עכשיו הם התחילו גם בילוסטון
-
אז בהמשך לסיפורנו "עבודות תשתית בפארקים הלאומיים לפי סדר המסלול שלי", הם הגיעו גם לילוסטון. לגרנד קניון של הילוסטון.
מצרפת תמונה מהאתר עם הפירוט. האם האופציה שכן תהיה אפשרית, מסלול הגדה הדרומית מארטיסט פוינט, וירידה ועליה במדרגות הדוד תום, וחזרה לארטיסט פוינט, זה ארוך? קשה? סבבה?

-
לפי גוגל מפות זה מאריך את הדרך לתחילת המסלול במייל אחד לכל כיוון. לא נורא.
קחי בחשבון שהמסלול הזה (Uncle Tom) עם כל המדרגות התלולות שלו, הוא לא קל בכלל, ועלול לקחת הרבה זמן למי שלא בכושר טוב.
-
ממש מבאס. ומה שמעצבן שכל פעם מוסיפים עוד עבודות.
עם האיספיריישן פוינט כבר השלמתי אבל הדוד טום אני ממש רוצה לעשות. אני חושבת שההליכה מארטיסט פוינט בהחלט אפשרית, אבל אחרי שעולים את כל המדרגות היה עדיף שהאוטו יהיה קרוב...
-
בדיוק...זה גם יגזול יותר זמן.
-
אהלן!
רציתי רק להגיד לגבי המסלול של “הדוד טום” –
גם לחזק את אבי לגבי אופי המסלול – אומנם מבחינת אורך הוא לא ארוך בכלל, אבל בהחלט היינו עייפים ואדומים בסוף העליה.
ושנית לגבי המסלול עצמו – הוא מאוד יפה, זה נכון, אבל אפשר גם לוותר עליו אם לא מסתדר (לדעתי)
יש הרבה מפלים יפים אחרים בילוסטון שהגישה אליהם יותר נוחה.
הכל מלמעלה!
לא תראו דבר אחד, תספיקו לראות דבר אחר – ובילוסטון יש כמובן המוווון מה לראות וגם ככה רוב האנשים מספיקים לראות מאוד מעט ממנו….
-
ברור שיש המון מה לעשות, אבל המסלול של הדוד טום נראה לי מיוחד.
בכל מקרה נראה לי שהשינוי הזה שמאריך את המסלול יגרום לנו לבחור בין הדוד טום לבין brink if the lower falls. לא חושבת שנספיק את שניהם.
יש לך דעה איזה מהשניים עדיף?
(גלית, מקווה שזה בסדר שנדחפתי לך לשרשור)
-
זה מסלול יפה אבל לא כזה מיוחד.. לטעמי אפשר לוותר עליו בלב שלם אם התוספת של ההליכה למכונית מסבכת את העניינים. באמת לא יהיה קל לחזור מייל אחרי כל המדרגות הללו. אני עשיתי את המסלול הזה בסוף היום, והדבר היחידי שרציתי לעשות לאחר מכן זה ללכת לאכול בורגר. את המסלול השני שציינת לא עשיתי.
תמונות להמחשה:
-
מסכימה עם קודמי.
המסלול יפה, אך לא בכל מחיר.
אם מסתדר – כדאי.
אם לא – לא נורא.
קחו בחשבון שהאמריקאים אוהבים לתת שמות לכל מיני מקומות, שמבטיחים הרבה יותר ממה שמקיימים.
זה היה מסלול נחמד (לא הרבה יותר מאחרים שעשינו), ובסופו נקודת תצפית על המפל (לא מדהים יותר מאחרים).
