המסע לגדנסק היפה - סיפור בשלושה קולות
-
אלופות!!!
מזל שאני נכנסת לכאן מידי פעם להציץ
ממש נהנת לקרוא ולראות את התמונות המקסימות
גדנסק אצלי על הכוונת מאז וורצלב בחורף האחרון
תודה על השיתוף המרתק והמעניין
איריס אורנה שירלי שנחליף את שם הקבוצה מוורצלב לגדנסק?
בא לי גםםםם
זיוה, בשקט בשקט נסעת ולא אמרת?
תודה ענקית, כבר מעבירה את השרשור הזה לשותפים פוטנציאליים לגדנסק
ענת
-
תודה רבה ענת,
ינינה היא היחידה מביננו שהייתה גם בוורצלב וגם בגדנסק, אז היא בוודאי תוכל להשוות ולהמליץ למי שכבר היה בוורצלב. ע
ד שינינה תגיע אני “אמשוך קצת את הזמן” ואומר לך, בתור מי שהייתה בקרקוב, שגדנסק וקרקוב שונות זו מזו בהרבה דברים וכי אופיה הבינלאומי וימי של גדנסק ניכר בה מאד. כחובבת מדינות לחופי ים, אהבתי מאד את האוירה בגדנסק (אם כי קרקוב עוררה בי רגשות אחרים).
מקדישה לך ולגדנסק את השיר הבא (ספויילר: הוא גם ייכנס לאחד הפוסטים הקרובים).
-
תודה מיקה
הייתי בקרקוב לפני שנתיים, מאד יפה בעיניי.
מעבר לזה שהעיר מאד יפה הטיול שם מעורר הרבה מאד מחשבות.
הרבה נגיעות ליהדות ולשואה חווינו שם, כולל יום ביקור באושויץ ובירקנאו.
סיימנו את הטיול בלילה ויום בורשה, שהשאירה בי טעם של עוד.
פולין בהחלט מעוררת ענין, עכשיו אחרי וורוצלב גדנסק מסתמנת כיעד הבא בפולין.
אמשיך לעקוב בענין אחרי האשכול שלכן.
-
נכון, אני זוכרת שכתבת לי שהיית בקרקוב וחווינו את העיר בצורה דיי דומה.
בגדנסק אין את התחושות הכבדות שקרקוב וגם ורשה מעוררות – אני מניחה שזה קשור להסטוריה שלה, לעובדה שלא הייתה עיר פולנית בזמן המלחמה, לעובדה שהקהילה היהודית בה הייתה מאד קטנה בזמן המלחמה ולכך שאין בה גטו או כיכר שילוחים.
אבל מחשבות והרהורים (בנושאים שונים), עולות גם בגדנסק, בגלל ההיסטוריה המורכבת שלה, לפני ואחרי המלחמה.
בל נשכח שמלחמת העולם השנייה פרצה שם, וכיום יש בגדנסק מוזיאון חדש על מלחמת העולם השנייה, שלצערנו לא בקרנו בו, אבל הוא נחשב למצוין ויום אחד עוד נחזור.
-
ענת,
הביקור בפולין הוא מאוד מורכב כמו שאמרת. דווקא האיזורים האלה שהיו פעם גרמניה והיום פולין (גדנסק , פוזנן ,וורוצלב ) בעיני הם מקומות מצויינים להתבונן במלחמה הזאת ובהשלכות שלה בזויות חדשות שאנחנו לא נוהגים לחשוב עליהם.
למשל מבחינת המערב, בעלות הברית ניצחו – והם היו הגוד גייס – ועכשיו אפשר להתחיל לבנות את אירופה מחדש. אבל בעבור מדינות שמעבר למסך הברזל – ברית המועצות היה במידה רבה גם אויב, ואחר כך מדינה שהיה צריך לסבול את עולה ואת חיבוק הדוב שלה. דרך ההתבוננות הזאת היתה שונה ממה שהתרגלתי לחשוב (אע”פ שהורי מברה”מ) . התיחסות מעניינת לכך ראינו בקרקוב בסיור על מלחמת העולם השניה.
גם נושא הזזת הגבולות בתום המלחמה , מה שהכניס את החלק הזה לתוך פולין הוא נושא חשוב להתיחס אליו. בוורוצלב סיפרו לנו שאנשים פשוט הגיעו לעיר הרוסה ונטושה , והיו צריכים להתחיל לבנות את חייהם. כך גם החלו קהילות יהודיות מחדש בכל באיזור הזה.
