אז מהי השורה האהובה עליכם בעברית?
-
שבוע הספר תם עבר לו אז ככה סתם ביום של חול …. חשבתי שיהיה נחמד להפנות את תשומת ליבכם לפרוייקט המקסים הזה של האקדמיה ללשון והנה הוא כאן.
ומי מכם שרוצה - מוזמן לשתף בשורות האהובות עליו (ופטור מוענק בזאת מראש מהצורך לבדוק האם אותה שורה אהובה כבר הוזכרה על ידי מאן דהוא אחר
)שמוליק
-
פרויקט מבורך. חשוב לשמור על השפה ועל אוצרותיה.
אני לא ממש טובה בזה אבל הדבר הראשון שעלה במוחיאז תשאל האומה שטופת דמע וקסם
ואמרה: "מי אתם?", והשניים שוקטים
יענו לה: "אנחנו מגש הכסף,
שעליו לך ניתנה מדינת היהודים".
נתן אלתרמן
-
יפה! אהבתי מאד.
מרענן וגם מחכים.
והנה שורה משם שגם מתאימה מאד לנושא הטיולים:(אם כי אולי הכוונה היתה למסע מסוג אחר?)
- מסע מוצלח לא מסתיים לעולם,
הקילומטרים כן.
אך הזמן נשאר חקוק בתוכך
הופך חלק ממך.
בסוף המסע אינני מרגיש מנצח,
אלא יותר אסיר תודה.
כאילו הדרך עברה בתוכי ולא אני בתוכה- -
אברהם חלפי
- מסע מוצלח לא מסתיים לעולם,
-
איזו שאלה קסומה, שמוליק.
השאלה הכי יפה שיש
שורת מילים שזורה בכשרון יכולה לקחת אותך למקום רחוק ומופלא יותר מכל מה שאי פעם ראינו בטיולינו.
והתשובה?
יש כל-כך הרבה!!! קשה ממש לבחור…
אז אזרוק כמה שצרובות לי עמוק:
- מתוך “עוד חוזר הניגון” של נתן אלתרמן: “וצמרת גשומת עפעפיים”. הדימוי הזה מבחינתי הוא כמו פיסת נוף ילדות שמשתנה בכל פעם שהשורה הזאת מושמעת. לא יודעת איך, זה פשוט קורה, וזה סוד קיסמה.
- “אל תתן את יופייך לדברים, תן אותו לחייך” – יונה וולך מסכמת את תמצית שאיפותיי
- “אמנם רדפנו הבלים
אבל הנה הראש הרכנו
אם כתר הוא נושא או דלי
אין שום הבדל בסוף יישן הוא” (נתן אלתרמן, מדבר אל הקירות)
נ.ב. איך לא הכניסו את “חתולים מחשבים את קיצם לאחור” של שלמה ארצי?
-
אנחנו שמטיילים בעולם:
“יהודי בישראל הוא כאדם בביתו, היכול להסתובב בנעלי בית, בעוד אשר בכל מקום אחר עליו ללכת תמיד כאילו בהרגשה שעליו לענוד עניבה, להסתיר חלק מן האינטימיות שלו”
שולמית אלוני
-
איזה פרוייקט נפלא. תודה. וכבר התקבצו שם לא מעט משפטים נהדרים.
רק שאני נתקפת אלם מול בחירות כאלו של מי הכי,
אז עד שאכריע, אחד שממש לא טוען לכתר ובכל זאת חייב להשתחל בחיוך חתרני:
בסוף כל משפט שאתם אומרים בעברית
יושב ערבי עם נרגילה
אפילו אם זה מתחיל בסיביר
או בהוליווד עם הבה נגילה
מאיר אריאל אלא מי. -
כל משפט בשיר הכי יפה שנכתב אי פעם. פגישה לאין קץ. כמובן של נתן אלתרמן.
כי סערת עלי, לנצח אנגנך....
