אז מהי השורה האהובה עליכם בעברית?
-
רוח נוסטלגית חמימה עולה פה מבחירות השירים היפהפיים הללו, ומתבקש כל כך להתרפק על השפה העשירה הזו ש"כבר לא מייצרים יותר" אבל שוב ושוב מסתבר שעדיין יש לה ביקוש ולמזלינו היא עוד לא נכנעת ולא נשכחת ומצליחה להתגמש ולבצבץ גם כשמסביב יהום הסער...
עדיין לא מצליחה להשתתף במשחק השורה האהובה, אבל כיף לשלות שורות יפות שיעבירו בשבילי את המסר:
לא תקופה של מילים בוערות
לא תקופה של מילים יקרות
הכל בזול
אבל
יש אוצר חבוי
למי שלא שותה את השיקוי
למי שלא רודף אחרי הסיכוי.
יהלי סובול. מתוך השיר אוצר.
ומכיוון אחר אבל אותו רעיון ואותו הסובול:
החלום שנרקם לא הכזיב באמת
רק החוט שנקרע הסתבך וכעת
כבר קשה להתיר וקשה לשרטט
את הלב על מפית שהעט מקמטמתוך בנאליה לפני השקיעה. (שם שכשלעצמו הוא שורה נהדרת).
-
דוד גרוסמן נשאל בראיון יפה שעסק ב״שירת הסטיקר״ מה היה כותב על סטיקר משלו, מין תמצות חד של מה שיש לו להגיד על ההוויה הישראלית. הוא הציע: ייאוש הוא מותרות.
יפה, לא? רק המילים הגולמיות, שום ה׳ הידיעה מיותרת, שום ריכוך. רעיון מזוקק. מזוכך. צרוף. עצוב. לא עצוב.
-
ואם בבאנליה שלפני שקיעה עסקינן, נזכרתי בעוד בית מתוך השיר דרישת שלום של רחל שפירא שאני כה אוהב (ומי מכם שיזדמן לו – ממליץ בחום רב מאוד ללכת ולהנות עד בלי די בערב שהיא עושה, איני יודע האם קבועים כעת מועדים) -
שעת ערבית לאט נגמלת
מלהט החמה,
חלון נפתח, נפתחת דלת
ובשכונה תכונה.
עוד ההורים זקוקים לילד
ועיר לשאונה,
ואנחנו זה לאלה
והשיר למנגינה.שמוליק
-
אכן יפה ועצוב. לא עצוב.
וגם מתקשר לעצב התהומי שניבט מהיופי הזה – דוד גרוסמן על בנו שהלך ממנו -
יש רגע קצר בין אדר לניסן
שהטבע צוהל בכל פה
הוא שופע חיים
שיכור ומבושם -
איך שיופי יכול לרפא!
נסער ומשולהב ומתיז
ניצוצות -
אך עוד רגע ייבּול ויצהיב
כי הנה בשוליו כבר הקיץ ניצת -
קצר פה כל כך האביב.
קצר וחטוף ושובר את הלב
לחשוב שהוא תכף ידעך
מבטו רק נפקח
אך התחיל ללבלב -
רק ניתן לי ותכף נלקח.
אביב עול-ימים וסוער
וסופו-
כבר כתוב בעלי ניצניו,
אבל הוא מסתחרר
כפרפר במעופו,
וכמוהו-נצחי בעיניו.
קצר וחטוף ושובר את הלב
לחשוב שהוא תכף ידעך
מבטו רק נפקח
אך התחיל ללבלב -
רק ניתן לי ותכף נלקח.
ואת ואני היודעים
ונורא הדבר שרק הוא לא -
עד כמה קצרים החיים,
החיים הקצרים שניתנו לו.
נדיב ונסער ומכאיב
קצר פה כל כך
האביב. -
יפה ומסעיר ומוחץ לב.
-
קשה להמשיך מכאן, אבל בכל זאת נמשיך, כי יש צבעים שונים לעולמנו הלא פשוט –
משחירה אדמה נחרשת,
פני המים - תכלת ואור,
מוריקה בשורת הדשא
בחגוי הגבעות, במסתור,
ורקפת צנועה מבקשת
להווריד על סלע אפור.
