סופש זוגי בפראג (סיפור)
-
כאן נפרדנו מהמדריך וזוג השותפים שלנו לסיור והלכנו לראות את הבית כנסת ישן-חדש. הוא משמש כבית כנסת עד היום.
הסיור ברובע היהודי הוא להיט גדול בפראג. לאורך כל היום והערב רואים קבוצות של תיירים עושות סיורים בין בתי הכנסת השונים. בכניסה לבית הכנסת פינקס היה תור עצום של כמה קבוצות. אנחנו דילגנו עליו עם המדריך שלנו.
כל בתי הכנסת שייכים למוזיאון היהודי של פראג. התשלום לסיור כולל כניסה לכל האתרים. הכניסה לאלטנוי שול היא בתוספת מחיר. מי שבא לאלטנוי שול בזמן התפילה על מנת להתפלל, הכניסה בחינם.
האגדה מספרת שבעליית הגג של האלטנוי שול, בראש הסולם הזה, קבור הגולם מפראג.
-
הגיעה שעת ארוחת הצהריים. במהלך הסיור עברנו ליד המסעדה "קינג סלומון" ועכשיו חזרנו אליה. אחרי בחינה קצרה של התפריט יצאנו בחזרה לרחוב. מחירים מוגזמים. לא נשלם 100 ₪ בשביל שניצל!
הלכנו לאכול ב"דיניץ" שזו מסעדה כשרה נוספת בפראג. המחירים יותר נורמאליים מ"קינג סלומון" והאוכל בסדר.
שוק האבלסקה: שוק למזכרות לתיירים. אמא שלי קנתה פה צעצוע עץ לילדים לפני עשרים שנים בחצי שקל והוא נשבר לה. היא ביקשה שאני אקנה לה שוב כזה. היום הצעצוע הזה עולה 14 שקלים.
התותים פה הם בגודל של גוליית. ועדיין טעימים מאוד. קנינו לנו קופסא של berries והמשכנו בדרכנו.
-
עם כל הכבוד לכיכר הגדולה בעיר העתיקה של פראג ששם מרוכזים כל התיירים והאטרקציות שלהם. "הכיכר" של פראג היא כיכר וואצלב הקדוש. שם קורים כל הדברים הגדולים.
-
קפקא עבד בבנין חברת הביטוח ג'נרלי.
הכיכר התמלאה בתומכים באלכסנדר דובצ'ק בזמן האביב של פראג.
אחרי כמה ימים הגיעו הטנקים הסובייטים לכיכר ופיזרו את החלומות.
בערב אחד בשנת 1989 הכיכר התמלאה שוב בחצי מיליון מפגינים בזמן מהפכת הקטיפה. הפעם היה בלתי אפשרי לפזר אותם והשלטון הדמוקרטי חזר לצ'כוסלובקיה.
היום יש סביב הכיכר בעיקר בתי כלבו וחנויות מותגים. על הכיכר משקיפים וואצלב הקדוש על סוס ומאחוריו בנין הפרלמנט.
-
אתר חובה שהייתי צריך לבקר בו: מסעדה בשם קליחה.
מה לנו ולמסעדה לא כשרה ומרוחקת מכל דבר אחר?
במסעדה הזאת ישב וכתב ירוסלב האשק ספר על סוחר בכלבים גנובים שגוייס בכפייה לצבא הקיסר ירום הודו.
הזמנו ושתינו בירה שחורה לכבוד ירוסלב האשק וגיבור סיפרו: החייל האמיץ שוויק.
-
עכשיו הלכנו לבקר את ג'ינג'ר ופרד.
בראש הבניין ישנה מרפסת תצפית. כדי להיכנס לתצפית בחינם צריך לקנות שתיה בבית הקפה על הגג. מה מתאים יותר מזה?
תראו איזה נוף. לא שווה כוס קפה?
-
על המדרכה ממול לבנין זוגות זוגות רוקדים לכבודם של ג'ינג'ר ופרד.
החיים יפים.
-
עשינו השלמות קניות בפלאדיום.
בדרך בחזרה מהפלדיום עברנו מתחת למגדל "אבק השריפה" (יש שנים כאלה בעיר. יש עוד אחד בטירה) ומתחתיו חנתה למבורגיני צהובה. התלהבתי וצילמתי אותה בלי סוף עד שהתברר שהנהג יושב בה והוא נסע איתה לדרכו.
איזו פאדיחה.
איזה ילד אני, מתלהב ממכונית למבורגיני בחו"ל.
אכלנו ארוחת ערב ב"שלנו". שם פגשנו זוג צעיר ממנצ'סטר וקיבלנו ממנו מידע לקראת טיול הקיץ שלנו.
