הצילו,שמישהו יעצור אותי מהטירוף הזה בבקשה.
-
אני בהתמכרות קשה מאוד וזקוקה לעזרתכם.לדעתי זה כבר משהו נפשי.
מאז ומתמיד אהבתי לנסוע.
זה התחיל פעם אחת בשנה,הילדים היו קטנים עבר לפעמיים,הילדים קצת גדלו עבר לשלוש פעמים בשנה,הילדים התבגרו זה הפך לארבע וחמש.
עוד שבוע נוסעת שוב לטיול גיפים בגיאורגיה למשך 4 ימים,פחות מחודש בארץ וזאת הפעם השישית בפרק זמן של פחות משנה.הטיולים שלי קצרים ויחסית קרובים(למעט תאילנד)בגלל אילוצי עבודה.
כל שנכתב עד עכשיו לא בא ממקום של התרברבות אלא ממקום של מצוקה.
אני לא מהמעמד העליון,מצבי הכלכלי לא זוהר ואם זאת אני לא יכולה לעצור את הטירוף הזה,את החיידק שנכנס לי עמוק בנשמה.יודעת שזה בא ממקום של פיצוי על זה שאני בנקאית 25 שנה וכבולה באיזור הנוחות שלי,אין לי את האומץ לקום וללכת.משוטטת לי בדימיון בחלום ובמציאות בעולם וזה מה שעושה לי טוב.
אבל מה הלאה…...כמה איגואיסטית אני יכולה להיות?לחשוב רק על עצמי.
מה עם העתיד של ילדיי?האם לא עדיף לחסוך בהוצאות?
האם יש היגיון בכמות הנסיעות האלה?
איך אני עוצרת את זה?
באמת זקוקה לייעוץ.
-
זה כמו לפנות לנוטלה או ללינדט ולבקש סיוע בגמילה משוקולד …
רק אומר ….
-
גשי לבית האבות הקרוב למקום מגורייך ותשאלי את הקשישים הסופרים ימיהם לאחור על מה הם מצרים יותר: על מה שעשו או על מה שלא עשו.
-
מאד מעניין שהתחלת את הדיון הזה כאן ושווה להקדיש לו מחשבה
חלק גדול מהכותבים והחברים כאן “מכורים” לנסיעות לחו”ל
חלק מהחברים כאן אפילו מכורים ללדבר ולכתוב על נסיעות לחו”ל כי זה מחזיר אותם לחוויות של הנסיעה שלהם או נותן להם חומר למחשבה על הנסיעה הבאה.
נסיעה לחו”ל היא יציאה מהשגרה.
היא לחוות חיים “אחרים” בלי באמת לעזוב את אזור הנוחות שלנו שהוא מקום העבודה או המשפחה או החיים הרגילים שלפעמים מתסכלים או קשים. ביציאה
לחו”ל אנחנו “כביכול” משאירים הכל מאחור ועוברים לעולם אחר בו האפשרויות הרבה יותר מגוונות.
למרבה מזלנו וכמו שמהפכת הסלולר השפיעה על ירידה מהותית במחירי החבילות חלה גם מהפכה בשנים האחרונות במחירי הטיסות לחו”ל, נכנסו המון חברות חדשות לשוק וכיום בהחלט אפשר לטוס לאירופה ואף למקומות רחוקים יותר במחירים מאד סבירים.
אני אישית דוגל בצבירת חוויות ולא רכוש. אגב יצאו על זה כמה מחקרים לאחרונה ובטח מישהו גם יפנה אליהם.
לי למשל שווה יותר ליסוע 4-5 פעמים בשנה ולא להחליף את המכונית בתדירות גבוהה.
אלו סדרי עדיפיות ולא צריך להתבייש בכך. זה נראה לי לגמרי לגיטימי.
כל עוד לא מתפרעים ולא מוציאים מעבר ליכולתינו זה בהחלט נראה לי תחביב נפלא ושווה השקעה.
השאלה היותר מהותית ומעניינת וקשה לתשובה היא למה אנחנו רוצים “לברוח מאזור הנוחות שלנו”?
