הדורבנים חוזרים לארה"ב

דורבן

GOLDEN GATE BOTANICAL GARDENS

דורבן

מה יעלה בגורל, האם נספיק להגיע לכביש המפותל ...

בבוקר יומו האחרון של הטיול החלטנו, ההורים, לשוטט לבד באיזור CHINATOWN ו-LITTLE ITALY.
הגענו למפעל עוגיות המזל המפורסם – בכניסה קיבלנו דיסקית לדוגמא - זו העוגיה לפני שמקפלים אותה ומכניסים את הפתק. מעבר לשם לא נתנו להיכנס, אבל הרשו לצלם את שני העובדים שקיפלו במרץ את הדיסקיות לצורה המוכרת של עוגיות המזל...

יצאנו מצויידים בשקית עוגיות ופשוט הסתובבנו ברחובות, מתרשמים מהריחות המראות והצבעים.

בצהרים חזרנו למלון ודורבן ב' הצטרף אלינו בהליכה במעלה רחוב LOMBARD , עד למפגש שלו עם רחוב HYDE, המקום בו מתחיל הקטע המפורסם של הפיתולים בירידה. צילמנו והתחלנו לרדת למטה, למטה, למטה...

משם המשכנו לאיזור המזחים לסיור קצר ונחמד במאפייה של בודין (אפשר לעלות למעלה למוזיאון בודין, לקרוא על היסטוריית המאפיה , לטעום מהלחם ולהביט על תהליך הכנת הלחמים המיוחדים – סיור עצמאי, ללא תשלום). לא רחוק משם נכנסנו למוזיאון מכונות המשחקים הישנות וסיימנו את ביקורנו באיזור בהתרשמות ב-RAIN FOREST CAFE, בו עדיין לא אכלנו – שומרים את הזכות לביקור הבא…

בדרך גם דגמנו חנות שוקולד – קנינו ממתקי שוקולד ונהנינו להסתובב ולקרוא דברים מצחיקים על חולצות וסינרים …

דורבן

LOMBARD STREET AND GARDENS

דורבן

BOUDIN MUSEUM AND BAKERY TOUR

במתחם של בודין – המוזיאון והחנות…

BOUDIN MUSEUM AND BAKERY TOUR - התוצר הסופי

דורבן

חוזרים הביתה, סיכום קצר...

ביום האחרון, קמנו בנחת, סידורים אחרונים ונסיעה קצרה של כ-20 דקות לכיוון שדה התעופה. החזרה מהירה של הרכב, ועליה לשאטל-רכבת הפנימי לשדה התעופה עצמו.

זהו. נגמר הטיול השנתי. היה קצר (26 יום) אך מהנה ומספק והשאיר, כמובן, הרבה מאוד טעם של עוד!

כפי שכתבנו בפוסט הראשון, במקור – הטיול היה אמור להיות ארוך יותר –נאלצנו לקזז ברגע האחרון (כשבועיים לפני היציאה) 6 ימים! למרות הלחץ והזמן הקצר, רובו של התכנון נשאר בעינו, אך היו פה ושם קיצוצים ושינויים שחלקם הביא אותנו למקומות יפים עליהם לא שמענו, אבל שמחנו להכיר.

נוכחנו, ולא בפעם הראשונה ש:

- כשמגיעים למקומות פעם נוספת נחשפות חוויות חדשות.

- למקומות שאינם במסלול התיירות המקובל (כמו דקוטה הדרומית) יש הרבה מה להציע.

-שווה לעצור ללא תכנון בנקודות-חן בדרך – חנויות, מוזיאונים עירוניים, וסתם לשוטט בערים קטנות בדרך. לרוב, יש הפתעות נעימות.

וגם, שלנסוע כמשפחה, עם מתבגרים, זה כיף אבל לעיתים לא קל. קשיים עם אוכל, מפתחים מהר מידי רגישות ל "רעלת טבע" ו-”רעלת חופי-ים".… ובכל זאת,
לא היינו עושים זאת אחרת, בשום מחיר!

נסענו בטיול לא מעט, כ 4,800 מייל, קשה ועמוס, במיוחד כשמדובר בנהג אחד, וגם לנוסעים לא קל, אבל האטרקציות מפוזרות בשטח של יבשת , ויש לזה מחיר.

בעיקר בגלל כמות הנסיעה, התבררה כיותר מנכונה ההחלטה לשדרג את הדודג' –קראוון שהוזמן ל- GMC , בתוספת 5$ ליום. רכב כיפי לנהיגה ונוח לנסיעה, עם רמת אבזור גבוהה ביותר.

למדנו שמחירי הדלק ב’מרכז ארה"ב' (דנבר) זולים, כ 2.45$ לגלון וככל שמצפינים ונוסעים בהרים הם עולים. היקר ביותר היה בסן פרנסיסקו – 3.30$ לגלון.

