פולין :אני כאן בגלל בתי
-
תגובות תגובות - לנירית , שירליץ , nmz, ירדןירדן
ממליצה לך מאוד לקרוא את הספר "פולין ארץ ירוקה " של אפלפלד . מבחינתי זה היה סוג של הד על החויה שעברתי . מענין איך הוא מציג את דעות הפולנים .
לגבי המדריך שמחפש את שורשיו היהודים . אני חושבת שכל פולין נמצאת כרגע בחיפוש שורשיה , איכשהו איך "למתג" את עצמה ביחס למדינות אירופה . ארחיב בהמשך...
עוד כמה מחשבות לגבי המסע ועיבוד החויות :
נירית , שירליץ , NMZ - תודה על התגובות והמחשבות שאתן מעוררות בעיקבותן .
באמת נראה לי שלא ניתן להם זמן
- באיזו תקופה בשנה מתוכנן המסע ? הנערה חזרה ישר לקחלת הלימודי ם, אפילו לא היה לה זמן להתבונן בתמונות שצלמה ... היא באמת התכוונה לכתוב סיכום טיול, אבל אין זמן ואין פנאי נפשי .
- הילדים מתמודדים תוך כדי ואחרי . מדהים הי לראות איזה בדיחות מקבריות רצו בווטסאפ הכיתתי . מבחוץ אנשים אולי יזדעזעו , אבל זה חלק מההתמודדות .
- הילדים מאוד רוצים לנסוע גם כי לרבים מהם זו הזדמנות לנסוע לחו"ל בלי ההורים . גם בזה לדעתי הם יוצאים כשחצי תאוותם בידם. שוב בווטסאפ ובפייסבוק היה הרבה התיחסות ל ענין המטיילים לבד .
לדעתי הם מקבלים את הרע של להיות בלי ההורים , בלי התמודדות אמיתית של להסתדר לבד. ( הם מאוד מוגבלים במה שיכולים לעשות , אפילו בזמן החופשי שלהם , ועם מי לדבר )
ילד אחד שלי נסע עם תזמורת לגרמניה , ושם זכה לחוית הלבד. אפשר לקרוא פה מרשמיו . (אומר שכשאנחנו מטיילים כמשפחה הוא מאוד מתעניין בתרבות , מוזיאונים , אבל כאן חוית הלבד היתה חזקה )
חשוב לי להדגיש שהנערה אכן יצאה נשכרת מהמסע , בכמה שעות שביליתי עם הילדים ניכרה רצינותם והתענינותם .
אנחנו כהורים לא חשבנו עד הסוף , וגם קצת חששנו להתמודד עם החויה של לנסוע לפולין . שלחנו את הנערה קצת "על עיוור" . והמסכנה שלי היא שגם כשמדובר בפעילות מטעם בית ספר ומשרד החינוך , כדי לבדוק בציציות . במיוחד שמדובר בסכום כסף לא קטן .
עד כאן על המסע , בהמשך היום אמשיך לספר על ורשה .
-
אוכל פולני ולא רקכמה מילים על אוכל .
בורשה אפשר לאכול הכל . החל מאוכל פולני מסורתי , דרך אוכל איטלקי , המבורגרים , סלטים , מרקים , קבב וכלה בסושי .
למרות המחיר האטרקטיבי של ארוחת הבוקר במלון (25 זלוטי ) בחרנו לותר ובכל בוקר לדגום בית קפה אחר .
בקטע הרחובות "נובי סווט " הממשיך ל"קרקובסקה " המוביל לעיר העתיקה ישנו שפע עצום של בתי קפה , חלקם שייכים לרשתוות כמו :קפה נואר" ו"קוסטה קפה" , חלקם בתי קפה פרטיים . ניתן להזמין מה שתרצו , אם כי נראה כי ארוחת הבוקר הפולנית כוללת קפה , לחם וביצה כבקשתך ( למעשה מ3 ביצים! ).
