טעימה קטנה מדנמרק
-
נסיעת עבודה, רוב הזמן לא היה בידינו, ובכל זאת הצלחנו לטעום קצת ולהנות הרבה. משתפת אתכם.
הפעם נסיעה עם תינוק קטן, הילדים האחרים נשארו בבית. אז הפרספקטיבה קצת שונה. עזבנו גל חום בארץ והגענו לגל חום באירופה, מה שחם בשבילם היה מזג אויר מעולה בשבילנו.
-
טיסה עם נורבגיאן. הלוך היה ישיר, חזור לא היתה טיסה ישירה בימים המתאימים אז עם קונקשן [ונגיע לזה].
הטיסה יצאה בדיוק בזמן, טרמינל 3. עגלה נמסרה בשרוול. טיסה חלקה, נבחרו 2 המקומות הצמודים לחלון וזו היתה בחירה טובה כי התינוק ישן רוב הדרך ולי היה חלון.
כאן המקום לציין את יעילות שרות הלקוחות של נורבגיאן, היתה בעיה עם השם בכרטיס [כנראה טעות מחשב] והם סידרו בלי בעיה ולא היו בעיות אח”כ.
היעד – העיר אודנסה, כשעתיים נסיעה ברכבת מקופנהגן. הרכבת יוצאת מהשדה, מחליפים בקופנהגן מרכז.
זו לא הפעם הראשונה אבל כאן בלטו לנו שני דברים:
א. חוץ מאשר בשדה התעופה, כל השילוט בדנית בלבד. לפעמים גם בסינית [או קוריאנית, לא בטוחה] אבל לא באנגלית.
ב. הדנים אנשים ממש ממש ממש נחמדים.
היתה תקלה ברכבת. החליפו רציף, וההודעה על כך היתה בשילוט, בדנית בלבד. שלושה אנשים שונים שמו לב שאנו לא מקומיים וכיוונו אותנו מיוזמתם.
הגענו לרציף בקופנהגן. היינו בטוחים שאנו במקום הנכון. פתאום אנו רואים את פרצופי האנשים משתנים, והופ – כל הרציף נע כאיש אחד אל המדרגות הנעות. מבט לרציף ממול הראה שמספר הקרון ששם תואם את שלנו. מסתבר שהם החליפו רציפים, שתי דקות לפני יציאת הרכבת. עלינו, חצינו, ירדנו והספקנו את הרכבת...ואפילו תוך כדי הריצה של כל הרציף, היה מי שהיה נחמד והסביר לנו שהניחוש שלנו נכון.
[אין תמונות מהשלב הזה. לא היה זמן לצלם].
-
אודנסה - עיר המוזיאונים. עיר מקסימה.עיר קטנה יחסית [כ170 אלף תושבים] ויש בה יחסית הרבה מוזיאונים, טובים ונחשבים. הפעם לא היינו במרביתם, כמובן.
אזור מלונות במרחק הליכה קצרה מתחנת הרכבת והתחנה המרכזית של האוטובוסים. הכל מישורי ונוח להליכה.
בניינים אירופאיים אופיניים.
המלון “שלנו” ממוקם צמוד לכמה מלונות אחרים, כולם בבנינים ישנים, מקום נקי ומתוחזק היטב, צוות אדיב – אבל לחלוטין לא נגיש לנכים, ומדרגות הכניסה מקשות על עגלת התינוקות להכנס. מזוודות צריך להרים כמה וכמה מדרגות. בתוך המלון יש מעלית.
הנחנו שכיון שמדובר בבנינים ישנים לא חייבו אותם הנגשה מלאה אבל זה עדיין הפתיע אותנו.
-
וכמו בכל פעם – הקנאה למראה האופניים, כולם באופניים, שבילי אופניים רחבים מסודרים, ילדים עם הוריהם לבי”ס באופניים, אלפני מקומות חניה לאופניים ליד בנינים ציבוריים.
עם כל אהבתי לארץ, יש לנו עדיין מה ללמוד בתחום הזה.
-
בערב הראשון היתה יציאה מאורגנת לאחת הגלריות המפורסמות. וכאן בלט לי מאד הפער התרבותי – מה בלט, צעק הצילו. הנה כמה תמונות למקום בו אכלנו ארוחת ערב, אני לא יכולתי לאכול אבל לאחרים לא ישראלים זה בכלל לא הפריע.
-
אבל היו שם עוד הרבה דברים אחרים גם. הגלריה היא מקום משותף לכמה אמנים ובעל הגלריה הסביר לנו את השקפתו הפוליטית ואת הרקע לכמה מן העבודות. היה מעניין.
-
היי אוליב,
תודה שאת פותחת לי צוהר למקום שעד לפני 7 דקות לא שמעתי עליו מעולם...

אופניים ככלי תחבורה עירוני בישראל...הלוואי
ישדרג לכולנו את איכות החיים 
נשמע ונראה שהגלריה מרתקת!!!

