טיול בטבור של ארה"ב
-
טיול בטבור של ארה"בנעה,
אני בשלב של לקיחת הרכב משיקגו...
יופי שהתחלת לספר. כל סיפור שלך, לא משנה אם היעד רלוונטי ועכשווי עבורי (והפעם הוא לא... ) הוא עונג צרוף!
ואיזה יופי שהלימונדה נגמרה...
ו"איזה יופי" אחרון והחשוב ביותר: איזה יופי שהצלחתם לטייל עם ה"ילדים".
אמשיך ללוותך,
אורנה
-
טיול בטבור של ארה"באורנה - לקחת כבר את הרכב? יופי!
עכשיו שבי בנינוחות, תיהני מהנהיגה, שימי לך את "האבנים" עם route 66 שלהם.
אפשר גם משהו נדוש וצפוי כמו Country roads..... הכל הולך, ובפול ווליום, כשהנסיעה כייפית
.מחכים לך בארוחה מיוחדת בהאניבל. את מצטרפת?
נעה
-
טיול בטבור של ארה"בלארה"ב אני תמיד מוכנה להצטרף ואיזה כיף לגלות עוד מקומות שאפשר לחלום עליהם.
איזה יופי שהחלום והמציאות תאמו!
ובעיקר כיף לי לקרוא על טיול עם בנים בוגרים כשאני כבר מנסה להתרגל למחשבה שבשנה הבאה אחד משלי הולך לצבא, אז טוב לדעת שיש למה לחכות...
דנה
-
טיול בטבור של ארה"בדנה, שוב אנחנו מרחיקות עד ארה"ב כדי להיפגש!
ארה"ב לא נגמרת.... אני כבר בטירוף של למצוא את המסלול הבא! יש לנו הרבה השלמות לעשות בקולורדו - אל הפינה הדרום-מערבית בכלל לא יצא לנו להגיע, למשל - אבל גם מדנות דרומיות אחרות מושכות אותנו. ועדיין לא היינו בילוסטון או במדינת מיין או בכל כך הרבה אזורים נפלאים!
מניחה שנמשיך להיפגש בדרכים, בינתים טוב שאת כאן

נעה
-
טיול בטבור של ארה"בעכשיו אנחנו מגיעים להפתעה השלישית והנהדרת מכולן ליום זה – אירוע הצדקה.
הוא נערך ב-Finn’s Bar והוקדש לאוטיזם.
נקודה ראויה לציון - הקטע הזה של הרחוב (הראשי, כאמור!) ליד הבר נסגר לתנועה באישור ועזרת המשטרה, על מנת לאפשר חנייה לכל האופנוענים.
בבר של Finn יש אולם גדול עם דלפק בר והמון מקום לשולחנות וכסאות. יש גם חצר גדולה, מעט עצים, הרבה שולחנות, וכשאנחנו הגענו – היו שם גם הרבה אנשים (המון אופנוענים!) והמון אווירה שמחה וחברותית.תפסנו שולחן בפנים (הלחות, הלחות...) ויצאנו לחצר לראות מה קורה ולהצטייד באוכל. קיבלנו צמידי ניר על היד שאפשרו לנו לצאת ולחזור מהבר כאוות נפשנו בכל שעות האירוע (נניח, לעוד חנות או מוזיאון....). בנות הצוות של הבר, שהיו לחוצות מאד בארגון, בדיקת כרטיסים, הצמדת צמידים והגשה של שתייה, היו ידידותיות מאד ומלאות סבלנות, ובכלל מקסימות אמיתיות.
אזרתי אומץ והסתובבתי קצת ביו האופנוענים (ראיתם אותם פעם? גדולים, מקועקעים ומפחידים – וחבל, כי רובם בעלי לב זהב) ובדקתי על מה ואיך האירוע. הבנות בבר אמרו שהאופנוענים הם אלה שמארגנים את האירוע. הם מצידם אמרו שכל הקרדיט לבעל הבר.... כך או כך, היה שמח וגדוש אנשים ונראה מוצלח ביותר.
האוכל לא נעשה בגריל כפי שחשבנו (מלבד, אולי, קלחי התירס) אלא בושל בסירים גדולים, במעין מרק מתובל בחריפות. בכל פעם שהכמות שבסיר בושלה, לקחו את האוכל והניחו אותו (ללא קערות) על שולחן מרופד בהרבה נייר. הניחו בצד השולחן קעריות קרטון קטנות בתור צלחות, ומלקחיים לאסוף אוכל לקערות, וכן הרבה מגבונים לחים לניקוי הידיים, היות שהידיים שימשו כסכ"ום. המזון היה מורכב משרימפס ו-crawfish (=crayfish, לא יודעת איך קוראים לזה בעברית) שהוטסו במיוחד מלואיזיאנה, קלחי תירס, תפוחי אדמה אדומים, קטנים, ופלפלים חריפים. האירוע היה בשיטת אכול כפי יכולתך, ולפעמים גם "תפוס כפי יכולתך" כשהתור היה ארוך...
שתייה קרה או אלכוהולית נרכשה בנפרד.
בחצר הוקדשה גם פינה לנגנים וזמרים שהנעימו את זמנם של המבקרים. חלק גדול מהקהל הכירו זה את זה מה שתרם לאווירה המקומית הכייפית.
גם האופנועים שאיתם דיברתי וגם הבנות של הבר כמעט התעלפו כששמעו שאנחנו מישראל – כמו בכל מקום ששאלו, התגובה הייתה מלאת התפעות או התרגשות – והבנות גם דרשו צילום משותף.....
התמונה הראשונה היא מדף הפייסבוק של הבר והקרדיט נתון ל-Finn's Food and .Spirit