-
גדנסק עם ילדים - מזויאונים לילידםבטיול הזה הוכחתי לעצמי סופית שבעניין מוזיאוני מדע ומזויאונים חוויתיים הילדים מבחינתי הם רק תירוץ. אני נהנית מהמוזיאונים האלה לא פחות מהם .
באופן כללי אני רוצה לומר שבפולין ניכרת השקעה רבה מאוד בהנגשת מוזיאונים של היסטוריה, טבע ומדע לילדים.
כמו כן נכרת השקעה רבה בלהתאים את המוזיאונים לתיירים. כמעט בכל מקום בו היינו בפולין היה תמיד הסברים באנגלית, ולעיתים קרובות גם מדריכין קוליים מותאמים במיוחד לילדים באנגלית.
ילדי לא דוברים אנגלית ברמה שתאפשר להם להסתדר לבד עם מדריך קולי, מה שמצריך אותנו ההורים לתרגם (זה נכון בערך עד גיל 13, לפעמים יותר תלוי בנושא – כרגע יש לי רק אחת שצריכה תרגום. השאר גדלו) . ולכן לפני שאני מגיעה למוזיאון אני נוהגת לשלוח אימייל, לציין שילדי לא דוברי פולנית ואילו תצוגות אפשר להסתדר .
בגדנסק ביקרתי בשלושה מוזיאונים שתכף אפרט עליהם יותר. בשלושתם אפשר להסתדר בתיווך קל.
עוד נקודה שאני רוצה להעלות היא העובדה שהמוזיאונים זולים בפולין. לכן אפשר להמר ולהכנס למוזיאונים שילדים פחות נוטים להתחבר אליהם (אומנות, קרמיקה , עיצוב ) – מי יודע? אולי משהו בכל זאת יעניין אותם . אם כן – זא הרווחנו.
הדיל שלנו הוא כזה : נכנסים למזויאונן , עושים סיבוב, כממצים יוצאים – והולכים לבית הקפה הנחמד הקרוב
בתמונות :
חנותשוקולדים בגדנסק – זה מיוצר על ידי מותג שוקולד מקומי. מקום טוב לבקר בו אחרי מוזיאון.
המידות הסטנדרטיות של גדנסק – כיום עובדים בשיטה המטרית כמובן אבל פעם כשעבדו עם אמה, ורגל היה צריך לשמור על אחידות. זה תלוי בכניסה לעיריה ברחוב Dluga/ הילדים מוזמנים לגעת.
-
תודה ינינה,
אכן מעניין ומרתק לבקר בערים אלו ולראות במו עיננו את העבר וההווה.
ההסטוריה מדברת מכל פינה. בהחלט שיעור בהסטוריה, ומאד מומלץ בעיניי להצטרף שם לסיורים מודרכים. עשינו זאת עם מדריכה מקומית ברובע היהודי בקרקוב וגם בוורצלב הצטרפנו לסיורים.
ממשיכה לעקוב אחריכן בהערכה רבה
-
גדנסק עם ילדים - מרכז הוואליום.מרכז הווליום נקרא על שם יאן הווליוש, שהיה אסטרונום יליד גדנסק. הוא קווקא היה מכובש מאוד בחברה וכיהן גם כראש מועצת העיר . זה היה בתקופה שגדנסק היתה חלק מהאיחוד פולין-ליטא , במאה ה17 ואלו היו ימי תור הזהב של גדנסק.
הוא נחשב למיסד תחום מיפוי הטופוגרפי של הירח . חלק מהמפות שלו עדיין משמשות את האיגוד האסטרונומי.
כמה עובדות משעשעות עליו
- הוא היה חבר בגילדת מבשלי הבירה (עניין הבירה מאד חזק בגדנסק, בעבר היתה להם בירה ברמת חזוק של 20 אחוז ומעלה )
- אישתו השניה היתה אליזבת קופרמן, המחשבת האסטרונומית האישה הראשונה.
- הוא הקים מצפה כוכבים על גג ביתו, כדי לעסוק במחקריו.
- לאחת מקבוצות הכוכבים שמיפה הוא קרא “מגן סובייצקי” על שם נצחון מלך פולין (יאן סוביצקי) על התורכים בקרב וינה. היום הקבוצה נקראת פשוט מגן.
