הדורבנים חוזרים לארה"ב
-
DEVIL'S TOWERהתמונה עם הדב קשורה לאגדה אינדיאנית עתיקה שגורסת שהטקסטורה של הסלע נגרמה ע”י ציפורני דב…
-
נפרדים מילוסטוןזהו היום האחרון בפארק יילוסטון (לטיול הזה, עד הפעם הבאה...).
התפנקנו בבוקר עוד קצת במיטה (התפרענו...קמנו ב 07:00) , בכל זאת הטיול האינטנסיבי נותן אותותיו.את היום התחלנו במסלול אותו דורבן א' רצה לעשות אתמול – RED ROCK TRAIL שיוצא מ-LOOKOUT POINT בגדה הצפונית. המסלול הזה לא פחות אתגרי מזה שעשינו אתמול ב- BRINK OF THE LOWER FALL, בעצם אולי טיפה, אבל ממש טיפה, יותר קל, אבל שווה כל צעד וצעד!
גם פה יש לא מעט מפלסים ושיפועים תלולים בדרך לתצפית, והם תלולים יותר, השביל עצמו "פחות סלול" והחלק הסופי הוא כמה עשרות מדרגות. דורבן א' עלה את זה בריצה ב 08:30 דקות, אבל הוא צעיר נמרץ ורזה – כנראה לא מייצג את שכבת הגיל שלנו.
לאורך המסלול יש נופים יפהפיים שמבצבצים בינות לעצים ומידי פעם נעצרנו כדי להתבונן במפלים קטנטנים לאורך הנחל שיורד בצד ההר. כשהגענו למטה לתצפית – אהבנו מאוד את מראה המפל המרשים – זה המקום הכי טוב שניתן לראות אותו במלוא הדרו.
בעצם זה המפל שרואים הן מנקודת ARTIST POINT (מרחוק) והן מהתצפית בה היינו אתמול (מקרוב מאוד מאוד, אפילו קרוב מידי).
טיפ: למי שיש זמן, אנחנו ממליצים לא לעשות את 2 המסלולים באותו יום, אחד אחרי השני (למרות הקירבה ביניהם). קצת קשה להשוות ביניהם בענייני נוף – ובכל זאת, במסלול של אתמול רואים את קניון ילוסטון והנהר המתפתל בצורה ברורה ומרשימה. במסלול של היום ניתן לראות חלק מקירות הקניון, חלק קטנטן מהנהר שזורם בתוכו, אבל התצפית על המפל מרהיבה ביופיה!כשפנינו שמאלה בצומת של CANYON VILLAGE ראינו מספר מכוניות בצד. בדרך כלל זה איזור בו ראינו ELKS. הפעם ראינו מרחוק זאב או KOYOTE (קצת קשה לאבחן צבע וגודל ממרחק שכזה) שדילג בגמישות ונעלם בתוך היער.
המשכנו במורד הטבעת התחתונה של ילוסטון ועצרנו מספר דקות במרכז המבקרים ב-FISHING BRIDGE. המרכז קטן ונחמד ויש בו פוחלצים רבים של ציפורים ועופות מהאיזור.
התחנה הבאה – WEST THUMB BASIN. המראות היום נהדרים בשל מזג אוויר טוב – שמיים כמעט בהירים עם מעט מאוד עננים – המים של האגם היו צבעוניים במיוחד.
בהמשך הדרך, עצרנו באחת מנקודות הפיקניק לארוחת צהרים. ציפור אפורה ויפה נעמדה על השולחן הסמוך והסתובבה מידי כמה דקות לכיוונים שונים, כאילו ביקשה לדגמן…
בגלל שהביקור שלנו לפני יומיים ב-MIDWAY GEYSER BASIN היה מאכזב (בשל מזג האויר המעונן והקודר) עלינו שוב לאגן. הפעם השמיים כמעט נקיים מעננים ולכן זכינו בתזכורת ליופי של ה-GRAND PRISMATIC SPRING.
בחלקה הימני ניתן היה לראות את השוליים הצבעוניים וכן חלק מהגוונים הכחולים שמאפיינים אותה. גם האיזור בין השביל לבריכה זהר בצבעים מרהיבים וכך שאר הבריכות הצבעוניות שבמסלול. היה שווה לבקר פה שוב.את היום (ואת הטיול) אנו מסיימים ב-LOWER GEYSER BASIN שידוע גם בשם FOUNTAIN PAINTPOT . המרחבים והצבעים – תאווה לעיניים. הפעם לא זכינו לראות אתGEYSER FOUNTAIN מתפרץ, אבל הסיבוב עצמו היה יפה ומהנה.
לסיכום הביקור בילוסטון:
ילוסטון כמו ילוסטון- יפהפיה ומגוונת: נופים מיוחדים, מסלולים (חלקם מאתגרים) מהנים, גייזרים מרשימים, בריכות צבע מיוחדות ושונות זו מזו, מפלים וכן... גם חיות.
אמנם הפעם ראינו פחות חיות, אבל המגוון היה נרחב: ביזונים (בודדים ועדרים), ELKS, KOYOTE, זאב (?) והרבה מאוד ברווזים ואווזים וגם מספר ציפורים מעניינות.
ככל הנראה פספסנו במספר דקות דב, אבל אנחנו מתנחמים בעובדה שיהיה עלינו לחזור לפה עד שנראה אחד…
-
יום של מוזיאונים שונים וביקור במכרהלאחר 4 לילות בילוסטון הגיע הזמן לעזוב ולהמשיך...
אכלנו ארוחת בוקר ביתית אחרונה, ארזנו את המזוודות והתיקים ויצאנו לדרך.
בחוץ קר למדי, מעלות ספורות מעל האפס.
הגענו ל-EARTHQUAKE LAKE. צילמנו מספר תמונות, מנסים לברוח מנחילי הברחשים שעופפו מעל.
הגענו למרכז המבקרים שהיה סגור... הגענו בסביבות תשע, אך המרכז נפתח רק בעשר… במקום היו אנשים נוספים. לא ברור לנו למה מקום כזה נפתח מאוחר כל כך…
נסענו במעלה הכביש לתצפית ולסלע זיכרון לזכר הקורבנות שניספו ברעש הגדול.
לפי מה שזכור לנו כשבנינו את המסלול, היה אמור להיות כביש שמגיע לתוך המים. כנראה פספסנו אותו…
המשכנו בדרך עם נופים יפים, עצרנו בישוב ENNIS להפסקה קצרה למתיחת רגליים והמשכנו בכביש משעמם למדי עד ל-BUTTE. העיר הזו בנויה עליות וירידות – מעניין…בדרך ראינו הכוונה ל-LEWIS & CLARCK CAVERNS STATE PARK. עצרנו לברר במרכז המבקרים. מסתבר שיש שם מערת נטיפים בה שקלנו לבקר, אבל הסיור יוצא כל 20-45 דקות ולוקח כשעה וחצי או יותר, כך שלא היה ניתן להוסיפו ליום המתוכנן וחבל... אולי בפעם הבאה.
