פולין :אני כאן בגלל בתי
-
אלבום אושויץ - איך מתמודדים עם העבר ?תודה על הקישור .
כתבת
"
התמונות הללו לא נמצאים במוזיאונים בברלין "טופוגרפיה של טרור" "וילה ואנזה"
וכ"ו. זה לא מתאים לנפש העדינה הגרמנית . "
איך אומות מתמודדות עם תופעות של רצח עם ? ורמה האישית איך אדם מתמודד עם עובדה שמי מאבותיו היה רוצח ?
זה שאלות שאני שואלת את עצמי , והשאלות האלה התגברו בעקבות הביקור בפולין .
-
אלבום אושויץ - איך מתמודדים עם העבר ?ינינה,
מרתק אותי לקרוא על כל הטלטלה שעברת.
הדיסוננס בין הירוק והטבע מסביב לבין הזוועות שהיו הוא הנורא ביותר. במסגרת המסע שהייתי בו לפני שנתיים אף ציינתי זאת. פעם ראשונה שמתי לב לנקודה זו בבירקנאו.
במחנה טרבלינקה הכי הכי צבט לי-היה יום אביב מהמם, שקט, הציפורים מצייצים, מסביבי יש מלא דשא ירוק, יער. התיישבתי על איזה ספסל וחשבתי לעצמי- איך, איך במקום כזה רגוע ושלוותי עשו קבר אחד ענק עם אין ספור בורות. מזעזע.
גם במחנה מיידנק היה לי קשה לקבל שאנשים גרים ממש מעבר לגדר ויום יום רואים את התזכורת הזאת מול העיניים. אישית, לא הייתי מסוגלת לחיות במקום כזה.
אני מסוקרנת לקרוא על התארגנות במסע של בית ספר, זה שונה ואחר ממסעות של תנועות נוער.
תודה לך על השיתוף
מרינה
-
התיחסות לתגובותתודה ינינה על התשובה.
הרוב מוכר לי גם. את מחדשת לי בנושא סודיות המסלול. אני די מופתעת. לא נתקלתי בדבר כזה בכל שנות עבודתי בבית הספר.
המסעות שהשתתפתי בהם ושאני יודעת עליהם-תמיד אינטנסיביים מאד ותמיד הילדים מגיעים מאוחר ויוצאים די מוקדם. תמיד לחוץ. צריך להספיק את כל האתרים הרשומים (או לפחות את רובם). זה בעיני אחד הדברים הבעייתיים במסעות האלו והמקשים על עיבוד החוויה המטלטלת ממילא.
-
אחר צהריים בקטוביץלבקשת הנערה אנחנו לא נשארים בבירקנאו עד תום הביקור , ונפרדים כך שנוכל להספיק לחזור עם הרכבת של שלוש וחצי לקאטוביץ.ניכרת "עייפות החומר" על הנערה אחרי שבוע של מסע מפרך .
אנחנו מגיעות מוקדם לתחנת הרכבת . תחנה ריקה מאדם , קונות שתי כרטיסים : 18 זלוטי לשתינו , ויוצאות לשבת על הרציף. שמש נעימה של אחר הצהריים מאירה עלינו . המעבר מרציף לרציף נעשה בהליכה על פסי הרכבת , מעל התחנה גשר שמוביל לצד השני של העיירה . תחנה בטעם של פעם , כמו לפני שלושים שנה . כאילו הזמן כאן עצר מלכת .
מאוחר יותר כשנשב ברכבת , בעוד הנערה משתפת אותי בחויותיה , תוך דפדוף בתמונות המצלמה , היא תעיר , שאנחנו יוצאים מאושויץ ברכבת , בעוד שמליון היהודים שהושמדו רק הגיעו . נראה שבפולין אי אפשר לעשות דבר בלי לחשוב על מה שהיה.
הנערה מסכמת את חויותיה במסע ,בכך שמעכשיו היא לא רוצה לעסוק יותר בנושא היהודים , ורוצה לנקות את הראש . אני מבטיחה לה שבהמשך הטיול נבקר באתרים כרצונה . ובאחר הצהריים שנותר לנו בקאטוביץ אנחנו אכן עומדים בכך .