פסלו, וציור קיר יפהפה לכבודו נמצאים באזיור מקסים של תעלות בגדנסק (קרוב לטחנה העתיקה). מיקום מפורט במפה בסוף הקישור המצורף.
לא פלא שלמוזיאון מדע קרוא על שמו .
(אגב גם קופרניקוס היה פולני , אבל כדי לבקר במוזיאון על שמו צריך לנסוע לוורשה )
לעניין המוזיאון :
המוזיאון ממוקם על גבעה הצופה לעיר (מאחורי תחנת הרכבת ) המבנים היו בעבר מבצר צבאי שהגן על העיר בתקופות שונות.
המוזיאון כולל תצוגות אינטרקטיביות בנושאים שונים וגם תצוגות צבאיות.
אהבתי מאדו את המזויאון בעיקר בגלל המחשבה הרבה שהושקעה בתצוגות. יש אויה מאוד אינטימית באולמות השונים.
למשל אולם כדור הארץ מעוצב כך שיש המון חללים ומחיצות כך שכשילדים עוסקים בתצוגה אחת דעתם אינה מוסחת מהאחרות. התצוגות אינטרקטיביות אבל שקטות – אם שומעים משהו – אז זה במוזיאון.
בכל מקרה שווה לבגיע לגבעה לתצפית יפה על כל העיר וסביבותיה. מסביב יש פארק אז כדאי מאוד להגיע עם מצרכים לפקניק.
פירוט נוסף על המוזיאון, קישור לאתר שלו , המלצות נוספות על מה לעשות בסביבתו אפשר למצוא ביום הראשון של מסלול לשלושה ימים בגדנסק עם ילדים.
בתמונות פסלו של יאן הווליוש וקטע מציור הקיר העוטף את המבנה .
-
גדנסקגם אני עוקבת בעיניין אחר הטיול בגדנסק היפה והמעניינת.
הייתי בעיר לפני הרבה מאד שנים, בסיור קצר עם תלמידים, כמחנכת במסע לפולין. מהתיאורים והתמונות ניכר שהעיר התחדשה, השתנתה ויפתה, אבל ההיסטוריה-המורכבת נשארה ועוד איך.
מוכרחה לומר שצורמת לי קצת ההתעלמות מהצד היהודי בעיר. אכן לא היו יהודים רבים בגדנסק או דנציג. אבל היו , קורותיהם היו מעניינים, וסוף הקהילה היה מר, כמו קהילות אחרות בפולין או גרמניה.
יש אנדרטה לקינדרטרנספורט ליד תחנת הרכבת (דומה לזו שבברלין, גם של מייסלר). וכן היה גטו , אפילו אולי כמה. הם היו קטנים, כי הקהילה הייתה קטנה אבל רוכזו יהודים בבינינים ומשם נשלחו למחנות הריכוז והמוות.
יהודים רבים היגרו מיוזמתם -בהתארגנות עצמית- לפלשתינה, חלקם מצאו את עצמם בספינת הפטריה ואלו שניצלו הורשו להישאר . הרבה גורשו למאוריציוס.
למי שמתעניין-אפשר לקרוא את הספר של פאבל הילה “לאן נעלם דייויד וייזר” העוסק ביהודי העיר. יש לו עוד מספר ספרים מעניינים המתרחשים בגדנסק.
לאחר קריאת התיאורים , אני בטוחה שאחזור לטיול מעמיק יותר, גם במוזאונים החדשים . אולי כחלק מטיול במדינות /ערים בלטיות נוספות.
תודה על השיתוף
-
הייתי בפולין לפני שנתיים עם הבן הבכור . במסע מטעם בית הספר. היה מאוד קשה. לשנינו. במיוחד באושוויץ שם מצאנו את שמות בני המשפחה שלנו. לא יכולה להגיד שיש בי רצון עז לחזור למדינה הזו.
אבל… מרתק לקרוא את הסיפור, במיוחד שילוב המידע ההיסטורי.
התמונות מקסימות.
תודה על השיתוף.
טל
-
בנות יקרות,
רעיון נפלא היה לכן, וההיכרות דרך הפורום מוסיפה תבלין של מודרנה…
עדיין לא היה לי פנאי לעיין בבלוגים שלכן – בקושי מגיעה כדי ללקט עצות מעשיות לטיול הבא – אבל מניחה שאעשה זאת בחדווה ביום מן הימים.
מודה שאילו הייתי בוחרת לטייל שם, הייתי מקיפה עצמי בסיפרות יהודית, ולא הייתי מעלה על דעתי לוותר על מוזיאון השואה. אבל זו רק השריטה שלי.
