פולין :אני כאן בגלל בתי
-
פולין מעולם לא היתה במגרת החלומות שלי , על מפת הנסיעות שלי , או באיזשהם תכנונים . לא תכנונים ולא חלומות לחוד - ומציאות לחוד . את מרבית השבוע שעבר ביליתי בפולין , עם בתי ,בת ה17 וחצי . הנסיעה התקיימה בגללה או בזכותה - תלוי בהשקפה .
יצאתי לפולין עם מטען חורג של דעות קדומות. תוצאה של בדיחות על הפולניה החמוצה , שמחזיקה את שערה ברולים , שומרת ניילונים על הספות , מבשלת רגל קרושה וגפילטע פיש, ומנהלת את משפחתה במניפולציות רגשיות . העובדה שעל אדמת פולין רוכזו מירב מחנות ההשמדה, והעובדה שמרבית יהדות פולין הושמדה כשמרבית האוכלוסיה המקומית מעלימה עין או משתפת פעולה, תרמו לרתיעה שלי מלבקר במדינה זו . כמו כן ביקור בהונגריה כשהייתי נערה , בתקופה שבה היתה עדין קומוניסטית , אם כי נחשבה להכי ליברלית ופתוחה, הותיר בי זכרונות של עיר אפרורית , בה מסתובבים אנשים אפורים, עגמומיים וחשדניים . זכרונות אלה גרמו לי לדמיין את פולין כמדינה אפרורית סדוקה ומתפוררת.
בתי , שיצאה למסע פולין עם כמחצית חבריה לשכבת יב בבית סיפרה , אלצה אותי להתגבר על רתיעתי, ועל דעותי הקדומות ולנסוע . נסיעתה של בתי לפולין היתה תחת חילוקי דעות בהנהלת המשפחה – הורה אחד בעד ,הורה אחר נגד- כל אחד וסיבותיו . נסיונות חוזרים ונשנים מצד האגף המתנגד לשכנע את הנערה לותר על הנסיעה נכשלו . הנערה ממש התחננה לנסוע. על מנת לשמור על שלום בית הוחלט שאחד ההורים יחבור לנערה לקראת סוף המסע , יקח עליה חסות , ויחד ישארו לעוד מספר ימים כדי לנסות ולמצוא בפולין צדדים ופנים שלא רואים במסגרת המסע , שרובו ככולו מוקדש לשואה , לתרבות היהודית שאבדה , ולמכונת ההשמדה הרצחנית שעלה על אדמת פולין .
אתמול שבנו . בילינו ביחד 6 ימים מרתקים בפולין . במהלכן היה לנערה זמן לעבד את המסע , לחפש תשובות לשאלות שהתעוררו בה תוך כדי המסע ולא נענו במהלכו . אני זכיתי להזדמנות להתבונן בעיר ובמדינה שנמצאת בתהליך היסטורי מרתק, להתבונן קצת לתוך עצמי, לבחון את תפישת העולם שלי , ולהרהר קצת באילו ערכים אני רוצה להוריש לילדי. זכיתי גם בלא מעט נחת וקורת רוח מהנערה הזאת שאוטוטו תהפוך להיות באופן רישמי בוגרת וברשות עצמה.(סליחה , אבל אי אפשר בלי קצת גאוה פולנית ) שתינו זכינו לזמן איכות אמא ובת , מזג אויר נפלא , אוכל טוב , ושופינג .
-
פולין :אני כאן בגלל בתי - הפרטים הטכניים1 זלוטי =~ 1.1 ש"ח
הטיסות נרכשו באמצע אוגוסט כשאומתו סופית תאריכי מסע בית הספר באתר של WIZZAIR .
טיסה הלוך - לקאטוביץ : טיסה + טרולי למטוס + הסעה משדה התעופה למרכז העיר : עלות 495 זלוטי(לחברי מועדון )
טיסה חזור - מורשה : 2 כרטיסים + טרולי למטוס + 2 מזודות + הסעה מהמלון לשדה התעופה : עלות 595 זלוטי.
וידוי קטן : פעם ראשונה שאני טסה בלאו קוסט .( טיסה לורשה הלוך ושוב לאדם אחד עם אלעל או לוט עלתה 500$(אלעל ) לוט 350 דולר . לא היתה אפשרות לטוס לקאטביץ . ) הופתעתי לטובה . ללא ספק יהיו עוד, אם אצליח להתגבר על כך שלא שואלים אותי "ארזת לבד ? " בטיסה חזרה.
נסיעה ברכבת מקאטוביץ לורשה :
שני כרטיסים , מחלקה שניה, מקומות לרכבת - 148 זלוטי.
