האגדה היפנית שלי - מתחילתה ועד סופה !!!
-
רחל – גם אני עוקב בהנאה רבה. יפן מרתקת. טיילנו שם לפני 12 שנה, איך שהזמן רץ. היה טיול כל כך מעניין שעד היום הילדים זוכרים הרבה מהפרטים, הרבה מעבר לטיולים אחרים. יום אחד עוד נחזור לשם…
תודה!
יובל
-
רחל
התמונות שלך ממש יפות.
נורא מעניין לקרוא על הסמינר שלכם.
איזה כיף לקרוא על יעד שונה.
אלעד
-
שלום לכם חברות/ים יקרים ותודה לכם
שהצטרפתם להמשך הסמינר על יפן.
ותודה על המילים החמות שלכם
שושי – איני יודעת אם יפן מושכת אותך אבל לנו יש קילומטראז’ ארוך מאז סלובקיה אני בטוחה שעוד תפתיעי אותי.
ירדן – יהיה מאד מעניין לשמוע על החוויה שלך בבית שלום בטוקיו. גם בתי הקטנה התארחה שם 3 לילות בחינם. לנו היתה פגישה מרגשת בקיוטו ועל המפגש אספר בהמשך.
שירלי – איזה יופי שהצלחת למרות הלו”ז הצפוף שלךותוך כדי המשך כתיבת הכתבה המופלאה שלך על לימוד האיטלקית באיטליההגעת גם לכאן.חבל שהחמצנו את בית הקפה לחתולים שהיה סגור ניסיתי לפתחו אך לא היה איש. מקווה שיצא לי במדינה אחרת.
החתול הפרטי שלי יכול לעזור אם אשים קפה לשתות לידו ואלטפו?
נילי – אכן בודהות רבות ראיתי בסין ולראשונה נתקלתי בזה הנשי ואעמוד על כך בהמשך.
רובי – אכן חסרת לי כאן וחשבתי לתומי שאולי יצאת לחו”ל בלא משים. לשוק הדגים בשעה 6.00 גם אנו לא הגענו , אבל הסתובבנו בין הסמטאות. לגבי הילדים בבתי הקברות זה משהו מאד ייחודי ביפן להנציח את אילו שנולדו מתים בצורה כה מרשימה.
איריס – בשבילי טיול פרטי או מאורגן זה כמעט היינו הך אני באה להכיר מדינהחדשה אז גם הצטיידתי ב-2 ספרים מבתי כשלמדה באוניברסיטה על יפן שטרם סיימתי אותם. וגם קוראת כתבות לצורך כתיבת התיעוד מהטיול ונהנית להעביר הכל לנחלת הכלל. ומודה לך על המחמאות יקירתי.
יובל – הפתעת אותי לחלוטין שאתה טיילת ביפן הסטרילית!!! אין ספק שמעניינת יפן אבל שברת לי את הסטיגמה לגביך. האמת שאני לפני הטיול התלבטתי רבות יפן או הודו סטרילי מול מלוכלך בחרתי ביפן וכעת זקוקה לאיזון.
אלעד – כשיואב המדריך אמר לנו בפגישת קבוצה שאנו נוסעים לסמינר חשבתי שהוא מתבדח, אך כשהתחיל לספר לנו עליה מכל מה שהוא יודע, ולא מעט אבל במידה, הבנתי שזו היתה הלצה.
-
האגדה היפנית שלי - מתחילתה ועד סופה !!!נחזור לבודהה הנשי מקאמקורה..- פסל DAIBUTSU 大仏 Amida Buddha
תקופת הקאמקורה היתה תקופה שהשתרעה בין השנים 1333-1185 שבמהלכם שלטו השוגונים לבית קאמקורה. זה החל מהשוגון הראשון ששלט מונמוטו יורימוטו .זו נקראת גם תקופת ימי הביניים וגם הפיאודליזם אבל לא כמו הפיאודליזם באירופה. כדי לקבל רקע כדאי לקרוא את כתבתו של גילי חסקין על תקופה זו.
