סופש זוגי בפראג (סיפור)
-
פסל הגברים המשתינים הוא אחד מהיצירות של צ׳רני הפזורות בעיר (כמו גם התינוקות בקמפה).
ניתן לשלוח sms למספר טלפון ואז הם ׳משתינים׳ את המילה ששלחת …
לא הכי ברור בעולם אבל אפשר לזהות עם מאמץ
הסאגווי – מדהים מה שאתה כותב. כשהיינו שם לאחרונה באזור ראש השנה כיכר השעון היתה מוצפת בהם
-
שמוליק – טוב לדעת. לא שמנו לב. בפעם הבאה אני אתן להם להשתין את השם שלי.
-
שבת בבוקר:
תפילת שחרית שאמורה להתחיל בשעה עשר, מתעכבת קצת עד שמתאספים מניין אנשים. היא מסתיימת אחרי שתיים עשרה. ואז אוכלים משהו קטן לקידוש. אחרי כמה דקות מתפללים תפילת מנחה מהירה. ובערך באחת בצהריים מתחילים לאכול ארוחת בוקר.
היום התקיימה ברית מילה לתינוק חדש בקהילה באלטנוי שול.
-
הפעם בשולחן שלנו התחלפו כמעט כל הסועדים. יושבים איתנו שני בחורים מירושלים. איפה הם גרים? בקטמונים. במקרה ברחוב כובשי הקטמונים? ברחוב סמוך.
הרחוב הזה מעלה בי זיכרונות קשים. רק לפני שבוע ג'ני ואחריה אני טיפסנו את הרחוב האכזרי הזה.
אכזרי זה לא מילה.
אחרי ארוחת הצהריים תכננו לחזור שוב לטירה של פראג והחברה הירושלמים ביקשו להצטרף אלינו.
קבענו להיפגש בחנות של רולס רויס.
יצאנו לדרך.
החברים ביקשו לבקר באי קמפה ואנחנו לא התנגדנו.
התברר שיש להם בכיס מפה של פראג שהם קיבלו מ"משה טיולים" ועליה מסומנות אטרקציות עיקריות בפראג.
אחרי הביקור באי קמפה הם ביקשו לראות את הקיר של לנון. אין בעיה, היינו שם כבר. ביום שישי הגענו אליו בטעות והפעם אנחנו לא מוצאים אותו בכלל. רק עם עזרה של עוברים ושווים.
-
אחרי הביקור החוזר בקיר של לנון עברנו לרובע מאלה סטרנה והתחלנו לטפס לכיוון השער של הטירה דרך רחוב נרודובה. אחרי כמה דקות אני מוצא את עצמי לבד ושניהם מתנשפים מאחור. מה קורה לכם? אתם גרים בכובשי הקטמון. אתם רגילים לעליות כאלה.
(תמונות מהרשת)
-
הגענו לפתח של ארמון הנשיא בדיוק בזמן לחזות בטקס חילופי המשמר הקצר.
(תמונה מהרשת)
-
אחרי תום הטקס עברנו תוך כמה דקות את הבדיקה הביטחונית בכניסה לטירה ואנחנו בפנים. הקפנו את הקתדרלה. לא נכנסנו להאזין לקונצרט. המוזיאונים במתחם הטירה כבר נסגרו.
עברנו בסימטת הזהב (סימטת האלכימאים) בית מספר 22 היה שייך לאחותו של פרנץ קפקא והסופר גר שם בזמן שהוא כתב את הרומן "הטירה". באמת עכשיו אני מבין את ההשראה לסיפור הזה.
הרגשנו קצת כמו מדריכי טיולים והסברנו לחברים שלנו את מה שידענו וקראנו מראש.
-
אלעד,
אני מקווה שגם הרשויות בישראל ילמדו מעיריית פראג וימנעו מאופניים חשמליים לטייל במדרכות ולדרוס אנשים...
אכן כיף לטייל שוב בפראג ללא ריח הסיגריות
רובי
-
יצאנו מהטירה וירדנו לכיוון הנהר. ליד הנהר יש אנדרטה לזכר הרוגי מלחמת העולם השניה. מסביב לאנדרטה התקיימה הפגנה (אנחנו מרגישים כמו בבית. הפגנה בכל מוצאי שבת). הלכתי לשאול את המפגינים "על מה הם מוחים?" הם הסבירו לי שהם לא מוחים. הם מעודדים את אירופה להיות יותר אנושית ויותר דמוקרטית. התנועה שלהם היא Diem25.
-
חזרנו לכיכר הישנה ושם התפזרנו למלונות שלנו.
במוצאי שבת חזרתי לבית חב"ד להתפלל ערבית. אחרי כמה דקות התאספו כבר מנין אנשים והתפילה לא מתחילה. אחד המשתתפים רמז לי שלא כל באי המניין הם יהודים. יש אחד בתהליכים.
אוף, אני לא לומד לקח מפרפיניאן או וונציה? יכולתי להתפלל באלטנוי שול.
במוצאי שבת הלכנו לקניון הפלאדיום ועשינו שופינג לילדים שנשארו בארץ.
-
כשהקניון נסגר, יצאנו לכיכר מולו וטעמנו את הקינוח הצ'כי Trdelnikשזה רבע קיורטוש הונגרי ממולא בגלידה, תותים, שתי גליליות ומעל הכל נוטלה. שחיתות גדולה. שכחתי לצלם לכם את הקינוח עצמו.
בלילה החליפו גם פה לשעון קיץ והסדר חזר על כנו. יש רק שעה אחת הפרש בינינו לבין הילדים.
