יום השואה 2017
-
ערב יום השואה אני חושבת על ההקבלה לליל הסדר שבו אנו קוראים בהגדה.
“והגדת לבנך”
“מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים” ואני חושבת מצווה עלינו לספר על הזוועות שעברו אבותינו במלחמת העולם השניה. לחזור ולספר כי הסיפורים הם בלתי נתפסים ומספרם של הניצולים הולכים ומתמעטים מידי יום ביומו.
כל יום שומעים על עוד דברים שלא ידענו. עדויות ללא סוף.
ומצד שני הרבה מעשי גבורה.
קראתי בעיתון ידיעות אחרונות בשבת את סיפורו של הזמר עברי לידר ומסע השורשים שלו עם אימו ואחיו. לראשונה בחייו נסעה כל המשפחה יחדיו, דבר שלא עשו מעולם. אימו בת 4 הוחזקה במחסן תת קרקעי . הסיפור המזעזע איך אביה שלח אותה בשק תבן על גג כרכרה והזהיר אותה – כן את בת ה-4 שלא תפצה פה כל הדרך. היא הבינה ונמסרה למשפחה שקיבלה כסף יפה עבורה.
בשנה האחרונה יצא לי לבקר בספרד בפירינאים ועברתי בישובים שבגבול בהם
עברו הפליטים היהודים מאימת הנאצים למדינה שתקבל אותם ואולי יגיעו בדרך לא דרך למדינת ישראל.
מידע לגבי המקומות האלה שאבתי הן מההכנה של בנצי כץ שטייל באיזור והן בהבאת מידע מפורט של יונית מנהלת הפורום.
לטובת המבקרים בעיירות בפירינאים כדאי שתדעו שמכאן עברו הפליטים ולא במכוניות אלא ברגל.
כתבתי בכתבה שלי על ספרד כך:
על כל העיירות ששימשו לפליטים יהודים שחצו את הגבול מצרפת לספרד באיזור זה של הפירינאים קראתי בעת ההכנה לטיול, ושמעתי על הטיול המופלא של בנצי כץ לאיזור. וכן מידע מיונית אבני על המקומות האלה.
PYRENEAN ROUTE: VAL D'ARAN (+Info) The Val d'Aran was the main entry point for refugees from the French departments of Haute-Garonne and Ariège. Until 1941, the customs office at Pont de Rei was the point of arrival for those seeking to enter Spain with all their papers in order. Later on, those escaping to Spain mainly used the mountain passes that led to Les, Canejan, Bossòst, Es Bòrdes and Montgarri. The parts of Aran that played relevant roles in the movements and stays of these refugees have now been signposted: Pont de Rei, Les, Es Bòrdes, Vielha, the tunnel of Vielha, the Bonaigua pass and Montgarri.
The town of Vileha and the village of Les became points of reference for all Jews seeking to cross the Val d'Aran.
In fact, the village of Sort had two prisons: one for men and another for women. Both were located in the Plaça Sant Eloi square and both were relatively small.It has been documented that between 1939 and 1940 at least 2,660 refugees passed through these small prisons.
Between 1939 and 1944, the women's prison received about fifty prisoners. On the other hand, the Hotel Pessets played a significant role as a place of rest for Jews fleeing from northern Europe during the Second World War. Many of the bills for hotel stays were charged to the Dutch consulate in Barcelona and the American Joint Distribution Committee. The former related to the stays of Jews with Dutch nationality, while the American Jewish Joint Distribution Committee paid for those of Jews who were originally from countries such as Poland, Germany and Austria and who were considered “stateless
אנו הגענו אך המוזיאון היה סגור. לפי מידע מיונית אפשר לצלצל לטלפון של המוזיאון והם יבואו לפתוח ולהסביר גם אם המוזיאון סגור.
La Val d'Aran
LES
This village was the main point of reference for Jews arriving in the Val d'Aran.
BOSSÒST
Bossòst received hundreds of people who had been detained while trying to secretly cross the Pyrenees. Most of them had begun their journeys in Luchon, crossing the French-Spanish frontier via the Eth Portilhon pass.
