כדאי לטייל בקטלינס?
-
יש לי רק שלשה שבועות לטייל באי הדרומי של ניו זילנד ואני מתלבטת אם להתחיל את הטיול בקווינסטאון (מקווינסטון לרדת לטה-אנו ולעלות דרך החוף המערבי), או להתחיל בדונדין ולעבור דרך הקטלינס בדרך לטה-אנו.
כבר טיילתי בניו זילנד בעבר - במשך שלשה חודשים, אבל לקטלינס לא הגעתי משום מה. מי היה בקטלינס ויכול לספר לי אם מדובר במקום ששווה להתעכב עליו יומיים? -
בקטלינס ניתן לנסוע ולעשות הרבה עצירות עם טיולי צד קצרים יפים מאוד. בנוסף, ניתן לראות שם לא מעט בעלי חיים.
האם את חוזרת לאזור טה אנאו כי יש שם טרק שפיספסת בפעם הקודמת או שאת פשוט רוצה לעשות שם את אותם הדברים?
אם בפעם הקודמת לא יצא לך לטייל בקטלינס אז נשמע שזו אופציה לא רעה לטיול הנוכחי.
אם מה שעומד ממול זה החוף המערבי אז פשוט תחליטי אם את מעדיפה את הקרחונים או את הקטלינס כי חוץ מהקרחונים אין הרבה בחוף המערבי...
-
תודה על התגובה
אני חוזרת לטה אנאו בשביל ביקור נוסף בפיורדלנד. בכל זאת עברו 16 (!) שנים מאז שביקרתי שם. רק שהפעם אני נוסעת עם מזוודה במקום תרמיל ועושה טיולי יום במקום טרקים (מה לעשות שהשותף שלי פדלאה, אבל לפחות אפשר להאשים אותו בזה ולהמשיך לחיות באשליה שאני עדיין הרפתקנית).
הקרחונים לא מעניינים אותי במיוחד אבל זכרתי שהדרך על החוף המערבי היא יפה (כמובן שהזיכרון כבר לא מה שהיה פעם וזה), ואני צריכה לסיים את הטיול בוולינגטון. מקווה שיהיה לי זמן לדחוף עוד נשיונל פארק בחלק הצפוני של האי הדרומי. האמת שעוד לא תכננתי כל כך רחוק. אני בונה על לזרום עם מה שטוב לי באותו הרגע.
תודה -
היי ילדה (את לא נעלבת, נכון?),
מצרף קיטוע מיומן שאני כותב ויתפרסם (אחרי הגהה, עריכה ושתילת תמונות) בחודש הקרוב בבלוג שלי בלמטייל. היינו שם לפני כשבועיים:
יוצאים מאינברקרגיל ונוסעים לכיוון מזרח כשעה, ואנחנו במייפל גלן (MAPLE GLEN), זהו בית פרטי שנבנה באמצע שנות ה- 70 על מגרש ענק של עשרות דונמים. כל השטח שמסביב לבית הוא גן עם אלפי סוגי פרחים, שיחים ועצים, מדשאות, אגמים, כלובי ציפורים ואפילו אמו(EMU) וחזיר. הכניסה היא בחינם. הסתובבנו ברחבי הגן כשעה ונהנו מכל רגע. מכאן ממשיכים דרומה ומערבה לסלופ פוינט (SLOPE POINT), שהיא הנקודה הדרומית ביותר באי הדרומי. מעבר לכך, אין שום ייחוד בנקודה זו. סימנו V והמשכנו לקוריו ביי (CURIO BAY), מפרץ יפה שמעליו נקודת תצפית, מכיוון שנושבת רוח עזה, הים סוער והגלים מתנפצים בעוז על סלעי החוף ויוצרים עננים לבנים של רסס שניראים כמו גייזרים. המשכנו מערבה למפלי מקלין (McLEAN FALLS), שני מפלים נחמדים שנמצאים במרחק הליכה של כרבע שעה מחניון הרכב. ממשיכים מערבה ועוצרים ל- 5 דקות בגלריית האומנות בכניסה לפאפאטווי (THE LOST GYPSY GALLERY), אוטובוס ירוק שמהווה אולם תצוגה ולידו חצר עם מוצגים נוספים, נחמד ומשונה... בהמשך הדרך מגיעים לנאגט פוינט (NUGGET POINT), מגדלור מפורסם בחוף הדרומי, שממרפסת התצפית שלידו ניתן לצפות באריות ים ובכלבי ים.
