כל הדרכים מובילות לאוסטריה (גם זו שיוצאת מפראג)
-
כמעט חודשיים מאז חזרנו מזלצבורגלנד וסביבותיה, אפשר לפצוח במלאכת הסיכומים - כבר ללא סחרחורת החוויות אבל עוד בלי פילטרי הנוסטלגיה. מאד עזרו לנו סיפורי האחרים, אולי גם זה יביא מעט תועלת.
אז כן, גם אנחנו (אמאבא והטריו 15,11,6), נסענו הקיץ לאוסטריה. לא מעט חששות ליוו את ה"גם" הגורף הזה ושמחה להקדים ולומר שהתבדו בקלילות. היה יפהפה ונפלא ומסתבר שטוב לשעוט אחרי עדר שיודע לאן ולמה הוא שועט. במיוחד שלא הרגשנו אותו...
אילוצי עבודה וילדים שוב דחקו אותנו למחצית השנייה, היקרה והעמוסה של אוגוסט. אז הקדמנו והזמנו כרטיסים ואף בחרנו בנקודת מוצא פחות מתבקשת (יש יאמרו "והרבה פחות הגיונית") אך הרבה, הרבה יותר זולה. כך יצא שהתחלנו וסיימנו את 10 ימי אוסטריה שלנו דוקא בשדה התעופה פראג.
שווה? ובכן, חסכנו (בעזרת נקודות אל על) 1500$ לעומת כל הרכב כרטיסים אחר שבדקנו למינכן או לוינה בתאריכים הנדרשים. שילמנו ביום ראשון ואחרון מרובי קילומטראז', הרווחנו דרך נעימה ושתי ערים צ'כיות מקסימות, הפסדנו עוד כשעתיים בדרכים לעומת החלופה הוינאית, הרווחנו, נו...1500$...
בשורה התחתונה, הסיבוב הפראגי בהחלט השתלם לנו. לא הייתי מעיזה להמליץ על כך כשיטה לכל אחד אבל למי שמצוייד בנקודות אלעל עודפות, זו בהחלט אופציה שראוי לשקול באהדה.
ושוב כמו באוגוסט שעבר, נחתנו בפראג עם up של אלעל, טיסת קיץ מאתגרת עמוסת ילדים רועשים של אחרים (זה הזן הכי גרוע).הפעם שכרנו את הרכב באויס ושוב שודרגנו למשאית קטנה (פורד טרנזיט, 7 מקומות), אך הפעם כבר לא התלוננו, כבר יודעים שלנהג קצת מסורבל אבל השאר מתפנקים, (במיוחד שכהרגלנו סחבנו איתנו את הבוסטר המלכותי של הג'וניור שאמנם גדל מטיול לטיול אך עדיין זקוק לו ועדיין נרדם בנסיעות ומאד נוח ומקל על כולנו שיעשה זאת בנוחיות ובטיחות בכורסת ארצ'י שלו ולא בבוסטר הספרטני של חברת ההשכרה. היתרון באוטו כה נרחב שיכול לעשות זאת בלי שאחיו הגדולים יזעקו שצפוףףף).
נתנו לבחור אז לקחנו דיזל, פחות ביקורים בתחנות דלק וזול יותר. תקנה חדשה במדינות האיחוד שתכליתה הפחתת הזיהום הנפלט ממנועי הדיזל מחייבת תוסף (ad blue)- בקרוב אצלינו אמן. אז אם נדלקת הנורה וספר הרכב דובר גרמנית וכך גם כולם מסביב אבל אתם לא, תדעו שצריך לקנות ג'ריקן בתחנה הקרובה ולמלא.
יצאנו לדרך. נחמד לראות צ'כיה בחלון. משהו בנופים העדינים האלה משרה עלינו נינוחות נעימה. גם בדרך חזרה, בוגרים טריים של נופים מסעירים ומרהיבים בהרבה, עדיין לא מאסנו בחן המאופק שלה.
הילדים נרדמו מאחור ואנחנו נוסעים כשעתיים עד לבירת דרום בוהמייה, צ'סקה בודייביצ'ה, עיר שהתברכה בשם שכיף לבטא ובעיר עתיקה יפהפיה.