-
טיול בטבור של ארה"בוזה סוג המוזיקה שנוגנה שם....



-
טיול בטבור של ארה"בוגם המוזיקה הזאת מתאימה לאווירה:



-
טיול בטבור של ארה"בנעה,
wow!!!
הטבור, שעליו את מספרת, נראה ונשמע כול כך אוטנטי!!!

גם עבורי את פותחת צוהר למקומות, שבעבר ראיתי רק בסרטים.
מאחלת לעצמי להגיע לשיט על המיסיסיפי ולביתו של מרק טווין.גם אני הייתי מבין מעריציו של הקלברי פין. כנראה שאנחנו בנות אותו הדור.

בטוחה שיש באמתחתך עוד הפתעות.
נשארת ללוות אותך, כך שאל תמעיטי במידע.
ואיזה יופי, שאתם מטיילים עדיין עם הבנים. עדיין זוכרת אותם דגים עם אישך במקדוניה לפני 6 שנים

נילי
-
טיול בטבור של ארה"באמממ... בקשר ל"מסע התענוגות בארץ הקודש" של מרק טווין:
אני קראתי כמה פרקים מהספר.
הוא כן פגש ערבים במסע בארץ.
הוא כתב עליהם דברים מאוד לא מחמיאים בלשון המעטה, השווה אותם לאינדיאנים ולא באופן הפוליטקלי קורקט של ימינו. הוא בז לבדוואים בהתנשאות אימפרליסטית.
הנה אחד הציטוטים שלא חוסך בוז מהערבים המקומיים. קראו ושיפטו לבד:
"...מצאנו עצמנו בעין דור, שנתפרסמה בזכות המכשפה. צאציאיה עדין חיים שם. זה היה אספסוף הפרוע ביותר של פראים חצי ערומים שראינו עד כה. הם התקהלו ובאו מתוך כוורת של טיט, מתוך בקתות כעין ארגזים... תוך חמש דקות נגוזו שיממת המוות והדממה של המקום, והאספסוף המתחנן, הצווח והמצעק התחבט בין רגלי הסוסים וחסם את הדרך. "בקשיש! בקשיש! בקשיש! חוואג'ה..." ... היה ברק עיני כופרים עז ורב משטמה. האוכלוסיה מונה 250 נפש ... סחי, ניוון ופראות הם המציינים את עין דור."
-
טיול בטבור של ארה"בנילי תודה!
עוד מעט אגיע גם לקטע שבו יובהר קצת יותר למה דווקא "הטבור".
לטייל עם הבנים הפעם היה מעט שונה מפעמים אחרות, גם כי התבגרו וגם כי אנחנו במשפחה עברנו אי אלו אירועים שחיזקו את הקשר הגרעיני.... אז זה היה טיול משותף מאד מיוחד (וחווייה מאד חיובית).
בינתיים אנחנו עדיין "מפוצצים" מארוחת הערב החריפה של אמש.... מיד ממשיכים במסע

