טיול בטבור של ארה"ב
-
מדינה שניה: מיזוריאני נסחפת עם התמונות, ומקווה שלא קיבלתם סחרחורת...
אנחנו המשכנו משם עם אדרנלין גועש וחיוכים בלתי פוסקים. מקום כל כך מיוחד!
(רק עוד שתיים, מבטיחה...
)

-
טיול בטבור של ארה"בהיי נעה.
לא ידעתי בכלל, אבל גם אני רוצה לשוט על המסיסיפי כמו האקלברי פין.
מיד נכנס לרשימה שלי ובעדיפות עליונה אם ירצה השם.
טוב שהזכרת לי

-
טיול בטבור של ארה"בהיי נועה,
אנחנו אלף שנות אור מטיול באמריקה (למרות או בגלל אחים שגרים בקצבות שונות של היבשת) לכן כל מילה וכל תמונה היא ממש תגלית וכיף מאוד לקרוא,
שומרת בכל זאת למקרה שאולי, בעתיד נוכל לעשות את זה,
ממשיכה לעקוב
ליליה
-
טיול בטבור של ארה"בלטיט וליליה, שמחה שהצטרפתן.
לטיט, מתי את נוסעת?
נעה
-
טיול בטבור של ארה"בסיינט לואיס מפורסמת בכמה דברים, כמו מוזיקת בלוז, ג'ז (אם כי פחות מערים אחרות ב"דרום העמוק"), וברבקיו דרומי. אז לארוחת הערב הלכנו לאכול צלעות, בנוסח BBQ.
היו לנו כמה המלצות על מקומות טובים ל-א BBQבל גילנו שממש ליד המלון נפתח מקום יחסית חדש, Sugarfire Smokehouse, והצוות במלון סיפר שהוא מאד מוצלח. אז הלכנו לשם – נדמה לי שזה היה במרחק של פחות מ-100 מ' מהמלון וזה ממש התאים לנו, בהתחשב בכך שהלכנו ברגל ושהלחות הייתה מאד גבוהה.המסעדה הייתה למעשה שילוב של מסעדת פועלים עם מסעדת אוכל מהיר, עם תפריטים על הקירות ומסלול שעובר מהעובד שלוקח את ההזמנה לזה שמגיש את הבשר לזאת שמגישה את התוספות וכדומה. יש להם מבחר בשרים מעושנים, כשהכוכב הוא נתח הצלעות המסורתי (ברבקיו – מתקשר בדרך כלל עם צלעות). גילינו גם אחר כך במקומות שונים שבמסעדות מהסוג הזה בוחרים את סוג הבשר וכמה מנות צד (קלחי תירס, שעועית, סלט תפוחי אדמה, סלטים שונים אחרים וכמובן – לחם תירס).
היה תור מאד ארוך אבל הוא התקדם במהירות רבה.
על השולחנות היו הרבה בקבוקי רטבים, בעיקר חריפים, וגליל נייר מגבות שהיה בהחלט יותר יעיל מקופסת מפיות קטנות.... טוב, באמריקה הכל בגדול, לא?סיכום: הצלעות היו טובות (וחריפות) וכך גם לחם התירס. הסלטים היו ברמות איכות משתנות, לטעמנו. החווייה הייתה מהנה.
בפעם הבאה ננסה את Pappy’s Smokehouse.

-
טיול בטבור של ארה"בוהבטחתי סיפור עלהקשר בין הגשר להון של קארנגי.
אז, איך הגשר "עשה" את המיליארדר?לפני כ-150 שנה החליט מהנדס ויזם בשם ג'יימס אידז להקים על המיסיסיפי גשר שיחבר בין שתי הערים, איסט סיינט לואיס באילינוי וסיינט לואיס שבמיזורי. עד אותו זמן המעבר התבצע רק בשיט, במעבורות.
אידז תכנן גשר שהיה חדשני מכמה סיבות: הוא היה הגשר הראשון שהיה עשוי כולו מפלדה, הוא היה הגשר הארוך ביותר על המיסיסיפי (אורכו קרוב ל-2 ק"מ!), והיסודות שלו בתוך הנהר היו הראשונים שהשתמשו בטכנולוגיה פנאומטית במבנים שמחזיקים אותו. הגשר נבנה כגשר קשתי, גבוה מספיק לאפשר לספינות קיטור לעבור תחתיו.
