חוף וניס וסנטה מוניקה
-
היי מנסה קצת להבין ואשמח אם תסייעו לי.
1. האם אפשר לטייל רגלית או באופניים בשניהם בעת ובעונה אחת?
2. עד כמה משמעותי ההבדל בין יום חמישי ליום שבת מבחינת הפעילות בחוף (מישהו היה ביום חול ויוכל לספר לי בבקשה?)טיפים נוספים?
תודה וערב טוב
קרול
-
שניהם מתחברים, יש טיילת להליכה ברגל ויש גם מסלול אופניים. -
ומה לגבי יום הביקור? האם בימי חול כמו חמישי תהיה שם פעילות צבע מוסיקה? או שרק בסופש?
-
נחמד לטייל שם, אבל ברור שרוב הפעילות מתרחשת בשעות אחה”צ ובסופ”שים.
-
מנצלת את השרשור בענין. אנחנו רוצים לבלות סופ”ש באזור החופים, התכנון היה סנטה מוניקה בעקבות המלצות פה בפורום אבל לא מצאתי מלונות סבירים בעלויות סבירות. כמה זה קריטי אם נתרחק לכיוון וניס ביץ’ או מרינה דל ריי ? אני שואלת בעיקר לגבי שבת כי אנחנו לא נוסעים בשבת. מדובר בשתי לילות (בין שישי לשבת ובין שבת לראשון) לקראת סוף טיול משפחתי של שלושה שבועות.
נשמח להמלצות למלונות בחופים האמורים שמתאימים למשפחה.
-
כלומר גם בשבת בבוקר לא ממש מומלץ להגיע לשם, כי עדיף אחר הצהריים?
-
-
שבת אחה”צ /ערב,כדאי לשדרה השלישית בסנתה מוניקה למופעי הרחוב.
מוני
-
זהו שאין לי אפשרות בשבת. יש טעם להערכתך להגיע לשם בחמישי אחר הצהריים?
-
אז כפי שרשמתי אנחנו היינו אחה”צ בשבת ,לגבי ימי אחה”צ בימי חול אין לי מידע.
יכול להעביר לך התרשמות של גולשת ששכרו אופניים ביום א’ בשבוע ודיבשו בין סנתה מוניקה לווניס ביץ’,אבל גם זה לא המקרה שלך.
יכול רק להניח שמבחינת אופניים יהיה נוח יותר ביום חמישי.
מוני
-
זה כנראה הזמן לשחרר שליטה ולזרום עם מה שהיקום יזמן לנו.....
-
אז אם אני כבר כאן,הנה בכל זאת מתוך בלוג ,ציטוט מחווית האופניים בין סנתה מוניקה לווניס ביץ’ ביום א’ בשבוע, של הגולשת תמי מסיאטל ,שלצערי הרב, לא גולשת יותר בפורום.
הגענו בזמן יחסית סביר לסנטה מוניקה והחננו בחניון מקורה גדול שקרוב לרציף. הרציף של סנטה מוניקה (Santa Monica Pier) הוא מקום צבעוני ותוסס על חוף הים, עם חנויות, מסעדות, מופעי רחוב, פארק שעשועים קטן, והמוני אנשים שמגיעים לשם בסופי שבוע.
הלכנו לאורך הרציף שנותן תצפית יפה לחופי הרחצה משני צדיו. בחוף הרחצה מימין היה מוצג יוצא דופן, חלקה שהפכה לבית קברות בזעיר אנפין וזכתה לשם "ארלינגטון מערב", על שם בית הקרבות הצבאי המפורסם בחוף המזרחי. כל חייל אמריקאי שנפל בעירק זכה לצלב, סהר או מגן דוד בהתאם לדתו, ושלט ציין את מספר החיילים שנפלו השבוע, עם ארונות מתים מכוסים בדגל ארה"ב באותו מספר. שלט נוסף סיפר שאילו רצו לציין גם כל עירקי שנהרג במלחמה, כל שטח החוף לא היה מספיק. אמנם האמריקאים יוצאים לקניות ביום הזכרון שלהם, אבל זה לא אומר שהם לא זוכרים את המתים, או שאין להם אומץ לשאול שאלות על נחיצות המלחמה, או לבחור מנהיגים שהתחייבו לסיים אותה.