קאוביץ קשורה להיסטוריה היהודית גם בכך שבשנת 1884 התקיימה בה "ועידת קאטוביץ " בלשכה של בני ברית בעיר . לועחדה הגיעו נציגם של תנועת "חיבת ציון " מרוסיה , גרמניה, צרפת ורומניה . קאטוביץ אז היתה חלק מחבל שלזיה , כלומר שייכת לגרמניה. מכיוון פעילות ציונית ברוסיה היתה אסורה לפי החוק , הוסבתה הועידה ככנס לכבוד יום הולדתו של משה מונטפיורי . מטרת הועידה היתה לטפל בבעיות הארגון של האגודה , ולהחליט איך מקדמים את הישוב היהודי בארץ ישראל. בפתח הוועידה הטעים פינסקר כי מצבם של היהודים ישתנה "רק על ידי שינוי מקום ואורחות חיים". אני אפילו לא מנסה להציע לנערה לחפש את הבנין .. אחר הצהריים הזה מוקדש למנוחה.
סיכום טוב של העיר ומה ניתן למצוא בה . בקישור הבא .
http://wikitravel.org/en/Katowice
אגב - מרבית המבקרים בבירקנאו מגיעים אליה מקראקוב .ולמתכנני סיור עצמאי אולי באמת עדיף להשתכן בה , מה גם שקראקוב היא עיר הרבה יותר מענינת , עם רובע עתיק יפהפה לדברי הנערה .
במקרה שלנו הנערה בלתה כבר כמה ימים בקראקוב , ודוקא קאטוביץ היתה שינוי מרענן . ואני ? אני עוד אחזור לפולין ,. הביקור באוושויץ היה רחוק ממצה , אבל המחיש בפני את חשיבות הביקור באתרים כאלה.
ובמעבר חד : שופינג
את אחר הצהריים אנחנו מבלים בקניון הסמוך לתחנת הרכבת . הקניון מכונה "גלריה קאטוביץ " ומשתרע על ארבע קומות .
http://galeriakatowicka.eu/en/
הנערה מכריזה כי היא אינה מתכוונת לקנות , רק לערוך סקר שוק,. וכך אנחנו מבלות אחר צהריים של "רכישת חלונות ראוה - רק מתבוננים , לא קונים.
שפע מותגים בינלאומיים , חנויות מעוצבות , כל הרשתות האירופאיות החביבות סי אנד איי , מארק אנד ספנסר - שם
גם מותגים מקומיים נראים מבטיחים . המחירים באמת זולים .
באחד הערבים , כשאנחנו כבר בוארשה , נערכת שיחת ואטסאפ בינלאומית , הנערה בפולין , חבר לכיתה שהעדיף חופש על פני מסע לפולין ונסע לניו יורק , וחברה אחרת שהמשיכה את המסע לברלין . בשיחה משותפת והשואת מחירים בני הנער מגיעים למסקנה שהשופינג בוארשה הכי שוה . לתשומת לבם של הרוכשים
הרעיון הזה של תחנת רכבת שממנה יוצאים ישר למרכז קניות פגשנו בעוד שני מקומות גם בוארשה . מודל עסקי מענין . אירופה שמקושרת ברשת רכבות מאפשרת להגיע ממקום למקום בקלות ובנוחות . אפשר לטוס או לנסוע מאירופה לקניות בוארשה , ועוד לחזור באותו יום . ואכן מרכזי הקניות שוקקי חיים , במיוחד בסופי שבוע.
-
ועוד מילה אחרונה על קניות ... החזרי מס קניהאנשים שאינם אזרחי אירופה או פולין זכאים לקבל החזר מס קניה . ההחזר הוא בגובה 12.5 אחוז מסך הקניה . ניתן לקבל את ההחזר החל מ200 זלוטי במרבית החנויות .
על מנת לקבל את ההחזר
1. יש למלא טופס מיוחד בחנות עם פרטי הקניה , פרטי הרוכש ומספר דרכונו, ולצרף קבלה.
חשוב לשים לב שהפריטים והסכומים על הטופס זהים לפריטים בקבלה.
2. בשדה התעופה יש להחתים את הטופס במכס באולם הטיסות היוצאות.
שימו לב - יש לגשת למכס אחרי שעשיתם צ'ק אין לטיסה , אבל אם הפריטים שרכשת נמצאים במזודה ששולחים למטוס , אין לשלוח אותה בדלפק הצ'ק אין . יש להגיע איתה למכס , ומשם הם יעבירו את המזוודה למטוס .
אם הציוד נמצא בטרולי שמעלים למטוס , יש לגשת למכס שלפני ביקורת הדרכונים (נמצא ליד שער 2 ).
3. לאחר שהוחתם הטופס במכס , יש לגשת לאשנב החלפן , ושם יחזירו לכם (אחרי בדיקה קפדנית ) את כספכם . אם תרשו במטבע שונה מזלוטי - תשלמו על כך דמי החלפה של 9 אחוז.
