האגדה היפנית שלי - מתחילתה ועד סופה !!!
-
קוריוז 1
שנתיים אחרי הצונאמי האחרון שפקד את יפן מצאו בחופי ארה”ב דג קטן שנסחף מעל 8000 ק”מ לחופי ארה”ב ונותר בחיים. על הסיפור הזה ניתן לקרוא כאן.
קוריוז 2
אחד המעדנים היוקרתיים ביפן הוא דג הפוגו שנקרא גם אבו נפחא, אשר שפים מכשירים אותם שנים לדעת להכינו. אם לא לומדים טוב בשיעור, אין מועד ב’ כי השף שמכין חייב לאכול ממנו. אם לא הכין אותו כדבעי הוא עלול למסור נשמתו לבורא.
קוריוז 3
בעבר נהגו גברים לגלח את ראשם כאות התנצלות ונשים קצצו שערן לאחר פרידה מבן הזוג. ביפן המודרנית מנהג זה כבר אינו קיים.
קוריוז 4
ביפן המסורתית שיניים צחורות נחשבו כמשהו שאינו אסתטי ולכן הן צבעו אותן בשחור. המנהג הזה היה בתוקף עד סוף המאה ה-19. גם חיוך גדול ורחב מדי נחשב כמשהו שאינו אסתטי כי רואים בו יותר מדי עצמות. גם מנהג זה כבר אינו קיים ביפן המודרנית.
קוריוז 5
זהו קוריוז שאתם מאד תאהבו. ביפן לא נהוג להשאיר תשר במסעדות או לבעלי תפקידים שרותניקים. אנו הישראלים הידועים כאוהבים להשאיר טיפ, הפכו אותנו כעת למתוסכלים.
-
המשכנו ל- ASAKUSA 浅草 שם שוכן מקדש/מתנ”ס מעניין בשם:
Sensoji שנבנה במאה ה-7 . זהו מקדש בודהיסטי עם שערי טורי ומבני מקדש וטהרה לפני.
איזור אסקוסה נהרס ברובו בעת הפצצות האמריקאים במח”ה ה-2. אולם שוקם יפה.
סביב המקדש עומדים סטודנטים שמסיעים תיירים בריקשות.
-
האגדה היפנית שלי - מתחילתה ועד סופה !!!כיון שזה היה יום שבת המון יפנים/ות יצאו לרחוב ומזג האויר האיר להן םניו.
הרבה לבשו את בגדי הקימנו וזה היה מחזה מרהיב.
-
תהנו לכם מהתמונות.
-
או רחל,רחל שלי…..
כמה צבע,כמה חיים!
אני כבר יומיים נכנסת קוראת קצת,נדהמת מהתמונות היפות..
הטיולים שלכם תמיד מעניינים...אני שמחה שסגרת מעגל והגעת היכן שבתך חייתה וטיילה.
אני גם שמחה שיפן ויתרה על כמה אמונות תפלות שלה..
לא כל כך הבנתי את נושא הילדים החסרים..
ממשיכה איתך בינתיים לטייל מהכיסא.
-
שמוליק חברי לספסל הטיולים האווירה ובכלל…
אני נהנית פה מכל רגע יפני , כנראה מאותה סיבה שתארת
רחל הצליחה להכניס אותנו לאווירה זה מרתק אותי והמון…
נכון שניו יורק מחכה לי בעוד פחות משבוע, אבל אני ממש לא רוצה לזרז את רחל.
הבישול האיטי של האווירה פה זה חלק גדול מהקסם
יקירתי , תמשיכי בקצב היפני ועם המון תמונות
טובה -
אמושקה היקרה בוקר טוב
איזה יופי שהצטרפת גם לכאן.
זוכרת שאמרת שאת גם רוצה יפן
אבל לא בקצב של מאורגן.
בדיוק אתמול התקשרה אלי חברה שעשתה זאת בפרטי יחד עם עוד 2 זוגות חברים
אז אם מאד תרצי אקשר לך אותה רק תמצאי קודם כמה חברים.
לנושא הילדים – בבתי הקברות מנציחים גם את הילדים שלא נולדו בחיים.
בין אם זה שנולדו מתים,, בין אם היתה הפלה.
טובה’לה ציפור לילה יקרה
אכן את נמצאת כאן בחברה טובה
הגעת לסמינר הנכון.
חבל יהיה לי שתעדרי מהליווי הצמוד אבל אני גם
מבינה לליבך עיר העירים קוראת לך
ואת הולכת לחגוג שם בגדול גם את ההלואין.
את תחסרי לי כאן המון.