במרכז העיר כיכר מקסימה, מוקפת כנסיות ובתי מידות עטורי פסלים וקישוטים בארוקיים לתפארת. מגדלי השעונים נותנים קונצרט מבולגן בשעה עגולה וזה האות שלנו לארוחת צהרים מול כל היופי הזה.לאחר סיור עצל לחילוץ עצמות בסמטאות העיר המשכנו בדרכינו.
עוד כ40 דקות וחוצים את הגבול לאוסטריה. קצת מתברברים בחיפושי מדבקה לכבישים המהירים, מפנים אותנו מתחנה לתחנה עד שהתגלה האוצר: מדבקה ל10 ימים במקום זו הנפוצה של 30 יום.
שעה וחצי נהיגה שנכנסת בהדרגה לגלויה קיטשית ואנחנו בגמונדן שבקצה אגם טראונסי. כמה יופי...
הדירה שלנו במעלה העיירה, נשקפת לאגם ולהרים ומעוררת דילמה קשה, ממה להתלהב יותר, מהנוף המרהיב שבחוץ או מהדירה המדוגמת שבפנים. צרות כלבבי. בעלי הדירה החביבים התכנסו מוינה (האב) וממינכן (הבת) לטקס הענקת המפתחות ומשאירים אותנו להתמוגג ממזלינו המשובח ומטוב טעמינו בבחירת המעון. מדובר בפנינה. אני קצת נלחצת בהתחלה ורודה בילדים שלא ינשמו עמוק מדי, שכלום לא ישבר, ושדיר באלאק לא ללכלך את הספות הלבנות או השטיח הצחור או המטבח המבריק אבל מהר מאד הם משתלבים במרחב ומקפידים לשתות רק מהכוס המתאימה ועם זרת זקורה. הגדול חוגג על מבחר מכונות הקפה, הצעירים מדלגים בין אופני כושר מול הנוף לספות רביצה במרפסת..מול הנוף, אנחנו סתם מבסוטים, מול הנוף כמובן.
-
יום שני נפתח בעצלתיים. המיטות נוחות כל כך ואתמול היה יום ארוך כל כך ומתי מישהו ייבא כבר לארץ את שמיכות הפוך הענניות האלו (עם מזג אויר תואם בבקשה)?
המבוגרים האחראים סרים לסופר הסמוך להצטיידות ומפיקים ארוחת בוקר מופתית במרפסת. לרגע אנחנו שוקלים להישאר שם להמשך היום אבל מתעשתים במהירה ותוך לא יותר משעתיים יוצאים לדרך.
לדירתינו הצחורה חולשה קטנה, היא קצת רחוקה... אז נוסעים. הדרכים מקסימות, המוזיקה מצויינת, החברה משובחת... נוסעים.
היעד, ותודה רבה שלוחה מכאן לגיל שחשף והמליץ ובצדק, הוא מסלול שלושת האגמים. מסלול מושלם להתנעה ולכניסה למוד טיול.
כביש יפהפה לאורך הגדה השמאלית של אגם גרונדלסי מוביל עד לחניון גוסל. חונים, מתלהבים מהסנאים וצועדים במסלול מתוק וקליל לאורך הנחל המוביל לאגם טופליץ. ההליכה אורכת כ40 דקות, לא כולל קטיף פטל ותוספת זמן ריצה בגבעות הירוקות הסמוכות שצעירינו, כצמד גדיים עליז, פשוט לא מצליחים לעמוד בפני קסמיהן.את האגם, כהה ויפהפה, חוצים בשייט כי הגדה תלולה מכדי ללכת לאורכה. השייט אכן מאד נעים והמראות מקסימים, מה חבל שהמדריך לא טורח להשחיל ולו מילה אחת באנגלית... דוקא נראה שהיה מבדר.
מקצה טופליצי, מטפס לצד נחל ומפלונים, שביל צר האחראי על אפקט היער במסלול. כאן ההליכה די קבוצתית כי כל המשייטים יורדים יחדיו מהסירה ויוצאים לדרך. לא נורא. קמרסי, אגם קטנטן ויפה, משקף בשלימות את ההר שמעליו וכולם מצלמים ומרוצים.
חוזרים באותה דרך וזה לא נמאס. המסלול כולו, בקצב נינוח אורך פחות מ3 שעות והוא פשוט מלבב.
התחנה הבאה: האלשטאט.
הנסיעה קצרה אך כבר היתה שעת אחר צהריים עד שהגענו. היתרון, וזה התגלה כמוטיב חוזר בהמשך, שאם באים מאוחר זוכים במקומות החנייה הכי טובים וכך נחסכו מאיתנו תלאות החניונים הרחוקים והשאטלים עליהן דיווחו רבים.