(למי שמתכנן להגיע: כניסה לפארק 6$ למכונית ובנוסף 12$ עבור כל משתתף בסיור).
התחנה הראשונה ב -BUTTE – סיור במכרה, במוזיאון מכרות. הסיור המודרך (חובה!) מתחיל באחת ויש לנו קצת פחות משעה להסתובב בחלק הפתוח של המוזיאון – עיירת כורים עם בניינים שונים. בניגוד למוזיאונים אחרים מהסוג הזה, לא ניתן היה להכנס לבניינים ונאלצנו להציץ דרך החלונות, מה שהקשה לעתים על הראיה בשל זווית השמש וכמובן גם על הצילומים.
בתצוגות שכן ניתן היה להכנס אליהן ראינו חדרי מנועים עם ציוד עתיק וגדל מימדים, קצת מידע על ההווי והחיים של הכורים ועוד.הסיור בתוך המכרה נערך ע"י חשמלאי שעבד במכרה מספר שנים, בזמן שהמכרה היה פעיל. הוא הסביר את המכרות באיזור והסיבות שהביאו לסגירתם (סיבות כלכליות) וכן על זיהום מים כבד באיזור שהביא למותם על אלפי חיות.
לפני שנכנסנו למכרה קיבל כל אחד מהמשתתפים קסדה עליה הוצמד פנס.
הכניסה למכרה תלולה במקצת, אבל לא קשה. היינו במכרה כ 30-40 דקות וקיבלנו הסברים על עורקי המחצבים שבו, הציוד וחיי העבודה של הכורים.ראינו מספר כלי עבודה (לקידוחים וכד'), מסילה ועליה קרונות שונים (ביניהם קרון בו היו מים וקרח לאלו שעבדו במפלסים התחתונים וקרון בית שימוש.
ליד כלובי המתכת שהעלו והורידו אנשים וציוד קיבלנו הסבר גם על הדרך בה יצרו קשר בסוג של איתות – משיכה בפעמון. לכל מפלס היה קוד משלו אחריו קוד נוסף העביר מידע – האם ניתן להפעיל את ה"מעלית", האם קרה מקרה חירום ועוד.
בתחנה האחרונה ראינו מספר כוכים קטנים בהם נעצו מקלות דינמיט. המדריך הסביר שכל כורה או צוות עשו הכל בסביבה שלהם – קידוח, החדרת ופיצוץ דינמיט, הנחת מסילות ברזל ותמוכות למכרה. בנוסף, המדריך הסביר על הדרך בה הואר המכרה. הוא הדגים שימוש בנרות, תוך שכל המשתתפים מכבים את הפנסים שעל הקסדה. לפתע הוא כיבה את האור (מוטיב חוזר בסיורים מתחת לאדמה) והחשיכה האפלה אפפה את כולם. כשחזרו הפנסים הוא הראה מתקן תאורה נוסף בו השתמשו – אבקה כלשהי שעורבבה עם מים ויצרה להבה - וסיפר על החסרונות והיתרונות שלו.אבא דורבן אהב מאוד את הסיור. השאר – קצת פחות...גם בגלל שהיה להם קר.…
לקראת יציאה מהמתחם עברנו בשני חדרי תצוגה מיוחדים נוספים – האחד כלל אוסף בובות ומיניאטורות שנתרם למקום וכלל בין היתר בובות של סרטים וסדרות טלויזיה: בובות של אנשי מסע בין כוכבים (עונות שונות), המלאכיות של צ'ארלי, גיבורי על וכוכבי סרטי פנטזיה כמו סרטי של מארוול...
החדר השני כלל עשרות מינרלים יפהפיים.
כניסה למוזיאון: 15$ למבוגר, 8$ לנוער עד גיל 18.משם המשכנו למוזיאון המינרלים שנמצא באחד מהבניינים של קמפוס האוניברסיטה המקומית.
לחניון המוזיאון מוקצות כ-5 חניות בלבד!
יש חניון נוסף קרוב של הקמפוס, אך צריך אליו אישורים מיוחדים... היות וכל החניות היו תפוסות, כמעט ויתרנו. בסיבוב השני שעשינו בחניה למזלנו יצא רכב אחד, שמיד תפסנו את מקומו.
המוזיאון עצמו לא גדול, אך מכיל פריטים רבים בשלל צבעים וצורות, כולל חלקי מטאורים ואף עצים מאובנים.
הכניסה חופשית!משם המשכנו ל-DEER LODGE ולמקבץ מוזיאונים – הכלא הישן של מונטנה (זה הכלא השלישי בו אנו מבקרים בטיולים שלנו – פרט למבנים המרשימים – לא החכמנו בהרבה. לרובנו זה היה קצת מיותר, אבל אולי זה היה בגלל השעה (רבע לארבע...). חלק אחר של המתחם מוזיאון מכוניות עתיקות – פה כולנו מאוד נהננו. היו שם למעלה מ-150 מכוניות, מסוגים שונים, שמסודרות לפי שנת היצור שלהם.
למתחם 2 מוזיאונים נוספים בעבר השני של הרחוב – נכנסנו רק לאחד מהם שנקרא YESTERDAY PLAYTHINGS ובו בעיקר בובות שונות וקצת משחקים ישנים. פה כבר התחלנו להתעייף והחלטנו לוותר על המוזיאון הרביעי שאם זכרוננו אינו מטעה הוא עיירת רפאים...כניסה לכלל המוזיאונים: 15$ למבוגר, יש הנחת AAA – 25%).
משם נסענו כשעה ורבע ל-MISSOULA בה נעביר את הלילה.
ארוחת ערב ב-DENNYS , למלון ולישון…- שמענו בשבוע האחרון על השריפות הגדולות במערב ארה"ב, עקבנו אחרי אזהרות איכות האוויר וראינו שהן התמתנו ולכן לא שינינו את המסלול. היום בחלק האחרון של הנסיעה ראינו קצת עשן. המלצרית ב-DENNYS אמרה שסה"כ היום האוויר צלול יחסית.…
-
פסלים ופרחיםלאחר שנת לילה שנקטעה בחמש ועשרים ע"י אזעקת רכב מתחת לחלון שלנו, הצלחנו להירדם לעוד כשעה וחצי. אכלנו ארוחת בוקר ויצאנו לדרך.
עצרנו בגן המוקדש לבודהה – THE GARDEN OF ONE THOUSAND BUDDHAS.הגן תחום ע"י חומה נמוכה ועליה פסלים זהים של בודהה. על חלקם היה שלט שציין תרומה של אנשים. הקפנו את החלק הפנימי משמאל לימין, לפי כיוון השעון, כי כך התבקשנו לעשות בשלט... מבחוץ היו מספר פסלי בודהה שונים ובדרך היו מספר אבנים ועליהן אימרות של בודהה.
