הדורבנים חוזרים לארה"ב
-
שלום חברים יקרים,
שלשום, לאחר שנתיים ללא, חזרנו לארה"ב לטיול משפחתי נוסף.
כמנהגנו, בטיולים האחרונים, אנחנו מתכוונים לשלב ישן עם חדש, מוכר עם הלא נודע...
הטיול שלנו קוצר בשישה ימים מהתכנון המקורי שלנו, מסיבות שונות, כשבועיים לפני היציאה לדרך...
על "איך משנים תוכניות כאשר המסלול נפגע כמה שפחות ", נספר בהמשך (או כשנחזור).
השינוי בטיסה הלוך הביא אותנו לדנבר, דרך סן פרנסיסקו עם טיסת יונייטד הישירה.
קצת חששנו מהטיסה הארוכה, אבל, בפועל היא עברה הרבה יותר טוב ממה שחשבנו. המטוס נעים (דרימליינר של בואינג), כסאות צרים אך מרווח טוב לרגליים. מערכת בידור עשירה. מערכת תצוגת המפות קצת פרימיטיבית.האוכל היה ממש גרוע בארוחה החמה, פרט לקינוח – מוס שוקולד שהוגש כחצי שעה אחרי סיום האוחה... בהמשך חילקו ארוחה קלה (כריך ושתיה) וארוחת בוקר ממש לפני הנחיתה.
דווקא הטיסה הקצרה מסן פרנסיסקו לדנבר שהיתה אמורה לצאת בזמן והתעכבה כחצי שעה (כשהיינו מספר 3 להמראה...), התארכה כמו נצח בגלל העיכובים ותנאי מזג האויר ועברה קצת פחות טוב...
תכננו לשכור מיני ואן, שזה בעצם דודג' קרוואן. בהשכרת הרכב (אלאמו) הציעו לנו שדרוג ל-GMC גדולה וחדשה (במהדורה מצומצמת), לאחר התלבטות וקצת מיקוח בחרנו בשדרוג (הוספנו 7.5$ ליום) וקיבלנו רכב חדש, מרווח, מאובזר מאוד. בקיצור, שווה את השידרוג. העמסנו ציוד ויצאנו לדרך.
כאמור, התחלנו בדנבר, בה נחתנו בשעות הצהרים המאוחרות, המשכנו דרך עצירה בוולמרט של LOVELAND להצטיידות ראשונית, לעיירה קטנה בשם GERING , בנברסקה (לשם הגענו בשמונה וחצי בערב ממוטטים מעייפות).
המיקום – מרחק נגיעה מ- SCOTTS BLUFF NATIONAL MONUMENT בו נתחיל את הטיול למחרת בבוקר.
הדרך מדנבר צפונה היתה עמוסה מאוד, והזדחלנו לאיטנו, בהמשך ככל שהתרחקנו מאיזורים מאוכלסים, הכבישים נעשו עלובים יותר, ושוממים יותר, כמעט לא ראינו מכוניות, ובעיקר חשוכים מאוד ללא תאורת רחוב בכלל. רק אנחנו והירח.
הגענו למלון נעים ונחמד וכבר בארבע בבוקר היינו כולנו ערים.
למרבה הפליאה, רוב האורחים התייצבו בשעה ארבע וחצי לערך לארוחת הבוקר שמתחילה בשש.
אחר כך נודע לנו שיש באיזור פסטיבל בלונים פורחים...
יצאנו לקראת שבע ורבע מהמלון ולאחר תדלוק של הרכב (חכם ביותר, לא היו תחנות תדלוק כל היום).
הגענו לפארק SCOTTS BLUFF קצת לפני רבע לשמונה. מרכז המבקרים נפתח רק בשמונה, אבל בגלל פסטיבל הכדורים שבאיזור ניתן היה להיכנס לפארק. עלינו במעלה ההר, כשמסביבנו הרים יפים.
עשינו 2 מסלולים קצרים בפסגה עם נוף יפה. הראות הייתה גרועה בגלל ערפילי הבוקר אבל זה הספיק כדי להתרשם.
במסלול הראשון, נעצרנו לרגע להתרשם מסלע שנראה לנו מיוחד ותוך כדי, אבא דורבן מבחין בארנב.
