הוספנו נעץ למפה - יוון!
-
הוספנו נעץ למפה - יוון!כל הכבוד רבקה על הזזת האבנים.
אני במקרה כזה סתם הייתי נלחצת...ובטח בסף עמרי היה מזיז את האבנים....
ממשיכה לעקוב אחרי הסיפור היפה ומסתקרנת מאד לגבי צומרקה עליה שמעתי כך כך הרבה ממך בזמן אמת...
-
הוספנו נעץ למפה - יוון!רבקה,
לגבי הגשר - ממש לא טיפשי. אני יכול למשל לספר שלגבי טיוואן, שאני מספר עליה בימים אלה בפורום, היתה תמונה אחת ששבתה את ליבי והניעה את כל הטיול הזה (תופעה גיאולוגית מעניינת שיוצרת תמונות מטמטמות בצפון המדינה, עוד לא הגעתי לזה בסיפור הטיול).
זה מצדיק פוסט נפרד, לדעתי - תמונות חזקות שמהוות את עמוד השידרה של תכנון הטיול.
אגב,
קפצתי קצת לבלוג שלך. הפוסט על אוכל טיולים נהדר.
דוד
-
הוספנו נעץ למפה - יוון!דוד - התשובה לטפשי תגיע בעוד רגע.
תודה שהצטרפת ותודה על כל מה שאמרת.
תודה מיקה. כבר אני ממשיכה.
המטרה שלנו בדרך היתה להגיע לפרמנטה, הכפר הכי גדול בצומרקה והתכנון היה לחזור אחר כך את כל הדרך הלא קצרה - בחזרה.
העצירה הארוכה הראשונה היתה בכפר FRASTA, מיד אחרי המעבר על גשר הברזל, דומה מאוד לגשר אריק בצפון, מעל נהר ארכטוס. החננו את המכונית בכוונה לרדת לצפות בגשר היפייפה הזה שבגללו באנו לכאן מלכתחילה - מסתבר שהוא התמוטט לפני שנים לא רבות ואומרים שזה בגלל עייפות החומר.
את שביל הטיול לאורך הנהר סגרו ושמו שלט "מסוכן", כך שיכולנו רק לצפות מרחוק. מכאן לוקחים סירות ראפטינג כשהנהר מלא. כאן גם יש תחנת דלק, אחת הבודדות.
עד כאן הדרך היתה יותר ממרהיבה, אני ממליצה לטייל עם האיש הצהוב על מפת גוגל כדי לראות ולו קצת מהיופי הזה, שהתמונות באמת באמת לא מעבירות.
רבקה
-
הוספנו נעץ למפה - יוון!Pramanta
לפרמנטה עץ הדולב היפה ביותר שראינו עד כה, גדול עם ענפים עבותים שמצלים על ככר מאוד גדולה, מלאה בכסאות בתי הקפה שמסביב ורובן הגדול ריק בעונה זו.
מראה פסגות ההרים המושלגים ניבט מכל כיוון, וממש במרכז כנסיה אופיינית לכל הכפרים שראינו עד כה, אלא שזו הראשונה שלא חל עליה איסור צילום, אז לפחות נשארה לי מזכרת.
למטה רחוק שאון מי הנחל הזורמים קוראים לי אבל אני לא מוצאת נקודה בה אפשר לרדת אליו. ניגשתי לשני גברים בכיכר וסימני ידיים שאלתי מאיפה יורדים? הם לא הבינו וקראו לנערה צעירה שתתרגם. היא אמרה ש"הזקנים" (הם ממש לא היו זקנים...) אמרו שהמדרגות מאחורי המסעדה ההיא (הצביעה עליה) אבל זה מסוכן לרדת ואיש לא יורד לנחל.... נשמע לי מוזר אבל גם מספיק מפחיד כדי לא לבדוק אותה...
זה היה הסימן עבורנו לארוחת צהריים על אף שהיה מוקדם, נכנסנו לאחת המסעדות המצועצעות שבככר, בעיקר בגלל הנוף הניבט ממנה וזו היתה שגיאה גדולה...
