רוקיז הקנדיים יולי 2016 -19 יום טיול זוגי בקראוון
-
רוקיז הקנדיים -תמונות מהמסלול בלייק מורין
-
יום עשירי לטיול
לאחר לילה גשום התעוררנו ליום קצת יותר יפה. לאחר ארוחת בוקר טובה הלכנו לראות את אגם הבית של הקמפינג ויוצאים לדרך אל כביש 93.
מהקמפניג המשכנו כ5 ק"מ עד לקניון מיסטיה -MISTAYA CANYON
ממגרש החניה יש ירידה של 300 מטר בשביל עם אבנים קטנות (להשמר לא למעוד) מגיעים לגשר אשר מתחתיו עובר הנהר מסטיה וממנו ניתן לצפות בקניון העמוק אותו חצב הנהר בסלעים. לאחר שעוברים את הגשר ניתן ללכת שמאלה לאורך הגדה ולרדת לסלעים ענקיים עליהם ניתן לעמוד (מי שאין לו פחד גבהים ) לראות את הנהר מקרוב כמה מפלונים קטנים ואת הקניון החצוב. אנחנו הסתפקנו בתצפית יפה מהגדה , באמת מקום יפה ושווה ביקור. המשכנו על כביש 93 עד לצומת בו יש פניה אל כביש מס 11 – המקום נקרא
SASKATCHEWAN RIVER CROSSING - שם יש תחנת דלק וכן מסעדה וחנות מזכרות שם עוצרים אוטובוסים של טיולים מאורגנים ומטיילים עצמאים. אין במקום מרכז מידע לתיירים.
בדרך הלאה עצרנו בעוד מספר נקודות תצפית- ביניהם Bridal Vell Falls אותם ראינו מלמעלה למרות שיש שביל לרדת אליהם. מגמת פנינו Parker Ridge Trail.
מדובר במסלול שאורכו 2.4 ק"מ לכל כיוון עם תוספת גובה של 250 מטר. העליה די קשה לנו אבל הפיצוי הוא שכל הדרך יש המון פרחים אשר חלקם צומחים רק במקומות גבוהים וקרים – פרחים אלפינים. פרחים שפגשנו לפני שנתיים בטיול באיסלנד ועוד מינים שטרם פגשנו. לאחר כשעה וחצי של עליה הגענו למישור שם ניתן לבחור בין השביל הימני שממשיך במגמת עליה לבין השביל השמאלי שממשיך במישור. אנחנו פונים שמאלה והולכים עם השביל עד לנקודה בה אנו רואים אנשים שחותכים ממנו קצת למטה (כ20 מטר ) לכיוון העמק ואנחנו הולכים בעקבותיהם. מגיעים לנקודה בה נגלה לעינינו נוף משגע של קרחון סאסקצ'ואן שהוא חלק משדה הקרח קולומביה. בתחתית הקרחון אגם כחול טורקיז ממנו מתפתל נהר בתוך העמק מתחתינו והרים גבוהים מולנו (מי שממשיך על השביל המסודר מקבל זוית רחבה יותר של הקרחון – כך דיווחו לנו אנשים שחזרו משם - אנחנו לא המשכנו הלאה). אנחנו מוצאים לנו פינה לשבת בה וחוזרים ומתפעלים בקול מהמראה המשגע ! הגשם הקל שליווה אותנו בעליה פסק השמש מבצבצת מבין העננים ומאירה את הקרחון בלבן בוהק ואנחנו לא מפסיקים לצלם – בנסיון לקחת איתנו את כל היופי הזה. לבסוף כשאין ברירה צריך להתחיל לחזור. כל הדרך מלאה במרבדי פרחים שעם השמש נראים יפים יותר, ממש תענוג לעיניים. הירידה לוקחת לנו כשעה וחצי ועכשיו יש יותר זמן לעצור להסתכל על הפרחים ועל ההרים הגבוהים והמושלגים שמסביב.
מגיעים לקרוואן חולצים נעליים ולאחר ששותים מרק נמס בכוס עם שקדי מרק ממשיכים בדרכנו.
התחנה הבאה היא קולומביה אייספילד הידוע. במקום ישנם מספר אפשרויות, עבור שתיים מהן יש לרכוש כרטיסים: האחת לעלות עם רכב מיוחד להסתובב על הקרחון, השניה לעלות על גשר שקוף שמאפשר תצפית על הקרחון ואפשרות נוספת (חופשית) לעבור עם הרכב לצידו השני של הכביש להתקדם למגרש חניה קרוב לקרחון ומשם ללכת ברגל כק"מ בעליה עד לשפת הקרחון. אנחנו מחליטים ללכת ברגל ומגיעים עד לנחל שנוצר על שפת הקרחון ומהווה מכשול טבעי שמונע עליה על הקרחון. המראה של הקרחון מקרוב מאכזב אותנו צבעו אפור ודהוי – הוא הרבה יותר יפה מרחוק. לפיכך אנחנו חוצים את הכביש אל מרכז המבקרים שם ישנה מרפסת שמאפשרת תצפית על כל האזור. השמש בדיוק יוצאת וכל הקרחונים זוהרים למרחוק – מראה מרהיב! מתיישבים על כסאות נוח שפזורים במרפסת ונהנים עד בלי די. הזמן רץ והשעה כבר 17.00 וצריך לחשוב על מקום לינה במגמת התקדמות. בדיקה קצרה במפת האיזור שקיבלנו בטוריסט אינפורמיישן מראה שישנם שני אתרי קמפינג בהמשך כביש 93 – Jonas ואחריו Honeymoon (עליו קראתי בסיפור טיול באתר מוטורהום). יוצאים לדרך ועוצרים ליד Tangle Falls. המפלים בצד ימין של הכביש אבל החניה בצד שמאל וכדי להגיע אליהם צריך לעבור את הכביש ברגל. לאורך המפל אנחנו רואים אנשים מטיילים ומטפסים אבל מאחר וטיפסנו מספיק ליום אחד אנחנו מסתפקים בצילום המפל שנראה מאוד מרשים משפת הכביש (כמו שאמה אומרת פוטו ולאוטו) ומפליגים לדרכנו. בקמפינג הראשון לא היה מקום וכך הגענו בסופו של דבר לקמפניג בו רציתי להיות - Honeymoon . מקום מקסים בתוך יער ובשוליו אגם יפה באותו שם. לצערנו לא היתה חלקה פנויה על שפת האגם והתמקמנו בחלקה מוקפת עצים ללא שכנים-שקט ונעים. יצאנו לסיבוב קצר ליד האגם אבל התחיל לטפטף ומהר מאוד חזרנו לקרוואן לארוחת ערב, כתיבת סיכום היום , תכנון קצר למחר – ולילה טוב.
-
יום 11 לטיול
כל הלילה ירד גשם וכך גם בבוקר. לפיכך החלטנו לשנות תוכניות ולעשות יום מפלים שם הגשם לא יפריע לנו.
ראשון מפל SUNWAPTA שנמצא 54 ק"מ מג'ספר ו 179 ק"מ מלייק לואיז. מאחר ואתמול עברנו אותו בדרך לקמפינג, אנחנו חוזרים על הכביש 4 ק"מ עד למגרש החניה. משם יש ירידה קצרה מאוד לקניון, שם יש גשר ממנו רואים את המפל העליון והקניון. כדאי גם לעלות לאורך הגדר שתוחמת את הנהר ולעמוד ליד המפל כך ניתן לחוש את מלוא עוצמתו וכן לעבור לצידו השני של הגשר וגם שם ללכת לאורך הגדר לנקודות תצפית נוספות על הנהר והקניון (מדובר ב20-30 מטר בכל כיוון לא יותר). אימצנו את הפטור שנתנה נילי בסיפור הטיול שלה וויתרנו על המפל התחתון. המפל העליון היה מרשים ביותר.
המשכנו אל מפלי אטבסקה –ATHABASCA FALLS. נהר האטבסקה נכנס לתוך הקניון ומימיו נשפכים בשצף קצף במפלים גדולים ומרשימים. המקום היה הומה מאוד (קבוצות של יפנים שנדחפים לכל מקום כדי להצטלם בפוזות המוכרות מפגישות קודמות איתם). מאחר וירד הרבה גשם בנקודות התצפית מול המפלים נקוו שלוליות שלא איפשרו להתקרב וצריך היה סבלנות לחכות עד שהתפנתה הנקודה היבשה שנותרה ליד התצפית. לא ויתרנו והגענו לכל נקודות התצפית ובכל אחת מהן יש מבט שונה על הנהר והמפלים , מומלץ לעבור בכולן. לאחר מכן יש שביל שמוביל מתחת לגשר שעל הכביש ומדרגות בהן יורדים אל הקניון בו יורד הנהר וממשיך לזרום הלאה במישור. המקום מאוד יפה , קירות הקניון יפים ועליהם גדלים צמחים והתצפית על הנהר יפה. קראתי וגם ראיתי אנשים שירדו לשפת הנהר לטייל, נראה מאוד יפה אך לא מתאים כשיורד גשם כמו שהיה לנו. למטה בנהר יש גם נקודת התחלה של רפטינג והיה מענין לעמוד לצפות בהכנות והיציאה לדרך של כמה סירות רפטינג (אם לא עושים לבד לפחות לצפות). לאחר הביקור המהנה במפל חזרנו אל הקרוואן לארוחת בוקר דשנה והפלגנו לדרכנו לעבר ג'ספר.