מחכה להמשך...
רובי
-
גם אני הגעתי עכשו מתוך סקרנות (ממש לא מתכננת טיול לאיזור) וגיליתי פוסט מדהים.
מחכה להמשך -
וגם אני כאן ...מסקרן ומאוד מעניין ...
-
הי אוליב, גם אני הצצתי במסגרת חלומות שיש להגשים. הגלריה נראית מרתקת למרות שגם לי היה נעלם התיאבון. ממשיכה לעקוב בכיף.
אלונה
-
רובי, ריקי, שמוליק ואלונה
תודה שהצטרפתם. זה באמת קצת אחר מטיולים אחרים שלנו, גם כי היה רק תינוק קטן וגם כי לא אנחנו בחרנו את המיקום, ועדיין היה לנו מאד מעניין.
-
Galschiøt Galleryהגלריה שהיינו בה [כאמור פעילות מאורגנת לא אנחנו בחרנו] היתה Galschiøt Gallery.
סוג של סצנה אומנותית עכשוית עם אמירות פוליטיות שמשתנה מעת לעת. הבעלים של הגלריה יצר כמה מונומנטים מפורסמים.
הוא דיבר על לשים את הלב במקום הנכון, לא להיות אדיש למתרחש בעולם. דיבר על הצורך שלו להנכיח את הטאבואים [רבים של טאבו, איך כותבים בעברית?] ואת הסבל שאחרים סובלים במקומות אחרים, גם בגלל חוסר הבנה ואדישות של העולם.
חלק ניכר מהיצירות שם ברוח זו. במקום יוצרים גם פליטים סורים [והם אלו שיצרו את הילדים בתוך הפצצות] והאמירה היא ימנית ליברלית למדי.
יש שם כמובן גם הרבה מוטיבים נוצריים מוכרים, אבל גם הרבה מוטיבים שואתיים, לא מעט מיתולוגיה סקנדינבית ברורה בהשפעתה על היצירות, ומוטיבים של “מעמד הפועלים הסובל”.
הערב הסתיים בהופעה של אמן מגרינלנד, לא זוכרת את שמו ולא התלהבתי מהמוזיקה שלו...
-
היי אוליב
הייתי באודנסה לפני שנים רבות מעל 35!!!. נסענו אז עם מעבורת מגוטבורג לכאן
כי היה איזה גן שאין לי מושג מה הלהיב אותי בו.
מעניין הסיפור טיול שלך. לא קל לטייל עם תינוקת.
רחל לבון
-
אוליב
אם הייתי רוצה לחשוב על המקום הכי קריר שיכול להיות, אז דנמרק הייתה עולה לי בראש.
ואת אומרת שגם שם היה גל חום

מחכה לראות מה עוד נתקלתם שם, כי הגלריה נראית קצת הזויה...
לטייל ע תינוק זה מזמן לא היה לי.... מקווה שהיה קל...
-
תודה רחל
מצד אחד תינוק תופס את הידיים ואת הזמן, מצדד שני אין לו דרישות חוץ מצרכים בסיסיים, הוא לא כועס ולא רב, לא מתלונן….והוא התנהג נהדר
-
ארז, אתה צודק…
יום אחד היה שם חם ממש, המזגן של האוטובוס לא הספיק ונמסנו
בימים האחרים היה קריר יותר, עבורם זה היה חם אבל לנו זה היה כמו סתיו ישראלי והיה נחמד.
הגלריה באמת היתה הזויה אבל היה מעניין לראות ולשמוע.
-
שבוע טוב אוליב,
תמיד כיף לקרוא את נקודות המבט שלך מהטיולים שלכם.
לפני שש שנים בחודש מרץ הייתי בדנמרק בנסיעת עבודה.
היה קר וגם אני נדהמתי לראות את כמויות האופניים בקופנהאגן.
במיוחד כשהם מחנים אותם ליד בניני משרדים, כמות עצומה של אופניים שחונים שם.
גם אני התרשמתי מהנחמדות של הדנים.
תודה על השיתוף ועל התמונות.
סמדר
-
תודה סמדר
אז לנו לא היה קר, היה נעים. יום אחד חם והשאר נעים וקריר בערב, כמו סתיו ישראלי. אב שעות האור מטורפות, ב11 בלילה עדיין אור בחוץ, וב4 בבוקר כבר אור...
-
אודנסה - מרכז העירבערב השני הפעילות המאורגנת היתה שיט ולנו לא התאים עם תינוק קטן אז סלחו לנו. הלכנו לנו לשוטט במרכז העיר, שהוא מרכז די קטן אבל גם די ישן. ושם פגשנו משהו ממש ממש מוכר – חפירות...חלק ניכר מהאזור היה מגודר וחפור. הם בונים, נחשו מה, רכבת קלה…
אבל בניגוד ללכלוך וחוסר האסתטיות שליווה את עבודות הרכבת הקלה בירושלים ומלווה את עבודות הרכבת הקלה במרכז, כאן הכל נקי ואסתטי להפליא. התרשמתי. האיזור מגודר כראוי לאתר בניה, אבל הגדרות יפות, עם נושאים שונים, עם עיגולי הצצה לילדים. ועם שילוט מדויק איך מגיעים לאן שרצינו להגיע.
בכל צד של האתר עיצוב אחר של הגדרות, ובצד אחד – ההיסטוריה של אודנסה, שהיא בעצם ההיסטוריה של דנמרק, באיורים. ואני חובבת היסטוריה גדולה ובלי ילדים עמדתי וקראתי הכל מהתחלה ועד הסוף וגם צילמתי לספר לילדים בבית.
זה מה שהכי כיף בלשוטט – אתה מוצא דברים שלא כתובים בשום מקום.
-
כמו בכל עיר אירופאית שמכבדת את עצמה, במרכז העיר מצאנו בתים בני מאות שנים וקתדרלה מרשימה [היתה סגורה], חצרות אחוריות וחנויות וינטאז’, וכמובן נהר/נחל וסביבו שטחים ירוקים ומשפחות שעושות פיקניק.
עוברי אורח נחמדים שאלו לשלומנו בכל מקום, ומישהו סיפר שהבתים הישנים נבנו עם גג כבד מדי יחסית לבית ולכן הם שוקעים בכמה מילימטרים מדי שנה. לא יודעת אם זה נכון או לא.