סתיו חורפי ברוקיס הקנדיים
-
יום 5 – איך חיפשנו את אדית קאבל והגענו לנרניהבנקודה הכי גבוה של הכביש באזור Bow & Peyto Lakes יש גם שלג על הקרקע שכבר נערם בכמות יפה- הזדמנות קורצת לבנים למפגן "בגרות". ככה זה נראה.....
-
יום 5 – איך חיפשנו את אדית קאבל והגענו לנרניהוזה Bow Lake במראה שונה בתכלית מאך לפני יומיים.
-
יום 5 – איך חיפשנו את אדית קאבל והגענו לנרניהג'ני,
כול התמונות מקסימות, מקסימות! ובוודאי שאת לא לבד. יש כאן תמיד צופים סמויים שלא מגיבים.
לט איט,
את נסעת עם קראוון, שאולי אפשר לך לבחור ביום בהיר לנסוע על דרך הקרחונים. אבל איריס תיסע עם מכונית שכורה ותזמין את מקומות הלינה מראש, כך שהיא לא תוכל לתמרן ולהתאים את הנסיעה בדרך הקרחונים למזג אוויר בהיר.
אנחנו נסענו פעמיים, הלוך ושוב, על דרך הקרחונים, על פי עצתו של מוני רב- הניסיון, והיו לנו יומיים נפלאים.
אני אף זוכרת מסיפור הטיול של איילת, שלא נותר לה זמן לעצירות מרובות על דרך הקרחונים בשל הזמן שנדרש לעליה עם האוטובוס על קרחון האטבסקה.
נילי
-
יום 5 – איך חיפשנו את אדית קאבל והגענו לנרניהוואו כמה יפה בנרניה
-
יום 5 – איך חיפשנו את אדית קאבל והגענו לנרניהנילי, איילת אתן צודקות. המראות של היום הזה באמת היו משהו מיוחד.
~~~~~~~~~~~~~~
אחר הצהריים אנחנו מגיעים למקום הלינה הבא שלנו ב Lake Louise.
האתרים של הפארק הלאומי בנף מתחלקים בגדול לשני מקבצים- אלה שבקרבת העיריה בנף ואלה שבאזור לייק לואיז הממקום כ 60 ק"מ צפון מערבית מבנף.
רבים מן המטיילים ברוקיס הקנדים המבקשים להימנע מריבוי החלפת לינות מטיילים גם באתרים סביב לייק לואיז כטיולי יום מבסיס בבנף או אפילו בקנמור, וזה בהחלט אפשרי. אנחנו העדיפנו לפצל את הלינה לשלושה מוקדים וכך לצמצם נסיעות.
על אף השם, Lake Louise Village אינו ישוב של ממש אלא מדובר במרכז מסחרי קטן שסביבו מקבץ מלונות, מספר לא גדול (אך מספיק ) של מסעדות, תחנת דלק ופסי רכבת, שכן גם כאן כמו בבנף וג'ספר המסילה של ה Trans Canada Railway היא שהביאה לפיתוח הישובים ומהווה למעשה את הסיבה לקיומם.
החיסרון בלינה בלייק לואיז הוא היצע המצומצם והמחירים הגבוהים הנגזרים מכך. המלון שלנו Mountaineer Lodge היה סביר, אך לא מפואר, ודומה יותר למוטל מאשר מלון- חוץ מבמחיר שלו.. ובכל זאת הלינה בלייק לואיז השקטה עם הקרבה למספר אתרים יפים התאימה לנו הרבה יותר מאשר בנף ההומה והתיירותית, ושמחנו על הבחירה.
לפנות ערב אנחנו עושים טיול קצר ליד נהר ה Bow ובהמשך תצפית על לייק לואיז עצמו. רבות כבר נכתב כאן על ה"קלקול" של המקום המהווה יעד לתיירי אוטובוס שיורדים בהמוניהם לכמה דקות להצטלם לפני שעוברים הלאה, אבל בשעת ערב בספטמבר אנחנו הופתענו לטובה מהמיעוט היחסי של מבקרים והתפאורה של האגם, על רקע הקרחון שבקצה הרחוק, בהחלט יפה.
-
יום 6 – פארק יהויתרון נוסף של הלינה בלייק לואיז הוא הקרבה לאתרים של הפארק הלאומי Yoho ממערב לה ואכן היום מתוכנן לנו יום עם הרבה פחות שעות נהיגה. אלא שאחרי הוואו של השלג דאתמול , היום הזה איכשהו מרגיש הרבה פחות כיפי ומולצח מקודמו.