הכרטיסים נרכשו באינטרנט מראש , באתר של PolRail
הרכבת היתה רחוק מלהיות מלאה , וניתן היה כמובן לרכוש כרטיסים ביום הנסיעה, ללא מקומת שמורים ,וכך לחסוך 40 זלוטי .
זמן הנסיעה שעתיים וחמישים דקות .
מלון בקאטוביץ :
http://euroresidence.com.pl/en/rooms/classic-rooms.html
שני לילות , חזר לזוג וארוחת בוקר , בעלות 430 זלוטי.
המלון היה מצויין , במיקום של כמה דקות הליכה ברכבת , נקי מאוד , צוות אדיב וארוחת בוקר מצויינת . מומלץ מאוד .
מלון בורשה :
http://www.hotelharenda.com.pl/370.html
ארבעה לילות , חדר לזוג , ללא ארוחת בוקר - עלו 775 זלוטי.
החדר מבריק מנקיון , השטיח נקי למשעי , וחדר אמבטיה נקי ומשופץ . החדר היה קטן מאוד ועיצובו מיושן ולא לטעמה של הנערה , אבל מיקומו מצויין : במרחק 10 דקות מהעיר העתיקה , כעשרים דקות הליכה מתחנת הרכבת , וקניון "זלוטי טרסה "
טופס היפרדות :
כדי להוציא ילד מהמשלחת יש להודיע על כך מראש לבית הספר , לאחראי המשלחת , ולמלא "טופס היפרדות " , המסיר מהמורים המלוים והמאבטחים כל אחריות על הילד .בית הספר לא שש לאשר , כי הנסיעה היתה על חשבון לימודים , אבל יש משלחות בקיץ ושם אין שום בעיה.
עד כאן הפרטים הטכניים , מכאן והלאה תמונות וחויות .
-
הגעה לילית לקאטוביץחמש דקות לאחר חצות זמן מקומי נוחת המטוס הקטן בשדה התעופה של קאטוביץ . אני יוצאת לאויר קריר יבש ונקי של סתו . הטמפרטורה תשע מעלות , ולא ממש קר . ירידה במדרגות כבש המטוס , עמידה קצרה בתור לדרכונים , ואני ממהרת ועולה לאוטובוס למרכז העיר . כל העסק ארך רבע שעה . טיסה כשרק טרולי איתך הוא ללא ספק דרך קלה, נעימה וזריזה לטייל בעולם .
שדה התעופה מרוחק כ40 ק"מ ממרכז העיר , אותם עובר האוטובוס בחצי שעה. הנוף הלילי הנשקף מהחלונות מפתיע : אוטוסטרדה של שלשה נתיבים , מהחושך מבליחים לעיתים תכופות סניפי "מקדונלדס" , אולמות מכירת מכוניות חדשות , והאנגרים גדולים , קניון גדול ועליו שלטים של כל המותגים הידועים . לרגע אפשר לחשוב שהגעתי לאמריקה .
בכניסה לעיר מבנים מודרניים , מלונות , מוזיאון. העיר נמה . האוטובוס עוצר בתחנה המרכזית . הנהג מסביר לי באדיבות , איך מגיעים למלון . לא , אין חשש ללכת בחושך , זה איזור שקט ובטוח . אני צולחת את אולם התחנה -אולם מודרני , כסאות המתנה מעוצבים מדליק - אחרוני העובדים בבבתי הקפה ובסניף סאבויי , מסיימים נקיונות אחרונים - ויוצאת אל העיר . אויר טוב , נקי עם ארומה קלה של הסקה בעץ . ריח של אירופה . הרחובות מוארים ומשולטים , הבתים בסגנון אירופאי, מלבד עלי שלכת מרשרשים מתחת לרגלי הרחובות נקיים.
הטרולי מהדהד על אבני המדרכה, אני חולפת ליד שילוט המצין כיוונים וקילומטרז' לערים השכנות : פוזנן , קראקוב , ולנגד עיני מרחפים קסטים מספר ההיסטוריה על קהילו יהודיות שהיו ואינן עוד.
מספר דקות הליכה , פניה אחת ואני רואה את שלט המלון . כמובטח יש בקבלה מישהו , ואני מבצעת צ'ק אין זריז . בחשש מה אני בודקת את החדר - זכורים לי מלונות קצת ישנים ומרופטים מטיול בגיאורגיה ומונטנגרו , שתיהן ארצות פוסט קומוניסטיות . החדר מפתיע לטובה , נקי , נעים , מרוהט בטוב טעם , חדר אמבטיה מרווח. הויפי עובד מצויין . הנערה תהיה מרוצה אני מציינת לעצמי . אני מכריחה את עצמי ללכת לישון , מכוונת כל שעון מעורר אפשרי . למחרת אני אמורה לפגוש את בתי , ולהצטרף אל משלחת בית הספר לסיור בבירקנאו. אסור לאחר או לפספס את הרכבת .