החברה שאידז לקח כקבלני משנה לבניית הגשר הייתה של אחד, אנדרו קארנגי, שהתמחה בבניית גשרים. אולם זה היה הגשר הראשון העשוי מפלדה, חומר גלם שלא היה מקובל עד אז. וזה היה גשר ארוך.
סיום בניית הגשר לא הלהיב את ההמון – הם חששו לעבור עליו מחשש שיקרוס. קארנגי ואידז ידעו שיש אמונה שפילים לא ידרכו על משטח שלא יכול לשאת את משקלם ושהם יודעים לזהות משטח כזה באינסטינקט (או חוש הריח, או מראה, או חישוב הנדסי....) והחליטו לנצל את האמונה הזאת כדי להוכיח שהגשר ראוי למעבר. הם הביאו מקרקס נודד פיל, והצעידו אותו על הגשר לתשואות קהל גדול ורב שנאסף שם. הפיל עבר את הגשר והקהל השתכנע שהוא בטוח.הגשר, ששימש גם למעבר כרכרות וגם לרכבות, היה אמור להביא ליזמים הכנסה נאה אבל הוא נכשל מבחינה כלכלית. אבל בעקבות בנייתו, קארנגי הבין את היתרונות שבבנייה בפלדה והתחיל לסחור בה – החלטה שהתגלתה כמשתלמת ביותר והפכה אותו לתעשיין עשיר ביותר. הוא, כידוע, היה גם נדבן גדול, ואולם הקונצרטים המפורסם "קארנגי הול" בניו יורק נקרא על שמו.
*תודה לבכור שסיפר לי את הסיפור, ולאיש הצוות (ranger) בבסיס הקשת שהוסיף קצת מידע.
-
טיול בטבור של ארה"בנעה'לה
אני מתענגת. בעיקר על המילים כמו דנוור, סיינט לואיס, ברביקיו, כביש 66.
כמו סיפור, כמו ספר טוב, כמעט מוכר, אני קוראת שוב ושוב את התיאורים שלך. כל כך אוהבת כשאת מוסיפה מידע (שכמובן לא היה לי שום מושג) על המקומות האלה.
אבל האמת? גולת הכותרת בשבילי זה שייט על מיסיסיפי.
גאה בגברים שלך מאוד מאוד.
אוהבת נהנית עוקבת

אלונה
-
טיול בטבור של ארה"בנעה, זה עונג מיוחד לטייל אתכם במחוזות רחוקים ואחרים.
התמונות נהדרות !
חלום של שיט על המיסיסיפי בספינת קיטור - ובכן, גם אני יכולה להתחבר לזה, בהחלט!
אבל הכי הכי עשית לי חשק לבקר במוזיאון/לונה פארק הזה - רשמתי!
אולי פעם אגיע

אני יודעת שלך ולבנים שלך יש עוד הרבה מאד ידע לשתף בו - אז אל תהססי לספר עוד ועוד. יש קהל.
תודה, תמשיכי...
יעל
-
טיול בטבור של ארה"בהי נועה,
ברוכה הבאה!!
מיזורי והמוזיאון נראים מעניינים ביותר.
המשיכי נא, אמריקה תמיד מפתיעה.
כמי.
-
טיול בטבור של ארה"ביום חדש ומרגש: נוסעים להאניבל .Hannibal, Missouri
לפני שנפרדים מסיינט לואיס הנהדרת, דוגמה קצרה לגמישות בטיול:
מראש הזמנתי מלון במרכז העיר ולא בשוליים, למרות ששילמנו עבורו הרבה יותר מהממוצע הרגיל שלנו. זה גם היה המלון היקר ביותר בתכנית. מבין שניים שנבחרו כמועמדים רציניים, מחקנו את המלון עם הנוף לקשת מהחדר והעדפנו את זה שהיה לו קסם של "העולם הישן" במונחים אמריקאים (לא מה שקשור באירופה העתיקה). ההזמנה הייתה ללילה אחד בלבד, כשלמחרת אחה"צ היינו אמורים להמשיך לשני לילות בהאניבל.
כשרק נכנסנו ללובי של המלון, עייפים מהטיסה, מג'ט לג קליל ומהסתגלות – הבנו כמה דברים: שהתאהבנו בסיינט לואיס ממבט ראשון – משהו שאי אפשר להסביר ואולי לא יקרה לכל אחד, אבל אצלינו זאת הייתה התאהבות כמו מכת ברק.