למזג האוויר שוב יש השפעה גדולה על התחושה. גם היום יש אור מלא רק לקראת השעה 8-9 בבוקר, וגם זה אור "חלשלוש", שכן היום כולו נשאר אפורוי ומעונן וקרררר מאוד: 5-6 מעלות בבוקר שלאט לאט "מתחמם" ונסוק אחר הצהרים לגובה 12-13 מעלות. זהו דפוס שחזר על עצמו בכל הימים האלה וקצת שיבש את סדר היום.
אנחנו בדרך ל Takkakaw Falls המפל גבוה ומרשים אבל העננות הנמוכה מונעת מאיתנו לראותו במלוא עוצמתו. מכאן אנחנו עוצרים ב Natural Bridge שיפה גם הוא, אם כי דומה למדי למפלי אתבסקה שראינו אתמול.
Natural Bridge
-
יום 6 – פארק יהוהאתר האחרון ב"סיבוב" (הרי כולם די קרובים) הוא Lake Emerald שצבעו באמת מיוחד (כך הוא נראה דרך העדשה של שתי מצלמות שונות), אבל לא מעורר בבני המשפחה חשק לעשות את המסלול המעגלי סביבו (ואני בתכנונים המוקדמים עוד דמיינתי איך אנחנו לוקחים כאן קייקים ותרים את מי האגם בעוד השמש מחייכת אלינו).
-
יום 6 – פארק יהווכך יצא שעד הצהרים סיימנו כבר את כל התכנון (הדל מדי בדיעבד) לאותו יום.
חוזרים למלון, אוכלים צהריים ועושים חושבים. הבן הגדול מבשר שהוא לא מרגיש טוב ויעדיף להשאר ולנוח בחדר. אמא שלו כמובן מיד מתמלאת אמפטיה/משחררת משפט המכיל את המילים "שכיבה בשלג...אמרתי.... הצטננות..." (תחליטו אתם!), הבן הצעיר מעדיף גם הוא את חברת אחיו -ואת הוי-פי שבמלון- על פני עוד טיול ולכן אנחנו יוצאים רק בזוג לעלות על Lake Louise Gondola ההר שמתחת לגונדולה ידוע כמקום מיועד לתצפיות דובים, אלה שהבחור בקופה נורא מתנצל- גל הקור של הימים האחרונים הבריח את הדובים וגרם להם להסתתר.
ובאמת חשוב לי להדגיש כי אנחנו נפלנו על שבוע (השלישי בספטמבר) של מזג אוויר קר באופן חריג לעונה, וכי ספטמבר הוא כן חודש מומלץ- ופחות צפוף מחודשי הקיץ- לטיול ברוקיס.
העולים בגונדולה יכולים לבחור בין כיסא פתוח לקרון סגור (אנחנו העדפנו את השני) ומלמעלה יש נוף פנורמי רחב הכולל את לייק לואיז והקרחון. מהתחנה העליונה שביל קצר מוביל ל Wildlife Interpretation Centre (כן בקנדה יודעים לאית באנגלית כמו שצריך!) שבו תצוגה מעניינת על החי בשטחי הפארקים של הרוקיס, הממחיש כי הסיכוי של המטייל הבודד להתקבל בדב בעצם די נמוך בשל מספרם ההולך ופוחת (נילי, זה במיוחד בשבילך
). במרכז גם מוצגים עורי פרווה של החיות השנות – ולמקרה שתהיתם אוכל לספר שהעור של דב שחור הרבה יותר נעים למגע משל זה של דב גריזלי ,ממנו הוא נבדל לא ע"י הצבע אם כי ע"י מבנה הראש, האוזניים ועוד.
בסך הכל העליה בגונדולה היא חוויה נחמדה. העלות 31 CAD$ לשנינו במצבע שניים במחיר אחד באתר Travelzoo של קנדה (ששווה בדיקה גם למבצעים נוספים). לטעמי במחיר מלא זה היה מרגיש קצת יקר מדי ביחס לתמורה. לעיתוי גם תפקיד חשוב: לנו היתה ראות טובה בזמן שהיינו למעלה על ההר אבל בירידה חזרה בגונדולה העננים חזרו ולייק לואיז די נעלם מן המבט.
-
יום 7 – גלויות חורפיותלא נעים לאמר, אבל הצינון של הבן פותר לנו דילמה.
היום יש לנו כרטיסים לאוטובוס ל Lake O'Hara – אבל רק שניים.
