק בחזרה STEP IN TIME!
וזה היה מה שאבא שלהם ראה מלמטה כשהוא הוציא עוד מזוודה מהאוטו - שלושה ראשים של הילדים שלו מציצים מהחלונות וצורחים STEP IN TIME!
סגרנו את החלונות, הבהרנו את כללי ההתנהגות, והרשינו להם לרקוד בפנים.
הקטנה, מצחיקה עד דמעות, עמדה באמצע ו"אני עושה ברגל שלי כמו מרי פופינס. אמא, תביאי לי נעלי עקב!"
השלישי עד היום מאוכזב מכך שלא הרשינו לו לנסות להחליק במורד הארובה. הוא אפילו צייר את האכזבה הזו ב"ספר החוויות" שלו.
[ובמהלך הימים הבאים הוא ניסה כמה פעמים להחליק על המעקה כמו מרי פופינס, ונפל...]
-
Western house B&B - Llangennith מידע קונקרטיהמקום קיים בגוגל וניתן למצוא אותו על המפה. בעלי המקום מספקים הוראות מדויקות איך להגיע [נמצאו כמדויקות עבורנו לפחות].
מדובר בבית כפרי שבעליו גרים בו, ומשכירים חדרים בשתי הקומות העליונות. בקומה השניה שני חדרים קטנים [מיטה זוגית] שבכל אחד מהם אמבטיה ושרותים, בקומה השלישית חדר גדול [מיטה זוגית ענקית, מיטת יחיד ועוד מיטה מתקפלת שניתן לפתוח], וכן חדר אמבטיה+שרותים מרווח.
במקום גינה קטנה וחמודה, עם ספות שאפשר לשבת עליהם כשנעים, שולחן פיקניק ודשא.
כלבים מתקבלים בשמחה [אין לנו. לבעלי המקום יש ארבעה והם שקטים ולא מפריעים כלל].
המקום ידידותי לילדים - יש שם משחקים [שילדי נהנו מהם], סרטים [שלא ראינו].
מרחק כעשר דקות נסיעה +עשר דקות הליכה מהים.
במקום מוגשת ארוחת בוקר שבעלי הבית מכינים. אנו כאמור לא אכלנו [יידענו אותם מראש על כך, שלא ייעלבו ושלא יבשלו לחינם] אז אין לי מושג לגבי טיב האוכל. אני יודעת שהם קיימים בבוקינג וגם יש ביקורות בטריפאדווייזור.
עלות: אנו היינו שם באמצע אוגוסט.
קיבלנו שני חדרים - את החדר הגדול בקומה העליונה, ועוד חדר קטן בקומה השניה. 160 פאונד ללילה סה"כ [נדמה לי שזה היה 90 פאונד לחדר הגדול והשאר לקטן, לא בטוחה], כאמור המחיר כולל ארוחת בוקר.
החדרים נקיים ומאווררים. המיטות נוחות מאד.
בדרך לכפר עוברים במרכזו של כפר אחר Llanrhidian ושם יש סופר קטן ועוד כמה חנויות, כל המצרכים הבסיסיים קיימים שם [כעשר דקות נסיעה משם].
מרחק דקות נסיעה מהכפר, לכיוון הים, יש אתר קמפינג מסודר, למי שקמפינג מעניין אותו.
עוד תמונה מהחלון למעלה לכיוון הים
וגם חדר האמבטיה והשרותים, שהילדים התלהבו ממנו [למה יש להם ברז חם לחוד וקר לחוד? ולמה בלתי אפשרי לכוון את המים? ואיפה המקלחת? אני לא אוהבת אמבטיה...צריכה דוש]
והגינה
-
ויילס, לונדון ותולעי הספריםאריטה, אכן אחד האתגרים מבחינתי הוא השילוב בין הצרכים והרצונות של כולם.
אני תמיד מוכנה להתעכב עוד ועוד על טבע ונופים, וגם על מוזיאונים והיסטוריה. הבכור קולט הכל בשניה ורוצה לרוץ קדימה ולא להתעכב. הוא היה חותם בשתי ידיים על סיור הארי פוטר - אבל השאר עדיין לא קראו את הספרים, ולי באופן אישי היה נראה חבל לעשות את הכל סביב קונספט שרק שניים מבני המשפחה מכירים [רק אני והבכור קראנו. לשניה עדיין לא הרשיתי, היא רגישה ועדינה וכל האלימות הרגשית שם גדולה עליה עדיין, לדעתי. גם ביקשתי מהבכור שלא לספר להם את הסיפור].
