כל הדרכים מובילות לאוסטריה (גם זו שיוצאת מפראג)
-
מצטרפת. מישהו רמז שיש פה סיפור כתוב טוב וגם אני מתכננת לנחות בפראג ולצאת לכיוון.
כלומר, כיוון כלשהוא.
או סקסוניה, או היער הבווארי או שאקבל רעיונות מהסיפור הזה.
את מוזמנת להמשיך your making me smile
-
שלומי, עדי, dubico , ליידי דאבל-די (את אשכרה מסתובבת עם הכינוי הזה? אני עפר לרגלייך) - תודה רבה מאד לכם על התגובות המפרגנות. שימחתם.
ולליידי, אנחנו כאמור טסנו לפראג כבר שנה שנייה ברציפות. בשנה הקודמת, בהיעדר יצירתיות בולט פשוט נשארנו לטייל בצ'כיה והיה נפלא.. גם אופציה? (הסיכום מאז, אם עוזר).
-
כל הדרכים מובילות לאוסטריה (גם זו שיוצאת מפראג)מסיימת את היום השביעי, כי סדר צריך להיות-
הדרך למטה, בין זרזופי הגשם נראתה פתאום הרבה יותר יפה. בחלון הרכבל מציץ מפלון מרשים אך חסר ייחוס. אנחנו בדרך לאחד אחר, כזה עם תואר מפוצץ: המפל הגדול באירופה...קרימל.
סופרים לאחור סיבובים בירידה לעמק שטובאך (הסיבובים משולטים), איזה עמק מקסים… ואיזה מזל שיש פה גם איש מקסים שכל כך אוהב לנהוג.
בדרך עוצרים להצטיידות. מחקר השוואתי מעמיק מסמן בינתיים יתרון ברור לרשת הBackBox במיקצה המאפים, אז ממלאים שקיות בפרעצלים ועוד קצת מיני בצקים, וקצת תותים, וקצת שוקולדים, וקצת חטיפים... מדובר בנשנוש ביניים בלבד. לא להאמין כמה רחוקה (עד בלתי קיימת) תחתית הקיבולת של 3 גברברים צעירים.
מפלי קרימל מרשימים כבר מרחוק. מבט קצר בשעון ובעננים המתכהים מבהיר שהרבה יותר קרוב לא יהיה פה היום. לפחות התקרבנו עד למרגלותהם וקיבלנו בהחלט את אפקט הוואו לעיניים ולאזניים ואת השפריץ שאיתו.
כאן גם פגשנו לראשונה אשפה! על אדמת אוסטריה! כמה מעוררת קינאה היתה ההכרה בחריגות המראה (כמובן שכעבור מספר דקות הופיע מנקה נמרץ והעלים את הבושה). מול האגמים וההרים והירוק המטריף הזה הרי אכלנו אותה מראש, אבל כה מבאס להודות שגם בחלקים שכן בידינו אנחנו בפיגור כה מוחץ (צריך לציין שהאשפה הנ"ל היתה מייד-אין-דה-מידל-איסט?)- וסליחה על המחפורת.
בכל מקרה, הסתובבנו כה וכה, צילמנו פה ופה, התפעלנו, נרטבנו ואז כשהסתמן סיכון להירטבות משמעותית הרבה יותר ולא משפריצי הקרימל, פתחנו בנסיגה זריזה. טיימינג מושלם. האיש שמיהר לפנינו אסף אותנו כאביר האמיץ בפורד השחורה בדיוק כשסופת גשם וברקים פראית פרצה לה בחוץ ואנחנו, יבשים (בערך) ומרוצים (לגמרי) דהרנו לנו חזרה לדירתנו, למסעדתנו ואל השמש שעוד זרחה כאילו כלום, במרחק קילומטרים ספורים משם.
-
איך אני שמחה שנכנסתי לשרשור שלך.
עונג
עדיין מתלבטת מה יפה יותר התמונות המהממות, או הכתיבה הכל כך משעשעת ומעניינת שלך.
-
כל הדרכים מובילות לאוסטריה (גם זו שיוצאת מפראג)הי איילת, גם אני מאד שמחה שנכנסת
-
יום שמיני
היום הולכים (והולכים...והולכים…) למערת הקרח בוורפן.
