טירות, סירות, שינויי תכניות - חזרנו מסקוטלנד
-
אוליבאיזה כיף שיהיה כאן סיפור !
(אחרי השבוע בלונדון בפסח ממש בא לי לחזור, ואם פעם נשקול גם לצאת מלונדון לאנגליה או סקוטלנד , למרות הנהיגה ההפוכה, אז גם אנחנו נחפש אופציות לבתים מרובי אנשים כי גם אנחנו טסים בהרכבים משפחתיים מורחבים ).
ואיזה מתוק הקטנצ'יק שלך !
הנעליים... צחקתי...
בהחלט אתגר... אצלי בן ה 10 עולה מידת נעליים כל חצי שנה בערך ... וכבר הגיע למידה 42
אבל אצלכם זה... פי 5....
נו טוב, שתמיד נוציא על טיולים
מחלות ? יד שבורה ? זה כבר פחות טוב.
לפחות יש כישורים רפואיים בצוות .. מקווה שזה לא הרס לכם יותר מדי.
מחכה להמשך
עדי
-
היי אוליב,
מזמן לא ביקרתי כאן, ושמחתי לקרוא שהיה טיול סקוטי נהדר.
.עוד יותר שמחתי שתשתפי אותנו בכתיבתך הכנה ובתמונותיך הנפלאות.
הקטנצ’יק שלך מקסים!
נילי
-
אוליב,
איזה כייף שהתחלת לספר. את כותבת מקסים ואני מאוד אוהבת את הסיפורים שלך. אנחנו עוד שבועיים יוצאים לצפון ווילס ולאזור האגמים אז בינתיים אתענג על הסיפור שלך . סקוטלנד בהחלט על הכוונת.
הקטנציק שלכם מתוק אמיתי !
מחכה להמשך,
טל
-
ציידת, ברוכה המצטרפת. אני כאמור אוהבת לכתוב ונחמד בהחלט לדעת שיש מי שנהנה לקרוא.
אורלי, תודה לך. מקוה שההמשך יענה על הציפיות...
Eden אכן אני אדם מאד מאד מתוכנן, אבל מרבית התכניות שלנו בסופו של דבר השתנו, כך שהתכנון מראש הועיל בעיקר ברמת המאקרו וההיכרות עם האיזור ועם המפות אבל בפועל עשינו דברים אחרים [ועל שאר הדברים אספר אל תדאגי]
עדי, תודה. אכן עלות ההנעלה קופצת פלאים אצלנו מגיל 8-9 בערך, מה גם שכיון שאנו מטיילים הנעליים מתבלות ולא יכולות לעבור מאחד לשני... תודה לאל יש באפשרותנו. מה שכן אנו בדרך כלל קונים את הנעליים לא בארץ, יוצא לנו זול בהרבה מאשר בארץ [יצרנים זהים].
נילי, ברוכה הבאה. היה טוב למרות כל הבלת"מים, אם כי נושא התמונות קצת מאתגר [ספויילר – המצלמה עשתה בעיות, וגם המיקום שלי ברכב לא היה אידיאלי] אבל בכל זאת יש תמונות.
Tal, יופי שגם את כאן. ויילס נהדרת. חזרנו אליה ארבע פעמים, כל כך אהבנו אותה. גם איזור האגמים מקסים, אני בטוחה שתהנו.
-
שלושת השבועות שלפני הטיסה היו עמוסים במיוחד, כי הייתי צריכה להספיק בהם גם עבודה של 3 השבועות שבהם אעדר. זה לא היה פשוט גם בצד של בן הזוג.
ניסיתי לגייס את הבכור לתכנונים, אבל גם הוא היה עסוק בסיומי הקורסים שלו. ניסיתי לגייס את השניה, היא פשוט אמרה "אמא מה שנעשה יהיה טוב, מצידי נשב חצי יום בדשא ונסתכל על השמיים". הבנתי שלא מהם תבוא הישועה, והמשכתי להדחיק.
בשבוע שלפני הטיסה הבכור הוריד לאמפי שירים שכולם אוהבים וגם שירים שכל אחד אוהב לחוד, שיהיה לנו פסקול לטיסות [האזנות צמד באוזניות] ולנסיעות הארוכות.