לפני העיירה אנחנו מגלים שלט שבפניה הבאה ימינה יש נקודת ריקון ומילוי מים וממהרים למקום על מנת להכין את עצמנו להמשך . במקום עומד לידינו קרוואן ענק שנגרר על ידי טנדר ובעליו זוג מבוגרים נחמדים שאף הם באו לרוקן ולמלא מים. מיד נקשרת שיחה נחמדה ומתוכה עולה שפניהם מועדות לאותו אתר קמפינג שבתוכנית שלנו. ההבדל הוא שהם הזמינו מקום וכבר יודעים בדיוק את מספר החלקה בה יהיו –F15 , ואנחנו נגיע לשם מאוחר יותר ונבדוק אם יש מקום פנוי עבורנו. לפני שנפרדים הם מזמינים אותנו בערב לקפה ועוגה אצלם בקרוואן . המשכנו אל תוך ג'ספר לפי הנחיות של הג'.פי.אס המובנה ברכב וחנינו ברחוב שהוגדר על ידו כמרכז . לאורך הרחוב חנו רכבים וקרוואנים נוספים ומולנו בצד
השני של הרחוב ראינו מקום פנוי, חצינו עם הרכב את הכביש וחנינו בצד השמאלי של הכביש עם הפנים בניגוד לתנועה. טעות חמורה!! רק כשחזרנו לרכב הסתבר לנו שבקנדה לא חוקי לעמוד כך בניגוד לתנועה ומצאנו על השמשה הקדמית קנס בסך 50$.
מהחניה הלכנו אל מרכז המבקרים לקבל מפות ועצות וכן הסבר היכן יש סופרמרקט והיכן שוכנת הקונדיטוריה שהומלצה לנו Bear Pow בה קנינו לחם ועוגות (השירות במקום איטי ביותר והעוגות לא הלהיבו אותנו כמו אלו שבלייק לואיז – אבל על טעם וריח ..) . לאחר הצטיידות בסופר חזרנו שמחים ומרוצים עם כל הטוב שקנינו אל הקרוואן שהמתין לנו עם הקנס על החלון – איזה מבאס.
אבל לא נתנו לזה לקלקל את המצב רוח והתוכניות ואנחנו בדרכנו אל אתר הקמפינג פוקהונטס כדי לתפוש מקום לינה. באתר זה יש קיוסק מאויש בכניסה שם נרשמים, משלמים ומקבלים מפה של המקום עם סימון מספר חלקה לחניית הלילה. לאחר שיש מקום לינה אנחנו ממהרים להמשיך אל המרחצאות MIETTE HOT SPRINGS שנמצאים 15 ק"מ בהמשך הדרך מאתר הקמפינג. הדרך לשם מאוד יפה ובדרך אנחנו אפילו עוצרים לתצפית על ההרים הגבוהים ממול. בחניה של המרחצאות מקבלות את פנינו מספר עיזים שמסתובבות בין האנשים ללא חשש. דמי כניסה חד פעמיים הם 6$ לאדם, ודולר נוסף לטובת שימוש בלוקר. (אני חוזרת על הטיפ שקראתי באתר למטייל – כל פתיחה של הלוקר מצריכה תשלום דולר נוסף כדי לנעול אותו שוב!). המתחם לא גדול. עוברים דרך המלתחות והשרותים החוצה אל הבריכות. ישנן 4 בריכות אחת 40 מעלות, שניה 38 מעלות, ושתיים נוספות עם מים קרים (מהן נמנענו). לידן יש גם מזנון אותו לא דגמנו. ליד כל אחת מהבריכות מוצב מציל צמוד שלא מש מהמקום ועוקב אחר המתרחצים בשבע עיניים. המקום היה די הומה. היו שם קבוצה של משפחות שכנראה שייכות לאיזה כת או קבוצה דתית ולכל הנשים היו מטפחות ראש קטנות בצבע שחור ולבשו שמלות גם במים ,ואלו הגברים היו בבגדי ים וללא זקנים. הם דיברו ביניהם שפה שהזכירה קצת הולנדית והילדים דברו ביניהם ניב של אנגלית. לכל משפחה היו מספר ילדים בהפרשי גיל צמודים. בבריכה היה תינוק בין כמה חודשים שהוחזק בזרועות אמו ועל שפת הבריכה היתה עגלה עם תינוק שדאגו לנענע אותו מתוך המים. אמא אחת ישבה במים עם בנה בן השנה וחצי לערך ובשלב מסוים פשוט הרדימה אותו כשהם שניהם בתוך מי הבריכה וכך הוא ישן במשך זמן ממושך עד שהועבר לעגלה – מדהים לראות.
לאחר 10 ימים של טיול "השרינו" את הגוף במים החמים ושחררנו את כל השרירים התפוסים -היה כיף צרוף לשבת במים חמים מול ההרים, וכך בילינו במקום כשעתיים וחצי .
שמחים ומאושרים ירדנו חזרה אל אתר הקמפינג לפגוש את ידידינו החדשים שפגשנו מוקדם יותר ליד ג'אספר ונמצאים בחלקה F 15.
לאחר הסיפורים הרבים ששמענו על קרירות של אנשים ועל כך שמזמינים רק כדי לצאת לידי חובה לא היינו בטוחים עד כמה יהיה האירוח לבבי והופתענו מאוד לטובה. ברגע שחנינו ליד החלקה שלהם, הם מיהרו לצאת לקראתנו וכיוונו אותנו לחנות בתוך החלקה שלהם במקום שפינו לנו במיוחד. ולאחר מכן הוזמנו אחר כבוד להיכנס לקרוואן שלהם. מה נאמר ומה נגיד – היינו בשוק ממראה עינינו – נכנסנו ממש לתוך בית. בסלון הגדול שלהם עמדו ספת עור כבדה עם שתי כורסאות תואמות קירות ספוני עץ ונורות עם אהילים. בפינת החדר –פינת מחשב עם כל הציוד. מטבח יפה ומצויד פינת אוכל וגולת הכותרת בירכתיים שלוש מדרגות שמובילות לחדר שינה עם ארון גדול שכל דלתותיו מראות – יותר גדול מחדר השינה שלנו בבית. והזוג היה נחמד ולבבי ומאוד התרגשו לשמוע סיפורים שלנו על ישראל. בילינו איתם שעה ארוכה היה מעניין וגם טעים – הוגשו דובדבנים נהדרים. הפרידה היתה מאוד נרגשת והם ביקשו לצלם אותנו למזכרת – באמת חוויה טובה.
חזרנו אל הקרוואן הקטן שלנו ונסענו אל החלקה שחיכתה לנו לחניית לילה.