-
ברכבת לורשהחילופי שעון הקיץ לחורף , הבדל השעות בין פולין וישראל , החושך המקדים והעייפות של שתינו בלבלו אותנו לגמרי , וטעינו בשעה שבה שמנו שעון מעורר . יצא שהשעון העיר אותנו שעה לפני הזמן . החסרון :קמנו ברבע לשש בבוקר , בחושך . היתרון , התארגנו לאט ובנחת , אכלנו ארוחת בוקר נינוחה ומצוינת במלון ( הידעתם שיש גבינות ונקניקים מצוינים מתוצרת מקומית ? ) והלכנו לאיתנו לתחנת הרכבת . בדרך עצרנו לצלם קצת - נראה שבכל פינה יש "מדונה " , שלפניה משאירים נרות . בדוכן קטן קנינו כריכים לנסיעה ( לחמניה עגולה , עם מיונז, חסה ועגבניה ומילוי כלשהו : נקניק , חביתה , גבינה , שניצל - 3 זלוטי ) ושיבנו להמתין לרכבת לורשה.
במשך היום יוצאות מקטוביץ לורשה מספר רכבות , והנסיעה לןקחת כבין שעתיים וארבעים דקות לשלוש שעות . (כ300 ק"מ ) ישנן רכבות חדישות של inter city , הנראות בדיוק כמו רכבות כאלה בגרמניה. וישנן רכבות ישנות , בתפעול החברה המקומית . ההבדל קטן בזמן הנסיעה , אבל ההבדל במחיר כמעט כפליים . אנחנו בוחרות לנסוע ברכבת המקומית .
כרטיסי הנסיעה שלנו הוזמנו באנטרנט , וגם מושבים שלנו . הרכבת כמעט ריקה, עולים עליה בעיקר אנשים מבוגרים בגיל העמידה , מי שיכול להרשות לעצמו-נוסע ככל הנראה ברכבת החדישה .
אנחנו עולות לקרון שלנו , ומגיעות לתא עם המקומות שלנו . אני נכנסת - ומיד נוסעת בזמן , כשלושים שנה אחורה . כשהייתי נערה , אי שם בשנות השמונים של המאה הקודמת , בכל קיץ היינו נוסעים אמי , אחי ואני לטיול באירופה. הימים הם פוסט נפילת המניות הגדולה בארצנו , המצב הכלכלי לא מזהיר , ולעיתים מוטל "מס גולגולת " של כ250$ על כל יוצא לחו"ל . אמי , מורה במקצועה , חוסכת פרוטה לפרוטה כדי שנוכל לצאת לטיולים האלה . למה ? כי מי שעלה מברה"מ של שנות השבעים , יודע שאין מחיר לחופש ... מברה"מ דאז נאסרה היציאה מגבולות המדינה , ואפילו לעבור מעיר אחת לאחר נדרש אישור . כעלו הורי מברה"מ והסתדרו קצת , החלו לנסוע לחו"ל, לראות עולם – הדבר שתמיד נבצר מהם ברוסיה . אבי , אשי יושב בית , מאס מהר בתחביב , ואילו אחי ואני שמחנו לנסוע . לאמי לא היה רשיון נהיגה , ובודאי ובודאי שלא כסף לשכירת רכב – אז נסענו בתחבורה ציבורית , רכבות , והלכנו הרבה ברגל .. אבל אני , הפנמתי , שאין מחיר לחופש , ואין דבר שיתעלה על נסיעה לחו "ל .. ולא חשוב איך , ולאן – העיקר לנוע , לראות מקומות חדשים , לראות עולם ...
הרכבת הזאת שנכנסנו אליה בורשה , נראית בדיוק כמו אותן רכבות של לפני שלושים שנה , שבהם נסעתי עם אמי ואחי באירופה . אותם מושבים ( שישיה במספר שלושה מול שלושה ) אותם קולבים לתלית מעילים , אותם מדפים לאחסון מזודות , אותו חלון , הנפתח ממעלה , אותם שולחנות קטנים – בשביל השתיה והסנדביץ . וואו , איזה כיף ...
לאחר כמה דקות מצטרף לתא גבר אפור שער , דק גזרה . פולני . אינו מדבר אנגלית , מגמגם כמה מילים בגרמנית , להפתעתי אינו מדבר רוסית . הוא מאוד מתרגש לשמוע שאנחנו מישראל , בגמגום ובנפנופי ידיים מראה לי תמונות פספורט של ילדיו : האחד חי באירלנד , השניה חיה בהולנד. גם נהג המונית שהקפיץ אותנו יום קודם מהמוזיאון אוושויץ לתחנת הרכבת , התרגש לשמוע שאנחנו יהודים מישראל , טרח ואמר לנו שוב ושוב , שיש לו חברים יהודים רבים בפולין וחוצה לה . גם בנו חי מחוץ לפולין . גם הנער שנסעתי איתו ציין שהוא רוצה לנסוע וללמוד בארה"ב , ןלכן משקיע בלימודי אנגלית . נראה שהצעירים של פולין , דוברי האנגלית עוזבים למען עתיד טוב יותר , ואילו המבוגרים , נשארים להתרפק על עבר שאיננו עוד .
