לבד (בברלין) זה לגמרי חופשי
-
הי לכולם, מזמן לא התראינו. בואו, שבו, תרגישו בבית. המזוודות כבר פרוקות והכביסה כבר מקופלת וזה הזמן למזוג בירה קרירה או אפרול שפריץ קפוא ולצאת לדרך. אבל לפני כן כרגיל שתי הקדמות קצרות.
אז איך הכול התחיל
הכול התחיל ברגע שהכול הקודם נגמר http://milimvetiulim.bloger.co.il/247306/ ואני מוכרחה להודות שהכול הקודם קצת התיש אותי. לכן ברגע שהוא נגמר קניתי כרטיס טיסה אחד לברלין. כי רציתי לבד. כי לבד כידוע זה לגמרי חופשי. כי אין כמו ברלין כדי להרגיש את החופש האינסופי שבלטייל לבד.
מתוך נימוס רגע לפני הקניה שאלתי את הילד אם בא לו גם. הוא גיחך ואמר סעי לשלום וכמה שיותר מהר. רק שמהר לא הסתדר, כי בפברואר מרץ עדיין גשום וקר, כי בחופשת פסח צריך להכין את הילד למתכונת בהיסטוריה ובמאי לתמוך בו בבגרות במחשבים וביוני להתפלל בשבילו בבגרות בלשון. וכך יצא שבמשך ארבעה חודשים אינסופיים מאז שהכול הקודם נגמר ועד שהכול הנוכחי התחיל חלמתי נשמתי חייתי את ברלין וספרתי את הימים. בעצם שתינו ספרנו אותם.
שובה של הפולניה הפנימית
לפני תקופת מה שמתי לב שהפולניה הפנימית שלי מתבגרת בקצב מסחרר והופכת ממציקה קטנה למטרד אמיתי. היא מחרבת מסיבות, הורסת מצבי רוח, עוצרת השתוללויות ומחבלת בשיטתיות בכל ניסיון שלי לעשות שטויות. לפעמים אפילו יש לה את החוצפה להשתקף במקומי במראה. בעיקר כשאני מנסה להידחס לתוך ג'ינס נחשק במידה S.
ואם קודם עוד היה בינינו הסכם ג'נטלמני שאני מרשה לה מדי פעם להתבטא והיא מצידה יודעת מתי עדיף לה לסתום, הרי שלאחרונה ממש קשה לי איתה. הפסקתי להבין אותה, הפסקת גם לחבב אותה. כשברלין עלתה על הפרק היה ברור לשתינו שאי אפשר להשאיר אותה עם הנסיך והכלב. גם להם מגיע קצת מנוחה ממנה. נאלצתי לסחוב אותה איתי ורק קיוויתי שאצליח להשתלט עליה תוך כדי תנועה. כמעט תמיד הצלחתי. כמעט. אגב למען הפשטות אני מציעה שנקרא לה PP.
ועכשיו יקיריי, הנה הן מילות הקסם: בואו, אנחנו עפים מפה לברלין...
-
לבד (בברלין) זה לגמרי חופשיהחופש מתחיל
בבוקר אני מבשלת לילד ואורזת תוך כדי. הוד נסיכותו מתעורר בצהריים עם המילים "אני לא מרגיש טוב אולי לא תטוסי?" כשאני מסיימת להגיד לו את כל מה שיש לי להגיד לו הוא צוחק, מאוד מרוצה מעצמו. בשלוש שעות הבאות הבדיחה הזאת חוזרת על עצמה כל רבע שעה בווריאציות שונות. אילולא הדייט עם נתב"ג כבר מזמן הייתי מתפוצצת. אבל במקום זה אני רק משאירה לו את סל תרופות הביתי, מבטיחה לקנות לו כל מה שביקש, בכוח סוחטת חיבוק ונשיקה ויוצאת לנתב"ג.
הביקור בנתב"ג תמיד ממלא אותי אושר ומוריד לי לפחות 10 שנים מהגיל. ובתור בת 18 נעים כל כך לרחף בין חנויות המפוצצות באנשים, לבזבז חצי שעה בדלפק הבנק רק כי שכחתי את הכסף בבית, כיף לשלם 70 ₪ על סנדוויץ' סלמון ומיץ גזר סחוט. ואחר כך לגלות שהמיץ חמוץ, להחזיר ולקבל במקום זיכוי עוד סנדוויץ' סלמון. כיף לעשן את הסיגריה האחרונה לפני טיסה בתוך חדר מסריח ללא אוורור ועם חלונות אטומים. כל כך טוב לי בנתב"ג שאפילו PP שותקת, למרות שאני מרגישה שהיא רק אוגרת כוחות.