מאחר ולפי תחזית מזג האויר שקיבלנו במרכז המבקרים בג'ספר , החל מיום רביעי אמור לרדת גשם אנחנו מחליטים שמחר בבוקר נוסעים לאתר אדית קאוול עליו שמענו כל כך הרבה המלצות – לילה טוב
-
-
היום ה12 לטיול
קמים לבוקר סגרירי ואפור אבל ללא גשם. מהר מהר מסיימים את קפה/תה הבוקר בלוויית העוגות שנקנו יום קודם בג'ספר ויוצאים לדרך, כאשר מגמת פנינו
EDITH CAVELL. מצידי כביש 16 עליו נוסעים לכיוון ג'ספר הרים שבשעה זו עוטים ערפילים שמשווים להם מראה מיוחד , וכן אגם קטן ויפה. מהר מאוד עוברים את העיירה ג'ספר וממשיכים על כביש 93 מזרחה לכוון באנף. לאחר שעוברים את בקתת הכניסה/יציאה מפארק גאספר שם הריינג'רים בודקים שאכן יש לנו כרטיס כניסה לשמורה ממשיכים עוד מעט ופונים ימינה לכביש A93 ממנה פונים אל EDITH CAVELL. אורכו של הכביש 14 ק"מ מפותלים והכניסה אליו מותרת לרכבים פרטיים וקרוואנים קטנים בלבד. (לנגררים יש למטה מגרש חניה שם ניתן להשאירם ולעלות רק עם הגורר). כהרגלנו אנחנו מגיעים מוקדם אל מגרש החניה הקטן , חונים ויושבים לאכול ארוחת בוקר ובסיומה מצטיידים ויוצאים לדרך. ראשית צועדים אל עבר קרחון המלאך שלמרגלותיו אגם קטן עם גושי קרח שצפים בו. הולכים כ800 מטר ואנחנו מול הקרחון והמפל שתחתיו שזורם אל האגם. לצערנו הייתה עננות נמוכה שכיסתה את ראשי ההרים הגבוהים וקצת פגמה במראה אבל עדיין היה יפה מאוד. הירידה אל האגם אסורה כך שאנחנו צופים בקרחונים מרחוק ונעזרים במשקפת. חוזרים על עקבותינו כ300 מטר שם ישנה התפצלות ממנו יוצא מסלול שנקרא Cavell Meadows Trail שאורכו כשישה ק"מ (הלוך חזור) (לפי הספר של נטע דגני תוספת גובה 400 מטר). לפי השלטים במקום המרחק עד לתצפית הראשונה הוא 2.1 ק"מ וההמשך עד לפסגה עוד 900 מטר. בהתחלה מטפסים בשביל בין סלעים כאשר מידי פעם מופיעים ביניהם מרמיטות חמודות שמבצעות עבורנו מופע ריקוד , חיה קטנה דומה מאוד לארנבון (מי יודע את שמה?) אשר קוטפת עשב רענן וירוק ורצה איתו אל בין האבנים כנראה כדי לאגור אוכל לחורף . פשוט מקסים. כאשר התפאורה מסביב הם ההרים הגבוהים אשר ראשיהם בשלב זה נמצאים בתוך עננים. בשלב מסוים בעליה מגיעים אל האחו הפתוח אשר מכוסה בפריחה יפה וצבעונית . מגיעים לנקודת תצפית, בין השיחים , על קרחון המלאך המפל והאגם שמתחת – מראה משובב נפש. לאחר מנוחה קלה מחליטים להמשיך ולטפס כדי להגיע גבוה יותר לשטח פתוח עם תצפית רחבה יותר.
ואכן המאמץ משתלם – מגיעים לפסגה ומביטים סביב על ההרים שכעת יצאו אל מחוץ לעננים , אל קרחון המלאך שנמצא כעת קצת נמוך מאיתנו ועוד הרים מושלגים שנמצאים בהמשך לקרחון. מצטרפים למשפחות והיחידים שיושבים למעלה ומסניפים את כל היופי וההוד הזה –וחושבים שלא יגמר לעולם! לידינו יושבת משפחה זוג עם שני ילדים צעירים ומתפתחת שיחה. הם קנדיים מחבל ססקוצ'ין אשר הגיעו לטיול באזור. הם לנים באוהל באתר הקמפינג SNARING -שנמצא על שפת הנהר וממליצים על המקום, וקובעים להפגש בערב. מנקודת השיא הזו ישנה אפשרות להמשיך במסלול מעגלי אשר מאפשר מבט אל הצד השני של האזור (כ3 ק"מ עד למטה) בגלל העננות ויותר מכך העייפות אנחנו מחליטים לרדת בדרך בה הגענו. הירידה מדהימה עם הפנים אל ההרים הגבוהים המכוסים בחלקם בשלג. כל הזמן שומעים מפולות שלגים וניתן לראותם על ההר ממול – נראה כמו מפל מים – עד שנחלש ונעלם כליל , חוויה. גם הפריחה המשגעת נראית מזוית אחרת בדרך למטה יפה לא פחות. וכך לאחר כשעה וחצי אנחנו שוב למטה. כל המסלול עם המנוחות והצילומים לקח לנו כ5 שעות.
אין ספק שהמסלול הזה יפיפה ושווה את המאמץ.
עייפים אך מרוצים עד הגג מגיעים אל הקרוואן לצלחת מרק חם. השעה כבר קרוב ל4 אחר הצהריים ואנחנו מחליטים שזה הזמן למהר אל ג'ספר כדי לשלם את הקנס שקיבלנו אתמול. על טופס הקנס כתובה הכתובת בג'ספר בה ניתן לשלם אישית, וגם רשום שפתוח בין השעות 9-5. מכניסים לג'י.פי.אס המובנה בקרוואן את הכתובת ויורדים לכיוון ג'ספר. השעה כבר 16.45 ואנחנו בעקבות ההנחיות של הג'י.פי.אס מוצאים את עצמנו ברחוב ששמו אמנם רשום על הקנס אבל בחלק אשר עובר בתוך יער. חשבנו אולי נגיע אל המשרד בסוף הדרך אבל במקום זה אנחנו מוצאים את עצמנו על שפת אגם פירמיד. מקום מדהים אבל לא עוזר ברגע זה. מחליטים לחזור על הכביש לתוך העיירה ושם לשאול. השעה כמעט 5 וחייבים להגיע כדי לשלם את הקנס כי זה הזמן היחיד שעומד לרשותנו. גשם קל יורד ובכניסה לעיירה עוצרים ליד בחורה מקומית ומראים לה את הטופס עם הכתובת. ההסבר שלה: זה כאן אחרי הבנין ממול עליו רשום מרכז ספורט. השעה כבר מספר דקות אחרי 5 ואני רצה יחפה אל עבר הבנין תוך קריאה לנהג שלי שימתין בצד אני נעלמת בתוך הבנין. שם יש דלפק קבלה והמון ילדים שמגיעים למרכז הספורט. בצר לי אני פונה אל הפקידה בדלפק ומראה לה את הטופס . היא מחייכת אלי, כן זה כאן , רק אסיים עם הבחור שלפניך (עוד אחד שחטף קנס). כשמגיע תורי היא מסבירה לי שבכל קנדה אסור לחנות בניגוד לתנועה ולא רק בג'ספר, ושאין להם שום דבר נגד תיירים. בנוסף מאחר ואני משלמת את הקנס פחות מ14 יום מיום קבלתו במקום 50$ אני מקבלת הנחה ומשלמת 30$. כמובן שאני מבקשת קבלה וחוזרת שמחה וטובת לב את הקרוואן החם והיבש. כעת לאחר שהמשימה הושלמה יש לנו זמן לחזור בנחת אל אגם פירמיד. הגשם פסק ואנחנו חונים ליד האגם צופים במעגן הקטן ומחליטים להתפנק בפנסיון שממול לאגם בקפה ועוגה. כך התמקמנו במרפסת הפנסיון ונהננו ממראה האגם בשמש שיצאה כעת, ומעוגה מושקעת יפה ולא פחות מכך טעימה. לאחר מכן המשכנו לנסוע לאורך האגם עד לתצפית על הגשר שמוביל לאי הקטן באגם. שם סבנו לאחור ונסענו לכיוון אגם פטרישיה לכפר הנופש בו היתה איילת. מאחר ולא ניתן לראות את האגם עצמו, לאחר מבט קצר במקום החלטנו לנסוע אל אתר הקמפינג SNARING ללינת לילה , הדרך אל הקמפינג יוצאת ימינה מכביש מס 16 עוברת לאורך אגם קטן ויער וממש כיף לנסוע בה. מחיר לילה במקום הוא 15.70$ ובהתאם לתוכניות שלנו מחליטים להישאר במקום 2 לילות. מצאנו לעצמנו חלקה ממש מול החלקה של הזוג שפגשנו בבוקר באדית קוואל , הצמדנו את הספח שמראה על תשלום לעמוד בכניסה לחלקה וחצינו את השביל לביקור שכנים. איתם ירדנו אל שפת הנהר שזורם במלוא עוצמתו , כדי להנות מקולות המים. לאחר זמן מה כשהרעב החל להציק קבענו עם השכנים להפגש מאוחר יותר לכוס משקה ושמנו פעמינו אל הקרוואן שלנו להכנת ארוחת הערב. על בטן מלאה חזרנו אל השכנים שבינתיים הדליקו מדורה (בכל הקמפינגים לפנות ערב, בכל חלקה מאוכלסת ניתן לראות אנשים יושבים סביב המדורה ) , התכבדנו במרשמלו על האש וכוס יין והתפתחה שיחה ערה על ישראל, מלחמת העולם השניה בה לקחו חלק הסבים של הזוג, ועוד ועוד נושאים שונים. מאחר ומחר יש עוד יום טיול פרשנו לשינה כאשר בחוץ עדיין אור.
-
יום 13 בטיול
קמנו אל בוקר גשום אך החלטנו לא לשנות תוכניות ונוסעים לקניון מלין והאגמים שבהמשך.
