המסע לגדנסק היפה - סיפור בשלושה קולות
-
אנחנו לא מתעלמות מתולדות היהודים בעיר, אלא מספרות כרונולוגית ורק ביום השני נגיע לבית הכנסת ולפסל של הקינדרטרנספורט (שכבר הוזכר על ידי ינינה)
.
ויחד עם זאת, אין לי שום דבר נגד אנשים שנוסעים לגדנסק/ברלין/וינה כדי ליהנות בלבד.
אנחנו אמנם נסענו למסע שהמרכיב ההיסטורי היה חשוב ולכן גם ניהלנו עם המארחים שלנו דיונים רבים על יהדות ועל החוק. אבל לא על כל דבר אנחנו מפרטות כאן או בבלוג שלנו.
וההבדל הגדול בעיני בין גרמניה לבין פולין שמי שיזם את הפיתרון הסופי ואת מלחמת העולם השנייה היו הגרמנים ולא הפולנים. ואם כבר מדברים על לקיחת אחריות, היו עמים אחרים שהממשלה שלהם שיתפה פעולה עם הנאצים ובירכה על הגעתם, בלי להניד עפעף ועד היום לא לקחו על זה אחריות. זה אמנם לא מסיר אחריות מפולנים ששיתפו פעולה ורצחו יהודים, ומבינה מדוע פולין מרגישה לך כבדה, גם לי יש את התחושה הזו, אבל אם נחליט לא לטוס לכל המדינות בהן רצחו יהודים/שיתפו פעולה עם הנאצים…או שסתם לא סובלים אותנו היום, לא יישארו לנו הרבה מדינות...
-
מיכלמבינה לגמרי מה שאת אומרת. ובגלל זה אני פחות מתחברת לסיפור כרונולוגי...
ורוצה להעיר משהו לגבי הפסקה האחרונה.
נכון שעמים רבים שיתפו פעולה במידה כזו או אחרת עם הנאצים , אבל לא מכירה עוד מדינה עם חוק שבעצם די אוסר לדבר על זה, או שעסוקה כל כך בהטיית הזיכרון ההיסטורי כמו פולין של היום. לא מכירה הרבה מדינות שבהן הפגנות גזעניות לא מגונות בחומרה על ידי הממשלה כמו שקרה בפולין. ואני כבר לא מדברת על מה שניסו לעשות בהקשר של מוזאון המלחמה, (בהודעה של ענת, וניתן למצוא המון חומר באנגלית על הסוגיה הזו בהקשר של “פוליטיזציה של הזיכרון” והתפיסה של הממשל הנוכחי לגבי הפולנים במלחמת העולם השנייה וגם בין המלחמות אגב.
ועוד דבר-דווקא השיחות עםהמארחים על חוק ויהדות יכולות להיות מאד מעניינות ומאירות באור אחר הרבה סוגיות. מקווה שבסופו של דבר כן תכתבו על זה. הרי רובנו לא נזכה בעצם לשיחות כאלו בטיול קצר של סופ”ש...
-
בוקר טוב,
לעניין החוק הפולני – התחלנו לתכנן את הטיול מול לשכת התיירות חודשים רבים בטרם החוק ואז הוא נחקק וישב כעננה על הטיול שלנו, עד כדי התלבטות האם לבטל את המסע כולו, דיונים רבים ביני ובין ינינה וזיוה על הנושא…..
ואז זמן קצר לפני הנסיעה צץ לו בארץ חוק ההסדרה וכל נושא הפליטים...ונפל לנו האסימון שגם לנו, כמו לפולנים, יש ממשלה מסויימת ויש חוקים שבאים להסדיר אג’נדות מסויימות, וכמו שלא כולם כאן בארץ – מגרשי פליטים, שונאי ערבים, מדירי נשים, כך גם בפולין לא כולם אנטישמים ובעד החוק.