כפי שכבר הוסבר הגישה לאגם הזה, הנחשב ע"י פארקס קנדה לסביבה רגישה במיוחד, מוגבלת- או לצעוד 11 ק"מ ברגל על הכביש המוביל עליו או להזמין מראש מקום על האוטובוס המיוחד היוצא לאגם פעמיים ביום. עד השנה, ההזמנה היתה צריכה להתבצע שלושה חודשים בדיוק לפני המועד המבוקש, בטלפון. השנה השיטה שונתה וההזמנות לכל העונה נפתחו ב 20 לאפריל, באינטרנט. תוך דקות ספורות כמעט כל המקומות לכל התאריכים פשוט נחתפו וכיוון שהתעכבתי קצת בפיענוח מערכת ההזמנות, נותרנו עם שני מקומות בלבד על האוטובוס של 8.30 במקום הארבעה שהיינו זקוקים להם. בהמשך קראתי בטריפאדוויסור פוסטים על כך שניתן להגיע לתחנת היציאה לפחות שעה-שעה וחצי לפני הזמן כדי להכנס לרשימת המתנה למקומות שאולי יתפנו אם מישהו יבטל, אבל היה ברור שהסיכוים נמוכים וסביר להניח שההשקמה המוקדמת תהיה לשווא.
והינה ערב קודם הבן עדיין מרגיש לא טוב ואין סיכוי שירצה להשתתף בנסיון הזה, וגם הפעם אחיו בוחר (ובצדק!) בחברתו מפני לווי ההורים הקשישים. כך שגם הבוקר אנחנו יוצאים לטיול זוגי כשבידינו שני האישורים היקרים מפז לעליה על האוטובוס. שוב בא לידי ביטוי היתרון שבלינה בלייק לואיז המרוחק רק כ 10 דקות נסיעה ממקום המפגש, שמאפשר לנו לקום בשעה סבירה ועדיין להגיע קצת אחרי 8.00 ,בעוד שמבנף מדובר על מעל שעת נסיעה.
ליד תחנת האטובוס קומץ של אנשים "ברשימת המתנה" הנתבשרים לאכזבתם מפי הרינג'רית שאין מקום על האוטובוס, אלא שכמו שאיילת דיווחה, כאשר אנחנו עולים ויוצאים לדרך מתברר שלפחות שליש מן המושבים באוטובוס הקטן ריקים, כך שכל השיטה והשיקולים של פארקס קנדה נותרו בגדר תעלומה.
לפני שאתם ממשיכים לקרוא, תחזרו ותצפו שוב בתמונות המדהימות של איילת מן האגם באוגוסט
-
יום 7 – גלויות חורפיותואלה המראות שממתינים לנו שבועות ספורים לאחר מכן כשאנו יורדים מן האוטובסו כעבור כחצי שעת נסיעה- נוף גלויה בגוונים של אפור, שחור, לבן כמעט ללא נגיעות צבע (איפה שכן היו הקפדנו לצלם , כדי שתאמינו לנו שלא העברנו את המצלמות למוד של שחור, לבן!). אנחנו בוחרים לעצמינו מקלות הליכה מהמבחר המוצע בהשאלה (בחינם) למטיילים בבקתה שליד תחנת האוטובוס ויוצאים להקיף את האגם. איכשהו מעט האנשים שהיו איתנו על האוטובוס התאדו להם ואנחנו כמעט לבדינו בתוך כל היופי החורפי המטריף הזה.
על הקרקע יש שכבה עבה של שלג טרי וקר מאוד בשעת בוקר. אני לבושה גטקס ומעליו מכנס, חולצה טרמית מתחת לסווטשירט ומעיל, גרביים תרמיות וכפפות (וכמובן כובע צמר וצעיף) ועדיין קפוא לי בגפיים
-
יום 7 – גלויות חורפיותהמסלול המעגלי, שהוא כעקרון מישורי ברובו וקליל לוקח לנו בתנאים אלה קרוב לשעתיים עם הפסקות תכופות לצילום והתפעלות מן הנוף. באיזהשהו שלב אנו עוברים ליד אדם העסוק בעיצוב ריפוד המצלמה שלו וכשהוא מרים את המבט לברך אותנו לשלום הוא מספר שכשהבחין בנו לראשונה בזווית העין- שנינו במעילים שחורים- חשב לרגע שאנו דובים! לא ברור אם הגילוי שלא מדובר בהיתקלות פנים אל פנים עם בעל החיים אלא ב"סתם" מטיילים בני אנוש משמח אותו או לא.......