ברגע שאני מתיישבת במושב שלי בחורה עם עיניים מלאות דמעות פונה אלי ושואלת אם אני מוכנה להתחלף עם החבר שלה שקיבל מושב בקצה השני של המטוס. PP ישר אומרת לא, למה התקמצנו ולא קנו הושבה ביחד? סתמי, אני מסננת לה, מתחלפת בכיף ומתיישבת ליד שתי גרמניות. אני מתחלקת איתן בעוגיות ואנחנו מתחילות בשיחת מטוסים בלתי מחייבת. כעבור רבע שעה באטה וטוני כבר יודעות עלי הכול ואני מתרגשת לראות את התמונות של הילדים שלהן. הן מבקשות לראות תמונה של הנסיך ולבושתי הגדולה אני מגלה שהטלפון שלי מכיל רק תמונות של הכלב... PP חוגגת. אני מרגישה איך היא מקפצת על רגל אחת מרוב שמחה על רגשות אשמה שמציפים אותי.
בהמראה אני מתחרפנת כרגיל אבל באטה מחזיקה לי את היד וטוני מלטפת לי את הראש. הטיסה עוברת מאוד מהר כששקועים בשיחת בנות. באטה נותנת לי את הטלפון שלה למקרה שאצטרך משהו בברלין. בסוגריים רק אגיד שהטיול הזה היה מלא במפגשים כאלה, קטנטנים, נעימים, בלתי מחייבים ומאוד אנושיים. אחד היתרונות של לטייל לבד.
בנחיתה 15 מעלות עוטפות אותי באהבה קרירה ואני סוף סוף מצליחה לנשום חמצן ולא אוויר מזגנים. בתור לביקורת דרכונים אני מאבדת את באטה וטוני אבל מוצאת את פיטר שבדיוק הפעיל את הטלפון ומתעדכן בתוצאות המשחק. המחצית הראשונה מאחורינו וגרמניה מסיימת אותה עם 1:1. פיטר פולט "שייזה" אנחנו מפטפטים כמה דקות ונפרדים באיחולי ניצחון לגרמניה.
נהג מונית לא יודע מילה באנגלית. כלום. גורנישט. אני שואלת ג'רמני-איטלי איין-איין? איין-צוואי? צוואי-דריי? (שזה בערך כל אוצר המילים שלי בגרמנית) הוא מצביע על הרדיו (בקטע של תקשיבי ותעזבי אותי). הרדיו פתוח בפול ווליום על המשחק. לא מבינה את המילים אבל צרחות ניצחון אני מבינה בכל שפה. וכשאנחנו מתקרבים לקודאם ראשוני החוגגים כבר מגיעים אליו מכל הכיוונים תוך צפירות ניצחון. פקק קטן ובמכוניות שמסביב אני רואה פרצופים מחויכים, עושים שלום אחד לשני, מפריחים נשיקות באוויר.
-
לבד (בברלין) זה לגמרי חופשיפעם שלישית אני במלון Hecker’s כי סוס מנצח אולי מחליפים אבל מלון על קודאם עם חדרים ממוזגים למעשנים לא מחליפים בחיים. שואלת את פקיד הלילה אם מתוכננות חגיגות. עונה לי שלא, רק ככה בקטנה יצפרו-יירגעו. ה-יצפרו-יירגעו הזה נמשך ונמשך. כבר פרקתי את המזוודה, כבר התקלחתי, כבר דיברתי עם הילד, כבר נכנסתי למיטה ו-יצפרו-יירגעו עדיין נמשך. ולא סתם נמשך אלא שלצפירות מצטרפים כבר זיקוקים רציניים ושירה אדירה. ברור ש-יצפרו-יירגעו הולך להיות ארוך מאוד הלילה. אני מתחילה להתלבש.
PP מתעוררת נאחזת בפיג'מה צווחת לא לא לא אלוהים יודע מה הולך שם, מלא גרמנים בטח שיכורים, אמצע הלילה, מה יש לך לחפש שם בגילך. אני באמת עייפה ואלמלא אזכור הגיל הייתי נכנעת לה והולכת לישון. אבל יש גבול. קמה מתלבשת יוצאת לקודאם.