שאנחנו עייפים מדי לצאת לאכול ארוחת ערב, ואם נמשיך לפי התכנית ניאלץ לוותר על ארוחת ה-BBQ המפורסם,
ושהמלון היה כל כך נעים ומלא אווירה שאנחנו לא רוצים לעזוב כל כך מהר.
בהתייעצות מהירה בין שני המתכננים (הבכור ואמא שלו) הבנו שאנחנו יכולים לשנות חלק מהתכנית ולהישאר בסיינט לואיס יומיים. ארגנתי ביטול של הלילה הראשון בהאניבל, הוספתי לילה במלון הנוכחי, והיינו מאושרים
.
זה המלון (בתמונות מגוגל)...
-
טיול בטבור של ארה"באז בבוקר יום שבת נפרדנו מהמלון לאחר שני לילות נעימים ונסענו להאניבל.
אני מוכרחה להודות שהייתי האדם הנרגש ביותר ברכב, ולדעתי גם נהניתי בעיירה יותר מהאיש והבנים. אז מה, גם לי מגיע!
הגענו לקראת הצהריים למרכז האניבל וחנינו ברחוב הראשי הקטן. החניה בחינם ואינה מוגבלת בזמן. כל האתרים המעניינים הם במרחק הליכה קצר זה מזה, זאת עיירה קטנה באמת.
-
טיול בטבור של ארה"באלונוש, יעלי וכמי,
שמחה באמת לשמוע שיש קהל
- מקווה שאני מצליחה להעביר את ההנאה והתלהבות שלנו גם בסיפור.השיט בספינת הקיטור היה אמור להיות גם גולת הכותרת אצלי. בסופו של דבר זה לא היה בדיוק ככה.... אבל חכו להמשך ותשפטו לבד!
נעה
-
טיול בטבור של ארה"בהתחלנו במוזיאון מארק טוויין.
האשה הנחמדה בקופה הסבירה שביתו של מארק טוויין שבו המוזיאון של ילדותו, ספריו והדמויות עליהן כתב נמצא בהמשך הרחוב.
הפתעה ראשונה: היא גם אמרה שמארק טוויין "עצמו" עומד לתת הרצאה במוזיאון שבו נמצאנו, בשעה 16:00. ההרצאה בת כ-20 הדקות נכללה בדמי הכרטיס.
חישוב מהיר הראה שנוכל ללכת לבית ילדותו של מ.ט., להספיק לשוט על המיסיסיפי ולחזור להרצאה של הסופר בדיוק בזמן.
אה, אתם הולכים למזח לעלות על השיט? – אמרה הקופאית הנחמדה - אז דעו לכם ששתיים מהספינות של קולומבוס עוגנות שם בוויקאנד הזה! (הפתעה שניה!).אז קנינו כרטיס משולב לשני המוזיאונים והלכנו לביתו של מארק טוויין, או בשם שבו קראו לו הוריו – סמואל לגהורן קלמנס.
למעשה נכנסים למתחם שבו יש מבנה עם תערוכה, הכוללת סיפורים רבים על סמואל קלמנס ומשפחתו וכן על ידידיו ודמויות נוספות מספריו. הוא כתב על אנשים אמיתיים ולמרות ששינה את שמותיהם התיאורים היו כל כך מדוייקים, שאנשי העיירה ידעו בדיוק על מי מדובר. וכך גם הצביעו על ביתו של תום בלנקנשיפ כעל ביתו של האקלברי פין. גם בבית זה ניתן לבקר כחלק ממתחם המוזיאון (ביתה של בקי ת'אצ'ר, שבה מארק/תום סוייר היה מאוהב בילדותו, נמצא בשיפוצים ולא יכולנו להיכנס אליו).המוזיאון הוא לדעתי אתר חובה לאוהבי הסופר וספריו. הוא יעניין גם מי שמתעניין בהיסטוריה החברתית של ארה"ב, כי הסיפור של משפחת קלמנס הוא לגמרי סיפור מייצג של האנשים הפשטוים בעיירות הקטנות של המיד-ווסט האמריקני.






-
טיול בטבור של ארה"ב




-
טיול בטבור של ארה"במהמוזיאון הלכנו למזח – מרחק של 5 דקות הליכה בערך.