וכפי שאני לא רוצה שיחרימו את ישראל רק בגלל מה שקורה כיום בעזה, כך אני לא יכולה להחרים ארץ אחרת, רק בגלל חוק (שאגב, המשמעות שלו אחרת ממה שכתבת. אבל לא נכנס לזה כעת).
ואכן זה מה שגם גילינו במסע עצמו. פגשנו אנשים. ניהלנו שיחות על פוליטיקה, היסטוריה, יהדות וגם על החוק וראינו שהמרחק בין הממשלות, שלנו ושלהם, לא כל כך גדול
ומאידך גם המרחק בין ישראלים ופולנים שאוהבים טיולים, אמנות רחוב, או היסטוריה קרוב מאד. ואם יש ערך מוסף לטיול שלנו, הלוא הוא בקשר שנרקם בין האנשים והבנה הדדית של המורכבות הפולנית או הישראלית מעבר למה שלומדים בשיעורי היסטוריה או שומעים בתקשורת. -
אני רואה שהגעתי לכאן לאחר דיון מורכב. מיכל, ינינה ואני התבשלנו בדברים האלה לא מעט. נראה לי שמיכל וינינה אמרו כבר הכל אבל רוצה להוסיף את עמדתי.
אני חושבת שנקודת המבט הישראלית על פולין אינה נקייה ואינה מאפשרת מבט פתוח ודיון חף מהתנצלויות, בשונה מיחסינו למדינות כמו אוסטריה, רומניה, הונגריה והמדינות הבלטיות. גם להולנד וצרפת סלחנו קצת מהר מדי. ולדעתי, גם לגרמניה שהתנצלה והתמודדה עם העבר כך או אחרת מחוסר בררה אנו עושים הנחות בעיקר מפני שאנו זקוקים לה, מפני שהיא דומיננטית ומרכזית בעולם ומפני שהיא “מערבית” (גם אם לא גאוגרפית אז בדימוי שלה). הקבלה שלנו את גרמניה אינה רק מפני שהם התנצלו. אישית זה נראה לי מופרך וגם צבוע.
אין מה לעשות, המזרח נתפס אצלנו כיותר ברברי, ויש לזה גם שורשים בעבר, אבל יש כיום במדינות האלה דור אחר שמגיע לו התייחסות עניינית ודיבור פתוח. לא כולם משכילים, ובצד ההתפתחות והשינויים יש מגמות סותרות של בורות ושל אנטישמיות חריפה. מיכל כבר דיברה על הפער שבין הפוליטיקה לבין האנשים בשטח. אנחנו המדינה הראשונה בעולם כיום להיות מוחרמת. לתפישתי אנחנו צריכים ללמוד להתמודד עם תמונת עולם מורכבת יותר, בדיוק כפי שאנו רוצים שיראו אותנו.
במשך שנים גם אני החזקתי בעמדה הישראלית הגורפת שאדמת פולין מקוללת. ולמען הסר ספק מקורה של משפחתי בעיקר מפולין. רבים מקרובי קבורים באדמתה.
אם נחזור לרגע ליתר השותפות לפשעי השואה – אוסטריה, למשל, מעולם לא התנצלה. האוסטרים ראו את עצמם לאורך כל השנים כקורבנות של המלחמה. לפני שנה ראיתי את סרטה של נורית כרמל “אבל המולדת היא כאן”, ובו רואים בין היתר את ההתכחשות הכל כך עמוקה של האוסטרים לחלקם בשואה. גם אוסטריה כיום נוטה ימינה כמו מדינות רבות בעולם ובינהן ישראל. אוסטריה היא דוגמה אחת בלבד.
גודל הפשע של העם הרומני התחיל להתגלות מאוחר, וכיום ידוע שלרומנים היתה תכנית “פתרון סופי” משלהם. גם הם לא התמודדו עם פשעי המלחמה שלהם, והמוני ישראלים מטיילים באוסטריה וברומניה ומספרים בשבחן מבלי צורך באיזון ובהתייחסות לעבר היהודי.
