"סיפורים" שהיו לי עם פורטרים בטרק האוורסט 2016
-
דורון
אם היה לך יום בהיר בצ׳ולה אז תעלה תמונות. אמנם אחרי שחזרתי הסוכן שלח לי שתי תמונות מהפאס עם אמה דבלם אם אני זוכר טוב אבל אנחנו די הלכנו בערפל ונוף פתוח לא ראינו באותו היום.
שמעתי שאמורים להיות נופים מצויינים.
אגב להרגשתי יש היום הרבה יותר מטיילים בפאסים מאשר היו לפני 3 שנים.
בקונגמה ראיתי עכשיו לפחות 10 אנשים ביום שעליתי וצ׳ולה ורנג׳ו ממש טיילת עם עשרות אנשים.
צ׳ולה הוא לדעתי הכי טכני בגלל העליה עם הבולדרים וההליכה על/לצד הקרחון בהמשך אבל קונגמה הרבה יותר תובעני מבחינה פיזית בעליה ויש לו ירידה מאוד קשה ואז את הקרחון.
רנג׳ו הכי קל אבל עדיין פאס מכובד בהחלט ומאוד יפה בשני הצדדים שלו.
-
היה לי יום די בהיר , אבל אין לי תמונות טובות מהפסים . גם לא מהקונגמה לה .
בנפאל היתה לי מצלמה גדולה (בגודל הפיזי), שהחזקתי אותה בתוך התרמיל .
אז כל פעם שרציתי לצלם זו הייתה אופרציה רצינית . בגלל זה לא צילמתי הרבה כשהייתי הולך עם התרמיל הגדול .
בטיולי יום (עם התרמיל הקטן) צילמתי הרבה יותר .
משום מה , התמונות שכן צילמתי בפאסים לא היו טובות .
אולי אני אעשה את הטרק שוב פעם ……
לפני הטיול לפרו , קניתי מצלמה יותר קומפקטית (וגם יותר טובה) , ואותה כבר חגרתי על חגורת המכנסיים . אז כמובן שהיה הרבה יותר פשוט לצלם .
-
המשכנו לעלות לכיוון הפאס והיה קטע ארוך של הליכה על שלג רך שהקשה על ההליכה.
בשלב מסויים הפורטרים הגבירו קצב ונעלמו קדימה…. כשהתקרבנו לטיפוס האחרון הם הופיעו עם גב ריק ובקשו לקחת מדני וממני את התיקים. סירבנו וגם גיתית ושירה הודו להם ונשארו עם התיקים.
עלינו יחד את הקטע האחרון ביחד כשגם כאן הם הולכים מלפנים ומציעים יד לנשים בנקודות הקשות.
הגענו למעלה קצת אחרי הדנים והצ’כים והאווירה הייתה נהדרת למרות מיני עימות בין הדנים שכרגיל גילגלו והדליקו גם על הפאס לבין צ’כית שהעירה להם (בצדק לדעתי):
“אני חייבת לשאול, איך אתם לא מצליחים להינות מהטבע כמו שהוא ומדליקים סיגריה גם בנקודות הכי יפות?”
הדני התמיר והגנוב (שהלך מקטמנדו) לא התבלבל לרגע ואמר :”זה דורש הרבה אימונים”.
הנשים שלנו היו קצת באופוריה של ההישג, הצטלמנו אכלנו וחילקנו צ’ופרים והסתכלנו על המטפסים שהגיעו מהצד השני והיורדים מכיווננו.
התחלנו לרדת בקטע הטכני המסולע של המדרון המערבי של הפאס.
הירידה (וגם העליה) היו פחות קשים והרבה פחות מסוכנים ממה שקראתי אבל זכרתי שיש לרדת יותר מ-800 מטר והנחתי שאם אחרים עושים את זה בשעתיים אז לנו יקחו 3 שעות.
הפורטרים הראו סימנים ראשונים של עייפות והגענו למצב שכבר עושים עצירות כדי לתת להם לנוח. לנשים גם כבר נמאס מהירידה שהתארכה (וכרגיל היו בירידה עליות מכובדות). אחרי כשעה וחצי של ירידה שמענו את המילה השלישית מהפורטרים (שתי מילים אם לדייק): “twenty minutes”
אמרתי לשירה שזה לא נראה לי ולא ירדנו עדיין מספיק……..