אני מתעוררת לבוקר מעונן , של שלכת אירופאית . מחלון חדרי נשקף רחוב אירופאי נחמד. עוברים ושבים כבר ממהרים בו לעבודתם . בחור צעיר עובר על אופניו . מישהו מטאטא את העלים היבשים . אני פותחת את החלון לצלם , ואויר רענן נכנס אל החדר .
זה הזמן להפטר ממטען השלילי , אני מחליטה , ולבחון את המקום הזה בעיניים חפות מדעות קדומות.
-
ברכבת לאושונצ'יםהעיירה אושנצ'ים מרוחקת מקאטוביץ כשלושים ק"מ . ניתן להגיע אליה באוטובוס או ברכבת . אני בוחרת באופצית הרכבת , מכיוון שהאתר האינטרנט תומך באנגלית . הרכבת מאספת ומרחק זה לוקח כשעה נסיעה .
הגברת באשנב הכרטיסים אינה מדברת אגלית , אבל נראה שהמילים אוושוויץ'/אושונצים מובנות כאן לכל. על פתק היא רושמת את מספר הרציף , ואת השעה . אני משלמת בכרטיס אשראי , והמומה לגלות שהעלות היא 6 זלוטי . אנשים ממתינים על הרציף . אני מודאת עשר פעמים בלוח הזמנים שהרכבת לאוושויץ תצא מהרציף בו אני עומדת.. אני מודאת גם את זמן ההגעה . אני מודאגת , שאסע ליעד אחר , ואפספס את בתי . חמש דקות לפני השעה היעודה נעצרת רכבת ישנה בתחנה . אני שואלת באנגלית נער האם זו הרכבת לאושוינצ'ים. הנער חושב שכן , גם הוא נוסע לשם. הוא מודא בפולנית עם עוד מישהו ואנחנו עולים . הרכבת כמעט ריקה. הוא מתענין לדעת אם אני נוסעת לבקר באתר אוושויץ, אני עונה שכן . ניכר עליו שהוא רוצה לדבר , ואני מרחיבה את תשובתי . מספרת לו שאני מתכוונת לפגוש את בתי . הנער מתישב בספסל מולי ואנחנו שוקעים בשיחה .
אני כל כך מצטערת שבתי לא איתי . הנערה התלוננה שעקב נוהלי אבטחה נאסר עליהם לדבר עם אנשים . מאוחר יותר כשנפגש, תעלה הנערה את השאלה : מעניין איזה סיפור מספרים לעצמם הפולנים על השואה ?
אם היתה יושבת כאן איתי , ומשוחחת עם הנער , היתה מקבלת תשובה . והתשובה היתה בודאי מפתיעה אותה כמו שהפתיעה אותי .
אתר הרכבת הפולנית
-
ברכבת לאושונצ'יםמרגע שעוזבים את פאתי העיר הנוף הנשקף מהרכבת הוא עוצר נשימה . השלכת משתוללת בגווני צהוב- כתום - אדום . מהחלון נשקפים מראות של בתים כפריים , נחלים קטנים , אגמים . השלכת האירופאית יפה כל כך .
הנער מזהיר אותי מיד, שהביקור באושויץ' קשה מאוד . אני מספרת לו שאני מישראל , וכל חיי שמעתי סיפורים על השואה , קראתי ספרים , ראיתי עדויות מצולמות , ביקרתי ביד ושם . אני חושבת שיש לי מושג לא רע מה עומד לפני . גם הוא התכונן , קרא וידע , וביקר יותר מפעם אחת , אבל בכל פעם הביקור קשה . בפעם הראשונה , הוא מתודה , שהוא לא יכל לעמוד בסיור ופרץ בבכי . הביקור באוושויץ הוא ביקור חובה כחלק מתוכנית הלימודים בפולין . אני מופתעת לגלות שנושא השואה והשמדת היהודים הוא חלק מתוכנית הלימודים. הם לומדיםשמחנות ההשמדה הוקמו על אדמת פולין על ידי הגרמנים כדי להשמיד בהם יהודים. הוא מודע בהחלט לכך שפולנים רבים נטלו חלק בהשמדת היהודים, אבל היו גם כאלו שעזרו.
אני מהרהרת בכך,שלא קל המשא שיש על גבו של נער כזה , בן לעם הפולני . הוא נולד חמישים שנה אחרי. איך מתמודד נער צעיר עם הידיעה שאנשים מבני עמו נטלו חלק ואיפשרו את זה ?
