האגדה היפנית שלי - מתחילתה ועד סופה !!!
-
רחל היקרה,
כתמיד – היה עונג צרוף לחוות ולראות וללמוד הרבה כל כך.
עוד יותר מתמיד – היה מעניין במיוחד ומרתק לעשות את כל אלה – בקשר עם יעד אחר ושונה שנמצא גם אצלי במגירת החלומות.
מאחל גם לך וגם לנו לגבייך עוד טיולים נהדרים ומחכימים רבים ומגוונים.
שמוליק
-
רחל יקרה
הבלוג הזה הוא “נכס צאן ברזל”
הוא מכיל בתוכו הרבה מעבר לתיאור טיול
יש בו רבדים שבכל פעם שאני מגלה עוד רובד אני מלאת התפעלות על העמקות והיצירתיות שבו.
שמעתי אגדות, ראיתי תמונות נפלאות, הכרתי היסטוריה , למדתי על האמונות והתרבות של היפנים, ועוד ועוד
והכל מוגש באופן ברור ואסתטי.
רחל, התחברתי אלייך מאד בנושא הקניות. אינני מבינה את הצורך הזה לקניות בחו”ל ועד בזבוז הזמן המשווע שניתן לניצול בעוד חוויה אמיתית.
אשרינו שזכינו לכתבות שלך
את ראויה לכל שבח (ועוד לכתוב את כל היופי הזה ב”תנאים לא תנאים “של האתר
אלפי תודות
-
תודה לך רחל על הפוסט המושקע והמחכים. היה תענוג לקרוא!
להתראות אחר הטיול הבא!
-
האגדה היפנית שלי - מתחילתה ועד סופה !!!ערב טוב לחברים היקרים שמוליק, ירדן וצפריר!!!
מודה לכם מאד שהשתתפתם בסמינר על יפן.
שתרמתם ושיתפתם לאורך כל החודש.
אשאיר לכם אגדה שאני חושבת שלא הבאתי עד כה.
אחוזת הצלחות – שמה ומובאת מהאתר המדהים יפן מונוגטארי
בביתו של סמוראי מכובד גרה עוזרת בית צעירה ויפה בשם אוֹקיקוּ. הסמוראי, שהמשרתת היפה מצאה חן בעיניו, ניסה לפתות אותה בדרכים שונות, אך אוקיקו לא נענתה לחיזוריו. בביתו של אותו סמוראי היה נכס משפחתי יקר ערך – עשר צלחות עתיקות שהועברו מדור לדור במשפחה. הסמוראי החליט שהדרך לשכנע את המשרתת העקשנית היא להעמיד אותה במצב בו לא תוכל לסרב לו. הוא התגנב בחשאי ושבר את אחת הצלחות היקרות. לאחר מכן הוא קרא לאוקיקו, שלא חשדה בדבר, וטען שהיא גנבה או שברה את אחת הצלחות. אוקיקו נשבעה שלא עשתה שום דבר כזה, וכי היא שמרה על הצלחות מכל משמר. אך בעל הבית התעקש והזכיר שהעונש על דבר כזה הוא מוות. אוקיקו שוב חזרה ונשבעה שהיא לא שברה ולא גנבה אף צלחת, אך בעל הבית העמיד פנים כלא מאמין והמשיך לגעור בה ולהאשים אותה בפגיעה בנכס המשפחתי היקר. עם זאת, הוא אמר לה, יש דרך להימנע מעונש מוות, ואם רק תסכים להיענות לו, הוא מוכן יהיה לשכוח מהמעשה הנורא שעשתה. אך תוכניתו של הסמוראי לא צלחה, אוקיקו סירבה בכל תוקף להודות במעשה שלא עשתה. היא הוציאה את הצלחות והחלה לספור אותן: אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש, שבע, שמונה, תשע… אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש, שבע, שמונה, תשע… אך לא משנה כמה פעמים ספרה את הצלחות מספרן נותר תשע, הצלחת העשירית הייתה חסרה. הסמוראי שוב חזר על הצעתו, אך אוקיקו המשיכה לסרב ורק ישבה וספרה בייאוש את הצלחות. סבלנותו של הסמוראי פקעה, הוא תפס את אוקיקו וזרק אותה לתוך הבאר שבחצר ביתו, שם היא טבעה. הסמוראי הלך לישון, אך באמצע הלילה שמע לפתע קול: "אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש, שבע, שמונה, תשע… אההההההה!", זעקה נוראית פילחה את האוויר. הסמוראי קם, ניסה למצוא את מקור הקול, אך במהרה הבין שזוהי רוחה של אוקיקו, ששבה לספור את הצלחות. שוב ושוב ספרה הרוח עד תשע ומשלא הצליחה לאתר את הצלחת העשירית פלטה זעקה מחרישת אוזניים. מדי לילה שבה אוקיקו אל אחוזתו של הסמוראי כדי לספור את הצלחות, עד אשר זומן מגרש שדים, שברגע שהגיעה הרוח למספר תשע מיד קרא "עשר!" וכך השקיט את הרוח.