מאחר וקראנו שנסיעה לאורך הדרך לאגם מלין במיוחד בשעת בוקר מוקדמת מזמנת פגישה עם חיות , אנחנו עוברים את הכניסה לקניון מלין ונוסעים לאט לאט לאורך הכביש ומחפשים חיות. נוסעים ונוסעים ... אבל חיות אין ולכן מבצעים פנית פרסה כדי לבקר בקניון מלין . הגענו לחניון ליד הגשר החמישי , כהרגלנו ארוחת בוקר בקרוואן ובשעה 10 יוצאים למסלול. מאחר והגשם מטפטף ללא הפסקה הצטיידנו בחליפות נגד גשם מקלות הליכה ולדרך. השביל למעלה בוצי וחלקלק ואנחנו צועדים בו בזהירות רבה. החלק הראשון פחות מרשים ובכל זאת יפה. הנהר הזורם לידינו בעוצמה מרשים ביותר. הגשם לא מפסיק לרדת, אך הוא לא מפריע , מה שמפריע הוא החום שנוצר בתוך החליפות שלנו. המרחק בין הגשר החמישי לרביעי די גדול ולוקח זמן עד שמגיעים לגשר הרביעי משם כבר המרחקים בין הגשרים קצרים , האזור יותר נגיש ולכן הרבה יותר הומה אדם. החל מהגשר הרביעי הנהר מתחפר בתוך הקניון שעומקו מגיע על כ51 מטר. הקניון בין הגשרים 4-1 עמוק וצר ובכל גשר יש מראה שונה. לאחר שעה ו45 דקות אנחנו מגיעים אל הגשר הראשון בו יש מפל מאוד מרשים. מהגשר השני ניתן לעלות הלאה למגרש החניה העליון או ללכת בשביל 7F – שביל מאוד נוח אשר יורד במקביל לנהר ולקניון ומוביל חזרה אל הגשר החמישי. אנחנו בוחרים בו ובמהרה מגיעים לחניה. בגלל הגשם הדרך הזו כמו כל הקניון היתה בוצית מאוד. מולינו עלו אנשים אשר לא היו מצוידים כראוי והחליקו בבוץ או יותר מכך נעלי הספורט הלבנות שלהם הפכו חומות. בימים יפים השביל יבש וההליכה בו קלה. כל המסלול הלוך וחזור לקח לנו 3.5 שעות. בחניה שטפנו את הנעלים שלנו בתוך השלוליות וכך גם את מקלות ההליכה – צריך לשמור על הבית נקי!!.
כוס תה חם , ואנחנו בדרכנו אל האגמים מדיסין ואחריו מלין. לאחר כרבע שעה של נסיעה אנחנו מבחינים בהמון רכבים עומדים לאורך הדרך וכמובן עוצרים מיד. בירור קצר מעלה שדוב שחור נראה בשולי היער, וכולם מחכים שיחזור ויופיע. בין המכוניות מסתובבת הריינג'רית ששומרת שאף אחד לא יצא מהרכב. אני שואלת אותה היכן הדוב והיא מסבירה שהוא מתקדם לאורך הכביש אבל בכיוון ההפוך לנסיעה שלנו, ומייעצת לנו להמשיך קצת בדרך עד למקום בו ניתן לעשות פנית פרסה ולחזור ולהצטרף לרכבים שמלווים את הדוב. ואכן כך אנו עושים . הדוב חוזר ומופיע מבין העצים עובר בין שיחי פירות היער מדי פעם מתיישב ועם כפתו הימנית מקרב את הענף אל פיו כדי להיטיב לאכול, עולה ויורד בשולי היער כשבחלק מהזמן נמצא במרחק של כ10 מטר מאיתנו. ההתרגשות גדולה והמצלמה לא מפסיקה לעבוד. כך אנחנו מלווים את הדוב במשך מעל לשעה עד שמחליטים שצריך להפרד ממנו להסתובב ולהמשיך בדרכנו לאגם מדיסין. בכל הזמן שצפינו בדוב לא ירד גשם, אבל כאלו אות משמים ברגע שהמשכנו בנסיעה שוב חזר הגשם. בהמשך הדרך אנחנו פוגשים את היערות שעלו באש בשריפה בשנה שעברה (נילי לא הצליחה להגיע לכאן בגללה) . מראה עצוב לראות את העצים השרופים עומדים זקופים , שחורים ללא עלים וללא עתיד עבורם. מזג האויר הגשום מוסיף לאווירה. אני מצלמת כמה תמונות כדי להראות לנילי עדות למה שקרה כאן בשנה שעברה וממשיכים אל אגם מדיסין. עוצרים בקצהו במקום בו ניתן לרדת לכיוון המים ומתצפתים אליו. השמיים אפורים , הגשם לא מפסיק לרדת והעננים מכסים את ההרים מסביב, אני בטוחה שלא ראינו את המקום במיטבו. לאחר תצפית קצרה ממשיכים הלאה לכיוון אגם מלין בתקווה שהגשם יואיל בטובו ויפסיק דבר שלא קורה. מעט לפני האגם מצפה לנו הפתעה נעימה בשולי היער שבצד הכביש עומדות שתי איילות ומביטות בנו בסקרנות בעיניים גדולות ויפות , מובן שמיד הן זוכות ל"בוק" לאחריו אנחנו ממשיכים בדרכנו לאגם. הגשם שלא מפסיק לרדת פוגם באפשרות להנות מהמקום ואנחנו פונים אל בית הקפה/מסעדה שצופה על האגם. מרק חם וטוב ועוגה לקינוח משפרים את מצב הרוח ואנחנו בדרכנו חזרה אל הקמפינג. בדרך עוד חיפשנו אולי נראה שוב את הדוב מהצהריים אבל כנראה שהוא כבר מזמן הלך "הביתה". בשלב כלשהו רואים מכונית עומדת בשולי הכביש בצד הנגדי ולשאלתי הוא מסביר שלפני מספר רגעים חצו את הכביש אמא דובה עם בנה הדובון אבל הם כבר נעלמו במעבה היער ולנו לא נותר אלא להמשיך בדרכנו. הגענו אל החלקה שלנו בקמפינג שם ציפתה לנו הפתעה בדמות אוהל שהוקם עליה. בדקנו את הפתק שהיה מוצמד על העמוד בכניסה וראה זה פלא זה לא היה הפתק אותו הצמדנו יום קודם לכן ועליו היה רשום שאנחנו כאן לשני לילות. הסתכלנו ימינה ושמאלה אבל בסביבת האוהל לא היה אף אחד לשאול לפשר הדבר. למזלנו ראינו שהחלקה ליד פנויה, מיד התמקמנו בה ותלינו פתק עם התאריך של היום , והחלטנו לא לחקור יותר מדי את פשר הענין. לאחר ארוחת הערב שוב ביקרנו את שכנינו הצעירים , ומאחר והיתה הפסקה בגשם ישבנו בכיף סביב המדורה .
-
-
יום 14 לטיול
שוב קמנו לבוקר סגרירי אך ללא גשם. החלטנו לבלות את הבוקר בג'ספר ולראות כיצד מתפתח מזג האויר. בשעה 8.30 עזבנו את הקמפינג בנסיעה איטית לאורך כביש הגישה לקמפינג הרי שעה כזו מזמינה חיות? אז אנחנו מחפשים. פתאום אני מבחינה במשהו שחור בין השיחים בשולי היער במרחק של כ50 מטר. מיד עוצרים רק כדי לראות שאכן זה דוב אשר מיהר לטפס אל תוך היער. אין ספק שזהו מחזה מרהיב ומרגש. חיכינו עוד מספר דקות אולי הדוב ישוב אבל כנראה שהיו לו עניינים יותר חשובים במעבה היער. המשכנו אל ג'ספר אל מרכז המידע, להתחבר לעולם החיצון דרך הWI FI ולהתעניין מה ניתן לעשות במזג האויר הזה. לקראת השעה 12 ראינו שמזג האויר משתפר – השמש הציצה מדי פעם, גשם לא ירד אז החלטנו לשים פעמינו אל עמק 5 האגמים VALLY OF THE FIVE LAKES. שנמצא 9 ק"מ מג'ספר לכיוון באנף.