אלוהים מה הולך פה, מלא גרמנים בטח שיכורים, אמצע הלילה, מה יש לי לחפש פה? אפילו לצלם אי אפשר כי חושך וכולם בתנועה. וגם לשיר בגרמנית אני לא יודעת. PP מרוצה מאוד. אני אוספת את שאריות הכבוד העצמי שהתפזרו קצת על קודאם וחוזרת למיטה הגדולה שלי, נשכבת באלכסון, הכי חופשיה בעולם. אם לא סופרים את PP.
-
לבד (בברלין) זה לגמרי חופשיחופשיה לשוטט
ארוחת בוקר נהדרת כרגיל. נכון שאפשר לקפוץ לסטארבקס הקרוב ולאכול משהו בחצי או רבע מחיר. אבל יש לי עקרון אחד שאני דבקה בו למורת רוחה של PP – אני לא מתקמצנת על עצמי. בחיים לא תשמעו אותי אומרת "בשביל מה אני צריכה סלמון מעושן בארוחת בוקר? למה מלון 4 כוכבים רק לעצמי?". אפילו PP יודעת שזה ייהרג ובל יעבור אצלי. לכן בזמן שאני מתענגת על ארוחת הבוקר PP אמנם חורקת שיניים אבל שותקת.
יוצאת לקודאם. הוא כבר נקי לגמרי ואין שום זכר להשתוללות שנגמרה לפני כמה שעות בלבד. קרירות מושלמת.
אני קופצת לסטרבקס לאספרסו עם קצפת. PP טורחת להזכיר לי לפני רבע שעה סיימת לאכול. סתמי, אני אומרת לה. אספרסו עם קצפת זה לא אוכל, זה לנשמה.
-
לבד (בברלין) זה לגמרי חופשיאחר כך יורדת לרכבת התחתית. קונה כרטיס לשבוע למרות שאהיה פה רק 6 ימים זה עדיין משתלם – 30 יורו לשבוע ולא 7 יורו ליום. הפעם גם אין לי שום צורך בוולקאם כארד. כשאני מתיישבת בקרון PP צועקת לי באוזן הלו, לא החתמת את הכרטיס!
וואלה, נכון. לא ראיתי איפה יש מכונה להחתים. PP מתחילה להקרין לי סרט עם כל הסיפורים שאי פעם נכתבו בפורום על הקנסות הכבדים שחטפו ישראלים מסכנים מכרטיסנים אנטישמיים-נאצים, רק כי לא ידעו שצריך להחתים. PP ממשיכה לדהור זה יעלה לך 150 יורו הטמטום הזה שלך. ואיך תסבירי שלא מצאת את המכונה? חכי, הם לא רק ידפקו לך קנס הם גם ידרשו שתגיעי למשרדים שלהם לשלם אותו. הלך היום, הלך לך הטיול.
כשהרכבת סוף סוף עוצרת בתחנה הסופית וורשאוור שטראסה אני מזנקת החוצה במהירות שלא הייתה מביישת אצן מקצועי.
-
לבד (בברלין) זה לגמרי חופשיאלונה,
אני יושבת לי במשרד וחולמת על נתב"ג. כן, עוד שבוע אנחנו שם....
והנה את צצה פה עם ברלין שלך.
תענוג. פשוט תענוג !
מחכה לעצות כיצד להשתלט על הפולניה
טל
-
לבד (בברלין) זה לגמרי חופשיעוד שתי תחנות בחשמלית ואני כמעט ביעד. אגב, לפני שנמשיך אני מאוד ממליצה לקנות מפה שיש עליה גם קווי תחבורה ציבורית ולא רק U + S. ובכן אני ממשיכה לשוק של יום ראשון ב- Boxhagener Platz.
-
לבד (בברלין) זה לגמרי חופשיבדרך איזה כתם צבע מושך את תשומת הלב ואני מוצאת את עצמי בבית קברות המקסים שבו טיילנו עם V בכריסטמס שעבר. המקום נראה נפלא גם בקיץ אגב.
הלאה, דרך גלריית זוזו-וויל עם המפלצות האהובות
-
לבד (בברלין) זה לגמרי חופשיואני בלב ליבה של שכונת Friedrichshain המטורפת.
עוברת ליד בית קפה כלשהו, בחוץ יושבים שני גברים ואישה מתודלקים קצת, לא ברור אם כבר או עדיין. אחד הגברים צועק משהו (ולא בעברית) ומצביע על הקעקוע שלי. אני נעצרת. הוא מראה לי את שלו. אני מראה לו עוד אחד. הוא מראה לי עוד קצת, אני מראה לו עוד טיפה, בתגובה הוא מוריד את החולצה ומראה לי ממש הרבה. אנחנו צוחקים, מצטלמים, הוא מנשק לי את היד ואני ממשיכה הלאה מלאה באנרגיה נפלאה.
