New Orleans, here we come
-
הרגע הגדול הגיע! חודשים של תכנון והכנות הגיעו אל סופם, וסוף סוף יצאנו לדרך. זו ההזדמנות להודות לחברי הפורום הנהדר הזה על העצות, ההכוונה והעזרה, ובעיקר לנוסע המתמיד שאת המסלול שלו בפלורידה למדתי שיננתי הפנמתי וכעת גם ניישם…
אני אשתדל לעדכן ולספר בזמן אמת ולשתף בחוויות
ונתחיל מהתחלה
טיסת יונייטד ישירה מתל אביב לניוארק. יצאה בזמן, תנאים סבירים - אוכל בסדר, כריכים ושתיה בעמדת כריכים בין הארוחות (אם כי אין ללא גלוטן) ובידורית אישית בסדר.
אבל יש סיפור…
אתמול בבוקר (שמונה וחצי לפי שעון ישראל, כשהטיסה אמורה לצאת ב 11:30) מתקשרת אלי סוכנת הנסיעות המצויינת שלי, לוודא אם יונייטד יצרו איתי קשר? אמרתי לה שלא, והיא מספרת לי את הסיפור הבא: עקב תנאי מזג אוויר, טיסת ההמשך שלנו מניוארק לניו אורלינס בוטלה. כיוון שיונייטד "דאגו" לנו, שנגיע לניו אורלינס לפי התכנית המקורית, החליטו בחברה על דעת עצמם לבטל את הטיסה שלנו מתל אביב, שכאמור עומדת לצאת ב 11:30, ובמקומה רשמו אותנו לטיסה לסן פרנסיסקו (!) שתצא ב 1 בלילה, ומשם ניקח טיסת המשך לניו אורלינס... איזה לחץ. אמרנו לסוכנת הנסיעות שממש לא בא לנו לטוס לסן פרנסיסקו, בטח לא ב 1 בלילה, ולא מתאים שביטלו לנו על דעת עצמם בלי לשאול אותנו, ושיחזירו אותנו לטיסה המקורית לניוארק.
אחרי כמה טלפונים מורטי עצבים (כי משרדי יונייטד בארהב היו סגורים עדיין ולא היה עם מי לדבר) הצליחה הסוכנת שלנו להחזיר אותנו בחזרה לטיסה המקורית, ולמצוא לנו טיסה חלופית למחרת לניו אורלינס.
היינו צריכים עדיין להילחם בצ'ק אין לקבל בחזרה את מקומות הישיבה הטובים שלנו, וכמעט לא היה לנו אוכל בטיסה כי מתוך הבלבול שנוצר נמחקה ההזמנה שלנו לאוכל המיוחד.
אבל סוף טוב הכל טוב. הגענו לניוארק, מזג אויר קר אבל ממש לא ברור למה בוטלה הטיסה. הרווחנו לילה אצל הבת שלנו בברוקלין, ועוד מעט טסים לניו אורלינס. המשך יבוא!
-
טיול מהנה, תעשו חיים, סעו וחיזרו בשלום ! -
אחרי פרגון אישי כזה, אעקוב בדבקות.
נסיעה טובה ובטוחה, ותהנו!
-
דפנה
נסיעה טובה ומהנה!
מוני
-
נסיעה טובה ונטולת תקלות
-
ניו אורלינסהטיסה לניו אורלינס עברה ללא תקלות. מזג האויר צלול ובהיר (אבל קר - בבוקר היו בברוקלין 3 מעלות מתחת לאפס) והמטוס מלא משפחות שנוסעות למרדי גרא. במטוס מחלקים מים ושתיה, ואפשר לקנות חטיפים שונים. לא שילמנו על המזוודות, למרות שהחלפנו טיסה.
קבלת הרכב (הרץ, בעזרת אורן מרום האחד והיחיד) גם היא עברה חלק, קצר ומהיר. כצפוי ניסו למכור לנו תוספות שונות לביטוח, סרבנו בנימוס. קיבלנו ניסן אלטימה, מה שרצינו.