קראנו דעות שונות על דרגת הקושי של המסלול. היו שטענו שהוא קשה והיו שרשמו שהוא קל – לטעמנו הוא איפשהו באמצע. יוצאים למסלול , עוברים את הגשר ממשיכים לעלות בשביל עד למקום בו שביל 9 מתפצל ימינה ומוביל לאגם מס 1 הופך להיות 9a איתו הולכים לאורך האגם עד פיצול נוסף בו מתחבר 9b. אך אנחנו ממשיכים הלאה עד לפיצול נוסף בין 9a 9b. שואלים קצת מסביב אך בעיקר זוכרים את ההנחיות שקראנו בלמטייל שהחזרה מהזרוע הימנית קלה יותר לפיכך פונים אל 9b ומבינים כמה הבחירה היתה טובה. אנחנו יורדים בירידה די תלולה ומולנו מטפסים בעמל רב מטיילים שחוזרים מהאגמים , יחי ההבדל ! מקלות ההליכה נותנים לנו תמיכה בירידה והשביל מאוד יפה והנה אגם מספר 1 מופיע לימיננו והשביל שלנו מתחבר כאן אל 9a שממשיך מכאן אל 4 האגמים הנוספים. מחליטים להסתפק במבט על האגם ולא ללכת לאורכו, ופונים ימינה לכיוון אגם מס 2 שנגלה לעינינו בצבעו הירוק עז. כך אנחנו עוברים עם השביל לאורך כל יתר האגמים שכל אחד שונה מקודמו ולכל אחד גוונים אחרים של ירוק עם השתקפויות של העצים מסביב והעננים ממעל. והאור והשמש משנים בכל רגע את הגוונים. בין אגם 2 ו3 הציבו 2 כסאות אדומים עם הפנים לאגם 3 (במסגרת פרויקט בו הוצבו כסאות אדומים כאלו במקומות שונים בפארקים והמטיילים מוזמנים לשבת עליהם ולהצטלם ולשלוח את התמונה אל מארגני הפרויקט). ליד הכיסאות ישנו שלט שמסביר שכאשר יושבים במקום אחד בשקט שומעים רעשים וקולות שאינם נשמעים כאשר נמצאים בתזוזה. התיישבנו בכיסאות , צפינו באגם שמולנו ואכלנו את העוגות שקנינו בקונדיטוריה בג'ספר והאזנו לקולות סביבנו. לאחר מנוחה קלה פינינו את הכיסאות לבאים אחרינו והמשכנו בדרכנו לאגם הבא ואחריו אל השביל שעובר ביער ומוביל לסיום המסלול. בדרך עלו מולנו שני ריינג'רים עם רובים על כתפיהם. לשאלתי לשם מה הרובים הם הסבירו שהם מפטרלים בשמורה על מנת לוודא שהדובים לא מתקרבים אל השבילים ונשמרת ההפרדה בינם לבין בני האדם. במקרה ופוגשים בדובים שמתקרבים יש להם כדורי גומי אשר מכאיבים לדובים ומסמנים להם שלא כדאי להתקרב לשטח הזה כך הם שומרים שהדובים ישארו בטבע ויחיו במקביל למטיילים באיזור. סיימנו את יתרת הדרך והגענו חזרה לחניה. סך הסיבוב שעשינו היה 6 ק"מ ולקח לנו 3 שעות כולל הפסקות צילום ועצירות מנוחה.
חזרנו אל ג'ספר לתדלוק, ולאחר שהבנו שמזג האויר לא הולך להשתפר החלטנו לסיים את הביקור באיזור ג'ספר ולהתחיל הדרך חזרה על כביש 93 , תוך כדי טיול. התחנה הראשונה בדרך היא ליד אגם הורס שוHorseshoe Lake -
עליו קראתי בסיפור טיול ובאתר האינטרנט. לפי התיאורים זהו אגם יפה מוקף בצוקים אשר בחודשי הקיץ משמש את המקומיים לקפיצות למים. אין על הכביש סימון על מיקום האגם אבל בבודקה של רשות הפארקים ביציאה מג'ספר הסבירו לנו שהאגם נמצא על כביש 93 במרחק 20 ק"מ בצד שמאל. ואכן לאחר 20 ק"מ בדיוק ראינו משמאל לכביש מגרש חניה קטן ובו חנתה מכונית אחת נוספת. לפנינו הלכה משפחה עם מגבות ביד כנראה כדי להתרחץ באגם. השביל שמוביל אליו עובר בין שיחים ואז מתגלה האגם בצבעי כחול עז ומדהים וסביבו צוקים. לא הספקנו להנות הרבה ממראה האגם כי נפתחו ארובות השמיים וגשם חזק ניתח עלינו. מיהרנו חזרה לקרוואן והגענו רטובים לגמרי למרות שלא רחצנו באגם! השעה כבר מאוחרת והגשם לא הפסיק לרדת לכן החלטנו להמשיך אל אתר הקמפינג הקרוב – Kerkeslin שנמצא 2 ק"מ מדרום למפלי אטבסקה. החניון נחמד ושוכן על גדת הנהר אטבסקה. מיקמנו את הקרוואן בחלקה ממנה ניתן לצפות אל הנהר ויצאנו לטיול ערב לאורך גדת הנהר עם ההרים שניצבים מעברו השני של הנהר ופרחים שפורחים לאורך הגדה – טיול חמוד לסיום היום. את ארוחת הערב אני מבשלת במטבח הקרוואן עם דלת פתוחה כדי להנות מרעש המים ומראה הנהר . תענוג. והארוחה יוצאת טעימה כפליים.
-
יום 15 לטיול
גם הבוקר קמנו אל מזג אויר סגרירי עדיין ללא גשם. יצאנו לדרכנו אופטימים שכמו אתמול לקראת הצהריים יתבהר ונוכל לעשות את המסלול של Wilcox pass שעברנו לידו בדרכנו אל ג'ספר ותכננו לחזור אליו כעת. החלטנו לנסוע לאט , לעצור בדרך לארוחת בוקר ולקוות שבסביבות 12 בצהרים יתבהר ונוכל לצאת למסלול. עצרנו ליד מפלי SUNWAPTA לארוחת הבוקר, ובסיומה לא רק שמזג האויר לא השתפר אלא נעשה גרוע יותר וגשם החל לרדת. המשכנו אל מרכז המבקרים קולומביה אייספילד שהיה מלא מפה לפה במטיילים שחיפשו מפלט מהגשם. ניסינו לקבל מהריינג'רים מידע על תחזית מזג האויר לאחר הצהריים אבל גילינו שהם מסתכלים על אותו אתר כמונו ולא יודעים יותר מאיתנו. ניצלנו את הזמן ליצירת קשר עם הבית לשמוע מה שלום החבר'ה ואחר כך החלטנו בכל זאת לנסות לצאת למסלול. בהמשך הדרך ממנה יוצא המסלול ל Wilcox pass ישנו אתר קמפינג באותו שם -WILCOX. אנחנו נכנסים אליו בוחרים חלקה ומשאירים בה פתק כדי לשמור לנו מקום לינה למקרה שנצליח לבצע את המסלול , ובמידה ולא יעלה בידינו נחזור נוריד את הפתק ונמשיך הלאה. חזרנו אל מגרש החניה שבתחילת המסלול הצטיידנו במעילים מקלות ותרמילים ויצאנו לדרך – בשביל במגמת עליה . הספקנו לעבור כ300 מטר עד שנפתחו ארובות השמים וגשם חזק ניתך עלינו, לרגע עושים חושבים מחליטים לוותר וחוזרים בריצה קלה אל הקרוואן. אבל לפני שנוסעים הלאה הצעתי שנשתה עוד כוס תה לחימום הגוף. ומזל שכך. בחצי השעה שבילינו בשתיית תה הגשם פסק והתחיל להתבהר, ושוב אנחנו יוצאים אל המסלול בתקווה שהפעם נצליח ללא גשם מיותר. אורכו של המסלול כ4 ק"מ לכל כיוון עם הפרשי גובה של 390 מטר. עולים בשביל כק"מ עד לנקודת התצפית הראשונה – ממול נראים הקרחונים כשאור השמש עליהם – מראה מבטיח ואנחנו מחליטים להמשיך ולטפס. אחרי כרבע שעה מגיעים לנקודת תצפית בה מוצבים 2 כסאות אדומים (שייכים לפרויקט) מול הנוף של קרחון אטבסקה ושדה הקרח קולומביה אבל לא מתעכבים כדי לא לפספס את מזג האויר הטוב. ממשיכים לטפס עד שיוצאים מקו העצים והדרך מובילה לרמה גבוהה מעל קו העצים כאשר ממול ניצבים שלושה קרחונים!!. בקיצור נשקף נוף משגע כאשר מסביבנו מלא פרחים ומרחוק (בעזרת משקפת ) ראיתי כבשה (ביג הורן). מכאן ממשיכה הדרך עוד כק"מ עם עליה יותר מתונה עד לסוף המסלול. אני התעקשתי להמשיך ואילו בן זוגי חשב שהגענו למקום היפה ביותר וההמשך מיותר. בסופו של דבר המשכנו על הרמה עד לסוף המסלול כאשר בדרך חצינו נחל על גבי אבנים והגענו עד לדגל שמסמל את הסיום. מזג האויר היה סביר אך קודר ומבלי להתעכב התחלנו לחזור חזרה. הדרך חזרה היתה מהנה אף יותר מהעליה זאת מאחר ולכל אורך הדרך רואים ממול את שלושת הקרחונים ואת ההרים שחלקם מכוסים בעננים אבל כל רגע המצב משתנה עננים באים וחולפים והקרחונים ניצבים מולנו כשמידי פעם השמש מאירה עליהם והם זוהרים! יורדים לאט בנוף המשגע והפריחה המקסימה שנראית אחרת בזוית הירידה. מגיעים שוב אל הכסאות האדומים עליהם יושבים זוג שוויצרים עם ילדה. מכבדים אותם בחטיף אנרגיה ולאחר שיחה קצרה הם מפנים לנו את הכסאות ואנחנו מתישבים מול הנוף הקסום שפרוש מולנו ולא שבעים מן המראות. לאחר זמן מה מגיע זוג גרמנים מנירנברג ושוב מתפתחת שיחה קצרה ואז אנחנו מפנים להם את הכסאות (בשיטת
הכיסא החם) וממשיכים לעשות את דרכנו מול הנוף למטה. מבט אחרון אל הקרחונים ואנחנו על השביל בתוך היער נהנים מהפרחים והיער הקסום. עוברת עוד שעה ואנחנו מגיעים אל סוף המסלול.
