טעימה קטנה מדנמרק

[אוליב י]

עוד קצת רחובות וחצרות. אחד הדברים הכי אהובים עלי, וכל כך שונה מהרחובות בארץ.

למוזיאון הנס כריסטיאן אנדרסן לא נכנסנו, היה סגור כשהגענו [בכל זאת ערב]. 

[שמוליק ל]

מאוד מעניין! ותמונות נהדרות. 

 

[אוליב י]

תודה שמוליק. שמחה שהצטרפת.

 

[אוליב י]

Funen village

נשאר לנו יום אחד לעצמנו. ביום זה היה טיול מאורגן למוזיאון הנס כריסטיאן אנדרסן. אנו בחרנו לוותר, כי בבירור המוקדם שעשיתי איתרתי מוזיאון פתוח ממש בפאתי העיר, ואני מאד אוהבת מוזיאונים פתוחים. מזג האויר היה מושלם – מעונן חלקית לא קר ולא חם. עלינו על האוטובוס, עשר דקות נסיעה ואנחנו שם. 

 

Funen village הוא כפר משוחזר המורכב מבתים שהועתקו ו/או שוחזרו מכל מיני מקומות באי פין. [אם לא אמרתי קודם, אודנסה נמצאת על האי פין שהוא אחד האיים הגדולים של דנמרק]. 

המקום קטן יחסית ועבורנו זה היה יתרון – לא הליכה של קילומטרים אלא כמה מאות מטרים בלבד בין הבתים והחוות. ופה, איך אומר בן הזוג, אני נכנסת למוד תולעת הספרים. כל בית מזכיר לי ספר אחר וגיבורים אחרים. 

 

בכניסה לכל בית יש הסבר בדנית ובאנגלית על אופי משק הבית ומי גר בבית כזה.

 

המקום פתוח בשעות משתנות לפי העונות, יש בית קפה שפתוח בעונת התיירות. יד אטרקציות לילדים כמו נסיעה בכרכרה ולבישת בגדים מסורתיים, משחקים של פעם ועוד. יש גם שלוש תערוכות שונות בתתוך הבתים עם הסברים מאד מעניינים על התפתחות אספקטים שונים של החיים מהמאות הקודמות ועד היום, בדנמרק.

 

[אוליב י]

ומבפנים, הו...צללתי אחורה בזמן. כל כך אוהבת את הדברים האלו

 

 

[אוליב י]

 

 

העובדים במקום, שגם מציגים בפועל את חיי האנשים, היו חביבים מאד והסבירו לנו שהם באמת מתפעלים את המקום כמשק אוטרקי כמעט לחלוטין [רק את הבשר מביאים מבחוץ, את כל הירק ואפילו הדגן מגדלים], אוכלים ממה שהם מגדלים וכד’. 

[אוליב י]

לא כל הבתים והמשקים היו עשירים או אמידים. לא כולם ישנו במיטות אפיריון, רוב הילדים והמשרתים ישנו במין ארון [בדיוק בני קורא ספר שבו הילדה מתגעגעת למיטה של בארון] וזה הגיוני כשחושבים על כך שקר שם בחורף, ומיטות כאלו שומרות על החום. ובמרבית הבתים החיות גרו בחדר אחר בבית ולא במבנה נפרד.

[eladw]

המוזיאון הפתוח נראה שווה מאוד.

בכלל דנמרק שווה לטיולי משפחות. זאת המדינה הראשונה שטיילנו בה עם הילדים.

 

בפעם הבאה תארגנו נסיעת עבודה לקופנהגן, היא יותר מעניינת.

 

למה אין בארץ תרבות אופניים כמו בדנמרק? גם בגלל החום.
שם אפשר לרכב בנחת על האופניים לעבודה ולהגיע רעננים לעבודה או ללימודים.

בארץ ברוב השנה אחרי רכיבה קצרה על האופניים. אנחנו נוטפים מזיעה וחייבים דחוף מקלחת.

[אוליב י]

המוזיאון באמת היה שווה. היו שם כמה קבוצות של ילדים בטיול בי”ס [שאגב מדהים כמה הם לא צעקו...וגם מדהים שהם היו 11-12 ילדים עם 2 מבוגרים] והיו הפעלות מתאימות להם, סוג של כתב חידה. 