בן הזוג הסתפק בפסקול של Scotland the brave על המחשב הביתי והשמיע אותו בלופ כל כך הרבה פעמים עד שהקטנה ידעה אותו בעל פה.
את בוקר הטיסה לקחנו חופש, על אף עיקומי האף מהעבודה. הטיסה יועדה ל9 בערב שעון ישראל, עם הילדים והמזוודות אנו מגיעים לפחות שלוש שעות קודם, יש לנו שעתיים נסיעה לשדה ואנחנו לא רוצים לנסוע בפקקים, מעדיפים להגיע הרבה קודם ולאכול צהריים בנחת. מקסימום נצפה במטוסים ממריאים ונוחתים. ובכן נקבעה שעת היציאה מהבית לשעה 2 בצהריים.
שבעה תיקי גב ושתי מזוודות נארזו אחר כבוד ערב קודם. כמעט הכל מוכן. לכל ילד בתיק בגדים ליומיים, שני ספרים, משחק, מעיל גשם מתקפל קטן, ומקום לאוכל למהלך היום. ארזנו גם תרופות נפוצות למבוגרים ולילדים.
הקטן נשלח אחר כבוד לבוקר אצל המטפלת שלו, כאשר התכנון הוא לסגור את החורים בתכנון במהלך הבוקר, ולקחת אותו ישירות לשנ"צ ברכב.
10 בבוקר היא מתקשרת. הקטן מקיא.
כמובן שאספנו אותו מיד.
מקיא.
אפילו מים ששותה, תוך עשר שניות מקיא. שום דבר לא מחזיק.
שעה, שעתיים, שלוש. כל עשר דקות מקיא. נרדם לרבע שעה, מתעורר כדי להקיא. די מהר התמלאה מכונת כביסה, די מהר כבר לא היה לו מה להקיא.
להיות אמא עם ידע רפואי זה לא תמיד פשוט. אני מריצה בראש את כל מצבי החירום האפשריים שיכולים לגרום לו להקיא, גם כאלו שמחייבים מיון, גם כאלו שבהחלט עשויים להסתיים בניתוח. אני באמת יודעת, זה ממש קשור לתחום עבודתי.
מקיא.
מה עושים? ללכת למיון זה לבטל את הטיסה לכולם. רק אני והוא למיון והשאר נוסעים? בן הזוג לא מסכים לטוס איתם בלעדי.
לטוס איתו ככה? ואם באמת מדובר במצב חירום? איזה הורים מזניחים אנחנו, לקחת ילד ככה לטיסה? מצד שני, במיון בעיקר ישגיחו עליו, השגחה גם אני יכולה לספק. אבל אולטרסאונד אני לא יכולה לספק...וגם נוזלים לא...
האיש רץ לבית המרקחת וקונה מינרלי – נוזל שמוסיפים למים של תינוקות להחזיר להם אלקטרוליטים, שלא יתיבשו.
אני מבינה ששני סטים של בגדים להחלפה לא יספיקו לתינוק מקיא ליומיים. ממלאת עוד תיק בהמון בגדים לתינוק. מזמינים ומשלמים על עוד תיק באיזיג'ט [אי אפשר לדחוס עוד כלום בשתי המזוודות שלקחנו לכולנו לכל התקופה].
מקיא.
עוד שעה, עוד שעה. אחת בצהריים. עדיין מקיא.
מחליטים לנסוע בכל זאת. מנצ'סטר עיר גדולה, אם יהיה צורך נוכל לפנות למיון שם. בן הזוג מכיר היטב את מערכת הבריאות הבריטית [גם עבד בה תקופה].
מעלים את הילדים, שבעה תיקים, שתי מזוודות ותיק תרמילאים, שני בוסטרים מתנפחים שרכשנו במיוחד [כדי שלא נצטרך לסחוב בוסטרים בתיקים עד זקנה ושיבה], ארוחת צהריים ארוזה לכולנו, עגלה, מנשא, ונוסעים.
הקטן נרדם.
מגיעים לנתב"ג. מוצאים חניה לטווח ארוך ליד טרמינל 1. אוכלים צהריים. הקטן מתעורר, רוצה גם.