הסיור בגן, חינם, מומלץ לתרום. הסיור לקח כחצי שעה.
כעבור כעשר דקות נסיעה עצרנו ב- WINDMILL VILLAGE BAKERY, מאפיה קטנה לצד פסי רכבת, אגם ותחנת רוח קטנה. במאפיה עובד זוג נחמד שמכין מספר מאפים. אנחנו לקחנו עוגת שמרים עם פקאנים וקרמל וכן מאפין עם HUCKLEBERRIS . היות ואכלנו לא מזמן לקחנו את המאפים לדרך.
(בדרך אכלנו את עוגת הפקאן – 'גוש' של כ 250-300 גרם – היתה נהדרת. 4.5$. 3.5$ למאפין ענק)
בתוך בית הקפה שוחחנו מספר דקות עם זוג מבוגרים כבני שבעים וגם עם בעלי המאפיה. לראשונים השארנו מזכרת של עט ולזוג השני גלויה מהארץ למזכרת. כולם התפעלו שבאנו מישראל.לאחר כמה דקות נסיעה הגענו לכביש 135-M הנופי, בצד נהר שזרם לאורך הדרך. גם ההרים מסביב היוו תפאורה הולמת. יפהפה! (התוואי עצמו, כמו רוב הדרכים במונטנה, עליות מתונות ופיתולים, לא ממש כיף לנהיגה, אבל כל כך יפה, שהקושי נסלח)
בהמשך הדרך ראינו מספר שלטי ענק שהפנו לחנות בשם 50,000$ SILVER. אמא דורבן חשבה שזה קצת מזכיר את השלטים בדרך ל-WALL, בה היינו בתחילת הטיול. היות ודרך ארוכה לפנינו, החלטנו לעצור (יורדים ב-EXIT 16 , בכביש I-90 WEST). הגענו לחנות מזכרות גדולה ומקסימה ובילינו בה דקות ארוכות – מתקשים להחליט מה ניקח איתנו... פרט לחולצות במחירים לא רעים, קנינו פאזל של דב (בעצם הראש שלו) – 550 חלקים. המיוחד בו (וגם בפאזלים אחרים שראינו) שהפאזל הוא בצורת ראש של דוב, ולא פאזל מלבני רגיל (פאזלים, תחביב ישן שלנו שנזנח בגלל ההשקעה בתכנון טיולים ומכיוון שנגמר המקום על הקירות בבית לתלות אותם).
קנינו גם תמונה שהיא בעצם 3 תמונות של זאבים – בכל זווית ראיה רואים תמונה שונה. היו שם הרבה סוגי מזכרות. כששאלנו בקופה אם נוכל לקבל הנחה כלשהי המוכרת חייכה ואמרה שאצלם לא משלמים מיסים! גם זה סוג של הנחה…
כמובן שאם שכחתם בבית, ניתן לקנות בחנות מגוון רחב של חרבות, סכיני קומנדו וצייד, ועוד כלי משחית שונים ומשונים, כמו גם כדור-ציצי לחיזוק האצבעות וכובע בצורת אייקון של קקה.
בתוך המתחם יש גם מסעדה ובה מכונות קזינו. בחוץ יש מוטל ותחנת דלק. אנחנו, שלא ממש משקיעים במזכרות, השארנו שם כ 100$ והיינו קונים עוד לולא מגבלת המשקל במזוודה. פשוט חנות מקסימה.בצהרים, חצינו את הגבול בין מונטנה לאיידהו וחזרנו בזמן שעה אחת...אם כי נראה שהעיירה WALLACE בה עצרנו חזרה בזמן 100 שנה.
ביקרנו במוזיאון כריה (פתאום חלק ממה שלמדנו אתמול בסיור במכרה קיבל משמעות ברורה יותר). ראינו שם מספר דגמים של מכרות, כלי כריה, הסבר על התהליך וכן מוצגים שונים של העיירה בעבר.
האישה בקבלה הצטערה שבעלה לא נמצא, כי יש לו מספר קרובים בתל אביב...
היא המליצה לנו על סיור במכרה (עליו ויתרנו, כי היינו אתמול...) וכן על מוזיאון רכבות.
יצאנו לרחוב, לחפש את המוזיאון. הרחוב הזכיר לנו קצת את הרחוב הראשי ב-DEADWOOD, רק שכאן הכל יותר בקטן... ראינו דוורית ושאלנו אותה באיזה כיוון המוזיאון והאם יש משהו מעניין נוסף לראות בעיירה. היא הפנתה אותנו לבניין בית המשפט. נכנסנו פנימה והגענו למשרד בו מספר נשים והרבה ספרים ענקיים. כשפתחו אותם לבקשתנו (כנראה עבורן בפעם הראשונה) ראינו שבפנים מתוארות משכנתאות שנלקחו לפני שנים רבות, רישום אוכלוסין ועוד.
לצד הבניין יש קפסולת זמן (פעם שניה שאנחנו רואים קפסולות כאלה, בטיול...)
הגענו למוזיאון הרכבת שנקרא RAILROAD DEPOT. גם פה היו זוג מבוגרים נחמדים שהתלהבו מזה שאנחנו מישראל. המקום קטן למדי, אבל היה נחמד לצלצל בפעמון שקולו היה חזק ביותר, להפעיל את רמזור האיתות ולצפות במוצגים. כשירדנו חזרה לקומה התחתונה נכנסנו לחדר הטלגרף ובו טלפון ישן ומכונת מורס. האישה בקבלה התקשרה לטלפון הישן שעדיין פעיל והילדים ניסו כוחם באיתותי מורס...
את הביקור חתמנו ע"י קבלת כרטיסים מנוקבים בתאריך של היום... (כמו הכרטיסנים של פעם באוטובוס...)את הביקור בעיירה הנחמדה הזו סיימנו בכניסה לחנות עתיקות ליד המקום בו חנינו. היו בפנים פוחלצים רבים של חיות צפון אמריקה, חפצים שונים ומשונים מזמנים שונים וכן קרני איילים שונים למכירה במשקל...בין 12-15$ לליברה קרניים.
(אבא דורבן: לי נראה שזו חנות משכונות, שאנשים הפקידו בה מגפיים, כלים ישנים, בגדים ישנים, נשק ממודלים שונים והבעלים מוכר הכל כעתיקות, אבל בהחלט היה נחמד להסתובב בחנות ולראות גרמופונים לצד מדי חיילים מלפני 100 שנה)
המשכנו בדרכנו מערבה, עצרנו בוולמרט להצטייד (במלון הקרוב אין ארוחת בוקר).