קמים מאוחר, האיש קצת פחות, אז חש ברוב יעילות לסופר לקנות לחם טרי ומשובח לעוד ארוחת בוקר נהדרת בדירה. כשפותחים את החלונות בבוקר מקבלים את פכפוך הנחל בשידור חי ובווליום עז לאפרכסת. פסקול מעולה. כל כך קל להתרגל לכל זה.
אורזים את תיקי הגב במלא שכבות שלא קשורות לשמש הקייצית שבחוץ ונוסעים (בסופו של דבר) למערת אייסריזנוולט ( Eisriesenwelt).
השיטה לא מכזיבה ואנחנו חולפים בנונשלנטיות על פני מגרשי החנייה הרחוקים והעמוסים וחונים בחנייה השנייה מול מדרגות הכניסה (האיש אמר שזו סתם גרידיות לחנות בראשונה אז ירדנו אל העם).
לשם שינוי, הכרטיסים לא כלולים בזלצבורגכארד. כרטיס משפחתי לזוג+3 עלה כ 77 אירו (מערה+רכבל). אפשר לחסוך הרבה אם מוותרים על הרכבל.
למראה תיירים (תיירות) שחוזרים בכיוון ההפוך בלבוש מינימלי וללא שמץ תיק שעשוי להסתיר תוספות, מתעוררת השאלה האם לא קצת נסחפנו? אבל אני מתעקשת בצדק והם מוותרים בצדק.
העלייה ארוכה. הנוף אדיר. מגיעים לרכבל צפוף וזריז שנותן בהחלט דחיפה רצינית במעלה ההר, אבל אם כבר בונים רכבל, למה לעצור באמצע?.. . ממשיכים רגלית ובסוף מגיעים. לא קל אבל ממש לא נורא. גם לא לבן ה6 המדלג בקלילות מרגיזה.
בדיעבד, לא באמת מבינה את ההמלצה הגורפת לבקר במערה בימי גשם. לא רוצה לדמיין עלייה כזו בגשם וכניסה רטובה לפריזר שבסופה.
מנגבים זיעה ולובשים סוודרים ומעילים. הגיוני. המלצה כן מוצלחת וחשובה היתה להביא כפפות. הבאנו גם כובעי צמר וגרביים עבים ולמרות שהרגשנו אח”כ את הקור, לגמרי לא סבלנו ממנו ואין לי מושג איך היפניות האלו שרדו שם במיני. ילדים שיצאו מסיור קודם בלבוש לא מספק אכן בכו באומללות רבה.
מדריך נחמד עם אנגלית משובחת מחלק עששיות ואנחנו נכנסים כנגד משב רוח קפואה שיוצאת מפתח המערה.
700 מדרגות עולות ו700 יורדות, בינלבין מסלולי עץ. עוברים דרך פרוזדורי אבן וקרח שנפתחים לאולמות קפואים ותצורות קרח מרשימות. המראות והחוויה מאד עוצמתיים. בשלב כלשהו מכבים כולם את העששיות והעלטה בלתי נתפסת.
לאחר כשעה ורבע שחולפות ביעף פולטת אותנו המערה החוצה עם אותו זרם אויר קפוא ועז.
יודעת שהרבה חזרו מאוכזבים, לא מבינה איך ולמה. בעינינו זה היה סיור מקסים ומרתק וחוויה מיוחדת מאד.
כולם הרגישו שהשלמנו בזאת את מנת ההליכה היומית והעם דרש שיכשוך. אז נסענו לנו למרחצאות תרמה-אמדה (שוב בחיק הזלצבורגכארד) וראשית למסעדת פיצה-פסטה חביבה בסמוך.
בניגוד לחששותי וציפיותי היו המרחצאות מהנים ביותר (החשש התייחס לעצמי. לא היה לי ספק שהדגיגונים שלי שכבר יותר משבוע לא ראו ים יהיו מאושרים). הלהיט היה בריכת הזרמים הספירלים והשיא נרשם כשמזג האויר שוב שיתף פעולה בעיתוי המדויק והתחיל להמטיר עלינו גשם לקראת השקיעה בעודנו בבריכה החיצונית החמימה. תענוג צרוף!