רשצ מסעדות מקומית , שאפשר לאכול בה פירוגי , בורשט , ומרקים פולנים נוספים , כמו כן מנות כבדות יותר היא זפיצ'ק - יש שפע של סניפים , שרות מהיר ואדיב ומחירים מוחים .
המבורגרים מצוינים יש בבובי בורגר . מי שירהיב עוז לטעום את המשקה בריאות הירוקו שלהם , יצא נשכר .
מי שרוצה חויה אותנטית בטעם של פעם מוזמן להכנס לאכול במה שנקרא :מילקי בר" . זהו שריד מימי הקומוניזם . בעבר על מנת לאכול בשר היה צורך בתלוש חודשי (כמו אצלנו בימי הצנע ) והבשר ניתן במשורה , לכן לא ניתן היה לאכול בשר במסעדות . מה שהיה נפוץ זה חלב ומוצריו , ולכן מסעדות פועלים פשוטות נקראו מילקי בר . כיום במילקיבר ניתן לאכול גם בשר , אבל האוריה של פעם נשתמרה . זוהי מסעדת פועלים פשואה עם תפריט קבוע : יש כמה מנות בכל יום . וניתן לאכול בה מאוד בזול. העיצוב הוא פשוט , מזמינים ומקבלים אוכל באשנב , ויש להמתין לאוכל , לפני שיושבים בשולחן (מה שמבטיח תור ). כל המדריכים המליצו לנו על מילקיבר כזה או אחר והבטיחו שהאוכל טרי וטעים . לא עזרו תחנוני - הנערה סירבה בכל תוקף לאכול בכזה.אני עוד אשוב ..
-
אוכל רחובפה ושם ניתן לראות דוכנים קטנים , ממש חורים בקיר המציעים זפיקנקה . זהו חצי בגט שעליו שמים כל טוב כבקשתך וגבינה צהובה . אפשר לבקש גם רוטב ..
לעיתים ניתן לראות גם מכוניות - מזנון - המוכרות מוצרי מאפה או סנדביצים . האוכל בהם טרי בכל יום .
קבב - יש שפע דוכני שוורמה , ואפשר לבחור כבש, עוף או שילוב שלהם . אבל מה-זוהי שוורמה פולנית . זה מגיע אומנם בלאפה (דקה ) , עם סלטים - מבוססי כרוב, ועם רטבים : רוטב שום או צ'ילי . לאחר שממלאים את הלאפה וסוגרים - הם עדו שמים אותה בטוסטר ומועכים!
-
אוכל רחובינינה היקרה
אני קוראת בשקיקה את כל הסיפורים שלך על הביקור וגם מזווית הראיה של בתך. חושבת על בתי הקטנה שיצאה למסע. זוכרת ששילבו במסע גם ביקורים שהיו לא רק בעקבות השואה אלא גם קצת להרגעה ומיתון העוצמה של השואה. הם ביקרו גם בזאקופנה וגם בפראג שאמנם היו בה גם בבתי הכנסת שברובע היהודי ובית הקברות אבל לא רק.
האם היום זה מתרכז רק בנושא השואה או משלבים גם קצת הנאות של טיול?
אגב, אני ריכזתי בבלוג שלי כתבה "השואה בראי החברים בפורום". אפשר לצרף קישור לכתבה הזו שלך?
רחל לבון
-
אוכל רחובינינה,
סיפור הטיול מרתק ומרגש
מפתיע ומנחם לראות שתיירים זרים רבים מתעניינים בהיסטוריה היהודית...
רובי
-
לרחל ולרובירחל -
קראתי את הבלוג שלך על השואה - בהחלט אפשר לצרף קישור לשרשור זה .( אם כי אני מאמינה שיהפוך לבלוג בסופו של דבר. )
לגבי בילוי תירותי :
היה להם מעט זמן חופשי בעיר העתיקה של קרקוב
והיו במערת מלח
באחד הערבים הה להם מופע פולקלור . שבעיני חסר ערך אם מנותק מהתרבות . כזכור לא עסקו בכלל בתרבות הפולנית.