התחנה האחרונה להיום –SPOKANE. מתישהו כשבנינו את המסלול וחיפשנו אטרקציות בדרך ראינו שיש בה מפלים, חשבנו שאם עוצרים במקום, כדאי לחפש מה עוד יש לעשות בו. כך קראנו על MANITO PARK. הפארק הירוק והגדול הזה נמצא בתוך העיר, במרחק נגיעה מבתי התושבים, ואין בעיית חניה בפארק או בסביבתו.
התחלנו באגם שנקרא MIRROR POND, שם שממש לא הולם אותו, בשל הצבע העכור של המים. למרות זאת הברווזים כנראה חושבים אחרת, כי ראינו כמה שוחים ונהנים.
החלק המפורסם בפארק – מספר גנים ובראשם DUNCAN GARDEN, גן מלא פרחים מרהיבים שמסודרים בצורה מקסימה – ניתן לתמונות לדבר...
ליד הגן יש חממה, שמשום מה סגורה בימי רביעי…
משם המשכנו לגן הוורדים ולגן היפני, שהיו נחמדים, אבל לא כאלה מיוחדים...שמחנו שחנינו באחד הרחובות הצדדיים, כך שנהנינו מהטיול בין הגנים.
יש אפשרות לנסוע במכונית בתוך הפארק. לדעתנו, זה מוריד קצת מעוצמת החוויה.
כאמור, הגענו ל-SPOKANE בגלל המפלים. מצאנו חניה באיזור ללא מדחן!
השעה קצת התאחרה ונסיעה של כשעה עדיין לפנינו, ולכן חצינו את הכביש לעבר המפלים (אותם ניתן לראות גם תוך כדי נסיעה על הגשר באיזור ה-DOWNTOWN של העיר.)מסתבר, במבט מקרוב, שהמפלים הם בעצם מים שנופלים מסכר. למרות זאת, האתר מרשים!
בדרך מ-SPOKANE לעיירה RITZVILLE בה נלון הלילה, זכינו לנופים יפים (נהר בצד אחד ואגמים בצד השני) וכן בשמיים עם צבעי שקיעה מרהיבים שליוו אותנו דקות ארוכות.במלון (הפשוט) אכלנו ארוחת ערב משאריות שנותרו לנו מהימים ביילוסטון וכן בעוף שלם שקנינו היום בוולמרט.
-
בקצה העבודות הבלתי נגמרות בכבישים מחכים מפלים שוצפיםהתעוררנו לפני השעה בה התכוונו לקום. ארזנו את הציוד ויצאנו לאכול ארוחת בוקר קלה במקדונלד'ס המקומי. היום נסיעה ארוכה במיוחד לפנינו. כבר בתחילת הדרך ראינו עבודות בכביש שכנראה העידו על פני הבאות... נסענו במעקף מספר מיילים וחזרנו לכביש הראשי.
כעבור כשעה (פחות או יותר) חלפנו לצד ה-COLUMBIA RIVER היפהפה ועצרנו בנקודת תצפית להתרשם ולצלם. השמיים היו מעוננים, האוויר בחוץ היה קר והרוח שנשבה לא תרמה במיוחד...
לאחר כברת דרך בעליה, עצרנו למספר דקות ב-REST AREA, למתיחת רגליים.
ככל שהתקדמנו התחלנו להריח את ריח העשן שמגיע מהשריפות הקשות שבאיזור.
עצרנו במרכז מבקרים בכניסה לאחת החורשות הלאומיות ושאלנו על מצב האוויר בהר רנייר.
הריינג'ריות הסבירו שהשריפות מתמקדות בעיקר ברכס הרי ה-CASCADE ולכן, עצם העובדה שאנחנו נוסעים מערבה תרחיק אותנו מהעשן. מסתבר שהשריפות והעשן מלווים אותם מזה שבועות ארוכים...
היות וכביש 410 היה סגור וגם בתכנון שלנו היה כביש נופי, פנינו לכביש 12 ונהנינו מהנוף שכלל הרים ונהר. באחד המקומות בהם ניתן לעצור ירדנו מהרכב להתרשם. פגשנו שם נהג משאית שעצר להתאוורר עם שני הכלבים שמלווים אותו בנסיעות הארוכות (יום עבודה שלו כ-14 שעות והוא משתכר לפי מיילים ולא לפי שעות...) מצא חן בעיניו הרעיון שאנחנו מישראל. הוא סיפר שאף פעם לא יצא מגבולות ארה"ב ובעצם מגבולות החוף המערבי העליון... החלום שלו להצליח לחסוך ולטוס עם המשפחה לצד המזרחי של המדינה...
הוא סיפר לנו שבדרך, היום, הוא התעכב במספר מקומות בשל עבודות בכביש. זה די הסביר למה הכביש נראה לנו קצת ריק ממכוניות. כעבור מספר דקות החלה תנועה ערה של מכוניות בצד ההפוך לזה שנסענו…
חזרנו לכביש וכעבור מרחק קצר נתקלנו בחסימה הראשונה על הכביש. לצערנו, היו הרבה עצירות שכאלה עם זמני המתנה ארוכים ביותר (הרבה יותר ממה שאנחנו רגילים) מה שהביא לדחיה של כשעה וחצי בתכניות!!!הגענו להר רנייר, התחנה היחידה שלנו להיום אחרי 14:00. התחלנו בנסיעה בפארק כשלפתע נגלה לעינינו הר שפסגתו מושלגת. עצרנו לצלם, בהזדמנות הראשונה!
זמננו היה קצר יחסית ולכן הסתפקנו בטעימה קטנה בלבד מהפארק. עצרנו לתצפית מהגשר ב-BOX CANYON ועשינו מסלול הליכה קצרצר. משם המשכנו לאיזור PARADISE ומרכז המבקרים שבו. הריינג'ר המליץ על מספר מסלולים ואנחנו דגמנו מהם ממש, אבל ממש על קצה המזלג:יצאנו ממרכז המבקרים במעלה ההר לתצפית על MYRTLE FALLS. הדרך עצמה תלולה במקצת, ברקע פרחים לרוב, מן הסתם באביב הכל נראה הרבה יותר יפה, למרות שגם עכשיו התפאורה לא רעה בכלל. הירידה למפלים עצמם די תלולה, למרות המדרגות. המפלים יפים!
חזרנו למרכז המבקרים ולרכב. סיימנו את המסלול הרכוב ועצרנו לתצפית על NARDA FALLS.
אפשר לראות את החלק העליון שלהם מהכביש, כלומר לראות את מקום הנפילה שלהם. כמובן, שעשינו את המסלול לתצפית. פה המקום לציין שלפי השלט המרחק לתצפית 0.1 מייל. בפועל זה היה ארוך יותר. גם כאן המסלול תלול, הפעם בירידה אך התצפית היתה מרשימה. העלייה היתה לא קלה, במיוחד בשעה הזו של היום.