-
כל הדרכים מובילות לאוסטריה (גם זו שיוצאת מפראג)יום תשיעי
תוגת הסוף שמעבר ללילה הבא כבר מחלחלת לאוירה הכללית ואיתה תחושת סוף מסלול קלה. מזג האויר הנפלא שליווה אותנו באופן כה תואם מצברוח מיישר קו ומציע שמיים אפורים ותחזית רטובה.
התכנית המקורית היתה מסלול "גו-קארט" ואחריו טיול בשמורת "Wild Water". אלוהים מצחקק לו…
התקשרנו לקארטינג שהבטיחו שפועל בכל מזג ויצאנו לדרך. חונים מול חנות הספורט Ski Lenz ברוהרמוס שם קונים את הכרטיסים לרכבל ולמסלול. הרכבל מקסים, נוף ירוק של שלדמינג ורכס דאכשטיין נוצץ בארומה של געגוע שיגיע, רוכבי המחזור הקודם כבר דוהרים במסלול המתפתל תחתינו והחבר'ה מתחילים לחייך.
למעלה התברר שהיציאה הבאה רק עוד כשעה אז אנחנו מתרגלים דחיית סיפוקים ומסתפקים בגינת משחקים (אלופים האוסטרים האלו איך מצמידים לכל קפה מגלשה מתחשבת) וקפה במרפסת מול מצנחי הרחיפה שמזנקים מהמצוק לפנינו. אין טענות. אבל גם אין זמן... הבנים מזעיקים אותנו שמתחילים שם בלעדינו ואנחנו מספיקים בקושי למצוא לכל אחד רכב וקסדה מתאימים, הג'וניור עם אבא, התיקים נשלחים ברכב המדריך, כמה מילות בטיחות סמליות וחפוזות ויאללה, צאו וקוו לטוב. וזה אכן טוב. ממש טוב.
דרך עפר מתפתלת ביער במורד ההר, באמצע התחיל קצת גשם אבל חוץ מנתזי בוץ שרק תרמו למראה הקרבי הוא לא הפריע כלל. פשוט דוהרים כחצי שעה עד למטה וזה נורא כיף.
בינתיים מזג האויר החליט להדגים לנו איך כל הטיול שלנו יכל להיראות אילו רק היה פחות נחמד אלינו והזרזופים הפכו לגשם אמיתי.
בטח יכלנו לדבוק בתכנון, לשלוף סופסוף את השכמיות היבשות ולצאת לטיול רגלי ובטח גם היינו נהנים. אבל… עצלות קלה עד פינוק כבד נפלו על חבורתי ושום רצון (או נכונות…) לא הובעו לצעדת טבע יפה בין הטיפות. ויתרתי בנדיבות.
בכל מקרה, אם מישהו באזור, נראה שאיזור הWILD WATER מציע מסלולים מאד מוצלחים ויפים (בתקווה שעד שתגיעו יתקנו גם את הגשר התלוי- להתעדכן באתר) ואני עדיין חושבת שביחד עם הקארטינג הסמוך יכול לצאת כאן יום נהדר.
רצון שכן הובע, ובנחישות רבה, הוא לשוקולד. רצוי מוצארט ורצוי הרבה (מכל הנדנודים שלי שיהיו מעורבים בתכנוני הטיול ובאלטרנטיבות השונות לכל איזור ויום וכו', רק על הכתובת לחנות המפעל של השוקולד הצליחו להתביית. וזה אפילו לא בכיוון). נו, שיהיה.
בדרך, כי אני לא באמת עד כדי כך גמישה וזורמת, פורקים אותם בלאמארקלאם. קצת גשם לא יהרוג אף אחד (אבל לצטט את אמא שלי כן).
ניצול אחרון של הזלצבורגכארד שהצדיק את עצמו פלוס, ויורדים בשביל מרובה מדרגות לימין הקניון. מרשים מאד ויפה מאד והסגריריות מוסיפה דרמטיות ראויה (הבנים, כדורי מוצארט מהבהבים בעינהם: יפה, אבל ווימבאך קלאם הרבה יותר). אנחנו לא נכנעים בקלות וממשיכים גם לצד השמאלי הפתוח יותר והמקסים כשלעצמו (חסום חלקית בשל עבודות). הבנים מבינים שעד שלא יתמוגגו מפאר הטבע לא יירדו מהם ומספקים את הסחורה. טוב, יאללה לאוטו.