לרובי -
אכן מרגש ומפתיע שאנשים באים לבקר במקומות יהודיים . ובמחנות השמדה .
בעיקר כשאני רואה אנשים צעירים , שהם העתיד של העולם הזה . פגשנו שתי סטודנטיות מסלוניקי ביוון .אחת הבנות ספרה שבבית ספרה , שנמצא על איזור שהיה פעם יהודי ישנה אנדרטה גדולה לקהילה היהודית , שהיתה ואיננה עוד . היא ידעה שהנאצים השמידו גם את הקהילה הזאת . כשהזדמנה למינכן היא נסעה לבקר בדכאו , החויה היתה כל כך מטלטלת , שהיא רצתה לבקר בפולין ובאושויץ . כך הגיע היא וחברה לפולין.
-
העיר העתיקה של ורשהבוקר אחד אנחנו מבלים בין בתי העיר העתיקה של ורשה , ומצטרפים לביור חינם המספר על תולדות העיר , והעיר עתיקה . גם הפכם הסיור מןצלח ומענין , והמדריכה שלנו משלבת בין אנקדוטות , סיפורי אגדה , והיסטוריה. כמובן גם בסיור הזה ישנה הנקודה היהודית - אנחנו מגיעים לכיכר קטנה , שבה חיו ראשוני היהודים בורשה עד לגירושם מחוץ לעיר .
ורשה נוסדה במאה ה9 , אבל ההתישבות באיזור החלה כבר לפני 14 אלף שנים . במשך השנים ידעה ורשה תהפוכות רבות : מגפות , מלחמות , מרידות ,פלישות ושריפות . למרות הקשיים , ורשה התפתחה בתחילה באיזור הנקרא "סטארה מסטו ", כלומר העיר העתיקה , ואחר כך "נובה מסטו" , כלומר העיר החדשה .
במשך תקופה ארוכה היתה בירת דוכסות מזוביה , והפכה לעיר בירה לאחר איחוד ליטא ופולין . ארמון המלוכה נמצא בכיר הכניסה לעיר ה"נובע מסטו "
המטילים כיום בעיר העתיקה יראו כיכרות קטנים , בתים בצבעים שונים מעוטרים , בתי קפה , מסעדות וחנויות מזכרות , בין הסימטאות ניתן לפגוש מספר כנסיות . והאתר מוכרז כאתר מורשת עולמית על ידי אונסקו - על כך שזהו השחזור גדול בעולם.
בסוף מלחמת העולם השניה היה האיזור הרוס כמעט לחלוטין . מיד בסופה החל מסצע לשחזור האיזור העתיק , במטרה שיראה בדיוק כמו לפני ההריסה . המשחזרים השתמשו בתמונות וצילומים , וללא ספק נעשתה עבודה מרשימה . גם היום ניתן לראות בתים שתחת שיפוץ ותחזוקה מתמדת . לפעמים השחזור נעשה כך שניתן יהי לראות סגנונות בניה מתקופות שונות - כמו בחצר הארמון - ניתן לראות סגנונות מכמה תקופות .
בשעות הבוקר מתמלאים הרחובות בילדי בית ספר שבאים לפעילויות ולמידה בעיר העתיקה . גדולים וקטנים , הולכים בשורות מסודרות לפעילותיהם .
הבנינים העתיקים והסימפטיים מהוים מוקד משיכה גם לזוגות נישאים . משועשעות אנחנו מביטות בכלות העטופות במעיל מפאת צינת הבוקר , מורידות אותו לשם הצילום , ומטעטפות בו בזריזות כעוברים ללוקיישן הבא .
יש באיזור זה אוירה וחן של כל אותן עיירות אירופאיות עתיקות .
-
בת הים - סמל העיר ורשהבכיר שהיתה פעם כיר השוק , מוצבת במרכז פסל של בתולת ים - שהיא גם סמל העיר .
