ויוה אספניה (פעם 4) אולה פורטוגל (פעם 2) איך קרה?
-
אלעד יקירי !!!
הארמון הזה יהיה סיפור מטעמים לדורות איך כמעט ישנו עם שלדים
אפילו לנכדים בגיל הזה שלהם לא אוכל לספר שלא יהיו להם סיוטים בלילה.
אבל אנו צוחקים ממנו עד עצם היום הזה.
השיר שהבאת לכאן מתאים בול ומומלץ לאמיצים לפני השינה.
באשר לאומץ ליבנו – לא היה כאן אומץ אלא בלית ברירה.
רחל
-
וזה מזכיר גם לי את הלילה שהגענו לטירה בסמור – בעמק הלואר – בה מצאנו את עצמנו לגמרי לבד עם הבעלים שקיבל אותנו והציג לנו את האוספים שלו – של מכוניות עתיקות אמיתיות ומכוניות עתיקות צעצוע וצעד איתנו במדרגות החורקות לחדר שלנו והסביר לנו שאצלו בטירה אין מפתחות לחדרים כי אין צורך .…
אבל הבילוי שם היה מופלא. המקום נהדר, הסוויטה האוריינטלית שקיבלנו היתה נפלאה, המארח שלנו היה מקסים וגם טרח והכין לנו ארוחת בוקר באשמורת בוקר בעת שיצאנו לשדה וככה נשאר לנו קסם של זכרון מהלילה האחרון בטיול.
ולמי שמתעניין – מדובר ב -
Chateau ladobay bouvet
ב – saumur.
-
רחל יקרה,
מצטרפת באיחור לחגיגה הספרדית-פורטוגזית שלך…
מסתחררת מהתמונות, או שאולי זה מהיין של יקבי דוארו?
משום מה חשבתי שזה בספרד (מישהו ספרדי ממקום עבודתי הקודם סיפר לי בערגה על יינותיו המפורסמים של יקב “ריברה דל דוארו”.)
וכמו יין טוב, אני לוקחת גם את סיפורך בלגימות קטנות, ונהנית ממנו מאוד, אפילו שספרד ופורטוגל כרגע עדיין לא בתוכניות (אולי הגיע הזמן...)
תודה!
-
אספניה (פעם 4) אולה פורטוגל (פעם 2) איך זה קרה?לשמוליק יקירי ערב טוב !!!
הסיפור שלך רק מחזק את דעתי שישנם ארמונות טובים
וישנן טירות יפות
ולעיתים ישנן נפילות. אבל אנו נזכור את הטיול הזה בזכות המקומות היפים אליהם הגענו ובזכות הארמונות היפים בהם לנו.
שומרת את האשכול הזה עם ההמלצה שלך כשאגיע שוב לארמונות בעמק הלואר.
תודה לך.
רחל
-
יום 9 לטיול
יציאה מוקדמת מהלינה בטומאר, פרידה מהארמון שבאור יום מבחינים גם בשיח יפה פורח בסגול בגינה, סיבוב לתפילת בוקר לצפות בכנסיה המפורסמת, שנמצאת בקצה הרחוב של הארמון
נסיעה למרכז העיר שם אנו מוצאים בית קפה חמוד בשם CAFE ARCADIA שנמצא ברח AVENIDA TORRES PINHHEIRO 59
זהו בית קפה של פעם שזוג מבוגרים מקסימים מנהל אותו. כל זקני המקום מגיעים לכאן לשתות כוס קפה עם מאפה וגם אנחנו. בחרנו עוגיה גדולה של בלם ועוד אחת שקדים – נימוחות בפה. על אחד המדפים אני מבחינה בגלגל מיניאטורי מעץ שמסתובב בתוך מים שהזכיר לי תמונה שקיים כזה גלגל אמיתי בנהר בטומר. כיון שלאינפורמיישן לא הגענו אני שואלת את הבעלים של המקום שיראה לי היכן נמצא ואיך מגיעים. אתם יודעים בוודאי שפורטוגזית זו שפת הורי אז לא היתה לי בעיה להבינם.
אבל תופתעו שאחרי כמה ימים בפורטוגל כבר הבנתי את ההסברים.על בטן מלאה אנו נוסעים לכיוון הכיכר שם רואים קשתות שהיוו פעם חלק מחומות העיר, , פיסול מעניין בכיכר ואז מוצאים חניה ממש מול השוק. אני רואה אנשים יוצאים עם סלים מהשוק ואומרת לרפי שכאן בוודאי נמצא משהו לקנות בשביל פיקניק לשעה מאוחרת יותר כשנהיה כבר רעבים. השוק כמו כל השווקים מאד צבעוני ואני מציצה לראות את מרכולתם. הצטיידנו בלחמניות מקמח מלא מלאות בכל טוב וסלמון.