קודם כל כל מה שהבנו מהתפריט וביקשנו "נגמר" הם אמרו לנו - היה מאוד מוקדם להזכירכם, מי גמר? כשהחלטנו כבר על מנה שיש להם, הם נעלמו במטבח וחזרו רק כעבור שעה (!) ואנחנו עוד חישבנו את כל הדרך היפה חזרה....
כשעניינו בתפריט, היתה תמונת מנזר תלוי מדהים ביופיו, שאלנו את המלצר איפה זה והוא הצביע על כיוון כללי צפון ואמר משהו שנשמע כמו "זה כאן".
בתום הארוחה, היחידה בכל החופשה הזו שלא היתה טעימה, יצאנו ליהנות עוד קצת מהכפר החמוד, מהורוד של כליל החורש שהיה בכל הרחובות וכשהחלטנו שמספיק לנו, תהינו איפה הכביש הזה שהמלצר הורה לנו עליו ושאלנו אשה נחמדה שישבה להשתזף בשמש. בינגו!
רבקה
-
הוספנו נעץ למפה - יוון!מסתבר שהאשה הנחמדה עובדת בלשכת התיירות של הכפר. לא היינו מנחשים לעולם שזו לשכת התיירות כי לא היה עליה סימן ה-i הרגיל או שם באנגלית...
האשה שמחה מאוד שמישהו שואל אותה משהו והיא נתנה לנו הסבר ארוך מאוד בן כחצי שעה (יקרה, בנוסף על השעה המיותרת במסעדה...) היא הסבירה לנו באנגלית מעולה מול מפה גדולה שתלויה על הקיר מה הם אתרי החמד של שמורת הטבע צומרקה - גורג' צר מאוד שבסופו מפל יפייפה, מעיינות שיש אליהם מסלולי הליכה מוצלים ולא קשים, כפרים יפייפיים - עשינו מהר חשבון שאנחנו צריכים בערך כמה ימים של לינה במקום....
ובקשר למזר שביקשנו לראות - סעו לכיוון קלריטה היא אמרה, ממש לפני המנזר תראו בית קפה, תבקשו מהם את המפתח כי המנזר סגור ומשם, היא אמרה יש כביש שמוביל למצובו, אבל לא בטוח שהוא פתוח העונה זו.
היא ביקשה שנכתוב לה משהו בספר האורחים, ראינו שהיו כאן ישראלים לפנינו שכתבו לה משהו - תרגמנו לה והיא שמחה ("קיבלתי יותר ממה שביקשתי") גם אנחנו הודינו לה מאוד ויצאנו לדרך.
רבקה
-
הוספנו נעץ למפה - יוון!בהצטלבות בה הורתה לנו אשת המודיעין לנסוע צפונה, קצת התבלבלנו חזרנו על עקבותינו ואז הבנו למה התבלבלנו:
הכביש עליו היינו אמורים לנסוע דמה יותר לשביל עיזים (שהלכו בצד הדרך) משופר מאשר לכביש. בהצטלבות הבאה אפילו היה כתוב שעד לקלריטה יש 7 ק"מ. שבעה קילומטרים זה כלום וזה ממש כאן, נכון?
אלא שלא. הדרך הזו ארכה קרוב לשעה נסיעה - מצד אחד תהום מצד שני מפולת אבנים ולעיתים אף נגמר האספלט. זו היתה הפעם הראשונה שהבנתי את שאלת החברים שלנו לפני הטיול - אתם נוסעים לטיול גיפים? אז, בדיעבד ובחוכמה שלאחר מעשה - היה צריך כאן ג'יפ!
לאחר הנסיעה הארוכה הזו הגענו להצטלבות נוספ ובה שלט מהוה שאומר שעד לקלריטה נותרו עוד.... 8 ק"מ!