הגענו לדראגנאג בלי שום בעיה אבל כשעה וחצי אחרי שהם אמרו “20 דקות” וזה היה קצת יותר מידי ארוך לנשים. שירה אמרה ש”זה הפאס האחרון שלה” מה גם שהגסטהאוס בדראגנג (וכל הייתר שם) לא היו מספיק כייפים עבור הנשים וזה שיחק תפקיד חשוב בעייפות המצטברת שלהן מהטרק. חסרה המקלחת והפריעו שירותי הבול קליעה המשותפים עם ההדחה הידנית מחבית וכו
הבישול לדעת כולם היה משובח שם.
למחרת המשכנו לגוקיו. היה ברור שהפורטרים מכירים את השביל אבל גם היה ברור שהם עייפים (יום הליכה שני עבורם) ושהרעננות של אתמול חלפה.
-
-
דרור, כל הכבוד לטרק לבולדרים לתמונות המדהימות.
נעשה לי קקררר ונזכרתי בעליה לגורה שפ על בולדרים ושלג !
כל הכבוד לנשים – אני יודעת כמה קשה שם למעלה !
אבל עד הפעם הבאה שוכחים כאב, קור , גשם שלג – ונזכרים רק בחוויות בנוף ובאתגר של הטרק.
כבר מדגדג לי באצבעות להזמין משהו מרתק חדש .
-
מקווה שלא מתפרץ תמונה אחת מצו’לה.
-
עמוס תודה
כייף לראות את צ”ולה עם שמיים כחולים. תרגיש חופשי להעלות עוד…..
צילה
אל דאגה אני עוד אספר אבל המצב אצל הנשים עוד החמיר בעיקר בגלל התנאים אבל בהמשך אף אחד לא רצה לחזור הבייתה וכולם מתגעגעים.
הייתה לכולם חוויה מטורפת …….
דני עדיין בדיכאון של חזרה לארץ ורוצה לחזור לקנות יאקים ולהיות מוביל שיירות באוורסט…...
-
דרגנאג לגוקיוחשבתי שחציית הקרחון נגוזומפה לא כזו מעניינת כי כבר הלכתי על קרחון ל-EBC פעמיים וגם חציתי את קרחון קומבו לפני 3 שנים אבל הופתעתי לטובה.
ההליכה לא הייתה קשה במיוחד אבל על הקרחון תופרים למעלה למטה וגם כאן לקראת הסוף עליה רצינית בעליה מהקרחון שהוציאה לנשים את הנשמה.
לפורטרים היום הפשוט הזה גם לא היה קל והם הורידו את התיקים בכל הזדמנות.
בסוף העליה מהקרחון הגענו לתצפית מצויינת על האגם ועשינו מנוחה
-
גוקיו
-
בעקבות עייפות החומר אצל הנשים והעובדה שלא התקלחנו מצ׳וקונג (כשעוד היינו עם הפורטרים המקורים) החלטנו להתפנק. דני ואני ירדנו מהתצפית לבחור גסטהאוס ואחרי בדיקה קצרה החלטנו על המלון החדש (היה בבניה לפני 3 שנים) שהציע חדרים עם נוף לאגם, שקעים לטעינה, מקלחת פרטית ושירותים מערבים שעובדים בלחיצת כפתור (הדבר היחיד שבסוף עבד כמו שהבטיחו). המלון ענה לשם המפוצץ:
Fitzroy Inn
(מישהו הזכיר פה פטגוניה?
)המחיר ללילה היה 30$ ולא כלל אוכל לפורטרים (בפעם ראשונה שלי בנפאל) אבל אמרנו שמתפנקים אז מתפנקים.
אני עוד קיוויתי ששירה תתאושש ותסכים לחצות את רנג׳ו פאס ואולי אפילו להמשיך לקונגדה כמו שתכננו.
דני וגיתית היו מתוכננים לחזור ללוקלה מגוקיו כי היו להם 6 ימים פחות מאיתנו.
אכלנו התאוששנו ויצאנו ל״טיול תמים״ ושטוח לאגמים 1 ו2 אפילו בלי מקלות הליכה. בחזור הבנו שגם זה לא טיול תמים ושירה החליטה לנוח ביום שאחרי.
בהתחלה חשבתי לקחת את דני וגיתית לאגמים 4, 5 ביום שאחרי אבל אחרי זה שיניתי את דעתי והחלטתי שהם ילכו לאגמים ואני הולך לרנג׳ו להשלים את הטיפוס שכמעט וסיימתי 3 שנים קודם עם הבנים שלי. אז ראינו כבר את הדגלים אבל התחיל שלג ולא ראינו שביל וירדנו.
אחרי ה״טיול התמים״ הלכנו לבית הקפה המצויין והחדש של גוקיו ופגשנו ישראלי צעיר שהכרנו עוד בגורק שפ ונהנינו לשוחח איתו.
