"סיפורים" שהיו לי עם פורטרים בטרק האוורסט 2016
-
יפה מאוד
תענוג אמיתי
מפעיל את הדמיון
כל הכבוד!!!
-
"YOUR PORTER IS VERY SICK"חתול וצביה
כן זה הפך קצת סיפור מתח אבל נאמן למקור אחד לאחד…….
האמת שרק אחרי שנתקלים בבעיות מבינים את מרחב האפשרויות האינסופי להסתבכות אבל מכיוון שיש אין סוף אפשרויות אנחנו נפתח כאן רק את זו שהתרחשה אצלנו במציאות ושכל אחד לפי דמיונו יחשוב על מה עוד יכול להתפתח בטיול.
בכל מקרה, בחדר עשינו קצת הכנות שגרתיות לשינה וקצת דיברנו על התכניות למחר כששירה מושכת לכיוון ירידה עם דני וגיתית ללוקלה ואני מנסה להרוויח זמן כדי להישאר עוד כמה ימים בגוקיו ואולי גם לעלות בהמשך מנמצ’ה בחזור לכיוון טאמה שבה עוד לא הייתי(הבנתי שבסבירות גבוה לא נעשה את פאס הרנג’ו ביחד ורציתי לראות כמה שיותר מהעמק שאחרי הפאס).
סיכמנו שנסגור את החלטות בבוקר.
אני נכנסתי מתחת לשמיכות שהחליפה לנו האמא (בעלת הבית) באותו הערב ושירה קראה גם היא בתוך המיטה. היה לנו יום נפלא עם הפאס (לי) וחוויות בית הקפה לכולנו והתרדמה נחה עלי בקלילות.
בערך בשעה 10 בלילה נשמעו דפיקות על הדלת. שירה עדיין קראה ואני לא הבנתי אם ישנתי או לא ורציתי לחשוב שאני מדמיין או שאולי גיתית צריכה משהו?
הדפיקות חזרו ושירה אמרה לי לבדוק מי זה………..
קמתי ונעמדתי ליד הדלת ושאלתי מי זה וקיבלתי תשובה שזה בעל המלון (זה היה הבן/האח המנומס/לקקן תחמן שקיבל אותנו למלון).
שאלתי מה קרה והוא ענה:
YOUR PORTER IS VERY SICK”
“תוכל לצאת אלינו החוצה ולבוא איתנו אליו?”
-
תמונות מקסימות דרור וסיפור מתח במיטבו.
האם נגמרו הימים שפורטרים לוקחים עליהם 2 תרמילים כסטנדרט?
-
נו מה הלאה
-
דרור , היגעתם לגוקיו ולא עליתם לגוקיו רי ? הרי זו גולת הכותרת של המקום .
האגמים הרביעי והחמישי לא מרשימים . אם כבר מגיעים לגוקיו , אז כמובן כדאי ללכת אליהם , אבל התצפית מהגוקיו רי, הרבה יותר יפה .
התמונות מפס הרנג’ו יפות מאוד , אבל מי שלא עולה לפס, התצפית מההר זה הדבר שבשבילו מגיעים לגוקיו .
-
דרור,
עוקבת אחרי הטרק שלכם בעניין, בהתפעמות, בהצדעה לרוח הספורטיבית ובדריכות לבאות : מה קרה לפורטר ?! זה דיפאק שחלה ?! איך המשכתם ?! איך הפורטר המשיך ?!
מחכה שתספר..
התמונות מדהימות, אחת אחת..להצדיע לכם !
-
תודה לכם
יורם?
“המגבלה” לדעתי לפורטרים רגילים היא 20 קילו למרות שאף אחד לא בא עם משקל. לפי המשקל בשד”ת הפורטר שלנו התחיל ~ 19 קילו ואני התחלתי עם ~15 ודאגתי שהמשקל ירד ממני לאט לאט ולא ממנו(כי אכלנו חלק מהמשקל). דני וגיתית היו משמעותית קלילים מאיתנו והיו רק עם תרמיל אחד גדול לפורטר (דני סחב 40 ליטר).
דורון
אני כבר הייתי בגוקיו רי וגם באגמים 4,5 ושניהם מאוד יפים. רציתי ותכננתי לעלות שוב לגוקיו רי וקיוויתי למזג אוויר מושלם כמו שהיה לי בקאלה פטאר לפני 3 שנים.