האלשטאט יפה. באמת יפה, אין להכחיש. אבל... יש כאן אבל...
בעל הדירה שלנו סיפר שבסין מקימים עיר שהיא העתק מדוייק של האלשטאט, כולל הכל. איכשהו לא הצלחנו להמנע מתחושה שאנחנו מטיילים בהעתק של ההעתק הסיני. יותר מדי אנשים, יותר מדי ממוסחר..בקיצור, פינינו די מהר את החנייה המעולה שלנו.
בדרך חזרה נכנסנו לBad ischl הנאה והנעימה ואכלנו במסעדה מקומית גם שניצל וינאי וגם גולאש וגם קורדון בלו והחלטנו שיש מצב לידידות משמעותית.
-
היי,
את כותבת מקסים והסיפור שלך כלבבי, אז התמקמתי בו ומחכה להמשך.
גם אנחנו השנה ננצל נקודות אלעל כדי להגיע ליעד שלנו בדרך קצת מסורבלת, אז מבינה את השיקול שלכם.
צחקתי מאד מהחיקוי של החיקוי הסיני...יש מקומות באירופה שיש בהן תחושה שהתיירים הסינים (ומקלות הסלפי שלהם) משתלטים על העולם.
-
יום שלישי
לא נעים לספר, יש אנשים שזה עלול לדרוך להם על יבלות, אבל כל אתרי החיזוי היו תמימי דעים לגבי צפי לימים בהירים ונאים בשבוע הקרוב. האמת שזה קצת בילבל אותנו, היתה לנו הכנה נפשית לתהפוכות וגשמים, הזמנו מאליבאבא שכמיות גשם, אגרנו קיטורים… מילא, זה מה יש ועם זה נסתדר.
בצוק העיתים והתחזית הוחלט להתעלם מההמלצות לשמור את מכרה המלח ליום סגריר ולהגיע דוקא ביום נאה שכזה. בדיעבד מחוכם. החניון במכרה בהליין היה חצי ריק והכל התנהל בזריזות מירבית בלא תורים והמתנות.מקבלים בגדי כורים ונדחסים ברכיבה טורית על צינור שדוהר על מסילה לתוככי האדמה. צועדים במחילות האפלוליות, טועמים קירות מלוחים, ההסברים והסרטונים לא מעיקים, מגלשות כורים כיפיות, צעד והופ אנחנו בגרמניה (תחתית), שייט קצרצר בבריכה תת-קרקעית עם תצוגת אורות מרצדים על דפנות המערה וחוזר חלילה.
בשלב הטרומטיול קיבלנו חוות דעת סותרות מאד לגבי הסיור - לנו זו היתה חוויה מהנה להפליא.
משם המשכנו לפארק החבלים באניף. הגברת בכניסה מכרה לנו כרטיסים בשימחה וללא שום אזהרה או אתרעה, אך בתחנת הציוד צקצקו הממונים שמאוחר מדי ואולי כדאי שנבוא שוב מחר? לא מדובר במחיר זניח ולא במיקום על-הדרך המאפשרים ויתור אגבי והגעה ביום אחר, ומאידך אף אחד מהצאצאים לא העלה בדעתו לוותר משהכניסו רגל לארץ המובטחת. אז השתחלו להם לרתמות ולקסדות, עשו תדריך מזורז הכולל הרבה "אחלה" ו"חזק" של המדריכים הכשרים וטיפסו למרומים כקופיפים אובדים ששבו לג'ונגלם. הפארק מקסים ביותר ויש שלבים מאתגרים בהחלט כאשר אהבה נפשם. הג'וניור חירף נפשו עם אבא בשלב 1 ואז פרש עטור אבק קרבות למתחם הצעירים הכולל מסלול חבלים ועצים משובב לב שאפשר פשוט ליהנות ממנו גם בלי להתאמץ לצאת אחלה גבר.
הגדולים, שחרב השעון מעל ראשם, תיקתקו מסלולים באויר עד שאבוי, נבלמו מאחורי אם ובתה בלונדיניות למהדרין שאפעס, קצת נתקעו. היה מבצע חילוץ הירואי בשחקים ודרמה מפוארת שלא עשתה שום רושם על הבנים המתוסכלים. מילא, יצאנו עם טעם מצוין בניחוח של עוד.