נכון, לא טעינו. נסענו כשעה את כל שבעת הקילומטרים רק כדי להבין שעד כה זו היתה רק הריבית... אם מישהו רוצה להסביר מהו דיסונאנס קוגניטיבי - זהו המקרה! לנסוע אחורה בשביל העיזים? לנסוע עוד שעה עד למנזר הזה שרק בגלל התמונה שראינו אנחנו נוסעים אליו? כאן גם הזמן לציין שכל הדרך הזה לא ראינו ולו נפש חיה אחת אם אנחנו לא מחשיבים את חיות המשק שממש טיילו על הכביש...
אז ברוח ספורטיבית החלטנו להמשיך. הדרך הובילה אותנו בכמה סרפנטינות במעלה ההר - עדיין רוחב הכביש וטיבו כשביל עיזים ואחרי שני עיקולים אנחנו רואים בית שראה ימים טובים יותר ומיד הסקנו שזהו בית הקפה ממנו צריך לבקש את המפתח. למזלנו היתה שם בחורה צעירה שידעה שתי מילים באנגלית, אמרה שבערך בעוד חצי קילומטר (אבל היה כתוב 8....) נראה את המנזר ואז צריך לטפס למעלה. סיננתי בעברית שאני לא מטפסת לשום מקום ואין צורך במפתח, אסתפק בצילום ככל שירשה לי הזום שלי.
רבקה
-
הוספנו נעץ למפה - יוון!המנזר - קיפינה - בנוי במערה טבעית (כנראה) בסלע. איש לא מאייש אותו היום. אי אפשר להתרחק כדי לצלם כי מתחתיו שביל די קטן מעברו תהום.
היתה לנו תחושת סיפוק שהגענו, אבל עכשיו צריך להתחיל לצאת לדרך חזרה. השעה ארבע אחר הצהריים ואין לנו שום רצון להתקע בכבישים האלה בחשכה.
כשחזרנו ל"בית הקפה" רצינו לשאול אם הכביש למצובו פתוח, אבל שפת הידיים לא עזרה כאן, כל מה שהאשה הנחמדה אמרה כל הזמן - מצובו - יד ימין - בשפת הסימנים כמובן.
אז נסענו לצד ימין. הכביש טיפס במעלה ההר, שוב בסרפנטינות רבות, חלק מהכביש היה ללא אספלט ואין לה שום מושג אם אנחנו בדרך הנכונה ואם לא נפגוש בחסימה בשלב מסויים. אך הנוף המרהיב פיצה על כל תחושה אחרת. שוב - אין לי מספיק מילים, ודאי לא תמונות כדי לתאר את היופי הפראי.
בנוסף, בכל פינה ועיקול פלגי מים קטנים מהפשרת השלגים. פשוט חלום!
השעה כבר חמש וחצי ואנחנו לא רואים מוצא, זולת בתי כפר על ההר הרחוק. אנחנו די שותקים אחד לשני, צריך ריכוז די גבוה בכבישים האלה. יותר מאוחר, נספר אחד לשניה איך תכננו שאת הלילה הזה נבלה בכפר שאנחנו רואים ממול...
ככל שהכפר מתקרב, הכביש הופך לסביר יותר וזה מעודד, ואז אחרי עיקול נוסף - את אשר יגורנו בא לנו - חסימה.
הסתכלנו אחד על השניה, סובבנו את ההגה חזרה ירדנו את הסרפנטינות שעלינו קודם ואז באחד הצמתים בהם פנינו לכיוון הכפר שראינו מרחוק, פינו לכיוון השני ועד מהרה מצאנו את הדרך שהובילה למצובו.
ונחשו מה? זוכרים את הכביש עם האבנים שפיניתי בכוחותי הדלים??? אז הימרנו אם פינו אותם כבר, ואמרנו בביטחה שלא יכול להיות אחרת... אבל מה? הם עמדו בדיוק באותו מקום שאני הנחתי אותם, ועתה כבר ערב.... אף אחד לא הודיע לרשויות???