בדרך ראינו את שתי הספינות של קולומבוס. למעשה – דגם מוקטן שלהן, אבל מספיק גדול כדי שמבקרים יוכלו להיכנס ולהתרשם. אנחנו הסתפקנו בהתרשמות מבחוץ.... לא היה סיכוי שנספיק להכינס, כי היו שם תורים ארוכים ובגלל גודלה המוגבל של כל ספינה גם כמות המבקרים עליה בכל רגע נתון היתה מוגבלת.
היה מעניין להציץ על הספינו מבחוץ. אותי יותר עניינה ספינת הנהר שלכבודה התכנסנו כאן.
הספינה נראתה בדיוק כפי שדמיינתי, וההתרגשות גאתה!
האכזבה היחידה היתה, שמהמזח לא ניתן היה לראות את הגלגל המפורסם, זה שדוחף את המים. התנחמנו בכך שנראה אותו כשנעלה על הספינה אבל גם אז לא הצלחנו לראות כלום, וכששאלנו איפה הוא נענינו שהגלגל הוצא מפעילות ולא קיים יותר. אכזבה!
אבל מעבר לחסרונו של הגלגל, הספינה היא בדיוק מה שחשבתי שתהיה. וההתרגשות גם התעצמה בעצם הרעיון שאני שטה על המיסיסיפי, הנהר הרחב הזה - 800 מ' רוחב בחלק בו היינו! את הגשר למכוניות הסמוך לעיירה בנו, כך הסבירו לנו במהלך השיט, בחלק הצר ביותר של הנהר בסביבה זו: "רק" 600 מ'...
בילדותי ונעורי גדלתי לא רק על סיפורי תום סוייר והאקלברי פין, אלא גם עלסיפורים נוספים של המערב התיכון האמריקני, כמו המחזמר "ספינת השעשועים" Show Boat)), והסיפורים הקשורים בחיים סביב ועל המיסיסיפי כבשו אותי.... אז עבורי, השיט לא היה סתם שיט ממוסחר כמו בכל מקום אלא מעין קפיצה קלה לחיים אחרים, מזמנים וממקומות רחוקים. כמובן ששימוש בהרבה דמיון תרם הרבה לחווייה
.





-
טיול בטבור של ארה"בהנה הפתיחה לסדרת טלוויזיה שהציתה את דמיוני - אני מניחה שכמו שבנות מסויימות חולמות שהן נסיכות ואבירים. אני דווקא חלמתי שאני בחבורה של תום סוייר וידידיו...
אז לראות את בתיהם מקרוב, ואת העיירה שבה גדלו, ליד הנהר האדיר, בהחלט העלה לי את הדופק.
מה שמקסים בסיפורים הללו של מ.ט. זה שהוא מספר על אנשים אמיתיים וגם על אירועים אמיתיים. וכשמסתובבים בהאניבל אפשר לדמיין את האווירה של פעם, בימים היחפים ההם....
-
טיול בטבור של ארה"במהמזח חזרנו למוזיאון הראשון, שבו קנינו את הכרטיסים. בדרך עברנו ליד בר/מסעדה שהיה עליו שלט גדול – השלט סיפר על אירוע פירות ים בגריל, שיחל שם בשעה 16:00 (זמן תחילת ההרצאה, כאמור). החלטנו שאיחור של 20 דקות לאירוע כזה כנראה לא ישנה הרבה וסיכמנו שנחזור לשם מיד אחרי ההרצאה.
מסתבר שהיה מדובר בברבקיו המוני לטובת ארגון צדקה. הוא אורגן ונתמך על ידי קבוצת אופנועים ועל ידי הבעלים של הבר. הארוחה כולל התרומה עלתה 25$ לאדם, 20$ לקונים מראש. בשעה 15:00 הם עדיין החשיבו את הקנייה כרכישה מראש וכך, מצויידים ב-4 כרטיסים לאירוע, המשכנו למוזיאון שנמצא כ-30 מ' משם.
בקומה הראשונה יש תערוכה קבועה שמוקדשת לסצינות מהספרים של מ.ט. ולמסעותיו בארה"ב ובעולם (האם ידעתם שביקר בארץ הקודש בסוף המאה ה-19?).