עצירה אחרונה קצרה ב. LONGMIRE MUSEUM – זה מרכז ממש קטן ובו מספר פוחלצים, חפצים של אינדיאנים ותמונות. מסתבר שהיינו בו לפני מספר שנים בגיחה קצרה אף יותר מזו לפארק…לסיכום, נהנינו מאוד בביקור הקצר בפארק ונראה לנו שמתישהו בעתיד נחזור להשלמות.
יש לציין שחלק מהפארק התחיל להיות מנוקד בגוונים צהובים וכתומים של שלכת. חבל שלא היתה אפשרות לעצור ולצלם למזכרת.יצאנו מהפארק לכיוון טקומה. גם כאן הכביש עבר ברובו בתוך איזור מיוער שגם בו השלכת מתחילה לתת אותותיה...
-
חיות וחוויות (נחמדות יותר, ומוצלחות פחות)...ההחלטה לישון 2 לילות ב-TACOMA, נבעה גם מאטרקציות שנראו לנו נחמדות וגם כדי שנוכל לעצור יום אחד ולהעביר להילוך נמוך יותר (דבר שהתחייב בכלל, וביתר שאת - כשהטיול קוצר).
הרשינו לעצמינו לקום מאוחר יותר – לקראת שמונה.
ירדנו לארוחת הבוקר, הטובה ביותר בטיול עד כה! הפעם אנחנו לנים בHOLIDAY INN EXPRESS - בהחלט מלון מעל הממוצע שלנו.הגענו לגן החיות, קצת אחרי הפתיחה. ידענו שהוא לא גדול במיוחד, אבל לא שיערנו שמספר החיות בו מצומצם יחסית. האקווריום עומד במרכז החוויה ובהחלט שווה – נהנינו ממגוון הדגים, הכרישים וכמובן המדוזות השונות והמשונות.
אבא דורבן ודורבן ב' ליטפו RAYS וכרישים קטנים ויפים (מנוקדים, כולל 2 אליפסות שחורות שנראות כעיניים, אך למעשה אמצעי הגנה מפני טורפים – זה מדמה עיניים פקוחות...)
הגן (בשל מיקומו הגיאוגרפי) רובו עליות וירידות. יש מקבצים של כלובים, אך חלקם נראים ריקים – מה לעשות שהחיות עושות מה שבראש שלהן, דבר שלא תמיד עולה בקנה אחד עם עמדות התצפית…
הכוכב של היום – הדורבן! ראינו 4 כאלה – גדולים ויפים – אבא דורבן מרגיש בבית…
בצהרי היום, היה מופע קטנטן באמפיתאטרון. מסתבר שיש מופעים גדולים יותר בסופי שבוע ומן הסתם גם בחודשי הקיץ. סה"כ היום יום שישי רגיל בחודש ספטמבר. ה"מופע" כלל אימון והצגה של מספר חיות – סוג של CLOUDED LEOPOLD (חבר במשפחת החתוליים, בעל זנב ארוך, עם דוגמא מרהיבה על גופו), ינשוף מחילות (כן, הינשוף הזה אוהב אוכל שמגיע מתוך האדמה...), נחש פיתון, בונה חום ולסיום כלב – הסיבה להצגה של כלב היא אימוץ בעלי חיים. כנראה שאחרי ביקורים בגני חיות המוטיבציה להוסיף בעל חיים למשפחה עולה והסיכוי הטוב ביותר שזה יצליח – לאמץ כלב!
סיירנו באיזור הילדים שם ראינו (בין היתר) צפרדעים צבעוניות: צהובות וכחולות וכן עיזים שונות (קצת נמוכות, אך בעלות פרווה עם צבעים שונים ולא אחידים, בשונה מרוב העיזים בהן נתקלנו)
כשחיפשנו ציפורים הפנו אותנו לאיזור ליד האקווריום. פרט לתנשמת נחמדה לא ממש ראינו ציפורים, אבל בדיוק הביאו את הבונה מהמופע לבריכה קטנה במתחם לקבלת ארוחה.
לסיכום, גן החיות חביב ויש בו מקבץ מרשים של פסלי חיות מחומרים ממוחזרים (לפי הבנתנו זו תצוגה זמנית) וכן צמחיה מגוונת רבת צבעים, סוגים וגדלים.
ראינו מספר לא גדול של חיות וזנים: טיגריסים, קופי גיבון, פילים, יצורים ימיים גדולים, לוטרות (OTTERS) שבדיוק קיבלו ארוחה ואכלו אותה תוך שכיבה על הגב וסיבוב מידי פעם, כלבי ים, דב קוטב גדול שישן על הסלע ממול, זאב ארקטי וראש של זאב אדום שבצבץ מרחוק.…מיד ביציאה מהגן נכנסנו ל -FIVE MILE DRIVE. דרך נופית שעוברת בתוך חורש, בלי יותר מידי אור. לפתע ראינו בצד הכביש גוש חמוד, שנראה מרחוק כמו בובה או פסל – כשהתקרבנו ראינו רקון שישב והסתכל עלינו. בעצם הוא רק חצי הסתכל עלינו היות וחסרה לו עין אחת...
כעבור כדקה או שתיים ראינו 2 נוספים, קטנים יותר שחצו את הכביש ועצרו ליד הרכב שלנו… ואחריהם 2 נוספים.
בכביש עצמו, עצרנו מדי פעם להעיף מבט, בינות לעצים, על הים הכחול שהשתרע לא רחוק.עצרנו לארוחת צהרים ב-CHEESE CAKE FACTORY . האוכל בסדר. העוגות מדהימות. נתחים ענקיים של עוגת גבינה עם שוקולד איכותי לאמא דורבן ועוגת גבינה עם לימון לאבא דורבן. אפילו דורבן ב' אנין-הטעם, שאוכל רק פיצות טעם את עוגת השוקולד ונהנה מאוד. והכי מפתיע, מחיר העוגות לא השתנה מהפעם הראשונה שאכלנו במסעדה זו לפני שנים: 6.5-8.5$ לחתיכת עוגה.
משם חזרנו למלון להחנות את הרכב ולהמשיך רגלית למוזיאון הזכוכית של צ'יהולי, אחת הסיבות בגינן החלטנו להגיע לעיר הזו.
התחלנו לחצות את גשר צ'יהולי ולולא אמא דורבן שהרימה את הראש למעלה וראתה חלק מהיצירות של צ'יהולי, היינו מפספסים... בהמשך יש תצוגה נוספת של חלק מהיצירות שלו בכוורת ענקית לאורך הקיר.