לנשים הטיפוס לגוקיו רי היה לוקח כ-3 שעות והן היו כבר עייפות מאוד כשהגענו לגוקיו ולא רצו. הזוג בגילנו שפגשנו שתכנן לעבור מגוקיו את צ’ולה טיפסו את גוקיו ולמרות שהם תפסו יום מדהים בגוקיו רי (אחרי שלג) הם נאלצו לוותר על צ’ולה כי האשה שם נלחצה כשהבינה שצ’ולה הרבה הרבה יותר קשה מגוקיו רי ובטח כשיוצאים מכיוון גוקיו.
אני בחרתי ללכת לפאס הפעם (רנג’ו) ולא מתחרט לרגע. הנופים אמורים להיות דומים אבל ההליכה לפאס לדעתי יותר מעניינת. דני מאוד הצטער בסופו של דבר שלא בא איתי לפאס (הם כמובן מאוד נהנו בטיול שלהם. אני בכלל לא הצעתי לו להצטרף אלי אבל בדיעבד גיתית יכלה ללכת לאגמים גם עם לורה האנגליה) …. .
אני אמשיך בסיפור אבל זה לא זבנג וגמרנו וכדאי להבין את ההתפתחויות ולא רק את העובדות היבשות…….
-
התלבשתי אבל נשארתי עם כפכפי הרחצה (סנדלי השורש הישנים נשארו בלובוצ’ה עם עוד כמה פריטים) ופתחתי את הדלת. ראיתי את האח “המנומס” ואת דיפאק…….
האח שוב אמר: YOUR PORTER IS VERY SICK
שאלתי מה יש לו ואיך אפשר לעזור?. “להביא תיק תרופות?”. “יש לו חום?”…….
האח אמר שאין צורך רק שהוא מבקש שאלווה אותו ואולי אם צ’ירין “יראה אותי” הוא כבר ירגיש יותר טוב? (WTF)….
יצאתי מהחדר והתלוויתי אליהם. תהיתי לרגע אם להעיר את דני בחדר ממול אבל לא ידעתי לקראת מה אני הולך ואמרתי “אההה שימשיך לישון” דבר שהצטערתי עליו מאוד מאוחר יותר. ירדנו ויצאנו מהבניין..
מעתה ואילך המילים “הפורטר שלך” הופיעו בתחילתו, אמצעו או סופו של כל משפט שאמרה הנהלת המלון שמלבד האמא והאח ה”מנומס” כללה גם את האח עם הפתיל הקצר (אח תאום ?) שנקרא לו לצורך העניין: ה”עצבן”.
למשפחה יש מלון ישן יותר שצמוד ל-FITZROY בו ישנים “תרמילאים” וגם כל הפורטרים של אורחי הפיצרוי.
הלכנו אל המבנה הישן דרך כמה טרסות בודדות כשאין לי מושג בכלל לאן אני הולך.
נכנסנו אל מסדרון חשוך לגמרי ואחרי כמה מטרים מצד שמאל הייתה דלת של חדר פתוחה שם דלקו מספר פנסי ראש.
בתוך החדר היו 8-6 פורטרים וה”עצבן” כאשר במיטה הרחוקה מהדלת שכב צ’ירין ללא תנועה חיוור כמו קיר מסויד לבן כשמידי פעם אוחזת עווית את פרצופו או מלמול בלול חסר משמעות יוצא מפיו.
ראיתי אותו ואמרתי להם ישר: “יש לו מחלת גבהים!. הוא הגיע לגובה 4900 מטר בטיסה וכנראה לא עשה הסתגלות מלאה”.
היו שם איזה פורטר או שניים “יודעי דבר” ודוברי אנגלית שאמרו לי “ככה לא נראית מחלת גבהים”……..
-
איזה פורטר ניסה להושיב את צ’ירין בכח אבל הגוף שלו היה קשיח והוא מלמל ונהם ונראה כאילו הוא מתנגד עד שוויתרו לו ושחררו אותו לשכב במקומו.