-
שמוליק יקירי כל הכבוד שהעלית את נושא השפה העברית
שלי חורה מאד איך הנוער בימינו אינו שוחה במילים הנהדרות שהיו נחלת אבותינו
ונעלמו בדור הפייס והוואטסאפ.
אני יודעת עד כמה המילה הכתובה חשובה גם לך וקיבלת בירושה מאביך שהנחיל לך אותה.
המשפט שאני מחוברת אליו “שם הרי גולן הושט היד וגע בם...”
ולא רק בגלל רחל המשוררת שיקרה לליבי (איך לא?)
אלא בגלל המראות האלה של הגולן כל פעם ניבטים אלי מרחוק כשאני מגיעה מידי שנה לפחות פעם אחת לאגמון החולה. ליבי מתמלא שמחה ושירה של רחל מתנגן במוחי. השיר הנכתב הוא כאילו תמונת ראי של המציאות.
שיר שאני אוהבת שת מילותיו זה גם אלכסנדר פן. אני מאמינה מאד בפגישות מקריות.
בכל פגישה מקרית פורחת איזו תכלת
לכל מבט ראשון - ניחוח הלילך
היה או לא היה - ישנם לילות כאלה
לילך היה לילו, לילו היה לא לך
נפגשו במקרה, גם מקרים יאמנו
היא הייתה עצובה, הוא שקט ושתוי
הוא אמר: תסלחי לי, מה טוב עולמנו
אם אפשר עוד לפגוש איזה פלא בדוי
היא אותו אהבה, הוא את בית המרזח
ושניהם אהבו את הלילה ברחוב
כל חצות, עת ליוום עד ביתה הירח
הוא חייך: "ליל מנוחה". היא שתקה: "לילה טוב!"
תודה לך!!!
רחל לבון
-
שמוליק,
אכן פרוייקט מקסים.
תודה על השיתוף.
מצרפת את השורות האהובות עלי מהשיר “תיירים” של יהודה עמיחי
“...פעם ישבתי על מדרגות ליד שער במצודת דוד, את שני הסלים
הכבדים שמתי לידי. עמדה שם קבוצת תיירים סביב המדריך
ושימשתי להם נקודת ציון. "אתם רואים את האיש הזה עם
הסלים? קצת ימינה מראשו נמצאת קשת מן התקופה הרומית.
קצת ימינה מראשו". "אבל הוא זז, הוא זז!" אמרתי בלבי:
הגאולה תבוא רק אם יגידו להם: אתם רואים שם את הקשת
מן התקופה הרומית? לא חשוב: אבל לידה, קצת שמאלה
ולמטה ממנה, יושב אדם שקנה פֵּרות וירקות לביתו.”
-
השיר האהוב עלי.
לדעתי השיר מדבר אל כל מי שעבר/עובר את הפחד הנוראי של מלחמה, הפגזה, זמני חירום, בהם כל אחד נדרש להיות גיבור, להדחיק או להסתיר את הפחד המשתק...
השיר מדבר על הצורך לנשום עמוק ריח רענן וטהור של “אחרי המלחמה”. הרצון הכל כך אנושי להפסיק להצטרך להיות גיבורים, לחזור להיות “כאחד הדשאים, כאחד האדם”. אוהבת את זה שהשיר מדבר על אישה, האישה שנדרשת להיות גיבורה בעל כורחה וחולמת על הרגע, שכל זה ייגמר ואפשר לחזור להיות… פשוט אישה.
את תלכי בשדה
לאה גולדברג
האמנם
עוד יבואו ימים
בסליחה ובחסד
ותלכי בשדה
ותלכי בו כהלך התם
ומחשוף
כף רגלך ילטף
בעלי האספסת
או שלפי שיבולים
ידקרוך ותמתק דקירתם
או מטר ישיגך
בעדת טיפותיו הדופקת
על כתפייך חזך צווארך
וראשך רענן
ותלכי בשדה הרטוב
וירחב בך השקט
כאור בשולי הענן
ונשמת
את ריחו של התלם
נשום ורגוע
וראית את השמש
בראי השלולית הזהוב
ופשוטים
הדברים וחיים
ומותר בם לנגוע
ומותר לאהוב
ומותר ומותר לאהוב
את תלכי בשדה לבדך
לא נצרבת בלהט
השרפות בדרכים שסמרו
מאימה ומדם
וביושר לבב שוב
תהיי ענווה ונכנעת
כאחד הדשאים כאחד האדם
את תלכי בשדה לבדך... -
שבתי לכאן למצוא את כל השורות הנפלאות והמופלאות שלכם!!