בשל תנאי האדמה, ,הארנב היה מוסווה בצורה נהדרת, אך הצלחנו לצלם אותו.
אפילו הבנים ציינו את השקט ששרר למעלה, למרות שהיו איתנו למעלה עוד מספר אנשים.
משם המשכנו למקום שמצא דורבן א', כשתוכנן המסלול, CARHENGE, NE.
אמריקאי שגר תקופה מסויימת באנגליה והתרשם מאתר ה-STONEHEDGE בנה אתר נחמד ודומה מ... מכוניות!!! המקום עצמו די קטן, אבל יש בו פסלים נוספים מחלקי מכוניות – מיוחד ומרשים! בהחלט היה שווה תוספת 45 מייל ושעה נסיעה למסלול.
התחנה הבאה – פארק גיאולוגי TOADSTOOL (עדיין בנברסקה). לאחר הירידה מהכביש, הגישה לפארק דרך שביל שאינו סלול כ-12 מייל (3 אחרונים יותר טובים...), בהם הותרנו אבק למי שאחרינו (אל דאגה, לכולם זה קורה, חוץ מקראוונים...)
הדרך התפתלה מידי פעם כולל עליות וירידות. רוב הזמן היינו לבד!
כשהגענו לפארק עצמו, היו שם מכוניות ספורות. שילמנו 3 דולר, אותם שמים במעטפה והתחלנו במסלול ההדרכה העצמי (1.2 מייל, מעגלי).
החלק הראשון של המסלול קל למדי, כשברקע תצורות סלעים גאולוגיות מיוחדות. הלכנו לפי עמודים עם מספרים שפזורים לאורך המסלול – זה בהחלט חשוב, כי זה הסימון היחיד שיש ובחלקים מסוימים של המסלול, פשוט תהינו לאן להמשיך, כי המסלול לא "טבעי". מידי פעם עברנו על דרך שנראתה קצת חלקלקה ובשלב מסויים אמא דורבן גם רצתה לחזור. למרות זאת, סיימנו את המסלול בהצלחה – לסיכום, בילינו שם כשעה וחצי, מסלול לא קל, אך לא קשה מאוד. לא מתאים לכל אחד. כשיצאנו חזרה לכביש הראשי, פתאום הדרך נראתה קצרה יותר ופחות נוראית...התחנה הבאה שלנו הר ראשמור בדקוטה הדרומית. אי שם בדרך ראינו הפניה ל-CASCADE FALLS.
ירדנו מהרכב, הלכנו כדקותיים והגענו למקום בו יש מפלים נמוכים שסיומם בבריכה, בה השתכשכו מספר משפחות. לנו זה לא התאים ולכן המשכנו בדרכנו.
כשהגענו לעיירה ,CUSTER, SD, בה נמצא המלון הבא שלנו לשלושת הלילות הקרובים, עצרנו כדי לקבל חדר (הזמנו חדר עם 2 מיטות, קיבלנו סוויטת 2 חדרים עם 2 מיטות ענקיות), לאכול פיצה ואז המשכנו.
תוך כדי ההמתנה לפיצה, נכנסנו למספר חנויות של חולצות ומזכרות ברחוב הראשי. העיירה חביבה ומזכירה לנו את ווסט ילוסטון ומואב...
כעבור מספר דקות, כשאנו בנסיעה, שמענו רעשים מוזרים מהרכב. עצרנו בצד לבדוק – הכל תקין!
לאחר מספר דקות כשפנינו לכביש אחר – הבנו שהבעיה הייתה במבנה הכביש ולכן נשמע הרעש המוזר.
קצת לפני הכניסה להר ראשמור, ראינו עז לבנה בדרך, אך לא היה לנו מקום לעצור ונצרנו אותה בזיכרון.
לידיעה: הכניסה למתחם כרוכה בתשלום של 10 דולר לחניית הרכב (אמרו שתקף לשנה. בפועל, ראינו על הכרטיס שהתוקף עד 31.12.2017), הכניסה לאתר חינם אבל אין מקום אחר לחנות.....