לא נותנת לו אוכל מוצק. כן נותנת לו לשתות.
דקה. שתיים. חמש. עשר.
לא מקיא.
בינתיים האיש והגדולים מביאים כמה טרולי, מעמיסים ויוצאים לדרך.
צ'ק אין עשינו בבית, בידוק עובר ללא בעיות מיוחדות. שעה לפני הטיסה המיועדת אנחנו כבר יושבים ומחכים. זה בסדר, אנחנו צאצאי יקים [לפחות אני] ותמיד מגיעים לפני הזמן.
ואז מודיעים שיש עיכוב.
שורה תחתונה, לאחר עיכוב של שעה וחצי, הטיסה יוצאת בערך בעשר. הקטן ינק היטב ועושה פרצופים למי שבשורה מאחורינו.
לא מקיא.
הבכור מחפש את האמפי כדי לא להתעצבן מאחיו שבועט לו בגב. מחפש. מחפש. לא מוצא. או שנפל בשדה או שנשכח באוטו. מבואס קשות.
בשבועיים הקרובים נצטרך לשיר בעצמנו את כל השירים שהתכוונו להאזין להם...
אחרי ארוחת ערב [שהבאנו] וספר אחד כל הילדים נרדמים, כולל הקטן שמתעקש לישון על הרצפה בין הרגליים דווקא. [לא מקיא]. הילדים ישנים, בן הזוג ישן, ורק אני לא ישנה כי אין מצב לישון כשתינוק ישן על רצפה של מטוס ובכל תנועה יכול לקבל מכה בראש...
נחתנו סביב 3:30 שעון ישראל [אחת וחצי שעון אנגליה]. לקח בערך שעה עד שהגענו למונית [שהוזמנה מראש, כי בשעות כאלו אין שאטל למלון]. פרמייר אין בשדה התעופה כי לא נתחיל לנסוע לשום מקום בשעה כזו אז שיהיה מקום להניח את הראש בשעות שנשארו עד הבוקר, שני חדרי משפחה [ביקורת אכתוב בהודעה נפרדת]. עוד חצי שעה למקלחת [לא יכולה להרדם בלי מקלחת] ולארגונים למחר בבוקר. חמש שעון ישראל נכנסתי למיטה.
חצי שעה של חסד. זו כל השינה שתהיה לי במהלך 24 השעות שחלפו ושיהיו.
חמש וחצי שעון ישראל [שלוש וחצי שעון אנגליה] באיחור של חצי שעה מהזמן הרגיל שלו - הקטן התעורר, קופצני ושמח ומוכן לבוקר חדש.
תודה לאל שהוירוס הציני, או מה שזה לא היה, עבר כמו שבא והילד בריא.
[ואולי תודה גם שמשמרות הלילה במהלך השנים הרגילו אותי להתמודד עם חוסר שינה בלי לאבד את השפיות].
בוקר טוב מנצ'סטר, הפעם לא נשארים כאן אלא זו רק תחנה בדרך. סקוטלנד, אנחנו באים!
וזה כדי שלא נשיר לבד
-
Premier inn Manchester airportכמה משפטים על פרמייר אין.
רצינו מלון בשדה התעופה בגלל ההגעה המאוחרת [שהתאחרה עוד יותר]. ברשת זו הבנו שישנם חדרי משפחה – שאפשר לישון בהם 4 אנשים. ניסינו במלונות אחרים בשדה התעופה במנצ'סטר, כבר באוקטובר ענו לנו שאין להם חדרים מתאימים [לא יודעת אם הכל היה מלא או שפשוט אין אופציה].
את המלון הזמנו דרך בוקינג, תשלום בעת ההגעה עם אפשרות ביטול עד אחת בלילה. ביקשנו חדרים צמודים, וכן ביקשנו להודיע הגעה מאוחרת, התקשורת דרך בוקינג היתה קלה ונוחה. הזמנו רק לינה ללא ארוחת בוקר כיון שבכל מקרה לא נאכל שם.
המלון לכאורה בשדה התעופה אך בפועל הוא ממוקם כעשר נסיעה ממנו, כך שחייבים שאטל או מונית.
