חוויות שלנו מהטיסות האחרונות (וגם קצת מה"הגירה")
-
הטיול הזה היה טיול מרובה טיסות (יחסית), לכן כסיפתח לסיפור הטיול שלנו (שיגיע מתישהו...), אשתף אתכם בחוויות הטיסות שלנו, וכבונוס גם קצת מחוויות ההגירה.
טיסת המסגרת:
הלוך (עם אוסטריאן איירליינס): תל אביב ---- וינה ---- וושינגטון (דולאס)
חזור (עם לופטהנזה): וושינגטון (דולאס) ---- פרנקפורט ---- תל אביב
את טיסת המסגרת (בניגוד לטיסות האחרות) הזמנתי דרך סוכנת הנסיעות שלנו.
אני חסידה גדולה של טיסות ישירות לארה"ב. ליעדים שאין אליהם טיסות ישירות, אני מעדיפה שהקונקשן יהיה בארה"ב (ולא באירופה). הפעם חרגתי ממנהגי, בגלל הבדלים מאוד משמעותיים במחירים, וגם בגלל לוח הזמנים המאוד לא גמיש שלנו.
אז הטיסה הלוך זו טיסה שיוצאת בשש בבוקר – כבר סיבה טובה לא לאהוב את הטיסה הזו, אבל זה מה יש... באופן כללי שתי הטיסות עברו בסדר, אין לי משהו טוב או רע להגיד עליהן. בווינה עיכבו את חלקנו לבידוק נוסף, מה שגרם לנו להגיע לטיסת ההמשך ממש ברגע האחרון. לא ברורה הסיבה.
הגירה: נחתנו בוושינגטון, ולתור להגירה הגענו בערך בשעה 15:00. בתור הזה המתנו שעתיים וחצי!!!! היה לא פשוט, וממש ריחמתי על המשפחות עם הילדים הקטנים. כשהגיע תורנו נתקלנו בפקידת הגירה חביבה ביותר, שקיבלה אותנו בסבר פנים יפות, ובכלל לא הייתה קרה וקורקטית כמו שאנחנו רגילים. כשיצאנו משם הכל זרם בחמש דקות: המזוודות (משום מה) המתינו לנו כבר על עגלה (מי שעשה את זה, איך הוא ידע לשייך את המזוודות זו לזו?). עוד שנייה במכס... וזהו!
דרך אגב, הבת הגדולה שלנו (18) נחתה בוושינגטון יום לפנינו (דרך פריז), והיא מעידה שאת שלב ההגירה היא עשתה ממש מהר - בקצב של הליכה.
הטיסה חזרה יצאה מוושינגטון בשש בערב – כבר הרבה יותר נוח. ושוב, אין הרבה מה לספר... טיסה שקטה, שבאופי שלה היא טיסת לילה. הטיסה מפרנקפורט לארץ יצאה מהטרמינל של "העונש". כמו במינכן, זהו טרמינל די נידח בלי דיוטיפרי (שלא כל כך מפריע לנו), אבל עם תחושה מוזרה ש"זרקו" אותנו.
טיסה ראשונה:
וושינגטון (רייגן) ---- ניוארק ---- גואטמלה סיטי
את הטיסה הזו הזמנתי ישירות בחברת יונייטד. במקור זו הייתה אמורה להיות טיסה ישירה (וושינגטון-גואטמלה), שנבחרה בקפידה, משום שהיא הייתה מאוד משמעותית להמשך הטיול שלנו. כחודש-חודשיים לפני הטיסה התברר לי ממש במקרה (בלי לקבל על כך הודעה), שיונייטד ביטלו את הטיסה הישירה, והעבירו אותנו לטיסה אחרת עם עצירת ביניים. וגרוע מכך, זו הייתה טיסה שיצאה יום אחרי היום הרצוי – מה שהיה גורר שינוי משמעותי מאוד בתוכנית. עשיתי קצת עבודת מחקר, ומצאתי שתי טיסות אחרות של יונייטד (עם עצירת ביניים – אין ברירה), שהתאימו לנו יותר מבחינת התאריך והשעה. טיסה אחת – דרך יוסטון, טיסה שנייה – דרך ניוארק. הטיסה הראשונה הייתה קצת יותר נוחה, אבל המוקדנית בשרות הלקוחות של יוניידט (תודה, ראובן!) המליצה לקחת את הטיסה דרך ניוארק בגלל קונקשן טיפה יותר ארוך. זה נשמע לי הגיוני, והסכמתי. יום אחרי זה נכנסתי לפרטי הטיסה, ולתדהמתי ראיתי שאנחנו אכן רשומים עליה, אבל כל המקומות תפוסים, ולנו לא רשומים מושבים. התקשרתי שוב לשרות הלקוחות. המוקדנית "הושיבה" אותנו במושבי פרימיום, בלי תוספת מחיר. לכאורה, הכל נהדר!