סה"כ עשינו 9.5 ק"מ במשך 4.5 שעות. ואנחנו מאושרים עד בלי די כמה היינו קרובים לוותר על המסלול המדהים הזה ואיך זכינו לעשות אותו במזג אויר סביר ולהנות מיופיו הבילתי יתואר. (המסלול נמצא כ3 ק"מ מדרום למרכז המבקרים של קולומביה אייספילד לכיוון לייק לואיז)
נכנסים לקרוואן ותוך 5 דקות נסיעה אנחנו כבר ממוקמים בחניון אותו בחרנו בבוקר. ממהרים לשלשל כסף למעטפה ולשלם על המקום ואז מתפנים להכנת ארוחת ערב שישי כמיטב המסורת שלנו – קניידלך עם מרק עוף , עוף ואורז, וכמובן נרות שבת. סיום כיפי ליום מדהים – שבת שלום .
הולכים לישון לצלילי הגשם שדופק על גג הקרוואן – האם מחר יהיה יום יפה או שהגשם ימשיך ??
-
יום 16 לטיול
שבת בבוקר יום לא יפה... הגשם שירד כל הלילה ממשיך אל תוך הבוקר – סיבה טוב להמשיך להתפנק במיטה . ורק לאחר ארוחת בוקר מאוחרת בשעה 10.30 אנחנו יוצאים לאיטנו.
תחילה מינהלות – ריקון מים אפורים/שחורים ומילוי מים נקיים.
ושמים פעמינו שוב אל מרכז המבקרים של קלומביה אייספילד – המקום היחיד באיזור שיהיה יבש. בדיקה של מסכי מזג האויר מראה שהגשם צפוי לרדת במשך כל היום ולכן כדאי להאריך את השהות במרכז ולנצל את הזמן לתקשורת עם הבית ,קריאת מיילים וביקור בפורום צפון אמריקה של למטייל.
ושוב יוצאים לדרך על כביש 93 לדרום. אני מזכירה לנהג שלי שוב ושוב את הסיפור של דורבן שבקטע כביש זה שכולו בירידה פגש ב"מלכודת" משטרה עם מספר מכשירי ראדר ואנחנו שומרים מכל משמר על המהירות המותרת. ואכן לא לוקח זמן רב ובהמשך הכביש מצידו השני רואים קבוצת מכוניות חונה בצד הכביש, כאשר מתקרבים רואים שיש שם מספר ניידות משטרה עם ראדר ולידם המסכנים שעברו על המהירות המותרת. כאן המקום להודות לדורבן על האזהרה ולחדד לכל הנוסעים בעתיד לשים לב! כמובן שבהמשך הדרך כאשר חנינו במקום התצפית הבא דאגנו לעדכן את הנוסעים צפונה שכדאי להם לשמור באדיקות על המהירות המותרת.
בתום הירידה ממעבר ההרים Sunwapata רואים מימין חניה קטנה כמעט ריקה וכניסה לקניון קטן ולא מסומן שאנשים צועדים אליו בשטח של חלוקי נחל. מאחר ומזג האויר מתבהר מחליטים ללכת בעקבות המטיילים לראות את המקום. השביל על חלוקי נחל , לאורך הנהר שצבעו תכלת מקסים , מוביל אל קניון קטן ממנו מגיע הנהר. מקום צנוע בהשוואה למקומות אחרים שראינו אבל עם קסם מיוחד. לקח כעשר דקות לכל כיוון והיה נהדר לחילוץ עצמות.
ממשיכים הלאה דרומה והתחנה הבאה היא קיר הדמעות – Weeping wall מקום עליו פסחנו בדרכנו צפונה וכעת משלימים את החסר. ההרים הגבוהים מאוד מרשימים והגשם שירד ללא הפסקה תרם למפלונים רבים ויפים, בתוספת העננים שיושבים מלמעלה – מראה מרשים ביותר. את מפלי הינומת הכלה שראינו מרחוק בדרך צפונה כנראה פספסנו בדרך חזרה!
כעת לאור השיפור במזג האויר מחליטים בהמשך לעצור להפסקת צהריים בחניון Coleman Creek - חניון עם הרבה שולחנות פיקניק, שרותים ופחי זבל, ששוכן על שפת הנהר. לוגמים מרק חם בתוך הקרוואן ויוצאים לסיבוב קצר על גדת הנהר. שם אנחנו מגלים שיש כאן נקודת מפגש של 2 נהרות. אל הנהר מיסטיה שזורם לאורך כביש 93 וצבעו תכלת נשפך נהר שמגיע בניצב אליו מכיוון ההרים וצבעו אפור. וכך לאורך כמה עשרות מטרים מהמפגש זורם הנהר בשני צבעים תכלת ואפור עד שמתמזגים יחד.
הגשם מתחדש ואנחנו ממשיכים בנסיעה אל החניה הבאה בSaskachewan River Crossing - שם בתוך בית הקפה מביטים מבעד לזגוגית בגשם תוך כדי שתית קפה/שוקו ונשנוש עוגת פרי טעימה.
הגשם בשלו – לא מפסיק לרדת ולא נותר לנו אלא להמשיך ולהתקדם דרומה כשבסיום היום מתכננים להגיע אל לייק לואיז לחניון האוברפלו. מצב הרוח קצת שפוף מאחר ונוסעים בכביש שמוגדר כאחד היפים בעולם והגשם מונע מאיתנו לחוות אותו במלוא עוצמתו.
בגלל הגשם ועבודות בכביש לא שמנו לב לירידה ימינה אל BOW SUMIT , ו אנחנו מוצאים את עצמנו ליד אגם BOW- עוצרים בחניה על שפת הכביש וצופים בו. למרות הטפטוף האגם נראה מאוד יפה עם ההרים שברקע שחלקם היו מכוסים בעננים – נזכרים בתיאורים של אחרים – ביום יפה בטח יפה כפליים.
סבים על עקבינו ונוסעים 6 ק"מ אל BOW SUMIT – כדי לטפס אל אגם פייטו הידוע והמוכר מכל התמונות של הרוקיס. פונים ימינה אל תוך מגרש החניה, כאשר הכביש עצמו שממשיך לעלות מעלה אבל הוא מיועד לאוטובוסים ומכוניות נכים בלבד. השביל יוצא בקצה הימני המרוחק של מגרש החניה ועולה בעליה די חדה אל האגם (לקח לנו 20 דקות) בסיומו מגיעים למרפסת התצפית על האגם המפורסם בצורת כוכב. המראה מרהיב, גשם אמנם לא ירד אבל ההרים מסביב מכוסים בעננים , דבר שפוגם במראה הכללי. ממרפסת התצפית ניתן לחזור חזרה למטה בדרך בה הגענו או להמשיך ישר בשביל שמוביל אל מגרש החניה העליון ומשם לרדת חזרה לחניה התחתונה ואפשרות שלישית לצאת למסלול העולה לרמה מעל האגם עם נוף יפה. מפאת מזג האויר החלטנו לחזור למטה בשביל בו עלינו ולחזור למקום פעם נוספת ביום בהיר יותר להליכה במסלול העליון.
כעת לא נותר לנו אלא לסיים את שארית הדרך על כביש 93 ולהגיע לאיזור לייק לואיז. והנה לפנינו התקהלות מכוניות לצד הכביש. מיד עוצרים ולמרבה ההתרגשות דוב שחור מתהלך בשולי היער. אני מספיקה לצלם תמונה אחת מהירה לפני שכבודו ממשיך בדילוג קל את תוך היער. חיכינו במקום עוד כ5 דקות אולי הדוב יחליט לחזור להמשיך את ארוחתו אבל לא דובים רק יער!
כעת אנחנו ממהרים להגיע אל הקונדיטוריה האהובה עלינו במרכז של לייק לואיז שם מצטיידים בעוגות לקינוח בארוחת הערב. ביקור קצר במרכז המבקרים ומשם ישר אל חניון העודפים (אוברפלו) בו שהינו כבר בתחילת הטיול. משלשלים מעטפה עם 10.80$ עבור חנית הלילה ופורשים להכנת ארוחת הערב. מרק עגבניות עם אורז, שניצל במרינדה עם תפוחי אדמה ,ולקינוח כמובן העוגות שנרכשו מוקדם יותר.