לסיכום היום הזה: אחד היפים בטיול, אחד המפחידים ביותר, ואין לי שום ספק שיהיה טיול בעתיד שנחזור לאזור הזה של שמורת הטבע צומרקה.
רבקה
-
הוספנו נעץ למפה - יוון!כבישי איפירוס כפי שאנחנו חווינו אותם
כל פעם שסיפרנו למארחים שלנו על חוויות אותו היום על הכבישים, הם הרגיעו אותנו שעד אמצע מאי הכל יתוקן. אני הייתי מאוד מסופקת לגבי הבשורות האלה.
הטיול שלנו נערך בשבוע האחרון של חודש אפריל. רוב הימים מזג האוויר היה חמים, הגשם שפגש אותנו היה קליל ויום שלג אחד יתן הנחה למי שאמורים לתחזק את הכבישים.
אתחיל באוטוסטרדה – נסענו מסלוניקי ועד יואנינה בקטעים. חלק מהדרך מהירות הנסיעה המותרת היא 130, רוב הדרך בין 60 ל-80 קמ"ש. הכביש בד"כ טוב, שילוט גם באנגלית. בכל הדרך הארוכה שציינתי פגשנו אזור נוחות אחד (מסעדה, תחנת דלק וכו') בכל כיוון, ספרתי בערך 3 אזורי מנוחה בכל כיוון (השתמשתי בכולם בהלוך).
הנסיעה על האוטוסטרדה עולה 2.40 יורו לכל מקטע, בסה"כ שילמנו 3 פעמים (לכל כיוון). הקטע שבין מצובו ליואנינה – חינם אך תחנה לגביית המס נבנית כרגע.
כבישים אחרים: אין קשר בין סימונם על המפה ככבישים טובים לבין סימונם ככבישים קטנים מאוד. כשמגיעים לכביש עצמו מגלים מה טיבו ומה רוחבו.
לפעמים כביש המסומן כבינוני בגודלו התגלה בגודל שביל עיזים.
המושג זמן אספלט מאוד מקובל כאן בפורום, אבל אני רוצה להציע פרוש נוסף. למי שהליכה מרובה קשה לו, נסיעה ברכב מקלה מאוד ומאפשרת לראות יותר. זו הסיבה שאנחנו תמיד נעדיף כבישים צדדיים על כבישים ראשיים כי אז הנופים יפים ואפשר לעצור במקומות שמוצאים חן. בטיול הזה נסענו רוב הפעמים לבד לגמרי על הכביש. זה איפשר מצד אחד עצירות ככל שחפצנו אך די מפחיד לחשוב מה היה קורה אילו קרה לנו משהו בדרך. גם כאן פנינו לאלו הקטנים, לעיתים קרובות מבלי לדעת לאיזו הרפתקאה אנחנו נכנסים. הכבישים הקטנים האלה זימנו לנו נופים נפלאים, פראיים מצד שני, הם היו קשים, לעתים בלתי עבירים – סכנת התדרדרות של אבנים קיימת תמיד וחלק גדול מאוד מהכבישים היו מכוסים אבנים שהתדרדרו מההרים הסמוכים. רובם היו קטנים (אם אחת כזו נופלת על גג המכונית בזמן אמת – זה לא פשוט) והיה צריך לתמרן בינהן. פעם אחת נאלצנו לעצור ולפנות במו ידינו אבנים - ממש ממש גדולות.
בכבישים רבים ראינו שוליים שבורים, כאלו שקרסו לתוך עצמם, חלקם תוקנו וחלקם לא. צריך רק להזכיר שמעבר לשבר הזה תהום. בכבישים רבים היו בורות באספלט ולא תמיד היה מקום לתמרן סביב הבור.
זו הסיבה, שאני חושבת שפשוט לא נוגעים בכבישים...
חלק מהכבישים היו חפים מכל אספלט, שבילי אבנים שבמזל יצאנו מהם ללא תקר.