קאמקורה שימשה מושב פוליטי חשוב ורק במאה ה-14 עבר הכוח הפוליטי לקיוטו.
הפסל כיום מברונזה מתנוסס לגובה 13.35 מ’. הוא שוקל 125 טון.
בתחילתו היה עשוי מעץ ועמד בתוך מקדש, אך בטייפונים שפקדו את קאמקורה , המקדש נהרס ובעקבות זאת גם הפסל ששרד 3 שנים בלבד ובאיסוף תרומות מהקהילה נבנה מחדש הפעם מברונזה והוזז לפתח המקדש.
מקדש שגם הוא עף ברוח ולכן נותר תחת כיפת השמיים . לתוך הפסל ניתן להכנס אולם עקב התור הארוך לכניסה – ויתרנו.
הפסל כאמור נקרא אמידה בודהה שהיא אחת המושיעות הגדולות בבודהיזם היפני. היא עוסקת בחיים בעולם הבא. אמידה מתוארת כסוטרה והיא סוטרה של החיים האינסופיים. 無量壽經 AMIDA האפילה ביפן על הבודהה ההיסטורי ולכן כשנגיע לנארה נראה גם שם את הפסל של בודהה בדמות נשית במקצת. הסבר זה קראתי כאן.
הוראות הגעה ושעות כניסה כאן וכאן.
על תולדות הפסל ניתן לקרוא כאן.
-
האגדה היפנית שלי - מתחילתה ועד סופה !!!קאמקורה הינה עיירת חוף קטנה ולה מקדשים רבים אבל כמובן שאי אפשר לבקר בכולם וביקרנו ב- HASADERA.
כשהתקרבנו אליו ראיתי שהוא ניצב על גבעה ולטפס אליו צריך לעלות מדרגות אז חטפתי חיל ורעדה אך יואבי הבטיח שאין הרבה מדרגות. התלהבתי מהגן עם הגשרונים והצמחייה הגזומה כיאה לכל מקדש ביפן.
לכבודנו חגה איזו ציפור בשמיים והיה לי קשה לזהותה – אולי עורב או ציפור אחרת. דגי זהב שטו להם במים.
-
האגדה היפנית שלי - מתחילתה ועד סופה !!!
-
האגדה היפנית שלי - מתחילתה ועד סופה !!!נסענו לאורך החוף והיו פקקים אז התמקדתי בשחפים על חוף הים.
לאורך החוף הבחנתי בשילוט של סכנה לצונמי – התפללתי שנעבור את הנסיעה ללא אירועי צונמי.
חוף הים עם חול שחור ועמודים לבנים מעטרים אותו.
-
סוף כל סוף מגיעים ל-HAKKONE כאן מצפה לנו שיט על אגם אשי. נקבעה לנו שעה לשייט אך הפקק שסיפרתי לכם עיכב אותנו וגם בתוך האקונה עצמה פקק.
הנהג שלנו חברמן הופך באחת מנהג יפני לאחד משלנו. הוא עוצר לנו לפני רמזור פותח דלתות האוטובוס במקום שממש אסור, העיקר שנרוץ ונגיע לרציף במועד. ואכן הגענו. ספינת פיראטים המתינה לנו עם כל האביזרים הדרושים בספינת פיראטים כדי להפליג. בחוץ השמש עדיין זרחה והשמים היו כחולים והנופים עם שערי הטורי הכתומים היו חביבים.
-
במים שייטו להם ברווזים עם ילדים בתוכם, היו גם סירות מנוע וסירות משוטים וגם ספינה גדולה כמו שלנו אבל שלנו ברור שהיתה יפה יותר.
כשעלינו לספינה עלתה איתנו אמא עם הילדה החמודה וכשירדנו והמתנו שנעלה עם רכבל היא פרצה בבכי, כל הקבוצה התחילה לנסות להרגיע את הקטנה ולבסוף הצלחנו. היא כמובן זכתה לבוק רציני.
-
היות ובילדים עסקינן ותיכף זו שעת לילה טוב לילדים,
אין כמו לסיים את היום שביפן המשיך עם כך שהעליה לרכבל התבטלה עקב התפרצות של גזים רעילים, נסיעה לנקודת התצפית התבטלה כיון שסגרו את השמורה מאותה סיבה.