-
לא נראה לי שהפורום יכול לעזור. זה קצת כמו לפנות ליועץ להתאמת יינות כדי לשאול איך נגמלים מאלכוהול… אם זה באמת מציק לך, הדרך הכי טובה היא לפנות לאיש מקצוע – שזה יכול להיות מקצועות שונים, פסיכולוג או מאמן או אפילו לדבר עם יועץ כלכלי או הבנק כדי להבין האם הנסיעות הללו בגבול ההיגיון או מאיפה אפשר לחסוך בחיים בכלל כדי למצוא את הכסף לנסוע. אין לנו שום ידע על חשבון הבנק שלך או רמת ההוצאות שלך בטיול/בארץ או מצבך הכלכלי בכלל כדי לחוות דעה אם זה מוגזם או סביר כלכלית.אוכל רק לומר כמה עצות כלליות:
1.חו”ל זה מותרות. אם אי אפשר לעמוד בזה כלכלית או שזה כרוך בכמה ימים של הנאה ואחר כך חודשים של דאגה מסירה שינה, עדיף לוותר. ובכל מקרה, כדאי להתמודד עם הדאגות הכלכליות בהשגת שליטה ומידע: לבדוק גם בארץ מה רמת ההוצאות החודשית לעומת ההכנסות כדי לבדוק האם באמת יש סיבה לדאגה (לי יש דיסלקציה מתמטית וכבר קרה לי שדאגתי לחינם כי חישבתי לא נכון או כי פספסתי דברים מסוימים), ואם יש, אז לבדוק מהן ההוצאות הקבועות ואיפה אפשר להוזיל/לקצץ כדי לתת יותר אורך נשימה.2. אשלים את דבריו של צחצח המטייל: גם אני בעד צבירת חוויות על פני רכוש ודברים חומריים, גם בארץ הוצאותיי מאוד מצומצמות (איזה להחליף רכב, יש לי רב קו...), ובבחירה תמיד משהו חווייתי – לאו דווקא חו”ל – יהיה על חשבון שופינג. אם זה מאוד חשוב לך, בדקי האם את יכולה לשנות את סדרי העדיפויות בארץ כדי לפנות כסף לטובת חוויות.
אגב, כשהיתה לי פנטזיה על יעד מאוד מורכב ויקר מחוץ להישג ידי, חסכתי לו בקטנה, סכום קטן מדי חודש במשך 9 שנים תמימות, כשלא יצאתי מישראל ב-5 שנים לפני הנסיעה כלל וכלל וגם לא בכמה שנים אחריה – וזה עוד נסיעה שהחלק הפחות מורכב בה היה תרמילאות, עם אוהל ואכסניות כדי להתאים לתקציב. והיה לגמרי שווה את זה. צריך להגדיר מה רוצים, כמה זה עולה (ואיפה אפשר להוריד בעלויות) ומה היתכנות הכלכלית, ולעשות את הויתורים שצריך.3. אפשר לטייל בזול, אם ההוצאות מטרידות אותך. זה לא תמיד קל, צריך לעשות ויתורים, אבל אפשר. אני עצמי שהיתי בשנה האחרונה חודשים ארוכים בחו”ל במחירים מגוחכים, לפעמים חודש במחיר שאדם אחר היה מוציא על שבוע. שוב, סדר עדיפויות: כיף, חוויה, באים אצלי בראש על פני רמת מקום הלינה למשל (אבחר במקום נקי ובטוח, רצוי עם המלצות טובות, אבל בסופו של דבר יש לי צורך רק במיטה ומקלחת לסוף היום, זהו) או מסעדות יקרות. טיולים מבוססים תחבורה ציבורית, לא מאורגנים, נטולי שופינג, לפעמים בבישול עצמי או עם הישענות על אוכל רחוב (באסיה) או אוכל זול, כשהחוויה היא העיקר.
-
היי,
בחרתי לפתוח את הדיון כאן,כי כאן אנשים יבינו אותי או את הסריטה שפיתחתי.
גם אני מאלו שמעדיפות לרכוש חוויות על פני רכוש.אך בתדירות כזאת אני רוכשת חוויות על חשבון חובות(אני ישנה טוב בלילה,הכל טוב חיה ככה שנים).לצערי מתעלמת מהעתיד.
הצהרתי בסוף שנת 2016 ששנת 2017 תהיה שנת רגיעה ומיתון.חשבתי שאחזיק מעמד כמה חודשים ללא נסיעה.
עוד לא החלה השנה,כבר נוסעת שוב.
פעם כשהיינו זוג צעיר,בעלי הכריז...השנה לא נוסעים,קונים מזגן לסלון(פעם זה היה גם מאוד יקר)באמת לא נסענו.
פעם בעלי היה שם לי ברקסים.היום הוא מבקש ממני לסגור משהו בקטנה.