אני חלילה לא מזלזלת בעבר שלנו והביקור הקצר שלנו בצפון פולין היה כרוך גם בהרבה מחשבות, כי אי אפשר שלא. המחשבות ליוו אותי ביתר שאת גם כשטיילתי בקיץ שעבר לאורך גבול אוסטריה-בוואריה וראיתי בכל פינה את התלבושת הלאומית וסממני הגאווה הלאומית, שהם יפים בסך הכל אבל מנקודת מבטי כיהודייה הותירו הי תחושות מאוד קשות. הרגשתי שממש קשה לי לטייל שם.
עם תחושות ורגשות קשה להתמודד ואין להם תשובות. אי אפשר להתווכח אתם.
אני מוצאת שבצד הקושי יש לי גם משיכה להגיע דווקא למקומות האלה שמעוררים את הזיכרון האנושי וההיסטורי ואת העבר שלנו. טיול בשבילי הוא לא רק נופש אלא חוויה כוללת שמעוררת סקרנות ומחשבה. הרי בפולין ברור שזה קיים ולא צריך להצהיר על זה כל הזמן.
שמחתי שהביקור הראשון שלי בפולין (בשבילי זו היתה פעם ראשונה) היה דווקא דרך עיניים מקומיות ולא דרך הנרטיב היהודי. אותו הרי אי אפשר לשכוח, ואם לא נתחיל להקשיב גם לפולנים הרי שלא יצמח שיח חדש לא אצלם ולא אצלנו.
אני מוצאת שפולין, בדומה לגרמניה, נאלצת להתמודד עם העבר כי הוא מכה בה בפנים. זו התמודדות שמדינות אחרות די פטורות ממנה. בל נשכח שהתמודדות ממקום של עצמה וכח שונה מהתמודדות ממקום של חולשה ונחיתות.
איפה גרמניה ב-70 ומשהו שנים שחלפו ואיפה פולין? גרמניה השתקמה מהר. פולין נפלה מן הפח אל הפחת. כל כך שמחתי לפגוש מדריכים מגדנסק משכילים שמשדרים אופטימיות וגם גאווה מקומית, גאווה מקומית במידה, כזו שאינה מוחצנת מדי.
כשמדובר בגדנסק לא ברור אם זו גאווה מאוד מקומית או גם לאומית. גדנסק הרגישה את עצמה במשך שנים קצת מעל ליתר פולין. אחד המדריכים ביטא תחושה שעושים לפולין עוול כשמתייגים אותה כמזרח אירופה ולא כמרכז או מערב אירופה.
כדרכי אני מתקשה להתנסח בקיצור. אני מסיימת בתמונה מגדנסק שמדברת בעד עצמה, ואולי אגיד עליה כמה מילים בהמשך. כרגע אני צריכה להמשיך בענייני היום.
-
תודה זיוה. ביטאת הרבה מתחושותיי באופן מדוייק וכנה, וגם הוספת נקודות למחשבה.
דוקא מעולה בעיני שאינך מתנסחת בקיצור...
-
נכנסתי ממש במקרה ואיזה יופי לקרוא על הביקור-מיזם המשותף שלכן.. גם אני כאן ״ממזמן״ ופחות נכנסת, אבל הפורום הזה נשאר קרוב לליבי ובוודאי החברים/ות שזכיתי בהם דרכו. ממש כייף לקבל כזה אשכול ישר בכניסה.
-
בנות יקרות,
כולי התפעלות מהשרשור הזה, מהבלוגים והמסע המשותף שלכן לגדנסק.
גדנסק מצטיירת בעיני כעיר יפה, מגונת ומעניינת (אפילו כבר בדקתי היכן היא בדיוק נמצאת על המפה
).לי היה ועדיין מאד קשה עם טיולים לפולין ולארצות הרשע הדוברות גרמנית.