-
לפני שנה בדיוק הייתי בניו זילנד אחרי שעברו 17 (!) שנה מהטיול הקודם שלי שם.אז מהניסיון של אז והניסיון של המפגש המחודש: אם את נוסעת בעונה, היכוני לגדודים עצומים של מטיילים. אם אתם עם רכב וישנים בקמפינג/ברכב אז זו לא כזו בעיה (במיוחד כשאת אומרת שלא תזמינו בקתות לטרקים), אבל אם ישנים בבתי מלונות או רוצים אטרקציות כלשהן – יהיה פחות קל “לזרום עם מה שטוב לי באותו הרגע” למרבה הבאסה.
אני הבנתי מהר מאוד שאעדיף להתרחק מהמקומות היותר מתוירים…
-
כן, הבנתי שניו זילנד הפכה להרבה יותר מתויירת. כשטיילתי שם בפעם הקודמת, ניגשתי למשרדי ה DOC ונרשמתי לצאת לרוטברן למחרת. למעשה, לא היו טרקים, (מלבד המילפורד, שכבר אז היה צריך להזמין כמה חודשים מראש) שלא היה ניתן לעשות בהתראה של יום. אין דבר אהוב עלי יותר מלהיכנס לאוטו ולנסוע בלי לדעת לאן יוביל אותי בסופו של דבר היום, אבל אני מבינה עכשיו שהפעם אצטרך לדעת לאן יוביל אותי היום, השבוע והחודש.
האמת שזה ממש מחזק את החלטתי לנסוע לקטלינס, כי הבנתי שהאזור נידח ושומם. בדיוק קראתי כתבה שנכתבה החודש על כך שזו השנה הכי עמוסה שהיתה אי פעם בקטלינס, ולהוכחה צוין בכתבה שבמהלך החופשה שלהם נצפו 120 מכוניות במגרש החניה של ה Cathedral Caves בו זמנית. כן, בו זמנית! טירוף!
נראה לי שהם צריכים לראות כמה מכוניות יש במגרש החניה של איקאה במוצאי שבת בשביל לקבל קצת פרופורציות. -
יש אתרים קטנים שבהם 120 מכוניות זה המון, ולעומת זה פארקים לאומיים שהם כה ענקיים עם נקודות עניין מפוזרות שגם כשיש בהם עשרות אלפי בני אדם את יכולה ליהנות מהשקט (מניסיון, לא בניו זילנד). חוץ מזה, מספיק שאוטובוס של קבוצה עוצר באתר קטן כמו שציינת, ותרצי לברוח...אוכל לומר שאחד מבני משפחתי שהוא חששן מטבעו אמר לי שאולי זה לא בטוח לצאת לטרק כמו הטונגרירו קרוסינג לבד – אמרתי שבחלק ניכר מהטרק רואים בכל רגע נתון לפחות 30 איש.
מנגד, היו מקומות שהיה בהם שקט נעים, לפעמים אפילו בסמוך לאתרים מאוד מפורסמים – פשוט צריך לצאת מעט מהמוכר. והיום אפילו “טרק” כמו השייט בקיאקים בוואנגנואי שאף תייר לא הכיר בזמנו, מחייב הזמנה של לפעמים כמה שבועות מראש של אתרי הקמפינג, כי הבקתות כבר בטוח תפוסות.
-
נשמע שאתה ואני ברי מזל שיצא לנו לטייל בניו זילנד לפני שיצא שר הטבעות.
בזמנו עשיתי כמה טרקים שהם לא Great walks ויצא לי ללכת במשך שלשה ימים בלי לראות אף אדם מלבד החברים שאיתם יצאתי לטרק.
יש לך המלצות למקומות שהם מחוץ “למוכר” ושווים את הביקור?