יצא לו להפגש מספר פעמים עם נער מחו"ל (לא יהודי ) והוא נדהם עד כמה מעט הם ידעו על הנושא. בעירה שהוא גר , מרוחקת כ45 ק"מ מאושויץ , לפני מלחמת העולם השניה היו היהודים 65% מהאוכלוסיה . היום לא נותר איש . זה בלתי נתפס שכל כך הרבה אנשים מתו, הוא מציין , שקהילה שלמה נעלמה.
במשך לימודיהם בתיכון הם לומדים על התרבות היהודית , על המנהגים . מבני הקהילה כבר מזמן משמשים לשימושים אחרים , אבל בית הספר לקח על עצמו לשמר , לשחזר ולנקות את בתי הקברות היבודיים בעיר . תלמידי התיכון משתתפים בפרויקט זה . תלמידי התיכון שלו גם עסקו בתיעוד עדויות מאנשים בעירם שעברו את מלחמת העולם השניה. הוא בהחלט היה שמח להפגש עם בני נער מישראל , אבל לא יצא לו .
איך אף אחד לא עשה משהו כדי להפסיק את זה ? ארצות הברית , בעלות הברית ? איך העולם שתק ? הוא לא מצליח לתפוס את זה . הוא חושב שכל אחד בעולם חייב לבקר באוושויץ , ללא קשר לדתו ומוצאו , כדי ששואה כזאת לא תשנה . לא ליהודים , ולא לאף אחד אחר .
השיחה עם הנער מרתקת , אנחנו משוחחים בהמשך על החיים בפולין של היום, על היחסים עם האיחודהאירופאי ועל השפעתו על החיים בפולין. האנגלית שבפיו רהוטה. הוא מתבטא בצורה ברורה וקולחת. אני תוהה אם נער זה הוא היוצא מהכלל המעיד על הכלל . "כל הפולנים אנטישמים ! " אמירה זו אנחנו שומעים לא פעם . אמירה זו נאמרה , גם בחדר בו התכנסנו ילדי בית הספר וההורים בפגישת הכנה למסע . המדריך ציין במשפט אחד , שדברים משתנים , ושהרשויות הפונלניות משקיעים בחינוך והנצחה. והנה יושב לפני נער פולני , בן לכומר קתולי , אחד מתשעה ילדים במשפחה (נדיר מאוד היום בפולין ), ומגלה ענין כן בישראל , ביהודים .
השעה חולפת מהר , ואנחנו מגיעים ליעד . הוא נוסע לאושונצ'ים לטסט , לקבלת רשיון נהיגה . עיירה שקטה אושונצ'ים , בלי הרבה תנועה , כיכרות , ורמזורים . מקום טוב לעשות בו טסט. אנחנו צועדים ביחד את חלקה הראשון של הדרך לאוושויץ , מרחק שני ק"מ מהתחנה. אני מאחלת לו בהצלחה בטסט , ונפרדת . לא כך תיארתי לי את שעותי הראשונות בפולין ...
(חברים יקרים , אני מפסיקה כאן , כי להמשך הסיפור נדרשות תמונות שעדין לא הורדו המצלמה. מחר אמשיך . לילה טוב )
-
ברכבת לאושונצ'יםהיי,
גם לי יש בת שתסע השנה למסע.
אני לבד בתוך עצמי גם בעד וגם נגד המסע.
ורק לחשוב על נסיעה לבד ברכבת לאשוויץ גורמת לי לקשיי נשימה. (מזל שלא היה צפוף).
תודה שחזרת לספר.
מעניין מאוד לשמוע את החוויה.
-
ברכבת לאושונצ'יםבוקר טוב ינינה היקרה
רק ראיתי כתבה שלך ומייד נסחפתי לתוך הסיפור.
בת אחת שלי השתתפה במסע ואחת לא.
זה מסע קשה ואני עצמי לא יכולה לעמוד בכך. ביד ושם הייתי אך במשרפות ומחנות ההשמדה טרם העזתי.
הסיפור של הנער איני בטוחה שמשקף את הנוער של היום הגדל בפולין, אבל עדיין מאד מעניין לקרוא את מה ששוחח איתך.
רחל לבון
-
ברכבת לאושונצ'יםהיי ינינה,
אני כאן בגללך
השיחה שלך עם הנער מרתקת!!! אני מקווה שהוא אינו היוצא מן הכלל
בביקורי הראשון ב״יד ושם״ שאלה המדריכה מהיכן לדעתנו היו הכי הרבה חסידי אומות עולם - מייד אמרנו הולנד....אבל הופתענו שדווקא בפולין היו הכי הרבה (אולי קשור לכך ששם הייתה הקהילה היהודית הגדולה באירופה) אבל עדיין היה מפתיע.