נעה
-
טיול בטבור של ארה"בעייפים ומאושרים, ועם בטן מלאה ושפתיים בוערות (מהתיבול החריף) פרשנו למוטל הבא, ליד העיירה. המוטל היה מאד נחמד אבל בדיעבד לא הצטערנו שצימצמנו אותו ללילה אחד לטובת סיינט לואיס.
מה שכן, נאלצנו לוותר על ביקור במערכת המערות שבה תום וידידיו הלכו לאיבוד, ותום ובקי בילו את הלילה בפחד, מרוחקים מכל שאר החבורה. לפי האוטוביוגרפיה של מ.ט. גם הוא וחבריו עברו את החווייה, שהייתה כנראה די מפחידה עבורם. היום יש במערה סיורים וכמובן שמאירים אותה ודואגים שאף מבקר לא יאבד את דרכו.
כפי שכבר אמרתי, וויתור על חלקים מהתכנית היה צפוי ברגע שידענו שנזרום עם אירועים שלא תכננו, כמו זה שבבר בהאניבל. היות ולא הייתי במערות אני לא יכולה להשוות בין החוויות, אבל אינסטינקט קטן מבטיח לי שזכינו בחווייה יוצאת דופן ושווה כנראה קצת יותר
.נפרדנו מהאניבל (הייתי מוכנה לבלות בה את הילדות, יחפה וליד הנהר...) והמשכנו לקנזס סיטי.
כמו עם העיר סיינט לואיס ה"כפולה", כך גם יש שתי ערים בשם קנזס סיטי. הראשונה, הגדולה והחשובה שבין השתיים היא עדיין במדינת מיזורי. כשעוברים את נהר המיזורי עוברים למעשה את הגבול לקנזס...
המלון שהזמנתי היה בתחום מיזורי. המוזיאון שאליו הלכנו היה בקנזס. העובדה הקצת מבלבלת הזאת עזרה לי לזכות בתחרות הבלתי רשמית ביני ובין הבכור, מי יספיק לאמר ראשון: I’ve a feeling we’re not in Kansas anymoreהבכור, שבאופן הגיוני חיכה למעבר מקנזס לקולורדו – המדינה הבאה במסלול – שכח שמהמוזיאון (בקנזס) נחזור למלון (במיזורי), וכך הפתעתי אותו כשפתאם אמרתי בנון שלאנטיות את המשפט הזה...
-
טיול בטבור של ארה"בהי לטיט, תןדה על התוספת.
זה לא מפתיע אותי (גם אני קראתי את הספר), אבל לא רציתי להיכנס לדיון פוליטי וכן לא העמקתי.
בכל אופן הספר שלו הוא תרומה חשובה לארכיון הארצישראלי עם כל התיאורים של איך נראתה הארץ ומה היה בה, ובעיקר למרות התיאורים שלו. ברור שצריך לקחת את מה שכתב בפרופורציה - הוא הגיע מנוף אחר לגמרי, ממונחי גודל וגובה אחרים וגם מתרבות שונה לגמרי - אבל מי שקורא את זה בקריאה אקדמית-מחקרית ולא כספרות להמונים יכול להפיק הרבה ידע מהספר.
(28 שניות על דעתי על מסעו של מ.ט. בארץ הקודש).
נעה
-
טיול בטבור של ארה"באני שמח שהיה לכם טיול מוצלח וחוויה משמעותית.
בפן האישי, גם אם חלק מאתרי הטיול מעניינים, איני מתחבר לחלוטין ליעד בכללו.
עברו הרבה שנים מאז ביקורי האינטנסיבי (יחסית) במערב התיכון של ארה"ב. הקשת של סנט לואיס למשל מדהימה בכל קנה מידה אסטטי, הנדסי וגם בפן המורשת שהיא מייצגת אך רוב היתר במרכז ארה"ב לא ממש דיבר אלי אם אתייחס לפן ההיסטורי/ מורשתי.
התופעה הדי ייחודית של תושבי ארה"ב להעצים פרטי היסטוריה וטריוויה שוליים בעליל לכלל אירועים מכוננים וממוסחרים לא קסמה לי בעבר קל וחומר היום.
אז שיהיה בכיף. אמשיך לעקוב אחר הפוסטים. השיר בלב יחכה ליעדים אחרים.
-
טיול בטבור של ארה"בהי דן, חברתך תמיד נעימה לי! חבל על השיר בלב, החסר, אבל כיף שאתה ממשיך ללוות אותי.....
נעה
-
טיול בטבור של ארה"באני נהנה פה מכל פוסט הסבר ותמונה.