תודה רבה על השיתוף.
תודה רבה גם לנירית עם תוספת המידע המעניינת.
אורנה
-
תודה נירית, טל ואורנה שהצטרפתן.
אנחנו עוד נגיע לנקודה היהודית (וגם לקינדרטרנספורט), אבל עדיין חייבים להבין
את הנושא היהודי בגדנסק.
הקהילה היהודית בגדנסק הייתה מלכתחילה קטנה מאד (מנתה כ12,000 איש והייתה ברובה רפורמית ומבוססת כלכלית). עם עליית הנאצים ובמהלך שנות השלושים, בעיקר אחרי 1937, עזבו אותה מרבית יהודיה, עקב הרעות בתנאים ורדיפות של תומכי הנאצים בגדנסק) .
ב-1 בספטמבר 1939, יום פרוץ המלחמה, היו בגדנסק סהכ 1,666 יהודים, רובם עזבו את גדנסק בתחילת המלחמה (חלקם עלו לארץ בעלייה לא ליגאלית כמו אניית פאטריה) וב1940 נותרו בעיר רק 600 יהודים.
צריך לקחת בחשבון שגדנסק היא עיר פולנית רק מתום מלחמת העולם השנייה, עד אז היא הייתה עיר גרמנית/עיר חופשית. אני מניחה שכשישראלים נוסעים לצפון גרמניה (המבורג, ברמן, ראסטוק, לובק) הם לא מחפשים את הנקודה היהודית כמו בברלין, וכך גם גדנסק.
בניגוד לורשה ולקרקוב שם המהות היהודית נוכחת – בין אם במוזיאונים, ברובע היהודי, בגטו הלוא שבגדנסק הנרטיב העירוני הוא אחר.
לגבי ספרות – אני מתייחסת בפוסט שלי לפאבל הילה, לספרו קאסטרופ. מאד ממליצה לקרוא אותו וגם את האחרים (את גינתר גראס, עוד סופר יליד העיר, אני לא מחבבת).
אורנה – אין מוזיאון שואה בגדנסק, זה מוזיאון מלחמת העולם השנייה. הוא מספר את הסיפור של דנצינג, של הסכם ריבנטרופ מולוטוב, של כיבוש פולין. אני מתכננת לבקר בו בנסיעתי הבאה (בסוף יוני).
-
שמחה שהצטרפתן, והעליתן כאן נושא חשוב.
נירית – ציינת שצורם לך שאין התיחסות לנקודה היהודית. האם צורם לך כי נסענו כמשלחת בלוגריות לפולין? האם היית מצפה שבלוגרים בכל מקום ולא רק בפולין יכסו את הנקודה היהודית? או באופן כללי האם לדעתך כל טיול (לבד, זוג או משפחה) לחו”ל צריך לכלול את הנקודה היהודית ?
טל – אין ספק שמסע בפולין, למחנות השמדה הוא קשה מאוד. אני כאמור התחלתי לטייל בפולין בעקבות מסע כזה מתוך רצון לדעת עוד , גם על השואה וגם על מלחמת העולם השניה. אני מטיילת כבר כשנתיים וחצי ונוגעת הרבה בקודה היהודית. באיזור הזה של פולין – מה שהיה פעם גרמניה כל סיפור הקהילות היהודיות הוא מורכב במיוחד. למשל וורוצלב ,ש היתה ברסלאו – מזמינה אותך לקרוא ראיון שערכתי עם רבנית הקהילה היהודית בוורוצלב.
אורנה - אני מאוד אוהבת לקרוא ספרים על החיים היהודיים באירופה לפני השואה. במיוחד בתקופה של המאות ה18 וה19. בהקשר של גדנסק אני יכולה להמליץ על הספר “מעשה בטבעת” של אילן שיינפלד. דווקא הקהילה היהודית בגדנסק וגם בארגנטינה יוצאת לא משהו. הקהילות היהודיות באיזור גרמניה הקרוב לפולין היו קהילות דוברות גרמנית וראו עצמם גרמנים בני דת משה. לאיזור זה היו מגיעים יהודים ממזרח אירופה, בנסיון להיטיב עם חייהם. אבל הקהילות היהודיות המקומיות לא קיבלו אותם אליהם, ולא אחת ניסו להפטר מהם. בגנסק (אז דנציג ) היה נמל שממנו יצאו ספינו לדרום אמריקה, ולכן הגיעו לשם יהודי מזרח אירופה רבים. אני ממליצה מאוד לקרוא את הספר “רקוויאם” של עמוס אילון שמדבר על הנושא הזה , וגם הספר המצויין “שהכל יהיה בסדר “ נוגע בנושא הזה.