בשנים האחרונות הייתי פעמיים באוסטריה ובחורף שעבר ערכתי טיול בכורה לפולין – לוורוצלב. למרבה ההפתעה, עבורי – השפה הפולנית לא עשתה לי רע כפי שעושה הגרמנית. כנראה בשל השוררים הפולניים שלי… וורוצלב היתה מהנה עד מאד וקישוטי חג המולד שהיא עוטרה בהם “ריככו” את הביקור שם. בעקבות הביקור הראשון בפולין שבו צלחתי את המשוכה הקשה מבחינתי, אני מניחה שעוד אסע לבקר בפולין. קל לי יותר עם הערים הקטנות ובוודאי אגיע לקרקוב ולגדנסק לפני וורשה המאיימת…
מיקוש חברתי החמודה – אני גאה בך מאד על המיזמים שלך ועל ההתמדה ברוח הבלוג שלך – לשים דגש על מקומות טרנדיים, בתי קפה מגניבים וחנויות עיצוב. מאד אהבתי את סיור שלך עם אניה (וגם את התמונה איתה
).ינינה יקרה – את הסיור שלך לפולין אני זוכרת היטב. מעניין היה לקורא שוב על הקינדרטרנספורט, נושא הקרוב ללבי. את האנדרטה בתחנת ליברפול בלונדון ראיתי והיא מאד דומה לזו של גדנסק. לפני כמה שנים כתבתי עבודה על הקינדרטרנספורט וגם התייחסתי לסיפורו של סר וינטון. ממליצה מאד לצפות בסרט “המשפחה של ניקי” – מרגש ביותר!
זיוה יקירתי – אני מחכה לקרוא על הסיור שלך. אהבתי את מה שכתבת בפתיח על הפורום, בו פעם כולנו בילינו הרבה יותר, אך מקום חם שמור אליו בלב.
תודה בנות יקרות על השיתוף המקסים ועל הטיול הזה.
ממשיכה לקרוא אתכן, כאן ובבלוגים…
שירלי
מצרפת תמונה של פסל הקינדרטרנספורט מלונדון
-
לזיוה ומי שמעונייןזיוה יקרה,
קודם כל תודה ענקית על ההתייחסות הרצינית.
מאד מתגעגעת לדיונים האלו כאן ולא מוצאת אותם בשום פלטפורמה אחרת (לא ברמת העומק שהייתה כאן).
אנסה להתייחס לחלק מהדברים. וכנראה גם יהיה ארוך…
*קודם כל, לא מתייחסת לגרמניה אחרת בגלל התנצלותה או הפיצויים ששילמה, אלא בגלל לקיחת האחריות, גם בהקשר של חוקים והתנהלות שהנהיגה לאחר התבוסה במלחמת העולם. אפשר לפתח את הנושא בהמשך בכל מקום מתאים.
*אני בהחלט לא תופסת את המזרח כברברי ומקווה שזה לא הובן כך מדברי (לא כאן ולא במקומות אחרים). וברור שיש גם משכילים ובעיקר אנשים בעלי דעות שונות לכל הכיוונים . בכל ארץ ובכל מדינה יש פער בין האנשים בשטח לפוליטקה. אבל בל נשכח שאנחנו בוחרים את הממשלה שלנו וגם הפולנים בחרו את שלהם. וכמובן מסכימה שבאמת יש דימיון מסויים בין הממשלות של שתי המדינות בהתייחסויות לנושאים שונים.
ובכל זאת כשיש את החוק הפולני שמאיים במאסר על התבטאויות מסויימות זה כבר לתחושתי ולדעתי עליית מדרגה משמעותית.
אי אפשר להתעלם מהעובדה שהרבה מאד פולנים לקחו חלק פעיל ברצח יהודים ולא רק הביטו הצידה….איך מתייחס לאפשרות לדון על זה “החוק הפולני”? אשמח לתשובה …
אני שמעתי ממדריכים שנוסעים לפולין שאם החוק באמת יוחל, הם יצטרכו לשקול הרבה מילים בהדרכתם…
ויש עוד דבר שאי אפשר להתעלם ממנו-בכל הסקרים והמחקרים שנעשים באירופה, מה לעשות, פולין נמצאת בין הראשונות במדד האנטישמיות, העכשווית...יש דוגמאות של פרסומים אנטשמיים שנשארו בלי תגובה רשמית מהמוסדות (לא קיים באף מדינה אירופית אחרת, עד כמה שאני יודעת).