בת הים היא מגינתה של ורשה , וישנן מספר ואריאציות לאגדה הקשורה בה ובעיר ורשה . בכולן היא בצורה כזאת או אחרת עזרה לדייגים שהיו תושבי העיר , והתחיבה להן ולשמור על העיר .
היכן היתה בתולת הים במלחמת העולם השניה ? מישהו שואל שאלה קצת ציני ת. מה יש לומר כשתותחים רועמים המוזות ובתולות הים נאלמות ונעלמות .
-
ורשה היפה - מציאות או הצגה ?כמה ימים אני אני נמצאת בורשה , וגם יום אחד בקאטוביץ ויש לי תחושה שאני מטיילת במקום שהוא לא אמיתי . כמו סוג של הצגה או תפאורה . אני מתקשה להאמין שככה נראות הערים של פולין : ערים יפות , נקיות , מעוטרות . מותגים בינלאומיים , חנויות יפות . בשעות הערב בתי הקפה והמסעדות מלאים , גם באמצע השבוע . נשים ונערות לבושות במיטב האופנה , וגם הגברים מקפידים בלבושם . זוהי אינה עונת התירות , כך שמרבית האנשים הם מקומיים . נראה שלכולם יש כסף לבלות .
35 שנים עברו מנפילת המשטר הקומוניסטי , ונראה שורשה משגשגת ,צבעונית בהירה , פניה נשואות לעתיד . אין זכר לקשיי החיים , ואפילו הבנינים הקומוניסטיים נצבעו מחדש ושודרגו .
too good to be true
אבל בין הבתים המשופצים , המולת השופינג , והאורות הנוצצים , מסתתרים איזכורים של העבר . יש לחפש אותם , כי הם מוסתרים היטב . באיזור זה את קשיי החיים ניתן לראות בעיקר על האנשים המבוגרים .
מחוץ למסעדה החמימה שבה אנחנו אוכלות ארוחת ערב , עומדת אישה מבודרת , עטופה במעיל ומטפחת כנגד הקור , ומחלקת פרוספקטים לעוברים ושבים . היא נעה מצד לצד , כדי לחמם את עצמה.
בפסג' שלא רחוק מחנויות ענק של C&A , H&M , MARKS&SPENCER , לעת ערב , כשתנועת השבים מהעבודה גדולה , ניתן לראות אנשים מבוגרים מוכרים שרוכי נעליים חדשים , ובגדים יד שניה .
בכיכר השוק של העיר העתיקה , בפינה , פורשת אישה זקנה את מרכולתה : צעיפים מסורתיים , מתוך שקיות ניילון ותיקים שסחבה במו ידיה.
במילקיבר ברחוב צדדי , בשעת צהריים משתרך תור ארוך של זקנים , העומדים ברוח כדי להכנס ולאכול . הם עומדים שם , לא בשביל החויה , אלא כי פשוט זול שם מאוד .. בזלוטי בודדים אפשר לאכול ארוחה מלאה..
בחלק הזה של העיר , האלגנטי , היפה , עם משרדי הממשלה , והביניני האוניברסיטה , בו מפוזרים ספסלים שבלחצת כפתור ינעימו לך ממנגינותיו של שופן , יש להתאמץ ולחפש את צללי העבר , ואת קשיי ודוחק החיים . אבל עם תחצה את הנהר ותלך לרובע פראגה ...שם תראה את פולין האמיתית
-
ורשה היפה - מציאות או הצגה ?ינינה,
התחלתי רק היום לקרוא.
הכתיבה שלך והתובנות מרתקות!!!
אהבתי את היכולת שלך לתקשר עם הפולנים ולראות אותם באור לא סטריוטיפי.
הרעיון לפגוש את בתך וטייל עימה בנוסף למשלחת הוא אדיר! אין ספק שהייתה זו חוויה מיוחדת במינה.