החדרים היו אכזבה מבחינתי והזכירו לי מדוע אנחנו בדרך כלל מתרחקים ממלונות. המיטות היו נוחות אמנם, אבל עם ארבע מיטות בחדר [שתי מיטות כפולות] לא נשאר הרבה מקום לכלום. המיטות גבוהות – סיכון תמידי עם הקטן הקופיף המטפס שיודע לעלות אבל לא הפנים עדיין שקפיצת ראש מהמיטה זה לא רעיון טוב. השולחן, עם הטלויזיה וערכת הקפה עליו, לא נשאר עליו מספיק מקום כמעט לשום דבר. מגבות היו רק שתיים גדולות [ולא ארבע, כלומר לא היתה מגבת מקלחת לכל אחד] וכשהזמנו נוספות – קיבלנו קטנות. מי שיש לו ילדים קטנים יודע למה עדיפה מגבת גדולה. אז אנו המבוגרים התקלחנו עם הקטנות, אבל באמת הפריע לי שלא היתה מגבת לכל אחד.
מקלחת צפופה +שרותים, ללא כיור בפנים – הכיור בחוץ בחדר עצמו.
מבחינתי היה נכון ללון ליד שדה התעופה אך בפעם הבאה אחפש דירה ולא מלון [את שעת הטיסה למנצ'סטר לא ניתן היה לבחור, זו היתה האפשרות היחידה באותו יום, יום לפני ויום אחרי].
סך הכל עלות של 130 פאונד ללילה, כולל שני חדרים עם 4 אנשים בכל חדר [כאמור לא ידענו מלכתחילה אם נהיה 7 או 8].
-
וואי, איזה לחץ, ממש הרגשתי איתכם בסיפור ובמתח האם ימשיך להקיא
גם אנחנו הזמנו לילה בפריימיר אין בשדה, צריך להזמין מונית מראש? יש בעיה למצא כאשר מגיעים?
איזה כייף שהתחלת לספר, את כותבת נפלא.
-
אכן היה מלחיץ, למרות שבדרך כלל אני אדם מאד לא לחוץ.
לגבי פרמייר אין – עד חצות יש שאטל. אחרי חצות אין. אז הזמנו מונית מראש, עם המתנה [משלמים עוד כמה פאונדים והנהג ממתין עם שלט, הם מקבלים את מספר הטיסה ומתעדכנים לפי זה גם בעיכובים וכד’. לנו זה היה נכון].
אנחנו לא רצינו להזמין בהגעה כי חששנו בגלל המספר שלנו שלא נמצא בקלות. אני מניחה שמונית קטנה לא יהיה קשה למצוא.
-
הי אוליב,
את כותבת מקסים!
הקטנציק מתוק ובטח הגדולים גם,
מחכה לסקוטלנד!
-
אוליב, אני אשמח לקבל מידע על הבוסטרים המתנפחים. מתוך 5 ילדינו 3 מחוייבות בבוסטרים. בספטמבר אנחנו טסים לאפל”צ.
האם הבוסטרים האלה מתאימים ונוחים לבנות 6.5/9.5/10.5
תוכלי לצרף קישור לבוסטרים שלכם?
ואיך אורזים 7 אנשים ב 2 מזוודות?………..תהיה לנו מכונת כביסה ומיבש כביסה אבל אני תמיד דואגת שייחסר ואורזת הכל בשקיות וואקום ב 3 תיקים גדולים.
אולי כי אצלינו מזג האוויר כבר קריר ולוקחת בעיקר בגדי חורף.
-
לגבי הבוסטרים:
קנינו אותם מBubblebum לאחר המלצה של מישהי שהשתמשה. ילדינו בני 6,9, בת ה6 גבוהה לגילה, בן ה9 ממוצע. והם רזים.