העצבן ניסה להסביר ואמר:
“תראה זה לא מדעי, אבל האגם הזה קדוש והפורטר שלך עשה משהוא רע לאגם. היה לנו פה אוסטרלי לפני שנתיים שגם הוא כמו הפורטר שלך עשה משהו רע לאגם וזה בדיוק מה שקרה לו”. לא הצלחתי להשתכנע לגמרי…
אח”כ אמרתי לו תשמע הוא מבוטח בוא תזמין לו מסוק ותפנה אותו (אסביר בהמשך) אבל הוא ענה שאף מסוק לא טס בלילה (כנראה צודק) והפינוי צריך להיות רגלי עם אלונקה למצ’רמו שם יש בית חולים שדה ומרפאה שמדריכה ומטפלת גם במחלת גבהים (עובדה נכונה).
ואז הוא הוסיף:
“תראה, זה עניין הומני אנחנו חייבים לנסות להציל את החיים שלו”
התחלתי להבין כבר הרבה קודם לאן זה הולך אבל אמרתי : “קדימה שיורידו אותו למצ’רמו”.
(רק להבהרה, הפורטרים שהיו שם היו כולם כולל דיפאק פורטרים של תיירים וקבוצות וכבר “היו בעבודה” עם טרקרים)
הוא אמר: “כן, אבל צריך לשלם לפורטרים”.
אמרתי: “בסדר, כמה צריך לשלם?”
הוא ענה: “תראה אנחנו בסה”כ מנסים להציל את החיים של הפורטר שלך”.
באותו שלב נכנסה האמא לחדר ובידה מגש עם גחל לוחשת, צ’אי מסאלה, ענף ירוק מהשיח שצומח בגבהים האלו ואיזה תבשיל?.
מכיוון שהיה להם הסבר למחלה המשונה, הם ניסו את הטיפול הנגדי…….
האמא הניחה את הענף על הגחל ועשן סמיך החל לעלות ואז היא החלה לסובב את כל המגש מעל צ’ירין בדומה לטקס הכפרות כאשר המשקה נשפך בתוך המגש ומעלה עוד עשן בריח קצת שונה.
צ’ירין והאגם לא התרשמו והמצב לא השתנה.
שאלתי את האחים למה מחכים וביקשתי שיתקשרו לסוכן שלי בקטמנדו. שאלתי שוב כמה כסף צריך לשלם לפורטרים.
הם שוב אמרו:“תראה, זה עניין הומני ואנחנו מנסים להציל את החיים של הפורטר שלך”. הפורטר שלך סחב לך את התרמיל כל הטרק ועכשיו צריך לדאוג לחיים שלו.
אחרי כמה רגעים שני פורטרים שלא התרשמו כל כך מתרופות הסבתא של האמא הושיבו שוב בכוח את צ’ירין ונתנו לו כמה זאפטות מהסוג שגם אם הן לא מעירות מתים הן לפחות אמורות לבטל קללות של אגמים אבל גם כאן המצב נשאר ללא שינוי.
האמא חזרה לחדר במצב חצי היסטרי (או שהיא שחקנית מעולה) ואמרה לי:”
“תראה מה עשית לנו, אתה הבאת לכאן את הפורטר הזה שלך ועכשיו קח אותו מכאן”.
העצבן תפס את האמא והוציא אותה מחוץ לחדר והמנומס ישר התנצל ואמר “בוא נלך להתקשר לסוכן שלך, אדוני”.
-
אתה עושה לנו את זה במנות קצובות כמו סופר מתח מעולה..
-
אפשר להבין את בעלי המלון (למרות שאני כבר לא חבר שלהם).
נכון שבקומבו הם נחשבים לעשירים אבל גם הם במנטליות של הישרדות, ניצול הזדמנויות וקומבינות וגם אצלם העתיד לא מובטח בכלל. יכולה להיות מחר רעידת אדמה או שיטפון מאגם קרחוני או כל סיבה אחרת שתמנע מתיירים להגיע במשך שנה או שנתיים ואז גם ה”עשירים” יהיו בבעיה.
מכיוון שכך אספר על גסטהאוס אחר שהבעלים הוא כן חבר שלי. שמו מינגמה או לייתר דיוק מינגמה שרפה ויש לו גסטהאוס מצליח בנמצ’ה שאותו הוא מנהל ובנוסף את הגסטהאוס הכי טוב בצו’קונג. הייתי אצלו ב-2013 בנמצ’ה גם בהלוך 2 לילות ובחזור לילה וגם בצ’וקונג 3 לילות.