מזל שהספקנו לגן פסלים פתוח מרהיב ביופיו. על כך מחר.
מזמן לא סיפרתי לכם אגדה.
אגדת ילד האפרסק הינה אגדה מפורסמת מאד ביפן. היא לקוחה מישראבלוג באתר נענע.
פעם לפני שנים רבות, חיו להם איש זקן ואישתו הזקנה.
האיש הזקן היה הולך מידי יום אל ההרים לקושש עצים לבערה ואישתו הזקנה הייתה הולכת אל הנהר מידי יום לשטוף את בגדיהם וכלי האוכל.
יום אחד, בעוד האישה הזקנה עשתה את מטלותיה, היא ראתה אפרסק ענק צף לו על הנהר, היא לא ראתה בחייה אף פעם אפרסק כה גדול וענק, "האפרסק נראה כה עסיסי וטעים" מלמלה לעצמה וחיככה את ידיה בהנאה מרובה, "זה יהיה ביזבוז לתת לאפרסק הזה להמשיך לצוף במורד הנהר".
אז אמנם עם קצת קשיים היא הצליחה למשוט את את האפרסק הענק מן הנהר וסחבה אותו איתה לביתה על מנת לחלוק אותו עם בעלה הזקן.
מאוחר יותר באותו הלילה, כאשר האיש הזקן חזר לביתו אחרי שקושש עצים אישתו הזקנה הראתה לו את האפרסק הענק, האיש הזקן לא האמין למראה עיניו, "בואי נאכל אותו עכשיו" הוא אמר.
אישתו ניגשה למטבח והביאה את הסכין הכי גדול שמצאה בביתה, וברגע שבאה לחצות את האפרסק לשניים, האפרסק לפתע נחצה ומתוך האפרסק יצא לו תינוק קטן ויפה.
אההה!!!, צעק האיש הזקן וקפץ אחורה בהפתעה ובבעתה.
"או יקירי" אמרה אישתו של הזקן והסתכלה על התינוק בעוד הזאטוט החל לבכות, "זה לא היה אמור לקרות, מה נעשה נעשה עכשיו?".
"טוב אין כל כך מה לעמוד להסתכל עליו" אמר האיש הזקן לאחר שהתאושש מן ההלם, "אנחנו חייבים לתת לו שם, אה אני יודע, הוא הגיע מהאפרסק לכן נקרא לו ילד האפרסק".
הזוג הזקן טיפל בילד האפרסק בחיבה ואהבה, וגידלו אותו בגאווה כאילו היה שלהם, ילד האפרסק היה חכם יותר משאר הילדים, וחזק יותר משאר הילדים ואף אחד לא היה מתמודד מולו, וכולם העריצו אותו.
יום אחד ילד האפרסק שמע מנווד שיש קבוצה של שדים שמתגוררים באי השדים, והשדים הללו מטילים אימה וטרור לכל מי שגר ומטייל בסביבתם, שודדים אותם, הורסים את בתיהם ומפחידים את הילדים.
לאחר ששמע את הסיפור ילד האפרסק רץ לאישה הזקנה ולאיש הזקן ואמר, "אבא, אימא, אני חושב שאני גדול מספיק על מנת ללכת ולהניש את השדים באי השדים. תכינו לי את הכופתאות (dumplings) הכי טובות ביפן לקחת איתי לדרך ואני אעשה אתכם גאים.
אבל האיש הזקן והאישה הזקנה הסתכלו עליו בדאגה ואמרו, "אתה צעיר מידי, אתה עדיין ילד, אסור לך לעשות את זה".
אבל ילד האפרסק לא רצה לשמוע מילה, "תנו לי להילחם עם 50 או עם 100 שדים ואני אמחה אותם במכה אחת ויחידה", הוא אמר.