אושר גדול
תודה מקרב לב.
ועבורי – באמת שקשה מאוד לבחור – אבל ככה בנתיים – ועד שיפול אצלי הפור –הנה בכל זאת שלוש ‘שורות’ מדברות, מרגשות ומרגישות עצב ...מרגישות אהבה …
הראשונה – מתוך תוכי יוסי בביצועו האלמותי של אריק איינשטיין למילותיו של אחד מגדולי המשוררים אברהם חלפי שכבר כיכב כאן –
‘העצבות כמו כוס היא
ובה יין מר
מענבי הנשמה’.
השנייה – של אהוד בנאי, המסביר לידידו המתחרט ורוצה לשוב לביתו כיצד עליו לראות את אישתו – אהבתו – אהובתו –
אל דאגה חבר יקר שלי אל תתייאש
בוא ואתן לך גפרור שבלבך ידליק את האש
דע לך זהב טהור זורח בביתך
ואין בכל העיר טובה כאשתך
אבל אתה צריך כל יום לראות אותה אחרת
כמו שמש חדשה ששוב ושוב זוהרת
אתה צריך לראות אותה כל לילה מקודשת
כמו הלבנה המתחדשת.ומשהעצב הלך לו ואהבה פרחה לה – באה לה השורה השלישית של שלום חנוך בשירו לאט לאט –
מתוך שאת שומטת את בגדי
גופך נחשף בכל צבעי הקשת
ואת רואה אותי רואה
כמה את יפה כשאת נרגשתתמשיכו ….
שמוליק
-
רחל יקרה,
ראשית – אני מאוד שמח לראות אותך כאן.
שנית – משהזכרת את אבי – ששתל בי ניגונים ביחד עם אימי – אזכיר אני שוב עוד שורה לזכרו שנכתבה על מצבתו (אף שמקורה אינו בעברית, בזאת יש להודות) –
הנשמה אינה נמצאת במקום משכנה אלא במקום אהבתה.
שמוליק
-
שמוליק,
משפט מקסים בעיני. כל כך התחברתי. אשמח לדעת מה המקור?
תודה מראש ושוב תודה על פתיחת האשכול הנהדר הזה.
-
“..וסוף אין לדרך הזאת העולה.
סופי הדרכים המה רק געגוע..” (“אל הפילים”, אלתרמן).
“..אליך יבואו חמה ולבנה, קיץ וחורף.
אוצרות אין-סופיים.” (“אתה בודאי זוכר”, דליה רביקוביץ)
“בשביל הזה ודאי לי שוב לא אעבור. עתה
אלחץ כף ידי אל קליפת העץ. אפשר עוד
לפני שירד הגשם יעבור כאן מי אחר וילחץ
גם הוא כף ידו אל קליפת העץ ובלי
דעת יוסיף מגע אויר על גבי מגע אויר.
ואחר יבוא הגשם. וכל המגעים עימו יגלשו מטה אל
אדמת גזע העץ ויספגו באדמת גזע העץ ויבואו בשרשים ויעלו
בגזע ובענפים וימלאו את העלים ירקות חדשה...” (אמיר גלבע)
-
נירית,
ושוב – תודה רבה גם לך.
את המשפט הזה כתב הפילוסוף האמריקאי ג’ורג’ הרברט מיד.
לאחר לכתו של אבי מעימנו, מצאנו את המשפט הזה (ועוד לא מעטים אחרים מלאי קסם) בפנקס קטן שלו – ואותו בחרנו לכתוב על מצבתו.