רחל
***
בילדותי, כשלמדנו את השיר, התבקשנו לצייר בעקבותיו.
ראשו של הסלע שעליו צמחה הרקפת שלי הווריד גם כן.
אורנה
-
ומשום מה, הרקפת הזאת שלך שהנצה בין חגווי הסלע הורוד, הזכירה לי עוד ‘שורה עברית’ של יהודה עמיחי שאמר כה בצדק כי –
“בארץ הלוהטת הזאת, מילים צריכות להיות צל”.
-
כל כך הרבה שורות יפות, נוגעות, מרחיבות מחשבה ודעת.
כשאני מנסה למצוא איזה חוט מקשר בין השירים שאני הכי אוהבת, אני מגלה שתמיד אני חוזרת לקשר המיוחד בין האדם לטבע. והשירים שאני אוהבת במיוחד לא מסתפקים בשימוש באוצרות הטבע כמטפורות לטבע האדם, אלא יוצרים אינטרקציה אמיתית ביניהם, כזו שיוצרת סינרגיה המעצימה את שניהם בכישוף שנוסק למעלה, מעבר למילים עצמן. כזו, למשל:
ולילה אחר / אברהם שלונסקי
וְלַיְלָה אַחֵר. סַלְחָנִי וְעָגֹל,
כְּכֶתֶר עֵצִים לַאֲגַם הַנָּגֹל.
כַּיְקוּם שֶׁהֵבִין
כִּי אֵין מַעַן לָנוּס.
כְּאָמֵן.
כִּגְזַר-דִּין.
כְּפִיּוּס.
וְנָשְׁקוּ צַמָּרוֹת זוֹ לְזוֹ בְּאִוְשָׁה
וּבִרְחִימוּ.
וְסָלְחוּ אָב וָאֵם וְיָדִיד וְאִשָּׁה
וְהִשְׁלִימוּ. וּבַגָּן יִזְדַּקֵּף הָאִילָן שֶׁנִּגְדַּע
וְיַבְשִׁיל מְלֻבְלָב וְרָטֹב.
וְחִיְּכוּ אֱלֹהִים כְּסִיּוּם אַגָּדָה
כְּסִיּוּם אַגָּדָה בְּכִי-טוֹב. -
שמוליק, הנה עוד אחת לאוסף השורות העצובות היפות והחמות
(יכול להיות שבגלל שככה זה פה, כולנו מוצאים את עצמנו בסוף בפורום טיולים?):
והייתה לי שהות רבה להרהר בצער
מראשית הסתיו עד סוף הקיץ הצהוב
דליה רביקוביץ.
ואחת לעידוד של ערן צור בפרפרי תעתוע:
פתאום את אומרת חבק
וקיר השתיקה מתפרק
-
תודה יונה וקשת ותודה לך TAGA.
אגב השיר של יונה וקשת וההסבר היפה שלצידו, שוב, באיזה מנגנון משונה, נזכרתי דווקא בשירו האפל והמדהים של אדגר אלן פו – העורב – ואם תשאלו מה הקשר בינו לבין שורות בעברית, אפנה את מי מכם שיתעניין לתרגום המרהיב והיפהיפה לעברית של זאב ז’בוטינסקי לשיר לאו-בר-תרגום הזה.
אז יש לנו טבע ויש לנו אדם, ויש לנו צער ויש לנו שמחה, ומה עם קצת אהבה?