 

אני חושבת שאם היה חשוב לנו כמדינה, היה אפשר למצוא פתרונות שיעודדו אופניים. הבעיה היא לא רק החום [חצי שנה לא חם!] אלא גם מבנה השטח ההררי בהרבה מקומות, אבל בעיקר העדר תשתיות מתאימות לדעתי. 

[אוליב י]

היו שם כל חיות המשק בלייב, חלק מסתובבות חלק עובדות.

וגם הסברים – באורווה הסבר על תפקיד הסוס בכפר הדני ופרספקטיבה היסטורית, וכך לגבי כל חיה וחיה. אפילו כוורות היו. 

 

 

 

[nilih]

היי אוליב,

התמונות שלך כרגיל נהדרות!!! וגם הסיפור האישי.

בקיץ הקודם היינו בשני מוזיאנים פתוחים סקוטים, והיה מרתק, כך שאני מבינה את התלהבותך.שם כמעט לא היו בעלי חיים, ובוודאי לא ורודים….

 

נילי

[אוליב י]

תודה נילי

אפשר לומר שאני פריקית של מוזיאונים פתוחים. מחפשת כאלו בכל מקום ומעולם לא התאכזבתי. זה משלב את אהבתי להיסטוריה ותרבות, עם פנים וחוץ במידה הנכונה, ועם עניין לילדים ולמבוגרים כאחד. וזה מקים לתחיה תיאורים בספרים רבים שקראנו. 

[אוליב י]

התרגשות קלה נרשמה כשביקשנו רשות להחליף חיתול לתינוק על אחד מספסלי העץ שבבתים. בניגוד לישראל, שם לא רואים הרבה תינוקות ברחובות, ובטח לא כאלו קטנים. אז כולם באו להסתכל על התינוק – 

ואז הם גילו שאנחנו מחתלים בבד [כלומר רב פעמי, לא זורקים לפח אלא מכבסים] והתלהבו. הוזמנו להצטרף לתצוגה החיה במקום...ועוד יותר הם התלהבו כשהבינו שלמרות הכובע הורוד זה בן, ולמה כובע ורוד – לא נגד עין הרע אלא כי זו נוסטלגיה, זה הכובע שאני לבשתי כשהייתי בגילו…

 

 

[אוליב י]

באחד הבתים היתה תצוגה מעניינת מאד שהסבירה בתמונות ובמילים על אופי החיים במאות הקודמות לפי תקופות, לפי עונות השנה, ולפי גברים ונשים. הכל מאד ידידותי למבקר ומאד ברור [אבל לא עושה חשק לחיות פעם, הם עבדו כל כך קשה...]

 

רואים איך הם עבדו לפי שעות האור – בקיץ עבדו הרבה יותר שעות, והם גם אכלו לפי זה – בחורף אכלו פחות ארוחות. [מרשה לעצמי לתת פירוט כי זה לא יעד פופולרי ואולי יעניין אתכם]. 

[אוליב י]

את הביקור סיימנו בבית הספר של הכפר. במבואת בית הספר תצוגה קטנה המתארת את התפתחות החינוך בדנמרק. מעניין מאד לקרוא. בפנים – חדר כיתה אמיתי, עם שולחנות שאפשר לשבת לידם, ועם מורה של פעם. בדיוק היה שם טיול בי”ס והילדים לבשו בגדים מסורתיים והלכו לביה”ס כשהמורה/מדריכה המקומית מדריכה אותם.

 

בהסברים מתואר שילדים היו חלק מכוח העבודה ולכן כשהיו צריכים אותם בתקופות בוערות במשק הם פשוט לא הלכו לביה”ס. מתואר גם שילדים היו מגיעים עייפים לבית הספר, כי קמו בארבע בבוקר לעבודות המשק כמו חליבה והאכלת החיות, והיו נרדמים בשיעורים.

מורה אחת לימדה את בני כל הגילאים בכיתה אחת.

[dubyco]

דנמרק פשוט מקסימה

היינו לפני 16 שנה ועדיין זכורה מאוד לטובה

איזה טיול מקסים ותמונות מעניינות.

השמן על הרזה כמה שיש בזה אימרה חזקה ונכונה..​​​​​​

[אוליב י]

תודה דובי, אכן בהחלט עושה חשק לעוד. 