הנסיעה עוברת בנעימים : קצת קוראות , קצת מדברות , הנערה ממשיכה לספר על המסע . הנוף הנשקף מהחלון הוא נוף כפרי של יערות , שדות , פרות באחו , בתי חוה קטנים , מדי פעם אגמים , ושלכת אדום –צהוב-חום על הכל . איזה זמן איכות נהדר יש לי עם בתי , רגע לפני שםורחת מהקן ...
אצלי רכבות תמיד נושאות ריח של חופש , והתרגשות של ביקור במקום חדש. גם כשאנאי נוסעת ברכבת ישראל. ואפילו כאן, בפולין , למרות ההקשר והאסוציאציה של רכבות , אני מתמוגגת.
-
המסע שאחרי המסע : ורשההמסע בפולין של משלחות בתי הספר רובו ככולו עוסק בשואה ובהשמדת היהודים . במשך שבוע שלם הם מבקרים בגטאות , שהיו ואינם , במחנות ריכוז והשמדה . לא פלא שאחרי שבוע כזה התחושה היא שכל מה שיש לפולן להציע זה מות .
הנערה חוזרת עם שתי שאלות עיקריות :
מה מספרים הפולנים לעצמם (או לעולם ) על השואה ?
למה בכלל באים תיירים לורשה? מה יש לחפש בה ?
במשך ארבעת הימים בהם אנחנו מבלים בורשה , הנערה עוסקת בחיפוש התשובות . אני חושבת שהיא מוצאת . אני לעומתה , חוזרת עם יותר שאלות ממה שיצאתי.
היוצאים מתחנת הרכבת בורשה מוצאים את עצמם עומדים מול שני בנינים המייצגים את שני צידי מסך הברזל .
ארמון התרבות והמדעים –שהוענק במתנה על ידי סטאלין לעם הפולני . מבנה עצום מימדים , שנבנה בתחילת שנות החמישים של המאה הקודמת ., הבניין תוכנן בסגנון האדריכלות הסטליניסטית בדומה למספר רב של מבנים שנבנו בברית המועצות באותה תקופהאת התכנון ביצעו אדריכלים סובייטים ורובה ככולה של הבנייה בוצעה על ידי פועלים סובייטים. הפולנים, שראו תחילה בבניין סמל לסטאליניזם ואחר כך גם סמל לשליטה הסובייטית בפולין, נוהגים לבוז למבנה הם נוהגים לומר שהמצפה הנמצא בקומה ה-30 כמקום היפה ביותר בורשה משום שזו הנקודה היחידה ממנה לא ניתן לראות את המגדל עצמו. ההתייחסות השלילית לבניין, שנבעה בעיקרה מסמליותו ולא מאופיו האדריכלי, פחתה בשנים האחרונות כאשר פולין הצטרפה לגוש המדינות המערבי והמשטר הסוציאליסטי נפל בפולין. הבנין מאכלס מוזיאונים , אולמות תיאטרון וקולנוע , ומשרדים .
ממולו עומד קניון "זלוטה טרסי " ,מרכז קניות מרכזי וגדול , בעל מדוון חנויות ומותגים בינלאומיים , בתי קפה ומסעדות , המציעות אוכל בסגנונות שונים . כמובן שלא נפקד מקומם של רשתות מזון מהיר כגון מקדונלדס. לא ניתן להתעלם מסמלית גיטרת ה"הארד רוק קפה " על רקע הבנין הסוביטי .
http://zlotetarasy.pl/en/index.
לשכת מידע לתיירים הפתוחה בכל ימות השבוע נמצאת בבנין הסוביטי , מול תחנת הרכבת והכניסה לקניון . אנחנו נכנסות לאסוף בה מפות וחומר , ולהתעניין במיקום ודרכי ההגעה של האתרים והמוסאונים, שהמופיעים ברשימה שהכינה הנערה לפני נסיעתה . אומנם היא הכריזה שאינה רוצה לראות אתרים יהודיים , אבל בכל זאת מבקשת לסמן את מיקום המוזיאון היהודי , ואת בית הקברות היהודי בורשה . בין הפרוספקטים שאספנו בלשכה , אנחנו מוצאות פלייר של foundation free walking tours . חברה לא ממשלתית המתקיימת מתרומות , ועורכת סיורים בחינם ברחבי העיר . החברה מציעה שישה טיולים בנושאים שונים ברחבי ורשה . אורך הסיורים בין שעה וחצי לשעתיים וחצי.