מגיעים למלון, טעינו רק פעם אחת בדרך... הישג בשבילנו
המלון הוא בעצם סוג של פנסיון: יש בו רק 5 חדרים. הבניין בסגנון קולוניאלי, גדול ומרווח, נקי אבל כבר מרופט מיושן. בעל הבית לבבי, קטן וזריז ומדבר הרבה.
למרות העייפות (בלילה קודם התעוררנו ב 1:30 ואון-אוף משכנו עד 5) אנחנו לוקחים מונית לעיר, למרדי גרא.
מה אגיד לכם? ייתכן שהיו לי ציפיות מוגזמות, אבל משהו היה לי חסר... המצעד עצמו היה צבעוני, מושקע, גדול ועליז. האנשים מסביב לדעתי התרכזו יותר בלחטוף שרשראות ומתנות שונות שהנוסעים בתהלוכה זרקו אליהם. ואולי אני פשוט לא אוהבת צפיפות יתר. גם ברחובות מסביב, בורבון סטריט, רויאל וקנל היה לי קר וחשוך יותר מאשר עליז ושמח. אולי הייתי פשוט עייפה מדי.
חזרנו למלון במונית, ונרדמתי כמו אבן. ב 3 התעוררתי.... ג'ט לג מטופש.
המשך יבוא!
-
היינו בניו אורלינס בנובמבר 2017
התוכנית המקורית להיות שם היתה במאי 2015 (מוני מכיר את הסיפור) אבל בגלל שטפונות בסן אנטוניו וביוסטון החלטנו לבטל את המשך התוכנית להגיע לניו אורלינס
לכן כל כך ציפינו לביקור בנובמבר האחרון וכל כך התאכזבנו…..בכל מקום עזובה ולכלוך, צפיפות נוראית ובנוסף חפרו איזורים מסויימים….בקיצור עשינו וי על החלום
ושמחנו לעזוב אחרי שלושה ימים,
מקווה שהיה לכם נחמד יותר
מלי
-
תגובה למליהיי מלי
העיר אכן צפופה והרבה מאד זבל זרוק ברחובות, אבל מצד שני זו תקופת המרדי גרא כך שקשה לדעת איך נראית העיר ביום יום. היו דברים שאהבנו יותר והיו פחות, בתחושה הכללית שלי לא מיציתי, אשמח לבוא שוב אי שם בעתיד
-
ניו אורלינס - המשךיום שישי 9.2.18
היום קמנו עם אנרגיות חדשות. אמנם יצאנו מאוחר מהמלון (11) אבל אנחנו בחופשה, לא ממהרים לשום מקום. בעל הבית של המלון שלנו עמד בתוקף על זה שניקח את האוטו. אתם תשמחו על זה! הבטיח לנו. בדיעבד היה לנו יותר שקט נפשי אם היינו מתניידים בתחבורה ציבורית.
מצאנו חניה ברשת חניונים שנקראת premium. יש עמדת תשלום במרכז מגרש החניה. אתה מקליד את מספר הרכב, ובוחר כמה שעות תרצה לחנות שם, ומשלם בהתאם, מראש. 3 שעות חניה עלו לנו 25$. מתקבל פתק קטן שאותו צריך לשים ברכב במקום בולט.
