New Orleans, here we come
-
תודה, מוני
ברוך הנמצא -
יום חמישי, 22.2.18 - אברגליידס - המשךהשמש כבר מתחילה להנמיך במסלולה, ואנחנו ממשיכים מזרחה. בתכנית המקורית היינו אמורים להגיע לעמק הכריש - Shark Valley ולקחת שם את הסיור עם הקרונית. מאחר וזה במילא בדרך שלנו (כביש 41 חוצה את האברגליידס ממערב למזרח) אנחנו יוצאים לכיוון, ואם נספיק – נספיק. הדרך יפה מאד, פלג מים משמאלנו והכל מרחבים של “נהר הדשא” ושל אדמת ביצה. אנו חולפים על פני Gator Park ומחליטים לוותר, ומגיעים לשרק וולי. השעה קצת אחרי 5 וחצי, והריינג’ר בכניסה אינו גובה מאיתנו כסף משום שתיכף סוגרים, ומייעץ לנו להחנות את הרכב מחוץ לשער, כדי שלא נינעל בפנים. מותר לטייל ברגל ללא הגבלה, ואנו שומעים בקולו. המקום הזה בזמן השקיעה, כשיש בו יותר חיות מאשר בני אדם, משרה שלווה באופן יוצא מן הכלל. אני עושה עיקוף גדול כדי להתרחק מאליגטור גדול שיצא לשנת לילה על השביל (מי יודע, אולי תתחשק לו ארוחת לילה… ) ואנחנו פשוט מוקסמים מהציפורים הלבנות הגדולות שמקננות בין העצים, מהדגים שקופצים ממש מתוך המים ומאווירת בראשית שיש פה.
אבל כשמתחיל להחשיך אנחנו יוצאים משם (ועוד 3 תירים גרמניים, אבא ושני בניו כנראה) כדי לא לבדוק את התיאבון של האליגטורים… וגם היתושים, שעד עכשיו לא הרגשנו אותם, מתחילים לחגוג עלינו. לכאן עוד נחזור!
בחושך אנחנו ממשיכים לכיוון הומסטד, בה נישן את שני הלילות הבאים. את ארוחת הערב אכלנו במסעדה מצוינת של רשת אוליב גארדן – מומלץ ביותר! ניסינו אותם בהמשך גם בניו יורק וגם שם הם לא אכזבו.
כשמגיעים סוף סוף למלון עדיין אי אפשר לנוח, משום שסתימה בשירותים גורמת להצפה בחדר. למזלנו יש חדר נוסף פנוי, ומעבירים אותנו מיד תוך כדי הרבה התנצלויות. זה מלון מרשת Super 8 ובסה”כ היה לא רע, יחסית למוטל.
-
יום שישי, 23.2.18 - עוד קצת אברגליידסהבוקר קמים מוקדם, וב- 7:30 כבר יוצאים מהמלון. שרק וולי השאיר בנו טעם של עוד, ומאחר והיום ממילא תוכנן לאברגליידס אנחנו מחליטים לחזור לשם, נסיעה (תיאורטית...) של כ-40 דקות. בדרך עוצרים לתדלק את הרכב ואותנו (סטארבקס, אלא מה. רק שם יש כריך ללא גלוטן) ונתקעים בפקק ארוך. כתוצאה מזה פספסנו את הסיור הראשון של הטראם (הקרונית) ונאלצנו לחכות כשעה לסיור הבא, אבל היה כדאי. בבוקר ירד גשם, ופסק עד שהגענו לשמורה ועכשיו חם ולח. הפעם כבר כן שילמנו, ועל כך הערה חשובה בהמשך. לטראם משלמים בנפרד.
הנסיעה בטראם מעניינת מאד, אם כי חבל שאי אפשר לעצור בדרך ולטייל קצת ברגל. אורך המסלול כ-7 מייל לכל כיוון, במסלול אליפטי, כשעתיים. בקצה המסלול יש מגדל תצפית ואפשר לעלות עליו ולחזור מהר לקרונית. מהמדריכה הבנו שמקור השם “עמק הכריש” באגם מרוחק בעל אותו שם שממנו מגיעים מים שלמורה, ובכלל אין בה כרישים
.חוזרים להומסטיד, לדוכן המפורסם של Robert Is Here. אז נכון, יש שייקים מעולים והרבה פירות אקזוטיים ולא מוכרים (בן זוגי התרגש מאד לחזות במו עיניו ב- miracle fruit שעד כה רק שמע עליו. הפירות אדומים, בגודל של זית עם חרצן שחור גדול, ולמרות כל סגולות הטעם שמייחסים להם, הם לא כל כך טעימים. הם נמכרים ב 1$ לפרי!) אבל המקום כבר מאד ממוסחר ותיירותי. בכל אופן היה נחמד להצטייד בעוגיות ושייקים, ולשבת בצד לפקניק צהריים.