כעת פונים לגשר העתיק שמשתקף נהדר במימי הנהר Nabão כשברבורים משתקפים גם הם ושטים לאיטם במימי הנהר הצלולים. עוד רואים ארובה של בית חרושת לקרמיקה מבנה דומה מאד למבנה שראינו באבירו. מכער מאד את המקום אבל פרנסה קודמת כאן לכל.
-
זה היה יום שישי שהוא יום השוק בטומר. בשוק תמיד מרגישים את דופק העיר.
רואים מה אנשים אוהבים לקנות או למכור תלוי באיזה צד של המתרס אתה נמצא.
אני אביא רק דוגמית ואם תרצו להעמיק תוכלו לקרוא כתבה מפורטת כאן.
בכל אופן הסנדביץ’ עם הזיתים שקנינו כאן מגברת בשוק היו משובחים.
שווה להציץ לכאן.
-
הלכנו לאורך הנהר , שהיו בו ברווזים וברבורים לבנים, הצצנו לעיר העתיקה , מפלונים קטנים לאורך הדרך בנהר עד שהגענו לגלגל המים העתיק מעץ שעדיין פועל ונמצא בפארק Mouchão Park . למי שבא עם ילדים קטנים ויש לו זמן מומלץ.
-
עוד תמונה מקרוב של גלגל המים מעץ שבו ניתן להבחין בכדי המים המתמלאים במים ומניעים כך את הגלגל.
-
בדרכנו חזרה לחנייה חצינו את הגשר העתיק שמופיע מצידו השני בתמונה למטה.
הצצנו למטה ושם הבחנו בברווזים וברבורים והשתקפויות יפות..
מייד אחרי שחצינו את הגשר הבחנתי בתמונות כאלה של פעם ובמבנה שניכר בו כי הוא משופץ והיה מבנה טמפלרי.
טומאר למרות היותה עיר קטנה, היא שיחקה תפקיד חשוב בהסטוריה הפורטוגזית וקשורה לאבירים הטמפלרים ומגלי הארצות. ההסטוריה שלה מתחילה במאה ה-11 כשאדמות ניתנו למסדר האבירים של מקדש ירושלים ע”י Dona Teresa המלכה Dom Alfonso Henriques- בנה. על האדמה בנו טירה שמטרתה היתה להגן על מרכז פורטוגל מפלישה. הטמפלרים נעו והיתה מגמה באירופה להכחידם, אולם הפורטוגזים המשיכו לתמוך בהם כלכלית.
בשנת 1319 ניהל Dom Dinis משא ומתן עם הכוחות הקתוליים המשפיעים והקים מסדר חדש ישוייסטי, שהמשיך דרכם של הטמפלרים. מסדר זה עבד במאה ה-15 עם Henry הנווט , שהידע שלו והרקע הפיננסי שלו עזרו לו במסעותיו בעולם ולגלויים החדשים.
המטרה של המסדר הזה היה להפיץ את תורתם של הטמפלרים בעולם ולהרחיב את ההשפעה של הפורטוגזים בעולם.
על טומאר בפרט ועל פורטוגל בכלל כדאי לקרוא את כתבתו של גילי חסקין כאן.
על הסיפור המופלא של משה הרפז על היהודי האחרון בטומאר כדאי ומעניין לקרוא כאן.
על שלל המקומות המעניינים לביקור בטומאר כדאי לקרוא כאן. זו עיר שאונסקו הכירה בה כאתר מורשת ולא בכדי. לנו לא הספיק הזמן ונאלצנו לאחר כמה שעות להמשיך לליסהון שם המתין לנו גן יפיפה שבשעה 13.00 שעריו נסגרים. לא רציתי להחמיצו.
הערה: למי שעיתותיו בידיו, כאי לתת עוד יום לקוימברה וללון בה. לבקר בדרך לטומאר באחת משתי מערות הנטיפים MIRA DE AIRE או GRUTAS DA MOEDA. כמו כן, לאור זאת שבטיול הקודם לספרד-צרפת ביקרנו בלורד החלטנו לוותר על פאטימה. מי שלא ביקר בלורד מומלץ לבקר בפאטימה לראות את קהל המאמינים הנוצרים .
-
רחל,
ממשיך לטייל איתך בהנאה
התמונות נהדרות וסיפורי הרקע מרתקים!!!
