קולמר בחנוכה בשידור חי
-
זהו מיד כשחזרנו בין הכביסות והסידורים החלטתי לכתוב את הבלוג, שלא כמו שהבלוג של הקיץ שעדין לא הסתיים.
-
איזה יופי! את זריזה..
אין על אלזס,על קולמר,כל העיירות כמובן ושטראסבורג!
הפנסיון שלנו,של מירים,ממש קרוב לבית הכנסת.עברנו שם כמה פעמי.לצערי לא הסכימו לנו להיכנס
,היינו 2 נשים,אני וויק,אמרנו שאנו ישראליות..שנה אחרי זה התקבלנו יפה מאוד בבית הכנסת בסלסטה,להדלקת נרות ותהלוכת “אור לגויים”
יצא לנו להיות רק בפרייבורג(יער השחור) בדצמבר.ללא ספק קולמר עדיפה.ניחוח מיוחד..
אני עדיין לא סיימתי את ריגה..זאת אומרת לצרף תמונות.
-
אמה היקרה, פעם הבאה שאת בקולמר תתקשרי אלי קודם ואדריך אותך אך להיכנס.
הבלוג מוכן בגרסא ראשונית בלבד ,
בחורף מתפללים במבנה בית הכנסת אבל בבית כנסת קטן יותר שיש שם , זה קורה בכל אירופה כי יקר מאוד לחמם את בתי הכנסת הגדולים.
-
ייי
-
חח ששרדת טיול עם הילדים החולים בלי להתפרץ בבכי. נכנסתי גם לבלוג וקראתי אותו במבטא צרפתי!
יצאנו ליום באלזס בטיול שלנו ליער ואני חולמת להגיע בזוג, במיוחד בכריסמס אבל בעלי הרגיש לקור….
(אגב – 4 מעילים דחפתי לתוך שקית ואקום אחת ואפילו בלי שואב אבק. לסבב הבא של c&a )
-
אני בטוחה שתהייה פעם נוספת
כן,גם בבודפשט,מתפללים בבית כנסת הקטן,למרות שגם הגדול פתוח..אולי לא לתפילות בוקר המוקדמות..
שנה שעברה קבוצת פורום שלנו ביקרה באלזס ויצא להם להיכנס לבית כנסת.
יפה וחמוד מאוד.
דופי, אפשר לארגן קבוצת בנות של בעלים “קר לי מידי”
-
כל הכבוד ציקי על הזריזות בהעלאת הבלוג
ברוכים השבים !!
-
דופי – תודה על התמיכה, השפעת עוד כאן
עם הקניות היה נס פח השמן והכל נכנס
ועוד נתנו לנו לשלוח את הטרולים לבטן המטוס ולהכניס בהם מה שנרצה. חבל שלא חשבתי להכניס את הקרם שנשאר בתיק יד והוחרם
ובשביל הצרפתית שיר ערש אותו שרתי בשבת עם הבנות נוסטלגיה מזמן שהיו קטנות
https://m.youtube.com/watch?v=LB-RUwDaz20
אמה – תארגני טיול בנות מהר,
מנהג אלפסי מעניין הוא לעטוף את התינוק בבד רקום עם שמו בברית המילה.
את הבד כורכים סביב ספר התורה בהמשך והוא מלווה את היחד גם בחתונה וגם בתכריכים בסוף.
ראינו שם בבית הכנסת את הבד הזה עם שם הילד רקום. ראיתי את המנהג הזה גם בפראג.
איריס- תודה , אם לא הייתי כותבת מיד הסוף היה כמו הבלוג של הקיץ שעדין לא נכתב.
ועוד משהו קטן הכפור על האדמה הזכיר לי את הראיון שעשיתי עם סבתי על תקופת השואה במסגרת עבודת בית ספר, סבתא שלי סיפרה על הרעב הגדול והצורך לחפור באדמה הקפואה עם הידים להוציא תפוחי אדמה.
ניסיתי שוב להעלות תמונות ולא מצליחה
