טיול בטבור של ארה"ב
-
מדינה שלישית: קנזסלא יודעת למה אבל יש לי הרגשה מטורפת של דז'ה וו. ואולי זה התת מודע וחוויות הילדות שקמו לתחייה בעזרתך הנדיבה. וייאט ארפ, קאובוים, קנזס, שלא לדבר על טום סויר ומיסיסיפי, זה כאילו פתחתי ספר ישן ואהוב שקראתי מיליון פעמים ואני חווה את הכיף הזה בפעם המיליון ואחת. נעה'צ'קה, את קוסמת.
-
מדינה שלישית: קנזסאוי, אלונה, זה היה בדיוק ככה - כמו לטייל בספרים ישנים. בחיי!
הכל היה כל כך לא נתפס - המקומות והדמויות שקראתי עליהם מרחוק הפכו פתאום למשהו אמיתי לגמרי. כזה שאפשר לגעת בו - ועדיין לא להאמין שזה אמיתי. לראות קברים של קאובוי'ז בכלל היה סוריאליסטי (תיכף יגיע הסיפור).
ממש נגעת בהרגשה שלי, במדויק!
נעה
(תמונה בשבילך: הבימוי של הבכור
- שלא אמר לנו מה הוא רוצה להשיג, אבל מסתבר שאפשר להבין...)
-
מדינה שלישית: קנזסכבר אמרתי שדודג' סיטי הוא מקום מקסים?
אהבתי מאד את קנזס, ובדודג' סיטי הייתי מוכנה לגור. או לפחות לבלות בה יותר זמן.
עצרנו בדרך בכמה תחנות של נתיב הסנטה פה, והגענו לדודג' לקראת הצהריים, רעבים למדי.
החלטנו להיכנס למסעדה בכניסה המזרחית לעיר: Central Station Bar & Grill. המסעדה ממוקמת בבנין שהיווה את תחנת הרכבת הראשונה בעיר, בסוף המאה ה-19. היא בנויה כמו בר אמריקאי טיפוסי, פלוס הייחוד של המבנה, וכך, למשל, נמצא שם קרון אוכל ארוך מקורי ומשופץ, חלק מרכבת מאותה התקופה, שהיום הוא צמוד למסעדה ומהווה אחד מהאולמות שלה.האוכל עצמו היה טעים מאד והבחירה התגלתה כמוצלחת ביותר, מכל הבחינות.
-
מדינה שלישית: קנזסקרון האוכל:
-
מדינה שלישית: קנזסהסתובבנו במרכז – השדרה הראשית היא כמובן שדרת וואייט ארפ. בעיירה הזאת בהחלט יודעים לקחת פריט היסטורי קטן ולמקסם אותו! כי ארפ היה כאן שריף רק תקופה קצרה, לפני שעבר לאריזונה, אבל מציגים אותו כגיבור מקומי ואפשר לקבל את הרושם שהעיירה נבנתה סביבו.
בהמשך השדרה נמצא מוזיאון מערב פרוע – Boot Hill Museum. השם Boot Hill הוא ע"ש הגבעה שבשוליה ובחלק ממנה הוא נמצא.
הדבר המיידי הבולט במוזיאון הוא רחוב עם חנויות צמודות זו לזו, ואכסדרת עץ רחבה וארוכה שצמודה לה קורה לקשירת סוסים. אכסדרות כאלה ראיתי גם טיפה מזרחה משם, צמודות לחנויות החדשות של העיירה.
מסתבר שהרחוב הראשי המקורי של דודג' נשרף כולו, אבל נשארו רישומים וצילומים שלו. במרחק של בלוק אחד מהמיקום המקורי הקימו את הרחוב מחדש, כולל השלטי המקוריים והכל, ושילבו אותו במוזיאון בנושא חיי המערב הפרוע באזור.
למה רק צד אחד של הרחוב? כי כך זה היה במקור. החנויות ובתי העסק פנו דרומה. דרומית להם העבירו פסי רכבת, ודרומית לאלה (עם חזיתות שפונות לצפון) הוקמו לאחר מכן מועדונים מפוקפקים ובתי בושת למיניהם. החלק מעבר לפסים היה החלק הפרוע יותר של העיר, הלא-מהוגן, הנחות, אפילו.... בכל מקרה, זה לא היה רחוב עם בניינים משני צידיו כמו בכל מקום אחר.
(בתמונה האחרונה אפשר לראות ציור של הרחוב ומסילת הרכבת)במשך הקיץ מתקיימות במוזיאון הצגות בכל יום – של קרב יריות ברחוב, ושל הופעה של רקדניות בסאלון. כשאנחנו הגענו זה היה בדיוק כשנגמרה חופשת בתי הספר. ההופעה בסאלון כבר לא התקיימה וקרב היריות (שהיה אמור להתקיים פעמיים ביום) צומצם לפעם אחת, ולשעה 7 בערב.
אמנם, כרטיס הכניסה מעניק כניסה למתחם במשך יומיים תמימים, אבל היה ברור לנו שלא נצליח לחזור בערב, וויתרנו.עובדה מעניינת שלמדנו שם: במרכז המסחרי הזה של העיירה (בתי העסק, נו...) דיברו הרבה שפות מלבד האנגלית: ספרדית (הגיוני....), סינית, ואפילו עברית.
רגע! עברית?
לדעתי הכוונה הייתה ליידיש שאמריקאים רבים קראו לה (ועדיין קוראים לה) עברית. השם על החנות הגדולה ביותר ברחוב הוא שם יהודי מובהק: צימרמן, שהיה בעל חנות הנשק (החנות הגדולה ביותר ברחוב. מעניין למה....) וכנראה שהוא היה המתורגמן ל"עברית" כאשר היה מגיע מישהו שההיה זקוק לתרגום כזה.
-
מדינה שלישית: קנזסהאתרים היותר מעניינים בעינינו נמצאו בחלק השני של המתחם.
הראשון – בית קברות. סימונים פשוטים מעץ בצורת צלב סימנו את הקברים ולידם שלטים שמספרים במי ובמה מדובר.זה היה המקום שריתק אותי ביותר: המחשבה על אנשים אמיתיים, לא דמויות מתוך סרטי מערבונים, שחיו ומתו, בעיקר באלימות, והצטמצמו לצלב פשוט מעץ.
-
מדינה שלישית: קנזסהאתר השני היה מבנה לצד בית הקברות שבו הייתה תערוכה נרחבת על החיים באזור במחצית השנייה של המאה ה-19: על ה"לבנים" שהגיעו, האינדיאנים שחיו שם, ובעלי החיים. בעיקר – התאו (בפאלו / ביזון).
וסיפור מדהים שלא נרגענו ממנו עוד הרבה זמן. איך בעצם האדם הלבן ניצח את האינדיאנים?
התשובה קשורה לבאפלו.