חתמנו בארוחת ערב באיטלקיה נהדרת על שפת אגם הבית,טראונסיי, כולם מחייכים.
-
שמח להיות בין הראשונים שקוראים את הסיפור שלכם.
נראה לי שבשל האופן שבו את מספרת, שהסיפור שלכם יהיה להיט בפורום.
קובי
-
כל הדרכים מובילות לאוסטריה (גם זו שיוצאת מפראג)תודה רבה מיקה וקובי! כמה נחמד שמישהו קורא שם (;
אז ממשיכה...
פותחים יום רביעי עם השיגרה הברוכה של ארוחת בוקר נהדרת במרפסת הפורחת. הילדים בולעים בארוחה את תצרוכת החמאה השנתית שלהם, אבל אני זורמת..
היום נוסעים לזלצבורג. בדרך יש הרצאה על תולדות מוצארט, בסוף לא הגענו לביתו אבל לפחות החכמנו. אחרי כמה סיבובים כושלים לחיפושי חנייה נכנסנו לחניון A, לא רחוק ממוזיאון הטבע. התכוונו לרכוש את הזלצבורגכארד במוזיאון אך שם מוכרים רק את כרטיס ההנחות היומי לעיר ואנו נשלחנו למודיעין התיירות במרכז. רעיון מצוין. ההליכה לא היתה קצרצרה כפי שהסבירה המוכרת, אבל לקחה אותנו לסיבוב מקיף לאורך הנהר ומשם, בין רחובות נחמדים לכיכר מוצארט והיה כיף גדול. קנינו קצת בחשש את הכרטיסים ל6 ימים אבל הם לחלוטין השתלמו. השיטוט בעיר מצא חן בעיננו כך שממש לא מיהרנו לחזור למוזיאון, במקום זה אכלנו גלידה והמשכנו להתמסר לאוירה הנעימה ולרחובות היפים. בסוף התגלגלנו חזרה למוזיאון הטבע. המוזיאון מוצלח ומהנה והילדים, שחובבים מאד את הז'אנר, היו מבסוטים ביותר, ועדיין, למעט ביום גשום שזו בטח הצלה ברוכה, לא משוכנעת שזהו יעד שאין להחמיצו.
אחרי ארוחה ועוד גלידה יצאנו מהעיר לארמון הולבורן .
בזמן שנשאר עד לתחילת הסיור טיילנו קצת בגנים היפים ומהר מאד מצאתי עצמי עם שני צעירי בגן שעשועים חמוד להפליא שלא קל היה לעזבו בבוא העת, רובו על טהרת העברית, וסביבו כרי דשא נרחבים ופורחים. הגברים המסוקסים שלי נותרו לנוח מעדנות על ספסל במרחק בטוח.
הסיור המודרך, כפי שהיה כבר ידוע היטב לכל משתתפיו, עובר בין פירות מוחו הקודח של הנסיך הארכיבישוף ו"מפתיע" בזרנוקי מים שמשפריצים ממקומות בלתי צפויים שכולם ממהרים לאתר מבעוד מאד ובכל זאת חוטפים. הסיור נחמד, המזרקות והמבנים מרשימים ומטורפים אבל העסק ממצה עצמו די מהר והאמת שהסיורים הקבוצתיים האלו מעולם לא היו אהודים עלינו במיוחד, (לא עזרה העובדה שהמדריך דמה באופן מטריד ללבקן מהנסיכה הקסומה..). בכל אופן, הארמון מרשים והגנים יפים ושווים ביקור.
-
כמה יפה ומרענן את כותבת
תודה על השיתוף
באתי לנוח מערבות אפריקה
ולשטוף את העיניים בירוקאם אפשר קישור לדירה המדוגמת זה יהיה מאד נחמד. הייתי באזור לפני המון שנים ובטח יהיה סיבוב חוזר
נשארת להמשך
תודה וחג שמח
איריס
-
יופי של סיפור! מגוון ולא שגרתי.
-
כל הדרכים מובילות לאוסטריה (גם זו שיוצאתרוב תודות לכן,איריס ופסגות.
איריס,
התכוונתי לתת את הקישור לדירה בהמשך, עם פרטי הדירה הבאה המוצלחת גם היא (ספוילר..) אבל הנה היא: Appartements Villa am Sonnenhang
הסתייגויות: א. התמונות בבוקינג לא עושות חסד עם המקום ואילו התמונות שלנו כוללות כולן אותנו ולכן נותרו על רצפת הצנזור.