אז אני מאוד אוהב את אהוד בנאי ואת העברית שלו, העשירה בצניעותה, והנה דוגמא אחת ושורה אחת או שתיים ששבו את ליבי במיוחד (ואם תשמעו את השיר ברקע, הנאה כפולה מובטחת) –
מה אביא ילדתי הקטנה
מה אביא לך מתנה
מה אביא ילדתי הקטנה
מה אביא לך מתנה
אביא לך שיר אוהבים
אביא לך אור כוכבים
אביא לך רוח של ים
אביא לך את כל העולם
אביא לך צחוק ילדים
שיבהיל את כל הפחדים
אביא לך בשתי ידי
אביא לך את כל חיי
את הדרך אלייך אהפוך לתמונה
ואביא לך אותה במתנה
את הדרך אלייך אכתוב לתוך שיר
ואביא לך אותו בבוקר בהיר
כל הדרך אלייך אכתוב את השיר
ואביא לך אותו בבוקר בהירשמוליק
-
חותמת את השרשור המופלא הזה
?אהבתי והזדהיתי עם רבים רבים מהקטעים/שורות/שירים שצורפו לכאן.
הנהנתי בראשי על דבריה של אורנה על הצבעים השונים לעולמנו הלא פשוט.
הנהנהתי שוב בראשי לאמירתה של TAGA על השורות העצובות (והיפות).
הנהון נוסף בקוראי את יונה וקשת על החוט המקשר בין השירים שהיא אוהבת והנהון עצוב נוסף על נוער שחלקו אינו שוחה בנבכי המילה הכתובה.
גם אני התקשיתי לזקק את יפי המילים לשורה אחת אהובה.
שני שירים ששרה חווה אלברשטיין הנפלאה –
ומילות השירים ? מתרחב הלב לקראן ולהקשיב להן.
הבוקר הוא זמן מצוין לאהוב
מילים ולחן: חוה אלברשטיין
הבוקר הוא זמן מצוין לאהוב
צריך לאהוב בכל בוקר
לפני שיוצאים אל קולות הרחוב
טרדות החיים השגרה להדוף ולרדוף
הבוקר הוא זמן מצוין לאהוב
לפני שיוצאים אל קולות הרחוב
שגרת החיים להדוף ולרדוף
צהריים היא שעת אהבה מתוקה
אהוב אותי בצהריים
כשהאור מסנוור והשמש מכה
בלי סודות בעיניים פקוחות לרווחה אהבה
צהריים היא שעת אהבה מתוקה
כשהאור מסנוור והשמש מכה
בלי סודות בעיניים פקוחות לרווחה
בלילה חשוב לאהוב פי כמה
חשוב לאהוב בכל לילה
לפני שמגיע הבוקר הזר
לחוש עוד ועוד מה שחם וקרוב ומוכר
ביום ובלילה תמיד לאהוב
כל רגע נכון וכל רגע הוא טוב
כל רגע הוא זמן מצוין לאהובחיוכים
מילים: לאה נאור
לחן: אנחל קבראל
אם עולה השמש ובכל בוקר חדשה היא
אם הפרחים סתם מחייכים אל העולם
אם מתגלגל הגל מצחוק עד השמים
אז למה גם אנחנו לא נצחק עם כולם?
אם יש עוד קרקסים וליצנים ולא בספר
אם צחוק הילדים נשמע צלול ולא רחוק
צוחק השוק, הים, הפעמון של בית הספר
אז למה גם אנחנו לא נלמד לצחוק?
כדאי, כדאי ללמוד מן הפרחים
לא לקמץ בחיוכים
והעולם, תראו, יהיה פתאום כה טוב
כדאי לחלום ולקוות, נסו רק פעם
כדאי לצחוק, כדאי לחיות, כדאי לאהוב
כדאי גם לחייך, מותר לכעוס
אך בזהירות לא להרוס
אפשר לרקום חלום נפלא ביום סגריר
הכל יהיה עוד טוב יותר ודאי, אבל בינתיים
אפשר לבכות ללא סיבה, אפשר גם לשירשמוליק – תודה על השרשור הנהדר הזה
-
שרשור מקסים ! ! איזה בחירות נהדרות !
שיר שקשור גם לטיולים ומחזיר אותי לארץ שלנו -לנופים,הריחות והצבעים
אהוד בנאי -יוצא לאור
השביל הזה מתחיל כאן
בין סניף בנק למעין
לא סלול, לא תמיד מסומן
השביל הזה מתחיל כאן.