לשאלתך למה אנחנו בורחים מאזור הנוחות?עובדים מאוד קשה,חיים בלחץ ומחפשים לברוח בכדי להטעין מצברים עד לעונג הבא.
-
שאפו.
את זה לא הייתי עושה,וגם לא מצליחה לעשות.
לא לנסוע שנים בשביל לחסוך ליעד ספציפי,זה לא אני.אבל אשמח לנסות כחלק מהגמילה
-
ראשית, טירוף כזה על כולנו. ילדים? הם חשובים, אבל אנחנו יותר חשובים.
שנית. חשבתי בתחילה שזו פנייה של שרה נתניהו.. היא הרי נוסעת על חשבון כל ילדי ישראל..חשבתי שנמאס לה..
שלישית, תמשיכי ליסוע עוד ועוד. טוב שאת נוסעת רק עם בעלך.. תחשבי על כך שלא תוכלי להיגמל ובעוד כמה שנים תמצאי עצמך בעוד טיול גיפים בגאורגיה ולידך יושבת המטפלת הזרה שלך… סעי היום כמה שיותר אבל, עם בעלך…
אני מאחלת לך שיהיה לך תמיד, הזמן, הכח והיכולת ליסוע, גם אם זה טירוף.
דרך אגב, גם אני מכורה..וטוב לי עם זה.
-
זה באמת לא המקום לפתור את הבעיה. אמנם אני מזדהה, אבל אם את מרגישה שאת לא שולטת בזה (דיברת על חובות, ושלא נשאר כסף לילדים), אולי כדאי לפנות ליעוץ מקצועי. אולי לארגון פעמונים.
-
כמו בכל התמכרות שהיא, יש תהליך של הקהיה. בנסיעות הראשונות היתה, אני בטוחה, ההתרגשות של הנסיעה לשדה התעופה, הדיוטי, המטוס....עכשיו אני בטוחה שכל אלו לא "מזיזים" לך. אני חושבת שבעצם ככל שנוסעים יותר, ההנאה מצומצמת וממוקדת יותר. אני לא יכולה להגיד לך מה לעשות אבל לדעתי בטווח הארוך את מפסידה, ואני לא מתכוונת לכסף אלא לסוג של חווייה חזקה שמתפוגגת לה לאט לאט והופכת פחות ופחות משמעותית. אני מאוד אוהבת לטייל בחו"ל אבל קבלתי החלטה מושכלת לשמור על זה כחווייה מיוחדת, לא להפוך את זה לשיגרה.
-
ראשית: מי כמוך (כך אני חושב) בנקאית, יכולה לתת תשובה מושכלת יותר טובה משאר בני האנוש? (מתן עדיפויות כספיות)
שנית: תמיד אפשר לעבור ולהתגורר בחו”ל ואז, ה’טירוף’ יפסק !
שלישית: זוכרת את הסרט (הנפלא לדעתי) עם רובין וויליאמס (ז”ל) שאוסף חלוקי נחל בתוך פאוץ’ עור קטן מכל מקום שבו ביקר? וכמה טוב זה עושה לו כשהוא ממשש מדי פעם את האבנים.
ואחרון: בסקר שנעשה, מתברר, שהמקום שבו קורים הכי הרבה סטוצים (אקס-מרידג’) קורים במקצוע …….. הבנקאות.
אני חושב ש’הגמילה’ אינו דבר כל כך מסובך.
-
אני ממליץ להבחין בין נסיעה מכסף שיש לכסף שאיןצבירת חובות בעייתית גם בגלל שהיא מצמצמת את מספר הנסיעות שאת יכולה להרשות לעצמך.
הכסף יוצא על תשלום ריבית במקום תשלום על כרטיסי טיסה.
תיעדוף כסף שיש עניין אחר.
אם את שמה את הילדים בראש השאלה מה נראה לך שהם יעריכו יותר, שליש דירה בראש העין או זיכרון של שנה אחרי שנה של חוויות משפחתיות?
אם את שמה את עצמך על ראש שמחתך גם כן השאלה מה את תעריכי יותר, הזיכרונות והחוויות המשפחתיות או הסיפוק במתן עזרה כלכלית לילדים
ועוד אם את שמה את עצמך על ראש שמחתך, מה מצב החיסכון הפנסיוני שלך? האם תגיעי לפנסיה שלפחות תוכלי לחיות ממנה או שיצלמו אותך במהדורת החדשות כעוד זקנה שאוספת תפוחי אדמה רקובים למחצה מפח האשפה בשוק?