שילוט: באוטוסטרדה ובכבישים היותר גדולים (ליד יואנינה למשל וליד מצובו) יש שילוט בשני דיאלקטים של יוונית וגם באנגלית, בכבישים הקטנים אך ורק ביוונית לפעמים הם מרוססים גרפיטי ולפעמים מהוהים מזוקן.
ג'י פי אס הורדנו לטלפון את תוכנה HERE, שמתפקדת כמו ווייז ללא צורך בחיבור לאינטרנט. הבעיה היתה להשתמש בה במקומות שהגענו אליהם באופן ספונטני ולא ידענו מה האיות הנכון של הכפר הקרוב, כך שהשתמשנו רק במקומות שידענו לאיית אותם - והתוכנה היתה מצויינת!
הכבישים שבתמונות למטה הם הכבישים היותר טובים....
רבקה
-
הוספנו נעץ למפה - יוון!כלבים - תופעה עצובה
אבל גם מפחידה מאוד. מירה נגעה בנקודה בסיפור הטיול שלה. אבל מהסיפור שלה למדתי על טוב ליבם של האנשים הדואגים לכלבים עזובים.
שני סוגי כלבים פגשנו והרבה:
כלבי רועים - ששומרים על העדר שלהם, וכשמכונית עוברת בכביש (אנחנו, לבד על הכביש, זוכרים?) הם מתנפלים עליה בנביחות ומניחים לנו ברגע שהתרחקנו. הכלבים האלה בד"כ יחידים.
כלבים עזובים, או משוטטים. אלה נראים מסכנים נורא. למה עזובים? כי חלקם הגדול עדיין עם קולר על צאוורם, חלקם לא, כנראה שכבר נולדו בטבע. הם מסתובבים בד"כ בלהקות, אורבים למכונית המתקרבת וקופצים לעברה קפיצת התאבדות לקול נביחות הלהקה. אני משערת שהם רעבים, או שפלשנו לטריטוריה שלהם... זה מאוד מאוד מפחיד!
במקום אחד ראינו מכונית עם לוגו של מלון מפורסם, עוצר ליד להקה כזו ומאכיל אותם.
כמי שאוהבת כלבים, זה היה מראה מאוד עצוב.
רבקה
-
הוספנו נעץ למפה - יוון!עצי הדולב
האמת היא שאני יודעת את שמם בגלל שהם מוזכרים בכל הסיפורים ובאתרי התיירות, אבל יודעת לזהות אותם על פי צורתם המיוחדת.
אתמול היתה לנו שעה להרוג בתל אביב והשמש לא נתנה לנו מנוח. נזכרנו בערגה בעצי הדולב המצלים שפגשנו אך לפני שבוע - איך יודעים אנשי התרבויות הים-תיכוניות לעצב לעצמם סביבה שתאפשר חיים נעימים ונוחים (גם באיטליה, בדרום צרפת ובברצלונה - ואני מניחה שבעוד מקומות שטרם ביקרנו בהם) - עץ הדולב הוא אחד מהם.
זהו עץ רחב גזע ובעל ענפים חזקים רחבי ידיים מושטים למרחוק, בעלי עלים צפופים המצלים על כל היושבים תחתם. הם נמצאים בכל מקום, ליד הנחלים ובעמקים, צומחים פרא, אבל גם בכל מרכז כפר נטוע לפחות אחד כזה עתיק, ותחתיו מתנהלים כל חיי הקהילה של הכפר - שם מתרכזים זקני הכפר שיש להם כל כך הרבה נושאים לדבר עליהם, ובכפרים היותר תיירותיים מציבים תחתיו את שולחנות האוכל של המסעדות ובתי הקפה. המראה - פשוט מקסים!!!!
עץ הדולב שעומד במרכז הכפר פרמנטה הוכתר על ידנו כיפה והמרשים ביותר!
רבקה
-
הוספנו נעץ למפה - יוון!הדולבים ביוון נותנים את ההרגשה שדבר ראשון נטעו/מצאו דולב סביבו תחמו כיכר ובשוליה התחילו לבנות מגורים. עד שכל זה הסתיים הדולב כבר גדל מספיק כדי להצל על כל הכיכר.