ובהחלט לא מדברת על ביקורת על מדיניות הממשלה הישראלית. מדובר על אנטישמיות , טהורה …
*אני בהחלט חשה את המחשבות וההתחבטויות כל פעם שאני באוסטריה. בגרמניה פחות כי אני רואה את הניסיון של הגרמנים לזכור את העבר ואת הניסיון להפיק ממנו לקחים. הרבה יותר מאשר בכל מדינה אחרתת שביקרתי בה.
ועוד משהו לגבי אוסטריה. הם הקימו ועדה שפעלה המון שנים בניסיון למצוא פיתרון לשאלת הפצויים שיש לשלם לנפגעי הנאצים ובעיקר ליהודים. הדיונים נמשכו שנים ועלות החקירה הייתה גבוהה. סביב דיוני הוועדה הזו נערכו דיונים לגבי השאלה האם אוסטריה הייתה קורבן הנאצים או משתפת פעולה בהתלהבות. אולי לא הכל לשביעות רצונו, אבל דברים נעשים ויש תחושה כלשהי של התקדמות.
ולבסוף, כן חשבתי הרבה מה בדיוק הקפיץ אותי בתחילת התיאור שלכן על הטיול לגדנסק. אולי אני מיושנת מאד בדעותי, אבל תמיד אני מסתכלת בסקפטיות על כל “סיור ממומן”. לרוב האנשים קצת קשה להיות ביקורתיים כשהם כותבים על מתנה שקיבלו. ואולי מבלוגריות רציניות ציפיתי לא להשאיר את ההתחבטות לסוף.
היה לי קשה גם עם זה שנכתב שבגלל שהקהילה הייתה קטנה זה פחות משפיע. עשה לי “קווץ’ אמיתי. ובל נשכח את מחנה שטוטוף הלא רחוק…
אני אשמח באמת לקרוא על הדיונים שערכתם עם המדריכים המקומיים על הסוגיות האלו. זה כמעט הדבר היחיד שלא ניתן לקרוא עלין בשום מקום אחר.
ותודה שהגעת/ם עד הסוף.
-
מצטרפת לנירית וגם להערה של שירלי על השפות הגרמניות.
טיול הוא גם תמיד – גם בשבילי זיוה - הזדמנות ללמוד דברים חדשים, ובכל זאת לא הייתי מגדירה ביקור שכל מטרתו לימוד והוויתו סקרנות כטיול. מנגד, אין להתפלא על ראיית הטיול שלכן כנופש (שכולל גם פה ושם חלקים אינטקלטואליים) כשהוא מתואר כל כך יפה כברושור של משרד התיירות המקומי...
אבל אני חושבת נירית, שגם מנקודת המבט הביקורתית שלך שאני שותפה לה (אולי בטון פחות נחרץ) צריך דווקא לברך על הפתיחות שמניעה אנשים לנסוע למקומות הכי כואבים בהסטוריה המודרנית והאישית של משפחות כה רבות, כי רק ממפגש בלתי אמצעי עם האנשים – לא עם הספרים ואפילו לא מהאזנה לדברי פוליטיקאים(...), ניתן להתחיל מסע של החלמה והפנמה, משני צדי המתרס.
אורנה
-
אורנה, מסכימה . כל מילה בסלע.
-
ראשית אני רוצה להודות לכל מי שהגיבה בחום והביעה דעה ברצינות.
ענת, בגלל הדיון שהתנהל כאן ושנכנסתי עליו באיחור לא אמרתי לך שלום. אני מאוד שמחה לפגוש אותך פה, ואשתדל לזכור לעדכן אותך להבא
(לא בהלצה, מתכוונת בכל הרצינות).צפנת, תודה על המשוב. שמחתי לשמוע.
