וואחד סחרחורת עשיתי לי...
-
וואחד סחרחורת עשיתי לי...נוסע לתחנת אוברקאמפ והתחנה הראשונה שלי היא הבאטאקלאן. המקום בשיפוצים אבל אין שום זכר או אנדרטה בעקבות מה שקרה שם – החוסר קצת מאכזב..
-
וואחד סחרחורת עשיתי לי...אני הולך לאורך רחוב אוברקאמפ לכיוון שכונת בלוויל. אזורים אלו מוגדרים כטרנדים או כמו שהגדרתי אותם השורדיץ' של פאריז. רואה מספר מבנים מעניינים
-
וואחד סחרחורת עשיתי לי...אבל הסיבה העיקרית היא כמובן אמנות רחוב. אפשר בהחלט למצוא דברים מאוד יפים, התחושה שלי שהכל קצת מאופק לעומת לונדון ברלין וכד'.
-
וואחד סחרחורת עשיתי לי...תראו איזה יופי (יצא על העוקם,אבל בכל זאת..)
-
וואחד סחרחורת עשיתי לי... -
וואחד סחרחורת עשיתי לי...אחרי מספר שעות מהנות, אני חושב על ההמשך ומחליט לחתוך ללה דפנס הרחוקה. אני עושה זאת כי מחר זה קצת לא ישתלב בתכניות. לוקח רכבת ואחרי נסיעה לא יותר מידי ארוכה מגיע.
ב-1998 לנתי כאן שבוע וזכרתי מאוד לטובה את המקום המודרני הזה. עכשיו זה כמובן מרשים , אבל כמות הבטון האימתנית באה לי לא טוב. אני מחפש קצת ירוק להניח את עצמי ולא כל כך מוצא ואם כן, רחוק לי ללכת ברגל. אני מניח את הגופה שלי על הדופן החיצונית של המבנה הענק המרובע, מתבונן איך מצלמים בוק לפרח דוגמנות ומרגיש איך כל הכוחות שלי אוזלים. כל העייפות שאספתי בימים האחרונים מצטברת ואני ממש מרגיש זומבי שלא מסוגל לזוז מילימטר. הרגשה מפוקפקת..
-
וואחד סחרחורת עשיתי לי...לאחר מספר דקות, אוסף את עצמי ומתנייע לכיוון חזרה לעיר. אני הולך לחפש את הפאן זון של היורו שנפתח אתמול.
עד עכשיו, אם לא היו מספרים לי, בחיים לא הייתי משער שטורניר כזה חגיגי מתקיים בפאריז. שום שילוט, שום אווירה. שום מתנדבים. שום חומר לחלוקה. כלום. יורו סודי.
אני יודע שזה ליד מגדל אייפל. הולך לשם ורוצה להיכנס – לא אדוני, הכניסה לא מכאן, אתה צריך ללכת מסביב. הולך לחפש את הכניסה. כאמור, שילוט – יוק
-
וואחד סחרחורת עשיתי לי...מוצא, עובר טבעת בטחון אחת, טבעת בטחון שנייה ואני בדרך לכניסה. הפתעה – רואה קבוצה של אוהדים אלבנים. אוהדים אלבנים עוד לא פגשתי מעודי – רץ להצטלם עם החברה' הנחמדים האלו, שמסתבר שהם מהגרים מקוסובו. מצטלמים ומצב הרוח מתחיל להשתפר.
-
וואחד סחרחורת עשיתי לי...נכנס לפאן זון וכל העייפות נעלמת. הנה שוב המחזות הכייפים של אוהדים מכל אירופה – אנגלים בהמוניהם, אבל גם וולשים, אירים, שוודים והשמחה רבה. מטייל לי,מחפש אובייקטים לצילום שמתמסרים בקלות (יצא לי מין משחק מלים כדורגלני משהו..)
-
וואחד סחרחורת עשיתי לי... -
וואחד סחרחורת עשיתי לי...וויילס מנצחת את סלובקיה והאוהדים שלהם ממש מבסוטים. גם אנגליה מובילה מול רוסיה והשמחה גדולה. גול בדקה האחרונה קצת משבית לאנגלים את השמחה, אבל בסך הכל כולם הולכים הביתה מבסוטים
-
וואחד סחרחורת עשיתי לי...מרגיש שלא סיפקתי מידע תיירותי, אז הנה תמונה תיירותית
-
וואחד סחרחורת עשיתי לי...כבר לילה. לפני שאני נכנס לדירה של אודיל, אני יורד על שווארמה טורקית וצ'יפס – איזה כיף..
ועכשיו להפתעה היומית שלי – היום , תאמינו או לא, אני הולך לישון ולא שם שעון – היום אין טיסה מוקדם בבוקר וגם לא רכבת...
ספוילר להמשך – גם מחר לא!!!
-
וואחד סחרחורת עשיתי לי...ועוד לפני הסיבוב המטורף הזה כבר נגמרו לי המילים...
תשמע - זה באמת אחד לפנתיאון!!
-
וואחד סחרחורת עשיתי לי...אירופה הקלאסית בשבוע ימים, גירסת דני ק. 2016
-
וואחד סחרחורת עשיתי לי...שמוליק יקירי - עוד יום אחד..