מעבר למיצג המיוחד הזה השתרע החוף היפה עם החולות הלבנים, ואנשים שמבלים על החוף ואפילו כמה אמיצים שמתרחצים במים הקרים.
בקצה הרציף היתה מסעדה מקסיקנית שזכרתי לטובה מהביקור הקודם שלי, ואכלנו שם צהרים. לאחר מכן שכרנו אופניים ונסענו במסלול אופניים לאורך החוף דרומה עד החוף של העיירה וניס, וניס ביץ`.
הנסיעה באופניים היתה חוויה בפני עצמה. מהר מאד גילינו שאנחנו כבר לא בסיאטל יותר, טוטו. ראשית מצאתי עצמי שוב ושוב עוקפת רוכבים איטיים יותר, מה שמעולם לא קרה לי בשביל האופניים אצלנו, תמיד עוקפים אותי. ממש הרגשתי ספורטיבית... על שביל האופניים היה סימן ברור המורה על כך שהשביל מיועד רק לאופניים, ולא להולכי רגל שלהם יש שביל משלהם, רק שהיה קצת קשה לראות את הסימן, מרוב הולכי רגל שצעדו עליו. כשרציתי לעקוף הולכי רגל או רוכבי אופניים איטיים, קראתי, כמו שאני רגילה מסיאטל, on your left! אבל במקום התגובה לה אני רגילה, מעבר לימין השביל כדי לאפשר לי לעקוף, (שלא לדבר על חיוך ומנוד ראש לשלום כשאני עוברת על פניהם), התגובה המתקבלת בלוס אנג`לס לקריאה הזו היא – אין תגובה... אנשים ממשיכים לצעוד או לרכב לאיטם כשהם תופסים את כל המסלול ומתעלמים לחלוטין מהבקשה לעקוף אותם... משעשע מאד, והופך את הרכיבה לאתגר בפני עצמו.
המסלול עצמו מעניין ומהנה מאד, עם נופים של הים, מתקני התעמלות עם הופעות של אקרובטים חובבים, עפיפונים בשלל צבעים וצורות, וכשמגיעים לחוף וניס, מצד אחד הים ומהצד השני רחוב עם שוק צבעוני מלא בדוכנים שונים ומשונים וטיפוסים מוזרים יותר או פחות ממלאים את הרחוב. מדי פעם שומעים מוסיקה של להקה שמנגנת להנאתה על החוף או של אנשים שרוקדים עם גלגיליות על משטח החלקה. חלק מהזמן הלכנו ברגל כשאנחנו מובילים את האופניים ברחוב של השוק כדי להנות מקרוב מהמראות והקולות.
לאחר שרכבנו חזרה לסנטה מוניקה-החזרנו את האופניים
מוני
-
אני יכול להוסיף את 2 הסנט שלי בענין וניס ביץ’. ב- 1996 ביקרתי בלוס אנג’לס ולנתי אצל חבר. ביום ראשון קבעתי לבקר את בן דודי האמריקאני שגר בוניס. תכננתי לקפוץ אליו לשעה – שעתיים ולהמשיך למקומות אחרים. בפועל ביליתי שם את כל היום. כשהגעתי, בן דודי לקח אותי לחוף, לטיילת של וניס ביץ’, שהית עמוסה בדוכנים, חנויות בזאר וטיפוסים שונים. אני זוכר את קבוצת השחורים שהיו מצוידים במגן דוד וטענה שהם העברים האמיתיים. מהדוכנים אני זוכר את ה- juggler עם המסור המכני ודוכן של טבעוני פנאטי (meat is murder). אני גם זוכר את muscle beach, חדר כושר פתוח בחוף.
סך הכל מאד נהניתי מיום הביקור הזה, שהועצם בגלל ה”הדרכה” של בן דודי, אבל גם בלעדיה אני בטוח שהייתי נהנה מהביקור במקום הזה.
מאז עברו 20 שנים, ואינני בטוח איך המקום היום, אבל מהדווח של תמי שפירסם מוני נראה לי שזה עדין מקום ראוי לביקור בימי ראשון.
-
תודה לכם!