התמונה שהעליית היא כל כך אופינית ליוון. בשיא החום הדולב מספק מפלט.
רנצי
-
הוספנו נעץ למפה - יוון!כנראה שאתה צודק רנצ'י, תאוריה יפה!
אוכל ומסעדות
התמונה הראשונה ששיתפתי בפייסבוק שלי בזמן אמת היתה של צלחת העגבניות והמלפפונים מארוחת הבוקר הראשונה. שאלו אותי אם בשביל זה שלחו אותי ליוון...
אז תקשיבו - אין לכם מושג איזו הנאה הפקתי מעבניה ומלפפון! הטעם שלהם כל כך לא דומה למה שאנחנו אוכלים כאן! אני יודעת שאני חוזרת על עצמי... אותה התלהבות נרשמה בטיול ברומניה... כנראה שגידולי גינה טעמם אמיתי ושונה לגמרי מטעם הפלסטיק שלנו...
אותה התלהבות כמובן מהיוגורט הביתי שדומה בטעמו ובמרקמו יותר ללבנה שלנו שנקנית במחלבות קטנות, הדבש - טעמו עמוק ולא מתוק כל כך כמו שאנחנו רגילים כאן והשילוב של שניהם לגמרי אלוהי... הוא אגב מוגש כקינוח במסעדות.
רבקה
-
הוספנו נעץ למפה - יוון!רבקה, שבויה בסיפור הטיול והתמונות, תודה
-
הוספנו נעץ למפה - יוון!רבקה'לה,
הכל ממשיך להיות טעים, נעים, ציורי, מקסים, מלבב ופשוט נפלא!
כיף לעקוב אחרי ההרפתקאות שלכם בכבישים-לא-כבישים.
את העץ הענק במרכז הכפר פגשנו גם בכפרים של כרתים. מעניין אם גם בישראל אפשר למצוא את המאפיין הזה. אולי בכפרי הדרוזים? או בכפרים הערביים בגליל?
שתהיה שבת טובה ושלווה,
אורה
-
הוספנו נעץ למפה - יוון!תודה יפה, ריגשת!
הפוסט הבא לא מיועד לצמחונים.
מנת הדגל כמעט בכל המסעדות בהן ישבנו - מרק עז.
אינני יודעת מדוע לא אוכלים בארץ עז והרי היא חיה כשרה, טעמה דומה לטעם כבש אך הרבה יותר מעודן. המרק הזה התגלה כמעדן, לא פחות!.
כיוון שאכלנו כמה פעמים, יכולנו לדרג, והמרק הטעים ביותר אכלנו במסעדה בשם to tsaki - מסעדה פשוטה שמגישה אוכל פשוט וטעים.
רבקה
-
הוספנו נעץ למפה - יוון!תודה אורה שאת מלווה אותי - העלית שאלה מאוד מעניינת ששווה לבדוק בשטח!
מנות עיקריות
בכל המסעדות הוגשו לנו התפריטים הרגילים שלהם, כשיש מחירים רק ליד שתים שלוש מנות, באחת מהמסעדות המופלאות של מצובו, הסביר לנו המלצר שאלה המנות ש"מחוץ לעונה" כשהעונה תתחיל הם יבשלו את כל המנות (גם זה מסימני המצב הכלכלי - משתדלים לצמצמם הפסדים)
סופלקי - בשר הגריל שלהם מוגש כמעט בכל מסעדה. הוא עשוי חלקי בשר שונים, מכל מיני חיות. השיפודים מסתובבים מעל גחלים הרבה שעות, מרוחקים מהם בדומה לאסאדו (אסאדו - צולים חלקי בשר גדולים, כאן חלקים קטנים) במצובו ראינו שאחד השיפודים כרוך מעיים צפופים. לא ניסינו. מיותר לציין שהבשר עשוי היטב כמו שהישראלים אוהבים.