ציטוט:
“[...]פנינו ימינה אל South Rim Drive עד ל- Artist Point – תצפית יפה על הקניון הגדול. משם התחלנו מסלול של כ- 3 ק"מ – South Rim Trail כולל את ה- Uncle Tom's Trail. מסלול "הדוד תום" יוצא בערך באמצעיתו של מסלול "הגדה הדרומית" וכולל יותר מ- 300 מדרגות. ג' חזר אל הקרוואן כדי להביא אותו לקצה השני של המסלול, ואני ירדתי עם הבנות את "הדוד תום" כדי לראות את המפלים התחתונים – מקסים! העלייה הייתה מתישה, אבל מתגמלת. [...]ג' הגיע לקראתנו מהכיוון השני והצטרף לחגיגה. חזרנו לקרוואן, שחיכה לנו בקצה השני של המסלול, והמשכנו. סטינו מהדרך לטובת התצפית Upper Falls View, והמשכנו על ה- North Rim Drive (כביש חד סטרי). עצרנו לשתי תצפיות: Lookout Point ו- Inspiration Point (שמצריך סטייה מדרך המלך) – מקסים, מקסים, מקסים!”
מראה המפל בסוף מסלול הדוד תום:

-
עדי, ברור שזה בסדר. שתינו מרוויחות.
ואם כבר, אז מרחיבה בכלל את השאלה, כי אולי אני חושבת שאפשר להספיק ביום יותר ממה שתכננתי עד כה.
הנה מה שתכננתי:
יום 1- יוצאים בבוקר מחניון headwater (ביציאה מגרנד טיטון, ולפני הכניסה לילוסטון). בסוף היום הזה לנים בקניון. רוצה ביום הזה להספיק את כל מה שעל קטע הכביש הזה מהכניסה עד קניון וילאג': ווסט ת'אמב, היידן וואלי, מאד וולקנו וגרנד קניון. האם באגם עצמו יש מה להתעכב?
יום 2 (יום שישי)- בוילינג ריבר ומאמות' הוט ספרינגז, בשאיפה לסיים בצהרים ולנסוע לקניות ולהתמקם ולהתארגן לשבת בחניון koa בווסט ילוסטון. לא נראה לי שנצליח להכניס כאן גם את נוריס, אה?
(ושבת מנוחה…)
יום 3- אולד פייתפול וכל מה שממנו ועד חניון מדיסון שם לנים בסוף היום. (גרנד פריזמטיק וכיוב, והייתי רוצה גם לשכור אופניים אולי באולד פייתפול ולעשות מסלול קצר למורנינג גלורי. זה קצר אבל נראה לי שזה המקסימום עבורנו כמשפחה, וגם מבחינת הזמן. בכל אופן נראה לי שזה יהיה יותר חווייתי מאשר לעבור על כל אגני הגייזרים).
יום 4- נוריס בבוקר, ועזיבה. לינה בלאבה הוט ספרינגז (כשלוש+ שעות נסיעה, לא כולל עצירות בדרך), בשאיפה להספיק גם את הפארק מים בעיירה באותו יום לפנות ערב.
אפשרי? הגיוני? פספסתי משהו משמעותי ברשימת המאסטים של ילוסטון? או אולי להפך, מקומות שחוזרים על עצמם ושפחות קריטי להגיע לכולם ואולי כדאי במקומם דוקא מקומות פחות ידועים?
אשמח להמלצות, ובטח גם עדי תשמח

-
לדעתי הגיוני. היום השלישי מרגיש קצת דליל אם אתם מתחילים את הימים שלכם מוקדם. ממליץ בחום להוסיף נסיעה ב Firehole Canyon לקראת סוף היום (זה קרוב למדיסון). יש שם מקום בו אפשר לשחות בנהר. נראה לי שזה המקום היחידי בתוך הפארק בו ניתן לשחות. הילדים בטח יאהבו.
למורנינג גלורי כדאי להגיע כמה שיותר מוקדם. לא סתם בחרו את השם הזה.
לי אישית המינון של הגייזרים היה גבוה מידי וויתרתי על ביקור בממות’. בקטע הגיאותרמי, הכי אהבתי את איזור נוריס.
חסר לי במסלול שלכם איזה מסלול הליכה יותר משמעותי.. אבל אולי אתם לא בקטע ואז זה בסדר.
-
תודה, אבי!