יש לו שם כמה אמירות שמאד הזדהיתי איתן [רק לא תמיד עם דרך הצגתן]. 

 

 

[אוליב י]

ביום האחרון אחה”צ רק שוטטנו בסביבה הקרובה ונהנינו מכל הירוק שממש אין פה בישראל [לא ברמה כזו בכל אופן], ואריזה [מדהים כמה יש לארוז עם תינוק]

 

[אוליב י]

טיסה חזור עם נורווגיאן, קונקשן בארלנדה.

כדי להגיע לטיסה בעשר יצאנו בחמש בבוקר [כל פעם שהתינוק יונק=חצי שעה...+מסירת עגלה בכבודה חריגה, +החלפת חיתול וכו’]

הרכבת מאודנסה יצאה בדיוק בזמן. הרכבת עוברת על גשר ארוך [18 ק”מ] בין האיים שחלקו מעל למים וחלקו במנהרה.

החלפת רכבת בקופנהגן, וירדנו בשדה התעופה. 

 

טיסה חזור עם נורווגיאן, הפעם לא ישירה לצערי.

בניגוד להלוך שהיה ישר ומדויק, הטיסה חזור אהמ...פחות.

בשדה התבקשנו למסור את העגלה בכבודה חריגה- אין אפשרות לקחת עד השרוול. אמנם יש מנשא אבל זה ממש מקשה.

טיסה של שעה וקונקשן בארלנדה [סטוקהולם].

היינו אמורים להמתין בארלנדה 3 שעות, זמן סביר בעיני לקונקשן.

בזמן ההמתנה להלן חוות דעתי על ארלנדה: שדה צפוף מאד. לא היו  מספיק מקומות ישיבה גם כשהתרחקנו מהגייט.

אירופאים מנומסים לא יודעת, אף אחד לא קם לאשה עם תינוק קטן או לזקנים שעמדו.

בשונה מהרבה מקומות, הנוסעים הנוחתים יוצאים מאותו גייט שדרכו נכנסים הממריאים. זה יוצר תחושה של המולה, צפיפות ובלגן.

לאחר הירידה מהמטוס מקופנהגן התבקשנו לעבור בידוק בטחוני נוסף [גם זה הפתיע אותי, כי אין הגירה ובד”כ בקונקשן לא עברנו בידוק נוסף]. לאחר שהגענו לגייט, בגייט עצמו נערך בידוק בטחוני נוסף [שני באותו שדה, שלישי עבורנו]. 

הטיסה התעכבה בשעתיים והשער הוחלף פעמיים. שמתי לב שזה קרה לטיסות נוספות בזמן שהמתנו [פחות לפי ההודעות בכריזה].

ראיתי עגלות של שדה התעופה לשימוש הממתינים בחינם, לא התאים לנו כי אלו עגלות לילדים יושבים/

תורות ענק בשירותים. עמדת החתלה מינימלית ולא נוחה – מזרון על השיש ליד הכיורים בהם שוטפים ידיים. לא מצאנו עמדת החתלה או איזור הורה וילד שאינו בתוך השירותים. 

[וכאן המקום לציין את עפינת ההורה והתינוק הנהדרת בנתב”ג שיש בה הכל, כולל כורסאות הנקה, חדרים עם פרטיות, כיור ייעודי וכל מה שצריך לטיפול בתינוק.]

בסופו של דבר הטיסה עברה בשלום, לידינו ישב איש חביב שנהנה לשוחח ולא העיק, התינוק היה במיטבו וחייך לכל מי שעבר ואפילו לא בכה בנחיתה.

 

אז טעימה קטנה עם חשק לעוד…ותודה למי שקרא והתעניין.

 

 

[ציידת ערפדים]

אוליב, איזה כיף שהיגעתי בסוף וקראתי סיפור שלם! הטיול מקסים, ובהחלט עורר אצלי עניין בדנמרק. גם אני מאוהבי המוזיאונים הפתוחים, ובית הספר עם הכיתה האחת לגמרי עושה לי אסוציאציות של האסופית…

והכי חשוב - מזל טוב על הממתק המתוק. (החתלה רב-פעמית בחו"ל... אין ספק שאת יודעת לאתגר את עצמך...  )