פולין כבר הייתה בתכניות שלי בספטמבר 2014, אך זה לא יצא אל הפועל בגלל ביטולי הטיסות של וויז אייר
מחכה להמשך...
רובי
-
ברכבת לאושונצ'יםינינה - במילה אחת: מרתק!
כמו תמיד, נקודת המבט שלך חשובה לי מאוד מעניינת ומרתקת.
תודה ענקית על השיתוף.
רבקה
-
ברכבת לאושונצ'יםהשיחה עם הנער הפולני מרתקת. אין ספק שהסיפור מתחיל בחוויה מיוחדת, אני סקרנית לשמוע איך הוא ימשיך.
-
ברכבת לאושונצ'ים - תודה לקוראיםתודה לקוראים ולמגיבים . אני שמחה שאני כאן לא לבד ב"מסע " הזה.
מענין היה לי לקרוא את תגובותיכם . ברשותכים אגיב יותר בפירוט מאוחר יותר.
ללא ספק התחושות העולות בביקור במקום , בהגעה ברכבת למקום שנקרא אושויץ , הן תחושות קשות . ומצמרורות . אקדים ואומר שמצאתי לא מעט נקודות אור במסע הזה שלי . אפרט בהמשך.
תודה שאתם כאן איתי. תכף ממשיכה
-
בכניסה לאושויץאני צועדת את שארית הדרך לבד. אכן עיירה שקטה היא אושונצים . סמוך לתחנת הרכבת כמה בתי קפה ודוכנים קטנים , שורות של בתים נמוכים מסתתרים בין עצים. מפעלים קטנים . והשכת הצהודה אדומה השולטת בכל ץ אני חולפת ליד חצר בה שני מקומיים עןסקים בגירוף עלים , מנופפים לי לשלום בעוברי . המקום וההקשר אמורים להשרות עלי עגמומיות ועצב , אבל יופיו של הטבע מרומם את הנפש . אני מוצאת את עצמי בדיסוננס בין שני הרגשות הסותרים .
מחנה הריכוז וההשמדה אַוּשְׁוִויץ היה הגדול במחנות ההשמדה שהקימה גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה, ובו נרצחו כמיליון ומאתיים אלף נפשות, בהם כמיליון ומאה אלף יהודים, יותר מבכל אתר אחר במהלך המלחמה. היה זה מחנה ההשמדה שפעל במשך הזמן הרב ביותר (מיוני 1940 עד ינואר 1945) מכל מחנות ההשמדה, ובו הגיע לשיאו תיעושו של רצח ההמונים. מקומו נבחר עקב הנגישות : האיזור היה צומת גדולה של רשת רכבות .
באושוויץ היו שלושה מחנות מרכזיים: אושוויץ I שהיה מחנה הריכוז הראשוני ושימש מרכז מנהלי למערכת המחנות, ובונרצחו בעיקר אינטלקטואלים פולנים ושבויי מלחמה רוסים; מחנה אושוויץ II ִּבירקֶנַאוּ), שבו התבצעה עיקר השמדת היהודים, ובו נרצחו כמיליון ומאה אלף יהודים, וכ-22,000 צוענים; ומחנה אושוויץ III מוֹנוֹבִיץ ), שפעל כמחנה עבודה עבור חברת אִי גֶה פַארבֶּן - חברה ליצור צבעים. מעבר לשלושת המחנות הללו פעלו סביב אושוויץ כארבעים מחנות משניים, שבהם הועבדו יהודים בעבודות פרך.
הרעיון של הגרמנים היה לישב את האיזור בארים , ולהקים עיר לדוגמה בצד מחנה העבודה וההשמדה . מטרתו של מחנה העבודה היה לספק את חומרי הבניה לעיר . לצורך הקמת המחנה גורשו מבתיהם כל תושבי פרבר זאסולה, ותושבי הכפרים הסמוכים - באביצה, בודי, ראייסקו, ברושקוביץ, פלאווי, הארמזה, ובז'נינקה, שעל אדמותיו נבנה מחנה בירקנאו. שטח בגודל 40 קילומטרים רבועים נסגר כולו לצורך המחנה.
השעה עשר בבוקר והחניה הקרובה לאושויץ כבר מלאה , אוטובוסים רבים חונים בשורה , מכוניות פרטיות חונות אפילו על קצות מדרכה , סדרנים מנוטים מכוניות מכוניות נכנסות ויוצאות , תור ארוך משתרך לפני הכניסה לבנין . אני מופתעת למראה המוני האנשים האלה. בעיני רוחי ראיתי את עצמי מסתובבת בין הביתנים באושויץ כמעט לבד.