בזמן הכנת הארוחה אני צופה בשקיעה יפה שמבצבצת מבין לעננים וכולי תקווה שמחר יהיה לנו מזג אויר טוב יותר.
-
יום 17 של הטיול
קמנו אופטימיים לאור התבהרות שראינו באופק, וחשבנו שהנה מזג האויר משתנה לטובה. נוהל בוקר של קפה/תה ועוגיות ואנחנו כבר בדרכנו לקונדיטוריה בלייק לואיז להצטיידות להמשך היום – 4 לחמניות לסנדוויצ'ים של צהריים במסלול (עוד ברור איזה מסלול), מספר עוגות לנישנוש במשך היום ובגט אחד (לא מוצלח ) לארוחת הבוקר. בינתיים השמיים שבו והתקדרו. נכנסנו אל מרכז המידע (שנפתח בשעה 9) כדי לשמוע מה התחזית להיום ומה כדאי לעשות. ובכן התחזית - גשם וסגרירי כל היום למעט השעתיים הקרובות בהן צפוי להיות יבש. הבחורה במקום , לאחר שאנחנו מסבירים לה שאוהבים הרים גבוהים ונוף דרמטי, ממליצה לנו (כל זמן שעדיין יבש) למהר ולנסוע אל GLACIER LAKE - נמצא במרחק 81 ק"מ צפונה מכאן בצד שמאל של כביש 93 לכיוון ג'ספר שם לעשות רק את החלק הראשון של המסלול – מרחק של 2.4 ק"מ עד לנקודה בה ממוקמים שני כסאות אדומים (מהפרויקט הידוע) מעל העמק מול הקרחון וההרים הגבוהים המקיפים את העמק. מתחילים לנסוע והשמים מתקדרים יותר ויותר וערפל כבד יורד על ההרים ומצב הרוח שלנו יורד בהתאמה. מגיעים לחניה ממנה מתחיל המסלול שם יש שלט שמורה על מסלול של 1.2 אל הנהר HOWSE RIVER , כאשר המסלול שהומלץ לנו הוא עוד 1.2 ק"מ אחרי הנהר, אך הוא אינו מסומן מאחר והוא מהווה חלק מהמסלול הארוך שמוביל לאגם הקרחוני.
מתחילים ללכת בשביל בתוך יער סבוך וממש כיף ללכת בו – הרגשה נהדרת. כעבור כרבע שעה, הגשם שלא שמע על התחזית של שעתיים יבשות, התחיל לטפטף. בדרך פוגשים 2 זוגות ישראלים שחוזרים מהנהר, מברכים לשלום וממשיכים. מגיעים לנהר עליו יש גשר עץ שהמראות ממנו אל הנהר יפים. אמנם ראינו כבר נהרות יפים ממנו , אבל כישראלים תמיד מראה נהר זורם בצבע תכלת מרגש מחדש. חוצים את הגשר וממשיכים בשביל מצדו השני של הנהר, אל תוך היער. הגשם, אמנם נחלש אבל עדיין יורד ואיתו יורד מצב הרוח של השותף למסע שמתחיל להתייאש מההליכה בגשם. לתחושתו הליכה מיותרת במזג אויר כזה והעננות הנמוכה שמכסה את ההרים. אני עדיין אופטימית. מאחר ואנחנו לבושים בחליפת סערה הרי שנשארנו יבשים ואני נחושה להגיע אל סוף המסלול בכל מזג אויר. לאחר כחצי שעה הגענו אל הכיסאות האדומים. נוף נפלא נתגלה לעינינו , ואפילו הגשם פסק. עמדנו מול עמק בו פרוסים רשת של פלגים ונהרות. ממול רכס הרים עצום סוגר על העמק ובאופק רואים את הקרחון. התישבנו בכסאות האדומים , הוצאנו העוגות האהובות עלינו וישבנו משתאים מול הנוף המשגע. לאט לאט העננים זזו ופסגות ההרים נתגלו. באמת נוף משגע באוירה פסטורלית ואנחנו לבדנו במקום , כאלו לבד בעולם היפה הזה. אין הרבה מטיילים על השביל הזה ולכן הוא שקט מאוד. ישבנו כחצי שעה ולא רצינו לעזוב אבל........אין ברירה צריך להתחיל לחזור (המסלול שלנו הוא הלוך חזור). ההליכה חזרה היתה מהירה יותר כי היא במגמת ירידה וללא גשם. סך הכל הלכנו כ4.5 ק"מ במשך שעתיים וחצי כולל הפסקות קצרות בדרך והפסקה ארוכה יותר בתצפית.
מאחר ומזג האויר השתפר , ואפילו השמש הציצה אנחנו מחליטים להמשיך צפונה עוד כ20 ק"מ אל חניון Coleman Creek בו עצרנו אתמול והפעם לשבת לארוחת צהריים בחוץ ליד השולחן במיקום הכי קרוב לנהר. כיף של פיקניק מול הנוף המקסים עם סנאים שמסתובבים סביב (לא תמיד לשמחת האנשים).
התחלנו בנסיעה חזרה דרומה, אך כעבור זמן מועט העייפות משתלטת על הנהג שלנו חברמן והוא עוצר את הקרוואן ליד WATERFAWL LAKE עובר אל המיטה מאחור ושוקע בשינה עמוקה. אני מנצלת את הזמן לבהייה חסרת מטרה בנוף האנושי ובטבע שמסביב. כעבור כחצי שעה תם הזמן לשנת היופי ואני מעירה את הנהג עם כוס תה חם לעיצוב האישיות והרמת המורל.
ממשיכים בדרך והעצירה הבאה LAKE CHEPHREN המקום מסומן כנקודת תצפית ללא שלט עם שם האגם-בשולי הכביש יש מפרץ חניה ממנו יוצא שביל שיורד לכיוון האגם הקטן והמקסים הזה ממנו יש מבט נהדר על ההרים הגבוהים עם השלג והקרחונים שניצבים ממול – כמה טוב שירדנו בשביל לאגם הזה – ממש שווה (ושקט כי לא מגיעים הרבה אנשים). בהמשך הדרך דרומה מחליטים לעצור ולטפס שוב לתצפית על אגם פייטו – הפעם השמש יצאה וקיווינו שנראה טוב יותר את ההרים שמסביב , אלו שבפעם הקודמת היו תחת שמיכת עננים. עליה מהירה של 12 דקות בעליה התלולה ואנחנו שוב במרפסת התצפית מעל אגם פייטו, ושוב האגם מולנו במלוא הדרו, וההרים סביב הפעם ללא עננים. מסתבר שגם בפעם השניה שמגיעים למרפסת התצפית אנחנו מתלהבים מהאגם והאזור מסביבו כאילו היתה זו הפעם הראשונה . מבלים למעלה כחצי שעה ויורדים חזרה אל הקרוואן. נוסעים הלאה אל נקודת העצירה הבאה בחניה ליד המלון האדום שעל שפת אגם BOW משם יש מסלול אל – BOW GLACIER וBOW GLACIER FALLS. אורך המסלול 4.5 ק"מ לכל כיוון כאשר ההליכה כל הזמן עם הפנים אל הקרחון והמפל – מסלול שלא נחשב קשה. החלטנו לבדוק במה דברים אמורים ולעשות לפחות חלק מהמסלול. מזג האויר נחמד ומסביב המוני סינים מתרוצצים ומצלמים אחד את השני בפוזות שונות. ירדנו לכיוון האגם והלכנו סביבו כחצי שעה עד שהתחלתי להרגיש לא טוב (זה מה שקורה כשלא שותים מספיק ומתייבשים) ונאלצנו לחזור לקרוואן. הבטחנו לעצמנו שעוד נחזור ונעשה את המסלול כולו.
משם ממשיכים בכביש 93 אל האגם האחרון להיום – אגם הקטור HECTOR LAKE . מהחניה יש שביל שיורד בין עצים דקים וחשופים אל האגם. האגם עצמו קטן וחמוד בצבע ירוק מהעצים שמשתקפים בו מצדו השני. בשעה 18.300 השמש עדיין מאירה ובאגם משתקפים העצים הירוקים שממול, ההרים עם השלג ואפילו העננים שמעל מוסיפים את יופיים בהשתקפות. פשוט שלווה ויופי! יש במקום גם שולחנות פיקניק ושרותים למי שמבקש לעשות חניה ארוכה . הגיע הזמן לסיים את היום לכן חזרנו אל החניון שהפך לחניון הבית (חניית העודפים ליד לייק לואיז ). ארוחת ערב שניצלים +אורז מלא +ירקות מוקפצים ועל בטן מלאה הולכים לישון.