איור של קטסושיקה הוקוסאי לסיפור "אחוזת הצלחות",
מתוך סדרת מאה סיפורי רוחות, 1831
סיונארה עד הטיול הבא
-
שבוע טוב
השלמתי את האגדה עד סופה.
שמעתי את כל השירים הנלווים.
תודה על השיר של שרה ברייטמן במקדש ועל קטע התופים שהקדשת במיוחד בשבילי.עוד מעט יהיו רובוטים שישחקו כדורגל?
ניפגש באגדה הבאה שלך.
והשיר ששמרתי לסיום
-
בוקר טוב רחל
אני מקווה שהפעם אני אצליח לעלות בכתב במחשב הישן שלי את מה שניסיתי בכל מיני מחשבים , לפטופים, אייפדים וכל פעם נמחק לי או ניזרקתי החוצה. שלושה ימים (כל סוף השבוע הארוך) לקח לי לקרוא את מה שכתבת. מסתבר שטיול מאורגן זו לא מילת גנאי למרות אין סוף טיולים עצמאיים שעשית עם רפי בכל מיני מקומות בעולם ופירסמת אותם כאן בכל מיני בלוגים ועוד כמה כתבות אחרות בנושאים אחרים. יכול אני לומר לך שזו אחת הכתבות היפות ביותר שקראתי וזאת בגלל צורת הכתיבה היפה שפשוט כייף לקרוא אותה אם קוראים אותה ברצף ובכלל זה התוספות לכתבה כמו הסירטונים הכתבות וההסברים ובעיקר התמונות הנפלאות שצירפת.
תודה לך על הכתבה למרות שיפן נמצאת אצלי במגירה שניה או שלישית בארונית המגירות אבל כל המגירות אותו הגודל כך שאפשר תמיד להחליף ביניהם.
יוסי
-
ניסיון תגובה
-
ניסיון תגובה 2
-
ניסיון תגובה בשם רחל
-
רחל שלום,
זהו, חזרתי מהמסע ודבר ראשון אני נכנסת להגיד לך כמה מילים:
רואים את ההתלהבות שלך בכתיבה וזה סוחף. כל הכבוד לך על איסוף המידע הרב ועל הסמינר שגם אני למדתי ממנו כמה וכמה דברים. למשל, לא הכרתי את ההימנון שח יפן וכשאני קוראת את ארבע השורות הקצרות אני חושבת כמה הוא מבטא את יפן שפגשתי – גם בתמציתיות וגם בחיבור לטבע. הסלעים והטחב הם יסודות כל כך עמוקים.
במרחב ציבורי בקיוטו, לא רחוק מהמוזיאון הלאומי, ראיתי שלט האומר: “הטחב הוא אורגניזם עם חיים משל עצמו. אנא לכו על המדרכה ואל תדרכו עליו”. בשני ירידים מקומיים שזכינו לראות בקיוטו ובהירושימה היתה פינת יצירה שבה חולקו עציצים והמשימה היתה לעטוף את גוש האדמה של השתיל בטחב. צילמתי את הדברים האלה אבל עוד לא הורדתי את התמונות למחשב.