תכף אתיחס לנושא הקינדר טרנספורט
-
קינדר טרנספורט ומוזיאון מלחמת העולם השניהאחד האתרים שהמלצתי לכלול בסיור עם ילדים הוא אנדרטת הקינדר טרנספורט הנמצאת לפני תחנת הרכבת.
האנדרטה נמצאת בדיוק במקום בו הפסל , יליד גדנסק , אז ילד בן 14 נפרד מהוריו, וראה אותם בפעם האחרונה.
סיפור ההצלה של 10 אלפים יהודים (ועוד 2000 ילדים נוצרים שאינם ארים ) הוא ללא ספק סיפור מופלא. 10 אלפים יהודים הועברו מאיזורים שהיו בשליטתה של גרמניה – גרמניה, אוסטריה וצכוסלובקיה – לפני פרוץ מלחמת העולם השניה.
הילדים הועברו לאנגליה ושוכנו במשפחות יהודיות, או בבתי ילדים ואפילו אצל משפחות נוצריות. המהלך נמשך 9 חודשים החל מדצמבר 1938 ועד פרוץ מלחמת העולם ב1939.
המהלך היה כמובן לא פשוט והיה כרוך בשתדלנות רבה אצל הבריטים. הוסכם להכניס ילדים כי הם לא היוו תחרות של כוח עבודה. הקהילה היהודית התבקשה לערוב לילדים האלה. וההורים היו צריכים לשלם על המסע , שלא היה זול בכלל. לקראת הסוף גויסו כספים כדי להוציא עוד ילדים.
האנשים שהיו מעורבים בעניין היה ישראל וילפריד יהודי עשיר מברלין , שבזכות קשריו בבריטניה הביא לידיעת הציבור שם את המצב.
ברטה ברייסי מאגודת הידידים הקוייקרים, נסעה לברלין לבדוק את המצב לאחר ליל הבדולח, והשתלדה למען הילדים. חרטראודה מאייר אשת בנקאי עשיר , שנאה ונתנה עם אדולף אייכמן וקיבלה את הסכמתו השקטה למעבר.
פרנק מייסלר הפבל עשה 4 אנדרטאות דומות שהוצבו בגנסק, ברלין, הולנד (ליד הנל ממנו יצאו ) וליורפול , אנגליה אליה הגיעו.
האנדרטה הזאת היא מקום טבו לשוחח עם הילדים על נשואים כגון בחירה אישית, עזרה לזולת, וגם העובדה שאדם אחד יכול לעשות כל כך הרבה. גם אפשר לדבר על המעבריםש חוו הילדים, על התחושה של לעבור למדינה זרה לבד, ועל הצורך לבנות את חייהם בהמשך לבד.
אני מצרפת תמונה שצולמה בגדנסק
לעניין מוזיאון מלחמת העולם השניה. הביקור במזויאון דורש זמן רב – כ5-6 שעות כדי לראות אותו היטב ולעומק. הוא אכן לא נכלל בתוכנית שלנו, מפאת קוצר זמן. לגנסק אני עוד אשוב…
אגב פתיחת המזויאון לוותה בטענות רבות, כנגד ממשלת פולין על כך שהוא מאוד חד צדדי , ומוטה לטובת הנאראטיב הפולני. לפני הביקור ארצה לקרוא חומר על הנושאים שמוצגים שם כדי שאוכל לשפוט.
אם יש משהו שלמדתי בסיורי בפולין זה שדברים רבים שקיבלתי כאמיתות – בפועל מורכבים הרבה יותר ממשה שחשבתי. ועל כל נושא יש לקרוא מספר מקורות. מצרפת קישור לכתבה בנושא
-
מיקה וינינה, מה שכתבתן מראה לי שיש לי עוד הרבה מה ללמוד ולקרוא… אכן, פולין לא מתחברת אצלי אסוציאטיבית לנופש בכלל, לא חשוב כמה הבניינים יהיו דומים לאמסטרדם, וכמה הקניות והמחירים בכלל יהיו זולים וכו׳, ויהיה לי קשה לשנות זאת, אבל מה שעשיתן שם בהחלט מעניין. אין לדעת, אולי טיול שורשים של מישהו יום אחד ישתפר בזכותכן… (אם כי אצלי מדובר בוילנה ולבוב, לא בגדנסק).
