אוף, מה עושים עם בלגיה הזאת?
-
אוף, מה עושים עם בלגיה הזאת?אוליב, אני מסכימה עם כל מילה
-
אוף, מה עושים עם בלגיה הזאת?אוליב, ההבדל הוא שבתאונות דרכים יש לנו לפחות את התחושה (לפעמים מוצדקת ולפעמים לא) שיש לנו איזושהי שליטה על העניינים. ועובדתית ישנם נהגים שהיו מעורבים בהרבה תאונות ויש כאלה שבכלל לא, אי אפשר כנראה ליחס את זה רק למזל.
-
אוף, מה עושים עם בלגיה הזאת?הרבה אנשים עונים לי כך כשאני אומרת מה שכתבתי.
בעיני זה לא כל כך נכון.
כי בפועל, אדם יכול להיות הנהג הכי זהיר בכביש ever ועדיין כשנהג פרוע יוצא לעקיפה בנתיב ממול על קו לבן - אין לו סיכוי. לא מעט אנשים מתו ככה, ביניהם קרוב משפחתי שהיה אחד מבכירי הנהגים המקצועיים בישראל.
אדם יכול לנהוג לפי כל הכללים, בזהירות המירבית, ברכב תקין - ועדיין משאית שלא שומרת מרחק מאחוריו דורסת אותו ואין לו סיכוי.
אדם יכול להיות נהג זהיר, ועדיין פנצ'ר במהלך נסיעה במהירות גבוהה עלול לגרום לו לסטות מהנתיב ולגרום לתאונה בעצמו.
אדם יכול ללכת על המדרכה, אפילו לא קרוב לכביש, ונהג שסוטה ועולה על המדרכה ידרוס אותו וזהו [כך ארע לשכני, איש צעיר אב לילדים קטנים, והוא נשאר משותק מהצואר ומטה עד היום]
אשליית השליטה בגורלנו על הכביש היא לגמרי אשליה. והסיכון להפגע, סטטיסטית, גבוה כמה וכמה מונים מהסיכון להפגע בארוע טרור.
אני אומרת אפילו יותר מזה - הסיכון לגבר מעל גיל 40 למות מהתקף לב בבית או ברחוב או בעבודה, גבוה פי כמה מאשר הסיכון שלו להפגע בארוע טרור. האם הגברים הופכים חרדים בהגיעם לגיל 40? בכלל לא. האם אנשים חוששים להיות בבית כי אולי ימותו שם מהתקף לב? אנשים חושבים שהשאלה הזו מגוחכת.
אז כיון שאני מודעת לכך שבאופן אמיתי, הסיכון להפגע בארוע טרור בארץ או בחו"ל קטן מאד, ולעומת זאת ההתיחסות שלנו לסיכונים אחרים, גבוהים בהרבה, להפגע - שונה ולא חרדתית בדרך כלל, אני מעדיפה לבחור להתיחס לסיכון בהתאם לרמתו האמיתית, ולא בהתאם להיסטריה שהוא מעורר בציבור. הבנתי שכמו שיש לי את היכולת לא לחשוש מתאונות דרכים למרות שהן מהוות סיכון גבוה בהרבה עבורי ועבור משפחתי, אז יש לי את היכולת לבחור איך להתיחס לנושא הטרור. זה עוזר לי לחיות יותר בטוב.
אני כן חושבת שצריך להזהר כמה שאפשר - לכן לא אסע לטייל מקומות שאליהם יש אזהרת מסע [כי שם הסיכון משמעותית גבוה יותר. אבל כנראה כן אסע למטרות עבודה]. אבל באותה המידה אני גם משתדלת שלא לנסוע בכבישים "אדומים" שמאופיינים בתוואי בעייתי ובתאונות רבות. [משתדלת, אם אפשר].
-
למה דווקא לפחד בבלגיה?כל אירופה על הכוונת וכנראה נמצאת בנקודת אל חזור.
להשתדל להיזהר כמה שאפשר.
לצמצם את ההימצאות במקומות התקהלות.
ולקוות לטוב.
-
אוף, מה עושים עם בלגיה הזאת?אי אפשר לתת תשובות רציונליות
לפחדים בלתי רציונליים (מטבעם)
אהבתי את ההתייחסות שלך.
ו...זה לא יעזור.
-
אוף, מה עושים עם בלגיה הזאת?אוליב,
גם אני מאד אהבתי את מה שכתבת. רציונלית זה מאד נכון בעיני, ובכל זאת קשה להתיחס ברציונליות לאיומי הטרור. בדיוק על זה כותב השבוע ניקולס קריסטוף בטור שלו=Terrorists, Bathtubs and Snakes
הוא כותב שסטטיסטית לאמריקאי הסכנה לטבוע באמבט גבוהה מלמות בפיגוע טרור....בכל זאת- וההייחסות שונה כל כך לשתי הסכנות האלו.
-
אוף, מה עושים עם בלגיה הזאת?כי זה כל הרעיון של טרור. לזרוע פחד.