האיש מאיץ מול הפנייה למפלי גולינג ואני מכריזה על כניעה סופית. האמת, נסיעה כיפית. צוות בידור משובח הבאנו איתנו שם מאחור.
חנות המפעל מסתתרת לה בפאתי כפרון מלבב, הוויז שאין לפקפק בו מוביל אותנו לחנייה אחורית נידחת ואנחנו בכל זאת מפקפקים אבל מיד מתנצלים. זה אכן שם. מעמיסים שקיות (לחברים, עלק), המוכרת החביבה רואה שמתלבטים ומציעה טעימה לא טעימה שמצילה מרכישה נוספת שהיתה באמת נידונה רק לחלוקה לחברים(?). המשימה הושלמה. אנחנו אוטו שוקולד.
(ואפרופו שוקולד, חייבת תוספת במאמר מוסגר: שבועיים אח"כ נסענו אני והוא לפריז, מה לעשות הגיע לנו, ואומר רק זאת: השוקולטייה של אלאן דוכס! (ב Rue de la Roquette)).
בדרך חזרה, עוצרים ב St Johann im Pongau לארוחת פרידה מעולה. קצר לנו מדי.
-
חיחיחיחיחי כן, כן אני מסתובבת עם הניק הזה. טיפ קטן – אל תאמיני לאף מילה שיוצאת לי מהפה
צ’כיה פרק א’ נשמר במועדפים, תודה !
-
TAGA
אכן, פוסט כלבבי.
מעורר נשכחות ו’מבקש’ לחזור ,,,,
-
ליידי די, אל דאגה, עוד באירופה הייתי סקפטית…
ו- eytanim (צפריר?), תענוג שאתה פה. נהנית מאד לקרוא את ההארות האפריקאיות שלך, כשנהיה גדולים אולי גם אנחנו נגיע למחוזותיך. הלוואי. -
עשירי ודי
ביום הטיול האחרון, ולא משנה כמה ימים קדמו לו או כמה היינו רוצים שיידחה, אין באמת כוח לכלום. עניין של ניהול חשקים כנראה. זה תופס גם לגבי התיעוד שאחרי, אז לא אעיק בפרטים.
היום הזה היה כולו בסימן הדרך הארוכה חזרה לשדה התעופה פראג, שכה חששנו והוזהרנו מפניה ושהתגלתה לרווחתינו כקלה מהצפוי.
הוויז הראה קצת פחות מ5 שעות.
בפועל, עם עצירות לחילוצי עצמות, קפה, סופר אוסטרי אחרון, טיול בצ'סקי קרומלוב היפהפיה והשמחה (ללא השייט המתוכנן על הוולטאבה שבמרכזה כי היה נורא חם וכאמור, לא היה חשק לשום דבר ובטח לא כזה פעלתני), מסעדה מצויינת בעיר צ'כית חמודה אחרת שממש לא מצליחה להיזכר בשמה, ריצה, כשנמאס מלשבת, בשדה תלתן מקסים שבדיוק אירח את הכנס השנתי של צרצרי העולם כולו, מוזיקה מצויינת, טחינת נשנושים ומוח בלתי פוסקות מאחור... וזהו.
9 שעות מעזיבת המלון ואנחנו מחזירים את הטרנזיט הנאמן שלנו שלא הצלחנו להקשר אליו אבל עשה אחלה עבודה.
והביתה.
-
לסיכום הסיכוםולסיכום הסיכום,
היה נהדר.
כמובן שכמו תמיד הרוב הוא סובייקטיבי לגמרי ואיכשהו הפעם הכוכבים הסתדרו לנו במקום הנכון וכולנו היינו במצב צבירה ידידותי למשתמש (לא לגמרי טריוויאלי), כך שיותר מהכל היה פשוט כיף אדיר ביחד.