-
רוקיז הקנדיים -אגם פייטו פעם שניה וגם אגם הקטור
-
יום 18 לטיול
הגיע יום הביקור השני באגם אוהרה.
משכימים קום כדי להספיק לעבור בקונדיטוריה הקבועה שלנו בלייק לואיז להצטיידות בעוגות ולחמניות , לפני שממשיכים לנקודת המפגש לעליה לאגם אוהרה. הפעם הגענו מוקדם , השעה עדיין לא שמונה ואנחנו מנצלים את הזמן לכוס תה עם העוגות שקנינו, ולהכנת סנדויצ'ים לצהריים. מתארגנים וצועדים אל האוטובוס איתו נעלה אל האגם. בעת ההמתנה אני רואה במעלה הדרך איילה שמביטה באוטובוס בעניין רב, אבל כאשר אני מנסה להתקרב מעט כדי להיטיב לראות אותה, היא נושאת רגליה ונעלמת בין העצים.
האוטובוס יוצא לדרכו ולאחר 20 דקות אנחנו שוב על שפת האגם. הפעם אנחנו בוחרים במסלול ללייק אואיסה – LAKE OESA
מסלול בן 3.2 ק"מ לכל כיוון עם הפרשי גובה של 240 מטר. המסלול מתחיל בצד השמאלי של אגם אוהרה, אבל אנחנו החלטנו להתחיל בהקפת האגם מצידו הימני ומשם להגיע לנקודת ההתחלה. לשמחתנו , השמש זורחת , השמיים בהירים עם מעט עננים לבנים. האגם בוהק. כל ההרים הגבוהים והעצים משתקפים באגם – אפשר פשוט להשתכר מהמראות. אנחנו צועדים לאיטנו ולא מפסיקים לצלם. מכל פינה האגם נראה אחר, יפה ושונה מהפינה האחרת שכבר צילמנו וכך נולד בוק לאגם. לאחר שעה הליכה ו2 ק"מ אנחנו מגיעים אל תחילת המסלול לאגם אואיסה. הדרך היא בעליה חדה כאשר בהמשך יש מדרגות. רוב 3.2 הק"מ הם בעליה וחלקה עליה תלולה מאוד , כאשר במדרגות הקיר הוא המעקה. הנופים משגעים.
בהתחלה רואים מתחתינו את אגם אוהרה ובהמשך הוא נעלם ואנחנו נשארים מוקפים בהרים הגבוהים. פתאום מתגלה לו אגם, אך מאחר והאנשים שהלכו לפנינו לא נראים לידו אנחנו מבינים שלא זה אגם אואסה ממשיכים לטפס ומולנו מופיע מפל והדרך עוברת לצידו. היינו בטוחים שהאגם הוא מקור המים למפל אנחנו מטפסים ושוב טעינו והדרך ממשיכה לטפס. חולפים על פני עוד אגם והדרך ממשיכה לטפס ..... הנוף מהפנט , הרים מכוסי שלג לצד הרים חשופים
והכל כל כך דרמטי. ממשיכים לטפס בדרך עוברים עוד 2 אגמים קטנים , וממשיכים לטפס. ואז מתגלה לעינינו אגם אואיסה. מה נאמר ומה נגיד? נשארנו פעורי פה אל מול האגם. אגם בצבעי ירוק עד כחול חזק , כחול שעד לאותו רגע לא ידענו שקיים. הצבעים משתנים כל הזמן לפי השמש. פעם פס דק בכחול בחלקו הרחוק של האגם ופעם הפס הזה מתרחב עד מחצית רוחב האגם – אין מראה האגם ברגע אחד דומה למשנהו – פשוט מראה שלא מן העולם הזה. בכל הטיול שלנו ברוקיס לא ראינו אגם כל כך יפה. אנחנו יושבים מהופנטים למראות ואוכלים את הסנדביצ'ים שהבאנו אתנו. ולא מפסיקים לצלם את האגם ואת ההרים סביבו – פשוט חלום. אחרי 45 דקות , למרות הקושי להפרד , אין ברירה צריך להתחיל לחזור כדי להגיע לאוטובוס של 16.30. מבט אחרון לאחור – אל האגם - ומתחילים לרדת. הירידה מאתגרת וקשה במיוחד עבורי בגלל פחד גבהים. ובמיוחד בקטע בו ישנן מדרגות סלע אשר אין שום מקום לאחוז פרט לצלע ההר לאורכו הולכים. פשוט מפחיד לי. לאט לאט יורדים למטה , לאחר שעתיים אנחנו שוב על שפת אגם אוהרה.
מבחינתנו זה היה המסלול הקשה ביותר שעשינו בטיול ואחד המסלולים היפים ביותר. העליה עד לאגם לקחה לנו בין 3.5-4 שעות. כולל 2 ק"מ של הקפת אגם אוהרה + 3.2 ק”מ העליה לאגם אואיסה + 3.2 ק”מ הירידה למטה סך הכל כ8.4 ק"מ במשך 6 שעות. עם האוטובוס של 16.30 חוזרים אל החניה בה ממתין לנו הקרוואן.
מאחר ומזג האויר היום כל כך יפה מחליטים לעשות סיבוב פרידה ממורין לייק ובעיקר מ10 הפסגות , לאחר שבפעם הקודמת שהיינו שם ביציאה ירד גשם שוטף .מתקרבים לאיזור לייק לואיז והכל מאוד עמוס (במיוחד בהשוואה לאגם אוהרה) , לאט לאט מפלסים דרך ונוסעים את 11 הק"מ לכיוון מורין לייק. בדרך שוב פוגשים בפסגות ההרים המושלגות שמקיפות את האגם וממנו קיבל העמק את שמו – עמק 10 הפסגות. לקראת סוף הכביש פוגשים ברכבים שנשארו בודדים לאורך הכביש לאחר שכנראה במשך היום החניה היתה מלאה, מגיעים לחניה שבשעת בין ערביים זו יש בה מקום למכביר. יוצאים להליכה נינוחה לאורך שפת האגם. מדי פעם השמש יוצאת מבין העננים וצובעת את האגם בכחול וירוק ויוצרת השתקפויות – תענוג. חוזרים לחניה וכאן מתפצלים , הנהג פורש לקרוואן להכנת שתיה חמה ואילו אני לא שבעה מהמראות וחייבת לעלות לתצפית על האגם. תחילת השביל משותף עם תחילת המסלול לקונסטליישן לייק אבל אחרי כמה עשרות מטרים מתחילות מדרגות המובילות ימינה אל התצפית. מאחר וירד הרבה גשם בזמן האחרון מרפסת התצפית התחתונה מוצפת מים , אבל זה לא מונע ממני לעמוד בשוליה וליהנות מצפיה באגם וההרים שסביבו. לא עליתי למעלה עד לנקודת התצפית הגבוה מאחר ולא היה לי זמן וכוח לכך. גם כאן המראות היו מרהיבים. חזרה לקרוואן לכוס תה חם ונסיעה חזרה אל חניון הבית –הוא חניון העודפים.
היה פשוט יום מעלף!!
-
ועוד השתקפויות והעין לא שבעה מהמראות
-
תמונות מהדרך לאגם אואיסה והאגם עצמו
-
אגם אואיסה
-
ורדה יקרה
מתנצלת אם אני מפריעה רגע לפני הסיום אבל לא יכלתי להתאפק!
ככ מרגש לקרוא ולהיזכר!!!
תמונות מדהימות,חוויות מרגשות-
איזה כיף שמצאתי את הסיפור שלכם
-
סיגל יקרה
את כלל לא מפריעה.
אני שמחה לשמוע שאת נהנית מהסיפור ומהתמונות ומקווה בעתיד הקרוב למצוא זמן להשלים את היומיים החסרים ובכך לסיים את סיפור הטיול.
עבורנו הטיול היה הגשמת חלום והנאה צרופה
חג שמח
ורדה
-
ורדה היקרה,
חזרנו מ-10 ימי טיול באיטליה, ורק כעת מצאתי זמן להשלים את קריאת הסיפור והצפייה בתמונות המופלאות!
אין מילים שיכולות להביע את התפעלותי מהתמונות שצילמת בביקור השני באגם אוהרה!!!
מקווה שתמצאי זמן להשלים את סיפורך .
חג שמח!
נילי
-
הטיול שלנו לאגם אוסה ב 2011
זה היה טיול קסום
במיוחד בזכות השקט בשמורה והנופים הנפלאים. ההרים נראו כמו עוגות שוקלד עם קצפת.אנחנו הלכנו בדיוק לפי ההוראות והיתה עליה... אבל סבירה. עלינו בזמנו לאגם אוסה עם 3 ילדים כשהקטן היה בן 5 והיה ממש בסדר. עשינו הרבה עצירות בעליה ובירידה.
אם הייתי יכולה הייתי עושה זאת שוב