הבוסטר שוקל כחצי קילו במצב סגור [בלי אויר]. נוח לניפוח ולא קשה. את שאר הפרטים כתוב באתר – אבל אצלנו בוסטר אחד לא החזיק את האויר וכל נסיעה היינו צריכים לנפח מחדש. נתנו אותו לבן ה9 שהוא גבוה יותר מהילדה. [יצרתי קשר עם החברה והם לוקחים אחריות, נראה מה יהיה בסוף]
מבחינת נוחות – הם פחות נוחים מהבוסטרים הרגילים של הילדים, אלו עם הידיות בצדדים. אבל סבירים, הילדים לא התלוננו. וכמובן אין להם גב, אבל יש להם רצועה שעוזרת לכוון את חגורת הבטיחות לגובה הכתף של הילד.
מבחינתנו זה היה או לקנות בוסטרים כאלו – שקל להכניס לתיק, או לשלם על תיק נוסף לבטן המטוס [כפי שעשינו פעמים קודמות] וגם לסחוב את הבוסטרים. אלו נכנסו בקלות בתיק ולא היה אישיו של סחיבה. [לנו שימושי גם לנסיעות לקרובי משפחה וכאלה, הילדה לא יכולה לסחוב בוסטר איתה לכל מקום, אבל המתנפח נכנס לה בתיק וזה נוח עם סבא או דודות וכאלה].
לגבי אריזה:
אנו לנים בדירות עם מכונת כביסה ומייבש, ולוקחים מינימום. המינימום מבחינתי הוא 4 סטים של בגדים לילדים ו3 למבוגרים, ועוד בגדים לארוע [כי נסענו לארוע משפחתי עם קוד לבוש מחייב כיאה לבריטים]. בהחלט לקחנו בגדים חמים ומעילי גשם, הקיץ הסקוטי הוא כמו החורף הישראלי פחות או יותר, היה צפוי 16 מעלות ביום וגשם, ואז הגיע גל החום ונשאר לכבודנו…
אני אורזת בגילגול [תופס פחות מקום ככה]. לכל ילד תיק גב ובו 2 סטים של בגדים, מעיל גשם דק מתקפל קטן, פיג’מה, ותעסוקה לטיסה [אצלנו גם משאירים מקום לאוכל כי לא קונים בחוץ]. סוודרים לוקחים עליהם, משמשים ככרית במטוס אם רוצים לשים את הראש, וכשמגיעים צפוי היה להיות קריר אז היה שימושי.
במזוודות – מזוודה אחת עם בגדים ונעליים לארוע ועוד אי אלו תוספות, ומזוודה שניה עם שאר הביגוד, קצת נשנושים שמתאימים לילדים ולנו [ושבדרך כלל קשה להשיג בחו”ל בגלל המגבלות שלנו], תרופות ועוד כמה ספרים לטיסה חזור.
מכבסים כל יומיים-שלושה. כביסה בערב ואחריה מייבש, בבוקר קמים לבגדים יבשים.
לא מחליפים בגד עליון אם אינו מלוכלך או מסריח, אז אפשר ללבוש מכנסיים כמה ימים רצוף כל עוד מחליפים ביגוד תחתון.
מבחינתי המפתח הוא אריזה יעילה, לא לוקחת ציוד מתכלה שאפשר לקנות שם [כמו סבון ושמפו].
הנה עכשיו בת ה6 נוסעת לסבתא ליומיים. יש לה תיק גן כזה של בוב הבנאי – נכנסו בתוכו באריזה יעילה 2 סטים של בגדים, פיג’מה, בגד ים, קלמר עם צבעים ומחברת שלה, והבוסטר המתנפח, ועדיין יש מקום.
-
תודה רבה. קראתי בעיון את נושא האריזה ונראה אם ניתן ליישום.
ראיתי ברשת את הבוסטרים שאת כותבת עליהם. יקרים לעומת בוסטר פשוט ב 40-50 ש”ח בארץ. נבדוק אם אפשר להכניס את הבוסטרים לטרולי אחד או שניים.
בנסיעה קודמת עם איזג’ט לבאזל כאשר כולן היו מעל גיל שנתיים, ארזנו את כל הבוסטרים בתיק גדול של קרוקס ולא גבו עבורו מחיר נוסף…..
אגב, בארץ, רק הקטנה מחויבת בבוסטר ואנו לא מרבים בנסיעות כך שפחות יתרום לנו.
