כשאתם באירופה, אתם אומרים שאתם מישראל?
-
בפרט שוויץ וצרפת.
אם אתם לא אומרים שאתם מישראל, מה אתם אומרים כששואלים אתכם?
-
אנחנו אומרים שאנחנו מישראל וזה כמעט לא קורה ששואלים שאלה כזאת. המדינות האלה מלאות תיירים מכל העולם והאנשים די אדישים לזה ולא מענין אותם מאיפה אתם.
-
תלוי היכן זה נשאל-
ברוב המקרים אני אומר שאני מישראל…
אם המקום הוא מסעדה מזרחית או באזור שיש בו הרבה מוסלמים אני יותר זהיר…
עד לא מזמן הייתי אומר שאני מיוון-עד שיום אחד השואל התחיל לדבר איתי יוונית והסמקתי ממבוכה.
עכשיו אנחנו אומרים שאנחנו ממלטה… אף אחד לא יתקיל אותי כי השפה הרשמית שם היא אנגלית (למרות שיש שפה שנקראת מלטזית).
-
אני תמיד אומר שאנחנו מישראל
מעלם לא נתקלתי בגילוי של עוינות אבל נתקלתי בהרבה אהדה.
-
תמיד כן.
לפעמים אפילו מתפתחות שיחות מעניינות מאד
בין אם זה עם נוצרים אדוקים שחולמים על בית לחם ונצרת
בין אם זה עם לבנונים שהיגרו לנסיכויות המפרץ
עם איראנים שהילדים שלנו קלעו למטרה יחד בחץ וקשת (והאימא הייתה נורא ביישנית והאבא דיבר בשביל כולם יחד, מלא התרגשות שראה “ישראליים” בלי קרניים).
4 נשים תורכיות בבית קפה,
קנדי שלא ידע שהייתה שואה עד ביקור באוסטרליה(שלו) ומאז נהיה חוקר שואה.
ועוד ועוד.
מעולם!!!
לא קיבלנו יחס עויין בגלל היותנו ישראלים מנותני שירותים (צימר, מסעדה, תדלקן וכו)
ועם אנשים- ...כולל תיירים ממדינות אחרות -התפתחו שיחות מעניינות (או פחות).
לכולם יש בעיה של יוקר מגורים והשכרה, צרות עם חינוך, הממשלה גובה יותר מדי מיסים...כולם בני אדם כמונו בול.
-
בדר”כ אומרת שאני מישראל.
התגובות שאני מקבלת נעות בין נוצרים ששמחים לגלות שאני מההולילנד, לכאלה שאין להם מושג איפה זה ישראל, לכאלה שלא ממש מזיז להם שאני מישראל. ויש גם את אלה שמכירים מצויין את הישראלים וגם מחבבים אותם, כי השם של העסק שלהם רץ בכל ההמלצות של הישראלים שהיו באזור.
מעולם לא יצא לי לקבל יחס מגעיל כי שמעו שאני מישראל. היו חנויות מזכרות בפראג שהופעלו ע”י מוסלמים, שהיה נראה שנוכחות שלי לא באה להם בטוב. מצד שני, גם לי לא היה הכי נחמד בחנות שלהם, אז ברחתי משם מהר.
-
אם אין אזור שנראה יותר "עוין" כמו שכונה של מוסלמים בפריז ליד איזה שוק ששכחתי את שמו אז תמיד אומרת שאנחנו מישראל. כמו שנכתב כאן לרוב מתקבל באהדה ועניין.
פעם אחת דוקא במשרדי השמורה של אורדסה. במסלול של מפל זנב סוס נכנסתי למשרד המידע בכניסה. הבחורה הסבירה בהתלהבות על המסלול והייתה מאד נחמדה ולבסוף שאלה מאיפה אנחנו וכשענינו הפנים שלה השתנו 180 מעלות כאילו יהופיעה לה איזה מפלצת מול העיניים וחדלה לדבר איתנו. אבל זה באמת מקרה פרטי וקיצוני. אז מי שנוסע הקיץ לפירינאים שימסור דש !
-
אי אפשר לטייל בפחד מתמיד. אם זה המצב, כנראה שאתם לא בטיול הנכון לכם.