מסיבה זו האפשרות של ביקור באולפנים או טיול בעקבות נושא יחיד כזה כלל לא עלתה אצלנו הפעם [היתה פעם שכן ביקרנו, אבל אז היינו בהרכב אחר לגמרי, ועם מתבגרים שזה היה מאד רלוונטי להם, ותינוקות שזה בכלל לא שינה להם]
כך שרוב הדברים שעשינו והמקומות שהיינו נבחרו מתוך מחשבה שיש בהם צדדים שמתאימים לצרכים של כל, או לפחות רוב, בני המשפחה. למשל כשבחרתי לאיזה מכרה פחם ללכת [אכתוב על זה בהמשך] - בחרתי אחד כזה שיש בו גם דברים שיעניינו את הבכור ואת בן הזוג, וגם מרחב להתרוצצות עבור הילדון בן ה6 שחייב את זה, וויתרתי על אחר שהיה בעיני מעניין יותר, כי שם אין מרחב כזה. זו רק דוגמא.
היו ימים שבהם חלק מהיום הוקדש לדברים שיותר מעניינים בני משפחה מסוימים, ואז השתדלנו לאזן עם פעילות אחרת בחלק אחר של היום שתתאים יותר לבני משפחה אחרים. סה"כ יצא מצוין וכולם נהנו.
-
Llangennithאוליב,
הסיפור שלך ממש מרגש אותי.
גם בגלל שאנחנו חולקות את אותה העדפה ל"מקומות נידחים" ולינות,
גם בגלל השיחות המשפחתיות, שמזכירות לי את שלנו,
וגם בגלל האלרגיות למזון. יש לי היסטוריה ענפה ומפותלת עם זה, כולל שוק אנפילקטי ש"זכיתי" לחוות בנערותי.
-
ויילס, לונדון ותולעי הספריםיום שלישי: Big pit
התכנון המקורי ליום שלישי היה ביקור בטירה מסוימת קרובה +טיול חופים. אלא שהסתבר שהטירה פתוחה רק בימי רביעי עד שבת, ולכן החלטנו להחליף את הימים.[וקצת הצטערנו על זה אחר כך].
מאז אסון הכורים בצ'ילה והחילוץ שהיה בחדשות בעולם במשך זמן מה [לפני כחמש שנים בערך] הבכור מתעניין מאד בנושא, וגם השלישי הצטרף אליו בזה. השלישי רצה לדעת הכל: איך כורים היום, איך כרו פעם, איך הם עבדו, למה כורים, למה זה משמש, הכל הכל. כבר חודשים הוא עסוק בזה, ולכן מבחינתנו ביקור במכרה פחם היה מתנה בשבילו.
גם לנו המבוגרים זה מעניין, מבחינות אחרות - יותר אנושיות וסביבתיות.
בנערותי ובבגרותי קראתי לא מעט ספרים שעסקו בחיי הכורים בוויילס.
מה יפית עמק נאוי - קראתי כספר, יותר מפעם אחת [רק השנה גיליתי שזה סרט ידוע...]. באנגלית קראתי סדרה של ספרים של אלכסנדר קורדל [למיטב ידיעתי לא תורגמו לעברית] - יש לו כמה טרילוגיות, כולן עוסקות בחיי הכורים בוויילס, והם הרשימו אותי עמוקות בזמנו עד כדי כך שאני זוכרת את שמות הגיבורים, מקומות וכד'. [Rape of the fair country, Song of the earth, The fire people, Sweet and bitter earth ועוד כמה ששכחתי את שמותיהם]. הולשים מתגאים בו מאד מאד, הוא תורגם ללא מעט שפות ולא סתם, הכתיבה שלו מדויקת, אותנטית ומרגשת.
בפעם הקודמת שהיינו בעמק רונדה ראיתי שמוצעים שם סיורים עצמיים ברכב בעקבות ספריו. אז זה לא היה רלוונטי, וגם עכשיו לא...אבל הייתי צריכה ממש להתאפק. בשבילי ללכת במקום שאודותיו ספר שאהבתי נכתב זו חוויה ברמה לגמרי אחרת.
כך שעל הפרק עמדו שני מקומות:
Big pit או Rhonda heritage park.
אני העדפתי כאמור את השני, שכבר היינו בו בעבר [כשהם היו קטנים, הם לא זוכרים] מבחינתי זה הרבה יותר אטרקטיבי. אבל לילדים Big pit אטרקטיבי יותר, אז החלטנו ללכת לשם.