שירלי, אורנה (אנשי הצפון) וברנדי – משמח ונעים להיפגש פה, ותודה על הפרגון.
לנירית,
אני לא קוראת את הסטטיסטיקות שאת קוראת אבל חושבת שיש דברים שהם מעבר להן. מי שמטייל שוב ושוב ושוב באוסטריה, שיבדוק שנית את עמדותיו הדי נחרצות ובלתי מתפשרות. הדירוג שלך בין המדינות המעורבות ברצח היהודים והקריטריונים שלך להיכן תסעי והיכן לא הם שלך, ואני מכבדת אותם, אבל הם אינם מדד אובייקטיבי.
יש המון מה לומר על האוסטרים. הרחוב האוסטרי (בווינה המשכילה ולא באחרון הכפרים הפרובנציאליים) לא בדיוק מתחבר לכל ניסיונות החקיקה והדברים שאת מספרת עליהם. הסרט של נורית כרמל אינו מדעי אבל בשבילי הוא אומר הרבה.
לא התייחסת לנקודה שהעליתי בעניין המקום החלש יותר של פולין לעומת ארצות שאזרחיהן זכו לרווחה ויש להן מקום ומעמד נכבד בקהילה הבינלאומית. את יודעת יפה שהיכן שיש חולשה כלכלית או דיכוי מתמשך סביר שיצוצו יותר גזענות ותסכול. האם עלינו לטייל רק בשוודיה ונורווגיה בגלל מדדי הדמוקרטיה הגבוהים שלהן? זה דיון שכבר עלה גם בקבוצת “טיולים בראש טוב” בפייסבוק.
אני יכולה להבין את מי שאומרת שאינה בשלה לטייל בפולין. אין לי מה לומר על כך. זה הכי לגיטימי בעולם. גם אצלי החומות החלו להתמוסס רק לאחרונה, ועם גרמניה יש לי יחסים של אפ ודאון. לגבי פולין אני עוד לא יודעת. הניסיון שלי קצר.
אני חושבת שאת טועה בגדול בכל הגישה שלך וגם בביקורת שלך עלינו כבלוגריות. לא הבנתי את המשפט: “אולי מבלוגריות רציניות ציפיתי לא להשאיר את ההתחבטות לסוף.”
מה בדיוק השארנו לסוף? איפה לא היה גילוי נאות? הדיון על “פולין כן או לא” עלה ממך ולא מאיתנו. אנחנו התלבטנו לפני שאמרנו את הכן שלנו, ולאחר מכן הלכנו עם זה בלי להתלבט.
ובעניין האמינות: מיכל סיפרה שהתאכזבה מגדיניה. מה עוד את רוצה? עד שלא תגיד שגדנסק מכוערת לא תהיי מרוצה?
אני חושבת שקראת את הפוסט שלי על יום טיול מחוץ לגדנסק. האם יצרתי שם אשליות? סיפרתי בסוף הפוסט על סופוט וכתבתי שלא התחברתי לארכטקטורה שלה ולמה שהיא משדרת.
אני שלמה עם הטיול הזה ועם ההטבה שקיבלתי במאתיים אחוז, כי ידעתי עוד לפני שיצאתי שיהיה לי מרתק. יש דברים שבלוגרים עושים ואני לא כי זה לא מתאים לי ויש דברים שאני מחבקת בשתי ידיים כי אני מאוד מאמינה בהם.
לגבי השיחות עם המארחים:
הן היו על הא ועל דא, על גידול ילדים (לאגנס, המדריכה שלי, יש שלושה בנים בבית). היה נעים לגלות שכולנו בני אדם ושיש לנו התלבטויות כהורים. הרגשנו שהמדריכים מתעניינים בישראל אבל חלק מההתעניינות היתה ביום יום ולא בהכרח בפוליטיקה. היתה זהירות רבה בשאלות. הם היו מנומסים ולא רצו להיכנס בנו ראש בראש עם שאלות קשות. גם אנחנו נהגנו אותו דבר. היו לנו שלושה ערבים ביחד ולא כל הזמן באותו הרכב. עצם קיומו של המפגש ושל השיח הזה מאוד ריגש אותי. זה מרגש במיוחד לאור העובדה שאלו יחסים שיהיה להם כנראה המשך. אני לא יודעת אם אפשר לדבר על כך כאן. משאירה כרגע בצד.
