ג'ורג' קלוני, ג'קוזי וקנלוני - חופשת סתיו באיטליה
-
את יודעת כמה שאני אוהבת את איטליה, נכון?
אז למרות קצת באיחור הצטרפתי, אבל בלעתי עד עכשיו הכל בבת אחת.
ויש לי התלבטות מאוד קשה, האם להיכנס כבר עכשיו לבלוג ולקרוא הכל (כי במוקדם או במאוחר אני כן אכנס ואקרא) או לקרוא בקצב שאת כותבת ולהתענג לאט על איטליה הסתווית.
מיקוש, ברביסימו
יצא טוב שבזכות ס׳ נסעתם ונהינתם.כמה שהיא בלה, האיטליה הזאת
-
אלעד – פלפלים קלויים זו המומחיות של ע’...בכל ארץ, כולל בארץ הוא מכין אותם….
מרינה – לא איחרת בכלל, יש עוד 4 ימים לטיול...כייף שהצטרפת.

-
יום שבת – בלאג’יו
זה תוכנן להיות ‘היום שלי’ בטיול. פינטזתי על מסע צילומים לבלוג בבלאג’יו שקראתי שנחשבת כפנינת האגם.
בחרתי להגיע אליה בשבת בו מזג האוויר היה אמור להיות אידאלי לשיטוט.
הדרך הטובה להגיע אל בלאג’יו, שנמצאת בחיבור בין שתי לשונות האגם, היא בסירה או מעבורת. אין טעם להגיע אליה בנסיעה ברכב.
למזלנו הרציף לסירה המהירה נמצא בכפר שלנו. אז ירדנו ברגל מהוילה היישר לרציף.
הסירה המהירה כשמה כן היא, חמש דקות שייט ואנחנו בבלאג’יו, מאידך היא יקרה יותר מהמעבורת ועלותה 7 יורו לאדם לכיוון.
טרם הנסיעה לבלאג’יו סיכמתי עם ע’ על זמן הסתובבות בעיירה לבדי. הוא, ס’ והילדים יבלו בנפרד וכעבור שעתיים ניפגש ליד הרציף למעבורת.
במקביל סיכמתי עם ס’, שמתמצא טוב יותר בניווט, על נקודת מפגש כעבור שעה במידה ואמצה את העיירה מהר מהצפוי.
וכך נטולת ילדים, חמושה במצלמה, יצאתי לכבוש את בלאג’יו…



-
לבלאג’יו, יפה ככל שתהיה, יש שני חסרונות – האחד: היא קטנה מדי, רחוב אחד ראשי עילי, רחוב ראשי נוסף לשפת האגם וכמה סמטאות תלולות קטנות.
השני: היא מאד תיירותית. בעונה שלנו, אמנם לא היה צפוף נורא, אבל אני רק מדמיינת מה קורה בה בקיץ….
אני בכל אופן צילמתי וצילמתי וצילמתי...עד שמיציתי את העיירה...הבטתי בשעון ולהפתעתי חלפה רק שעה. מזל שקבעתי נקודת מפגש עם בני המשפחה כעבור שעה.




-
מהיכרותכם עם שני המתבגרים שלי אני מניחה שברור לכם מה היה הדבר הראשון שהם אמרו כשראו אותי….”אנחנו רעבים!!!!!”
שעתיים הם לא אכלו המסכנים והבטן שלהם כבר מקרקרת.
יצאנו לתור אחר פיצריה. לא יקרה מדי, אבל גם לא סתמית מדי.
מצאנו משהו נחמד ליד האגם.
הפיצה אמנם הייתה טעימה, אבל בסופו של דבר המחיר היה מופקע, כי על המחיר של הפיצה והשתייה לוקחים גם 5 יורו לאדם על השולחן ועוד עשרה אחוז שירות.
בדרך חזרה כבר חזרנו במעבורת. עלותה 4.5 יורו לאדם ולוקח לה 7 דקות שייט עד לכפר הסמוך לכפר שלנו.
אני וע’ הלכנו ברגל עד לכפר שלנו להביא את הרכב (חייבת להודות שהטיפוס בחזרה לוילה שלנו היה לא פשוט...) בעוד ס’ והילדים חיכו בסבלנות על ספסל מול האגם.



-
יום ראשון :
איזו מין שלווה ולא עושים שום דבר
-
ואכן ביום ראשון לא עשינו הרבה.
בחוץ היה סגרירי, לפרקים גשום, כך שטיול בטבע לא בא בחשבון, הכל סגור באיטלה בים ראשון אז גם שיטוט בעיירה לא התאים.
אז נשארנו בדירה המרווחת, קראנו ספרים, גלשנו בניידים.
הילדים ניצלו היטב את הג’קוזי בחוץ ובדקו גם האם המים בבריכה באמת קרים (אכן קרים...)
בשעה 16:00 הרגשתי שמיציתי. זהו, לא יכולה להשאר עוד דקה בדירה, חייבת לצאת לאיזושהו מקום, חייבת לשתות קפה.