חוצה את העיר
עולה על ההר
ממשיך על הים
ממשיך גם מחר
חותך באויר, בין הבתים
יוצא אל האור, אל חיים חדשים.
לך עליו, עלה עליו עכשיו
לך עליו, עלה עליו עכשיו
מלאכי ציפורים מעליך
מלווים את צעדיך
מרחוק נדלק אור
אל תסטה כדי שתוכל לחזור. -
שמוליק – העורב של אדגר אלן פו הוא נפלא. חייבת לצרף כאן קריקטורה שנעשתה בהשראתו. נראה לי שתאהב…
מיכל – איזה שיר יפה של חווה אלברשטיין שלא הכרתי קודם! הבוקר הוא זמן מצויין לאהוב. תודה!
דפנה – השיר הזה הוא שיר ה-TMB שלנו השנה. מעבר להיותו שיר יפה ומרגש, כמאפיין את שיריו של אהוד בנאי, הוא מתאר במדוייק, באופן מפתיע, את תחילת הטראק שלנו בעיירה קורמאיור – יוצאים מהעיירה בבוקר ומתחילים לטפס על ההר… (חתיכת טיפוס, 800 מטר). מקווה שמלאכי הציפורים אכן ילוו אותנו ובעיקר ירחמו עלי ועל הכושר הלא-ממש-אולימפי שלי.
-
הי יונה וקשת
השביל שלכם יהיה מעניין ומרתק השנה ! מקוה שתשתפי אותנו !הרבה בהצלחה.!
...יהיה לנו במשותף חלק מהנופים ...קצת אחריכם
-
מיכל –
העלית בי חיוך, ולאהוב אני מוכן תמיד ..
חווה אלברשטיין אכן נפלאה ותודה גדולה שנתת לה כאן מקום.
דפנה –
כמו שניתן היה כבר להבין, יש לי בהחלט חולשה לאהוד בנאי, ולשיר הספציפי הזה שצירפת – במיוחד. הוא ליווה את המצגת שהכנו לבן לבר המצווה –ולמלאכים שמעליו היתה עבורנו משמעות מיוחדת. תודה שבאת.
יונה וקשת –
תודה על הקריקטורה. בהחלט אוהב. ותודה על ההשתתפות הערה.
ונראה שלפעמים החגיגה נגמרת, ואני לא חושב שאני יכול לסיים בלי אחד השירים היפים ביותר לטעמי שנכתבו בעברית, ושוב זהו אברהם חלפי – המעטיר על מצחה זהב שחור …
עטור מצחך זהב שחור
(אינני זוכר אם כתבו כך בשיר'
מצחך מתחרז עם עיניים ואור,
(אינני זוכר אם חרזו כך בשיר'
אך למי שתהיי
חייו מלאי שיר.
חלוקך הורוד צמרירי ורך.
את בו מתעטפת תמיד לעת ליל.
לא הייתי רוצה להיות לך אח,
לא נזיר מתפלל לדמותו של מלאך
ורואה חלומות עגומים של קדושה
ולמולו את אישה...
את אוהבת להיות
עצובה ושותקת
להקשיב לסיפור על קרוב על רחוק
ואני, שלא פעם אביט בך בשקט
אין קול ודברים
שוכח הכל על אודות אחרים.
שוכנת נפשי בין כתלי ביתך
ושבויה בין כתלייך
ממני נפרדת
עת אני בגופי נפרד ממך.
פרוש חלומי כמרבד לרגליך
צעדי אהובה על פרחיו פסיעותיך
לבשי חלוקך הורוד לעת ליל
עוד מעט ואבוא אליך.
עטור מצחך זהב שחור
יקרב אל שפתי כחרוז אל שיר
אז אלחש באזניך עד בוקר עד אור
כשיכור...
עטור מצחך זהב שחור.ואין טוב מלהאזין לשורות האלה בעברית הזאת מפיו של האחד והיחיד …(בליווי הנפלא של יהודית רביץ וקורין אלאל)
היו ברוכים,
שמוליק