ומשהו לאורנה אנשי הצפון –
עם מה שכתבת בסוף דברייך אני מאוד מתחברת. אני לא מבינה כל כך את הבחנותייך בין נופש למשהו אחר (באמת שלא הבנתי). אני יוצאת כיום לטייל בעולם בעיר מתוך סקרנות, ומזה אני הכי נהנית בעולם. מי שפגש אותי כשחזרתי מהטיול הזה ראה שאני בעננים. הייתי מאוד מרוצה מההדרכה, מהמפגש האנושי, וכן גם מהפינוק. האמירה שלך על כך שהגשנו טיול שהוא כמו ברושור נוצץ (או משהו כזה) מאוד מקוממת ולא תואמת לי את תפיסת המציאות כפי שאני מבינה אותה, את היושרה שלנו ואת התוצאות שרואים בפוסטים שכתבנו.
-
זיוה, התייחסתי למשפט שאת עצמך כתבת, שבשבילך טיול הוא ״לא רק נופש אלא חוויה כוללת שמעוררת סקרנות ומחשבה״. כלומר זו אבחנה שלך…
את כתבת ״ברושור נוצץ״, לא אני. אני הסתפקתי בברושור. זו לא היתה ביקורת על היושרה שלכן אלא רמז למשהו אחר אליו אתייחס מיד.
נדמה לי שקצת פספסת את הנקודה: הדיון הוא לא על אוסטריה ועל צביעות, אלא על אופן הגשת החוויה שלכן לקוראים כאן, שאצל חלקם הטיול שלכן מעורר רגשות עזים, רגשות שאת עצמך הודית בצדק שלא ניתן להתווכח איתם. כנראה שלזה התכוונה נירית כשהתייחסה לשמירת ההתחבטויות ״לסוף״.
אורנה
-
שכל אחד יטייל היכן שנוח לו.
תמשיכו להנות בכל הטיולים.
-
נוצץ או לא נוצץ אני מוחה על האמירה. בקושי סיפרתי כאן משהו. אני לא זוכרת מהתקופה שהייתי פה את חוסר הפרגון הזה ואת הניסיון למצוא מה לא בסדר. אני חושבת שזה לא הוגן ולא לזה התגעגעתי (נורית, צר לי). קודם תקשיבו. בסוף אפשר לקיים דיון אם תרצו. מקווה לספר בהקדם. קודם אני צריכה לנשום ולהירגע.
-
זיוה את בהחלט יכולה להרגע, כתבתי לכן שזה רעיון נפלא ואני לגמרי מפרגנת לכן, גם על הפינוקים.. בטוחה שגם נירית אותו דבר.
בסך הכל ניסיתי להראות לך את נקודת המבט האחרת. לפעמים דברים הם גם וגם, את יודעת...
-
זיוה, נסחת את כל מה שרציתי לכתוב אז לא אוסיף, למעט הבהרה לנירית – ציינת שכתבנו “שבגלל שהקהילה הייתה קטנה זה פחות משפיע וזה עשה לך קוועטץ”. כנראה לא הבנת נכון – זה לא פחות משפיע עלינו, אבל פחות משפיע על הנרטיב של העיר ועל הלו”ז של הסיור, בניגוד לקרקוב, בה ביקרתי בסתיו, שם הנושא היהודי בסיור תופס מעל חמישים אחוז מהסיור כולו. כל עיר והסיפור שלה.