עלינו במספר גרמי מדרגות ואז הלכנו בשביל כשמשני צדדיו דגלי המדינות של ארה"ב כאשר על כל קיר עליו הדגל כתוב שם המדינה והשנה בה הצטרפה לאיחוד והמספר שלה. (הידעתם מי המדינה הראשונה שהצטרפה? Delaware). עוד מהדרך רואים את 4 הנשיאים החצובים בסלע. הגענו לרחבה הראשית ברבע לשש לערך. היו שם בהחלט אנשים, אבל לא היה צפוף. אנחנו חושבים שזה בגלל השעה. היות וההר עליו חצובים הנשיאים גבוה, די קל לצלם תמונה מבלי שיסתירו לך…
ירדנו למוזיאון שבמפלס התחתון – בו יש הסברים על הבניה ומידע נוסף – נחמד.
היות וכבר היינו עייפים ויתרנו על מסלול הליכה שיש במקום.
כשיצאנו מהחניון, רגע לפני העליה לכביש, אמא דורבן מבחינה בעז לבנה שבאה לבקר את הרכבים בחניון, ממש במרחק נגיעה. הפעם הספקנו לצלם!
סה"כ יום הטיול הראשון (האמיתי) היה עמוס ומהנה ואנחנו מחכים בקוצר רוח לחוויות של היום (עדיין מתעוררים מוקדם בגין הג'ט לג – מזל שארוחת הבוקר מתחילה בשש...)
נשמח לחזור ולעדכן בהמשך, כולל תמונות.
- בעניין ניווט ותקשורת – ברכב יש GPS , אך לא אהבנו את אלגוריתם תכנון הדרך שלו – אז נטשנו אותו. השתמשנו בווייז (נהדר!!) אבל ככל שהתרחקנו מדנבר הקליטה השתבשה עד נעלמה, ואז עברנו ל 8 IGO בטלפון – תפקד נהדר.
- לקחנו איתנו סים של AT & T וגם T-Mobile (חברת סימזול). השני איבד מהר הרשת והראשון בהמשך. המסקנה – באיזורים נידחים, כלום לא יעזור. אין תקשורת. אבל כשהיתה – שניהם תפקדו נהדר.
-
-
היי למשפחת דורבן
אנחנו כאן ועוקבים .
תודה מיוחדת על הירידה לפרטים הקטנים שלך !
מוני
-
ממתינה בסבלנות…
תוכל, בבקשה, לציין תאריכים/ימים?
-
דורבנים יקרים,
קודם כל והכי חשוב מאחלת לכם המשך טיול נפלא והמון חויות טובות.
קראתי בהנאה רבה את תיאור הימים הראשונים שלכם
אנחנו אוטוטו אחריכם, בעוד שבועיים בדיוק באותו הכיוון
אשמח מאד מאד לכל פירוט בזמן אמיתי שתצליחו לשתף
להשתמע
אורלי
-
SCOTTS BLUFF NATIONAL MONUMENT
-
SCOTTS BLUFF NATIONAL MONUMENT
-
SCOTTS BLUFF NATIONAL MONUMENT
-
CARHENGE
-
CARHENGE
-
CARHENGE
-
TOADSTOOL GEOLOGIC PARKמסלול ה-SELF GUIDE המעגלי.
-
TOADSTOOL GEOLOGIC PARKמסלול ה-SELF GUIDE המעגלי.
-
MOUNT RUSHMORE NATIONAL MEMORIAL
-
המוזיאון.
והעז – ביציאה מהחניון...
-
היי לדורבנים,
מחכה ומצפה לקרוא על המשך המסלול.
תהנו ותבלו…
רינת
-
המקום הזה מגניב
-
ואוו!
תמונות מעלפות ומאלפות
!!! -
שלום למשפחת הדורבנים,
אולי זה ישמע מוזר אך בדיוק השבוע חשבתי לעצמי שמזמן לא היה פה סיפור שלכם.
מאחלת לכם טיול נהדר עם המון חוויות טובות.
תודה על התמונות היפות.
ממתינה בסבלנות להמשך.
טל
-
חיות מעל האדמה ושבילים נסתרים מתחתיהבוקר נוסף בו התעוררנו בשעה מוקדמת (חלקנו יותר חלקנו פחות...)