כשירדנו מהגשר התאכזבנו לגלות שלט שמודיע על כך שהמוזיאון סגור לרגל הכנה למכירה פומבית או אירוע דומה . התקרבנו לכניסה וראינו במים מספר פסלים – ככל הנראה חלק ממזרקה כלשהי.
כשחזרנו לחדר היתה לנו הודעה מהקבלה שהתלונה שלנו על אירוע קל מהבוקר היתה מוצדקת וכל אחד מאיתנו הוזמן לבחור מוצר אחד ב"חנות הנוחות" של המלון…
למרות שחזרנו מוקדם יחסית למלון, הזמן לא בוזבז, כי הגיע הזמן לבלות בחדר הכביסה...וגילינו את חשיבות המנוחה לאחר ימי ריצה ארוכים (עד כה נסענו כ- 2800 מייל בשבועיים. מעייף את כולם. מתיש את הנהג). מחר ממשיכים לכיוון חופיה המדהימים של מדינת אורגון
-
עוד קצת חיות...
-
FIVE MILE DRIVE
-
חופי אורגוןלאחר ארוחת בוקר טובה נוספת, עוזבים את המלון ב-TACOMA ויוצאים בדרך הארוכה לכיוון NEWPORT .
המעבר בין וושינגטון לאורגון מסומן ע"י שלט ב... אמצעו של גשר בו עברנו מעל הנהר (COLUMBIA RIVER?)
מתחילים את הביקור באורגון ב-ASTORIA. העיירה בנויה מבתים בצבעים שונים – מראה נחמד ומיוחד. הכבישים פה עם עליות שלא מביישות את סן פרנסיסקו…
בדרך ל-ASTORIA COLUMN, לפני העלייה, אנחנו רואים מכוניות חונות בצד הדרך. העמוד מתנשא לגובה בשיאה של גבעה עם דשא. אנחנו רואים שאנשים עולים ברגל לגבעה והחלטנו לעשות קצת התעמלות בוקר. העליה לא קלה ותלולה, יש בה שניים או שלושה מפלסים. מידי פעם עצרנו והסתכלנו אחורה. ככל שעלינו הנוף הלך ונגלה בטווח גדול יותר. בעודנו שאנו,ההורים, עלינו למעלה ראינו את דורבן א' הולך אחורנית... ניסינו ומיד התברר לנו שהעליה בצורה הזו קלה יותר. למרות זאת חזרנו לטפס עם הפנים קדימה…
הילדים לא רצו לעלות לתצפית בראש העמוד. הם הסתפקו בעליה לגבעה.
אנחנו עלינו למעלה – 164 מדרגות מתפתלות בצורת ספירלה, במספר מנות - כל 35 מדרגות לערך יש אפשרות עצירה. סה"כ העליה לא היתה קשה - המדרגות "שומרות" על רוחב קבוע (בניגוד למדרגות ב-SEGRAD FAMILIA, למשל ). כשהגענו למעלה, היה קצת קריר ומרפסת התצפית היתה מלאה למחצה באנשים. למרות היום המעונן, הנוף מרהיב. קצת מלחיץ להסתכל למטה, אבל אבא דורבן קרא לילדים שחיכו למטה ונפנף להם לשלום.
הירידה במדרגות היתה קלה יחסית והסתיימה מהר. גם הירידה במורד הגבעה היתה קלה בהרבה מהעליה – אחלה חוויה!
- לא ידענו מראש, אבל חניה (ליד המגדל) עולה 5$. חניה לפני ועליה ברגל.....עולה בזיעה בלבד.....העליה למגדל בכל מקרה בחינם.
המשכנו בנסיעה לאורך כביש 101, בצד האוקיינוס. עצרנו בשני חופים ב-SEASIDE, כדי להתרשם מקרוב מהנוף החופי. אהבנו במיוחד את שלטי האזהרה המיוחדים בכניסה לחופים…
בחוף הראשון, שהתגלה כ"חוף סתמי" יחסית, הלכנו מרחק קצר ובחזרה.
בחוף השני, ירדנו על גבי הסלעים עד לקו המים. היו שם מספר בריכות שפל – אבל לא מצאנו שום דבר ראוי לציון... מה שכן ראינו בכמויות – ציפורים רבות (רובן שחפים).בשעות אחר הצהרים הגענו ל-ECOLA STATE PARK. הגישה לפארק בכביש שעובר בתוך יער. לקראת נקודת הכניסה ראינו מכוניות רבות והתלבטנו אם להיכנס. שמנו לב למרות מספר המכוניות התור מתקדם מהר ולכן נשארנו. בכניסה לפארק בוטקה עם מכונה בה משלמים את דמי הכניסה (5$).
התחלנו באיזור תצפית – הלכנו רגלית בשביל לכיוון החוף והתרשמנו מהנוף.
חזרנו לרכב ונסענו לכיוון INDIAN BEACH. בהתחלה זה נראה לנו קצת מוזר – כי הדרך התחילה בעליה. בהמשך (גם כאן נוסעים בתוך יער – מקסים!) התחלנו לרדת ...
החניה היתה מלאה ואנשים רבים, חלקם עם גלשנים, הלכו לכיוון החוף.
ירדנו באחד השבילים למטה והמשכנו להנות מהנופים היפהפיים (שקצת הזכירו לנו את אכדיה שבמיין...)עצרנו לזמן קצר במפעל הגבינות בעיירה TILAMOOK. הגענו זמן לא רב לפני הסגירה. היות והעייפות כבר נתנה אותותיה, נכנסנו פנימה, עברנו במהירות על ההסברים של תהליך הפקת החלב וטעמנו גבינות. היינו רעבים והיה טעים. אבא דורבן טעם הרבה. היתה אפשרות גם לקנות גלידה, אך התור היה ארוך למדי ולכן ויתרנו וחזרנו לרכב.
למרות היום הארוך והעייפות הגוברת עצרנו לזמן קצר בעיירה LINCOLN ב-OUTLET כדי לקנות לדורבן א' נעליים.
כשחזרנו לרכב, התחיל להחשיך ולפנינו עוד כחצי שעה של נסיעה. כמובן שתאורה לא ממש היתה, גם לא ירח. למרות זאת הצלחנו קצת להעיף מבט על האוקיינוס.
הגענו למלון Comfort Inn - Newport, סחוטים. לפחות המלון היה מסביר פנים וכך גם החדר שקיבלנו במיקום מעניין – מול חדר האוכל....
הילדים התמקמו בחדר וצפו בתכנית שהורידו למחשב ואנחנו יצאנו לארוחת ערב באחת מהמסעדות במקום.
-
CHIHULY BRIDGE OF GLASS
-
SEASIDE
-
יופי של תמונות!!
אתם עושים אלבומים?
אני ממש ממליצה!
זה גם מאריך את חווית הטיול לשעות של עריכה,וגם מזכרת נהדרת.