האיש הזקן והאישה הזקנה הסתכלו אחד על השני בדאגה, אך אם זאת ידעו שזה חסר תועלת לריב איתו, ואמרו, "טוב, אם אתה חייב ללכת אז אתה חייב ללכת". הם הכינו לו את הכופתאות הטובות ביותר ביפן ונתנו לו סרט חדש לשיער וסט חדש של קימונו, חרב חדשה ופיסת עץ קטנה שעליה חרוט השם "ילד האפרסק" באותיות גדולות וורודות כצבע האפרסק לקחת איתו.
"היה זהיר" אמרו לו האישה הזקנה והאיש הזקן ובאותו זמן החלו לבכות, וילד האפרסק יצא לדרכו לאי השדים.
ברגע שעזב ילד האפרסק את הכפר, כלב קטן ניגש אליו ואמר, "הב, ילד האפרסק, לאן מועדות פניך?"
"אני הולך להעניש את השדים באי השדים" אמר ילד האפרסק בגאווה.
"אני אלך איתך", אמר הכלב, "אבל... רק, אם תוכל לתת לי כופתאה אחת מאלו שאתה נושא איתך"
"בטח, אתן לך אחד מן הכופתאות שלי" אמר ילד האפרסק והוציא מתיקו אחד מכופתאותיו והביא לכלב, לאחר שנתן את הכופתאה לכלב אמר, "אלו הכופתאות הטובות ביותר ביפן, תאכל אותן וכוחך יהיה שווה ערך לכוחם של 1000 לוחמים".
ילד האפרסק והכלב המשיכו במסעם לכיוון אי השדים, במהלך דרכם הם פגשו פסיון וקוף וגם הם הצטרפו למסעו של ילד האפרסק לאחר שנתן לכל אחד מהם כופתאה אחת.
אחרי ששוטטו בדרכים ימים מספר הם הגיעו לים, כאשר מן החוף הם יכלו לראות באופק את אי השדים. ילד האפרסק מצא סירה ותוך זמן קצר הם שטו לדרכם אל כיוון אי השדים, ככל שהתקרבו יכלו לראות את השער הגדול והשחור שהיה הכניסה אל טירת השדים.
כאשר הגיעו אל האי רץ הקוף אל השער והקיש מספר פעמים על השער, טוק טוק טוק, ואז נשמע קול מאחורי השער, "מי הולך שם?"
"זה אני, ילד האפרסק וחברי הכלב, הפסיון והקוף, באנו לארץ השדים על מנת להעניש את כל השדים", לאחר שאמר ילד האפרסק את דבריו נשמע צחוק רועם מאחורי השער, "הא הא הא הא!, אתה? אתה רק ילד קטן וזב חוטם, חזור לבית הוריך, לא תוכל לגבור עלינו."
"רק תראו אותי!" ענה בתגובה ילד האפרסק וזינק קדימה אל עבר השער ושבר את השער לחתיכות.
השדים שעמדו מאחורי השער צרחו ורצו לתוך הטירה איפה שערכו השדים הגדולים נשף מפואר לאחר ששדדו את אחד הכפרים, הם שתו בקבוקים על גבי בקבוקים של סאקה (יין אורז יפני).
"זה ילד האפרסק! זה ילד האפרסק! הוא הגיע לנצח את כולנו" זעקו השדים הקטנים.
"ילד האפרסק?!, איזה מין שם זה ילד האפרסק?" אמרו השדים הגדולים וצחקו בקול רם לאחר מכן התכנסו מחוץ לאולם הנשף.
מולם נעמד ילד האפרסק עם הקוף, הפסיון והכלב. לכל אחד מהם היה כוח ששווה ערך ל1000 איש בגלל שהם אכלו את הכופתאות הטובות ביותר ביפן.
"אני הוא ילד האפרסק ואלו חברי, היכונו להפסד הגדול ביותר בחייכם!" צעק ילד האפרסק.
השדים שאגו בקול רם והסתערו על ילד האפרסק עם האלות הממוסמרות שלהם. ילד האפרסק נלחם חזרה, אגרופים, בעיטות, בעוד שהקוף, הפסיון והכלב נלחמו בעזרת השיניים וטפריהם, במהרה ילד האפרסק וחבריו ניצחו את כל השדים.