לאחר ארוחת בוקר קצת דלה לטעמנו (אין ביצים, אין גבינה) יצאנו לדרך.
היעד הראשון בתכנית WILDLIFE LOOP ב-CUSTER STATE PARK.
קצת אחרי היציאה מ-CUSTER, עצרנו ליד בוטקה בצד הדרך. שילמנו עבור הכניסה לפארק – 20 דולר. התשלום מאפשר כניסה למשך שבוע ל-STATE PARKS ב-SOUTH DAKOTA.כבר בדרך למסלול ראינו מספר חיות: ביזונים, איילים, סנאי קטן ומהיר שחצה את הכביש ונובחניות (PRARIE DOGS).
ראינו בעבר נובחניות (נראות ומתנהלות כמו סוריקטות), אך לא בכמות שראינו היום. בכל איזור בו חלפנו הציצו ראשים כמעט מכל תלולית אפר. חלק מהנובחניות נעמדו על שתיים לתצפת וחלק התרוצצו במרחב – חמוד מאוד!
בדרך למרכז המבקרים נתקלנו בעדר חמורים (BURROS) בשלל צבעים, שכלל זכרים, נקבות וגורים.
עצרנו במרכז המבקרים (מתברר שוב שזה חשוב. תמיד מקבלים טיפים מופלאים) ושאלנו את הריינג'ר מה הוא ממליץ. הוא שאל אותנו אם ראינו ביזונים – ענינו בהתלהבות שראינו מספר פרטים. למרות זאת (ובעצם בגלל), ההמלצה שלו הייתה לפנות שמאלה במעלה כביש שאינו סלול שנמצא ממש ביציאה ממרכז המבקרים. כעבור כמה דקות נסיעה מצאנו את עצמנו יחד עם מספר מכוניות נוספות מוקפים מכל עבר בביזונים. בהתחלה ראינו מספר ביזונים בשני צידי הכביש. ככל שהתקדמנו נוספו עשרות נוספות! לדעתנו היו שם לפחות כמה מאות. אין ספק שזו ממש חוויה! הגענו בתקופה טובה, עשרות "גורים" שנראו בני כשבועיים ליוו את העדר, צמודים לאמהותיהם.
נזכרנו איך בטיול הראשון שלנו למערב, כשביקרנו בפארק ילוסטון, באחד הכבישים חלף לידנו ביזון ענק, במרחק נגיעה מהרכב. הפעם – הם ליוו אותנו לאורך הדרך. שמחנו לראות נקבות עם גורים. רובם כבר בצבעים המוכרים ואחד די חדש (לפי הגודל וההליכה המצחיקה) עם פרווה בצבע חום בהיר-כתמתם...
לאחר דקות ארוכות בתוך עדר הביזונים המשכנו בדרכנו לעבר WIND CAVE שנמצאת לא רחוק משם. כשהגענו למרכז המבקרים, ראינו מספר לא מבוטל של רכבים. האפשרות לסייר במערה היא אך ורק בסיור מודרך ויש מספר סוגים (10-12$ לאיש). אנחנו בחרנו במסלול ה-NATURE היות והיה צריך לחכות לו רק 50 דקות לעומת האחרים שזמן ההמתנה אליהם היה כשעה וחצי – שעתיים...
חשוב לציין שלמרות ששם האתר – WIND CAVE NATIONAL PARK היה עלינו לשלם לסיור וזה בגלל הסיבה שכרטיס AMERICA THE BEAUTIFUL מאפשר כניסה חופשית לפארקים הלאומיים ולא לפעילות שמתבצעת בתוכם. הכניסה לפארק, כך הסביר הריינג'ר, הינה חופשית, אבל הסיור הוא בתשלום.
מידע חשוב נוסף הוא שאסור להיכנס לסיור עם תיקים וצריך להשאירם ברכב!
הזמן חלף די מהר וקצת לפני המפגש עם המדריך, היה על אמא דורבן ודורבן א' לעבור חיטוי של סוליות הנעליים היות וככל הנראה הן ננעלו בביקור לפני כשנתיים במערת קרלסבד.