לגבי הדברים הפחות יפים בתרבות היפנית: הפרשה של נשות הניחומים היא בלתי נסלחת, אבל אני מרגישה שאי אפשר לקשור את כל הדברים הרעים (היקוזה, מעמד האשה וכו’) בחבילה אחת. אני חושבת שלכל עם יש שוליים חברתיים, מי יותר ומי פחות, ובכל חברה אנושית זה בא לידי ביטוי בצורה אחרת. זה לגבי היום. ולגבי העבר – בלי להוריד כלום מיפן, כל כך הרבה עמים שנחשבים אצלנו למהוגנים עשו בעבר דברים איומים. אנגליה ואוסטרליה סחרו בילדים עד שנות השבעים של המאה הקודמת (בפרשה שהמשקע של חטיפת ילדי תימן אצלנו פיצי לידה), העולם המערבי (ובקונטקסט הזה גם יפן) היה אימפריאלי ובאוסטרליה עשו פשעים מחרידים כנגד האבורוג’ינים. גם היום העולם שלנו עדיין לא משהו, אבל יש יחס אחר לזכויות האזרח וקודים אחרים המקובלים ברחבי העולם. אני חושבת שצריך לשפוט כל עם לפי מה שהוא היום, ובכלל להיזהר מלשפוט. בכל תרבות יש טוב ורע. ניתן לשער שלתרבות הסופר פדנטית של יפן יש צדדים שונים טובים ורעים.
אני חולקת עלייך שהכרחי לראות ביפן את כל המקומות החשובים. גם בישראל אפשר לטייל ולבחור בין תל אביב לירושלים. זה עניין של גישה. אחרי התלבטויות רבות אני החלטתי שאטייל ביפן כמו שאני מטיילת במקומות אחרים (טוב, נו, כמעט כמו) למרות שיקר וקשה להגיע. סגרתי שלושה שבועות נטו בלי טוקיו, ירחם השם, ואני חושבת שראיתי יפן לא פחות מאשר בכל טיול אחר.
ורק עוד משהו קטן כרגע:
בשלושה שבועות בתחבורה הציבורית ביפן איש לא ביקש מאיתנו ללכת עם תרמיל הגב מקדימה, וראינו גם יפנים שהולכים כמונו עם תרמיל על הגב. ובכלל, יש הרבה תיירים וביניהם גם תרמילאים. כך שאולי זה היה פעם. כיום העניין הזה נראה לי אגדה. אבל הקידות (מדהים, מדהים שאין לי מילים. צריך לראות כדי להאמין) וחליצת הנעליים (היו ימים שחלצתי ונעלתי נעליים מהבוקר עד הערב) – אלה דברים שכל כך מייחדים את יפן והם חלק מחוויית הטיול בה.
אה… והאוכל – הוא אסתטי וגם טעים לאללה.
-
וואוו איזה טיול!
החלום של הבת שלי (היא בת 11 כמעט) לנסוע ליפן. אולי נשקול בבת מצווה. אשמור את השרשור, יש בו מלא מידע מועיל.
חן
-
האגדה היפנית שלי - מתחילתה ועד סופה !!!ערב טוב חברים יקרים!!!
בנסיון השני נפתחה לי התגובה וזאת אחרי שהמתנתי די הרבה זמן.
תודה לאנשי למטייל שניסו , אבל עדיין מקרטע ואני איני היחידה שהתלוננתי במהלך האשכול.
אלעד – כבר אתמול רציתי להגיב לך, אך גם בבוקר וגם בערב עפתי מהאשכול. לכן פניתי בצר לי ליעל כפיר שתפעיל את השפעתה על מי שממונה על כך.
תודה רבה על השיר היפה שמצאת.
בקרוב אכן קיימת אפשרות שנראה את הרובוטריקים משחקים , ויעלמו מהדשא כל האגדות על מסי, רונלדו ,קרויף ושפיגלר.
בינתיים נפגש באגדה שלך באנגליה.