יצאנו מהחניון לכיוון כיכר ג'קסון שבלב הרובע הצרפתי. מזג האויר מושלם. מצאנו גלידריה שמכינה גלידה מצוינת, והמשכנו לכיוון הכיכר. בכל פינה להטוטנים, זמרים, ציירים ונגנים. הקפנו את הכיכר, ובכל פעם התעכבנו לראות הופעה אחרת. על הגדר שמקיפה את הכיכר תלויים ציורים, המון ציורים, והכל שמח, עליז וחגיגי. אנשים מחופשים, לכולם שרשראות על הצוואר וחלקם מאופרים בצבעי המארדי גרא - סגול, ירוק וזהב (צדק, אמונה ושגשוג, אם איני טועה). בפינת הכיכר ניצב קפה דו מונד המפורסם. כיוון שהתור לא ארוך מדי החלטנו לבדוק, על מה כל הרעש. אז ככה: נחמד, לא חובה... סופגניה מאד מתוקה עם המון המון אבקת סוכר. היה נחמד לשבת ולהסתכל על הנוף האנושי…
הגיע הזמן לחזור לרכב. אחרי התברברות לא קטנה, אני מקלידה לגוגל מאפ את מספר החניון, והוא מנווט אותנו לשם בקלות ובמהירות. הגענו לרכב "על הקשקש", בדיוק בדקה שנגמר הזמן ששילמנו עבורו. אנחנו מחליטים להמשיך עם הרכב לגרדן דיסטריקט. אין חניה, בכל מקום הכנות למצעד שייערך שם בעוד כמה שעות (מעניין לראות את ההכנות: אנשים מתמקמים שעות מראש, מכינים סולמות או כסאות מוגבהים, מוקמים כעין אוהלים ללא קירות להגנה מפני הגשם הצפוי, רוכלים מסתובבים ומוכרים שרשראות אופייניות בצבעי החג). אנחנו מסתובבים ברחובות השכונה היפה עם הרכב, ויוצאים משם לפני שייחסם הרחוב (המשטרה סוגרת את הרחובות באיזור המצעד).
הרעב מציק, ואנחנו מתניידים לכיוון המסעדה של הרשת החביבה עלינו, גולדן קורל. המשך יבוא!
-
ניו אורלינס - ערב שישיאחרי מנוחה קצרה במלון, אנחנו יוצאים שוב לרובע הצרפתי, הפעם במונית. בבוקר מצאנו את המשרדים של preservation hall. כרטיסי הישיבה כבר נמכרו כולם, יש רק בעמידה (20$ לאדם), צריך להגיע כ-40 דקות לפני ההופעה ולעמוד בתור. יש לנו מזל, כי הערב יתקיימו ההופעות האחרונות בתקופת הפסטיבל. אנחנו מגיעים ונעמדים בתור. Preservetion Hall הוא ארגון ששם לו למטרה לשמר ולקדם את הג'אז הישן והטוב, הג'אז הניו אורליאנסי. המקום קטן מאד ומרופט למדי. למרות שקנינו כרטיסי עמידה אנו מוזמנים לשבת על כריות על הרצפה בשורה הראשונה. אורך המופע 45 דקות בדיוק. המוסיקה מצויינת! הרכב של 6 נגנים: תופים, פסנתר, טובה, 2 חצוצרות וקלרינט. והם גם שרים, ומעודדים את הקהל לשיר איתם. נראה שכולם מכירים את השירים ומצטרפים בשמחה. מאד מאד נהניתי מהופעה מעולה.
בסיום ההופעה נשארנו עם טעם של עוד. אנחנו רוצים למצוא מקום לטעמנו עם אוכל ןמוסיקה טובה. מתחילים ללכת לאורך רחוב בורבון. הרחובות עולים על גדותיהם מרוב אנשים, לכולם כוסות משקה מפלסטיק צבעוני בגדלים שונים, הרבה מחופשים, חלקם מאד צעירים. לא נראה לי שאוכפים פה את החוק לאי מכירת אלכוהול לקטינים. על המרפסות בצידי הרחוב עומדים אנשים, וזורקים שרשראות וצעצועים שונים אל הקהל למטה, והאנשים למטה נלחמים על השלל... לכולם שרשראות צבעוניות על הצוואר (גם לנו, ברור...) והכל עליז בצורה מטורפת. אנחנו נזהרים שלא לחטוף שרשרת או כוס פלסטיק בראש, או אפילו בירה ששופכים מהמרפסות למעלה. כל כך צפוף שאי אפשר ללכת. בסופו של דבר הגענו ל-hard rock cafe לארוחת ערב מאוחרת קלה, ומנסים את מזלנו למצוא מונית הביתה. שוטר מקומי מזהיר אותנו לא לצאת לכיוון מסוים כי "זו שכונה מאד רעה". בסופו של דבר מוצאים מונית (יקר! קשה להתנייד בתקופת הקרנבל) וחוזרים שמחים למלון. המשך יבוא!