טל - אני מוחה...לא שבוע אלא חמישה ימים...הנה מגיע החמישי
--
12.6 מתעורר כמו בן אדם, מקלחת בנחת, יושב לארוחת בוקר ושיחה נעימה עם אודיל ובן זוגה היפני. זוג מאוד נחמד במובן הטוב של המילה. שניהם מרצים לקבוצות על אמנות, גלריות ואפילו על אגפים מסוימים בלוברה. לא נוח להגיד אבל נדמה לי שאין להם יותר מידי עבודה, ומשמח אותי שיכולתי טיפה לעזור עם החדר (דרך אגב, 300 שח ליומיים, מאוד סביר גם אם די מינימליסטי)
לפחות היום בבוקר אני תייר. אני שם פעמי לסן מישל, שם מתחיל הסיור. המדריך היום מקסיקני שגר בעיר, אנגלית ברורה, לא מנסה להצחיק בכוח ובסוף הסיור הוא יזהה בעצמו שאני ישראלי (ה-"אר" שלך שונה..) ויספר לי שאביו ישראלי שגר בחולון...
-
וואחד סחרחורת עשיתי לי...אנחנו עוברים בכמה מאסטים. מכיוון שלאחרונה ביקרתי בפאריז ב-98 (עם תינוקת בת חצי שנה), אין לי בעיה להיות בחלק המתוייר. עוברים מול הנוטרדאם ושומעים קצת היסטוריה, גליוטינות ושיעור באנטומיה של גוף האדם(מה קורה שהוא מתחלק לשני חלקים – התוצאות מפתיעות), עוברים לפונט נף, אזור המנעולים , הלוברה ופירמידתו ומסיימים בתצפית על טור אייפל והסיפור שלו. לא יותר מידי, אבל המדריך בהחלט ראוי לתשלום שלו
-
וואחד סחרחורת עשיתי לי... -
וואחד סחרחורת עשיתי לי...לובר או לוברה?
-
וואחד סחרחורת עשיתי לי...--סיפור,תובנות והגיגים על כדורגל וכרטיסים -- מי שלא מעניין אותו מוזמן לדלג
לוקח מטרו לאיזור המגרש, פארק דה פרינס (ולא פראנס כמו שאומרים השדרים). יש היום קרואטיה – תורכיה, המחירים ב-ויהגוגו מרמזים שיש ביקוש רב למשחק והמחירים בהתאם. בכל ההגרלות והנסיונות לא הצלחתי לשים יד על כרטיס. כיוון ששילמתי השנה הרבה על כדורגל(דורטמונד,איאקס), אני אומר לעצמי שאני לא הולך להתאבד על המשחק ולא מתכוון להוציא יותר מ-60 יורו – זה התקציב (מחירי הכרטיסים הם 55יורו –מאחורי השער, 105 יורו – בפינות ו- 145 יורו לאורך המגרש. לוקח בחשבון שאולי לא אכנס. מתכונן למשחק עצבים עם הספסרים. מבחינתי לחכות לדקה לפני המשחק ולמצוא כרטיס שנשאר להם ביד ואז הם לחוצים למכור. היום בפירוש אני בעל הכוח)
יוצא מהמטרו כשעה לפני התחלת המשחק. הנה ידידינו הספסרים. הראשון רוצה 100 יורו אבל בזמן שאני מדבר איתו, אני מבחין שביד אחד הוא מחזיק כרטיס והיד השניה מטיילת בתוך הפאוץ' שלי ומוציאה שטרות בצבעים שונים. את צעקת ה"יא בן זונה" שומעים עד למרסיי, כל הכסף נופל על הרצפה, אני אוסף אותו וחם אש מסתכל לו בעיניים – המבט שלו הוא "בסך הכל ניסיתי לכייס אותך, לא הצליח לי, מה אתה רוצה ממני" ..אני מת לקרוא לשוטר אבל כאן זה יציאה ממטרו, אזור הספסרים, אין כאן מקום לשוטרים ..נרגע ופונה לבחור הבא. הוא מציע לי כרטיס ב-100 יורו, אני אומר לו – עזוב, אני מחפש לקטגוריות זולות –אני אמכור לך בפחות, זה כרטיס של 105 יורו –כמה? -80 –תראה (מסתכל, זה כרטיס שחולק לאוהדים הקרואטים, אם אקח אשב יחד איתם ולא עם התורכים) -תראה, התקציב שלי 60,מצטער – תשלם לי 70? – יודע מה קח 65 - סגרנו
הולך מבסוט, התקציב נפרץ ב-5 יורו, אבל השגתי את הדיל האולטימטיבי – עמוק עם האוהדים הקרואטים, תצפית על האוהדים הקרואטים מאחורי השער, ראות מעולה(על דגל הקרן) ובמחיר 65 לכרטיס של 105
במספר טורנירים קודמים יצא לי לשבת לאורך המגרש עם אוהדים נייטרלים. לא שווה בכלל. בחלק מהמקרים ויתרתי על המקום ובמחצית הלכתי לעמוד עם האוהדים השרופים מאחורי השער והיצלתי לעצמי את החוויה. פעם שלישית שמוכרים לי במחירי הפסד כרטיסים של ההתאחדויות – בטורניר הבאה זו הולכת להיות השיטה שלי..