"או, חוס עלי, אני לא יכול לנצח" ילל מלך השדים, מנופף בידיו ובוכה בכי מרורים. "אם תחוס עלי ותשחרר אותי אני מבטיח שאני והשדים לא נבצע כל רע יותר בחיינו, אני מבטיח."
"טוב, אם אתה מבטיח, אני אחוס עליך" אמר ילד האפרסק.
מלך השדים נמלא שימחה שילד האפרסק חס עליו והביא לו את כל האוצר שאי פעם גנב. ילד האפרסק לקח את האוצר בעגלה, וביחד עם הפסיון, הקוף והכלב חזר לאיש הזקן ולאישה הזקנה, וכולם חיו יחדיו באושר ואושר.
ואם אי פעם תראו את השדים או את מלך השדים רק תגידו לו שאתם מכירים את ילד האפרסק וחבריו והם יברחו, למרות שהם לא עושים רע יותר.
-
רחל,
הבטחת לי עוד אגדות יפניות והנה את מקיימת.
אגדה יפה הבאת לנו ואני מקווה שגם את הצלחת לאכול מהכופתאות הטובות ביותר ביפן.
-
בוקר טוב מיקוש היקרה
אצלי הבטחות צריך לקיים ומשתדלת תמיד לקיים.
לגבי כופתאות הן נשארו באגדה.
ואם כבר הזכרת את נושא האוכל ארחיב על כך כאן.
הפתגם אוכל אוכלים בעיניים – מתאים מאד לאוכל ביפן. המנות הן מיניאטוריות שכן הם דוגלים במינימליזם. הצלחות הרבה פעמים מופרדות או ל-6 מחיצות או ל-9.
הם לא שמעו על העמסת צלחות שקיימת בבתי המלון בארץ. הם היו נחרדים לראות כמה ישראלים אוכלים.
האסתטיות מאד חשובה במזון המוגש. כשהגישו שרימפס מטוגן בטמפורה שמו בצלחת גם שעועית ירוקה מטוגנת בטמפורה ועוד משהו שכבר איני זוכרת.
בתחנות ריענון שעצרנו ישנם בד”כ מכונות אוטומטיות שרואים את האוכל שרוצים, לוחצים ומכניסים את העלות המוצגת על המנה, וניגשים לדלפק לקבל את המנה.
יש שם הרבה מרקים הנקראים סובה שבהם איטריות או אורז. מצאנו גם שרימפסים בטמפורה עם אורז וסלט כרוב ירוק . מנה כזו היא זולה ועולה בסביבות 500-700 ין.
יש להתאמן בבית כמובן על אכילה עם מקלות. צפיתי במקומיים איך אוכלים איטריות עם מקלות: שולפים את האיטריות ומניחים אותם תוך כדי סובוב בכף החרסינה שלהם ומכאן הישר לפה.
היפנים כיון שזו מדינת איים וים מקיף אותם משופעים במוצרי דגים, לכן הרבינו לאכול שרימפסים, דגי סלמון המוגשים בשלל צורות, דיונון, וגם טעמתי אצות שחורות שהוגשו לנו במנזר – זה היה מלוח מאד!!!
היפנים לקחו מהסינים לא רק את הבודהיזם אלא גם את האורז ולמדו לגדלו אצלם.
איי הצפון של יפן היו מקור לשפע של דגים, אצות קוֹמְבּו, סרטני ענק ומיני צדפות; איי הדרום סיפקו מבחר רב של פירות טרופיים, קוקוס, קנה סוכר ותבלינים; והאיים המרכזיים, שהם גם הגדולים ביותר, תרמו אורז, דגנים והרבה מיני ירקות.
אני טעמתי מכל מה שיש ליפן להציע אפילו טופו במרק במנזר. היו דברים הזויים כמו עוגיה ממולאת בשעועית שחורה אבל מתוקה והיות ומתוק זה אני – זה היה לא רע. היו ירקות בכל בית מלון אך מבחינתי לא באתי לאכול ירקות כשיש לי בבית אלא דברים מיוחדים שיש למדינה זו להציע. ניסיתי, אהבתי ונותרתי
בחיים.