-
שבת, 10.2השמיים מתכסים בשמיכה אפורה. אנחנו מחליטים לקחת סיכון ולצאת לשיט ב- air boat. זהו סיכון כפול כי בשעות הצהריים מתחילים לחסום את רחובות השכונה בה נמצא המלון שלנו (City Park) עקב המצעד שייערך שם הערב. בעל המלון שלנו חושב שהשתגענו, איך אנחנו מעיזים להתגרות בטבע ובמזל! השעה מוקדמת עדיין ואנחנו יוצאים.
לקחנו סירה קטנה (10 אנשים). מחיר לזוג 170$ פלוס 5$ טיפ. לא זול בכלל. משך הסיור שעה וארבעים.
נהננו מאד. מזג האויר היה לטובתנו, קצת טרופי אבל לא חם מדי, ופרט לכמה טיפות לא ירד גשם. הסירה, יותר נכון רחפת, מונעת על ידי פרופלור ענק ורועש, ומקבלים אוזניות כדי להחריש את הרעש. המדריך עוצר מדי פעם ומסביר על הטיפול בתנינים, על הרביה וההאכלה שלהם. יש צורך להגן עליהם כי צדים אותם לאכילה ולעור שלהם. למעשה אלו לא תנינים אלא אליגטורים.
היה כיף, ואפילו הספקנו לקחת משהו במקדונלד בדרך חזרה.
כשמתקרבים לאזור, רואים שההכנות בעיצומן. כמו אתמול, יש אוהלים, כסאות, רוכלים, שוטרים, אנשים מחופשים... אוירת קרנבל אמיתית. הווייז מכוון אותנו לרחובות צדדיים וסמטאות צרות עמוסות בכלי רכב חונים עד שבקושי אפשר לעבור, ובסופו של דבר הגענו לחניה המסודרת במלון שלנו.
אחרי מנוחה קצרה ( ומבול קצר אבל חזק) אנחנו מצטיידים במטריה ויוצאים לכיוון הצומת בה יעבור המצעד. לאורך הרחוב הראשי, שיירה ארוכה ארוכה של - מכוניות זבל... חונה בצד ומחכה לסיום התהלוכה.
המשך יבוא
-
אחרי פתיחה כזאת של הטיסות והכל- נאחל שתהנו ותבלו.
קוראת ונהנית- איזה כיף שאת מדווחת אונליין.
רינת
-
שאלה טכניתשלום חברים
מישהו יודע אם אפשר לערוך פוסט שכבר נשלח? להוסיף דברים ששכחתי למשל?
-
כן, אבל רק לזמן מוגבל.
באמצעות כפתור “עריכה” שמופיע מתחת לפוסט שפורסם.
-
שבת, 10.2 - המשךהתהלוכה היום נקראת krewe of Endymion, על שם דמות מהמיתולוגיה היוונית שמלכת הירח התאהבה בו בשל יופיו הרב, ובקשה מזאוס להפוך אותו לבן אלמוות. זהו ה Parade הארוך ביותר (37 עגלות לפי האתר של המרדי גרא) והפופולרי ביותר. אנשים מתמקמים בתור מהבוקר!