לכבודכן אני מעלה את הנשים הלבושות קימונו יפה בשדרה המובילה
מהכביש למקדש/מתנ”ס.
-
זה היה כמו יום הפנינג כי גם מזג האויר היה טוב ונעים וגם יום שבת שזה סוף שבוע למרות שביפן אין יום שבתון ועובדים כל השבוע אבל יכולים לבחור יום שלא לעבוד.
כנראה שביום זה כולם בחרו לא לעבוד אלא לבוא להתפלל וגם קצת להראות את עצמם עם הקימונו. הרגשתי שכמה שאנו אהבנו לצלם או להצטלם איתם לבושים בקימונו, כך גם הם אהבו להצטלם ולראות אם יצאו טוב בתמונות.
משתי צידי השדרה רק חנויות לממכר פיצ’פקס ואוכל וכאן גם מצאתי את הקימונו לנכדה עם כל האקססוריז עבורה לתחפושת לשנה הבאה.
-
רחל,
רק שתדעי שאני כאן. ברור שזה מעניין. הידע שספגת מהמדריך זה לא משהו שיהיה לי ביפן. לכל טיול היתרונות והחסרונות שלו, ואני יודעת להעריך את יתרונות הסמינר.
יפן שלך מאוד ססגונית. לא תאמיני אבל עד כה סיפרת על היפן הזו שבה לא אהיה בטיול הקרוב (כן, כן. ויתרתי על טוקיו, הקונה, ניקו וכל המרחב הזה), אבל זה מעניין מאוד. מחכה לקנזווה, קיוטו והירושימה.
לאמה –
בעוד חודש ומשהו אהיה אחרי חווית יפן שלי ואני מקווה לחזור עם הרבה תובנות. תוכלי לפנות אלי גם אם הנוכחות שלי כאן דלה. את כבר תמצאי את הדרך. אשמח לשתף מנסיוני.
-
בוקר טוב,
הקוריוזים האלו כל כך נפלאים!
מצטרפים לטיול המקסים והשווה שלכם, עם מראות השלכת והמקדשים!!
ממשיכה לטייל איתך,
אורנה
-
רחל היקרה,
נפלא לראות את הנשים בקימונו וגם את הילדות. מבינה שזה חלק מאורח החיים להגיע למקדש בשבת עם הקימונו.
אני מנסה לעלעל בזיכרוני ולחשוב באיזה טיול ראיתי את ההצמדות לביגוד המסורתי בתקופתנו,, שלא לצורכי העיסוק בתיירות, ומעלה בזכרוני רק את האיימיש בארה”ב, נשים וגברים בגיל העמידה באוסטריה בימי ראשון ,ואת הגברים הסקוטים בחצאיות,-אלמנט המעיד על השאיפה הסקוטית להבדלות.
מבינה בין השיטין שהטיול לפן לא כלל נופים דרמטיים. האם אני טועה?
ובקשר לשאלה ששאלת אותי על לימודי יפן, כאן דווקא יש לי עדכון משמח-מי שמרחיב את לימודי ההיסטוריה ל-5 יחידות בתיכון שלנו- לומד יחידה אחת העוסקת בהיסטוריה היפנית.
נילי
-
בוקר טוב רחל,
כייף לחזור היישר אל האגדה היפנית שלך. כל כך הרבה צבעים, טעמים ומרקמים חדשים.
יפן היא חלום גם עבורי ומכיוון שאת ההשראה שלי להגשמת חלומות, אז גם תורה של יפן יגיע גם יגיע. בינתיים נהנית אצלך.
-
ערב טוב חברות יקרות!!!
שמחה שהגעתם לכאן ומתעניינות ביפן. כפי שאמר המדריך יואב – הגעתם לסמינר הנכון.
זיוה – הפתעת אותי שאינך מתכוונת לבקר בחלק זה של יפן. כעת אני מסתקרנת לראות מה את תראי ובטוח אקרא את דבריך בצמא.
.
לא כל מה שאני מפרסמת כאן הוא ידע מהמדריך. כל האגדות למעט אחת על אלת השמש הינן פרי יוזמתי להצדיק את השם שבחרתי לכתבה ולהראות פן מאד ייחודי בתרבות יפן.
גם ההתמקדות בקוריוזים היא לרוב מתוך התבוננות או קריאה.
משפטים מחכימים וסקירת העיתונות זה נטו של המדריך.
היתה לנו קבוצה מצויינת עם אנשים נפלאים שהיתה לי הזכות להכירם. לא היו מריבות או אינטריגות בין חברי הקבוצה.