הנסיעה ארכה כשעה ורבע, אך לא השתעממנו: כל הדרך סיפרתי להם את הסיפור של מכרות הפחם. איך הגיעה המהפכה התעשיתית והפכה אותם לנחוצים כל כך, איך הפך האי הבריטי לספק הפחם העיקרי - וויילס לספקית הפחם העיקרית באי הבריטי. איך זה הפך את חייהם של האנשים - שעברו מחקלאות לכריה - ואיך זה הפך גם את פני השטח, הרס את המאזן האקולוגי וגם את המרקם החברתי שהיה קיים קודם לכן. איך אנשים מתו בתאונות במכרות ללא אמצעי בטיחות נאותים, ואיך משפחותיהם גוועו ברעב אחר כך כי לא היה להן מפרנס. איך פסולת הפחם זיהמה את הסביבה, ופעם אחת גם גלשה ישירות על בית ספר והרגה עשרות ילדים. איך בעלי המכרות היו גם בעלי הבתים, החנויות והקרקעות, כך שלמעשה כל כסף שהכורים הרויחו חזר לבעל המכרה. ואיך הכורים החליטו לשבות, בשביתה אולי המפורסמת ביותר בהיסטוריה [שגם מונצחת בסרטים כמו "בילי אליוט" ועוד]. ואיך תאצ'ר שברה אותם בסוף. ואיך בהדרגה עם כניסת החשמל גווע מקצוע הכריה, ואנשים איבדו את עבודתם. ואיך עדיין פסולת הפחם, אחרי חמישים ומאה שנה, מזהמת את האזור ולמרות כל מאמצי השיקום, ישנם לא מעט מקומות שבהם עדיין כלום לא יכול לצמוח עליה.
רואים את החלק השחור של ההר בתמונה? זה זה. ברגע שהילדים הבינו מה זה, הם איתרו עוד הרבה כאלו במסלול הנסיעה שלנו. פתאום הם ראו בעיניים מה זה אומר.
-
ויילס, לונדון ותולעי הספריםכשהגענו למכרה פנינו קודם כל לסיור התת-קרקעי, שהיה משאת נפשם של הבנים. אני והקטנה נשארנו למעלה כי היא נמוכה מדי [ידענו את זה מראש]. אבא ושלושת האחרים ירדו למטה, לסיור ארוך [45 דקות +].
הם קיבלו ערכת ציוד אמיתית של כורה, קסדה עם פנס, חגורה עם מימיה ולא הבנתי בדיוק מה עוד היה שם, ומסכת חמצן של פעם [אמיתית. עובדת. בדקתי]. ירדו למכרה במעלית האמיתית של המכרה, זו שפעם הורידה את העובדים והעלתה את קרונות הפחם.
בזמן שהם היו למטה אני הסתובבתי בנחת וקראתי בנחת כל מה שהיה כתוב בתצוגות [שידעתי שלהם לא תהיה סבלנות לקרוא].
-
ויילס, לונדון ותולעי הספריםיש שם המון דברים מעניינים לילדים וגם למבוגרים. הקרונות שבהם הסיעו את הפחם בתוך ומחוץ למכרה, יחד עם המסלול שהם עשו והסבר מפורט. חדר ההצטיידות, [למטה הסבירו להם על המנורה ועל הציפור הקנרית, ועל הסוסים שעבדו בחושך כל השנה וקיבלו חופש רק שבועיים בשנה מעל פני הקרקע - ולא שרדו בד"כ יותר משלוש ארבע שנים].
מנוע המכרה בגודל חדר, שעדיין מופעל [ומחריש אוזניים]. הלוקרים והבגדים, המקלחות, ועוד ועוד מכונות ותפקודים של המכרה שבחלקם ממש יש אנשים שמפעילים, ובחלקם זו תצוגה שברובה מותר לגעת.
-
ויילס, לונדון ותולעי הספריםאחר כך עלינו למעלה. על ראש הגבעה הגבוהה היו עוד תצוגות, שהילדים פחות התעניינו בהם. בין השאר היה שם מבנה אותנטי של מקלחות הכורים - מודה שלרגע המראה עורר בי חלחלה [כדור שלישי לשואה, כן]. אחר כך קראתי את ההסבר, והיה כתוב שם שהמקלחות האלו במכרה היו גאולת נשות הכורים. ואז התעוררה בי חלחלה מסוג אחר, רק לחשוב על כל הכביסה הזו וכל השחור הזה שהן היו צריכות לכבס, בלי מכונת כביסה ובלי ברז...מזל שאני לא חיה בתקופה ההיא. הקלה.
בכל מקרה גבעת הדשא ההיא היתה מקום מעולה להתגלגל ממנו, וזה מה שהילדים עשו די הרבה זמן.