עד היום הכרתי שתרנגול הוא סמל לפחדנות... אבל מסתבר שאצל הפורטוגוזים מסמל משהו אחר לגמרי
עניין טירת הרוחות מעצבן, מפחיד והזוי!!! אך בהחלט ייכנס לפנתיאון המקרים ההזויים בטיולי חו"ל שלכם
רובי
-
בוקר טוב רובי!!!
מודה לך על תגובתך החמה. מזל שאתה לא הגעת לארמון הזה עם בנותיך
כי אז זה היה הרבה פחות נעים. אנו לפחות אנשים בוגרים ולא כל דבר
מפחיד אותנו. אבל בהחלט זה היה לא נעים להיות שם.
באשר לתרנגול – שהוא סמלה הלאומי של פורטוגל – אפילו במקורותינו אחד
מהשמות הנרדפים לתרנגול = גבר. התרנגול כפי שניתן לראות עומד על גדר
וקורא את קריאת הגבר ובכך מכריז כי זו החלקה שלו ושאף אחד לא יפלוש
לחלקתו. ולמה הוא קורא בעלות השחר? כי הגבולות בלילה מטשטשים ועם הנץ
החמה יש לקבוע את הגבולות ולהכריז עליהן מחדש. אתה יכול לקרוא על כך כאן.
עוד משהו מעניין על התרנגול בכל תרבות ומדינה יש סמל שונה לתרנגול.
באיטליה באיזור מאטרה שבדרום איטליה – התרנגול היה כמו קמע שמרחיק
שדים ורוחות. בכל בית כדאי היה לה להחזיק תרנגול שהוא גם סמל להצלחה
מזל ופוריות
לצרפתים – בלטינית התרנגול – גאלוס. בימי הביניים התרנגול הצרפתי היה
סמל לאמונה ותקווה. נפוליאון החליף את התרנגול בנשר כסמלה של צרפת ואולם
במלחמת העולם הראשונה הם חזרו לסמל הקודם שלו שנלחם בנשר הפרוסי.
התרנגול הפך לסמל של כוח והתנגדות!!!!
כתבה מעניינת על כך ניתן לקרוא אצל ורדה מאייר כאן.
מהיום רובי תדע מיהו התרנגול שבבית!!!
רחל
-
מטומאר אנו נוסעים לליסבון כשבפאתי ליסבון בפארבר של ליסבון שנקרא BENEFICA שאליו אני ממהרת להגיע ולמזלי גם מוצאת חנייה בחניון
הקטן שנמצא ממול. שם המקום:
FRONTEIRA PALACE או בשמו המלא בפורטוגזית:
Palácio dos Marqueses de Fronteira
הכתובת: Largo São Domingos de Benfica
זהו ארמון ששימש ביתן צייד למרקיז הראשון של הפרונטיירה Dom Joao de Mascarenhas . נבנה בשנת 1640שבפנים עיטרו אותו כמיטב המסורת במאות ה-17 וה- 18 עם אריחים, ציורי שמן ופרסקות.
כיון שהגענו לכאן בשעה 12.30 והמקום נסגר בשעה 13.00 (נפתח שוב בשעה 14.00 עד 17.00 ולמי שיש כרטיס ליסבון הכניסה בחינם)
לכן יכולנו לבקר רק בגנים שבגללם הגעתי עד הלום.
גולת הכותרת של הגנים הם עבודת האריחים הכחולה הנהדרת Azulejos. וגם הגיזום היפה של השיחים, מזרקות ופיסול. זה להיות בתוך כרך ולהרגיש שהגעתם לגן עדן של שלווה.
-
הגן משתרע על שטח נרחב וכדאי להציץ לכל פינה. כשעולים בגרם המדרגות הימני,
עוברים דרך מבואה לאיזור אחר המצולם מטה מדהים ביופיו גם כן.
-
איזה פנינים…
רחל תודה רבה על השיתוף!
סיפורי הטיולים שלך עולים על כל ספרי הטיולים שאני מכירה.
מעיין
-
יונה וקשת היקרה בוקר טוב!!!
ציפור טובה לחשה לי שנשמטה ממני תגובתך החשובה.
אז ראשית אני מאד שמחה שהצטרפת לחגיגה הספרדית-פורטוגלית ומקווה שבעתיד חגיגה כזו תהיה גם נחלתך.
נהר הדואורו אורכו 897 ק”מ ותחילתו באיזור סוריה שבספרד ונשפך לים בפורטו.