ב. למרות שרווינו מהדירה נחת רבה, חושבת שמתאימה יותר לדיירים בוגרים שידעו להעריך את שפע גביעי המשקאות, המטבח המצוייד והשולחן הענק שפשוט מתחנן לארוחות מושקעות, ושיטיילו ברדיוס הקרוב (המקסים כשלעצמו), ופחות למי שמתכוון כמונו, למקד את טיוליו באיזור זלצבורגלנד המרוחק מעט והמצוייד בילדים מאתגרי ריפודים צחורים.
-
כל הדרכים מובילות לאוסטריה (גם זו שיוצאתיום חמישי
בוקר אחרון בדירתנו האהובה. משלימים כביסות, ארוחת בוקר, דוחסים תיקים ולהתראות. באמת מקום מענג.
התכנית היתה לפתוח ברכבל סנט גיליגן כולל טיול רגלי בירידה. כשהגענו ציין בכורינו חד האבחנה שהכבל נראה רפוי משהו אך אנו לא שעינו לדבריו. טעות. הרכבל היה סגור לתיקונים בעקבות סערה. קצת מרגיז שלא מדווח בשום אתר או לשכת תיירות, ואפילו לא בזו בה מכרו לנו את כרטיסי הזלצבורגכארד שזוהי אחת האטרקציות היקרות בו.
מבואסים קלות עצרנו לחישוב מסלול מחדש על אגם וולפגנסי היפה כל כך.
קשה להתבאס כראוי בתפאורה כזו.
הקטן הפשיל מכנסיים ונכנס למים הקפואים לקטוף פטל שהשתלשל מהגדה ואנחנו החלטנו שרכבל יהיה גם יהיה.
אז נסענו לגוסאו.
ושוב הסתבר שאלוהי החניות העמוסות עד תום אוהב את המאחרים לנשף וסידר לנו מקום בחניון העליון, צמוד לכניסה. הרכבל עובד, כבר טוב.
המראות מהממים.
למעלה ממשיכים לפי המלצות הפורום לבית הקפה העליון, כן, זה עם המלצריות בתלבושת המסורתית, ומזמינים את האפל-שטרודל שלא מכזיב. תודה לכולם. בפעם הבאה יש להזמין את הקפה עם חלב בצד כי אז מגיע במין כד-פרה מטופש להפליא, כפי שהגישו לשכנינו וכמעט הזמנו בשבילו עוד סיבוב.
טיילנו למעלה, מצאנו פטריות מהאגדות, כאלו שמחייבות גמד צמוד, לא הפסקנו לצלם ולהתפעם מהיופי והפסטורליה וירדנו ברכבל שעדיין עבד.
למטה, החום היה לא אוסטרי בעליל והקפת האגם נראתה ממש לא מפתה. שייט עליו לעומת זאת זה סיפור אחר לגמרי… סירת מנוע חרישית, בקושי מפריעה למים, מקיפים האגם- רק מהצד הפנימי, ומתענגים עמוקות.
בדרך לדירה הבאה עצרנו במגלשות אבנטאו. עולים ברכבל (מי אמר פיצוי יתר?) לאורך צלע הר ירוקה ויפה ויורדים בוויש… כיף אדיר.
הדירה לחמשת הימים הבאים מחכה לנו ב Mühlbach am Hochkönig וגם כאן נרשמה הצלחה. הפעם מדובר במלון דירות קטן בעיירה קטנה, על שפת נחל מפכפך, בחצר- משחקים ופינת חי, בפנים הכל חדש, מעוצב ויפה. הבעיה היחידה שהגענו אחרי הדירה הראשונה, מה שבהכרח מעמיד באור מעט קמצני כל מקום אחר. התגברנו בקלות כי בכל זאת מקסים גם כאן והלכנו לשוטט בכפר, להתמוגג מעצי התפוח והשזיף שבכל חצר פורחת ולחפש מזון. מצאנו מסעדה מקומית, שחוץ מאוכל טעים ביותר (אם כי כמקובל כנראה באיזור, נוטה למליחות חד משמעית) ומלצרית מקסימה, מצויידת גם בגינת משחקים צמודה וחמודה כך שכולם מרוצים.