-
בהחלט לא זולים, אנו עשינו את החישוב שאם ניקח בוסטרים רגילים נצטרך לשלם על תיק נוסף, כך שעדיף לנו לשלם על בוסטרים שישמשו אותנו גם בעתיד מאשר על תיק שהתשלום עבורו למעשה מבוזבז [ועוד כפול 3, כי 3 טיסות].
-
נסיעה הלוך ממנצ'סטר להיילנדסמהרגע שהקטן התעורר, התחיל לתקתק השעון עד שהוא יהיה עייף וירצה לישון.
סיכמנו מראש שאת הנסיעות משתדלים לעשות כשהוא ישן [כי הוא למד לצאת מכסא הבטיחות וממש קשה לעניין אותו כך שישאר בתוכו, אם הוא לא עייף].
כמובן שכשהוא ער וקופץ על כולם אף אחד לא נשאר ישן הרבה זמן…
ארוחת בוקר בעצלתיים, בינתיים בן הזוג הלך לאסוף את הרכב.
קיבלנו את הרכב על הבוקר בלי בעיות מהסניף שבשדה התעופה [קרוב מאד למלון]. הזמנו רכב 9 מקומות ידני [רגילים לגודל כזה ידני בארץ ולא רצינו לשלם עוד על אוטומט] הזמנה היתה לפורד טרנזיט טורנאו 9 מקומות ידני [או דומה].
כשהאיש הגיע שאלו אותו אם הוא רוצה לשדרג לאוטומט בתוספת תשלום. לא רצה.
כנראה שזה הדבר היחיד שהיה להם, כי קיבלנו שברולט ויטו חדשה למדי [5000 מייל בלבד] אוטומטית….מזל שבן הזוג לא הסכים לשלם תוספת כי בכל מקרה קיבלנו.
שכרנו מחברת Easyrent בעלות של 96 פאונד ליום, כולל הרחבה לנהג נוסף וביטוח ביטול השתתפות עצמית.
עצירה ראשונה – לאחר כשעתיים נסיעה: Lowther castle , הטירה הראשונה בסבב הטירות שנעבור במהלך השבועיים הקרובים.
יש כאן גם איזור נחמד מאד לילדים הטירה האבודה
וכאן גם גילינו שיש בעיה עם המצלמה. לא מצלמת.
לא מצלמה ישנה, בת שנתיים בסך הכל. נתקעה ולא מצלמת.
אז תיאלצו להסתפק בינתיים במה שהיא כן צילמה, לא מהטירה אלא מהשטחים שלידה
[כן, הקטן ניסה להתגבר על המלפפון האנגלי הענק. הגודל מפתיע כל פעם מחדש]
עלות 33.3 פאונד לכולנו [כניסה משפחתית – 2 מבוגרים ו3 ילדים, ועוד כרטיס לילד. מתחת גיל 3 חינם]
[ולמה כל כך קשה להעלות לכאן תמונות???? היו לי עוד שתיים והן בשום אופן לא עולות...]
-
העצירה השניה תוכננה להיות טיול רגלי קצר של כשעה, ופיקניק ארוחת ערב.
הגענו בערך לאיזור – הילדים העייפים נרדמו כולם. הקטן ממשיך לישון. מחליטים להמשיך למקום הלינה, החלטה שהסתברה כמוצלחת כיון שהקטן התעורר דקות ספורות לפני שהגענו, וכך הוקדמה הגעתנו ולא הגענו מאוחר מדי [אם היינו עוצרים היינו מגיעים שעה וחצי אחר כך, לפחות].
שמונה בערב, האור כמו אחר הצהריים. השקיעה פה אחרי אחת עשרה בלילה. ממבט בשמש אי אפשר לדעת מה השעה, מהצהריים ועד הערב הכל נראה כמו אחר צהריים אחד ארוך.
מזג האויר האיר לנו פנים, אביב-קיץ ישראלי [25 מעלות כזה, בלי עננים ובלי גשם].