ואיכשהו בכול הפעמים שביקרתי בבירקנאו, ראיתי שקיעות מרהיבות, ולא יכולתי להבין את הדיסוננס הזה, במיוחד לאור העובדה שאבי היה כילד בבירקנאו, והמקום הזה ומחנה מיידאנק שבו נמצא עפרם של בני משפחתו - משפחתי, הם מן המקומות שקורעים את לבי.
רק הערות קטנות שלי כמורה שהשתתפה כמחנכת מלווה בשלושה מסעות:
לראשונה אני שומעת על מסלול של משלחת שלא מפורסם ברבים לפני היציאה.
אצלנו - מוציאים חוברת עבת כרס, ואף מפרסמים אותה באתר אינטרנטי.
המשלחות של התיכון שלנו ענקיות וכוללות כ-300 תלמידים. אין מצב שהתלמידים אינם עומדים בלוח זמנים, שכן העצירות באתרים מתואמות עם גורמי הביטחון, והלו"ז נקבע מראש.אנחנו מקדישים חלק מן ההכנה למסע לעמידה בלוח זמנים. אנחנו לא מוציאים לפולין תלמידים שמאחרים או מחסירים את מפגשי ההכנה לקראת המסע.
במשך מספר שנים המשלחות שלנו נפגשו עם נוער פולני. התארחנו בתיכון פולני במשך מספר שעות. קצת היה קשה ליצור קשרים במפגש קצר זה, אבל מי שרצה יכול היה לתקשר, וכך יצא לי לשוחח עם המורות הפולניות, שמתמודדות עם אותן בעיות שמורי ישראל מתמודדים. באותן שנים ארחנו אחר כך בישראל במשך שבוע ימים בני נוער ומורות מאותו תיכון. רק בארץ נרקמו הקשרים האמיתיים, כי בניגוד לנו, התלמידים והמורות הפולניות התארחו במשך שבוע בבתי התלמידים והמורים שלנו.
בכול המסעות של התיכון שלנו מאווררים את התלמידים לאחר הביקור בקרקוב ובאושוויץ בזקופנה.
עד לאחרונה ביקרנו גם במכרות המלח שליד קרקוב.
דווקא החלק של זקופנה, הוא הפחות אהוב עליי.לפני שנים כאשר המסע ארך 10 ימים ויותר, ביקרנו גם בפראג.
אצלנו יש להורים אפשרות להצטרף למסע באוטובוס מיוחד של הורים עם הדרכה מיוחדת, המטייל במקביל לנו. ההורים נוכחים בכול הטקסים, אך ישנים במלונות נפרדים.
הייתי המומה מכך שרופא המשלחת לא יכול היה לעזור לבתך. אצלנו יוצאים מורים נוספים, שאינם אחראים ישירות על קבוצת תלמידים כדי לאפשר היפרדות לטיפול רפואי בעת הצורך. אולי זה אפשרי בשל גודלה העצום של המשלחת.
נילי
-
ורשה היפה - מציאות או הצגה ?ינינה,
הבכורה שלי יצאה למסע לפולין בשבוע האחרון של אוגוסט השנה (חזרה ביום הראשון ללימודים). אני לא רציתי שתסע (בתור נערה נסעתי לפולין עם אחת המשלחות הראשונות שיצאו מטעם התנועה הקיבוצית). הסברתי לה את שיקוליי ואפשרתי לה להחליט לבד. היו לה הרבה חששות אבל המחשבה להיות בחו"ל עם חברים בלי הורים ניצחה. בדיעבד היה להם מעט זמן חופשי. הימים שלהם היו מלאים וגדושים.
הדברים שאת כותבת מעניינים וחשובים ואני מאד אוהבת את כל המפגשים שיצרת עם מקומיים ותיירים. אני אוהבת את נקודת המבט שלך והדרך שבה את מספרת ומתארת את חוויותיכם.