- היה מקום ששהו בו הפליטים Hotel Franco-Español Les.
.VIELHA
The town of Vileha and the village of Les became points of
reference for all Jews seeking to cross the Val d'Aran.
טיילתי בנופים הקסומים של האיזור וכל העת דמיינתי איך עברו כאן היהודים. לעיתים עם נעליים בלויות, לעיתים ללא נעליים בכלל. לעיתים עם מעיל ולעיתים קופאים מקור עם סוודר דק.
אני מעלה כאן את שתי הכתבות שיצאו לזכר יום השואה לשנת 2015 ו-2016
בהן ריכזתי את עדויות החברים בפורום את העדויות על הקורות לבני משפחתם היקרים בתקופת השואה.
אם תהיו מעוניינים לשתף מקורות משפחותיכם, או תרצו לשתף בהרגושתיכם לגבי השואה – אתם מוזמנים.
לזכור ולא לשכוח הוא המוטו החרות על ליבי.
השואה בראי החברים בפורום לשנת 2015
השואה בראי החברים בפורום לשנת 2016
רחל לבון
-
-
רחל היקרה,
תודה רבה רבה עבור מלאכת שימור הזיכרון, אשר עליה את אמונה בפורום זה.
מידי שנה אני מגלה עד כמה הנגיעה בזיכרון האישי חשובה ליותר ויותר אנשים, וכמה אנשים רוצים להקשיב ולשאול את הניצולים שעוד נותרו לספר.
מידי חודש הולכים לעולמם ניצולים נוספים(בינהם שני חברים של הוריי) ולפיכך עלינו הדור השני לשמר את סיפורם.
לי באופן אישי, מלבד המטען המשפחתי מתקופת השואה מצד שני הוריי, יש אף עניין בתקופה שלאחריה, עת חזרו הניצולים לחיות את חייהם. הוריי הגיעו כילדים לבית ילדים בצפון איטליה, בעיירה סלבינו ובו הוחזרו לחיים נורמלים. שם גם ספגו חינוך לאהבת הארץ ממדריכיהם, אנשי הבריגדה היהודית.
בשנתיים האחרונות נרקם קשר הדוק בין אנשי העיירה לביננו צאצאי " ילדי סלבינו".
מחר ביד-ושם יסיים את ביקורו בן ה- 5 ימים בארץ רוכב אופניים איטלקי, שנרתם גם הוא למלאכת הזיכרון ורכב לשם כך מתל אביב צפונה עד לקיבוץ ראש הנקרה, ואחר כך לירושלים .
נילי
-
-
רחל אוצרת הזכרון,
המשיכי להדליק את הנר!
בכל יום אנו נפרדים מאחרוני השורדים והחשיבות של התיעוד – בכל דרך ובכל פורמט – עצומה.
שמוליק
-
רחל היקרה,
מצדיעה לך על הקדשת הזמן והמרץ לעניין החשוב כל כך!
תודה

מירה
-
תודה על התזכורת ועל השימור…
בבית הספר של הבן התחילו מנהג לחלק נרות נשמה עם שם של אחת הניספים.
שנמשיך להדליק נרות גם כשאין כבר מי שידליק
לאט לאט אנו מאבדים את אחורני הניצולים והעדים האחרונים לזוועות שהיו.
-
חברים יקרים נילי, שמוליק, מירה, ודובי מודה לכם מקרב לב

על השתתפותכם ותרומתכם לאשכול.
לא רק שמתמעטים העדים שניצלו מהתופת,
אלא גם מתמעטים המתעניינים בסיפורי יום השואה.
לא ציפיתי שביום כזה אנשים ימשיכו לשאול את שאלותיהם בענייני טיולים ולא יעצרו
לרגע קט כדי לזכור ולא לשכוח.
נכון שהחיים חזקים מכל דבר, ומצווה עלינו להמשיך,
אבל ציפיתי שיכבדו את המתים לפחות ביום זה.
שכל מי שיש לו סיפור עדות על קרוביו ישתף כאן כדי שנזכור ולא נשכח.
כנראה שאני שייכת לדור הישן שכיבד את אבותיו.
רחל לבון