- לגבי אפשרויות רחצה, בוילינג ריבר, בין מאמות’ לכניסה הצפונית, הוא גם מקום שאפשר להכנס למים, ובניגוד לאזור שאתה הצעת (שאולי באמת ננסה גם שם), שהמים שם קרים להבנתי, יש שם זרמי מים חמים יחד עם קרים, מה שמאפשר את הרחצה כמובן.
- גם לי חסר מסלול הליכה משמעותי, כי אני מבינה שרוב האזורים זו הליכה על שבילי עץ ולא ממש מסלולים. לכן רציתי שבגרנד קניון כן נעשה מסלול (או שאני סתם מדמיינת ששם זה אחרת, וגם שם זה “סתם” שביל סלול?). אנחנו בהחלט כן בקטע של מסלולי הליכה, אבל לא מסלולים של הרבה שעות, בעיקר בגלל הרצון להספיק לראות הרבה, ולא מדי קשים או על שפת תהומות או סכנות כלשהן, כי אנחנו עם חמישה ילדים בשלל גילאים ואמא היסטרית אחת
. יש המלצות?
-
גלית,
הידע שלי אמנם תיאורטי אבל חפרתי המון והמסלול שלך נשמע לי הגיוני (אגב הוא שונה לגמרי מהמסלול שלנו). לגבי האגם הבנתי שאין שם משהו מיוחד. המחשבה היחידה שעלתה לי זה שאתם עושים את היידן באמצע היום בעוד הזמן המומלץ אם רוצים לראות בעלי חיים הוא בבוקר קרוב לזריחה או לשקיעה.
בכל מקרה, יהיה מקסים:-)
-
הממ, צודקת לגבי היידן. אז אולי נעשה קודם את הגרנד קניון ונחזור אחורה לעת ערב

-
הבעיה שלנו שבימים כתיקונם (ומיטות בתוך מיבנים כתיקונם
) אנחנו לא מאלה שמצליחים לקום ולצאת מוקדם, בטח לא ברמה של זריחה
אז ניאלץ לבנות על השקיעה...אלא אם כן בקרוואן יהיה כ”כ קשה לישון ונתעורר בנץ
-
בכל מקרה תעברו דרך היידן בדרך לקניון אז לפי כמות החיות שתראו תחליטו אם אתם רוצים לחזור לשם.
אפשרות נוספת זה בשישי בבוקר לקום מוקדם, לנסוע את היידן וחזרה ואז להמשיך את התוכנית כמו שכתבת.
-
בלי קשר לרחצה, כדאי לנסוע בכביש של Firehole Canyon. זה כביש יפה.
אני עשיתי את המסלול לפסגת הר וושבורן (הנקודה הכי גבוהה בפארק). מהפסגה יש נוף פנורמי מטורף לכל הפארק ויש שם גם תחנת תצפיות של שריפות (ומישהו אשכרה גר שם) וגם מרכזון מבקרים קטן עם הסברים על התצפיות. המסלול לא קשה יחסית למסלול שמטפס על הר. הייתי קורא לזה דרגת קושי בינונית. העליה מתונה יחסית והשביל הוא שביל חצץ שנגיש גם לכלי רכב (לא פרטיים.. רק של הפארק). אורך המסלול הוא כ10 ק”מ (הלוך חזור. 5 לכל כיוון) אם מתחילים מ Dunraven Pass. יש עוד נקודת התחלה שדרכה המסלול קצר יותר, אבל הטיפוס קשה יותר. לא יודע מה נחשב אצלך הרבה שעות. לדעתי בקצב איטי זה סיפור של חצי יום. לי זה לקח משהו כמו 3.5-4 שעות כולל עצירה של שעה למעלה.
עריכה: נזכרתי שאתם עם קרוואן. לא יודע אם אפשר לנהוג בכביש הזה עם קרוואן. כדאי לבדוק.
-
גם אצלינו הבקרים קשים אבל אוי למי שלא יקום כמו חייל בבוקר של היידן!