העיקרון פשוט - בשעה היעודה בנקודת המפגש מחכה לנו מדריך עם שלט . מי שרוצה יכול להצטרף, או לעזוב את הסיור מתי שירצה . בתום הסיור , מי שרוצה יכול לתרום כרצונו (או שלא ) הם גם מחלקים מפה מגניבה, עם כל מיני מקומות שוים בעיר.הארגון מקיים סיורים חינמיים בערים נוספות בפולין : קרקוב , גדנסק , וברסלב .
אנחנו מחליטות לנסות סיור כזה , שהרי אין מה להפסיד : נקודת המפגש היא במרחק הליכה קצר ממלונינו , אם מענין נמשיך , אם לא מעניין נפרוש .
הסיור הנבחר הוא סיור העיר העתיקה , אבל אנחנו מגיעים כחצי שעה לפני הזמן המיועד לנקודת המפגש , ובה כבר מחכה מדריך הסיור "ורשה היהודית " . תחילה נרתעת הנערה , שהרי לא רצתה לראות עוד אתרים יהודיים . אני דוקא בעד : זו ההזדמות לשמוע את הצד הפולני - מה מספרים הפולנים על השואה ? גם המדריך מציע לה להצטרף , ומבטיח להראות לה דברים שלא ראתה עם בית הספר . הנערה נעתרת , ולא מצטערת.
אספיילר לכם ואומר , שהסיור היה מרתק , המדריך היה מצויין , דובר אנגלית מצויינת , בעל ידע רב, חוש הומור , ואכן הראה לנערה דברים שלא ראתה . הסיור היה כל כך מוצלח , שהחלטנט למחרת לחזור ולעשות את סיור העיר העתיקה . גם הוא היה מצויין ( מדריכה הפעם ) . בסופו של דבר מצאנו את עצמינו בונים את תכנון היום לפי הסיורים . השתתפנו בחמישה סיורים משישה מוצעים . היחיד שלא ביקרנו הוא סיור האוכל והשתיה , ובצער רב – לנערה עדין לא מלאו 18 , והבירה מחוץ לתמונה..
על קורותינו בסיור , ועל המראות - בהמשך .
-
הסיור היהודיהסיור היהודי משלב היסטוריה סיפורים ומקומות הקשורים ביהודים וביהדות ורשה .
ומתחיל בסקירה של ההיסטוריה היהודית בורשה .
מסביב למדריך מצטברת קבוצה גדולה של אנשים ממקומות שונים בעולם . מלבדנו ישרק עוד זוג מישראל .אני בהחלט מופתעת לראות כל כך הרבה מתענינים בהיסטוריה היהודית בורשה .
לפני מלחמת העולם השניה היהודים היוו 35 אחוז מאוכלוסית ורשה ומנו 360,000 מספר דומה למספר היהודים בארץ ישראל באותה תקופה . כיום חיים בוארשה מאות בודדות של יהודים .
כבר במאה ה14 היתה קהילה יהודית קטנה בורשה שישבה במספר רחובות בתוך העיר העתיק ה בחומות . היהודים עסקו במלאכות המסורתיות במסחר , כספים והיו רופאים. באותה תקופה ורשה היתה חלק מדוכסות מזוביה . הצלחתם של היהודים, והעובדה שלא היו צריכים לשם מס לכנסיה , שגבתה מס מהמאמינים עוררה את קנאתם של השכנים הנוצרים , והם הלכו שכנעו את הדוכס לגרש את היהודים . במאות ה15 עד ה17 היהודים חוזרים לעיר , חיים במשך זמן מה , ושוב מגורשים - בכל פעם על ידי דוכס אחר . לאחר חלוקת פולין בין רוסיה פרוסיה ואוסטריה , ורשה נמצאת תחת שלטון הפרוסים , אשר מאשרים ליהודים לשוב ולהתישב בורשה. מאוחר יותר מוגדרים איזורים בתוך ורשה בהם אסור להם להתישב , ומוקם איזור הגטו היהודי , בצידו הצפוני של נהר הויסלה. המאות השמונה עשרה והתשע מתאפינות בצמיחה כלכלית ותרבותית של יהודי ורשה . יהודים רבים נוטלים חלק בחייה התרבותיים והכלכליים של פולין . בתי ספר יהודיים , מוסדות צדקה , עיתונים , בתי דפוס , מוקמות אגודות , ובקרב היהודים ניתן למצוא את הקשת הםוליטית והדתית על כל גוניה . כל ההעושר התרבותי והחיות הססגוניות נפסקת , עם פלישת הנאצים לפולין . עם הגעתם לוארשה הם מרכזים את כל היהודים בגטו , ופותחים בתהליך של הגבלות על חיהם , כדי להביא להשמדתם.