יום הטיסה הגיע... הגענו בזמן לשדה התעופה רייגן, הפקדנו את המזוודות, קיבלנו כרטיס עלייה למטוס, והתפננו לאכול ארוחת צהריים (כמתוכנן). בחרנו במסעדה שנמצאת ממש ליד הגייט של הטיסה שלנו. לקראת סיום הארוחה, רגע לפני שעת העלייה למטוס, אנחנו רואים על המסך שהטיסה לניוארק נדחית, ושאין סיכוי בעולם שנגיע לטיסת ההמשך שלנו לגואטמלה! מייד פנינו לדיילת שעמדה בגייט. אחרי כמה דקות ארוכות, שנראו כמו נצח, היא אמרה לנו שנוכל לטוס דרך יוסטון, אבל הטיסה כבר עוד מעט יוצאת, אז צריך לרוץ מהר לגייט שנמצא בקצה השני, ו.... לוותר על המזוודות לעת עתה. אצנו רצנו לגייט המרוחק, רק כדי לגלות שיש רק שלושה מקומות על הטיסה הזו, ואנחנו ארבעה! הדיילת ניסתה למצוא טיסות אחרות, אבל כל האופציות היו ממש גרועות. ושוב היו לנו כמה דקות ארוכות של מתח. ברגע שכל האנשים שעמדו בתור עלו לטיסה (ליוסטון), הדיילת אמרה לנו שחסר אדם אחד, וכדאי שנמהר ונעלה לטיסה, לפני שמישהו יגיע. וכך היה... הצלחנו לעלות ארבעתנו, אבל ישבנו מפוזרים לגמרי במטוס. גם הטיסה הזו (ליוסטון) יצאה קצת באיחור, ואנחנו במתח כל הטיסה, בידיעה שלוח הזמנים גבולי ביותר, ובחוסר ידיעה אם נספיק או לא. לקראת נחיתה התברר שיש סופת גשמים וברקים ביוסטון (לא הוריקן, אבל סופה קטנה שמשבשת את הפעילות בשדה התעופה), ולכן מאפשרים רק נחיתת מטוסים ולא המראתם, כך שאמנם נחתנו באיחור, אבל לפחות יש לנו סיכוי לעלות לטיסת ההמשך כי גם היא מתעכבת. אחרי שעה המתנה בבטן המטוס, ירדנו לטרמינל בערך בשש בערב. מסתבר שבשדה התעופה יוסטון היה בלגן שלם. העבירו אותנו מגייט לגייט, ואני מדלגת בסיפורנו לשעה 11 בלילה (או קצת אחרי), שאז הודיעו לנו סופית שהטיסה לגואטמלה תצא רק למחרת בשש בבוקר. ואז היה תור בדלפק שרות לקוחות, כדי להסדיר את עניין המלון... ואז התברר שעמדנו בתור רק בשביל לקבל וואוצ'ר הנחה של דולרים בודדים ללינה במלון... בנוסף לכך, ובלי קשר ליונייטד, הייתה אי הבנה עם המלון, כך שנאלצנו לנדוד למלון אחר, מרוחק משדה התעופה. הלכנו לישון באחת בלילה, בלי בגדים וכלי רחצה (ובלי לדעת מה קורה עם המזוודות שלנו). התעוררנו בארבע כדי להספיק לשאטל לשדה התעופה, ומאז הכל היסטוריה... נחתנו בגואטמלה בערך בעשר בבוקר. המזוודות הגיעו יחד איתנו, והמשכנו עם התוכניות כרגיל, קצת מותשים מהיום והלילה המתוחים שעברו עלינו, ומחוסר שינה, אבל עם הפנים קדימה.