חוזרים לאברגליידס, למרכז המבקרים Ernest F Coe. הולכים על גשרי עץ במסלול Anhinga Trail וממשיכים עם הרכב עד המצפה Pa-hay_okee – לא חובה. הרגשנו שמיצינו, וויתרנו על המשך הנסיעה עד פלמינגו.
שימו לב, הערה חשובה: הכניסה לאברגליידס תקפה לשבוע והכרטיס הוא חד פעמי. אנחנו הבנו את זה רק בכניסה לארנסט, מהרינג’רית שישבה בקופה. מסתבר שבטעות שילמנו פעמיים – אתמול בבוקר בגולף קוסט, והיום בשרק וולי. עונש למי שלא שם לב לפרטים הקטנים אבל חשובים במדריך… ודרך אגב, אילו היו בידי עדיין הקבלות יכולתי לקבל החזר – כי האמריקאים מאד מסודרים בעניינים האלה.
חזרה למלון, כביסה (ושוב נזכרתי בחוויה של הנוסע המתמיד – גם אנחנו חיכינו כשעה שהאורחים שהכניסו כביסה למייבש, יואילו בטובם לפנות אותו...) וארוחת ערב באוליב גארדן הזכורה לטוב. ליל מנוחה אחרי יום עמוס ומהנה!
-
ניו אורלינס - תמונותשימו לב לידיים המושטות – אנשים מנסים לתפוס שרשראות וכל מיני צעצועים שנזרקים מהעגלות
-
ניו אורלינס - ערב שישי - תמונות
-
יום חמישי, 22.2.18 - אברגליידס - תמונות
-
נשמע מהמם. עושה חשק גם...(ממשיכה להמתין בשקט להמשך)
יעל
-
תודה יעל, אשתדל להתקדם בזריזות -
שבת, 24.2.18 - פלורידה קייז!הגיע תורו של הדובדבן שבקצפת – פלורידה קייז!
רבות פינטזנו על שרשרת האיים הקסומה הזו – ואכן לא התאכזבנו, אם כי המציאות בשטח, כמובן, שונה מהמראה שבדימיון. לפעמים פחות מעניינת ולפעמים – הרבה יותר
את הבוקר אנחנו מתחילים בפארק הפירות והתבלינים. קראתי המלצות רבות על המקום, וגם המדריך של לונלי פלנט שיבח, אך בפועל מאכזב למדי. יש תשתית מאד יפה, של מדשאות רחבות ידיים, המחולקות לאזורים גאוגרפיים שונים: אמריקה, אפריקה וכולי. יש עצי דקלים ושיחי במבוק, ואגם מלאכותי קטן עם מזרקה בצד, וכמובן עצי פרי רבים ומגוונים. אבל הכל נראה מוזנח ולא מטופח, על העצים אין פירות (נכון שזה פברואר וזו לא העונה לרוב הפירות) והמראה הכללי עזוב. גן הירק למשל, שגדל בערוגת אבן יפות מאד ומולו בריכה קטנה עם מפל מים, נראה קצת מפחיד עם חסה שהגיעה לממדים מפלצתיים כי איש לא קטף אותה, עלי מנגולד עצומים בגדלם וכרוב בגודל אבטיח. גם המוכרת בכניסה נראתה משועממת, ואין מה לדבר על טעימת פירות למשל. הסתובבנו במקום כשעה, בכל אופן בן זוגי חובב עצים מושבע והוא נהנה לזהות עצים שעל חלקם רק שמע עד עכשיו, ונסענו משם.
בהתרגשות פנינו לכיוון הקייז.
תחנה ראשונה – האי Key Largo. אדם כועס אחד אמר לנו, בחנות קטנטנה שהתחזתה למרכז מבקרים, שאם לא נשכור דרכו שייט בסירת זכוכית או לפחות שחיה עם דולפינים – אין לנו מה לעשות שם כי בכל הקייז אין חופים… טוב, אז זו שטות מוחלטת כמובן. ואכן הגענו לחוף בעל השם הארוך John Pennekamp” Coral Reef State Park” (רוב החופים מוגדרים כ- State Park וגובים כסף בכניסה, אבל הסכום לא גבוה, כמה דולרים לנפש, והכל מתוחזק, מסודר ונקי כך שזה שווה את התשלום). חובבי הספורט הימי מוזמנים לשנורקל או לצלול שם, יש שוניות אלמוגים, דולפינים ומים צלולים. אנחנו הסתפקנו ברביצה על החוף ובהיה במים הצלולים. רצוי לבוא עם סנדלים למים, כי החוף שם הוא לא חולי אלא אבנים.