את המנה הטעימה ביותר אכלנו תחת עץ הדולב של הכפר מונודרי בזגוריה - היתה כולה נתחי חזיר והטעם מאוד הזכיר את החזירון הנצלה במשך 24 שעות בארצות דוברי גרמנית (שווינהקסל) היה מעדן!
אני אציין גם כאן, שבגלל שהימים הם ימי הלנט, הוצעו לנו תמיד מנות צמחוניות תחילה, אך כשסרבנו בנימוס הם חייכו והגישו את שביקשנו.
רבקה
-
הוספנו נעץ למפה - יוון!בעניין האוכל - למדנו משהו מעניין.
היוונים כמו כל הבלקן, נכבשו על ידי הטורקים, במשך מאות שנים. ההשפעה הקולינרית היתה גדולה. וביננו - האוכל הטורקי באמת טעים.
בגלל הכיבוש הזה, היוונים ממש שונאים את הטורקים (יש לזה כנראה סיבות מאוד עמוקות, כדאי לקרוא בספרי ההסטוריה, המארח שלנו טען שהשנאה הזו תצית את המלחמה הבאה) והס מלהזכיר שאנחנו מכירים את המאכלים האלה, את טעמם ושמותיהם, כי השפעתם היתה דומה גם על ארצנו, ולא מעט ממנות הדגל שלהם השתרשו גם אצל הפלשיתינים שאנחנו נוהגים לאכול אצלם, אחרים אנחנו מכירים משוק לוינסקי או מהמסעדות הבולגריות ביפו.
את המוסקה שמטיילי הקיץ ימצאו בשפע, חיפשנו בכל מקום ומצאנו רק בסוף הטיול במסעדה הנפלאה במיקרו פפיו - שם גם קיבלנו קינוח נפלא שהזכיר לי יותר את בית אמא "לוקל סוויט" הם קראו לזה, ובעצם קיבלנו ריבת דובדבנים שבושלה שעות רבות אם לא ימים.
מאפה החצילים עם עגבניות מיובשות וזיתיים שחורים הוגש במסעדה אחרת במצובו כמתאבן, בעיניי היה מנה מושלמת!
רבקה
-
הוספנו נעץ למפה - יוון!ואחרון חביב - המתוקים
גם בשטח הזה אני מבינה שהמנעד רחב יותר בעונת התיירות.
אנחנו זכינו לטעום מהמאפים של דימיטרה המארחת שלנו, שגם ניסתה להסביר איך היא מכינה אותם. נורא רציתי לבקש מרשם אבל התאפקתי. יש קירבה משפחתית בין המאפים שלה לבורקסים שאנחנו מכירים אבל הם שונים - גם מתוקים וגם מלוחים.
לקראת סוף הלנט, הם אפו מן עוגיות ביסקוויט עגולות ומקלות בצק פריך מצופה בכל מיני גרעינים.
ומתוקים של קונדיטוריה - החזירו אותנו אחור לשנות השבעים והשמונים - סברינה בכל מיני צורות, פרופיטרול עם שוקולד עשיר ואיך לא - בקלווה עשירה בדבש מקומי לא מתוק מדי (לא מי סוכר המוכרים לנו היום), עוגה שנראית כמו כנאפה אך איני זוכרת את שמה, וקטאיף מלא אגוזים משובחים ודבש.
החיים טובים, טובים!
רבקה
-
הוספנו נעץ למפה - יוון!אורה - חרפתי נפשי ויצאתי לחום הבלתי אנושי היום, וגיליתי (שוב) את העצים עתיקי היומין של כפר סבא - לא דולב אבל עתירי זרועות/ענפים מצלים - וראי זה פלא - הם עושים את העבודה!!!
רבקה
-
הוספנו נעץ למפה - יוון!רבקה, יש בארץ קצת עצים ותיקים
ואם בא לך לשוטט יותר ולחפש יש את הסקר הזה.