תודה על השיתוף החשוב והמרגש
יפעת
-
ורשה היפה - מציאות או הצגה ?נילי ויפעת
תודה על המחמאות ותודה על ההארות וההערות .
נילי
אני שמחה לשמוע מתנהל בצורה אחרת בבית ספר אחרים . ככל הנראה ההתנהלות בבית ספרה של בתי הוא קשור לבית הספר ולא בעיה ככלית .
בכל מקרה המסר שעולה מכך הוא שיש לבדוק , ולפשפש , ולשאול שאלות לגבי כל אספקטי המסע את בית הספר - ואל ללכת על ""עיוור " .
בשיחה בבית עלתה השאלה מה היינו רוצים או מצפים מהדור החדש של הפןלנים ?
-התשובה בבית היתה שלא יהיו אנטישמיים .
אני חשובת שמפגשים והכרויות מבסוג שתיארת , בה נוצרים קשרים , בהחלט צעד טוב ונכון בכיוון .
-
מארי קירירגע אחד לפני שעוברים את הויסלה לכיוון פראגה , כדאי להזכיר את מארי קירי . אישה שהיתה פורצת דרך בזמנה.
מארי קירי נולדה ב1867 בוורשה שבפולין, שהייתה אז בשליטת האימפריה הרוסית, בשם מריה סקלודובסקה.אביה הי מורה לפיזיקה ומתימתיקה ואת חינוכה המוקדם בתחומים אלה לקחה ממנו . היא לא יכלה ללמוד באוניברסיטה בפולין ,עקב היותה אישה ועקב מדיניות רוסיה באותר תקופה , אבל היא למדה בכוחות עצמה ובמעין אוניברסיטה ששיעוריה ניתנו בשעות הלילה במקומות שונים וסודיים כדי להתחמק מעיני המרגלים של האימפריה הרוסית.בגיל 24 עברה לפאריז בעקבות אחותה , והחלה לימודיה בכימיה ופיזיקה בסורבון . היא היתה האישה הראשונה שלמדה שם .
בפאריז גם הכירה את פייר קירי , לימים בעלה ושותפה לפרס הנובל לפיזיקה שקיבלו על מחקריהם בנושא הרדיו אקטיביות .
מארי קירי קבלה פרס נובל נוסף (! ) בתחום הכימיה על תגלית הרדיום והפולוניום (יסוד ששמו ניתן על שם פולין , על ידי מארי)
הבית בו חיה המשפחה בורשה הוא מוזיאון לפעלה וחיה . הנערה בקרה באופן ציוחד לבקר בו .
מתברר שהבית נמצא בשיפוצים , אבל חלק מהאוסף עבר לבית שכן ובו ניתן לראות קצת ממכשירי המעבדה שלה , תיעדו על חיה , משפחתה תמונות משפחתיות ועוד.
אם כבר בפרס נובל עסקינן : אחת מבנותיה קבלה אף היא פרס נובל . ובתה השניה אמנם לא קבלה פרס נובל , אבל בעלה קיבל ...
-
ועוד כמה ידוענים פולניים...עוד כמה ידוענים שהם פולניים :
סטניסלב לם - כותב ספרי מדע בדיוני
קופרניקוס - זה שעצר את השמש , והניע את כדור הארץ סביב - בכל בוקר הצצנו על פסל לזכרו מחדר המלון
ויסלבה שימבורסקה - זוכת פרס נובל לספרות
שופן - ברחבי ורשה פזורים ספסלים מנגנים עם יצירותיו .
-
ועוד כמה ידוענים פולניים...גם אני אכלתי את המרק האדום עם הקרפלך-פירוגי,טעים מאוד!
ויש אפשרויות רבות חוץ מפירוגי...
פיספסתי או ..באיזה מלון הייתן בוורשה?