אחרי שנשרפנו כדבעי, אנחנו ממשיכים לכיוון מרתון, בה נלון בשני הלילות הבאים. יש לציין שבחלק הראשון של הקייז לא כל כך רואים את הים (חוץ מאשר כשעולים על גשר או מגיעים לחוף, כמובן) וזו סביבה יותר עירונית. ככל שמתקרבים לווסט קיי רואים יותר מים ושמיים. רציתי לקחת קיאק או קאנו ולשוט לשמורת המנגרובים, אבל בן זוגי לא התלהב כלל, בלשון המעטה, מהרעיון – ולכן נגנז!
התחנה הבאה – המרינה ב- Islamorada וארוחת צהריים, והפארק Curry Hammock State Park שכבר התחיל להחשיך כשהגענו אליו וראינו איך גולשי עפיפונים מקפלים את הציוד שלהם. רווי שמש וים הגענו ללינה במרתון.
המלון, שמתיימר להיות “ריזורט” על שפת הים, איננו יותר ממוטל משודרג, שחלק ממתקניו (כגון הג’קוזי) נפגע בהוריקן האחרון וטרם תוקן. אבל החדר נקי ומרווח, ואין סתימה בשירותים, אז הכל טוב…
-
שייט בביצות ותהלוכת מרדי גרא - תמונות
-
עוד קצת מרדי גראשימו לב לשוטרת – תפקידה, בין השאר, לאסוף מה שנופל על הכביש ולהביא לקהל המשתוקק...
-
איזה כייף כאן , תודה תודה על השיתוף , מקסים ביותר
-
תגובה לשרהתודה, אני שמחה שכיף לקרוא
-
תודה על השיתוף. עוקבת אחריכם מתחילת הטיול ונהנית יחד אתכם.
-
תגובה לריקיתודה ריקי. אני כבר מתגעגעת לפעם הבאה
-
יום ראשון, 25.2.18 - Key Westסוף סוף – Key West. יוצאים מוקדם בבוקר, כדי למצות את היום במלואו.
התחנה הראשונה – גשר 7 המיילים. זהו קטע מהכביש (מהגשר, נכון יותר לומר) שמוביל לקיי ווסט. במקביל אליו אפשר לראות את הגשר הישן בעל אותו שם שחלקו שבור לגמרי וחלקו בשיפוצים, אולי כדי להפוך אותו לטיילת, כפי שראינו במקומות אחרים לאורך הגשר. אפשר לעלות על הגשר הישן שמסתיים בכעין אי קטן ושם אפשר לשכור סירות – לא ניסינו. בכל אופן מגיעים לגשר, והנוף פשוט יפהפה, שוב כל הקלישאות נכונות, הים מתמזג עם השמיים ובאמצע רק הגשר/כביש שלנו, מתקדם אל תוך האופק. לא התעייפתי מלהסתכל.
הקטע הזה של הגשר זכה לשם משלו, אבל כל הדרך לקי ווסט פשוט יפהפיה.
פה ושם רואים שרידים מההרס שהותיר הוריקן אירמה, בדמות ערמות פסולת של שברי רהיטים ושקיות ענק, וכן הרבה גגות שבורים, בעיקר רעפים חסרים. דרך אגב, במיאמי למשל שמנו לב שאי אפשר לפתוח את החלון – המסגרת שלו למעשה מוברגת למשקוף, והדלתות מאד מאד כבדות ובקושי נפתחות – כל זה כהגנה מפני ההוריקנים, כפי שמנהל המלון הסביר לנו.
את הטיול בקי ווסט אנחנו מתחילים, כתיירים טובים, בנקודה הדרומית ביותר. כן, יש מקום כזה. עמוד רחב ונמוך מציין את הנקודה הדרומית ביותר בקייז. ותור ארוך של אנשים מחכה להצטלם. האוירה נעימה ומשועשעת ואנחנו מצטרפים לתור, ומצטלמים בתורנו.
התחנה הבאה – מוזיאון הפרפרים. לא ממש תכננתי את היום הזה – שוטטנו לנו ומה שראינו והתאים לנו – עשינו. מוזיאון הפרפרים למעשה אינו באמת מוזיאון אלא חממה גדולה בתוכה מתעופפים מאות פרפרים. לפני שנכנסים (דלתות כפולות וכבדות, שהפרפרים לא יברחו) יש חדר מבוא ובו הסברים על חיי הפרפרים, בתצוגה ובסרטונים.