אם שואלים אותי, אומר אמת. לא נתקלתי בבעיות, גם לא כשמי ששאל היו מטיילים מארצות ערב. או שכל הנושא הפוליטי של ישראל לא מעניין אותם (וכן, רוב האנשים לא ממש מתעניינים בישראל), או שיש להם חיבה לישראל, או שאם לא אז הם יודעים – כמו שצריך (וחבל שגם רבים בישראל לא יודעים לעשות) – להפריד בין דעה פוליטית על מקום/דת לבין האנשים ולדעת לשפוט אותך על פי מי שאתה, לא סוג הדרכון שלך/צבע/דת.
לשקר בקשר למדינת המוצא מרגיש לי מטומטם: יש סיכוי טוב שיוכלו לתפוס אותך בשקר (אם ישאלו שאלות המשך מהיכרות עם המדינה שאמרת, או אם יתחילו לדבר בשפה המקומית שיש שם...), ואז, גם אם ישראל לא מעניינת את השואל בגרוש, אתה כבר יוצר על עצמך דעה שלילית כאדם שקרן.
-
אם שואלים – מאיפה אנחנו – אז כן. אנחנו עונים שמישראל. ברוב הפעמים התגובות חביבות. ופעמיים אפילו שאלו אותנו בתמיהה “איפה זה” -
להפתעתי הרבה, נתקלתי בנהג מונית בוויטנאם, שעל התשובה “מישראל” שאל האם זו המדינה שליד טורקיה. למען האמת, הוא היה היחיד שם שמבין בכלל מה אנחנו אומרים.
-
כשהיינו בקשמיר שאלו אותנו כל הזמן מאיפה אתם אז אמרתי ישראל.
אחר כך חשבתי שבמדינה כזו עדיף לומר משהו אחר אז אמרתי איטליה
אחרי שמישהו עשה לי בחינה באיטלקית החלפתי לספרד. זה עבד מצוין אני סופר נהדר מאחד עד עשר.
אבל זה באמת חריג, אני תמיד אומר ישראל.
-
אני אומרת שמישראל. זה אולי לא הרושם שאנחנו מקבלים בתקשורת בארץ, אבל האמת היא שלרוב האנשים לא ממש אכפת מאיתנו ואין להם דעה כל כך מוצקה ומגובשת. גם אם הם צורכים חדשות, הסכסוך שלנו פשוט מצטרף לשורה של אחרים – המאבק הקטלוני לעצמאות מספרד, המאבק של יוון וטורקיה על קפריסין ועוד. כמה מאיתנו פוגשים סיני ואומרים לו ״אבל מה עם טיבט?!״?
אני לא אומרת שאין סיכוי שמישהו יגיב בגסות או יתייחס לסכסוך שלנו. פשוט כנראה שלעובד רכבת בצרפת יהיה יותר חשוב לשמור על העבודה שלו מאשר לעמוד על עקרונותיו לגבי מה המדינה שלי עושה לא בסדר.
באותה נשימה, יהיה נחמד אם אנחנו נדע לקיים את מה שאנחנו דורשים ולא ניקח באופן כל כך אישי מה ראשי מדינות אחרות אומרים, ועוד פחות מזה, נשליך את זה באופן פרטי על אזרחי המדינות האלה.
-
כשאני נשאלת אני אומרת.
בשנים האחרונות אני נמנעת מלהגיד מחמת הבושה.(אל תגלו למירי...)
כשאנחנו בזוג והסביבה רגישה אנחנו מדברים בינינו בשפה זרה ששנינו דוברים.
ואוסיף לכם סיפור נחמד.
בכפר סינט אנג’לי באיטליה, כפר שקרוי ע”ש קדוש עושה ניסים… נעצרתי ליד בית דירות לקרוא את השלט בחזית הבית שתאר את ההיסטוריה של הבית. אני מבינה מעט איטלקית ודוברת עוד פחות. לפתע יצאה מפתח הבנין אשה מבוגרת לבושה שחורים וראתה אותי קוראת. היא פנתה אלי באיטלקית הבנתי כל מילה עשירית. אמרתי לה שאני תיירת וכמעט לא מבינה איטלקית. לשאלתה מאיפה אני אמרתי ישראל והיא לא קלטה, ואז אמרתי מירושלים עיני האישה אורו היא היתה המומה רוח הקודש נחתה בפתח ביתה, היא מיד הצטלבה וביקשה את רשותי לגעת בי מובן שנעניתי והיא נגעה בזרועי ונשקה את כף ידה שנגעה בי. ואז נכנסה בי רוח הקודש שמתי את ידי על ראשה אמרתי כמה פסוקים בעברית ונתתי לה חיבוק איזה אושר היה נסוך על פניה….