-
וגם אני הצטרפתי בשמחה לסיפור הרהוט ועשיר הלשון על ארץ האגדות.
ממתין בציפייה להמשך.
-
איזה כיף לקרוא. את רושמת נהדר!
אשמח לקבל פרטים על מקום הלינה (אנחנו מתכננים לקיץ 2018)
האם המכרה לדעתך מתאים גם עם ילדים צעירים? 9, 6, 2?
תודה
נעמה
-
את כותבת מקסים. כייף לקרוא והתמונות מקסימות.
תודה על השיתוף
טל
-
כל הדרכים מובילות לאוסטריה (גם זו שיוצאת מפראג)שמוליק - תודה, נחמד לראות אותך פה. זוכרת לך חסד קבלת פנים לפורום
משפחה בהכנה- צירפתי קישורים לשתי הדירות. אם זקוקה לפרטים נוספים תאותתי.
לגבי המכרה, מבינה שכניסה מהצד האוסטרי מוגבלת מגיל 4 ומעלה. לא היינו מן הסתם- אבל מבינה שהמכרה הגרמני שמעבר לגבול מאפשר כניסה בכל גיל ומציע חוויה די זהה. מבחינת התאמת תוכן-גיל, הצעיר שלנו שבגיל האמצעי שלכם, התלהב ונהנה מאד (ליחששנו תרגום בגוף הסרט וההסברים) וזוכר החוויה לטובה.
וטל... פשוט תודה.
-
כל הדרכים מובילות לאוסטריה (גם זו שיוצאת מפראג)יום שישי
חוצים את הגבול לביקור שכנים בשמורת ברכטסגאדן, גרמניה.
לאורך כל הטיול, אם רוצים ואם לא, ובטח עכשיו כשקן הנשרים מעלינו, מלווה צל היסטורי חמקמק את הנופים המרהיבים והפסטורליים. מסובך להיכנס להסברים תואמי כל גיל מבלי להדרדר לתהומות משלחת נוער לפולין (והיי, באנו ליהנות) אז אנחנו עושים כמיטב יכולתנו ומקווים שהדברים החשובים-באמת מחלחלים למקום הנכון.
מגרש חנייה גדוש ושורת דוכני תיירים מקדמים את פנינו בכניסה לרציף אגם קוניגסי (Konigsee).
בכל זאת קונים כרטיסים ומתיישבים להמתין באחת הסירות. באיחור לא ייקי בעליל, מחליט המדריך שנדחסנו דיינו ויוצאים לדרך.
האגם צלול ויפהפה. בפנים מחניק.. הבכור מנהל קרב חלונות מנומס (מצידו) עם מטרוניתא תוקפנית שבספסל הצמוד בגבו לשלנו, שמתעקשת לפתוח את מלוא החלון מולה תוך שסוגרת לחלוטין את שלנו. זה נגמר כשהגברת הסתובבה בזעם לדרוש את זכותה לעשותמהשבאלהושיקפצוכולם ופגשה את פרצופו הזועף כבר לא פחות של הינוקא, אי שם בקצה ה190 החסונים שלו.
המדריך מדבר ללא הפסקה. בגרמנית שוטפת כמובן. מדי פעם מפרגן משפט באנגלית שכולו מידות ומשקלות (עומק, רוחב, אורך...מרתק). המראות מבעד לחלון (החצי פתוח!!!) עדיין מקסימים ואנחנו נאחזים בהם בנחישות. בינתיים בספסל ליד, משפחה גרמנית שמנמנה פותחת מפעל לניפוח בלונים. הילדה מנפחת לאיטה בלון.ההורים מתלהבים. ואז היא מוציאה בנחת את האויר מהבלון. ומנפחת שוב. ומוציאה. ושוב. ושוב. הבנים שלי מתחרפנים לאיטם ואני רואה איך מישהו הולך להתפוצץ פה בקרוב, וזה לאו דוקא הבלון.
למרבה המזל הגענו ללב האגם ולהצדקה העיקרית לכל האירוע: הסירה עוצרת. המדריך שולף ברוב טקס חצוצרה, יוצא לסיפון (איזה כיף לו…) ומנגן אל מול הצוקים דואט מלבב עם ההד. טוב, זה באמת יפה.
אבל הקונצרט נגמר. עובר עם כובע בין האנשים לגביית מס המטבעות וממשיכים. ממשיכים לנפח בלונים כמובן.