המקום מאד יפה, יש גם כמה ציפורי פלמינגו, ואני חושבת שלא רע להם שם, לפרפרים. יש המון מים וצמחיה והרבה מאד לחות כדי לדמות אקלים טרופי. כמובן לא ויתרתי על קצת קניות בחנות המזכרות הצמודה.
משם התקדמנו עם הרכב למצוא חניה נוחה יותר (יש לנו תו נכה בינלאומי, מה שמאד מקל על החיים בנושא חניה. אבל עדיין לא בכל מקום אפשר להחנות, כמובן) ברחוב טרומן. בסופו של רחוב זה יש גם חניה ציבורית גדולה וחינמית.
אנחנו מתקדמים ברגל לאורך רחוב טרומן, חולפים מבלי להיכנס ליד ביתו של ארנסט המינגווי עד רחוב דובאל.
שתיתי מיץ מתוק מתוך אננס גדול, ואכלתי את הפרי המתוק המחובר לקליפה בקיסמים.
לקחנו סיבוב בקרונית (אנחנו אוהבים לטייל בקרוניות ואוטובוסים בסגנון הופ-און-הופ-אוף אבל בדיעבד הייתי מוותרת הפעם ומטיילת יותר ברגל, לספוג את האווירה. מצד שני, היה חם מאד) שנמשך כשעה וחצי, היה נחמד – לא יותר מזה – ונקודת הסיום הייתה קרובה לכיכר מלורי.
זוהי רחבה גדולה עמוסה בבתי קפה ומסעדות ובעיקר הרבה הרבה תיירים. כמו בכיכר ג’קסון בניו אורלינס – גם כאן מוסיקאים, להטוטנים, קוסמים, קוראים בקלפים… אבל את המופע המרהיב ביותר נתנה השמש. התיירים עומדים ליד גדר לבנה, מביטים אל הים ומחכים לשקיעה. זה מראה יפה בפני עצמו. בצד עוגנת אניית קרוזים ענקית, ובאופק מפרשיות רבות הצופות גם הן אל השקיעה.
כשהשמש מתקרבת לים, ניתן לחוש ממש את הציפיה בקהל שעוצר את נשמתו ומביט בפלא. וכשגלגל החמה נעלם בים, אנחת רווחה משתחררת וכולם מוחאים כפיים וצוחקים.
בהרגשה טובה בלב אנחנו חוזרים לרחוב דובאל, מצטלמים ליד פסל הנשיקה הענקי ויושבים לאכול ב- Caroline’s Cafe. חוזרים ברגל (כחצי שעה) אל הרכב שלנו, ומשם כשעה וחצי נסיעה למלון. איזה יום יפה!
-
יום ראשון, 25.2.18 - Key West - עוד קצת תמונות
-
יום ראשון, 25.2.18 - Key West - עוד קצת תמונות
-
יום שני, 26.2.18 -Hello, Miami!אני לא יודעת מה איתכם, אבל בשבילי מיאמי הייתה תמיד מקום שקיים רק בסרטים… לא ממש הפנמתי את העובדה שיש עיר כזו במציאות (ולא רק על המסך בקולנוע) ואנשים אמיתיים חיים וגרים בה.
אז לגבי האנשים אני עדיין לא יודעת כי כמעט לא ראינו כאלו, הם פשוט הוסתרו ע”י נחיל התיירים המציף את העיר
אבל העיר בהחלט קיימת!עזבנו בצער את מרתון לכיוון מיאמי. בדרך עצרנו ליד Theater of the see . יש שם כל מיני פעילויות עם בעלי חיים, המופע הקרוב אמור היה להיות הופעה של כלבי ים מאולפים או משהו כזה, העדפנו לוותר.
התנועה בכביש יחסית דלילה – כשהגענו לכאן בשבת, בעיצומו של סוף השבוע, היתה תנועה ערה עד פקוקה בכבישים ובכל מקום.
הכניסה למיאמי מכיוון הקייז מרשימה בהחלט. שוב אנו ערים לניגוד החד בין הנוף בו היינו בימים האחרונים – ביצות האברליידס והים ושמיים בקייז – לבין הנוף העירוני של מיאמי ביץ’, גורדי שחקים, מחלפים ענקיים וגשרים מרשימים. מיאמי בנויה על הרבה מאד איים (איני זוכרת כמה), שרובם מעשה ידי אדם!