אורנה – גדנסק יפיפייה ואת זה אי אפשר לקחת ממנה. בלי קשר לחוק או לשואה או לכל דבר אחר ובדיוק כפי שאני כותבת על ערים אחרות כתבתי גם על תחושותי הכנות בה.
מודה שלא הרגשתי בה הפעם תחושות קשות שקשורות לשואה כמו שחשתי בקרקוב (על זה כתבתי בפוסט של קרקוב) ולכן אין לי צורך לכתוב על זה כי זה לא היה נוכח בביקור שלי.
ציינו שהיו התלבטויות בקשר לחוק הפולני טרם הנסיעה ועלו דיונים שקשורים אליו במהלכה, בחרנו מסיבות שונות לספר אותו בצורה כרונולוגית ולשמור את ההתחבטויות לסיכומים בסוף.
-
שירלוש,
הדיון על גדנסק “בראי השואה” גרם לי להתייחס אליך באיחור...אז עימך הסליחה…
אני מאד מבינה את תחושתך בקשר לשפות הגרמניות ואת הקושי עם המדינות הללו. אני ניסיתי “להתפייס” עם גרמניה במסעותי לברלין, אבל מרגישה שעדיין קשה לי ודווקא עם פולין אני כיום יותר מפוייסת, אולי בגלל שהאוכל מזכיר לי את סבתא שלי, אולי בגלל האדריכלות, אין לי מושג, היחסים שלי עם ערים הם לא הגיונים ואין להם קשר לממשלות או לחוקים, לעומת זאת הן עושות לי אסוציאציות לבני אדם ולשירים.
קרקוב הייתה קשה רגשית, גם ורשה, אבל גדנסק, כמו וורצלב בה ביקרת, מספרת סיפור שונה שמאפשר להתוודע לפולין, כפי שכתבת, בצורה יותר רכה.
Sometimes I fantasize
When the streets are cold and lonely
And the cars they burn below me
Don't these times fill your eyes
Made of stone/ the Stone Roses
-
תודה רבה מיקה, זיוה וינינה, על הפוסטים המעניינים שמראים צדדים שונים של אותו מקום וגם פנים שונות לסיפור הפולני-גרמני.
בתור דור שלישי אני מבינה את ההרגשה של חלק מהמגיבות אבל מתחברת לגישה שלכן שמערבת בין הנאה, למידה, זיכרון ותקווה כדי לייצר גשר בין העבר להווה.
מצטרפת לדבריה החכמים של אורנה-אנשי הצפון ומברכת גם “על הפתיחות שמניעה אנשים לנסוע למקומות הכי כואבים בהסטוריה המודרנית והאישית של משפחות כה רבות, כי רק ממפגש בלתי אמצעי עם האנשים – לא עם הספרים ואפילו לא מהאזנה לדברי פוליטיקאים(...), ניתן להתחיל מסע של החלמה והפנמה, משני צדי המתרס”.
אני כבר יודעת איזו הפתעה מרגשת קרתה לכן ביום האחרון של הטיול, בהקשר היהודי והישראלי, אבל אני לא מגלה.
מקווה שלא קיבלתן רגליים קרות ושתחזרו לספר את המשך הסיור.
ושוב תודה רבה על הישתוף, זה לא מובן מאליו,
עידית
-
תודה רבה, עידית. מאוד נעים לשמוע ואני מזדהה עם כל מה שאת אומרת – גם עם המשפט המדויק כל כך של אורנה וגם עם רגשות מכל הגוונים והסוגים. מקווה להמשיך לספר בהקדם. ינינה או אני בוודאי נמשיך מחר לספר.
-
תודה על השיתוף !
השרשור שמתחלק בין שלושתיכן מקסים ומעשיר ,כבר ראיתי חלק מהבלוגים בנפרד.
גדנסק באמת נראית יפה,ואין ספק שפולין מעלה אצל כל אחד רגשות ותחושות אחרות.
כל הכבוד לכן שהשרשור שלכן מכיל גם את הדיון שעולה מכך
אז תמשיכו !!
ממשיכה לעקוב
דפנה