-
יום 7 – גלויות חורפיותעל טיול יותר רציני בשבילים העולים מאגם אוהרה לאגמים הגבוהים שמעל אין מה לדבר מבחינתינו וכאשר לקראת סוף עיקוף האגם מתחיל לרדת שלג אנחנו שמחים להימלט פנימה לתוך הבקטה הפיצפונית (קופה, שלושה שולחנות ואח בוער) ולהתחמם בשוקו/קפה ועוגת גזר. בזמן שאנחנו נהינים מן האתנחתא אנחנו רואים כמה וכמה מטיילים עם תרמילים גדולים וביגוד טיולים מקצועי שדווקא כן מתכנים לצאת במזג אוויר כזה. כשאנחנו חוזרים למטה עם האוטובוס של 11.30 (הבא יוצא רק ב 14.30 ואין לנו מה לעשות עד אז) אנחנו הנסועים היחידים והנהגת שואלת אותנו בנימה לא מוסתרת של גינוי " you guys not hiking today?". כנראה שמי שמשיג את הכרטיסים הנחשקים לאוטובוס ולא מנצל אותם עד המקסימום – בכל תנאי מזג אוויר- מוקצה מחמת המיואס!
-
יום 7 – גלויות חורפיות
-
יום 7 – גלויות חורפיותבחזרה למלון אנחנו אוספים את הבן הצעיר ויוצאים ל Lake Moraine הנמצא לא רחוק מלייק לואיז ונחשב בעיני רבים ליפה יותר וממסוחר פחות. בעיני שניהם יפים, כל אחד בדרכו, ולפי התרשמותינו שניהם פופלרים בקרב קבוצות מטיילי האוטובוס באותה מידה – גם בלייק מוריין היו המון מכוניות ונאלצנו לחנות, כמו רבים אחרים, בצד הכביש המוביל לחניון המסודר שמלא עד אפס מקום.
כשמתקרבים לאגם מבחינים מיד ב rockpile – ערימת סלעים גדולה שמיד מזמינה את הבנים שבחבורה לטפס עליה. ככה זה נראה מלמטה.. ולמעלה.
-
יום 7 – גלויות חורפיותללא הרתפאקנים כמוני יש גם שביל מסודר המוביל למעלה הערימה לנקודת תצפית (הולכים לפי השילוט ל Consolation Lakes) והפלא- מי האגם שנראו מלמטה קודרים למדי מקבלים במבט מעל גוון הרבה יותר יפה וכשהשמש מפציעה לרגע קצר וחולף, אנחנו אפילו זוכים לכחול טורקיז ה"איקוני" של הרוקיס.
-
יום 7 – גלויות חורפיותבהמשך אנחנו חוזרים שוב ללייק לואיז לעשות את המסלול הקצר אך התלול מאוד עד ל Fairview Lookout. השביל מטפס (ומטפס) דרך יער, אני זקוקה להפסקה כמעט אחרי כל שני צעדים כדי להסדיר את הנשימה ולאגור כוחות להמשך העליה, אבל כעבור כחצי שעה אנחנו מגיעים למרפסת תצפית על האגם המבצבץ מבעד העצים בכל הדרו.
להפתעתינו, אף שבשביל פגשנו רק מטיילים אחרים ספורים, במרפסת אנחנו לא לבד...
-
יום 7 – גלויות חורפיותונעבור לפינת החידה השבועית לילד
חישבו נא ילדים - מרפסת עם שתי זוויות תצפית על האגם, משפחה יפנית בין דורית המורכבת מסבים, ארבעה מבוגרים ושני ילדים- בכמה מיקומים וצירופיים אפשריים המשפחה תרגיש צורך לצלם את חבריה
אנחנו דווקא חשבנו שהאגם הרבה יותר פוטוגני מאיתנו, ובהפסקות בין הוראות הבימוי ביפנית "גנבנו" כמה תמונות שלו.
-
יום 7 – גלויות חורפיותג'ני,
תמונות אדירות!
אגם אוהרה מצטלם נפלא בשחור לבן, וגבי אגמי מורין ולואיז- אפסו המילים!!!
נילי
-
יום 7 – גלויות חורפיותג'ני
לייק מורין זוכה בעיני בכתר . גם לייק לואיז יפיפה , למרות היפנים שהפריעו לכם והיו אגב בכל מקום , גם בנק' התיירות העיקריות באלפים הצרפתים.
ב YVOIRE הם יצרו תור בנקודת צילום ליד האגם. זו ממש תופעה... ואיך שהם מתלהבים בקול רם כמו ילדים בבית ספר יסודי.
ותודה שפתרת לי את תעלומת האוטובוס.
ואחד אחרון לפני שאני שוכחת - תמונות הבנים שוכבים בשלג נהדרות ובטח שיתקררו.
מה הפלא...
שבוע טוב שיהיה
איריס
-
יום 7 – גלויות חורפיותוואו ג'ני הכל כל כך יפה שם בשלג. ממש נרניה.
וכל כך שונה. בקושי אפשר לזהות את המקום.