אז נסענו למאנג’יו הסמוכה, מצאנו בית קפה חמים וטעים, חלק מהחנויות בעיירה דווקא היו פתוחות והיה נחמד לשוטט בה קצרות, אפילו הצלחנו לרכוש לחמים לארוחת הבוקר של מחר.




-
יום שני – המסע בעקבות חנות בנטון
איזה כייף יום שני, הכל פתוח ואשר לחזור לשגרת הטיולים….
זה היום האחרון שלנו והתלבטתי מאד מה נעשה. ביננו, אני היחידה שרוצה לעשות משהו, כל השאר מוכנים להשאר עוד יום בוילה עם הספרים והג’אקוזי. אז בגלל שאני זו שרוצה וזו שגם קובעת, החלטתי על עיר, כי חיה עירונית כמוני זקוקה לקצת עיר בכל טיול.
העיר ה”הגדולה” הכי קרובה היא קומו, אז בחרתי בקומו, אותה גם זכרתי לטובה מגיל 17.
הדרך לקומו מהממת!!!! השילוב של השלכת עם הבתים הצבעונים והאגם מושלם.
רק חבל שאי אפשר לעצור לצלם.
קומו עצמה עיר נעימה, הכניסה אליה היא דרך הווילות הגדולות שעל שפת האגם, כך שמייד נכנסים לאווירה הדקדנטית של המאה שעברה.
למרות שיש הרבה חניונים בעיר אני מכוונת לחניון שצמוד לדואמו. כעת מחוץ לעונה, העיר לא עמוסה ואני בטוחה שיהיה מקום בחנייה, למרות הלחץ של ע’ וס’ שנחנה רחוק מהמרכז.
אני, כמובן, צודקת, יש לנו חנייה מעולה בצמוד לדואמו וכעת כל מה שנותר הוא להתחיל לשוטט ולחפש את מה שהלהיב אותי כל כך מגיל 17.





-
את חנות בנטון אני לא מוצאת, אבל מאידך המתבגרת מגלה חנות איפור “מאד נחשבת” ונבלעת פנימה ואני אחריה.
כשאנחנו יוצאות החוצה אנו לא מוצאות את שאר חברי המשפחה. קצת עצבים שלי “איזה חסרי אחריות, לא יכלו לחכות לנו בחוץ כמה דקות” ואז הם מופיעים - מסתבר שקנו בחנות הסמוכה לחמים ומאפה לבכור הרעב תמידית.
אז מגיע תור העצבים של המתבגרת “למה קניתם לבכור מאפה שאני לא יכולה לאכול, זה מגרה אותי...אני גם רעבה”
הפיתרון לעצבים למצוא מסעדה, לא יקרה, שיש בה גם מענה לצליאקית שלנו.
זה לא קל.
בסוף, בלית ברירה התיישבנו במקדונלד. ככה זה, חייבים מקדונלד אחד בטיול.
אני מנצלת את הפוגת מקדונלד לשיטוט צילום בקומו בלי הפרעה.




-
מיקוש יקירתי
הפרעה קטנה רק בשביל לומר שאני פה מלווה אותך לאורך כל הכתיבה והתמונות ונהנת מאוד.
נ.ב הדוגמנית לעת מצוא מהממת!
-
מיקה,
את הרי יודעת שקראתי את הבלוג ביום פרסומו, וכעת הגעתי גם לאשכול.
ראשית, הדירה- מצטלמת נהדר!!!
את הרי יודעת שחלק ניכר מההנאה המשותפת שלנו היא למצוא מקומות לינה שווים!
שנית, לקחת עימך שני בשלנים? עכשיו אני מבינה מאין ירש ע’ את אהבתו לבישול. זה ממש לא הוגן, שלי אין אפילו אחד בנמצא…
לגבי תקופת הסתיו- בעיניי ,תקופת השלכת היא התקופה המדהימה ביותר לטיולים. אין מי שיכול לעמוד מול צבעיה ועוד בצפון איטליה….
והעניין הנוסף- אני חייבת להצטרף אליכם פעם לטיול. לא מבינה כיצד ניתן לבלות חופשות כה שלוות ומהנות. אני חייבת לרוץ ממקום למקום….
נילי
-
לימורי ונילי, כייף לי שאתן פה. מקדישה לכן תמונת שלכת מעץ התרזה ליד הוילה שלנו. כל יום בצאתנו ובשובנו פגשנו בו.
נילי – שותפתי לשריטת הדירות היפות. אחרי שהתלהבתי קשות מהצימרים והבתים שמצאת בסקוטלנד הגיע תורך להתלהב משלי.
פעם הבאה תצטרפו אלינו וכך תזכי להתענג מהבישולים...ובכל פעם שאני אחוש קוצים לרוץ ולראות דברים יהיה לי פרטנרים….