האם יש היום אירוע מיוחד שיש כל כך הרבה אנשים? אני שואלת במודיעין – לא ככה זה בכל יום ,העונה הגברת במודיעין , ומסבירה לי שעלי להרשם לסיור על מנת להכנס. שלט אלקטרוני מציין את מספר המקומות הנותרים לכל סיור ואת השפה בה נערך , והמקומות אוזלים במהירות . אורכו של הסיור כשעה וחצי .
-
בכניסה לאושויץמשלחת בית הספר של בתי סיירה באושויץ אתמול בשעות הבוקר . הם קמו ב5:30 בבוקר כדי להגיע לאתר ולהכנס בשעה 8:00 . היום הם אמורים לסייר בבירקנאו, ושם אני אמורה לפגוש אותה . נותרה פחות משעה עד זמן הפגישה , ואני מפחדת לפספס אותה . אני מחליטה בצער רב לותר על הביקור במוזיאון . להדחק בין האנשים כדי להתבונן על המוצגים , להסתובב בדוחק בשטח המחנה מאוד מרתיע אותי .
.את שארית הזמן עד לזמן הפגישה של בתי , אני מעביר באיזור הכניסה לאושויץ . ישנם כמה שלטי הסברים על ההיסטוריה של המחנה , וצילומי אויר . איזכור של הספרים , הציורים , והאומנות שיצרו שורדי אושויץ , בנסיון לתעד את שעבר עליהם .
אני מציצה מבית הגדרות אל שטח המחנה מחד , ואל מעבר לחורשה בשלכת אל שכונת המגורים מנגד . ובעיקר המומה מהמוני האנשים הנמצאים כאן לסיור : משפחות , בודדים , קבוצות של בני נוער מכל העולם , קבוצות של מבוגרים . שפות רבות נשמעות בין המבקרים , כולל השפה הערבית. אני מתבוננת המומה בקבוצה אסיאתית שמסיימת ביקור, ואחריה קבוצה של נזירות. המראה הזה של כל האנשים שבאו לבקר במקום זה , לרבים מהם אין זיקה ליהודים , הוא מחזק , וממש מרומם נפש. איזכורי ההתיחסות של העולם היהודי לשואה במדיה הישראלית הוא בדרך כלל בהקשר שלילי : של הכחשת השואה , והורדת היחודיות של השואה . מדי פעם מספרים על אנדרטה או מפעל הנצחה שנחנך , אבל אין איזכור והתיחסות לכך שהמוני אנשים באים ללמוד , לראות, לבקר , מתענינים באירוע היחודי הזה של ההיסטוריה האנושית : השמדה מתוכננת ושיטתית של עם שלם . נראה שהעולם רוצה לדעת , ורוצה לזכור .
אני עולה על האוטובוס השחור , שיביא אותי לבירקנאו - ולפגישה עם בתי.
הפרטים הטכניים :
אתר המידע הרשמי של המחנה כולל חומר רב על המקום , שעות פתיחה , דרכי הגעה.
האתר פתוח בכל יום משעה שמונה ועד חמש בימות החורף ושבע בקיץ . הכניסה לאתר היא בחינם אם מסיירים לבד , או 40 זלוטי לאדם לסיור מודרך . ניתן לסייר באושויץ לבד בין השעות 8-10 והחל מהשעה 15:00 . בין השעות 10-15 אין אפשרות לסייר , אלא במסגרת סיור מודרך . יש בשפות שונות ומולץ להזמין מקום מראש .
בין השעות 10 עד 17:00 ישנו אוטובוס פנימי ללא תשלום המקשר בין שני המחנות . הוא יוצא מאושויץ מתחנה ליד הקיוסק בכל חצי שעה , ומתחנה הסמוכה לבירקנאו רבע שעה אחרי ולפני שעה עגולה .
לדעתי ניתן לבקר בשני המקומות ביום אחד . הייתי מתחילה את הביקור דוקא בבירקנאו , ואחרי שלוש הולכת לבקר באושויץ. ישנו שילוט והסברים בשטח המחנה ובמוזיאון – אפילו בעברית.