אורנה’לה – תודה לך. המקדשים כאן מחווירים לעומת המקדשים בתאילנד שאת מתארת כעת בחן ובכשרון רב ובדיוק קראתי לרפי שיראה את ההבדלים בתרבויות.
נילי – בהחלט אורח חיים ולשמור על המסורת ולהנחילה לדור הצעיר.בוודאי ראית בתמונות את הזאטוט לבוש בקימונו שהפך לאטרקציה. זוכרת בפסטיבל בירה באוסטריה שלבשו בגדים מסורתיים. וחצאיות סקוטיות גם כן. מלבד מקרים אילו כרגע לא עולה במוחי לבוש מסורתי במקומות אחרים.
מיקוש – עוד מספר אגדות יפות באמתחתי. ממתינים לך עוד 2 פסטיבלים צבעוניים. אין ספק שיפן ואסתטיקה שלובים יחדיו.
עוד כמה תמונות מההפנינג ליד המקדש מוקדשות לכן.
-
האגדה היפנית שלי - מתחילתה ועד סופה !!!בכל מקום ביפן נתקלנו בבות חרסינה של חתול שמרים ידו בדרך כלל הימנית. חתולים אמיתיים ראיתי מעט מאד ביפן ולא הבנתי מה הקטע שלהם עם החתולים. כשבאנו הביתה שאלנו את בתנו הקטנה על התופעה. היא לקחה אותנו לחדרה והראתה שגם לנו יש חתול כזה בבית שהביאה מיפן.
מַנֶקִי נֵקו (ביפנית : 招き猫, Maneki-neko) כך נקרא פסל החתול אשר מביא מזל לבעליו. כשכף ידו הימנית מורמת הוא מביא מזל או בריאות. כשכפו השמאלית מורמת הוא מושך לקוחות אם מוצג בבית עסק.
ישנם המאמינים שככל שכף יד החתול מורמת גבוה יותר הוא יביא יותר מזל.
ישנם האומרים שכף שמאל מורמת מתאימה לפאבים או לבארים, וכף ימין - לשאר החנויות.
לצווארו של החתול קשור בד”כ קולר עם פעמון ו/או סינר. זהו כנראה חיקוי לצורה שבה הולבשו חתולים בבתי עשירים ביפן בתקופה האדו. הפעמון שחובר לקולר היה כדי לזהות את מקום הימצאו של החתול.
עוד על המנקי נקו ניתן לקרוא כאן.
-
רחל היקרה
רק להגיד שאני פה ממש מתמוגגת. מתמונות השלכת, מתמונות המקדשים, מהיפניות, מהשווקים, מהכל. מתמוגגת מהקוריוזים, מהתיאורים מלאי הידע, מהאגדות היפניות, מהאווירה היפנית. תענוג!!!
לימור
-
האגדה היפנית שלי - מתחילתה ועד סופה !!!ברור לכם שכאחת שאוהבת מאד חתולים אביא לכם גם אגדה על חתולים. מתוך אתר "תמורות” :
היה היו פעם, בכפר קטן ביפן, איכר עני ואשתו. האיכר ואשתו היו אנשים טובים, והיו להם כמה ילדים, אך הם היו כל כך עניים, עד שהיה להם קשה להאכיל את כולם. הבן הבכור היה חזק, וכשהיה בן 14 בלבד כבר היה מסוגל לעזור לאביו. הבנות הקטנות למדו לעזור לאימן כמעט מיד אחרי שלמדו ללכת.
אבל בן הזקונים, שהיה ילד קטן במיוחד, לא התאים לעבודה קשה. הוא היה פיקח יותר מכל אחיו ואחיותיו, אבל הוא היה חלש וצנום ואנשי הכפר אמרו שהוא לעולם לא יהיה מאד גדול. משום כך, הוריו חשבו שיהיה טוב יותר בשבילו להיות כהן דת מאשר איכר.יום אחד, הם לקחו אותו למקדש של הכפר וביקשו מהכהן הזקן והטוב שגר שם לקחת את הילד בתור עוזר וללמד אותו כל מה שכהן צריך לדעת. האיש הזקן דיבר אל הנער בחביבות ושאל אותו כמה שאלות קשות. התשובות שהילד ענה היו חכמות כל כך, עד שהכהן הסכים לקחת את הילד הקטן למקדש, להיות לו לעוזר וללמוד את מלאכת הכהונה.