הקינוחים ממש לא עמדתי בפניהם היו מעולים!!! גם בבתי המלון השונים וגם כשעצרנו לקפה.
תמונות מאוכל הרחוב ביום הראשון הכל מטוגן בטמפורה עם אורז וסויה.
-
רחל היקרה,
תודה רבה על השיתוף. הבלוגים שלך מהנים, מרתקים ומועילים מאד. העלית בי זיכרונות רבים מביקור (קצר מדי
) שערכתי בטוקיו… ועכשיו, יותר מתמיד, רוצה לחזור לשם, והפעם עם המשפחה...שבת שלום, הילה
-
הילה ערב טוב
מודה לך מאד על הפירגון, שמחה שהצטרפת לאשכול למרות שאת
נוסעת ליעד שווה ביותר ,
צירוף מקרים שכזה שהיית כבר בטוקיו בקטנה
ואולי תגיעי פעם עם כל המשפחה.
לכבוד זה שאת חדשה כאן בפורום
ומצאת את הזמן להגיב מעניקה לך תשורה לדרך
-
רחל יקרה,
ממש כל הכבוד על הפירוט הרב!
הבנות בקימונו- מחזה מרהיב, צבעוני וכל כך אותנטי!
היאקוזה האלה! איזה פחד!!
ומה הבת שלך למדה על יפן? באיזו מסגרת?
ממשיכה להיות איתך ביפן באהבה גדולה!
אורנה
-
האגדה היפנית שלי - מתחילתה ועד סופה !!!The Hakone Open Air Museum – 箱根彫刻の森美術館
היות וחסמו לנו את הדרך לראות את השמורת טבע, נסענו למוזיאון הפתוח הנ”ל
ממש קרוב לשעת הסגירה.
המוזיאון הינו הראשון ביפן שנפתח כמוזיאון שכמעט רובו תחת כיפת השמיים. הוא נפתח בשנת 1969.יש בו מעל 1000 פסלים של מעל 100 אומנים לרבות אגף שלם של פיקסו עליו ויתרתי מפאת קוצר זמן. הוא משתרע על 70 דונמים ועיצוב הגינון בו מהמם. הצמחיה מותאמת לפריחה לפי עונות השנה וכמו בכל גן ביפן האסתטיקה משחקת תפקיד חשוב.
כמובן שבזמן הקצר שנותר לנו לא יכולנו לראות את כולו, אבל גם מהמעט שראינו התלהבתי מאד.
יש בו פיסול ממיטב הפסלים בעולם ואהבתי את היצירות שמצאתי שם. לידיעתכם גם אחד משלנו נמצא שם – יגאל תומרקין אם כי איני נמנית על אחת מחסידי הפיסול שלו אבל זה מראה כמה הוא מוערך וכמה אני איני
מבינה אותו.
מה שכן נדהמתי לגלות כאן את קארל מילס שביקרתי את הגן הנפלא שלו בשבדיה בשטוקהולם MILLESGARDEN עם שלל הפסלים המרהיבים שלו שם.המוזיאון פתוח כל ימי השבוע ופרטים איך להגיע ושעות פתיחה תוכלו למצוא כאן
-
מי שמגיע לכאן עם ילדים יש גם פינה מיוחדת עבורם. רק תצפתתי מלמעלה לאיזור בכל זאת היינו במירוץ כנגד הזמן. גם כך חרגנו בסופו של דבר משעת הסגירה.
יש בגן דיאלוג יפה בין הפיסול לטבע סביב.
כמו-כן שמתי לב שמספר אומנים מתייחסים לדמות האשה כמשהו גדול מימדים אבל עם שכל קטן, או בכלל עיוותו את דמות האשה.
עוד אומן מפורסם שיצירותיו מוצגות כאן הוא HENRY MOORE וישנן לא מעט שלו.