שמוליק
-
אילו שירים יפים שיתפתם!
אני שמחה שיש לי את הזכות לצרף את השיר הנפלא הבא של רחל שפירא, שאני כל כך אוהבת בביצועה של אילנית:
“שיר של יום חולין”
אם יש לי מיתרים הם מתנגנים ברטט
אם יש בי דאגה היא חשופה כמעט
אם יש בי אהבה היא תאמר בשקט
אם יש לי שורשים הם מתארכים לאט
אתה רואה כיצד פתאום עובר בי רעד
הרוח משנה תכופות את כיוונה
ניסינו לעזוב אבל אני יודעת
אנחנו נשארים שנה אחר שנה
בחדרים שלך השמש משרטטת
קוים ורצועות של אור על הכתלים
אני למענך כל בוקר מלקטת
פרטים קטנים, שמחות קטנות של יום חולין
האם אתה משיב, האם אתה עונה לי
אולי באזנך הולמים גם שאוני
אולי אתה מקשיב, אולי אתה דומה לי
הן בפניך משתקפים פתאום פני
יום החולין הזה הוא יום שיש בו חסד
ובחסדו שורות אליך נכתבות
קח את ידי עכשיו עשני מפוייסת
ביום חולין כזה דרכינו מצטלבותאורלי
-
כמה ריגשת אותי שמוליק יקירי עם הבאת המשפט הזה מפנקסו של אביך שהונצח על מצבתו.
צמרמורת חלפה בגופי.
ואם אני כבר כאן אוכל להזכיר את שירו של יעקב אורלנד
"אני נושא עמי":
אֲנִי נוֹשֵׂא עִמִּי אֶת צַעַר הַשְּׁתִיקָה,
אֶת נוֹף הָאֵלֶם שֶׁשָּׂרַפְנוּ אַז מִפַּחַד,
הֲלֹא אָמַרְתְּ אֵלַי: "הָעִיר כָּל כָּךְ רֵיקָה"
הֲלֹא אָמַרְתְּ אֵלַי: "נִשְׁתֹּק מְעַט בְּיַחַד".בְּחַלּוֹנִי קָמְלוּ כְּבָר שׁוֹשַׁנֵּי הַנֹּחַם,
בְּחַלּוֹנִי נִסְתַּם חֲזוֹן הַמֶּרְחָבִים,
רַק הָרְחוֹבוֹת עוֹד מְחַיְּכִים בִּמְלוֹא הָרֹחַב,
אֶל כָּל אֶשְׁנָב מֻצָּת בְּאוֹר הָעֲרָבִים.בּוֹאִי נֵצֵא שׁוּב לַחוּצוֹת אוֹתָם הָלַכְנוּ,
אֶל סַפְסְלֵי הָאֲהוּבִים בְּגַן הָעִיר.
אוּלַי נִפְגֹּשׁ עוֹד בַּפָּנִים אֲשֶׁר שָׁכַחְנוּ,
אוּלַי נִשְׁמַע עוֹד מֵחָדָשׁ אוֹתוֹ הַשִּׁיר.בַּחֲלוֹמוֹת הָהֵם עַל הַסַּפְסָל הַקַּר,
בַּחֲלוֹמוֹת הָהֵם נַרְדִּים אֶת עֲבָרֵנוּ,
עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד, גָּבוֹהַּ וּמֻכָּר,
יִפֹּל שׁוּב בִּנְשִׁיקוֹת עַל צַוָּארֵינוּ.אני רק יכולה להתענג על השירים פעם ולהתגעגע לתקופה שחלפה לה.
רחל לבון
-
היום נסעתי ברכב וברדיו היה “4 אחרי הצהרים” – 45 דקות של שירים יפים בגלי צהל.