-
לבד (בברלין) זה לגמרי חופשיהי וגם אני פה. תהיתי לאן נעלמת. לבד זה הכי טוב בעולם. שמחה שאת כותבת מוכשרת שכמותך.
כמי
-
לבד (בברלין) זה לגמרי חופשיהשוק הזה נהדר. הרבה יותר מוצלח מבחינת שופינג מכל שוק אחר שביקרתי בו בברלין. אני מוצאת שני דיסקים נדירים של פראנק זאפה, מתנות לחברות, הרבה מתנות לעצמי.
בדוכן עם חולצות טריקו המוכרת המקסימה שואלת לאן אני לוקחת את החולצה שלה, שומעת תל אביב, מחייכת מאוזן לאוזן ואומרת איזה כיף לחולצה הזאת. היא מספרת משהו קטן ואחר כך תורי לשתף. רבע שעה ואנחנו מתחבקת ונפרדות. כבר אמרתי שהמפגשים הקטנטנים האלה עושים לי הרבה טוב.
-
לבד (בברלין) זה לגמרי חופשימהשוק אני ממשיכה למתחם המטורף שנקרא אורבן ספריי שב- Revaller str. 99. לפני שנתיים היינו פה עם הנסיך בסיור גרפיטי.
אבל היום יום ראשון וכל המתחם הופך לשוק פשפשים עליז במיוחד
http://raw-flohmarkt-berlin.de המון זבל, בעצם רק זבל. אבל התפאורה זה מה שחשוב.
-
לבד (בברלין) זה לגמרי חופשיכמה כיף לשוטט פה.
-
לבד (בברלין) זה לגמרי חופשיאני חושבת על ידידי דני ק' שמכור לאמנות רחוב. לא מבינה איך הוא עוד לא עבר לגור פה.
-
לבד (בברלין) זה לגמרי חופשידוכן של מיץ אבטיח. אפשר נקי ואפשר עם רום. כמובן שעם רום. אחרת בשביל מה אני פה?
-
לבד (בברלין) זה לגמרי חופשיהלאה, תערוכה של אמנים (נגיד) שיוצרים כל מיני שמעטס שמונצס והשד יודע מה עוד. הכול בתוך אותו מתחם רק שלהיכנס לאזור של דוכנים אמנותיים עולה 5 יורו. אבל בתמורה מקבלים חותמת על היד. שווה.
-
לבד (בברלין) זה לגמרי חופשיעוד כמה תמונות ונמשיך
-
לבד (בברלין) זה לגמרי חופשימכאן רגליי (שכבר כושלות מעט) לוקחות אותי לאיסט סייד גלרי שלא הייתי בה. מרשים? כן ולא. כמובן האהבה הקטלנית מרגשת.
וגם עוד שתי יצירות – תודה לאנדריי סחרוב
ואלוהים השחורה
השאר הרבה פחות. על הצד השני של החומה במקום ציורי קיר, תערוכה של כל מיני קטועי גפיים וכו' מסוריה והסביבה. לא הצלחתי להתרגש. אבל גם לא ניסיתי במיוחד.
-
לבד (בברלין) זה לגמרי חופשילעומת זאת הנהר מרגש אותי מאוד
-
לבד (בברלין) זה לגמרי חופשימה עכשיו? לפני שנתיים נורא רציתי לעשות שייט קצר אבל לנסיך לא התחשק אז וויתרתי. והנה מולי ספינה שמוכנה לצאת לדרך. אבל כאן PP מתערבת שעתיים? 20 יורו? את נורמלית? את כל זה היא פולטת כשאני כבר בתור לכרטיסים. אני מתחילה להתלבט. שעתיים זה באמת המון, ואני כבר מתחילה להתרעב. אני נכנעת ל-PP ושוב מוותרת.
במקום 20 יורו על השייט אני מוציאה כפול במסעדה שנקראת Pirates Berlin מול גשר אוברנאוור היפה.
המסעדה כייפית. ספסלי עץ בחוץ כולם יושבים ביחד, מלא אנשים, צחוק, מוסיקה. האוכל חרא. אני נאלצת להזמין קינוח גדול מאוד כדי להעביר את הטעם בפה. אבל אפרול שפריץ היה קפוא ומצוין ככה שבתכל'ס עדיף מהשייט.