במשפחתנו לא אכלנים גדולים, אז הפיצות כיכבו, ובכל זאת השתדלנו בכל יומיים-שלושה לשבת לארוחה מסודרת יותר, בד"כ בערב, בדני'ס או מסעדות משפחתיות אחרות – סיפק קצת רוגע ואיפשר סיכום של היום ותכנון המחר.

קצת טיפים מהשטח:

• ראינו בעבר צידניות קלקר שנרכשות בוולמארט, אך הן נשברות בקלות. אנחנו הבאנו איתנו קופסת פלסטיק מלבנית שטוחה שנרכשה במחלקת ילדים באיקאה, חסר משקל כמעט, (25*40*10~), ובה שמנו צידנית רכה שהובאה מהבית. הקופסא ניקזה אליה מים כשהקרח נמס והיה נוח לשנע כך את הצידנית.

• קוקה קולה ודומיו זולים יותר ממים בארה"ב. אנו רכשנו (3 פעמים בטיול) אריזה של 36 בקבוקי מים (לא המטוהרים-שלא נעמו לחיכנו) במחיר פעוט יחסית, וגם אריזה של 12 פחיות קולה. מאוד נוח להכניס פחיות למקרר הקטן במלון, או לצידנית, ולהנות מלגימה קופצת וצוננת בהפסקות הטיולים, בפיקניקים וגם בנסיעה. מומלץ לשמור קשיות ממקדונלד'ס – נוח לשתות מפחית במהלך נסיעה.

• בשטחי החורשות והפארקים יש איזורים מיוחדים לפיקניק (שולחנות, מים, שירותים – בד"כ "שירותי טבע", ללא ברזים ומים זורמים). כדאי להערך לפיקניק – אוכל ושתיה. העצירות האלו נתנו כוח להמשיך וגם חשפו לפנינו חיות בר וציפורים שלולא העצירות לא היו רואים מקרוב כ"כ.

• GPS: תמיד נסענו עם GPS –TomTom שהיה מנחה מצויין. הפעם לקחנו סיכון עם WAZE והמכשיר הנייד. כשהיתה קליטה, WAZE תפקד מצוין, ואפילו כלל התראות על המצאות שוטר באיזורינו. כשלא היתה קליטה, השתמשנו ב IGO8 המותקן על מכשיר הטלפון, וגם זה עבד מצוין, למעט מקרים שלא היתה קליטת לוויינים, ואז נסענו קצת על-עיוור, אבל הסתדרנו. הכרזנו בטיול הזה על מותו של ה GPS היעודי, מבחינתנו.

• תקשורת : לקחנו שני סימים: אחד של חברת AT&T ואחד T-mobile. הראשון בשביל להבטיח קליטה בשממה (WAZE.. ) והשני כי הובטח שיאפשר Hot Spot – רשת לכולם באוטו.

הממצאים:
- כרטיס AT&T עשה עבודה מצויינת. למעט איזורים מועדים, כמו ילוסטון או יערות ועמקים מבודדים, רוב הזמן היתה קליטה, והמסלול שלנו בהחלט לא היה רק באיזורים מיושבים בצפיפות. ציון: 8.5.

כרטיס T-mobile: פישל בגדול.
רוב הזמן לא קלט כלום, לא היתה לנו רשת וחצי רשת. מתוך כ GB16 עליהם שילמנו, כולל Hot Spot, לא הצלחנו לנצל יותר מ GB2, וגם זה במקטעים קצרים, במשך חודש, כולל בערים הגדולות כמו SF, וערים גדולות אך מרכזיות פחות לאורך המסלול. ציון: 3. לא עבד בכלל.

כמובן שבדקתי את מפת הקליטה של T-mobile לפני כן, והיה אמור להיות בסדר, אבל....

חייב לציין, שני הכרטיסים נרכשו בחברת סימזול, שעד כה המלצתי עליהם, אולי בגלל שכשהיו תקלות הן נפתרו מיידית בעזרת שירות הלקוחות.

הפעם, הבעיות לא נפתרו והחלטתי שאטפל בזה בארץ. כשחזרתי דיברתי איתם בטלפון, שלחתי מייל, וקיבלתי כתף קרה עם הצעה מזלזלת של פיצוי 30$ ברכישה הבאה (שילמתי כמעט 70$). הסיפור עדיין לא הסתיים מבחינתי, אך עד כה אני מאוכזב מאוד מהשירות, שלא לומר הפגיעה בטיול, כאשר הייתי ברכב עם שני נערים ללא-אינטרנט בנסיעות הארוכות. הזעם וחוסר הסבלנות שלהם בהחלט פגעו והפריעו.

מאחל שלא תזדקקו לשירות הלקוחות של סימזול – כשמגיע רגע האמת – מנפנפים אותך. בקיצור, עדכונים בהמשך, אם יהיו.

וממש לפני סיום:

שמחנו לחלוק איתכם חוויות. אנחנו נהנינו, מקווים שגם אתם ...
בימים הקרובים נשלים קצת תמונות במקומות החסרים (לא תמיד מתאפשר במהלך הטיול, השתדלנו...)