ובעקבות האשכול הזה התחלתי להקשיב למילים. ובשיר הזה אמרתי “חייבת להביא אותו לשם”
יש לי ציפור קטנה בלב
והיא עושה בי מנגינות
של סתיו ושל אביב חולף
של אלף אהבות קטנות
והיא עושה בי מזמורים
והיא צובעת עלמות
והיא פותרת לשירים
כמעט את כל החלומות
יש לי בלב ציפור קטנה
עם שתי גומות ומנגינה
יש לי ציפור קטנה בלב
והיא עושה בי סיפורים
של בית חם ובן אוהב
ושל קטעי ילדות יפים
והיא זוכרת בי כאב
והיא אוספת בי שנים
והיא עושה אותי שלו
אולי היא טעם החיים
יש לי בלב ציפור קטנה
עם שתי גומות ומנגינה
יש לי ציפור קטנה בלב
והיא אולי כל התקוות
ולפעמים אני חושב
שהיא תשובה לאכזבות
והיא טובה לבנת כנף
איתה אני מרגיש חופשי
והיא יושבת על ענף
בין מיתרי לבי
יש לי בלב ציפור קטנה
עם שתי גומות ומנגינה -
איזה שירים נפלאים הבאתן לכאן עידיש, אורלי ורחל.
פורטים על כל הנימים.
רחל – תודה על המילים החמות.
אגב שיר הקסם הזה שהבאת, אני חב תודה שאין לה שיעור לאישתי אהובתי על נחמת אמת ששלחה לי בזמנים קשים בדמות עוד שיר של חסד של רחל שפירא, אשר מכתביה הביאה גם אורלי -
כשאתה חיוור מצער
מתחפר בשתיקתך
תן לי לדבר אליך
וללכת בין צלליך
להיות איתך
לא אשאל אותך מדוע
לא אחריד את בדידותך
זהירה, כמו מהססת
באותות חיבה וחסד
אדבר איתך.
יש בי כח, יש בי כח,
אל תחוס עלי
אל תפריע לקוצים שלך
לשרוט את רגלי.
כשאתה עייף עד מוות
לא נרדם בחשכה
בשעה שסיוטיך
מרדפים חלומותיך
אשאר איתך
על ידך אני נודדת
בין שנתך ליקיצתך
המילים שלי שבירות הן
וכפות ידי קטנות הן
אך הן לצידך.
כשאראה, או כשתאמר לי
חרש, חרישי
כי מתיך מתקבצים
גם אני ארכין ראשי
לא אשאל אותך מדוע…מדהים לעיתים עד כמה ניתן לחוש ששירים נכתבו ממש עבורך.
בכל מקרה, גם אני כמוך מתגעגע מידי יום לימי הזוהר של השפה.
רק היום נתקלתי שוב באמן השפה של פעם, ר׳ יהודה הלוי, וראו את להטוטיו של הפילוסוף הזה בן תור הזהב של המאות ה 11-12 -
יְדִידַי-דַּי בְּאַהְבַת-בַּת כְּרָמִים
וְנָשִיר-שיר לְנֶאְדָּר-דָּר מְרוֹמִים.
אֲהוּבָך-בָּך וְעוּזָּך-זַך עֲצוּמִים
רְחוּמָך-מָך וחוֹמֶר-מַר רְחוּמִים
פְּלָאוֹת-אוֹת ונִיסִּים-שִֹים לְחוֹסִים
עֲשׁוּקִים-קִים והָאֵר-אוֹר תְּמִימִים
כְּאֶתמוֹל-מוֹל לְבָבִי-בִּי עֲדֵי כִּי
בְּפִשְׁרוֹן-רוֹן אֲהַלֵּל-לֵיל וְיָמִים.שמוליק
-
ריקי,
את כל כך צודקת!
קורה כל כך הרבה שאנו מקשיבים לשירים אהובים המלווים אותנו שנים ופתאום באיזה שלב מבינים שאף פעם לא הקשבנו באמת למילים…
והיה זה וולטר שאמר - "אילו היו לי מילה טובה או רעיון ראוי לא הייתי מרשה לעצמי למות."
שבת שלום ומלאה במילים טובות,
שמוליק