לקריאה נוספת על החיים בהיהודיים בגטו ורשה לפני מלחמת העולם השניה
אתר גטו ורשה - מידע על החיים התרבותיים והפוליטיים של יהודים
מרד גטו ורשה - ויקיפדיה
-
הסיור היהודיהגרמנים השמידו את גטו ורשה , במהלך הלחימה במורדים . הם נקטו בשיטה של שריפת הבנינים , פיצוץ תעלות ומרתפים , וכך התקדמו לתוך הגטו מבחוץ פנימה . הם כתרו בית , הבעירו בו אש , וכל מיש יצא נורה . היו כאלה שהצליחו לברוח לבנינים השכנים דרך תעלות ביוב ומרתפים מחוברים , והמשיכו בלחימה ובהתנגדות .
בתום המלחמה , לא נותר כלום מלבד איי חורבות . ניתן להמחשה להתבונן בתמונה הבאה , שצולמה 5 שנים לאחר המלחמה .איי חורבות במקום גטו
עולם שלם נעלם . אלפי אנשים שחיו , אהבו, למדו , צחקו , אכלו , רבו , חלמו , בכו . נעלמו . נעלמו בתיהם , רכושם , רחוהות שבהם חיו . רק מתי מעט שיירים , שרק יודעי דבר ידעו להסב את תשומת הלב , כרוחות רפאים מתעתעים בעיר .
אנחנו עוברים ברחוב שפירוש שמו "גבורי המרד" , בצידו הרחוק של הרחוב פסי חשמלית . במבט ראשון פסי חשמלית ככל פסי חשמלית , באמצע רחוב בנוי משני צדיו , בו חולפים אנשים ומכוניות . בד"כ לא ניתן עליהם את הדעת , אבל רק כשמסב המדריך את לבנו - אנחנו רואים שהם אינם מובילים לשום מקום. והמדריך מספר את סיפורו של הרחוב הארוך הזה , הרחוב הראשי בגטו , שהמה מחיים של יהודים . כמו חזיון תעתות , הוא מצטט שמות של חנויות , ומראה תמונות המקפיאות את הזמן .
באיזור אחר של העיר שרידים מעטים מאוד של קטעי החומה שהקיפה את הגטו נותרו , והנערה בקרה שם עם כתתה.
-
הסיור היהודיבשנות החמישים , על הריסות הגטו החלו לבנות שכונות חדשות . השכונה הראשונה שנבנתה בגטו נבנתה על ידי הרוסים , בסגנון סןביטי.מטרה היתה להראות לפולנים שהרוסים הם המיטיבים , לעומת הנאצים , וכעת פניה של של העיר והארץ לעתיד טוב יותר . שכונה שלמה נבנתה במשך שבועיים , במאמץ בניה רב . השכונה עדין קיימת , עם הבנינים כמו שהם - ואני מציינת שהם למעשה אסתטיים למדי , במיוחד עם השלכת המקיפה אותם . בשכונות הראשונות שבנו הסוביטים הושקעה מחשבה תכנונית רבה : הבתים אינם גבוהים במיוחד , והם בנויייםכך שיוצרים חצרות פנימיות בהן נבנו גני ילדים , או גינות שעשועים . כאמור גם היום חיים כאן אנשים , והם חולפים לצידינו כשאנחנו עומדים בסיור .
-
הסיור היהודי - תואי החומהכמעט בכל פינה שכונה זו ישנה איזשהי הנצחה לגטו וליהודים . על מדרכות העיר , בתואי שבו עברה חומת הגטו ישנו סימון על הרצפה , המתאר שזהו תואי החומה של הגטו .
וגם בשיטוטינו בעיר , בארבעת הימים שהיינו , מדי פעם צץ וקפץ אלינו התוואי . באמצע שיחה על דבר מה בכך , פתאום עולים בנו המחשה " הנה , כאן היתה החומה של הגטו . כאן חיו יהודים ואינם עוד .
-
הסיור היהודי - הנצחה בכל פינהעל פינות בנינים עכשויים , ניתן למצוא תבליטים ואנדרטאות ליהודים ולפועלם . למשל על בנין שעומד על הריסות בנין ההוצאה לאור של עיתון ילדים שיזם יאנוש קורצ'ק , ייתן למצוא תבליט לזכרו .