-
אלעד – לא ידוע לי מהו עיסוקך ובאם הוא קשור לכתיבה, אך ללא ספק שנחנת בייכולות מרשימות בתחום .
השלמתי פערי קריאה וכהוכחת קריאה אסכם בזאת -
- שלמרבה הצער העבודה שלי היא זו שמפריעה לי בסיפורי מונטנגרו ולא אתה (מקווה בכל זאת להשלים בקרוב).
- שעליית הקטמון הוזכרה תחילה כאכזרית חשבתי שמדובר בהשתתפות באחד המירוצים מרובי העליות שרק ירושליים יכולה להנפיק לנו, רק דיסקוס לא נחשב
- גם אני פחות מאוהבי פראג על סמך מספר ביקורים בעיר (למרות שלא נתת לה צ’אנס בעשור האחרון), אבל עדיין נהנת פה עד מאוד.
- נשמח גם לשמוע חוויות על אנגליה שתחזרו..
-
טל – טיפסנו את רחוב “כובשי הקטמון”, לא רק דיסקסנו עליו.
אכן “כובשי הקטמון” זו לא העליה הכי תלולה בירושלים ולא הכי ארוכה אבל היא באה בקילומטר ה38. כשהרצים כבר ממש מותשים וחלקם כבר במצב של “קיר” או של “רגלי בטון”.לכן ג’ני קראה לרחוב הזה בצדק “ניסוי בבני אדם”.
את המלצת לי לרוץ במרתון ירושלים.
כתבת לי “אפרופו מרתונים, אם לא מסתדר בבודפשט, גם אצלנו בלי לעלות על מטוס אפשר לבחור – תל אביב החודש, וירושלים בחודש הבא”.
אז את לא יכולה לברוח מהאחריות עכשיו. את שותפה לניסוי.
-
יום שני:
הפקדנו את המזוודות שלנו במלון.
ביקשנו להזמין מונית לשדה התעופה לשעה רבע לשמונה בערב על מנת שנספיק להתפלל תפילת מנחה אחרונה באלטנוי שול.
קיבלנו אתמול וואטאפ מאחד הבנים שביקש שנקנה לו חולצות של הוליסטר. חפירה בגוגל העלתה שבפראג מוכרים הוליסטר רק בשוק האסיאתי (ובעוד חנות עודפים אחת שנסגרה לצמיתות). ברצינות שקלנו ללכת היום לשוק הזה. התייעצנו במלון וממש דיס-המליצו עליו. לטענתם אלו זיופים באיכות נמוכה ולא שווה את המאמץ (איזה ייעוץ ציפינו לקבל ממי שעומד במרחק עשרה מטרים מחנות של רולס רויס?)
בביקור בשבת לא מיצינו את טירת פראג, בשעה שנכנסנו אליה הנקודות עניין שלה היו כבר סגורות. החלטנו היום לטפס אליה עוד פעם.
עמדנו חצי שעה בתור לבדיקה הבטחונית ונכנסנו לטירה.
-
רצינו לבקר שוב בסמטת האלכימאים אבל הפתעה: כדי להיכנס לסמטה צריך לקנות כרטיס. ואי אפשר לקנות כרטיס רק לסמטה. צריך לקנות כרטיס משולב לשתי קתדרלות לארמון הישן ולסמטת האלכימאים.
מה לנו ולקתדרלות? המשכנו מאוכזבים לטייל בטירה.
הטירה נבנתה לקראת שנת ה1000. בשנה הזאת הנוצרים חשבו שיום הדין מתקרב ומגיע. לכן הם תיארו אותו מעל הפתח של הקתדרלה.
-
החלטנו בכל זאת לקנות את הכרטיס המשולב.
קודם נכנסנו לארמון הישן והתרשמנו מהאולמות הענקיים שלו.
ואז הגענו לחלון שנראה סתמי שצופה על העיר.
בשנת 1618 מלך בוהמיה, מתיאס, מת בלי יורשים. במסגרת הסכמי ירושה בין משפחות מלוכה ארופאיות קיבל המלך פרדיננד השני שהיה קתולי אדוק את מלכות בוהמיה.
המלך שלך שני שליחים מטעמו לעיר פראג להכין אותה לכבוד המלוכה שלו.
באותו זמן הדת של המדינה נקבעה לפי דתו של המלך/נסיך שעומד בראש המדינה (חוץ מהיהודים).
תושבי העיר פראג היו קלוויניסטים ברובם (המלך מתיאס המנוח נתן להם חופש דת) לא רצו עליהם מלך קתולי, ועוד קיצוני.