לאורך הדרך ראיתי שלטים המזמינים לבקר במרעז היהודי באושונצים . רק היום כשחיפשתי ברשת חומר לכתיבת הרשומה , אני מבינה שמדובר במרכז נפרד מאוושויץ-בירקנאו. http://ajcf.pl/en/
-
בכניסה לאושויץינינה,
למרות גילי המתקדם והשנים הרבות שחלפו מאז התקופה ההיא אני עדיין לא מרגישה בשלה להגיע ולבקר במקומות הללו, למרות שהיו לי כבר לא מעט הזדמנויות לכך. אולי לעולם לא ארגיש מוכנה לכך. אפילו ליד ושם הגעתי בפעם הראשונה כבר כאדם בוגר.
מורידה בפניך את הכובע על שמצאת את הכוחות, ואכן - הדיסוננס שבין הנוף המרהיב לעבר המזעזע שעדיין מפעפע שם פשוט בלתי נתפס.
ממשיכה איתך. במקרה זה - יותר קל מרחוק...
אורה
-
בכניסה לאושויץהכוחות נמצאו כי פשוט לא היתה ברירה . נקודת הפגישה עם בתי נקבעה שם במקום הזה.
באיזשהו מקום בתוכי , הרגשתי לא נוח , שאני שולחת את בתי , למקומות קשים מנשוא , מעמידה אותה בחויה שאני בעצמי לא העזתי לעבור.
הביקור היה קשה , אבל יש לי תחושה שבפעם הבאה שאגיע לשם יהיה קשה עוד יותר.
-
בירקנאומחנה אושויץ –בירקנאו הפך סמל להשמדת העם היהודי ולמאורע היחודי הזה בהיסטוריה האנושית. יום שחרור מחנה ההשמדה אושוויץ נקבע על ידי מדינות רבות כיום זיכרון לשואה, ובהן גרמניה, שב-1996 קבעה אותו כיום זיכרון לקורבנות הנאצים. ב-1 בנובמבר 2005 הכריז האו"ם על יום זה כיום הזיכרון הבינלאומי לשואה. ב-1947 החליטה ממשלת פולין על שיחזור מחנה אושוויץ I, כמוזיאון לזכר קורבנות הפאשיזם; בירקנאו שבו היו המבנים עשויים מעץ, חומר לא עמיד, שומר אך לא שוחזר, מלבד מספר קטן של בנינים להמחשה. בשנת 1979 הכריזה אונסק"ו על מחנה הריכוז אושוויץ כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.
שני סמלים להשמדה נמצאים פיזית כאן: באושויץ שלט "העבודה משחררת " Arbeit macht frei , ותמונת שער הכניסה לבירקנאו.
עם התקרבות האוטובוס למתחם בירקנאו אני רואה במו עיני את מה שעד עתה ראיתי בסרטים , ובתמונות : שער המחנה , מסילת ברזל המובילה פנימה , גדרות , מגדלי שמירה , בלוקים מעץ. הממשות של המראות האלה עוצמתית וההשפעה עלי היא ממש פיזית : הפה מתיבש , הלשון נדבקת לחיך , הקרביים מתכווצות , כאילו יד קרח אוחזת בהם. אני עומדת דקות ארוכות לא רחוק מהכניסה , ולא מסוגלת לעבור את הסף . אני מהלכת לאיטי לאורך הגדר ומתבוננת פנימה . המקום עדין ריק למדי . פסי הרכבת מובילים את העין אל הרמפה , ואל קרון בודד . מאחוריהם כמו תפאורה למות , יער בשלכת . אני נכנסת פנימה , הולכת לצד הפסים , לאורך שרידי הבלוקים - רק ארובות נותרו שם.
ארובות שנבנו בתוך הבלוקים , אותם צריפי עץ, בהם חיו אנשים בצפיפות נוראית בתנאים תת אנושיים . במקור צריפי העץ האלה יועדו לאורוות לאכסון 52 סוסים . הארובות שמשו את תנורי ההסקה , שמטרתם היתה לחמם את הסוסים. בבירקנאו מעולם לא בתנורים אלה שימוש.
כשאני הולכת שם לאיטי , המושג דממת מוות מקבל משמעות חדשה . ירוק שם כל כך . ושקט .
-
בכניסה לאושויץינינה, ממש נסחפתי לתוך הסיפור שלך וזה לא פלא כי חזרתי מאושוויץ רק לפני שבוע. ומזג האוויר היה קפוא במיוחד בביקור באושוויץ - 2 מעלות בשעות אחה"צ.
השלכת בהחלט הפתיעה לטובה אבל קשה היה להתלהב ממנה לאור הביקור במחנות ההשמדה והקושי הרגשי של מסע כזה.
אותי דווקא פולין לא הרשימה כלל וכלל. אין תאורת כביש או רחוב, עיירות חשוכות ואפילו הבתים המוארים הם באור חלשלוש של נורה 15 וולט. בתים ישנים בסגנון קומוניסטי, מדינה שטוחה ומשמעממת לטעמי והעם הפולני.. נו, גם לא משהו..