האם בעלך יצטרך להמשיך לעבוד כשומר בקניון בגיל 75 כדי שתוכלו להפעיל חימום בחורף?
את צריכה לענות לעצמך, לא לי….
-
שליש דירה....הבחירה היא בין זכרונות טובים להורים או שליש דירה? ברור שהילדים יעדיפו שליש דירה...מזל שלא הם המחליטים. אבל שוב- התמכרות היא התמכרות ורק חזקי האופי מצליחים בגמילה....
-
שני הגרוש שלי…
אני חושבת שעד גבול מסויים אין אם זה שום בעייה. היום הנסיעות לחו”ל הוזלו מאוד, ולא רק אצלך מספר הטיולים לחו”ל הלכו ועלו – אפשר לשמוע את זה בכל פעם שמדווחים על הסטיסטיקות של מספר הנוסעים בנתב”ג. זה בסדר גמור לעשות משהו שאת אוהבת, במיוחד אם את מוותרת על דברים אחרים שאנשים מוציאים עליהם הון כמו למשל – קניית בגדים יקרים, קוסמטיקה וטיפוח ושיפוצים לא הכרחיים בבית. כל אחד וסדרי העדיפויות שלו – אם זה מה שאת עושה בכספך הפנוי אז זה בסדר גמור. אני לא חושבת שאת צריכה לחפש הסברים לסיבה שאת אוהבת כל כך לנסוע – זה מובן לחלוטין (במיוחד בפורום הזה
) ואני לא חושבת שזה רע להשאר באיזור הנוחות שלך – מקום עבודה טוב ויציב זה דבר חשוב מאוד שהרבה אנשים היו רוצים, זה נותן לך ביטחון כלכלי ומאפשר לך לעשות גם דברים שאת אוהבת. החיים גם ככה מזמנים לנו הרבה פעמים תזוזות לא רצויות מאיזור הנוחות שלנו 
לגבי עזרה לילדים, כמובן שזה תלוי במשפחה אבל לדעתי זה לא נכון שלא תעשי מה שאת אוהבת במיוחד אם את מוותרת על דברים אחרים כדי לעזור כלכלית לילדים – אני לא הייתי מצפה לזה מההורים שלי…
השאלה הכי חשובה כמובן היא איפה הגבול. ברור שאם אתם נכנסים לחובות בעקבות הנסיעות אז זה לא תקין. כן חשוב מאוד גם שיהיו חסכונות לכל צרה שלא תבוא, ושהנסיעות לא יבואו על חשבון החסכונות האלו. אני חושבת שאם את לא עוברת את הגבולות האלו את יכולה לקרוא את כל מה שכתבו לך כאן בסעיף של “בעד” ולשנן לעצמך בכל פעם שייסורי המצפון מציקים, ואולי גם לומר לכל הנשמות הטובות שלא מפרגנות לנסיעות.
אם כן עוברים את הגבולות האלו אז לדעתי כמו שכתבו כאן כדאי לפנות לאיזשהו ייעוץ כלכלי שיעזרו לך להיות יותר מחושבת ולהגדיר מה התקציב הפנוי שלך לצורך הנסיעות.
-
הצילו,שמישהו יעצור אותי מהטירוף הזה בבקשה.סביונית, אני ממש מבינה אותך…
הבעיה שכשאנחנו נוסעים, ויוצאים מהשגרה והעבודה השוחקת,
מעדיפים להתפנק, בלי לקמץ..
חשוב לנו שיהיה מלון טוב ומרכזי, הסעות, מסעדות, אטרקציות וכו’..
אז בקיץ האחרון, אחרי תקופה שנסעתי הרבה, החלטתי לקחת פסק זמן של שנה,
בינתיים אני עומדת בזה יפה מאוד.
והתקדמתי עם מטרות אחרות שהצבתי, ושנדחקו קודם (שיפוץ למשל)
מחזק אותי שיש שתי חופשות שהוזמנו לתום תקופת הגמילה…
וזה קצת מרגיע, הציפייה וההתעסקות סביבן.
מצד שני, החיים קצרים, אי אפשר לדעת מה צופן העתיד
עדיף למצות ולחוות כשאנחנו עדיין בריאים וצעירים
ובעידן הלואקוסט, בוקינג, והקלות של ההזמנה, הכל מהיר זמין ופשוט,
האפשרויות נהיו הרבה יותר זולות
הפיתויים מתגברים...
לא פשוט.
קחי החלטה.