טיסה שנייה:
גואטמלה סיטי ---- קנקון
את הטיסה הזו הזמנתי ישירות בחברת הלוקוסט המקסיקנית "וולריס". טיסה של שעתיים, שהתקצרה לשעה וחצי. מטוס חצי ריק (או חצי מלא). נוף מדהים מהחלון. אין אוכל. אין תלונות.
טיסה שלישית:
קנקון ---- פורט לודרדייל
גם את הטיסה הזו הזמנתי ישירות בחברה, והפעם בג’ט בלו. שוב טיסה קצרה של שעתיים, עם נוף מרהיב. לכאורה אין הרבה מה לספר, אבל חייבת לשתף בחוויה של המטוס המלוכלך. זו פעם ראשונה שאני נתקלת במטוס כל כך מלוכלך. החלון (מבפנים), השולחן (דביק ומלכלך), הסלסלות שצמודות לכיסא (מלאות בשאריות), לשירותים לא העזתי להיכנס. סתם לא נעים…
ושוב אנחנו בהגירה: ושוב המתנה של שעתיים בתור!!! ושוב מסכנות המשפחות עם הילדים הקטנים. ושוב פקיד הגירה חביב במיוחד, שאפילו התעלה על עצמו וסיפר לנו קצת על עצמו, בהחלט לא דבר רגיל.
זהו...
חוויות אמיתיות מהטיול עצמו - ייקח עוד (הרבה) זמן.
-
-
המלצה למזמיני טיסות:
בעיקר בטיסות פנים בארה”ב, שימו לב האם ליד הטיסה מופיע :
Direct Flight – שאז יש לטיסה עצירה בדרך (ביעד כלשהוא)
לבין
Nonstop Flight – שאז אין לטיסה עצירה בדרך
המונחים מאוד מבלבלים!!
-
מצטער לקרוא על כל הבלגן הזה.
בשרשור בחודש מאי (למיטב זכרוני) סיפרתי על הטיסות של AA.
התברר ש-AA מוכרת כרטיסים של IB או BA כאשר זמן הקונקשן בלונדון או במדריד לא מספיק לפי הכללים של BA ו-IB, אז המערכות של החברות האחרונות “זורקות” אתכם מההזמנה ו-AA לא מודיעיה על כך.
אני פניתי בתלונה ל-AA וקיבלנו (זוג) פיצוי בסה”כ של 300 דולר בוואוצ’רים (+ 70 פאונד לאוכל בהיתרו, כי הייתה לנו המתנה ארוכה).
אז אני ממליץ לפנות לשירות הלקוחות של יונייטד בתלונה חריפה ולקוות לטוב.
-
נשמע כמו סיוט שבהחלט ראוי בעיני לפיצוי.
-
מכתב תלונה ודרישה לפיצוי כבר נשלחו.
מבטיחה לעדכן.
אם זאת, אני חייבת לציין שברמת העובדים ה״זוטרים״ היינו מאוד מרוצים מהתפקוד. כלומר אחרי כל הבלגן שעשו בחברה מלמעלה (שינויים ועיכובים בטיסות), ואחרי כל הבלגן שמזג האויר עשה ביוסטון, העובדים הזוטרים יצאו מגדרם כדי לעזור לנו. החל בדיילת בוושינגטון, שעשתה מאמץ גדול להעלות אותנו על הטיסה ליוסטון, כולל להתרוצץ איתנו בלחץ של זמן בכל רחבי הטרמינל. המשך בצוות ביוסטון שהיה מאוד נחמד, רגיש ומכיל, למרות הבלגן בשדה והלחץ מכל הנוסעים לגואטמלה. וסיים בעובדי הקרקע, שהפתיעו אותנו והצליחו להעביר את המזוודות שלנו לטיסה לגואטמלה, למרות שהפקדנו אותן בטיסה לניוארק.