הילד למד במהירות את מה שהכהן הזקן לימד אותו, ולרוב היה צייתן מאד. אבל היתה לו מגרעת אחת: הוא אהב לצייר חתולים בשעות הלימוד. הוא צייר חתולים אפילו במקומות שחתולים לא אמורים להיות מצויירים כלל. הוא צייר חתולים בכל הזדמנות שמצא את עצמו לבד. הוא צייר אותם על שולי הספר של הכהן, על כל הוילונות במקדש, על הקירות ועל העמודים. הכהן העיר לו מספר פעמים שזה לא בסדר, אך הוא לא הפסיק לצייר חתולים. הוא צייר אותם פשוט משום שלא היה יכול לשלוט בזה. היה לו מה שקרוי כשרון של אמן. ורק משום כך הוא לא התאים להיות עוזר של כהן. עוזר טוב אמור ללמוד מהספרים, לא לצייר חתולים.
יום אחד, אחרי שצייר כמה תמונות יפות של חתולים על מחיצת נייר, אמר לו הכהן הזקן בחומרה: ´נערי, אתה חייב להסתלק מיד מהמקדש. אתה לעולם לא תהיה כומר טוב, אבל אולי תהיה פעם אמן גדול. אתן לך עצה אחת אחרונה, ולעולם אל תשכח אותה: המנע ממקומות גדולים בלילה. השאר בקטנים.´
הנער לא ידע למה התכוון הכהן באומרו ´המנע ממקומות גדולים בלילה, השאר בקטנים.´ הוא חשב וחשב, בשעה שארז את מעט הבגדים שלו והתכונן לעזוב, אך לא הצליח להבין את המלים הללו ופחד לדבר עם הכהן, חוץ מאשר לומר לו שלום.הנער עזב את המקדש בצער רב והתחיל לתהות מה עליו לעשות. אם ילך ישר הביתה, הוא היה בטוח שאביו יעניש אותו על שהמרה את פי הכהן, ולכן הוא פחד ללכת הביתה. פתאום הוא נזכר, שבכפר הסמוך, המרוחק כ- 20 ק´מ, יש מקדש גדול מאד. הוא שמע שיש כמה כהנים במקדש, והחליט ללכת אליהם ולבקש מהם שיקבלו אותו כעוזר.
המקדש הגדול היה סגור, אבל הנער לא ידע זאת. הסיבה שהמקדש נסגר היתה, שהיה בו שד שהפחיד את הכהנים עד שהם ברחו, ואז השתלט על המקדש. לילה אחד, לאחר מכן, נכנסו כמה לוחמים אמיצים למקדש כדי להרוג את השד, אך הם לא נראו יותר לעולם. איש מעולם לא סיפר את הדברים הללו לנער, כך שהוא הלך את כל הדרך עד לכפר וציפה לקבלת פנים נעימה מהכהנים.כשהגיע לכפר כבר ירד החושך וכל האנשים היו בבתיהם, אך הוא ראה את המקדש הגדול על הגבעה, בקצה השני של הרחוב הראשי, וראה שיש בו אור. האנשים שמספרים את הסיפור הזה אומרים, שהשד נהג להדליק את האור הזה כדי לפתות נוודים בודדים לחפש מחסה במקדש. הנער הלך ישר למקדש, ודפק על הדלת. שום קול לא נשמע מבפנים. הוא דפק שוב ושוב, אך עדיין איש לא בא. בסוף הוא דחף בעדינות את הדלת ושמח מאד לגלות שהיא לא היתה נעולה. הנער נכנס למקדש וראה מנורה בוערת, אך לא ראה שום כהן.
הוא חשב, שבטח עוד מעט יבוא כהן כלשהו, וישב לחכות. הוא שם לב, שכל הדברים במקדש היו אפורים ומאובקים, ומכוסים בשכבה עבה של קורי עכביש. הנער חשב לעצמו, שהכמרים בודאי ישמחו לעוזר, כדי לשמור על המקום נקי. הוא תהה למה הם איפשרו לכל הדברים במקדש להתכסות בכל כך הרבה אבק. הנער היה מרוצה מאד כשגילה כמה מחיצות לבנות גדולות, שהיו טובות מאד בשביל לצייר עליהן חתולים. למרות שהיה עייף, הוא חיפש מייד קופסת-כתיבה, מצא אחת, טחן מעט דיו והתחיל לצייר חתולים.
הוא צייר המון חתולים על המחיצות, עד שהתחיל להרגיש מאד מנומנם. הוא כמעט נשכב לישון ליד אחת המחיצות, כשפתאום נזכר במלים ´המנע ממקומות גדולים. השאר בקטנים´.