ליוסי – תודה על המאמץ שעשית כדי לכתוב כאן למרות הקשיים. מודה לך על המילים החמות והטובות. מאד משמח אותי שאהבת את ההשקעה שלי בכתיבה של הטיול על יפן – מדינה שונה. אם אסע שוב בעתיד ארצה לטעום מהאי הצפוני.
מאחלת לך המשך בחירות יפות לטיולים שלכם.
זיוה – ברוכה הבאה.!!!
לגבי הטחב – את מחדשת לי כי באיסלנד גם ראינו אזורים נרחבים של טחב ושם לא היה אף שלט האוסר לדרוך עליו. גם האיסלנדים סוגדים לטבע וחוששים לגעת בו עד כדי כך שאינם מציבים גדרות במקומות מסוכנים כדי שלא נתקרב לצוק וחלילה ניפול.
לגבי יפן – דווקא מדינה של תרבות וסדר לא ציפיתי שתנהג כפי שנהגה. כשאגיע, אם אגיע, אי פעם לאוסטרליה בהחלט אתייחס למה שנעשה לאבורג’ינים כל מדינה וכל עם בעיתו. איני חושבת שצריך להסתיר את העבר ולא לספר על ההסטוריה. את השואה שלנו מזכירים, את השואה הארמנית מתחילים להזכיר ואת השואה בסוריהעוד ילמדו בעתיד.
הקודים קיימים בעולם מקדמת דנן, אך לא מקיימים אותם. המדינות מתנהגות ע”פ אינטרסים מדיניים וכלכליים וממש לא ע”פ הקודים. ראי מה עשו האמריקאים בוייטנאם, מה עשו הצרפתים באלג’יר, מה נעשה ברואנדה וסוריה ועוד מקומות בעולם . פגיעות קשות והעולם שותק ואינו נוקף אצבע בנעשה .
אנשים המטיילים באופן עצמאי ולא בטיול מאורגן נחשפים יותר לצדדים החיצוניים שיש ליפן להציע כמו היופי החיצוני והסדר. אני בכתבה זו באתי לתת זרקור גם לצדדים האפלים יותר.
לגבי טוקיו – אני סבורה שכדי להכיר טוב יותר מדינה כדאי לבקר בטוקיו . שתביני שאני שונאת הערים הגדולות אומרת זאת. אבל זה בדיוק כמו שלא יעלה על דעתי להכיר את צרפת ללא פריס, להכיר את אנגליה ללא לונדוןאו לבקר בארה”ב בלי לבקר בניו-יורק וושינגטון. אולי להקטין את מספר הימים המבקרים בה אבל כדי לחוש את הדופק של החיים של הצעירים, של מה קונים, מה מוכרים, מהם צורות הבילוי שלהם, אני חושבת שהכרחי לבקר בה. כמובן שכל אחד בונה את הטיול שלו כראות עיניו אבל בעייני זו החמצה למרות שטוקיו היא לא העיר המלהיבה ביותר ביפן.
לגבי תרמיל בגב או בחזית, ראינו שלט על כך בתחנת הרכבת באוסקה. לצערי איני חושבת שצילמתי אותו.
על דבר אחד אנו מסכימות – האוכל היה בדרך כלל טעים ובמיוחד מאכלי הים והקינוחים.
חן – לבתך האוהבת את יפן כבר בהיותה בת 11 מגיע וואוו !!! בת מצווה בהחלט יכולה להיות הגשמת חלום עבורה. שתקרא את האגדות ובוודאי כבר מודעת לאנימה. דיסנילנד בטוקיו ועוד המון אפשרויות. יש בפייסבוק קבוצת יפן תוכלי להעזר בה הרבה וכאן בלמטייל בפורום המזרח הרחוק.
-
שכחתי לציין שהשיר שצירפתי הוא מהסרט MASH עם דונלד סאת’רלנד (אני לא אוהב את שיר הנושא של הסרט הזה).
לפני יותר מעשרים שנים המחשב כחול עמוק ניצח את גארי קספרוב בשח ועדיין אנשים נהנים מהמשחק ויש טורנירים ואליפויות והכל כרגיל. אז אותו דבר גם המקום עבודה של מסי ורונאלדו מובטח.