בסוף, לאחר כ35 דקות לא קלות, מגיעים לתחנת האמצע, כנסיית סן ברתולומיאו (אם מישהו תוהה, אז עוד לפני זה הבלון התפוצץ. אבל מיד אבאלה שלף אחד חדש).
הכנסייה הקטנה שעל שפת האגם יפה ומוזרה ויש כנראה מסלולי הליכה יפים ושווים שיוצאים ממנה, אבל אנחנו היינו בשלב שרק רצינו לברוח. שוטטנו מעט כה וכה, נשמנו אויר צח (צריך קצת להתרחק מאיזור המסעדות בשביל זה) והודינו שבאמת נורא יפה פה ומיהרנו לתפוס את הסירה הבאה בדרך חזרה. כאן כבר היה חצי ריק ולכן הרבה פחות מחניק. המדריך נדם. המשפחה הגרמנית כנראה חששה בצדק מנקמה וחיכתה לסירה הבאה, אז היה לנו שייט נעים בחזרה.
ברציף אכלנו גלידה ומיד הרגשנו טוב יותר.
כמובן שאין בכל הנ"ל לטעון שהמקום לא מוצלח או שווה ביקור. ברור שאם היינו ממשיכים לתחנה הסופית ומטיילים לאגם אוברסי או אפילו בסן ברתולומיאו היה סיכוי גדול שהחוויה היתה מקוטלגת במדור הרבה הרבה יותר חיובי, אבל כמו הבלון האומלל, לא נותר בנו עוד אוויר…
ומכאן למהפך חד:
רכבל יינר סגור לצערינו לשיפוצים עד אביב 2018 אז שמים פעמינו לקניון Wimbachklamm.
10 דקות נסיעה. מהחניון יוצאים מספר מסלולים אבל אנחנו דבקים בווימבך (ושוב, תודה ענקית לגיל על פרסום ההמלצה המשובחת הזו!). לפני תחילת המסלול מכונה למכירת כרטיסים (2.5 אירו, לשמור כדי להכנס ולצאת בהמשך). עולים בדרך כורכר חשופה, חם, מתחת לעצים שער הכניסה לקסם.
טוב, ללא ספק מדובר באחד משיאי הטיול. קניון קצרצר וכהרגלם של קניונים: שבילי עץ, נחל, צמחים, מפלונים, מצוקים, סלעים, געש המים... אבל כאן איכשהו כל המרכיבים מופיעים בגרסה כה מרהיבה ובסדר וגיוון כה נפלאים שזה פשוט כל-כך כל-כך יפה! לוקח לכאורה כ20 דקות אבל נשארנו הרבה יותר, צעד קדימה שניים אחורה. אפילו הבנים נהיו פיוטיים...
-
כל הדרכים מובילות לאוסטריה (גם זו שיוצאת מפראג)יום שביעי
את האגם הלבן סימנתי מעוטר סימני קריאה בכל מפה ורשימת אתרים שהכנתי לקראת הטיול. התמונות הנפלאות של אלון ח. שפורסמו קצת לפני שיצאנו השלימו בקלות את פעולות היחצנות למקום.
אבל אנחנו כבר שבוע באוסטריה, השמש המלבבת שמלווה אותנו בהתמדה היא תענוג צרוף והקלה גדולה ובכל זאת מחשבה טורדנית רומזת של"לבן" של האגם הלבן היא בטח לא עושה כזה טוב.
בדיקה נוספת באתר של ה Weißsee Glacier לא ממש מרגיעה אותי: שום שלוגית (מילה חדשה שלמדתי לקראת הטיול) לא נצפית באופק ומצלמת השידור החי מציגה אגם מעולף שבקושי ניתן לקשרו עם האגם המפואר שבתמונות ובפנטזיות.
התעוררה דילמה...החבר'ה פיתחו סטנדרטים גבוהים ואני עשיתי פרומו נלהב, יש לי כאן מוניטין רציני לסכן...
לרגע קל הגרוסקלונר מוביל במירוץ אבל שאלה תמימה מהיציע: "יש הרבה נסיעות היום?" הכריעה את הכף חזרה לתכנית המוצא וארוחת הבוקר עברה בליווי נסיונותי הפתטים להנמיך ציפיות ולקדם את התפיסה ששלג באוגוסט זה לגמרי overrated.