גם מזג האויר הכמעט מושלם היה ללא ספק שותף חיובי באופן מפתיע.
כל אלו לא ניתנים מן הסתם לחיזוי או תכנון ונותר רק לברך כשמואילים להצטרף,
-אבל גורם נוסף שכן ניתן לתכנון (מוגבל אמנם), ויצא ממש מוצלח, הוא ה.. נו, התכנון.
לנו, שפעם ראשונה באוסטריה, עבד נפלא השילוב והמינון הזה של טיולי טבע "חופשיים" ואטרקציות קלאסיות מובנות וגם אם רוב הקרדיט מוענק בזאת למדינה המארחת שמציעה כל כך הרבה מהכל ובכזה ריכוז נוח, הרי שתרומה לא פחותה היתה לפורום הזה וכותביו שמציעים גם הם שפע כה נדיב של מידע ועזרה מרוכזת.
אז אם מישהו מכם עוד קורא: תודה!
ובתמורה, שני הסנט שלנו למטייל בזלצבורגלנד, מסקנה פרטית, מנוגדת לכל ההמלצות ולפיכך מגיעה בלא כל אחריות, אף שחושלה ונבחנה בנסיונות חוזרים ונשנים:
ובכן, אם אתם במוד חופש או סתם לא מזן משכימי הקום הנמרצים שמצליחים להתייצב בכל אתר עם שחר, -לכו על זה עם כל הלב… לקראת צהריים כל החרוצים עוברים לאתר הבא, או לשנ"צ אם נותרה בהם שפיות, ומקומם בחניון מתפנה ברוב נוחות.
כמו כן, בניגוד לאזהרות, אין כבר תורים לכלום בשלב הזה ולזה כבר אין לי הסבר, אבל עובדה.
-
איזה טיול מקסים ואיזו כתיבה
קולחת ומשעשעת.
-
היה תענוג!
מכל בחינה שהיא.
וכבר ממתין בציפייה דרוכה לסיפור הבא.
שבת שלום ומועדים לשמחה,
שמוליק
-
תודה רבה לכם חם-פה ושמוליק!
כיף שיש מי שקורא ושורד לספר… (-:
שבוע טוב שיהיה וחג שמח
-
טיול מדהים, ואת כותבת מקסים!
לרוב קשה לי לקרוא סיפורים בצורת דיוני פורום אלא בלוגים בלבד, אבל שלך הצליח לאגד את הקשב שלי לכמה דקות קסומות.בכלל – אם היו מחוקקים חוק שכל טיול שני בחו”ל, חייב להיות אוסטריה – לא הייתי ממש מוחה על זה…
כולי תקווה שתתמכרי לאתר הזה ותמשיכי לפרסם טיולים עתידיים..
נ.ב.
איפה צולמה התמונה (המ-ע-מ-מ-ת) של האגם בהודעה 32???
-
גיל! כמה משמח לפגוש אותך פה
בשנה שעברה, במהלך גישושי צ'כיה בפורום, נתקלתי בהודעה שלך בנוגע לתקווה שטום וויטס יופיע מתישהו באירופה וכל כך התלהבתי שמישהו משכיל לצטט אותי שמיד ציינתי לעצמי שמדובר באדון טוב טעם שיש להקשיב להמלצותיו… ואכן, שתי ההמלצות שהעתקנו ממך ושלא מצאתי התייחסות להן בשום מקור עברי אחר, למסלול שלושת האגמים ולקניון ווימבאך, היו מעולות והשלימו לנו ימים מקסימים. תודה!
תמיד ידעתי שאפשר לסמוך על טום…
והאגם המסונוור הוא גוסאו הנהדר.
-
היי טאגה
הצטרפתי לפורום המוצלח הזה בעיקר לעזרה בהכנות לטיול באוסטריה ובאמת אין סוף למידע שאפשר למצוא פה.
וככה הגעתי כבר לדף 5 ולסיפור הזה והרגשתי שמצאתי אוצר קטן. לא הפסקתי לחייך כל הקריאה
!אמרו כאן קודם ואומר גם: את כותבת ממש מקסים ומיוחד. גם הטיול שלכם נקרא כיפי ומעניין. נהניתי ממנו כמעט כמוכם.