עצרנו לאכול במרכז מסחרי קטן, ובשיחת ווטצאפ עם הבית התבשרנו שהנכד הקטן שלנו, שהיה מאושפז בגלל חום גבוה ודלקת בגרון ובשקדים, משתחרר היום מבית החולים. שמחנו מאד. קשה להיות רחוקים כשצריכים אותך בבית או כיש בעיות כלשהן (כמו למשל התקרית עם הפלת המטוס – הבנו שיש מתיחות באזור שלנו – הגליל העליון – ורצינו להיות בבית).
פנינו לכיוון Key Biscayne ולפארק Bill Baggs Cape Florida State Park שבקצה האי. זהו פארק די גדול, ויש בו מגדלור שאפשר לעלות עד למעלה וביתן קטן בו רואים סרט המספר את תולדות המגדלור (עקובות מדם, קרבות קשים נגד האינדיאנים). יש חופי רחצה נעימים וחופים בהם רק לדייגים יש מקום לעמוד. מרחוק ראינו את הבתים על העמודים. היה נעים מאד.
בשלב מסוים התעייפנו וחתכנו למלון. איזו אכזבה! אני מאד מקפידה ומשקיעה הרבה עבודה בבחירת המלון. ופה, או שלא שמתי לב או שהפרסום היה מטעה – אבל קיבלנו חדר בגודל קופסת גפרורים, עם ריח לא נעים בחדר (חלונות אטומים כהגנה מפני הוריקנים – זוכרים?) ומראה כללי של המלון רחוק מאד ממה שדמיינתי. זה חשוב, כי נהיה פה 3 לילות והכוונה הייתה שזו תהיה חופשת בטן-גב (כי עבדנו נורא קשה בטיול ומגיע לנו לנוח...
). אנו פונים לקבלה ומבקשים להחליף חדר – אין, המלון בתפוסה מלאה. מתקשרים להוטלס.קום – הם מוכנים להחליף לנו מלון ללא דמי ביטול אבל זהו שיא העונה, הכל מלא או מאד יקר… לא אלאה אתכם עם הפרטים, זה סיפור ארוך שבסופו נשארנו במלון והפקנו את המיטב ממה שיש.לפחות המיקום של המלון היה מעולה. אנחנו במרחק הליכה מ- Ocean Drive המפורסם. מה אגיד לכם? ניסיתי להתרגש מגודל האירוע… אבל בסך הכל באמת שזה סתם רחוב. הלכנו לכיוון אחד ולכיוון השני, ראינו המוני תיירים, וספגנו את האווירה. התיישבנו לאכול במקום שנראה קצת פחות הומה מכל השאר, ועם החשבון קיבלנו “הפתעה”: על החשבון הוסיפו 20% service – לא, זה לא הטיפ – זה כעין מס שמסעדות באתרי נופש מטילות על הסועדים. אנחנו נתקלנו בזה פעם ראשונה. וגם הטיפ עצמו גבוה – מצפים שתשאיר לא פחות מ- 18%. בקיצור, מאד מאד יקר. בהמשך מצאנו מסעדות שפויות יותר.
לילה טוב!
-
יום שלישי, 27.2.18 - סיור הופ און הופ אוףמתוך מחשבה שעדיף לראות הרבה מאשר לראות מעט, וכיוון שיש לנו רק יום אחד להיות במיאמי (מחר קניות, מחרתיים ניו יורק) אנחנו לוקחים שוב סיור באוטובוס Hop on hop off. יש לו 3 קווים: כחול (קצר), צהוב (בלילה) ואדום (ארוך). ממקום המלון שלנו (החוף הדרומי) יוצאים רק הכחול והצהוב. לקחנו קו משולב ליומיים שמאפשר את כל הקווים + שייט מול החוף ומול הבתים של הסלבס. היה נחמד, עברנו על פני כמה מההילייטים של מיאמי כגון הבתים בסגנון הארט דקו, אבל בגדול לא נשארה לי חוויה מיוחדת מהיום הזה. מה גם שאת הקו האדום שהוא כנראה המעניין יותר לא הספקנו לעשות. היה נחמד להסתובב ב- Bayside אחרי השייט בסירה (שהיה נחמד גם הוא), שם גם אכלנו צהריים. בערב עשינו גם את הסיור הלילי – נחמד, לא יותר מזה. את ארוחת הערב אכלנו בביסטרו צרפתי קטן ומקסים, לא רחוק מויה אספניולה, מרחק הליכה מהמלון שלנו.