-
אנחנו תמיד אומרים שאנחנו מישראל ומדברים בנינו עברית, וחוץ מפעם אחת שנכנסנו לחנות של מוסלמי בברצלונה לאף אחד עדיין לא היתה בעיה עם זה. ובקשר לשוויץ – כשהיינו לפני 3 שנים באגם גארדה השכנים שלנו בכפר הנופש היו זוג מבוגר וחביב מאוד משוויץ ולהפתעתי הרבה לא היה להם שמץ של מושג איפה זה בכלל ישראל.
-
בטיול לשוייץ שכרנו את הרכב בצד הצרפתי של שדה התעופה בג'נבה ולכן היה מספר צרפתי על הרכב.
כאשר הגענו לצימר בשוויץ המארח שאל מאיפה אנחנו. כאשר שמע שאנחנו מישראל , הצביע על מספר הרכב ושאל בשיא הרצינות: אז כנראה אתם מהחלק הצרפתי של ישראל?
-
כשאנחנו נשאלים, אנחנו תמיד אומרים שאנחנו מישראל.
בדרך כלל, כפי שכבר נכתב לא באמת כל כך חשוב לאנשים ובייחוד נותני השירות מהיכן אנחנו , לא יודעים יותר מדי על ישראל והסכסוך או שלא מעניין אותם בכלל.
ובכל זאת, בהרבה טיולים היו אנשים שכן התייחסו והיו שיחות מעניינות.
פעם, בעל הצימר באוסטריה אמר לנו “טוב שאתם מבזבזים את הכסף כאן במקום להפציץ את עזה, כפי שאריק שרון עושה”. זה היה הדבר הכי קיצוני ששמענו.
פעם אחרת, באיסלנד, פגשנו באכסנייה בחורה פינית והשיחה התגלגלה לנושא הפליטים הסורים. הסכמנו שהסכסוך במזרח התיכון מאד מורכב ואסור לקפוץ למסקנות כאלו ואחרות…
פגשנו זוג גרמנים אוהדי ישראל שביקרו בארץ הרבה פעמים וקראו את כל ספרי עמוס עוז שיצאו בגרמנית.
בקיץ שעבר, היינו בנורווגיה בעת המשבר “של המגנומטרים” בירושלים. באוסלו התקיימה הפגנה קטנה של פלשטינאים ותומכיהם, רבו הצופים התעניינו יותר בסוסים של השוטרים מאשר בהפגנה עצמה. אבל ההרגשה הייתה בכל זאת לא כל כך נעימה...אבל בשום אופן לא הרגשנו סכנה.
-
כן, זה פחות או יותר מה שאמרתי.
וכבר נתקלתי בתגובות של “ישראל זה באיידהו, נכון?” או כאלו שבלבלו אותה עם ירדן. לרוב האנשים לא באמת אכפת. וגם למי שכן מתעניין בפוליטיקה ולא אוחז בדעה מחמיאה על ישראל, אנשים מבינים שמדינה ואדם שמה לעשות נולד במדינה הזו זה לא אותו הדבר. גם מטיילים מארצות ערב שפגשתי הרגישו כך, ולא פעם גם צחקנו ביחד על כל הבלגן באזור הזה שבו אנחנו חיים.
אצטרף גם לפסקה האחרונה בהודעה של שקד – כמו שאנחנו רוצים שיתייחסו אלינו כאל בני אדם ולא כאל נציגים פוליטים, או בגזענות, ככה עלינו להתייחס לאחר, ולרדת מההתייחסות לכל אירופאי/זר/פליט כאל סכנה או אנטישמי בפוטנציה.
-
בניגוד לרוב העונים לעיל, אני חושב שנכון להסתיר כמה שניתן את הזהות הישראלית, כי אולי לא כל אירופאי הוא אנטישמי בפוטנציה, אבל הסיכוי לכך לא קטן.