כשהגענו הפעם הלכתי אליו אחרי שהפורטרים הראשונים לקחו אותנו למקום שלא אהבנו. הוא זיהה אותי חיבק אותי עשה לי הנחות בלי שאבקש, נתן מגבות גדולות וריחניות למקלחות בלי חשבון וטעינות חשמל בחינם. גם אצל אשתו בצ’וקונג הוא דאג לנו יפה (למעט המגבות שב4700 מטר קצת יותר קשה לספק) ובעצם עלה לצ’וקונג אחרינו והיה שם במקביל אלינו. התייחס אלינו ממש ממש יפה אבל הנה סיפור……
כבר ביום שהגענו לצ’וקונג (יותר משבוע לפני גוקיו) ראינו סיני אולי בגילינו שנראה (לי
) ישן. כל היום ישב כמו זומבי בחדר האוכל אבל מהר מאוד הנשים אמרו לי “אתה לא רואה שהוא חולה?”.זה משום מה קורה הרבה לסינים שכמו שלמדנו משאלות ושיחות אתם מזלזלים או לא יודעים את כללי ההסתגלות לגובה?. הרבה מאוד פינויים מוסקים ראינו כל הטרק….
כשפגשתי את דורון בגוקיו לפני 3 שנים הוא סיפר לנו בהקשר של מחלת גבהים: “היה איזה סיני בגורק שפ…...”.
אז גם אצלנו “היה איזה סיני בצ’וקונג שהיה חולה במחלת גבהים”. זה לא נראה דומה בשום צורה ל”מחלה” של צ’ירין שכבר נראה בדרך ל……. אבל גם הסיני הזה סבל וסבל וסבל יומיים עד שמישהו (אולי הוא עצמו) החליט להפעיל את הביטוח שלו ולפנות אותו במסוק. מי שטיפל בנושא של הסיני והזמנת המסוק לבית החולים לקטמנדו היה מינגמה עצמו (אשתו הנחמדה המשיכה בשגרת הטיפול השוטף בגסטהאוס). מינגמה ישב עם האייפון 6S שלו ועשה את כל הטלפונים הנדרשים וכנראה עוד כמה כדי “לנצל את המסוק עד הסוף”.
כשהגיע המסוק לצ’וקונג התחילו קודם לפרוק ממנו את הביצים הטריות והירקות היפים שהגיעו מקטמנדו (או לוקלה) ואח”כ את המוצרים הקשים ואחרי שרוקנו את המסוק העלו את הסיני ויאללה לקטמנדו. רגע בעצם מינגמה היה צריך כבר לחזור לנמצ’ה באזר באותו היום אז הוא עלה על המסוק ש”הקפיץ” אותו לנמצ’ה באזר עם הסיני החולה ורק אז…….
טוב הסיני ההוא רק סבל….
אגב, דני וגיתית הזמינו אצל מינגמה בנמצ’ה חדר עם מקלחת צמודה ל-11 לאוקטובר. כשהגיעו, היה לו חדר “רגיל” בשבילם אבל את זה שהם הזמינו הוא “מכר” לקבוצה איטלקית שכנראה מביאה לו יותר כסף …..
מכל מקום, המנומס ואני חזרנו לקבלה של הפיצרוי והעצבן הצטרף חיש קל
-
לקחתי לי איזו אתנחתא קטנה מהסיפור ההזוי הזה
, לפני שאני חוזר להמשך ההשתלשלויות שאירעו באותו הלילה……למי שתוהה לרגע?, אז כן אפילו לי האירועים האילו שקרו לפני חודש נשמעים כסיפור דמיוני אבל הם לא…..
-
גמרת אותי עם הטיזינג.. מה ההמשך???
-
האווירה עם 2 האחים בקבלה הייתה הרבה יותר נינוחה. השעה הייתה כבר 10:30 בלילה לערך והאורות בכל המלון היו כבר כבויים מזמן אבל בקבלה הייתה תאורת חירום ותקשורת אלחוטית והם ניסו להתקשר לסוכן שוודאי היה כבר ישן לפי המספר שנתתי להם. הם אמרו לי
”הסוכן יושב בקטמנדו ואין לו מושג מה קורה בשטח (כך גם אמרו לי הפורטרים שנטשו בלובוצ’ה למרות שהם ידעו שהדריך באוורסט ו”בא מהשטח”). “האנשים מקטמנדו הם אנשי עסקים ואיך הם יכולים לעזור?”.עניתי שאני רוצה לדבר אתו ושיסביר להם שהפורטר מבוטח ואולי גם ישלם להם (הם כביכול מקבלים כרטיסי אשראי) או לפחות שיגידו לו כמה כסף הם רוצים….