לפיכך הוא זורם כברת דרך גם בספרד וחוצה את הגבול ללא דרכון לפורטוגל
אי לכך חברך אינו טועה ואכן קיימים יקבים טובים גם בצד הספרדי של הנהר.
ראי כאן.
לא לחינם נהר הדואורו הוא נהר הזהב מהנהר הזה מרוויחים משני צידי הגבול
הן מהיין והן מהתיירות = זהב.
אבל ההסבר בויקיפדיה למקור השם קצת שונה מהתאוריה שלי, ושם כתוב כך:
The Latinized name Durius, likely came from the Celtic tribes that inhabited the area before Roman times: the Celtic root is *dubro-.[1] In modern Welsh, dŵr is "water," as well as dour in modern Breton with cognate dobhar in Irish. In Roman times, the river was personified as a god, Durius
כעת זה מתקשר גם לשם החברה בה שטתי בנהר הדואורו שנקראת בשם DURIUS.
ואיתך הסליחה באיחור תגובתי.
רחל
-
WOW – מעיין בוקר טוב – לכזו תגובה חמה לא ציפיתי!!!
מאד משמח אותי לדעת שהטיולים שלי מעניינים את המטיילים
ושבעתיד יעשו שימוש בחומר שאני כותבת
כי עבורכם אני כותבת שתגלו מקומות נוספים
על פני אילו המופיעים במסלול השחוק.
רחל
-
רחל יקרה
אם פעם יוחלט להעניק פרס הצטיינות לכותב הכי מעמיק באתר
לכותב שהמידע שהוא מחלק איתנו, התמונות , המקורות, והענין שהוא מעורר – הרי שאין ספק שאני אצביע עבורך, ולעניות דעתי רבים וטובים יצטרפו אלי.
יישר כוחך!!
כמה כיף שאת איתנו כאן
-
ירדן היקרה שלום רב!!!
נעים לי לקרוא את התשבוחות שאת מרעיפה עלי.
אני חושבת שישנם עוד רבים וטובים שכותבים שצורה מעמיקה
ומשתפים כך לטובת כולם.
אני אוהבת לשתף ולתת טיפים עבור אחרים כי כך אימי חינכה אותי – לתת.!!!
היי ברוכה!!!
רחל לבון
-
הטיפ היומי על הגנים והארמון:
אמנם שעת הסגירה בצהרים הינה 13.00 אבל מהגנים לא גירש אותנו איש,
ולא סגרו את השערים למרות שכבר היה 13.15.
בימי ראשון הגן סגור!!!
-
ליסבון שלנו
נסענו היישר למלון המפנק הזמנו בהמלצתו המצויינת של אורן מרום מאתר טוריפליי
שמו של המלון: AVENIDA PALACE מלון 5 כוכבים במבנה מהמאה ה-19 משקיף על כיכר רסטאורדורס . נמצא מאד קטוב לחשמלית 15 שנמצאת בכיכר פיגוארס ומסיעה לרובע בלם. צמוד למלון סניף סטארבקס שווה שווה ותחנת רכבת ומסעדות. אנחנו מסודרים!!!
כאן בחרתי שנחגוג את יום הנישואין שלנו שחל ביום הטיסה וגם את יום הולדתו של רפי הממשמש ובא כמה ימים אחרי השהות כאן. התכתבתי מבעוד מועד ישירות עם המלון שאנו נחגוג אירועים אילו והבטיחו שאם יהיה מקום ישדרגו את החדר. דבר שאכן נעשה. עוד הבטיחו לקבל קערת פירות ואכן חדרנית הגיעה לאחר 5 דקות לחדר עם כד זכוכית מכוסה ו-4 תות שדה. לאחר ששבנו מהטיול הארוך לחדר המתינה לנו קערה נוספת של תות שדה טבולים בשוקולד ובקבוק שמפניה צונן בדלי קרח, וכמובן הרמנו לחיים לרגל המאורע.
חנייה צמודה בפתח המלון וקונסירג’ לקח את מפתחות המכונית כדי להחנות לנו אותה. החנייה חינם.
המראה של המלון מבפנים מהמם. המלון אינו זול אולם אם רוצים לחגוג איזה מאורע זה המקום לכך והנאה מובטחת.
כל המחוות האלה של המלון והמראה שלו מאד ריגשו אותי.
לאחר קבלת החדר מתפעלים מהכיכר לידינו עם המזרקה היפה ונכנסים למסעדה סמוכה לארוחת צהרים BEIRA GARE שמה. היה טעים אבל לא משהו להמליץ עליו.