בדיוק מה שחשבתי,לגבי ארוחת בוקר.ותחשבי שהיא הייתה זולה במלון שלכם.בדרך כלל ברוב המלונות שהמטיילים הישראליים בוחרים ארוחות בוקר יקרות וממש אין הצדקה,לא בגלל המחיר,למרות שאם כבר בפולין,למה לא לחסוך
..בגלל שפע האפשרויות שנפתחות כל בוקר וטעימה מהכול...להיזכר בבית סבתא או השכנה ממול..
-
ועוד כמה ידוענים פולניים...את השירים של ויסלבה שימבורסקה אני מאד אוהבת.
בהכנה למסע לפולין של בתי נתנו להם את השיר הבא של ויסלבה שימבורסקה:
כל מקרה
יכול היה לקרות.
חייב היה לקרות.
קרה מוקדם יותר. מאוחר יותר.
קרוב יותר. רחוק יותר.
קרה לא לךָ.
נצלתָ, כי היית הראשון.
נצלת, כי היית אחרון.
כי לבדך, כי אנשים.
כי לשמאל, כי לימין.
כי ירד גשם. כי נפל צל.
כי היה יום שמשי.
מזל שהיה שם יער.
מזל שלא היו עצים.
מזל שמסילה, וו, קורה, בלם,
מסגרת, סיבוב, מילימטר, שניה.
מזל שקש צף על המים.
בגלל, מאחר ש, ובכל זאת, אף-על-פי-כן.
מה היה לו יד, רגל,
בצעד אחד, כחוט השערה
מצרוף המקרים.
ובכל הנך? הישר מן הרגע שעודו פעור?
ברשת היה חור אחד, ואתה דרכו?
אינני חדלה להשתאות, להאלם.
הקשב,
כמה מהר פועם בי לבךָ.
מתוך הספר המצויין (לדעתי) "בשבח החלומות".
-
ועוד כמה ידוענים פולניים...יפעת,
תודה רבה עבור צירוף מילות השיר המדהים!
נילי
-
ועוד כמה ידוענים פולניים...יפעת,
גם אני מאוהבי שימבורסקה. לקרוא את השיר באושוויץ-חוויה מצמררת, אפילו לנערים הכי ציניקנים...
-
תגובות שימבורסקה , ואוכל - ויפעת ואמהאמה ,
ישנתי במלון קטן יחסית הנקרא Harenda. מצאתי אותו בבוקינג . חדר פצפון אבל נקי ומסודר , ולוקיישן מדהים . על רחוב קרקובסקה , מול הפסל של קופרניקוס.
מהצצה לחדר האוכל - היתה ארוחת בוקר ממש בסדר ,אבל כשיש כל כך הרבה אפשרויות ברחובות הסמוכים פשוט חבל . אגב - רק פעם אחת הגענו ל 51 זלוטי (כשממש התפרענו ) , בדרך כלל היה זול יותר משמעותית - אז אפילו חסכנו
יפעת - תודה רבה על השיתוף של השיר המדהים זהה. איזו תובנה ודקות היתה לאשה הזאת .
אני ממש מצטערת שלא יכולה לקרוא בפולנית ...
-
טיול לרובע פראגהבחיפוש פראגה בהמלצות הטיול באתרים בעברית אפשר להבין שמדובר ב"פלורנטין " של פולין . האתרים מבטיחים בתי קפה, מסעדות , גלריות אומנות ו חנויות יד שניה . ככל הנראה זה הכיוון אליו פראגה שואפת , וללא ספק ישנם מעט מקומות כאלה - אבל פראגה הוא עדיין השכונה העניה של ורשה , שבה בהחלט ניתן לראות את האנשים קשיי היום.
פראגה ההיסטורית היתה התישבות קטנה בגדה המזרחית של הויסלה , ממש מול ורשה העתיקה . המקום הוזכר לראשונה במאה ה15 , השם של המקום (כמו פראג - הבירה של צ'כיה ) נגזר מהפועל הפולני שפירושי לשרוף . ההתישבות נבנתה על גבי איזור בו בורא היער בשריפה. הבתים נבנו מעץ בתקופה זו , ופראגה סבלה מכמה שריפות . היא היתה נפרדת מורשה והתפתחה כעיר נפרדת .