העגלות עוברות בזו אחר זו. לפני כל עגלה עוברת להקה של רקדניות ושל מנגנים לבושים בצבעים ססגוניים... אחרי התזמורת מגיעה העגלה, כל אחת מדהימה וגרנדיוזית יותר מהשניה. לכל עגלה נושא: אקטואליה, סיפורי ילדים, אגדות, מיסטיקה ועוד. בובות ענק מקשטות את העגלות, ולמעלה עומדים אנשים מחופשים. העגלה עוצרת ליד הקהל, ומתחילה היסטריה: הקהל צועק ומנופף בידיים, מנסה למשוך את תשומת ליבם של אנשי העגלות. אלו מצידם משליכים לקהל שרשראות, כוסות, צעצועים שונים ועוד. והקהל משתולל ממש בניסיון לתפוש את השלל. גם אנחנו נכנסנו למשחק - אי אפשר שלא! צריך להיזהר - קיבלנו הרבה מכות בראש משרשראות עפות. העגלה מתרחקת, ולכמה דקות נהיה שקט, עד לעגלה הבאה. וזה נמשך שעתיים-שלוש בערך!
חזרנו ברגל למלון. לא יאומן, כמויות האשפה על הרצפה. למחרת, כשנעבור באותו רחוב, נידהם למראה הניקיון והסדר. כל הכבוד לאמריקאים על יכולת הארגון מחד, והשבת הסדר על כנו, מאידך. שכחתי לציין, שכל האירוע מאובטח עי עשרות שוטרים, שחלק מתפקידם לכאורה זה להחזיר לקהל את המתנות שנפלו מהעגלות בכביש עצמו, מאחורי הסורגים…
אנחנו הולכים ברגל (הכביש פקוק בצורה מטורפת) לחפש משהו לאכול, מרחק 1 קמ בערך. בדרך חזרה נפתחו סוף סוף ארובות השמיים, ואנחנו מדלגים בין השלוליות, נזהרים לא למעוד על עשרות השרשראות המפוזרות על הרצפה, ושרים לנו singing in the rain…
כשחזרנו למלון ראינו שבעל המלון החרוץ שלנו עשה הרבה כסף מלהשכיר מקומות חניה בחצר שלו לחוגגים נואשים שחפשו מקום לחנות...
המשך יבוא!
-
עוקבת בחדווה. היינו בניו אורלינס לפני כמעט 20 שנה. מתה לחזור.
-
תגובה לשירליהיי שירלי, אני שמחה להזכיר לך דברים טובים
מעניין מה השתנה בעיר ב 20 שנה -
יום ראשון 11.2 - Oak Alley Plantationנפרדים בצער מניו אולינס. גם בגלל המרדי גרא, וגם בגלל הטיסה שבוטלה שגרמה להפסד יום, יצא שלא הספקנו פה הרבה. לא נסענו ב-citycar (נדמה לי שבכלל לא עבד בתקופה הזו). לא טיילנו לאורך הנהר. לא עשינו סיור רוחות... כן חווינו את המרדי גרא במלוא חושינו, טיילנו ברובע הצרפתי וברובע הגנים, שטנו בסירת אוויר בביצות והיינו בהופעה מצויינת בהיכל השימור.
אהבתי מאד את הארכיטקטורה של הבתים ברובע הצרפתי עם עמודי הברזל ןהפיתוחים המסוגננים במרפסות, ואת פנסי הגז החמודים שאש אמיתית בוערת בהם.
אנחנו עולים על כביש 18 במזג אוויר סגרירי, לכיוון מזרח. בדיעבד כביש 18 אמנם יפה ופסטורלי, אבל סוללת חול גבוהה מסתירה את המיסיסיפי. בכוונה בנו אותה שם, למנוע הצפות? לא יודעת.
הגענו לחווה בשם סמטת האלונים: Oak Alley Plantation. זוהי אחת מחוות רבות שבעבר גידלו בהם קני סוכר באמצעות העבדים. הבניין מתפקד היום כמוזיאון ואפשר גם לראות את מגורי העבדים וללמוד על תנאי החיים הקשים והעצובים שלהם. למשל עבד אחד שהפך להיות אדם חופשי, אבל המשיך לעבוד בחווה כי אשתו ובנו היו משועבדים ולא היה לו מספיק כסף לפדות אותם.