חזרנו למלון לארוחת ערב ונעזרתי במדריכים של מטיילים אחרים כדי לשאול את הפורטרים שלנו אם מישהו מהם רוצה לבוא איתי למחרת לפאס.
שניהם ענו שהם באים וסיכמנו שניפגש ב5 לארוחת בוקר ונצא לרנג׳ו
-
עד עתה התאפקתי, לא עוד!
“עינוי” כזה מזמן לא היה, עוקב בדריכות ובהנאה אחרי הסיפור.
נכנס בכל הזדמנות לבדוק התפתחויות.
הפוסט זרק אותי אחורה (רק 22 שנה) עת הלכתי בסובב אנפורנה עם לא מעט בעיות סביב עניין הפורטרים.
בקיצור- תמשיך: קורא כל מילה בשקיקה.
-
תמונות מדהימות דרור.
ושפו ענק לנשים
מכשפת ההימלייה
-
רנג׳ותודות חברים
בבקר קמתי וירדתי למטה כשחשכה עדיין שוררת מסביב. דיפאק הופיע באיחור קל לבדו.
לא ייחסתי לזה שום חשיבות כי זה היה מן יום ״רשות״ עבור הפורטרים ולא היה להם תפקיד בו מעבר אולי קצת להוסיף להרגשת הבטחון ולעזור למצוא את הסימונים אל הפאס וממילא הכרתי את רוב הדרך.
רץ לתפוס את הטיסה שלי…....
-
טיול ארוך. אבל הרבה אחרי צבא…
עוקב במתח.
-
צביקה
יודע שאתה לא אחרי צבא אפילו שאתה כן
. שמח בשבילך שאתה בטיול ארוך שם וגם אני מקווה לחזור לשם ולטיול ארוך. בכל מקרה, יצאנו דיפאק ואני עם אור ראשון והוא ישר הציע לקחת ממני את תיק היום שהיה די עמוס והבהרתי לו שאין שום צורך והוא היום הולך ״פראייר״ בעוד אני סוחב.
בכל הטרק למעט כמה שעות עם דני ביום של הקונגמה לה שבהן הלכנו בקצב טוב (אחרי שהנשים ירדו) נאלצתי ללכת בקצב של אחרים וכאן היה נחמד ללכת בקצב שלי (דני הולך טוב והוא תמיד ה״חלוץ״ שלנו בטיולים בשביל ישראל).
דיפאק הלך לפני בקצב טוב ועצר מידי פעם כשראה שאני עוצר לצלם ונפתח ביננו פער. היו כמה מטיילים משכימי קום לפנינו על השביל אבל על רובם לא הצלחנו לסגור את הפער למרות הקצב המהיר. ככל שהלכנו וטיפסנו השלג על הריצפה היה משמעותי יותר וגם פה ושם ירד קצת עלינו. הראות הייתה סבירה למרות העננים שישבו עלינו כל הדרך וטובה בהרבה ממה שחוויתי שם לפני 3 שנים.
על המפה אם אני זוכר טוב, הפאס רנג׳ו וגוקיו רי נקודת התצפית שמעל גוקיו נמצאים בדיוק באותו הגובה אבל ככל שעלינו היה נדמה שהפאס גבוה יותר ואחר כך הסתבר שהמפה שגויה והרנג׳ו אכן גבוה יותר. המראות היו מאוד יפים לכל מקום שהסתכלת ושמחתי שהחלטתי לעלות לפאס באותו היום.
-
שמתי לב שדיפאק מתחיל למשוך ימינה יותר ממה שהלכתי אני לפני 3 שנים אבל גם אלו שהלכו לפנינו באותו הבוקר נראו שם לפני זה והעקבות שלהם בשלג היו טריות וברורות. הנחתי בהתחלה שהזיזו את השביל ואחר כך חשבתי שאנחנו ירדנו אז מהשביל ובעצם היינו מבורברים ורק במקרה הגענו קרוב לדגלים?
בהמשך השבילים נראו שניהם והתלכדו לאחד ועלו למישורון ובו בריכה קטנה אותה זכרתי. כמה מטרים מעל הנקודה הזו איבדנו אז את הסימונים.
גם הפעם העסק נראה מסובך למרות שהיו עקבות טריים בשלג אבל דיפאק לא התבלבל וניווט על הבולדרים כשמפעם לפעם מתגלה גל האבנים ומרגיע אותי.
עצרתי לצלם שם בבולדרים ורגע הוא נעלם לי….…
עליתי גבוה על איזה בולדר וקראתי לו..