לגמרי איתך על הניבל. גם אני קראתי את הספרים על טום סוייר והאק כשהייתי קטן, כשהייתי גדול, בעברית, באנגלית, עם הסברים נלווים. ספרים מהפכניים לתקופה. ספרי מופת. ואם נשווה אותם לצד השני של האוקיאנוס. לתקופה הוויקטוריאנית הקודרת והמחמירה. אז הם ממש הברקה גאונית.
מי העז לכתוב ספרים בסלאנג ועוד עם שגיאות כתיב מכוונות.
אם נטייל אחריכם לא נוכל/נאכל כמוכם אלא נצטרך לקפוץ מבית חב"ד למשנהו לאכול שניצל יבש כלשהו.
בכל אופן כיף גדול.
אני מוסיף לך תוספת קיטשית:
-
טיול בטבור של ארה"באלעד, תודה על הליווי ועל התוספת. הקטע הזה עושה חשק לצאת שוב לדרך..... (ולהתגעגע לסרט!).
יש באמת משהו מאד כייפי ומשחרר בהרגשה הזאת שדרכים אינסופיות (לא באמת, אבל ככה זה מרגיש) פתוחות בפניך.... אפילו אם אתה תייר שהגיע לכמה ימים ולא היפי בסוג אחר של מסע
תודה!
נעה
-
מדינה שלישית: קנזסעכשיו שאנחנו בקנזס סיטי, אסביר למה אני מזכירה את הטבור של ארה"ב.
כשהגענו לעיר, הבכור (להלן: האנציקלופדיה לענייני ארצות הברית) אמר, שהגענו למרכז ארה"ב היבשתית – כלומר, ללא אלסקה והוואי. הוא הסביר שאם נעביר X על מפת ארה"ב, קנזס סיטי תהייה בערך על נקודת המפגש בין הקווים.
וואו! את זה לא קלטתי בשלבי ההכנה. מיד בדקתי בגוגל "המרכז הגיאוגרפי של ארה"ב" וגיליתי שהנקודה הרשמית היא אכן לא רחוק מקנזס סיטי. לא רחוק – במונחים אמריקאיים..... משהו כמו שעה וחצי נסיעה מאיתנו. יש שם אנדרטה קטנה שמציינת את המקום. כבר חשבנו לנסוע ולהצטלם באותה נקודה, אבל ויתרנו משום שזה היה גוזל זמן רב מדי.בסך הכל, יחסית לגודלה של הארץ הענקית הזאת, לכל דבר ועניין - היינו במרכז!
בכל אופן אם תהיו באזור וזה ממש יבער בעצמותיכם – המיקום הוא בלבנון – Lebanon, Kansas. שלחו תמונות!
-
מדינה שלישית: קנזסהמוזיאון שמשך אותנו לאזור - Museum at Prairiefire - היה ב-Overland Park, "עיירת לוויין" דרומית לקנזס סיטי, קנזס.
הציגו בו תערוכה על המוח שנראתה בבדיקות הראשונות כמעניינת למדי, ואשר לא הכזיבה גם במציאות. הבן הצעיר מאד מתעניין בכל מה שקשור בתפקוד המוח ורכש לעצמו ידע נרחב בנושא, ואחיו ואני החלטנו שחייבים לכלול את התערוכה במסלול.
המקום לא גדול ועושה רושם של מוזיאון מקומי קטן, אבל הוא מרשים מאד. המבנה עצמו מאד צבעוני ומיוחד - כבר כשמתקרבים אליו נהנים מתמונה מרהיבה.
המוזיאון הוא מעין שלוחה של מוזיאון הטבע המפורסם והחשוב מניו יורק, וכך מציג תערוכות שונות המגיעות אליו מ"אביו" הידוע.
באולם הכניסה נתקלנו במסכי ענק, כאלה שמקרינים את המבקרים באולם הכניסה (כלומר, אותנו....). החידוש המדליק, עבורנו, היה בכך שעל המסך היה שלוב של המצלמות שהיו מכוונות עלינו עם סרט שבו דינוזאורים שונים חוצים את המסך כך שנראה שיצורי הענק הללו עולים עלינו או עוברים לידינו. חמוד מאד!






-
מדינה שלישית: קנזסנעהצ'קה!
אני שם, איתך, צובעת את הגדר. התמונה כל כך, כל כך הכול. גם אני כמובן חלמתי להיות חלק מהחבורה של טום. ותמיד, אבל תמיד צבעתי את הגדר ביחד איתו. נהדר נהדר נהדר.
מחכה לנפלאות קנזס.
-
מדינה שלישית: קנזס