משם המשכנו עם הכביש המהיר ללפייט, בירת הקז'ון קאנטרי. אנחנו במלון Drury Inn & Suites. לא ידענו שיש בופה חינם בין 5 ל 7 אחרהצהריים. בר חופשי ומבחר של אוכל חם וסלטים. התבאסנו, כי הגענו אחרי ארוחת צהריים מאוחרת לא מוצלחת במיוחד... בכלל אהבנו את המלון, ונשתדל ללון ברשת הזו בעתיד.
אחרי התמקמות במלון, התקלחנו, התלבשנו יפה... והלכנו לבדוק מה יש לחיי הלילה של לפייט להציע לנו... אז זהו, שכלום... אולי בגלל שזה יום ראשון בערב ואולי פשוט זה אופי העיר - הכול סגור, והעיירה ממש נראית עיירת רפאים, חשוכה שקטה ונטושה. מאוכזבים חזרנו למלון והלכנו לישון מוקדם
המשך יבוא !
-
יום שני 12.2 - Avery Islandאנחנו מתעוררים מוקדם, למזג אויר מעונן, קריר אבל נעים.
אחרי ארוחת בוקר סטנדרטית, אנחנו יוצאים לכיוון הכפר העתיק של לפייט. לפייט זו עיירה חביבה שחוץ מאשר כמה רבי קומות במרכז העיירה, הבתים כולם בנויים מעץ, בני קומה אחת או שתיים, בסגנון הקולוניאלי הנפוץ באזור. מטיילים בנחת עם הרכב עד הכפר העתיק, שמתברר ש... סגור היום.
ממשיכים לניו איבריה, עיירה יפה בסגנון דומה ללפייט, ומשם לאיבורי איילנד. האי איבורי אינו באמת אי, אלא גבעת מלח גדולה מאד.Edmund Mcllhenny ייסד במקום בשנת 1868 מפעל לייצור טבסקו, שמייצר עד היום את רוטב הטבסקו המוכר לנו.
הסיור מעניין מאד. הולכים בין התחנות ובין הבניינים השונים ולומדים על התהליך. באוויר ריח חזק של טבסקו. התחנה האחרונה בסיור היא כמובן החנות של המפעל, ויש דוכן טעימות חופשיות: גלידה בטעם טבסקו, סודה בטעם טבסקו, דבש, ריבות שונות, חמוצים וכמובן סוגים רבים מאד של רוטב טבסקו.
אחרי הטעימות והקניות, אנחנו ממשיכים לגנים. אדמונד מקלהוני היה, לפי התרשמותי, איש רב אשכולות. הוא ניצל את המשאבים הטבעיים של האי, והקים שטח רחב ידיים שנקרא Jungle Gardens. זוהי פינת חמד של ממש (למרות שזה פברואר, באביב ובקיץ הכל ירוק ופורח). עוברים עם הרכב מנקודה לנקודה לפי מפה שמקבלים בכניסה, ובכל נקודה כזו חונים ומטיילים ברגל. לכל נקודה משהו שמאפיין אותה: תצפית על הנהר (זהירות - תנינים!), גן יפני, פינת בודהה, שדרת קמליות ועוד. היה מקסים! מאד נהננו.
יוצאים בחזרה לניו אורלינס, למלון ליד שדה התעופה. נסיעה ארוכה, שהתארכה עוד קצת כי בחרנו לנסוע על כביש 70 הפסטורלי. לילה טוב!
-
תודה על השיתוף. נשמע מעניין
גם אצלנו ניו אורלינס על הכוונת, ועכשו אני חושבת שאולי גם נתכוונן על תקופת המרדי גרה, שמוסיפה הרבה צבע לעיר