-
מיקוש יקרה,
האמת, הטיול הזה הרבה יותר “עושה לי את זה” מהטיול האחרון שלכם בהולנד…
אולי בגלל הוילה.
אולי זה המינסטרוני.
אולי הנופים.
אולי המקומות המוכרים.
אולי וילה קרלוטה.
טיול נהדר והתיאור כאן הוא השלמה לבלוג.
תודה,
אורנה
-
אורנהל’ה,
הולנד מוסרת שהיא תתחשבן איתך באביב הקרוב….אבל את צודקת שיש באיטליה משהו הרבה יותר חושני וחם מאשר במדינות הצפון וחוץ מזה זו באמת הייתה חופשה מאד רגועה כמעט בלי הקיטורים הרגילים של המתבגרים.
***
השארתי אתכם (ואת משפחתי) במקדונלד, זה הזמן להמשיך לטייל.
בדרך חזרה מקומו עברנו בעיירה צ’רנוביו היפה, זוהי עיירת נופש של עשירים עם וילות מפוארות על קו המים ובתי קפה בכיכר הראשית. אני התלהבתי ממנה מאד, אבל החבר’ה לא רצו לעצור. בצ’רנוביו נמצאת וילה ד’אסטה שהפכה למלון פאר והבנתי שאפשר לטייל בגנים שלה.
הדרך חזרה לטרמצו עוד יותר יפה מהדרך הלוך...הפעם דווקא היו מפרצוני חנייה בכמה תצפיות נוף משגעות, אבל מצלמת הטלפון שלי בשילוב עם תאורה לא מוצלחת לא הצליחו להעביר את יפי המקום ותצטרכו להאמין לי או לנסוע לראות בעצמכם (אופציה 2 יותר מומלצת).
הגענו לכפר, הורדנו את המתבגרים ואת סבא בוילה, המתבגרים הלכו לג’קוזי ואילו אני וע’ נסענו לטייל קצת בכפר שלנו, לצלם שלכת….


-
ומכיוון שזה הערב האחרון שלנו בדירה ס’ וע’ מכינים ארוחת ערב משותפת מכל מה שנשאר במקרר….


-
גם את הפיצה ס’ וע’ הכינו? או שהיא מהמקרר?
-
מיקה שלום,
אני ממלווה אותך לאורך כל הטיול וכל כך נהנת מסתיו איטלקי וחופשה כייפית שלכם. תמונות כל כך יפות בלי עומס תיירותי, פשוט חלום.
בזכותך החלטנו לנסוע לאזור בסתיו הבא, רק עוד לא החלטנו איך נעשה את זה בתחבורה ציבורית בהתחשב שאני בכיסא גלגלים (נשמע קצת מלחיץ אבל אני יודעת שאם מתכננים הכל ראש ומבררים לגבי נגישות, אין שום בעיה).
מה שברור לי שאם רוצים לטייל באזור בתחבורה ציבורית, אז חייבים להתמקם באחד העיירות הגדולות כמו קומו, למשל.
האם זה מציאותי בכלל לדעתך? או שחייבים רכב בכל זאת?
-
מרינה,
אני מאד שמחה שאת מלווה אותי.
מבחינת דרכי הגעה אז התמקמות בקומו היא טובה כי יש מעבורת מקומו להרבה יעדים באגם והמעבורת נגישה לכסאות גלגלים.
הבעייה היא שחלק מהכפרים כוללים טיפוס במדרגות ואני חושבת שההתנהלות בתוכם פחות מתאימה לכסאות גלגלים. קומו עצמה שטוחה ונוחה להתניידות, גם מאנג’יו הייתה בסדר מההיבט הזה.
בוילה קרלוטה אגב, יש מעלית מיוחדת שאפשר לעלות איתה מרחבת הכניסה לשני מפלסים בגן, ייתכן שגם בוילות האחרות יש אפשרויות כאלה.
קושי נוסף הוא ההגעה לקומו משדה התעופה – צריך לקחת אוטובוס לתחנת הרכבת במילנו ורק משם להגיע לעיר.
מצרפת לך אתר עם מידע והפניות על נגישות באיטליה.
-
ההתחלה של הסיפור קנתה אותי!
בגיל 17 הייתי באיטליה ואני זוכרת בעיקר בנטון וגלידה.
מאוחר יותר הייתי עם הבעל כשאני בהריון ראשון ואחרי שהרבצתי לו התעלפות דרמטית בונציה נהננו מהטיול הרגוע ביותר אי פעם.
הוילה שלך נכנסת לרשימת החלומות.
דנה
-
מיקה,
המון תודה על המידע, אשב ואבדוק הכל כמובן. ראיתי כבר שחייבים להגיע למרכז מילאנו כדי להמשיך לקומו או לגרדה למשל.
בדיקת כפרים ואתרים תהיה קפדנית יותר כדי שלא נעמוד מול המדרגות))))
שוב תודה רבה!