-
הצילו,שמישהו יעצור אותי מהטירוף הזה בבקשה.מתחילה טיפול.
כדי לברר מה האובססיה הזו משרתת וממה את בורחת. כשיש בעיה שברור שנוגעת במקומות עמוקים בנפש, אני הולכת לטפל בה.
אני יודעת שבעבר חייתי מנסיעה לנסיעה. לא 4-5 בשנה אבל 2, לפעמים 3. אצלי הבעיה היתה חיי שגרה לא מספקים. אז חלמתי על הבריחה כל הזמן.
לאחר שטיפלתי, למדתי לאהוב את עצמי, למדתי להסתכל פנימה למקומות העמוקים ביותר, לעמוד אל מול הכאבים הראשוניים, להתאבל ואחר כך לקבל את העבר, גם הנסיעות חזרו למקומן הטבעי. אני חולמת עליהן, אני אפילו מזמינה אותן גם חצי שנה מראש. אבל אני לא חושבת עליהן כל הזמן, אני לא מחכה כל יום לתאריך הנסיעה, כי יש לי מספיק מה לעשות כאן, שמספיק מרגש ומסעיר אותי, על בסיס יומיומי. זה המפתח.
הנסיעה היא חוויה, היא עושר, היא לימוד, היא כיף, היא לימוד שפה, היא אוכל משובח. היא כיף ענק. אבל היא כבר לא החיים אלא תוספת להם.
-
דיון ממש מעניין! ומעורר מחשבה! תודה שהעלית אותו.
קראתי פעם מחקר על רמות האושר לאחר נסיעה. המסקנה היתה שעדיף לנסוע ליותר נסיעות קצרות, מאשר לנסיעה אחת ארוכה, כי רמת האושר לאחר הנסיעות, בין אם קצרה, בין אם ארוכה, זהה, ומתפוגגת לאחר אותו זמן. אבל ההנאה מהתכנון, היא החשובה יותר בסופו של דבר… אז קודם כל, יש לך תמיכה ברעיון של כמה נסיעות קצרות, כעדיפות על נסיעה ארוכה, במטרה להשיג יותר אושר.
אני לא רואה שום רע ברצון לברוח משגרת החיים הקשה והמתישה לדבר שגורם לך הנאה רבה. כמובן, שמה שכתבה מטיילת, מעניין וחשוב ומעורר מחשבה, ואם אפשר לטפל גם בשגרה, לשפר אותה ולהפוך אותה למהנה יותר, נראה לי שהחיים יהיו טובים יותר. הרי בסופו של כל טיול, אנחנו חוזרים לשגרה שלנו…
אולי את צריכה לשנות כיוון מקצועי ולחפש מקצוע שבו תסעי יותר, במסגרת העבודה? או שתעסקי בתכנון נסיעות?
בכל אופן, הבעיה היא שאת מרגישה כבר שאת בבעיה, וזה באמת מדליק נורה אדומה, אבל זה גם מסמן את תחילת הדרך להתמודדות ולמציאת פתרון. אולי הקצאת תקציב מראש, כל שנה, במטרה לעמוד בו. אולי חסכון שנתי, (לא עשר שנים...) שיוקצה רק למטרת נסיעה, וכשזה מתוכנן מראש, ולא כניעה לרצון רגעי, זה כבר מרגיש יותר בשליטה, ולכן גם פחות מזיק…
-
שלום, שמי ערן, וגם אני מכורחחחח
הבעיה שלי שיש לי ילדים קטנים ולנסוע איתם זה:
- לא אותו דבר.
- מאוד מיקר (ואני בשלב של הגנון הפרטי והמשכנתה)
מה עושים? לא יודע…
דחית סיפוקים.
אתם לפחות חופשיים לארוב לאיזה דיל זול שנה מראש….
ערן
-
איזה דיון פילוסופי ומעניין נוצר כאן ! מאוד אהבתי לקרוא את התגובות שלכם.. אני כאדם צעיר יחסית (עדיין ללא ילדים) תמיד נמצא במחלוקת עם חברה שלי בעניין הזה. צריך באמת למצוא את נקודת האיזון בין הכיף האמיתי של החיים, החוויות שישארו איתך לאורך כל הדרך לבין לחסוך ולרכוש דברים חיוניים לחיים מבוססים יותר. בכל מקרה, שמישהו יספר לה שאחרי שבאים הילדים זה כבר טיפה יותר מורכב כל העסק
-
אני מתנדב לספר לה