בדומה לכך, דתיים באירופה נמנעים ללכת עם כיפה, כי זה מגביר את הסיכון לחיכוך, לקריאות אנטישמיות או או אפילו תקיפה. היתה פעם כתבה של צביקה קליין על איך זה להסתובב באירופה עם כיפה.
אני לא אשקר כששואלים אותי, אבל אנסה להתחמק ולענות שאני מהמזרח התיכון.
-
אני מפריד בין הצנעת הישראליות בפומבי לבין מענה לשאלה ישירה
אני חושב שזה בריא להציע את הישראליות בפומבי במובן זה שלא הולכים עם בגדים בכיתוב בעברית, לא הולכים עם ספר בעברית ביד באופן קבוע, לא חולצה שכתוב עליה באגלית “הבר מצווה של מנחם” וכו’. ואגב בלי קשר לישראליות דווקא – אף פעם לא ללכת עם חולצה עם כיתוב/ציור שיכול להתפרש פוליטי (לאו דווקא בקטע האנטישמי), והכי בטוח חולצות חלקות או ציור מופשט, בלי שום אמירות משום סוג. אגב מהסיבה הזו ויתרתי עת תיק הסטיב הישן שלי שכתוב עליו “ירושלים”.
זה כדי למנוע ממישהו שבמקרה כן “טעון” לחפש אותי.
יחד עם זאת אנחנו מדברים בינינו בעברית (כולל הילדים הצועקים), אולי אני אוציא לרגע את הספר בעברית כדי לקרוא.
ובלי קשר כמו שאנחנו הישראלים יכולים לזהות ישראלים אחרים ממרחק (סגנון הבגדים, אולי המותגים הישראליים גם אם אין כיתוב, תספורת, אופן ההליכה וכו’), אז מחבלים “מקצועיים” (או סתם פלסטינאים) גם יזהו אותנו מרחוק. אבל מקומי שפשוט משום מה שונא ישראלים – פחות סיכוי.
ופשוט משתדלים לא להגיע למקומות שבהם אני לא רוצה שידעו שאני ישראלי, כמו השכונות הרלוונטיות באירופה. ואם אני רואה ברחוב הפגנה פרו פלסטינית (ונתקלתי כמה פעמים) – פשוט עובר לצד השני של הרחוב. לא רואה סיבה סתם להכנס לעימותים, גם אם אין לי חשש לבטחון אישי (לרוב יש מספיק שוטרים באיזור).
לעומת זאת – שאלה ישירה זה שונה לגמרי. בחלק גדול מהמקרים זו שאלת נימוסים של נותן שירות (מלצר, מוכר וכדומה). בחלק אחר של המקרים מדובר על סקרנות גרידה (“איזו שפה אתם מדברים?”). בכל המקרים האלה אני לא רואה שום סיבה לשקר. הכי גרוע זה שהשואל באמת אנטישמי ויהיה פחות נחמד ב-5 השניות שנשארו לי לראות אותו. אז מה? וזה כמעט אף פעם לא קורה.
לא בטוח שהייתי עונה ככה למי שלובש חולצה שכתוב עליה “איטבח אל יהוד” ומתעטף בדגל פלסטין. אבל מצד שני סביר שבכל מקרה הייתי מנסה לשמור מרחק ממנו.
אגב ובהקשר אחר – כשאני יוצר קשר עם צימרים ונותני שירות לפני הטיול אני תמיד מציין שאני מישראל. אם הם לא אוהבים ישראלים – הם כבר ימצאו דרך שאני לא אגיע (הכי פשוט – הצימר תפוס). הטיול שלי זה לא הזמן שלי להטיף לצדקת דרכנו, ושוויון הזדמנויות. את המלחמה בחרם וכדומה אפשר וצריך לעשות, אבל לא בטיול.
-
לדעתי צריך לעשות הפרדה בין מי שהולך עם כיפה על הראש שאז הוא מזוהה כיהודי וכדאי שינקוט אמצעי זהירות לבין מי שהולך ללא כיפה ואז לא ניתן לזהות אותו כיהודי.
מנסיוני אם אתה הולך ללא סימני זיהוי של יהודי, מרבית האנשים לא יזהו אותך כיהודי אפילו אם תדבר לידם עברית ותקרא בספר בעברית.
פעם שאלתי מישהו איך נשמעת לו העברית.
נשמעת ערבית הוא אמר.