לקחו כמה רגעים והוא הציץ מאיזה בולדר וסימן לי מאיפה לחבור אליו. ראינו כבר את הדגלים ובוודאות הייתי מגיע הפעם גם בלעדיו אבל הוא ללא ספק עזר בקטע האחרון במציאת השביל. עלינו אל הפאס שהיה כבר ריק מהמטיילים שהעפילו לפנינו. היה מאוד יפה. סה״כ 30-50 מטר מעל הנקודה אליה הגעתי עם הבנים שלי אבל איזה הבדל!. גם מזג האוויר היה הפעם טוב יותר. הצד השני היה יפה מאוד גם הוא עם אגם עליו ידעתי.
-
דרור איזה תמונות כייף להסתכל וכל הכבוד לנשים .🖒
-
ממש כייף הסיפור שלך הזה. כמו שמישהו כתב לפני, גם אני נכנסת כל יום (יותר מפעם ביום) לבדוק אם יש חדש..
-
תודה ענת ויעל
שהינו על הפאס כשעה והגיעו עוד רבים מגוקיו.
ירדתי גם קצת לצד השני כדי לראות טיפה טוב יותר את העמק וראיתי עשרות עולים בכיוון ההפוך. עובדה מפתיעה בהתחשב בזה ש-3 הפאסים עם כיוון השעון שמתחיל מרנג’ו כפאס ראשון הוא טרק פחות פופולארי בגלל שההסתגלות בו פחות הדרגתית (בפעם הקודמת לא ראינו אף מטייל אחד כל היום).
ירדנו חזרה לגוקיו, הגעתי לפני 12 בצהריים ומצאתי את שירה (מודאגת) בחדר האוכל עם ספר ביד משוחחת עם זוג ישראלי נחמד בגילנו ששהה באותו הגסט האוס. הם עלו ישר לגוקיו תכננו לחצות את צ’ולה וללכת ל-EBC ומשם “להמשיך בטיסת/סיור מסוק לקטמנדו.
דני וגיתית חזרו רק ב-3 והתחלנו לדאוג כבר אבל באיזה שלב אחרי שאכלנו הם הופיעו והיה גם להם יום מצוין. הם היו אמורים לעזוב את גוקיו למחרת ולהגיע ללוקלה ב-3ימים ברגוע.
עלינו לבית הקפה והיה פשוט כייף. אחרי כחצי שעה פנה והתיישב איתנו בחור ישראלי מקסים והתחיל לדבר איתנו מיוזמתו. אשתו עמדה בתור לקפה וכשסיימה הוא קרא לה ואמר “בואי תכירי” בטבעיות (אני עד היום לא יודע לעשות דברים כאלו).
זוג מקסים וכמו שאמרתי קודם, כל הישראלים שפגשנו במשך הטרק היו מדהימים. צביקה ודורון אמרו על הישראלים שפגשו בטרק הוואי וואש בפרו, “אנשים שגורמים לך להאמין בעתיד המדינה” וכך גם באוורסט.
ישבו אתנו שעה ולא רצינו שילכו והם בגיל של הילדים שלנו (קרה לנו המון בטרקים בנפאל וגם ב- OR2K בקטמנדו).
אח”כ הם הלכו ואנחנו ישבנו ואמרנו איזה כייף בטרק ואיזה חבל שכבר קרובים לסוף. דני ממש רצה להישאר והצטער שלא באו לעוד ימים להצטרף לכל הטרק שלנו וגיתית גם אמרה שאומנם התנאים קשים אבל לא בא לה לחזור ושאיזה כייף כאן וגם שירה התמזגה באווירה ולא רצתה שיגמר. אני קיוויתי להישאר עוד יומיים ולקחת את שירה לאגמים 4,5 ולטפס לגוקיו רי שאת שניהם עשיתי אני לפני 3 שנים.
ב-6 בערב נסגר הקפה וחזרנו למלון לשבת שם בחדר האוכל. דיפאק וצ’ירין ישבו שם עם כל הפורטרים והלכתי להראות להם תמונות מהפאס של אותו הבוקר.
אח”כ ישבנו לשולחן לאכול עם לורה המורה האנגליה מלונדון שמטיילת כבר שנתיים והכרנו עוד בצ’וקונג.
ערב שגרתי למדי עם הרגשה שלא בא לך שיגמר הטיול וזהו. כמה תיאומים ועלינו לישון
לא ניתן היה להבחין בשום רמז לדרמה שעמדה להתחולל באותו הלילה…….
-
גם אני מהעוקבים במתחסיפור נהדר ותמונות נהדרות. תודה רבה! מחכה להמשך הדרמטי.