גם את שמת לב שבבירקנאו אין זכר אפילו לציפור ... -
בירקנאוינינה
סוּפּרמרתק
-
בירקנאואני מרותקת אל קבוצות המבקרים ותוהה מהיכן הגיעו . קבוצת מבוגרים מקשיבה למדריך שלה - השפה :גרמנית . שתי נשים צועדות ביחד : השפה רוסית . מספר קבוצות נער פולני . קבוצת צעירים יהודיים דתיים , חבושי כיפה וציציות מציצות מבגדיהם , הולכים כאיש אחד . במרכז הרבי שלהם , כבר בשביל הגישה מדבר על המקום והרקע שלו . קולו מהדהד "..ובעוד מספר דקות , כשתכנסו בשער המחנה , חשבו על כל אותם אנשים שעברו דרכו . בניגוד אליכם , הם לא יצאו ממנו עוד לעולם ... "
שעת הפגישה עם הנערה כבר חלפה והם עדין לא שם . אני לא שקטה . מתקשרת לברר מה קורה. הם מאחרים התשובה . שעת הפגישה מתאחרת בשעה . לחזור למוזיאון אושויץ - אין טעם . להמשיך ולהסתובב בבירקנאו לבד - מדכא . אני הולכת למתחם החניה , מתישבת על הספסל ומחכה .
שעה וחצי חיכיתי , ובמהלך השעה הזאת ראיתי עוד ועוד קבוצות , זוגות, משפחות , שמגיעות לבקר במקום הזה . עוד ועוד אוטובוסים נכנסים בשער החניה , פורקים את מטענם האנושי לסיור . מחנה המוות הפך למקום הנצחה . היה משהו מעודד בצפיה בהמונים המגיעים . לא שוכחים ... כן מתענינים ...
לקראת הצהרים מגיעים ראשוני אוטובוסי משלחות הנער מישראל . אין לטעות בהם - כולם לובשים חולצות מסע , יש קבוצות שמניפות את דגל ישראל . (לצערי לא כולם מתנהגים בצורה מכובדת. ).
סופסוף האוטובוס של בתי מגיעה. היא מנופפת לי בשמחה מהחלון . הנוער של היום הוא נוער "מחובר " , גם באוטובוס וגם במלונות היה וייפיי , כך שלכל אורך המסע הינו בקשר . היא שתפה בחויות , ובבעיות קטנות וגדולות . הקשר הזה חשוב מאוד , כדי להקל על הילדים לעבד את החויה . המסע לא פשוט פיזית : ימים ארוכים מאוד , ביומיים הראשונים ירד גשם , נסיעות ארוכות שבהם מקרינים לילדים סרטים בנושאי שואה : הפסנתרן , הבריחה מסוביבור , רשימת שינדלר ועוד.
מלבד התכנים הקשים , ישנו גם הענין של להסתדר לבד, להתארגן , בטיול מאורגן , עם כל חברי הקבוצה האחרים. למרבית הילדים זו הפעם הראשונה בה נוסעים לחו"ל ללא הוריהם , ויש בזה גם מהחויה .
נהלי אבטחה מחמירים , שעל הילדים לעמוד בהם . לא לדבר עם איש , המאבטחים סורקים כל מקום לפני שנכנסים אליו , אין לעלות לחדרים ללא אישור וליווי המאבטחים ועוד .
הנערה לקחה עמה מחברת ומצלמה . היא רצתה בכל יום לסכם את חויותיה , לכתוב מה שעבר עליה . סדר היום העמוס לא אפשר זאת . לעומת זאת היא צלמה במצלמה - והרבה. התבוננות מבעד לעדשה , היא גם דרך התמודדות. (מקווה שהיא תאשר להשמש בתמונות שלה, בהמשך לטובת השרשור )
חיבוקים ונשיקות , התארגנויות אחרונות , ואני מצטרפת לקבוצת הילדים ולמדריכים שלהם לביקור בבירקנאו . על כך בהמשך.
-
בכניסה לאושויץ"ניתן לסייר באושויץ לבד בין השעות 8-10 והחל מהשעה 15:00 . בין השעות 10-15 אין אפשרות לסייר , אלא במסגרת סיור מודרך . יש בשפות שונות ומולץ להזמין מקום מראש"
האם מי שנכנס לפני שעה 10:00 נותנים לו להשאר ללא הגבלת זמן?
האם זה אמור גם לגבי אושביץ וגם לגבי ברקנאו?
האם יש הדרכה בעברית ?
והאם המדריכים הם דוקא לקבוצות או גם לזוג?