אז אחרי שהתלהבתי מהבית על האגם של מיקהמיקה, ואחרי שכבר באוגוסט 2017 כשבדקתי הוא היה תפוס בתאריכים האפשריים לנו, ואחרי חיפושים מרובים נוספים -
הבית שנלון בו בלילות הקרובים נמצא בעיירה Kenmore, ותודה לסמדרולה על המלצתה שהסתברה כמוצלחת מאד עבורנו. לא על אגם אבל מרחק הליכה קצרה של כמה דקות מהאגם. זה הבית, דרך איירבנב כמובן
הבית הוא קוטג' סטנדרטי, שתי קומות. סלון, מטבח פתוח שני חדרי שינה, מרפסת שמש נהדרת ושרותים ומקלחת בקומה תחתונה. חדר שינה נוסף, וגלריה ובה מיטה זוגית [וגם אמבטיה ככה לקישוט – אם כי היתה שם מחיצה מקופלת כנראה לשימוש, לא השתמשנו] בקומה העליונה.
בעוד אני והזוג עוברים בנוהל – כלומר, מרימים למקום מבטחים גבוה והכי מהר שאפשר כל מה ששביר וקריא [הקטן אוהב לקרוא, רק העניין של להעביר דפים בלי שיקרעו עדיין לא נקלט אצלו] – הילדים סרקו את הבית והתחילו, כמובן, לריב.
הבכור רוצה למטה. אין לו חשק לעלות ולרדת במדרגות כל פעם.
השניה רוצה לבד בחדר. טכנית זה אפשרי [2 חדרים עם 2 מיטות נפרדות ועוד מיטה זוגית בגלריה מאפשרים למישהו להיות לבד. הקטן איתנו בחדר על הרצפה, כי משם אי אפשר ליפול]. מעשית זה כמובן תלוי ברצון הטוב של האחים שלה.
השלישי רוצה את המיטה הזוגית, אבל בלי אף אחד איתו [באופן כללי הקונספט של שניים במיטה זוגית לא ממש חביב עליהם].
הרביעית רוצה למעלה, אבל לא לבד.
אני נושמת עמוק, ומתאפקת.
זה בריא להתווכח. זה מפתח מיומנויות חברתיות. אבל זה מחרפן אותי, ממש.
מתאפקת.
שיגיעו להסדר עם עצמם.
[אני לא באמת מאמינה שהם יצליחו, מודה].
רבע שעה של ויכוחים. אחר כך שקט.
להפתעתי הכנה מסתבר שהם הצליחו להגיע להסדר. ולא רק לגבי סידורי השינה בבית הזה, אלא גם לגבי סידורי השינה בבתים הבאים [לא שלא יהיו ויכוחים, אבל לפחות יש הבנות בסיסיות...]
בכל בית, הם אומרים, ילד אחד יבחר ראשון. [אל תדאגו, הם יתוכחו מי בוחר שני...] ובכן נבחרו המיטות פחות או יותר לשביעות רצונם של כולם, השניה יותר [לבד בחדר] הבכור פחות [קומה עליונה ולא תחתונה].
אני חושבת לעצמי, כן, משהו נכון קורה פה.
ארוחת ערב זריזה, מקלחות ולמיטות.
וואו, כמה הייתי עייפה.
עוד קצת פרטים: לאוהבי הבדידות, הקוטג' אינו בודד – הוא חלק משורה של קוטג'ים שכנראה משמשים גם הם לנופש. לנו היה שקט מאד. פעם אחת ראינו אדם משתזף בגינת הקוטג' לידינו. הילדה נמלאה פליאה. בעוד אני חושבת שהיא מתפלאת על העירום הכמעט מלא, היא אומרת לי "אמא אני ממש מתפלאת, לא מלמדים אותם פה להיות חכמים בשמש?" אכן האיש היה אדום למדי, אני מודה, ואחרי שסיימתי לצחוק, היא מוכיחה אותי "זה לא יפה לצחוק על אנשים! את לא נותנת לי דוגמא אישית!"
מכונת כביסה [קטנה, היינו צריכים שתי נגלות] ומייבש נמצאים בגראז' הצמוד. גינה קטנה במדרון, מתאימה להתגלגל בה על הדשא [מזג האויר כאמור האיר לנו פנים והדשא לא היה רטוב] ונוף סקוטי נחמד מהמרפסת, שם אכלנו ארוחות בוקר וערב, כמו בתוך גלויה.