שנה טובה
-
ראשית, תודה!
כמובן שאנחנו עושים אלבומים – אנחנו משלבים את סיפור הטיול עם התמונות.
המדף מלא (משתדלים שלכל אלבום טיול תהיה כריכה בצבע אחר) והיד עדיין נטויה.
התחלנו עם אלבום אחד בטיול הראשון, בד”כ יוצאים לנו 2 אלבומים וטיול אחד גם נפרש על פני 3 אלבומים!שנה נהדרת!
-
ECOLA STATE PARK TILLAMOOK VIEWPOINT
-
SEASECOLA STATE PARK INDIAN BEACH
-
הפתעה נחמדה וממש לא צפויה, שאפילו חזרה על עצמה ...לאחר ארוחת הבוקר, אבא דורבן הציע שנתפצל. היות ואתמול חלפנו על פני נקודת שרצינו להיות בה (בגלל השעה המאוחרת) ובגלל שהתפנה לנו זמן מתוכנן (חשבנו לעבור באקווריום ב-NEWPORT, אבל בגלל שהיינו באקווריום שבגן החיות ב-TACOMA לפני יומיים, לא היה טעם לחוויה כפולה...) הוא הציע שהילדים יישארו בחדר ואנחנו ניסע ל- DEVILS PUNCHBOWL STATE NATURAL AREA.
מזג האויר היה סגרירי והתחיל לטפטף, אבל המקום עצמו היה יפה. בהתחלה לא ראינו היכן השביל, או לאן ללכת. שאלנו את אחד האנשים שראינו בסביבה. הוא הפנה אותנו למשקפת ליד גדר ואמר "זה שם". התקרבנו ובאמת, ממש מתחת, נפרשה לפנינו מעין בריכה בתוך סלע. הלכנו לאורך הגדר ונהנינו מהנוף ומהשקט (בכל זאת ראשון בבוקר...)
חשבנו לחזור למלון, אבל בדרך ראינו את הפניה לעבר YAQUINA HEAD OUTSTANDING NATURAL AREA. היינו במקום הזה בטיול קודם באיזור, לזמן קצר. החלטנו לתת לו צ'אנס נוסף. מרכז המבקרים היה עדיין סגור (נפתח רק בעשר...) והסיורים במגדלור מתחילים אף יותר מאוחר.
עצרנו לצלם וראינו מספר אנשים עם משקפות, מרוכזים בים. אחד מהם שעבר לידנו סיפר שיש שם לוויתנים! לקח לנו קצת זמן עד שאיתרנו את המקום של אחד מהם (בהתחלה רק אבא דורבן זיהה את אחד הלוויתנים ואמא דורבן התאכזבה שזה לא צלח בידה). לאחר מספר דקות זיהינו לוויתן קרוב יותר – התכיפות בה זרק מים לאוויר וחשף את גבו מעל לגלים היתה גדולה יותר!
עמדנו שם דקות ארוכות מנסים לצלם. הבטריה בסוללה לא יכלה לעמוד בצילום סרטון ולכן מידי פעם אבא דורבן לחץ על המצלמה בתקווה לקלוט משהו למזכרת. כשהעברנו את התמונות למחשב ראינו את סילון המים וגם קצת גב!
האמת, לחוויה הזו ממש לא ציפינו – זה הכיף של ההפתעות בטיול!מרוצים חזרנו למלון ויצאנו עם הילדים לדרך.
חשבנו לעצור ב-CAPE PERPETUA למסלול שעשינו בטיול הקודם. כאמור היה קצת גשום וראינו שהים סוער. זכרנו שהמסלול בחלקו המעניין שמגיע לבריכות השפל לא פשוט והחלטנו לשמור את הזכות לביקור בפעם הבאה…
מעט לאחר מכן, זיהינו חנייה ובה מספר לא קטן של רכבים. עצרנו והצצנו למטה. נראה לנו שווה. הילדים לא רצו לרדת מהרכב ואנחנו לבשנו מעילים וירדנו ב-CAPTAIN COOK TRAIL למטה.
למזלנו, היה רק טפטוף קל. האיזור פשוט יפהפה. היו שם מספר מקומות עם התפרצות של מים (קצת מזכיר גייזרים). למרות החלקלקות של הסלעים, התקדמנו לאיטנו לכיוון הים. השפל כנראה היה לקראת סיום. ראינו שהמים מתחילים לעלות, אבל הצלחנו להבחין במספר שושני מים בתוך הבריכות. לא היה לנו מזל למצוא כוכב ים, אבל היו מלא צדפות ריקות וגדולות…
גם כאן חזינו במרחק בלוויתן! כשעלינו חזרה לרכב הצלחנו לשכנע את דורבן ב' שיצטרף אלינו ויביט אל הים. לאחר מספר דקות, ההמתנה השתלמה ושוב ראינו את סילוני המים ואחריהם את הגב השחור שעולה מעל למים…בתכנון של היום הזה תוכננה עצירה למיני גולף. קצת חששנו בגלל מזג האוויר וההיסטוריה המשפחתית שלנו מטיולים קודמים של שילוב בין גשם ומיני גולף.
לשמחתנו, השמים החליטו לתת לגשם הפוגה ואנחנו התחלנו במשחק. כולנו נהנינו מאוד. הזדמנות מצויינת להוציא אגרסיות, לשלוח לאוויר ברכות עסיסיות ומיוחדות וכד'. דינמיקה משפחתית במיטבה!
לקראת המסלולים האחרונים, הגשם חזר והתעצם, אבל אנחנו המשכנו עד הסוף!
הילדים מאוד רצו לעלות על אבובים מתנגשים - למרות שהיו היחידים, למרות הבריכה הקטנה למדי ולמרות הגשם הגובר והולך... ההנאה שהיתה שפוכה על הפנים שלהם היתה שווה את הכל!משם למלון הדרך היתה ארוכה למדי. עלינו על כביש 38 הנופי, לאורך נהר ה-UMPQUA. הפעם, ויתרנו על עצירה בנקודת ה- DEAN CREEK ELK VIEWING AREA (הזכורה לטוב) ולמרות זאת ראינו מעט ELKS בהמשך הדרך…
כאמור, נסיעה ארוכה לפנינו ולכן כשראינו אי-שם בדרך שלט עם פרפרים עצרנו.
מסתבר שזה מרכז הדרכה קהילתי ויש בו בית גידול לפרפרי מונרך. זה סוף העונה וחלק מהפרפרים גם שולחו לחופשי ובכל זאת נכנסנו למספר דקות לגן ובו פרחים ומספר פרפרים. חניה קצרה וחמודה.עצרנו בעיר ROSBURG לארוחת צהרים/ערב והמשכנו ל-GRANTS PASS
בה נלון בשני הלילות הקרובים.