-
גם אני כאן כי לא מפספסת סיפור שלך
אהבתי איך הפכתם מדריכי טיול לחברים מבית חבד.
פראג שלך יפה אבל אתה לא נשמע משוכנע . אני טועה ?
יום יפה שיהיה
איריס
-
אני נעצרתי ברחוב כובשי קטמון, ולא בגלל העליה, לא להגזים, יש עליות קשות יותר בירושלים. מה עשיתם שם אתה וג’ני?
-
רובי – אתה צודק
אנחנו בשלב שבו אנחנו צריכים להתווכח עם הבנים שלנו על אופניים חשמליות או שיתאמצו קצת וירכבו על אופניים רגילות.
איריס – אחרי שיצאנו לדרך הבנו שהחברים הירושלמים לא כל כך מבינים אנגלית. הם חששו להסתובב לבד ברחובות לכן הם הצטרפו אלינו לסיור.
שמחנו בחברתם.
פראג יפה. היא לא ניזוקה במלחמת העולם השניה.
ואת צודקת.
וגם אלונה בצד של בודפשט.
תמי – ג’ני ואני דיסקסנו על רחוב כובשי הקטמון. ג’ני אמרה עליו:
“קטמון זאת עליה שאת נזכרת בכל הקללות שאת מכירה בכל השפות”.
וגם: “ניסוי בבני אדם”.
לכן זה היה מצחיק שאחרי שבוע פגשתי אנשים אמיתיים שגרים ברחוב הזה.
-
יום ראשון:
יצאנו לסיור נוסף בעיר ושמנו לב שהשעונים ברחבי העיר עדיין לא עברו לזמן קיץ.
מי שטרם היה בפראג: השעון על בניין הקהילה, לא רק שהשעות מסומנות בספרות עבריות, גם המחוגים מסתובבים בכיוון ההפוך, נגד כיוון השעון הרגיל. בפעם הבאה שתתבלבלו בכיוון השעון, תגידו שהתכוונתם לשעון היהודי מפראג.
-
נרשמנו לסיור בוקר ברובע היהודי באנגלית.
כבר כמה פעמים עברנו בכיכר הגדולה ליד השעון האסטרונומי ולא עשינו את זה בשעה עגולה כשהשעון מצלצל והבובות שלו יוצאות לסיבוב. עד שהסיור ייצא, יש לנו זמן לקפוץ שוב לראות את השעון האסטרונומי בפעולה.
קהל רב כבר מתאסף מולו. בשעה תשע בדיוק השעון מתחיל לצלצל ונפתחים שני חלונות קטנים לידו ומאחוריהם מתחילים להסתובב בובות של ישו ושנים עשר השליחים. אחרי דקה החלונות נסגרים. השעון מצלצל את השעה וזהו. וזהו? זה הכל. בשביל זה כולם חיכו פה לראות את זה.
חוץ מהשעה בפורמט של עשרים וארבע שעות. השעון מראה גם את קו האופק ואת מיקום השמש בגלגל המזלות. ואת מיקום הירח.
-
חזרנו לבית הקהילה לנצל את הזמן עד שייצא הסיור בשביל לאכול ארוחת בוקר. התברר שבנוסף אלינו נרשמו לסיור רק עוד זוג אחד גרמני/ישראלי.
בשעה עשר וחמישה הגיע המדריך שלנו, עשינו היכרות ויצאנו לסיור.
בקצה הרחוב הקטן הזה יש בית בסגנון טירה של דיסני. מה זה הבית הזה?
-
בית הכנסת הראשון שביקרנו בו הוא בית כנסת מייזל. את בית הכנסת הזה הפכו למוזיאון שמספר את ההיסטוריה העתיקה של הקהילה בפראג.
מייזל היה איש עשיר יותר מהמלך של בוהמיה.
המשכנו לבית הכנסת פינקס שמשמש להנצחת קורבנות השואה של צ'כיה. יחידים וקהילות. על קירות בית הכנסת רשומים שמות כל הנרצחים היהודים מצ’כיה בשואה.
ממנו יצאנו לבית הקברות הישן של פראג.
-
במשך מאות שנים ליהודים היה מותר לקבור רק בשדה הקטן הזה. לכן בכל פעם שהשדה התמלא בקברים. הקהילה כיסתה אותו בערימת עפר וקברה עוד שכבה של קברים. היום בשדה הזה יש 12 שכבות של קברים והוא גבוה מכל הבתים שסביבו. במאה השמונה עשרה הפסיקו להשתמש בבית הקברות הזה ועברו לקבור בבית קברות חדש יותר.
ראינו את קברו של המהר"ל מפראג.
ביציאה מבית הקברות נכנסנו ל"טירה של דיסני". זה משכן החברה קדישא של פראג. הוא נבנה אחרי שבית הקברות נסגר ולא השתמשו בו ללוויות. גם בו יש מוצגים מוזיאוניים שקשורים לטכסי הלוויה ומסלול החיים היהודי.
-
צמוד לבית הקברות ביקרנו בבית הכנסת קלאוס שבו מוצגים תשמישי קדושה לפי החגים ולוח השנה היהודי.
בית הכנסת הבא שביקרנו בו הוא בית הכנסת הספרדי. הסגנון שלו מזכיר את בית הכנסת רומבך בבודפשט. היום הוא משמש מוזיאון לפריטי יודאיקה עתיקים מכל רחבי צ'כיה שבזמן השואה רוכזו וקוטלגו בפראג. רובם מכסף או זהב.
קפקא היה גם כאן. (הביורוקרט עם החליפה וללא נשמה)