בקיצור…. המבחן האמיתי אינו בשיגרה, כשהכל על מי מנוחות, אלא דווקא בשעת משבר. ובמקרה הזה היינו מאוד מרוצים.
שוב…. לא מרוצים מהתנהלות החברה, אבל בהחלט מרוצים מהאנשים בשטח.
וכשמגיעה מילה טובה, אז מגיעה מילה טובה.
-
ערבה-אין מצב שאת משאירה אותנובמתח עם הסיפור טיול…
ועוד אחרי כזה פתיח.
לפחות קצת תמונות…
רינת
-
ערבה ואוו……..
בטוחה שהטיול עצמו היה מעולה .
האם בדיעבד היית הולכת על קונקשיין בניו יורק,למרות הפרשי המחיר?
בניו יורק ובבוסטון הוכנסו מכונות בהגירה והתהליך מהיר ממש.
וגם כשמגיעים מוקדם בבוקר אז התהליך מהיר עדיין.
אולי הוכנסו כבר בעוד שדות תעופה-אני יודעת מניסיון על הנ’ל.
אפשר רק לדמיין כמה קשה ומעייף היו עבורכם השעות סביב כל הטיסות והבלאגנים.
מחכה בסבלנות לסיפור טיול
סיגל
-
רינת,
אני מקווה לשגר כמה טעימות של תמונות בקרוב.
רק שליש מהטיול הנוכחי רלוונטי לפורום צפון אמריקה.
אני צריכה עוד קצת זמן להתארגנות...
-
סיגל, זו שאלה קשה…
ברמת העיקרון אני מעדיפה טיסות ישירות, בידיעה ברורה שאני משלמת עליהן יותר – אני קוראת לזה “דמי נוחות”
. אני מוכנה לשלם יותר גם כשההפרש הוא 20 אחוז. אבל במקרה הזה ההפרש היה גדול יותר, והיינו ארבעה, כך שזה כבר היה ממש משמעותי 
.לגבי ההגירה, נראה לי שזה סתם עניין של מזל. כמו שאמרתי, הבת שלנו נחתה יום לפננינו (בערך באותה שעה), והלך לה ממש מהר, כמעט ולא היה תור.
בפעם הראשונה, נחתה לפנינו טיסה מאחת המדינות הערביות, עם הרבה נשים שרואים להן רק עיניים, יכול להיות שבגלל זה התור היה כל כך איטי.
בפעם השנייה, הגענו בטיסה ממקסיקו… עידן טראמפ אולי מסביר את התור האיטי במקרה הזה. פקידי ההגירה אמרו שזה בגלל שיפוצים בטרמינל...
דרך אגב, בשני שדות התעופה (וושינגטון ופורט לודרדייל) היו קיוסקים.
חשבנו שהם רק לאזרחים אז לא ניסינו בכלל להשתמש. יש שם שוטרים שמנווטים את תנועת התורים ל”אזרחים” ו”זרים” – חבל שהם לא מאירים את תשומת לב הנוסעים גם לאפשרות של הקיוסקים!
אח”כ התברר לנו שגם זרים יכולים להשתמש בקיוסקים, אבל אחרי הקיוסק בכל מקרה צריך לעבור אצל הפקיד (בתור אחר) כדי לקבל את החותמת, וזה עדיין יותר מהר. שמעתי גם על מקרה של משפחה שעברה בקיוסק, ולא כולם קיבלו אישור (מהקיוסק), אבל כשעברו אצל פקיד ההגירה, הכל היה בסדר. כך שאין צורך להילחץ.
נשמח לשמוע חוויות נוספות בקשר לקיוסקים האלה של ההגירה…
-
ברור…
אחכה בסבלנות
-
ערבה יקירה
אולי אנחנו המשפחה עם הקיוסק והפקיד
?בנחיתה בבוסטון עברנו במכשיר והצעירה קיבלה אישור עם איקס ענקי עליו.