בכניסה לבנין אחר , גראפיטי עם דמויות וממרות . אומנם דמויות רבות בגראפיטי הם ממוצא יהודי , אבל מה שמענין הו השפה של האמרות - אספרנטו . השפה הומצאה על ידי זמנהוף , יהודי מורשה , שחשב שכל האיבה והשנאה בעולם מרוקה בכך שאנשים לא מדברים בשפה אחת , ובנה שפה שתהיה שפה אחידה לכולם .
-
הסיור היהודי - הנצחה בכל פינהישנם כמובן גם אנדרטאות , וגלי עד , המסמלים פינות ואירועים .
כך למשל הם העמודים שעליהם תבליט מפת הגטו . ובהם מסור קטעים מסיפור המרד .
כך למשל האנדרטה ברחוב מילא 18 , בו שכנה המפקדה , ובה הלוחמים בחרו להתאבד בגלולות ציאניד , כאשר כותרו כולם . גופותיהם עדיין שוכנים שם , באדמה , מתחת לאנדרטה.
אנדרטה גדולה בכיר האומשלג פלאץ - ממנה נשלחו משלוחי יהודים להשמדה , בנויה בצורת קרון . כשנכנסים על קיר ההנצחה רשומים שמות יהודיים , כל אחד מהם מסמל , יהודים שנשלחו מכאן . ובאמצע הקיר - שצלליתו צורת בית כנסת - צוהר לעתיד , ולתקווה - ממנו רואים עץ שהוא סמל החיים .
אנדרטה גדולה בסגנון סוביטי , נמצאת מעט מחוץ לגטו - היא נבנתה שנתיים לאחר תום המלחמה , ומנציחה את כל מי שנהרג בזמן המלחמה : ללא הפרדה בין דתות ולאומים .
-
הסיור היהודי - הנצחה בכל פינההאנדרטה המפורסמת ביותר היא כמובן האנשרטה של רפפורט , שעותק שלה נמצא גם ביד ושם . מצידה האחד - אנדרטה לגבורת היהודים , וצידה האחר - מנציחה את הסבל .
ליד אנדרטה זו נערכים טקסים של משלחות הבאות למסע בפולין . הדיוק כשאנחנו עוברים שם , נתארגנת משלחת לטקס . לנערה זה סגירת מעגל . לפני שבוע , היא היתה כאן בטקס דומה , שציין את תחילת המסע .
"אמא , הם לא יודעים מה צפוי להם !" מציינת הנערה , ומאחלת לנערים שעוברים לידינו " מסע מוצלח"
המדריך מראה לנו תמונה מעלפת של האנדרטה הבנויה בתוך ההריסות .נחנכה ב-19 באפריל 1948, במלאת 5 שנים לפרוץ המרד. אני מופתעת לגלות שההנצחה של היהודים החלה כל כך מוקדם .
-
הסיור היהודי - מוזיאון פוליןמול אנדרטת רפפורט נמצאת האנדרטה הגדולה מכולם. מוזיאון פולין - שירת הלל לתרבות היהודית בפולין . המזויאון מספר את סיפורם של 1000 שנות היסטוריה יהודית .הוא נמצא בלב הרובע , שהיה פעם גטו . המבנה עצמו יפהפה . הילדים לא מבקרים במוזיאון זה , ואנחנו משלימות את הביקור ביום אחר .
המוזיאון מודרני , ועשוי בצורה המגוללת סיפור מרתק. אפשר לקחת מכשיר אודיו בעברית . על המוצגים ישנם הסברים באנגלית , וציטוטים רבים בעברית .
גם אנחנו , שלומדים את ההיסטוריה היהודית , ובקיאים בתרבות היהודית עשויים ללמוד דברים חדשים .
כך למשל גיליתי מי הם אותם הקדרים , מהמשחק "הקדרים באים " ששחקתי בילדותי .
כך למשל גיליתי מדוע הנשים החרדיות חובשות פאה .
כך למשל גיליתי , שהיהודים אף הם אינם טלית שכולב תכלת : היו כאלה , שסחרו בעבדים , בימי הביניים .
אתר חובה למבקרים בורשה .(והנערה מצטרפת להמלצה)
מוזיאון פתוח בכל יום (מלבד יום שלישי ) מעשר עד שש , עלות כניסה 25 זלוטי , בימי חמישי בחינם .
-
הסיור היהודי - וילי ברנט על ברכיוהמדריך לוקח אותנו לפינה , בה מונצח מאורע היסטורי מעניין .
תביט קטן מציג אדם העומד על ברכיו, לצד פרחים, וברקע מנורת שבעת קנים.