בקומה השניה היו כמה חפצים אישיים של הסופר, כמו עט, או אורגן, והייתה תערוכה זמנית מרתקת: הראו בה את הרישומים המקוריים שצייר הצייר והמאייר המפורסם נורמן רוקוול שאותם הכין עבור סדרת הסיפרים תום סוייר והאק פין. על הקירות היו תלויים זוגות-זוגות של הרישומים, בגרסת העיפרון מול גרסת הצבע.ובדיוק כשסיימתי ליהנות מהתערוכה גיליתי דמות בלבן עוברת באולם וממהרת אל החדר האחורי. כמו עליסה שעקבה אחרי הארנב הלבן מיהרתי אחריו (בניגוד לעליסה, דאגתי לאסוף גם את השבט הקטן שלי) ונכנסנו להרצאה של לא אחר מאשר מ.ט. בכבודו ובכבוד השחקן שגילם אותו.
אני חייבת לציין שחלקים גדולים ממה שאמר היו לקוחים מתוך הביוגרפיה של הסופר וכבר קראנו אותם בבית ילדותו של מ.ט.
הגברים חשבו שהמופע היה קצת מאולץ. לי לא היה אכפת – הייתי ברקיע השביעי! היום הזה היה כולו בשבילי!!!
אם תסתכלו מקרוב על התמונה האחרונה תראו שעל הקיר מאחורי "מארק טוויין" תלויה תמונה. בחלק השמאלי שלה רואים את בית משפחתו של מ.ט., כפי שמופיע באחת התמונות שהעליתי בהודעה קודמת.
-
טיול בטבור של ארה"ב -
טיול בטבור של ארה"בברוכה הבאה נעה,
טיול מיוחד ולא שגרתי.
אהבתי את השותף שלך לתכנון ואת ההתעניינות הרבה של הדור הבא.
גם אני גדלתי על תום, האק ובקי . והשיט על המיסיספי נראה חלום ממש רחוק!
הסיפור על הגשר בסנט לואיס מרתק!
המשיכי בבקשה לספר בפירוט.
ציטוטים של מארק טווין מביקורו בארץ ישראל ורשמיו "בנוגע ליהודים" נכנסו לספרי ההדרכה ב"בני עקיבא" ומשם הכרתי פרק זה של חייו.
מתוך ויקיפדיה:
"בחודש יוני 1867 יצא מארק טוויין למסע ימי ארוך מניו יורק על הספינה 'קווייקר סיטי' (Quaker City), בחברת קבוצת צליינים ותיירים נוצרים בדרכה לארץ הקודש. הייתה זו ההפלגה המאורגנת העממית הראשונה של תיירים אמריקניים מעבר לאוקיינוס האטלנטי. המסע כלל את חציית האוקיינוס האטלנטי, ושייט ארוך בים התיכוןכולל עצירות בצפון אפריקה ואירופה, במדינות מרוקו, צרפת, איטליה, יוון, טורקיה, חופי רוסיה והים השחור.
ייחודה של הפלגה זו לתקופתה הוא בהיותה 'מסע תענוגות' של אלה אשר הפרוטה מצויה בכיסם, ולמרות שיעדה הסופי היה ארץ הקודש, עבור רוב חברי הקבוצה לא היה זה מסע דתי. האפשרות שנפתחה אז להפליג באוניות קיטור בזמן קצר יחסית ובתנאים אופטימליים, פתחה את המזרח לציבור משכיל וחילוני יותר, וחשפה את ארץ ישראל למבקרים מסוג שונה לגמרי.טוויין, שהיה אז בן 31, הצטרף להפלגה כעיתונאי מטעם עיתון 'דיילי אלטה קליפורניה' הקליפורני. הוא אמנם מימן בעצמו את ההפלגה, אך הובטח לו תשלום תמורת 50 טורים של תיאורי המסע. הטורים התפרסמו בעיתון בזה אחר זה, והפכו ללהיט עקב סגנונם העוקצני וההומוריסטי. "
-
טיול בטבור של ארה"בתודה על התוספת, סמדרי.
לא רציתי להתעמק אבל בהחלט מצטטים מפעם לפעם את התיאורים של טוויין על מצב הארץ בתקופה שביקר בה כהוכחה לכך שהטענות של הפלסטינאים על מדינה משלהם הן ללא בסיס מוכח בשטח.
כיף שגם את כאן!
נעה