דווקא אם אתם עם קראוון הילדים יכולים להישאר עם פיג'מות ישנוניים ואם תצעקו "דב" הם יפתחו עיניים…
עוד משהו, לגבי השחייה בנהרות, קראתי שאסור להכניס ראש למים כי יש כל מיני טפילים ואמבות בתוך המים. אני בגלל זה פסלתי את השחייה לחלוטין. אם אתם עם ילדים קטנים שימי לב (כן, אני מההיסטריים...)
-
תודה, אבי:-) מסלול של עשרה קמ זה לגמרי יותר מדי ליום אחד עבורנו כמשפחה. אולי אם היה לנו עוד יום להקדיש לילוסטון היינו עושים יום אחד כזה של טיול יומי ארוך, וגם אז, עשרה קמ ביום לילד בן שש זה לא אפשרי, וגם בת השמונה לא תעמוד בזה. חבל. נשמע יפה...
-
אני מציעה לכם לשמור על גמישות בתכנית. כשתגיעו לפארק, תתחילו בלגשת לריינג’רים באחד ממרכזי המבקרים ותתיעצו לגבי המסלולים הספציפיים. יש לא מעט בלת”מים אפשריים בפארקים לאומיים. מסלולים וגם כבישים נסגרים ונפתחים כל הזמן, בגלל שריפות, מפולות ואפילו פעילות דובים מוגברת. סגירה בגלל שיפוצים זה עוד טוב, כי לפחות אתם יודעים את זה הרבה זמן מראש… וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על מזג האוויר. סופת ברד יכולה לקרות גם באמצע אוגוסט (מניסיון).
לגבי בעלי החיים, אני לא בטוחה ששווה להעיר ילדים בכוח בשביל השעות של הזריחה. בתור מי שישבה בארבע בבוקר בלאמר עם אנשי הזאבים, שום דבר לא מבטיח לכם תצפיות. דובים ראינו בילוסטון גם באמצע היום (אם כי לרוב מאד מרחוק). ביזונים תראו בכל שעה וכנ”ל אלקים. בעלי חיים של שקיעה וזריחה אלו בעלי חיים די ספציפיים שהסיכוי שלכם לראות אותם ממילא נמוך עד קלוש.
אם מתוכנן לכם גם ביקור בגליישר האמריקאי, אז את הדובים בטח תראו כבר שם, אם לא בילוסטון.
-
מסכימה עם ענת. גם בעניין הגמישות וגם בעניין הצפייה בחיות.
בעניין הצפייה בחיות, אנחנו ממש לא מהמשכימים (אפילו לא קרוב לזה...) ובכל זאת, הצלחנו לראות לא מעט חיות מעניינות ואת רובן דווקא באמצע היום, להפתעתנו, או בשעות שלקראת הערב.
מבחינת הגמישות, יש תמיד עיכובים בדרך…
בכלל נראה לי שבמקומות כמו ילוסטון, שיש בהם כביש ארוך מאד עם נתיב אחד בלבד לכל כיוון ובלי נקודות יציאה רבות, צריך לקחת בחשבון עיכובים ולא רק בגלל שריפות, שלג ועבודות בכביש.
מספיק שתקרה תאונה בכביש כזה, כדי שהדרך תיחסם להרבה זמן או תתארך מאד (חווינו בעצמנו פקק תאונה כזה אחרי ממות’ (בכיוון דרום) והוא אילץ אותנו להסתובב ולהקיף את השמורה בטבעת הצפונית כדי להגיע לאזור ה- fishing bridge (ואז נתקענו בפקק אינסופי אחר, הפעם בגלל ביזונים שהתעקשו לריב או לעמוד להם באמצע הכביש)).
חוץ מזה, מניסיון בחודש אוגוסט, צריך לעתים לא מעט סבלנות (והרבה נחישות) עד שמוצאים חניה בכל מיני נקודות עניין פופולריות, בעיקר בשיא היום, מה שגם גוזל זמן...
בנוגע לכביש המקסים של ה- fire hole canyon, שעלה כאן, למיטב זכרוני, הוא לא מתאים לנסיעת קראוונים.
ילוסטון שמורה מהממת. גם אם לא תראו או תעשו כל מה שתיכננתם, יהיה כנראה מצויין