התבליט הזהמנציח מאורע היסטורי :
ב-7 בדצמבר 1970, במהלך ביקור בפולין, הניח קנצלר גרמניה המערבית וילי ברנדט זר פרחים לרגלי האנדרטה, ולאחר מכן, במחווה מפתיעה שעוררה הדים רבים, כרע על ברכיו מולה. האירוע הונצח באנדרטה קטנה שהוקמה בכיכר הנושאת את שמו של ברנדט בקרבת מקום.
המדיה פרשה מחוה זו כבקשת סליחה . וילי ברנדט לא הכחיש ולא אישר , לכשנשאל לכך ורק אמר " נהגתי , כפי שהיה נוהג כל אדם במעמד כזה"
(ולי ברנדט קיבל פרס נובל לשלום ב1971 על המדיניות שלו להרגעת המתיחות עםהגוש המזרחי )
הקשר הגרמני - פולני בשואה הוא נשוא שנידון רבות בפולין . ישנה מדיניות של גלגול האשמה על גרמניה . הפולנים מקפידים להדגיש שהגרמנים הם אלה שבנו את המחנו ת , ולציין שפולנים רבים סבלו יחד עם היהודים . נושא שהייתי רצה להתעמק בו עוד . כמו גם ביחסי מדינת ישראל עם פולין , ועם גרמניה במשך ההיסטוריה. פולמוס גדול היה בארץ בנושא השילומים .
כמו כן הייתי רוצה להתעמק קצת על מה עומד מאחורי ההנצחה האדירה הזו של היהודים בפולין .
-
הסיור היהודי - על עפר ואפר נבנתה שכונהאבל ההנצחה המצממרת מכל , היא ההנצחה בעצם קיום השכונה הזאת . הכונה נבנתה על עפר הגטו ההרוס , ולמעשה נבנתה ממנו .
לא היה איך לפנות את גבעות העפר , ולכן השתמשו בהם לבנית הבתים . במקומות רבים העפר פשוט יושר , ואם היו גופות , הם פשוט נשארו קבורים כך מתחת לבתים . בשכונה ישנם גבעות קטנות המובילת לבתים - זה הכל העפר שנותר מהגטו . כך ההולך בשכונה החדשה , בעצם מהלך על עפר ואפר הגטו .
הסיור לקח כ שעתיים וחצי , ואכן היה מרתק . באמת מומלץ . הסיור מתקיים בכל יום בקיץ ובחורף ובהחלט שווה לתכנן אותו במשך הביקור .
גם הנערה מרוצה , היא שמעה את הגירסה הפולנית , ותוך כדי סיור ספרה לי על ההבדלים הדקים שיכלה למצוא .
טוב , מסכמת , אז מעכשיו - לא שומעים יותר על יהודים .
(ושוב ספוילר , אי אפשר לטייל בורשה בלי לשמוע על יהודים . בכל פינה בעיר יש איזשהו איזכור .אז עוד נשמע רבות , ודברים מענינים )
הסיום מסתיים בשעה שכבר חשוך , וקריר . אנחנו צועדות ביחד לאורף הרחובות , אל העיר העתיקה של ורשה . הנערה מבקשת לאכול אוכל פולני אותנטי . ועל כך בהמשך .
-
הסיור היהודי - על עפר ואפר נבנתה שכונהינינה
תודה לך על שהעלית בי זכרונות
הסיורים החינמיים האלה בפולין הם נפלאים
סירנו איתם בוורשה, וורצלאב וקרקוב
לפחות שני סיורים בעיר, ותמיד כמובן, הסיור היהודי שיש אותו בכל עיר שביקרנו בה
מאד מומלץ
זהו ערך מוסף לטיול בפולין.
בקרקוב המדריך ציטט משפטים מהתנ"ך בעברית וגילה בקיאות בהרבה מנהגים יהודייים - הייתי בטוחה שהוא יהודי , כששאלתי אותו בסוף הסיור אמר שיש לו תחושה חזקה שיש לו שורשים יהודיים והוא עדיין מחפש אותם ללא הצלחה
בטיול החוזר שלי ביוני לא אוותר לשוב ולהצטרף לסיורים שלהם
שבת שלום
ירדן
-
פולין :אני כאן בגלל בתירעיון מרתק.
אצלנו יש הורה אחד שנורא מתנגד, ואחת שלא ממש משנה לה. נראה מה יהיה.
תודה על השיתוף.
-
אושויץ, פלנטה אחרת...כתבת מאוד מרגש ומאוד מעניין.
נתת לי זווית הסתכלות אחרת על המסע לפולין. אני מהמתנגדים למסע, אבל אין לי כוונה לכפות את העקרונות שלי על הבת שלי (שמאוד רוצה לנסוע).