היצירה המרשימה של דמות ענקית הינה של “Miss Black Power” by Niki de Saint Phalle (1968)
אילו היה לנו זמן קיימת פינה בגן שניתן לטבול את הרגלים במי המעיינות החמים הנובעים באיזור זה שהוא איזור געשי. האיזור הינו חיבור בין 2 לוחות טקטוניים.
-
אורנה’לה היקרה ערב טוב
בתי הקטנה למדה באוניברסיטת חיפה לתואר ראשון לימודי מזרח אסיה סוציולוגיה ואנתרופולוגיה, במסגרתם בחרה לימוד יפן. זה היה אחרי שכבר שהתה חצי שנה ביפן עבודה וטיולים.
לך אני מקדישה באהבה כמה תמונות מהבפנוכו של המגדל שמבפנים נראה כמו קליידוסקופ.
אותי היצירה הזו בשילוב הצבעים היממה.
כדי לקבל תמונה טובה יותר על המקום כדאי לצפות בסרטון מטה
-
מאחר והתמונות שלי מהנייד של המגדל עם הויטראז’ים לא יצאו מספיק משקפות את מה שרואים מבפנים אני מצרפת לכם סרטון להנאתכם.
-
האגדה היפנית שלי - מתחילתה ועד סופה !!!לינה במלון זה THE PRINCE HAKONE LAKE ASHINOKO
שהייתי מוכנה ללון בו כמה לילות אבל את זה גיליתי רק בבוקר כשיצאנו מאולם חדר האוכל וראינו את הנוף הנשקף לאגם ASHI. יותר מזה לא צריך בחיים.
אבל במלון זה ציפתה לנו הפתעה נוספת בערב : למלון יש ONSEN שבלשון בני אדם זהו בית מרחץ. לא בית מרחץ טורקי אלא יפני.
בתי עוד מהבית הפליגה בשבחם של האונסנים שזו חוויה והיא ניסתה אותה במקומות אחדים ביפן ונהנתה.
המנהג לרחוץ בבית מרחץ ציבורי הינו עתיק יומין עת לא היו מים זורמים בבתים והלכו לבית מרחץ ציבורי. היפנים נותרו עם התרבות הזו וזה קצת מזכיר לי את טורקיה שם החמאם הטורקי מספק את הרחצה והקירצוף רק ששם הבלן עושה זאת ולא בעירום. העירום אינו משחק תפקיד ביפן כמו לנו אנשי המערב. כיון יש חלוקה לגברים לחוד ונשים לחוד אולם לפני שיפן נחשפה למערב זה היה מעורב.
מה עושים באונסן? לפי הבנתי הולכים למקום שבו קיים האונסן לבושים בחלוק רחצה. מתפשטים ושמים הבגדים בלוקר המיועד לכך או סלסלה כזו כמו בשדה התעופה.נכנסים לחדר רחצה ומייד מתקרצפים וגם במקומות האינטימיים ביותר . את השיער אם הוא ארוך אוספים או צריך קליפס להדק. לי זה הזכיר מייד את המקווה שחשבתי הנה תבוא גם הבלנית ותבדוק אם טבלתי מספיק
וכל ההכנה הזו כדי להכנס בעירום לבית המרחץ ולטבול במים הקדושים 
סליחה במי המעיינות מים וולקניים שמספרים עליהן ניסים ונפלאות.
תסלחו לי אבל אני עם לחץ דם גבוה ולא העזתי להכנס לבריכות האילו שאולי לא יעשו לי טוב כי הטמפרטורה עשויה להגיע ל-42 מעלות צלזיוס אבל הם אינם מזהירים על כך, איני מאמינה בנסים ונפלאות של ערב אחד. ולמי שמתעניין הרחצה באונסן כאן היא לגברים לחוד ולנשים לחוד.
כמה נשים וגברים בקבוצה שהלכו לאונסן במלון חזרו נלהבים מהחוויה. ואף אחת מהן לא בר רפאלי או דודי בלסר.
אז אני רק מיידעת אתכם ותחליטו לבד אם החוויה מתאימה לכם. מזכירה לכם זה בעירום מלא ללא בגד ים!!!
כדי שתקבלו מושג מצרפת לכם סרטון כאן.