הם באמת ניסו להתקשר….
לא יודע למה לא ניצלתי את הזמן “הרגוע” והשקט הזה לעלות 2 קומות ולהעיר את דני שיצטרף אלי. טעיתי בשיקול הדעת ביג טיים. אולי חשבתי שה”נפאלים” חיש קל יסגרו ביניהם את הפרטים והפורטרים ישימו כבר את צ’ירין על האלונקה (שלא היה לי מושג שהיא בכלל קיימת) ויטיסו אותו למטה.
אחרי כרבע שעה הם יצרו קשר דרך גורם שלישי בקטמנדו שמעו את הצילצול והעבירו לי את הטלפון. לא יודע כמה זמן זה לקח אבל בסוף מישהו ענה. זה לא היה הסוכן אני הזדהיתי והוא אמר שהוא חבר של הסוכן ואפשר יהיה לדבר עם הסוכן רק בבוקר. לא ידעתי איך לבלוע את זה אבל אמרתי שזה מקרה מאוד מאוד דחוף ושינסה לגרום לו להתקשר בדקות הקרובות. לא האמנתי שיקרה משהו וכמו טמבל שוב לא עליתי לקרוא לדני ואין לי מושג בכלל על מה דיברנו שם ……
מקץ כמה דקות הטלפון שלהם צילצל!.שמעתי קול נשי והם אמרו לה משהו בנפאלית וישר העבירו את הטלפון אלי. זו הייתה האחות של הסוכן שמנהלת איתו את הסוכנות אבל האנגלית שלה רק קצת יותר טובה משל דיפאק.
אמרתי לה שתשיג את אחיה בדחיפות.
עברו עוד כמה דקות ולא להאמין……
הטלפון צילצל והסוכן היה על הקו ושוב הועבר אלי מייד. תיארתי לו את המצב והוא אמר: “כן, שיורידו אותו באלונקה ושאשלם להם והוא יחזיר לי בקטמנדו את הכסף”.
אמרתי לו שישאל אותם כמה הם רוצים כי אין לנו הרבה כסף וכמו שהוא יודע הוצאנו המון כסף על להגיע ללוקלה במסוק (ידעתי שהם שומעים וקיוויתי שזה מוריד את המחיר...). הוא דיבר אתם אבל מחיר לא נקבע.
אני חשבתי לעצמי שניתן להם 100$ שזה הרבה יותר ממה שהפורטרים יקבלו אבל הייתי מוכן נפשית וגם היה אפשרי לגרד 100 מאצלנו ו100 מדני?.
לא שמעתי שום מחיר מהם. ביקשתי שוב את הסוכן והוא אמר אין מה לעשות, “שלם להם מה שיבקשו ואני אחזיר לך”
יצאנו חזרה אל החושך בדרך למלון הישן….
כשהגענו המצב של צ’ירין החמיר והוא היה יותר לבן וקצף לבן יצא לו מהפה. היו דיבורים קולניים של הפורטרים ונדמה לי שפורטרים אחרים ניסו עוד כמה פעמים את הזאפטות…..
לפתע הופיעה בדלת תיירת צעירה ונאה שהיה נראה שיצאה מהמיטה הרגע (היו כמו שאמרתי גם תיירים תרמילאים במלון הישן) ואמרה באנגלית שלא הסגירה שום מבטא: “אולי תשמרו קצת על השקט, יש כאן אנשים שמנסים לישון ויש לנו יום ארוך מחר”.
האחים מיד הסתערו עליה בצעקות: “יש לנו כאן מקרה חירום עם בנאדם שעומד למות ואת דואגת לשינה שלך”.
התיירת לא התבלבלה ולא ענתה ונכנסה לחדר הדחוס באנשים. היא נתנה מבט בצ’ירין ואמרה:
“אני כבר חוזרת”
-
הלילה כבר לא נישן
-
וואלה דרור איזה סיפור מותח!!לא יאומן שזה קורה במציאות ואיך תמיד יש בעיות עם הפורטרים .זה מלמד שצריך לסמוך רק על עצמנו !!המשך לספר את הסיפור המותח כמו שגולני אמר לא הולכים לישון חחחח.