אנו חיים ביומיום הרבה יותר סיכונים - ולא מפחדים לצאת מהבית. הסיכון למות בתאונת דרכים - גם בכביש ליד הבית וגם בכבישים המהירים - גדול פי כמה מאשר הסיכון להפגע בפעילות טרור. הסיכון לילדים מתאונות ביתיות - גדול פי כמה מאשר הסיכון להפגע בפעילות טרור. אפילו הסיכון לילדים מות בטביעה [כן!] או להשכח ברכב, גדול בהרבה מאשר הסיכון להפגע בפעילות טרור. [מי שמעוניין מוזמן לבדוק סטטיסטיקות ולראות שזה אכן כך]. ובכל זאת אנחנו בדרך כלל [רובנו] לא חיים בהיסטריה מפני הסיכונים האלו. אנו נוסעים בכבישים ומרגישים בטוחים בדרך כלל, חיים בבית ומרגישים בטוחים, הולכים לבריכה או עושים בריכה ביתית לילדים, או אמבטיה, ומרגישים בטוחים, ונוסעים עם ילדינו ברכב על בסיס יומיומי ומרגישים בטוחים.
אבל זה כל הרעיון של טרור - להכניס לנו לראש שהחיים שלנו לא בטוחים.
מי שיש לו חשק לקרוא, אני החכמתי מהמאמר הזה על טרור .
-
אוף, מה עושים עם בלגיה הזאת?מאמר מעניין ומעורר מחשבה-כרגיל אצל נוח הררי.
תודה רבה על השיתוף ושבת שלום
-
אוף, מה עושים עם בלגיה הזאת?תודה רבה לכולם,
שיהיה שבוע טוב ושקט
כאן ומעבר לים
-
אוף, מה עושים עם בלגיה הזאת?אני חושבת שמה שאותי בעיקר מבאס היא התחושה שכבר אין מפלט.
הפיגועים האחרונים בפריז ובבריסל מהווים לתחושתי נקודת מפנה שיהיה קשה לחזור ממנה מבחינת תחושת הביטחון האישי באירופה.
שנים חו"ל בכלל ואירופה בפרט היוותה מקום מפלט בטוח מהארץ הלחוצה שלנו.
כמי שעברה את גיל ההתבגרות בתחילת-אמצע שנות התשעים בתקופת המחבלים המתאבדים באוטובוסים עד היום אני מרגישה תחושה לא נוחה בהתקהלות גדולה של אנשים.
בחו"ל כמעט לא הרגשתי את התחושה הזו (למעט החשש מכייסים שהוא זניח ביחס לחשש מפיגוע) ועכשיו אני חושבת שכבר לא אצליח לחוש את תחושת ההתנתקות והרוגע בנסיעות לחו"ל.
בקיץ 2014 בתקופת מבצע צוק איתן הינו באוסטריה. השקט והשלווה שם לעומת המצב בארץ היו מדהימים ואפיל והילדים שהיו אז קטנים יותר שאלו כל הזמן על הפער ("למה באוסטריה אין אזעקות?)
אני מודה שפשוט יצא לי החשק מהנסיעה הזו.
אין כבר את ההתרגשות הנעימה של לפני נסיעה ואני בעיקר מתבאסת כשאני חושבת על הטעות שעשינו כשהזמנו טיסה דווקא לשם.
הרי ידענו שהמצב בבלגיה לא פשוט אבל חשבנו שאם לא ניכנס לבריסל ואנטוורפן גידרנו את הסיכון. מסתבר שטעינו.
בינתיים עוד לא ביטלנו כלום, ממילא זה יעלה אלפי ש"ח בין אם נבטל עכשיו או עוד חודשיים.
כרגע אנחנו לא עושים הזמנות חדשות (רכב למשל) ומחכים להתפתחויות
.
תודה לכולם על דברי ההרגעה.
אתם כנראה צודקים אבל לחופש צריך לצאת מרצון ולא מאילוץ
-
אוף, מה עושים עם בלגיה הזאת?אולי להסתכל מנקודת מבט אחרת.
הסיכוי שהאבטחה בבריסל ושדה התעופה תהיה טובה-גדול כיום.
לונדון- או רומא או... (ערים אחרות) הן יעד לא פחות מסוכן כי "טרם" היה בהן פיגוע טרור עכשווי.
מעבר לכך-כולנו תחת הטראומה האחרונה של בריסל.
בעוד חודשיים הדברים יראו אחרת לגמרי
נושאים אחרים יהיו בחדשות
בריסל תהיה "old news "
ומצב הרוח יהיה שונה .
-
אוף, מה עושים עם בלגיה הזאת?דף, מאחלת לך שתסעו ותחזרו בשלום. אגב, רק כדי לחדד כמה שהדברים האלה אישיים ולא רציונליים - לי מאד קשה להתייחס לנסיעה לאוסטריה כ'מפלט'. כך גם גרמניה. זה לא שאני פוסלת אותם כיעדים לחופשה, אבל בוודאי לא מפלט. כל אחד והשריטה שלו. והעיקר שיודעים להפריד בין הרציונלי ללא רציונלי, נוסעים ונהנים.
-
אוף, מה עושים עם בלגיה הזאת?אני באופן אישי כמעט בכל הנסיעות מנסה להימנע מביקורים במקומות הקשורים ליהדות ויהודים בדיוק מסיבה של חשש (והיו כאלו בעבר).
צודקת דף, אנחנו מחפשים מקום רגוע - חברי שלי למשל כבר לא רוצים ערים, מוזאונים, פארקי שעשועים - מקווה מאוד שלא נצטרך לבטל ונוכל להמשיך בתוכנית הרגועה ו"עצלנית" שלנו, כי ככל שיותר אני מגלה אתרים בבלגיה ככה אני מבולבלת יותר מה לזה ולבלגן והלחץ והרס שקרה במדינה הזאת...