כשהשליחים של המלך פרדיננד הגיעו לטירת פראג. תושבי העיר זרקו אותם דרך החלון הזה החוצה.
וככה התחיל המרד הבוהמי שהתדרדר למלחמה ארוכה של שלושים השנים בין הקתולים לפרוטסטנטים.
-
חזרנו לסימטת האלכימאים. עלית הגג מעל כל הבתים בסמטה היא משותפת וממנה היו שומרים חיילים על המצודה. אפשר לעלות לעלית הגג ולראות את עמדות השמירה שלהם.
בקצה המסדרון של עלית הגג יש חדר שבו מוצגים כלי עינויים. כשביקרנו שם, במקביל אלינו סיירה שם גם כיתת בית ספר. הילדים היו נורא סקרנים לראות את החדר הזה. המורה שלהם לא הצליחה להתיק אותם ממנו.
-
הבתים של הסמטה ממש פיציים. חדרון קטן למגורים ומבוא עם כוך לשירותים וכוך למטבח.
בכל בית גר מישהו אחר. פרנץ קפקא גר במשך שנה אחת בבית 22 של אחותו והיום יש בו כמתבקש חנות מזכרות של קפקא.
יש בית של התופרת, בית של האופה.
בית האוכל - הספר "הטירה" של קפקא מתחיל כשמודד הקרקעות ק' מגיע לפונדק כזה והוא רוצה לעלות ולהיכנס לטירה כדי לבצע את העבודה שלשמה הזמינו אותו לטירה. עכשיו הבנתי את התיאור של הפונדק בספר.
בית של צורף.
בית של אלכימאי. בתחילת המאה ה20 עוד גר כאן קוסם/אלכימאי שמת בבית הזה מפיצוץ שנגרם מאחד הניסויים שלו. (הניסוי האחרון)
בקצה יש בית של בימאי סרטים וותיק מר קאזדה. הבית עדיין מלא בציוד ובסלילים שלו ומקרינים שם סרטים שלו.
נהננו מאוד ומזל שלא התקמצנו על הכרטיסים (וגם שלא הקשבנו לדניאל)
-
עברנו ליד מגדל אבק השרפה של הטירה. שמענו גוזלים מצייצים מראש המגדל. אילו ציפורים יעזו לבנות את הקן שלהם במקום עם שם כה מאיים?
בז מצוי. הם עופות דורסים. נטולי פחד.
-
בוקר טוב אלעד!!!
אני נהנית מאד לסייר איתך בפראג!!!
התוספות ההסטוריות שלך בכיכר ואצלב מאד מצאו חן בעייני,
גם הביקור במסעדה של “האצק”,
והביקור בתוך הטירה שלי לא היה כוח והסתפקתי בכנסיית ויטושה היפה וסמטת האלכימאים.
גם אהבתי את התצפית מהבניין “הרוקד” לא ידעתי שאפשר לצפות משם.
מה שיפה שכל מבקר לוקח את פראג מזוויות אחרות.
ממתינה בכיך להמשך.
רחל לבון
-
אלעד כששלחת את התמונות בפעם הראשונה של סמטת האלכימאים
רציתי לקרוא לך: “אל תשכח לעלות לקומה השנייה שלה… “
ועכשיו אני רואה שחזרתם לשם ועלית לשם
מדובר במעבר על החומה עם תצוגת כלי נשק מתקופת האבירים
שדרך אגב אני מאוד אוהב.
ממש מזכיר את משחקי הכס… ( מתחילה עונה חדשה עוד מעט… )
פראג שלך מיוחדת…
ארז
-
רחל – מגיע לנו “אות המבקר המצטיין” על שלושה ביקורים בשלושה ימים רצופים בטירה.
את זוכרת את האביב של פראג. כל המאורעות האלו קרו לפני שנולדתי.
אני זוכר את מהפכת הקטיפה שהתרחשה בזמן שהייתי בצבא.
לילדים שלנו קשה להבין את התקופה של מסך הברזל והמלחמה הקרה.
ארז – בפעם הראשונה שביקרנו בטירה, הקומה השניה היתה כבר סגורה. אתה צודק שהביקור שם לא יהיה שלם בלעדיה. בפאריז תלך למוזיאון הצבא (אם לא היית כבר) ושם יש אולמות על גבי אולמות של שיריונות וכלי נשק אביריים.
חוץ מזה שהמוזיאון מעניין.
ותודה על המחמאות.
-
ירדנו לנהר והצטלמנו עם הברבורים. בפראג מבקשים להאכיל את הברבורים בלחם טרי ושאריות.