-
היא חזרה אחרי כמה רגעים, פילסה את דרכה למיטה של צ’ירין והתישבה לידו……
היה בזה משהו מדהים ומעורר כבוד.
בחורה צעירה נכנסת על דעת עצמה לחדר צפוף שבו כ-10 גברים ומתמקדת בחולה שעל המיטה לפניה.
השתרר שקט……
היא ניצלה את השקט ואמרה באנגלית, בטון סמכותי:
“אני פרמדיקית מוסמכת והחברה שלי שמייד תצטרף אלי היא רופאה. אנחנו נבדוק אותו ונראה איך אפשר לעזור לו”.
כל תשומת הלב בחדר הופנתה אליה כעת והיא התחילה לבדוק את צ’ירין בקור רוח ובמקצוענות. דופק, אישונים, הקשיבה לנשימה ועוד דברים שאני לא זוכר…
הכבוד הראשוני שאני הרגשתי כלפיה החל להתחלף בהערצה…….
אחרי דקות מספר הופיעה חברתה ונעמדה מאחוריה
הפרמדיקית החלה לעדכן את הרופאה בשקט ולהעביר לה נתונים ואני שהייתי קצת יותר רחוק אימצתי את האוזניים…….
WTF לא הייתי משוכנע אבל עוד כמה מילים ביניהן וזהו זה….
הן מדברות בינהן עברית!
אני הרגשתי גאווה לא מוסברת
. שתי הצעירות השפיציות האלה הן ישראליות...(וגם עכשיו אני מתרגש לכתוב את זה)
-
דרור, אתה לא יכול לעשות לנו את זה..!! -
The twist בסיפור המתח שלך דרור!אתה באמת עושה עבודה של מותחן .
-
אם עד אז מי ש”ניהל את האירוע” היו האחים והאמא עם המגש (עם קצת “עזרה פיזית” מכמה “פורטרים מנוסים”), הרי שמרגע זה “הצוות הרפואי” לקח את המושכות לידיים.
הפרמדיקית תחקרה ביסודיות את הפורטרים: “מי מצא אותו ככה?”, כמה זמן הוא במצב הזה?”, “מי היה איתו במשך היום?”…….
אני כמובן סיפרתי את מה שידעתי אני והיא והרופאה העלו ובחנו יחד היפותזות רפואיות. אני לא יודע לחזור על המינוחים הרפואיים המקצועים הרלונטים שהן הזכירו אבל כששאלתי הן “תירגמו לי את החשד העיקרי זה ל”פירפור” ? ואמרו שאולי זה התקף אפילפטי אבל ככל שעובר זמן והוא לא חולף הופך לפחות סביר.
הן אמרו שזה לא בהכרח מחלת גבהים ויכול להיות שזה משהו אחר ושאין להן שום תרופה מתאימה עבורו והן ממליצות להוריד אותו בהקדם למצ’רמו.
האחים אמרו עכשיו :” צריך 10 פורטרים להוריד אותו באלונקה ו-50$ לפורטר”.
אמרתי להם שאין לי סכום כזה וניסיתי קצת להתמקח (האמת שהתביישתי קצת מול “הצוות הרפואי” אבל לא יכולתי להישאר ללא כסף להמשך הטרק כשאני בגוקיו).
האחים לא שינו את דעתם וביקשתי שיתקשרו לסוכן. הפעם הם השיגו אותו מייד והעבירו לי אותו כשהוא על רמקול.
הסברתי לו שהם רוצים ממני 500$ ושאני לא יכול לתת להם סכום כזה והוא ענה:
“They are only money minded”
העצבן ששמע את השיחה חטף את הטלפון מיידי ונכנס בצעקות וקללות בסוכן בנפאלית כשהמנומס עוזר לו בצעקות משלו והם התחילו לריב איתו בטלפון.
סוף סוף החלטתי ללכת להעיר את דני. אמרתי להם:
“אני לא יכול לעשות את זה לבדי ואני הולך להעיר את חבר שלי שיצטרף אלי ויעזור לי בהחלטות”.
השארתי אותם לצעוק על הסוכן ועזבתי את החדר ….