המקדש היה גדול מאד, הוא היה לבדו. כשחשב על המלים הללו, למרות שלא הבין אותן בדיוק, הוא התחיל להרגיש בפעם הראשונה מעט פחד, והחליט לחפש מקום קטן לישון בתוכו. הוא מצא ארון קטן, עם דלת הזזה. הנער נכנס לארון, וסגר את עצמו בפנים. הוא נשכב ונרדם מיד.הוא הקיץ מאוחר בלילה לשמע קולות נוראים. קולות לחימה וצרחות. הוא היה כה מבוהל, שפחד אפילו להביט דרך חריץ בארון הקטן. הוא שכב בלי לזוז, עוצר את נשימתו מפחד. האור שהיה במקדש כבה, אבל הקולות הנוראים המשיכו, ונהיו גרועים יותר. כל המקדש רעד. אחרי זמן רב חזר השקט. אך הנער עדיין פחד לזוז. הוא לא זז עד שאורה של שמש הבוקר האיר לתוך הארון דרך הסדקים בדלת הקטנה.
אז הוא יצא החוצה ממקום מחבואו בזהירות רבה והביט סביב. הדבר הראשון שראה היה, שכל רצפת המקדש מכוסה בדם. ואז הוא ראה, במרכז המקדש, חולדה ענקית, מפלצתית, שוכבת מתה. זו היתה חולדה-שד, גדולה יותר מפרה!
אבל מי או מה היה מסוגל להרוג את שד כזה? הוא לא ראה שם שום אדם או יצור אחר! לפתע הבחין הנער, שהפיות של כל החתולים שצייר בערב הקודם, נהיו אדומים ורטובים מדם. אז הוא הבין, שהשד נהרג על ידי החתולים שהוא צייר. והוא הבין גם, בפעם הראשונה, למה הכהן הזקן והחכם אמר לו ´המנע ממקומות גדולים בלילה, השאר בקטנים.´הנער גדל והיה לאמן מפורסם מאד. תיירים שמגיעים ליפן יכולים עד היום לראות כמה מהחתולים שהוא צייר.
במאמר מוסגר אספר לכם שבטוקיו מצאנו בית קפה שבו אפשר ללטף חתולים אך לצערנו היה סגור. עבורכם צילמתי את הכניסה למקום והשילוט..
-
ועוד קוריוז:
בעסקים ביפן, יש לפעמים רגע מאוד מביך לארופאים שלא מודעים לצורת ההתנהלות של היפנים.
מנסים להגיע איתם להסכמה בנושא מסויים והיפנים, לעולם לא יגידו ‘לא’!
אז אם מנסים לסכם משהו, והפרטנר היפני פתאום מחזיק את הסנטר ומשפשף אותו לכאן ולכאן ואז הוא אומר: “אאאאהההה, זה קשה מאוד, מאוד קשה”! אז הארופאי צריך להבין ש’הענין אבוד’!
ואני מקווה שהארופאי שהגיע לפגישה, לא הגיע לפגישה עם גרביים מחוררות…..
חחח
-
לימורי היקרה ערב טוב
איזה יופי שהצטרפת גם לטיול הזה שלי וסיכמת אותו בקיצור אבל עם אבחנה חדה
על מה שבולט על פני השטח. אבל ליפן ישנם רבדים עמוקים יותר ועליהם אספר בהמשך.
צפריר היקר ערב טוב
על הקוריוז הזה לא שמעתי והוא מאד מעניין. מה שכן למדתי שאם אתה פונה לדוגמא למלצר במסעדה ורוצה לשנות משהו מהתפריט הקבוע שלהם, אתה עלול להתקל בקיר אטום. הם לא מבינים מה אתה רוצה. אתה יכול להסביר שוב ושוב אותו הדבר אבל הוא יודע רק מה שכתוב לו שזו המנה. מתסכל מאד. אבל כך זה ביפן היה יואב חוזר ואומר .
-
האגדה היפנית שלי - מתחילתה ועד סופה !!!בהמשך היום שטנו בספינה על נהר סומידה – שבעברו היה עורק תחבורה חשוב.
בזמן שהמתנו לשייט הסתכלתי על פרצופים מעניינים ואחת מהן שעשיתי לה פאפראצ’י כאן.
בעת השייט הבחנת בגשרים יפים בצורות וסגנונות וצבעים שונים, על הקירות משני הצדדים של הנהר היו ציורים יפים. גם מבנים מעניינים , ואף בקורמורנים הבחנתי. והחשוב ביותר נתנו מזור לרגליים.
בספינה ישבה מאחורי אם יפנית עם בתה הקטנה, ילדה מקסימה ופעילה שאיך שהוא הצלחתי לצלם אותה בלי תזוזה.
-
לא יכולתי להפסיק לצלם את הציורים היפים הכל כך אופיינים ליפן והם מהווי החיים שלהם.
מזג האויר היה מצויין עם שמיים תכולים.