במשך נעשו מספר נסיונות לבנות גשר מעל הויסלה כדי לחבר את פראגה לורשה על ידי בנית גשרים , הנסיונות לא הצליחו גם במאה ה18 פראגה היתה עיר נפרדת . הקשר בין שני הערים נעשה על ידי כמה מעבורות , ובחורף ניתן היה לעבור על הנהר הקפוא . פראגה חוברה בסופו של דבר לוארשה בסוף הצאה ה18 . פראגה לא נפגעה כמעט בזמן מלחמת העולם השניה , ולכן שמשה כמשכנם של מוסדות ציבוריים בזמן הבניה מחדש של ורשה .
המדריך מספר שגם היום ישנה הפרדה מנטלית בין פראגה לורשה שמעברו השני של הנהר . תושבי פראגה יומרו שהם הולכים לורשה , כשפניהם מועדים לעברו השני של הנהר (א"עפ שפראגה היו חלק מורשה ) . שכונותיה של ורשה נחשבו בעיני הורשואים מעברן המערבי של הנהר כשכונות מפוקפקות ששומר נפשו יטב לעשות אם ירחק מהם .
בזמן הקומוניזם היה כאן שוק שחור משגשג ,שבו יכול להשיג כל מה שרצית . אם היו לך דולרים ירוקים ומרשרשים . היום זהו שוק לגיטימי שבו נערות רשה קונות את שמלות הכלה שלהן .
במסגרת הסיור אנחנו נכנסים לכמה חצרות פנימיות של בתים . המדריך ממליץ להמנע מכניסה לחצרות של בתים לבד במיוחד לאחר החשכה , וגם מזהיר מפני לצלם אנשים בחלונות בתיהם ללא רשות . התגובה יכולה להיות לא נעימה . החצרות באמת מוזנחות , וישנם לא מעט דירות עזובות או מתפרקות . לאחר שהפכה פולין קומוניסטית כל הבתים הולאמו , והפכו לרכוש המדינה . לאחר התפרקות הקומוניזם יכולים בעלי הבתים המקוריים או יורשיהם לבקש לקבל בעלות . בפראגה הו לא מעט בעלי בתים יהודים , שבהחלט יתכן שנרצחו בשואה ולא נותרו יורשים . השלטונות מחכים לראות לאיזה בתים ימצאו בעלים , ולכן בנתיים לא טורחים לשפץ .
המדריך מציין לטובה את הקישרי השכנות של התושבים , ולמרות ההזנחה החיצונית ישנם יחסי ידידות ועזרה הדדית בין השכנים . אומנם ברובע זה יש למכוניות של אנשים שאינם תושבי הרובע נטיה להגנב , אבל ישנם לא מעט סיפורים על כך שמכשנודע לגנבים כי בעל הרכב הוא חבר של מי מתושבי הרובע ובא לבקרו בעת שנגנב הרכב , הושבה הגניבה לבעליה בצירוף פתק התנצלות ..
באחת החצרות אנחנו רואים את פסלה של המדונה , בגינה קטנה , ולפניה מונחים נרות ופרחים . זהו פתרון השכנים לבעית העוצר שהיה נהוג בזמן מלחמת העולם השניה , ולעיתים בתקופה הקומוניסטית . מכיוון שעקב העוצר לא יכלו השכנים לגשת לכנסיה להתפלל , הם בנו לעצמם מקום להתפלל .
(כאן נזכרת הנערה , שהם כבר ראו דבר כזה באחד הבתים שהיו פעם של יהודים בלודג' , ושהיו מי שכעסו לראות זאת , כאילו מנסים ל"נצר " יהודים שבאים לפה לסיור שורשים . מענין שאיש מהמלוים לא טרח להסביר את מקור המנהג . ואולי לא ידעו ... )