איזה פחד זה היה
….נאלצנו לגשת לפקיד ,והוא חתם לה ישר והמשכנו בדרכנו.
אחכ העלנו השערה,שאולי הסיבה היא בגלל ההבדל הגדול בין
התמונה בדרכון לבין התמונה שצולמה עכשיו במכשיר-
הילדה בת 14,ובדרכון היתה בת 10. באמת גדלה
.החוויה מהקיוסק חיובית ובתחושה לפחות,מקצרת את התהליך.
לחיי הנסיעות והקיוסקים הבאים
-
צר לי לשמוע על חוויותיכם עם יונייטד ולצערי אינני מתפלא על כך. בטיסות פנים אמריקאניות הם סובלים מתקלות ואיחורים, כאשר גם אני חוויתי אותם בטיסה הקודמתשלי לארה”ב לפני שנתיים.
-
כל מי שמגיע לארה”ב בפעם הראשונה בכלל או פעם ראשונה בשימוש בדרכון חדש מקבל X. אפשר להימנע מה X רק בכניסה הבאה עם הדרכון הזה. אולי זו הסיבה?
-
אמממממ
אולי באמת???
הדרכון שלה חדש,הויזה בדרכון הקודם.
מענין!!!
-
קיוסקים - חשוב לקרוא ולהפניםכבר כתבתי על זה לפני שנה, שהסדרן מפריד בין אמריקאים, מי שיש לו ESTA וכל היתר. כל נסיון לשאול האם אפשר ללכת למכונות למי שנכנס פעם עם הויזה נדחו.
המתנו סתם שעה עם הילדה על הידיים. ממש מעצבן !
בכניסה אחרת לארהב, לא הקשבתי לכלום והלכתי ישר למכונה, וזה עובד תוך שניות.
בכניסה לאחר מכן, כבר כל המשפחה הלכה למכונה ישירות, ב JFK וסיימנו חיש עם התהליך.
ולכן, כותב כאן למי שלא יודע: באם נכנסתם עם הויזה שלכם כבר לארהב פעם – לכו למכונות ! זה לוקח 2 דקות של לסרוק הדרכון ולענות על 2 שאלות, ומקבלים פתק לתור .
התור מאוד קצר, לפחות במקרה שלי זה היה 2 שאלות ויאללה כנס. ללא טביעות אצבעות שוב וכלום.
זה מקצר ב*המון* את התור !!!
ובכיוון ההפוך, כניסה לישראל – מי שאין לו ביומטרי, יכול !!! גם הוא להשתמש במכונות של הביומטרי !
יש דיילות שמכוונות, אבל יש ישראלי שמשום מה מעדיפים לעמוד בתור ! לדלפקים המאויישים
-
may east, תודה על העדכון!אחרי שהבנתי שיש אפשרות כזו של קיוסקים, וכעסתי על השעות המתישות והמבוזבזות, באמת התקשתי להבין….
לא זאת בלבד שמנתבי התור לא סיפרו לנו על האפשרות להיעזר בקיוסקים, הם ממש “הובילו” אותנו לתור (הארוך) של התיירים. ואנחנו, הממושמעים, עשינו כפי שהתבקשנו.
-
אללה איסטור
לא הייתי עומדת בזה בחיים...חייבת כבר לקרוא שלפחות היה טיול מדהים!אגב, תחושה ש"זרקו אותנו", כמו שתיארת בפרנקפורט, היתה לנו גם בטיסת אלעל מלוס אנג'לס, שם הורידו אותנו (וכמובן גם טיסה למדינה מוסלמית כלשהי, לא זוכרת איזו) לאיזה גייט נידח ומוזנח, ומשם עם אוטובוסים למטוס כמו בימי קדם.
-
מתאבן של תמונות...גלית,
אל דאגה…. אכן, היה טיול קסום.
גואטמלה, מקסיקו וארה”ב.
נכון שתוך כדי האירועים זה לא נעים, אבל, בדיעבד הכל חוויות, ותוספת נחמדה להווי המשפחתי.
שולחת כמה תמונות (מארה”ב בלבד), כמתאבן.
ערבה.
-