בכל זאת היו לא מעט נסיעות. הקילומטרים אמנם לא רבים אבל מתפתלים באיטיות במעלה עמק שטובאך היפהפה.
נאמנים להתנהלותנו הנינוחה (שלא לומר, עצלה), אנו מתייצבים, די בודדים, בתחנת הרכבל ב13:00 בדיוק (וטוב שכך, המקום פורש למנוחת צהריים קלה בין 12-13). הכרטיסים יקרים אז כמה מועיל שיש זלצבורגכארד. עולים. בדרך למעלה רואים אגמונים בוציים, הקרונית הופכת לחממה רותחת בשמש ואני אוגרת התנצלויות ותירוצים. הרכבל ארוך, הילדים שוקלים ביובש באיזה שלב הכי שווה ליפול, יורדים בטעות בתחנת אמצע ועולים מיד על הקרונית הבאה. מגיעים. בתחנה תצוגה קטנה ויפה על תולדות כיבוש ההר, הגיאולוגיה וכו'. יוצאים. ו…
"נוווו... לא אמרתי לכם שזה מקום מהמם שאין דברים כאלה?!"
-
אז מסתבר שהאגם הלבן אמנם כבר לא לבן אבל משגע ביופיו גם בגרסה הקיצית.
הליכה קצרה בין סלעי קווארץ מנצנצים מתחת וטורקיז מהפנט ממול, ואנחנו בתחנת רכבל הכסאות.
רשמית הספסל לשניים אבל המפעיל לא מתנגד שבן ה6 יידחק באמצע. עלייה ארוכה, 17 דקות של נוף מטורף ושלוות אלוהים. השמיים מתקדרים לאיטם (?!) אבל זה דוקא משתלב היטב בתפאורת ההרים הדרמטית.
מקצה הרכבל יוצאים מסלולי הליכה לכל עבר. התחלנו לצעוד לכיוון הפיסגה. היינו די לבד, אנחנו והאלפים. לגמרי מספיק. בדרכנו עברנו את האגם הקפוא, כל כך קטן שלקח זמן להבין שהוא זה ההוא. אבל זה בהחלט היה הוא והוא מדהים.
קשה לתאר את היופי הזה בלי להתחיל בגלישה חופשית במורד הקלישאות אז אני פשוט אסתום. רק אומר שוב שהיה יפה.
מאד.
מאד-מאד-מאד יפה.
לפיסגה לא הגענו. הקטן קצת התעייף מדילוגי עז ההרים שסיגל לעצמו ולא היו לנו שום טענות על המראות שנפרשו קצת מתחתיה שנרגיש צורך מיוחד לשפרם מלמעלה.
בדרך חזרה האגם הלבן שוב מתגלה במלוא הודו, הפעם מלפנים. מתאים לו.
ויתרנו על קפה ומאפה במרפסת המלון בתחנת הרכבל כי נראה שהיתה סיבה טובה למה כולם שותים שם בירה והתחלנו בירידה. ברגע שנכנסנו לרכבל התחיל הגשם! ואם זה לא תכנון גאוני, אני לא יודעת מה כן.
-
תודה על הסיפור המעניין ועל התמונות היפות!
ביקרנו כבר בזלצבורג-לנד ונזכרים בערגה, אבל לא רק בערגה, כיוון שאנחנו מתעתדים להגיע שוב בקיץ 2018 בהרכב משפחתי רחב, וסיפורך ישמש אותנו בוודאי.
מעניין שגם אנחנו היינו השנה באוגוסט באגם הלבן, אמנם זה שבשאמוני, באלפים הצרפתיים, וגם מסביבו היה יבש לחלוטין…
מן שנה שחונה שכזאת באלפים…אם כי אל מול מולדתנו היקרה...הכול יחסי…
עוקב בעניין, שלומי.
-
"ילדים מאתגרי ריפודים צחורים" - צחקתי ממש!
את מספרת כיפי וקולח ואוסטריה באמת יפה יפה יפה, וכל הקלישאות נכונות.
נחמד שהבאת לכאן זוית אחרת מלבד טיסה למינכן או וינה , מסתבר שיש עוד דרכים.
מחכה להמשך
עדי
-
תודה רבה על השיתוף
הכתיבה שלך מושכת והתמונות יפות מאוד.
אנחנו חוזרים פעם שלישית לאוסטריה בחודש השלישי (מרץ).
ממתין להמשך הסיפור