בעל הבית לא נצפה אבל זמין טלפונית.
הוראות ההגעה ברורות והנסיעה נוחה יחסית [אם נתעלם מהפיתולים המובנים בכבישי סקוטלנד, כמובן]
העלות – 453 ₪ ללילה אחד לכולנו.
[וכאן כבר התחלתי לחשוב שאיזה מוזר זה, שבאנגליה שנחשבת יקרה אנחנו ישנים בבית כזה, במחיר כזה שאין לנו שום סיכוי להשיג אפילו באכסניית נוער עלובה בישראל, וכמה זה חבל].
[ניסיתי כל אחר הצהריים להוסיף תמונות נוספות להודעה, ללא הצלחה. אנסה בהודעה נפרדת, אבל זה ממש מציק...]
-
אוליב,
הכתיבה שלך יפה וזורמת ואני ממש נהנית מהדינמיקה המשפחתית שלכם.
כל הכבוד על 15 דקות תמימות של החזקת מעמד מול הויכוחים של הילדים! את כל כך צודקת לגבי החשיבות של זה לפיתוח מיומנויות חברתיות וכו׳, ובאמת קשה כל כך לצפות בהם בשקט מפתחים את המיומנויות האלה…
גם קור הרוח מול ההקאות של הקטנצ׳יק הבובון בהחלט מעורר התפעלות, אם כי כשיש רקע רפואי כמו שלך אני משערת שזה קצת יותר קל.
התמונה של החלון מאד פסטורלית, הנוף קצת מזכיר לי את הפיק דיסטריקט. לא נהיה בכלל באזור של הבית שלכם, אלא רק קצת צפונה או מערבה משם. מחכה בסקרנות לראות מה גיליתם שם.
אורנה
-
ברוכים השבים! תודה על השיתוף, מחכה להמשך!!
הקטנצ’יק שלך מתוק אמיתי.
-
אוליב,
מסירה בפניך את הכובע על יכולת ההתאפקות בריבים שלהם. אני צריכה ללמוד ממך.
שמחתי מאוד לקרוא על זה. רק לעתים רחוקות מישהו חושף את הריבים והקשיים. לפעמים אני חיה בתחושה שרק אצלי רבים.
ממשיכה לעקוב בהנאה גדולה.
טל
-
קניונינג, תודה, וכיף שהצטרפת גם
chenRoz תודה, ברוכה הבאה גם את
אורנה, תודה.
זה לא תמיד קל עם ידע, לפעמים זה דווקא מלחיץ יותר. באותה מידה שהוא החלים מהר [כך שזה כנראה היה וירוס קצר מועד] הוא גם היה יכול לסבול ממצב חירום שמצריך ניתוח, זה קצת מלחיץ לדעת את זה לפרטים. תודה לאל שככה הסתיים.
אכן הנופים בסקוטלנד מזכירים את אנגליה במידה רבה, זה הרי אותו אי, אך ככל שמתרחקים צפונה או מערבה הם הופכים יותר דרמטיים ופחות אנגלים.
Tal , ראיתי הרבה משפחות, ולא פגשתי אף משפחה נורמלית שהילדים לא רבים בה מדי פעם. יש לי קרובת משפחה שהיא עו”ס ואמרה לי שכשהילדים לא רבים בכלל, או שזה אופי נדיר, או שיש בעיה...זה לא מעודד אותי כשהם רבים…
הכלל שלי הוא – בלי אלימות [תודה לאל הם הפנימו מגיל מאד צעיר] אם יש אלימות אני בהחלט מתערבת, לא מוכנה שירביצו זה לזה – ובלי מילים מכוערות או קללות. בדרך כלל הם מצליחים לריב בלי שני אלו, והכי קשה זה לחנך את עצמי...כלומר לא להתערב ולתת להם ללמוד לצאת ממצבי קונפליקט.
בכל אופן שמחה שעודדתי אותך, צפויים עוד עידודים כאלו בהמשך...
-
אוליב,
ברוכים השבים.
כמו תמיד תענוג לקרוא על המסעות שלכם.
אופרציה שלמה.