-
אגב, מהביקור בארמון קתרינה ובסנט פטרבורג חשבתי שענבר זה בעיקר ״שלה״...
-
ינינה – תיקון טעות – הקינדר טרנספורט היגיע לתחנת ליברפול סטריט בלונדון ושם הוצב הפסל הראשון, דומני.
יש להזכיר גם את פועלו של סר ניקולס ווינטון, הסרט שבו הגיעו כל הילדים שהציל לחגוג את יום הולדתו תשעים או משהו כזה, מסתובב ברשת ומרגש מאוד. על סר ווינטון אפשר לקרוא כאן.
תמשיכו תמשיכו…
רבקה
-
גם אצלי השורשים מלבוב...(ואגב, אחרי מלחמת העולם השנייה, כשלבוב הפכה חלק מברית המועצות, תושביה הפולנים הועברו מערבה, לאיזורים שהיו גרמנים, בין היתר לגדנסק….).
-
תיקון קטן לעניין מוזיאון מלחמת העולם השניה.
המוזיאון תוכנן ונבנה במשך שנים דווקא כמוזיאון שאינו מוטה לנראטיב הפולני, אלא מציג את המלחמה בראיה גלובאלית פן-אירופית. באותה תקופה גם שלטה בפולין ממשלה אחרת לגמרי.
כשהמוזיאון היה קרוב יחסית להיפתח התחלפה הממשלה והממשלה החדשה לא אהבה את הגישה של המוזיאון ורצתה להפוך אותו לפולנו-צנטרי, או בכלל למנוע את פתיחתו.
מכיוון שהמוזיאון לא היה ממשלתי הם הגו תרגיל שבו הם איחדו את המוזיאון עם מוזיאון אחר, שבכלל נמצא עדיין על הנייר. למצער בית המשפט העליון שלהם אישר את האיחוד, וככה הממשלה יכלה להשחיל את אנשי שלומה למועצה המנהלת ולהדיח את המנכ”ל של המוזיאון.
הפתיחה עוכבה ואכן נערכו מספר שינויים, אבל ככל הידוע לי (שאלתי אנשים שמעורים בענייני פולין כי היה לי עניין בנושא) השינויים, נכון להיום, אינם משמעותיים.
יש רק לקוות שזה יישאר כך.
בהזדמנות זו תודה רבה לך על הבלוג הנהדר של גדנסק עם ילדים. הייתי שם לפני שנתיים כחלק מטיול בצפון פולין, ישנו שם 2 לילות אבל בנטו היינו יום וקצת (פלוס כמה שעות מלבורק ביום לפני) וכבר אז סימנתי לי שאני רוצה לחזור לשם. אני כנראה אחזור לשם יותר מפעם אחת, כי לפחות פעם אחת זה יהיה “בלי ילדים”, כדי שאוכל לחרוש את מוזיאון המלחמה בנחת.
-
ינינה, שאלת שאלות חדות ומודה שחשבתי עליהן ולא הגעתי לתשובה מספיק ברורה, בעיני.
בגדול, זה כל מה שכתבת, ביחד.
צורם לי, שלאור או בעצם ל”חושך החוק הפולני” וכל ה”פוליטיקה של הזיכרון” שמתרחשת שם לאחרונה, נוסעים ומתעלמים, לפחות עד שכתבתי, מתולדות היהודים בעיר. גם אם העיר הייתה גרמנית ואחר כך חופשייה עד המלחמה, וגם אם היו שם מעט יהודים , עדיין יש מקום להתייחסות בעיני. בשבילי תחושת הכבדות קיימת בפולין יותר מאשר במקומות אחרים קודם כל כי הפולנים, עד כמה שאני מבינה, לא באמת לקחו אחריות על מה שהתרחש , גם לאחר שהכיבוש הנאצי הסתיים. וזה ההבדל הגדול מבחינתי בין פולין לגרמניה (לפחות בינתיים).
אכן היחס שלי לפולין מאד מורכב, ולאחרונה שוב מרגישה שאני לא בשלה לנסוע לשם “לקנות ולטייל” כמו במקומות אחרים (טוב, לקנות זה לא אני בכל מקרה...).
מקווה שהעברתי משהו מתחושותי..