[היה יום מקסים. חמים ונעים. כיף ממש]
-
Big pit שליד Blenavon - מידע קונקרטיזהו אחד ממכרות הפחם הגדולים ביותר, ובין האחרונים [אם לא האחרון] שנשארו פעילים בסוף תקופת המכרות.
מיקום - Big Pit National Coal Museum Blaenafon, Torfaen
אתר המכרה Big pit national coal museum
שעות פתיחה 9:30-17, כניסה אחרונה בארבע.
כניסה חופשית ללא עלות.
סיורים תת קרקעיים - 10-15:30, תדירות משתנה לפי העונות [בעונת השיא - אוגוסט - כשאנו היינו - יצא סיור כל עשרים דקות בערך].
ישנה גישה לנכים במרבית חלקי האתר [יש מבנה או שניים עם מדרגות בלבד, השאר נגיש. המשמעות - נגיש לעגלות וטיולונים].
יש קופי שופ למטה באזור התחתון וגם מסעדה למעלה באזור התצוגות העליון [לא ניסינו אבל אנשים מסביב היו נראים מרוצים].
-
ומוסיפה, אולי יועיל - Rhonda heritage parkלמרות שקוראים לו "פארק" הוא לא פארק. הוא מכרה פחם לשעבר, גם כן אחד הגדולים באזור, שכיום הוסב למוזיאון ואתר מורשת עולמית.
גם שם יש סיורים תת קרקעיים, לפי מה שהבנתי מוצלחים פחות [היינו שם לפני חמש שנים, רק בן הזוג והבכור ירדו. אבל זה היה בחורף, חלק מהדברים היו סגורים].
התצוגה שם כוללת חדרים בגודל טבעי עם ריהוט בגודל טבעי, דמויות בגודל טבעי וכל מה שהם השתמשו בו בתקופה שלפני מאה-מאה חמישים שנה. עבורי התצוגה הזו היתה מאד מעניינת, כי היא המחישה את תנאי החיים שלהם.
יש שם גם חנות "של פעם" עם האביזרים שכיום כבר לא קיימים וקוראים עליהם רק בספרים. מותר לילדים לגעת בהכל ולנסות להשתמש בהכל, זה מקום מאד ידידותי לילדים. בזמנו כשהיינו שם הילדים מאד התעניינו [למרות שעדיין לא קראו ספרים...] בעונה [כלומר לא בחורף] יש שם תצוגות חיות בביתנים שממש מדגימות איך חיו והתנהלו בבית, בחוץ [זה בנוי כמו רחוב פעיל] וכד'.
במקום גם תצוגות קבועות על הקיר - אחד מסיפורי אסונות המכרות הגדולים וגם חפצים שהיו בשימוש במכרות - ותצוגות מתחלפות.
הפעם אמנם לא הלכנו לשם אבל למי ששוקל ביקור באתר כזה, זה מקום מאד מעניין.
הכניסה לאתר חופשית, אך הסיור התת קרקעי בתשלום. גם כאן יש הגבלת גובה.
יש גם איזור משחקים חמוד לילדים מתחת גיל 13, בתשלום.
יש מסעדה.
פתוח בימים שלישי עד שבת, 10:30-16:30.
-
Llangennithאלרגיות למזון זה דבר מסובך.
אחד מבני המשפחה אלרגי לחלב ומוצריו, ואחר לדברים אחרים.
בארץ זה קל - כי אם אנחנו רוצים, אז כשאנחנו בהרכב מלא אנחנו פשוט יכולים ללכת למסעדות כשרות, לא רק בקטע של כשרות אלא כאן אם זה בשרי וכשר אז בטוח שאין שום חלב [בהנחה שמאמינים שזה באמת ככה, עד עכשיו זה עבד לנו יופי].
בחו"ל אף פעם אי אפשר להיות בטוחים בזה. ולא נעים לומר, אבל המסעדות הכשרות [לפחות המעטות שניסיתי] לא משהו מבחינת הטעם.
וזה אחד הדברים המבאסים, לראות את כל המשפחה אוכלת ורק אחד לא.
אז החלטנו שבשביל לא לבאס טיולים כל פעם, אנחנו כמשפחה מבשלים לעצמנו וככה גם אין בעיות כי ברור לנו מה נכנס ומה לא, ולא צריך לדאוג, וגם כל אחד מקבל פחות או יותר את מה שהוא רגיל, ולא מרגישים מקופחים.
זו גם אחת הסיבות לכך שאנחנו מעדיפים self catring.