-
YAQUINA HEAD OUTSTANDING NATURAL
-
CAPE PERPETUA CAPTAIN COOK TRAIL
-
חממת הפרפרים ב- ELKTON COMMUNITY EDUCATION CENTER
-
תכננו כחול, יצא לבן...לאחר ארוחת בוקר קלה במלון, יצאנו לדרך.
בחוץ מזג אוויר אפרורי וקר וגם התחזית לא מבשרת טובות במיוחד.
למרות זאת, הצטיידנו באופטימיות וקיווינו לטוב.התחנה הראשונה להיום – OREGON VORTEX HOUSE OF MYSTERY. היינו באחד כזה בסן חוזה לפני מספר שנים, כשהילדים היו צעירים יותר והם רצו לחזור על החוויה.
גם כאן הדרך לבית עוברת בתוך איזור מיוער (כנראה תנאי הכרחי...).
כשני מייל לפני החניה ראינו פתאום בשדה קטן ליד הכביש חיה נחמדה שצפתה בנו. עד שהדלקנו את המצלמה וניסינו לצלם היא ברחה אל תוך היער. האפשרויות נעו בין זאב, שועל לזאב ערבות (COYOTE).הגענו לבית עצמו דקות ספורות לאחר 10, כך שהספקנו להצטרף לסיור שיצא לדרך ולא לחכות כשעה! המדריכה, האנה, היתה נחמדה והעבירה את הסיור בצורה נעימה.
כרגיל, מתחילים בדוגמא של קרש שנראה כאילו הוא עומד באלכסון, אבל פלס מראה שהוא ישר. אחר כך מדגימים קצת משחקי שינוי בגבהים, ע"י מתנדבים מהקהל.
בהמשך נכנסנו לבית וראינו כל מיני טריקים, כמו העמדת מטאטא על הרצפה העקומה. המדריכה עזבה את המטאטא שעמד ללא עזרה בצורה ישרה למדי.
בקבוק זכוכית שגולגל למטה (היה מודפס עליו (…7-UP – חזר והתגלגל למעלה (בתוך הבית) וכדור שגולגל על לוח עץ חזר גם הוא כלפי מעלה (על קורה מחוץ לחלון הבית). אישה אחת עמדה על משטח שנראה עקום וככל הנראה היה ישר. היא התבקשה להסתובב במקום, מבלי להביט לריצפה. כשחזרה להיות עם הפנים אלינו, היא נראתה עומדת באלכסון והתקשתה לראות את הרגליים שלה.…
ביציאה מהבית, שוב מספר תעלולי הפרשי גבהים.
סה"כ חוויה נחמדה, עם כי מעט יקרה, כ-12.5$ לאדם. אחרי ששילמנו שמנו לב שיש הנחת AAA. היות ולא ניתן היה לזכות אותנו, ביציאה קיבלנו PATCH של המקום כפיצוי.היעד המרכזי שלנו להיום היה CRATER LAKE. היות ובפעם הקודמת שהיינו שם היה יום מעורפל, ניסינו לעשות שיעורי בית – הגשם אמור להתמתן לקראת 13:00. הלחות אמורה לרדת ולמרות שראינו שהצפי הוא ליום מעונן, קיווינו בכל זאת לטוב…
בדרך עצרנו בכביש 62, בעקבות הפניה ל-MILL CREEK FALLS שנמצאים ב- PROSPECT STATE SCENIC VIEWPOINT. הגענו למגרש חניה קטן שבו 2 רכבים והתבוננו על המפה שהיתה שם (המפה על גבי שלט עץ ללא ציון מרחקים...)ירדנו בשביל בתוך היער דקה ועוד דקה ועוד דקה...
הדרך היתה נוחה והאדמה קצת רכה, כנראה בשל משקעים שירדו לפני כן. החלטנו שניתן לדרך צ'אנס של כ-10 דקות ואם לא נגיע למפלים נוותר. בסוף עמדנו בלו"ז – לקח לנו כ-8 דקות להגיע למפל המרשים. בחזרה למעלה, היה קצת קשה יותר, אבל לא נורא.המשכנו עם הכביש למקום בו היה שביל למפלים נוספים, איכשהו החץ הורה למקום לא נכון. לא רצינו להתעכב יותר מידי וחזרנו לרכב. תוך דקות התחיל גשם…
ככל שהתקרבנו לשמורת ה- CRATER LAKE, הטמפרטורות הלכו וירדו וגשם ליווה אותנו רוב הדרך. הטמפרטורות היו ממש קרובות לאפס והתחלנו להשתעשע ברעיון שירד שלג…
בכניסה לפארק הריינג'ר הביט עלינו בצער ואמר שהראות נוראית או יותר נכון שממש אין ראות, חלק מהכבישים סגורים ובאחד האיזורים מתחילים להגיע דיווחים על שלג. כמובן שביררנו באיזה כיוון מדובר. נסענו מרחק כ4.5 מייל למרכז מבקרים והילדים נהנו ממטר הפתיתים שירד ביתר שאת, אך לא ממש הספיק כדי להיערם על הקרקע.
אחר התייעצות עם הריינג'ר החלטנו להצטרף לשאר המאוכזבים ולהסתפק בסרט של כעשרים דקות. לפחות שם אפשר היה לחזות בפלא הכחול.…משם המשכנו מספר מיילים לכיוון מרכז נוסף ובו מסעדה וחנות- הילדים נהנו משוקו חם ומנחם…
בחוץ השלג נחלש אך ה- (אין) ראות נשארה בעינה. בצער, פנינו ליציאה…
זו היתה אמורה להיות אחת האטרקציות החשובות לנו ביותר בטיול, מספר שנים חיכינו.… האכזבה רבה.
משם חזרנו בכביש 62, שנוסע בתוך היער, והפעם עצרנו ב-2 נקודות מרחק של מספר מיילים זו מזו, בהמלצת הריינג'ר בתוך הפארק. הנקודה הראשונה נקראת ROUGE GORGE. המסלול קרוב לחניה. עוברים מעל גשרון עץ, לאורך השביל ופשוט נהנים מהנהר ששוצף למטה ומפליו!
משום מה המקום הזכיר לנו מעט את MALIGNE CANYON בקנדה...
המצלמה והניידים תקתקו תמונות וסרטונים…
התחנה השניה נקראת NATURAL BRIDGE. גם כאן המסלול קרוב מאוד לחנייה. הלכנו רק חלק ממנו. למעשה המסלול כולו מגיע לנקודה הראשונה מרחק של 4 או 5 מייל משם!
הנהר, המפלים – המקומות האלו פשוט עשו לנו את היום!!!בדרך חזרה, קצת לפני שחזרנו למלון ב -GRANTS PASS, ראינו ממש בשולי הכביש 3 איילים צעירים (מקווים שהם לא התקרבו יותר מידי למכוניות).