(הסיבה לחיטוי – למנוע הידבקות עטלפים במחלה שמועבר ע"י נעליים ולפעמים בגדים של אנשים).המדריך שלנו, אנטוניו, ערך שיחת היכרות לאנשי הקבוצה (היו מספר משפחות מויסקונסין ומקולורדו ואפילו זוג מיוסטון וכמובן אנחנו הישראלים היחידים שזכינו למחיאות כפיים מהמשתתפים...)
אנטוניו העביר את הסיור בצורה נחמדה, למרות שהבנים שלנו אמרו שהתאטרליות שלו הייתה מוגזמת פה ושם...
הסיור בו לקחנו חלק כלל כניסה רגלית למערה (סיורים אחרים מתחילים במעלית), בדרך של כ-300 מדרגות (רובן בירידה). המסלול עצמו לא קשה, אך הולכים בו לא מהר ונעצרים ב-3 "מרחבים" שמאפשרים מקום לכל חברי הקבוצה כדי לשמוע הסברים.
המערה הזו אינה מערת נטיפים – היא מערה יבשה יחסית, אך מרשימה בגלל שיש בה חללים רבים בגדלים שונים וגם תצורות שונות בקירות ובתקרות., עד כה נחשפו (במצטבר, בכל מערות המשנה) כ-170 מייל מעברים במערה.
באחד מהמרחבים בהם עצרנו, המדריך סיפר על ההיסטוריה של המערה וכדי להדגים איך הרגישו ראשוני המגלים שנכנסו פנימה כיבה את האורות.
חושך מצרים קטן ליד החושך שחווינו!
המדריך הציע שמי שמפחד (כמעט כולם) יכול לעצום עיניים…
כשיצאנו היה חם וערפילי עם ריח של עשן, אך לא היו אזהרות כלשהן לא במרכז המבקרים ולא בדרכים...
נסענו לכיוון מערה נוספת – JEWEL CAVE, אך עצרנו בדרך לארוחת צהרים קלה ב-CUSTER.
התלבטנו האם יש טעם לבקר בשתי מערות ביום אחד והחלטנו לתת צ'אנס למערה השניה שאמורה להיות שונה. כשהגענו למקום, הדוכן בו נמכרים הכרטיסים היה סגור ולידו הודעה על כך שלאור מספר המבקרים כל הסיורים מלאים ולא ניתן לרכוש כרטיסים להיום.
מאוכזבים נכנסנו למרכז המבקרים לשאול מה עוד יש לעשות באיזור.
מסתבר שהכרטיסים לסיורים אזלו כבר בשעה 11:30! (אנחנו מנחשים שהביקוש הגדול קשור לכך שזה סופשבוע ארוך בשל הלייבור דיי שחל מחר).
הריינג'ר המליץ לנו על עצירה בדרך חזרה ל-CUSTER במקום ששמו: FOUR MILE OLD WEST TOWN. למעשה, זה מוזיאון היסטורי ובו כחמישים בתים עתיקים עם הריהוט המקורי, של קהילה קטנה שחיה באיזור לפני למעלה ממאה ושלושים שנה. למרות שהיינו בעבר במספר מוזיאונים כאלה, תמיד נחמד לבקר באחד שונה. פה הבתים עצמם רובם בגודל חדר, בנויים מעץ: עסקים שונים ומגוונים כגון:מאפייה, נגריה, מכבסה, מסגריה, בית ספר, מלון, כלא מספרת גברים, חנויות שונות ועוד. הכי מצא חן בעינינו בית הקברות הקטן ובו מצבות עם כיתובים היתוליים...
סה"כ העברנו שם כחצי שעה ואולי יותר, במחיר של 6 דולר עבור כל אחד מאיתנו.
לאחר רכישת הכרטיסים מקבלים רדיוטייפ ישן (כנראה היה שייך לאחד המתיישבים הראשונים) ובו ניתן לשמוע הסברים על כל אחד מהבתים.
היות והיינו עייפים, לא הקשבנו להסברים והסתדרנו עם ההסברים הכתובים שהיו כמעט בכל אחת מהכניסות לבתים.
היום סיימנו מוקדם יחסית וחלק מאיתנו ממלאים מצברים בשינה, שאמורה לעזור להתגבר על הג'ט-לג...
