הולנד - להשלים את הציור, לצייר את השלמות
-
מחכה לעוד סיפור מרתק שלכם.
מתרווח על שיר ערב לאוזן.
-
בוקר טוב חברות וחברים יקרים,
תודה מקרב לב על קבלת הפנים ועל תגובותיכם, אשר חיממו את ליבי (ומזל גדול שהדבר ארע בעוד מזגן רב עוצמה מבצע את הפעולה ההפוכה ..).
ענת – בעלת הלב ההולנדי הגדול –
את שזיהית עוד הרבה לפנינו את מה שיש למדינה הזאת להציע, מבינה כה טוב לליבי.
באשר לצהבת – ובכן – איני יכול להגיד שהבחנו בכך ממש – אם כי כפי שעוד אספר, לחום שהתעצם לקראת סיום טיולנו בהחלט היו השלכות.
ייתכן שהחורים הצהובים בהשכלתי נבעו גם מאופיו המעט שונה של הטיול הזה שלנו שהיה עירוני יותר מקודמו.
דני חברי היקר המצלם כה טוב מבחוץ ומבפנים –
אני תקווה (ופותח פתח) כי ביום מן הימים גם אתה ומצלמתך תזהו את השמש האמיתית בבית ההולנדי …
עד אז – לכבוד הוא לי שהצטרפת.
נירית –
אני מאוד שמח שאת כאן ואשמח לכל הרחבה וביאור מבית מדרשך הנהדר.
ובאשר לדברים איתם פתחתי – אסור לנו להפסיק להאמין.
לימור אשת האשכולות המשובחים –
כידוע לך – להגג וללהג הם מתחביביי, ויופי שאת כאן!
נילי היקרה –
את יודעת שיש לך חלק בהחלטתי הנמהרת משהו להטריד כאן את מנוחת החברות והחברים
אכן – גם אני נפעמתי מכך שאותם עקרונות מקודשים של חופש וחירות הועלו עלי קלף כבר בשלהי המאה ה – 16.
עניין אותי מאוד לגלות שלדעתם של היסטוריונים שונים – עקרונות אלה ממש מצאו דרכם לחוקה האמריקאית, בהשפעה ישירה.
כמה מצער הרושם המתקבל, לפיו, אצלנו, צועדים דווקא בכיוון ההפוך.
עמיחי –
קראתי בעיון רב את האשכול ההולנדי המצויין שלך שסייע לנו בתכנון המוקדם, כמו גם תשובותיך לשאלותיי המקדימות המציקות.
תודה שמצאת זמן להפסקת תה באשכול האנגלי המשובח שלך (המלצות חמות למי שטרם ביקר).
עדי –
אני אשתדל לעמוד בציפיות
הערתך באשר לטוב הצפון לחוזרים מעניינת מאוד ובעיני נכונה מאוד.
אורנה היקרה מאנשי הצפון –
הרווח כולו שלי וכמה טוב שבאת!
ריקי –
שמור לך תמיד מקום בתא הכבוד.
טרם החלטתי האם לשלב את כל המנהלות בגוף הסיפור.
בכל מקרה, אשמח להעביר את הקבצים שהכנתי, הן לפני הטיול הנוכחי והן לפני זה הקודם – לכל המעוניין.
ענת(נת) היקרה –
תודה על המילים החמות ועל זה שבאת.
אני חייב להגיד לך שלדעתי – את והילדון הקסום דווקא תהנו הנאה מרובה בהולנד.
צפנת –
הפכת את הבוקר שלי לטוב יותר
תודה מקרב לב ויופי שגם את כאן איתי.
TAGA – נציגת הדור הצעיר המפליאה במילים –
כייף לפגוש אותך כשאת כותבת וכייף לפגוש אותך כשאת קוראת.
ברוכה הבאה ואכן סבלנות תדרש גם תדרש כאן ….
דפנה –
אני מאוד שמח שגם את כאן, ואם נעורו בך געגועים – אל תהססי ….
לא תצטערי
לי היקרה אוצרת הפורום –
תודה כתמיד ומקרב לב על הסיוע שבלעדיו אין.
אני מאוד שמח שהצטרפת ואני מאוד שמח שגם את נמנית על אוהביה של הארץ הזאת.
דובי –
כמה טוב לשוב ולפגוש גם אותך כאן. תודה.
אני תקווה שבסוף השבוע הבא עלינו – הלוואי שלטובה – אצליח להפריח את הכדור הכתום הזה …..
בשורות טובות
שמוליק
-
שמוליק יקר,
על השלמות שציירתם הקיץ לא אחלום לוותר. קראתי בשקיקה ובהתרגשות את דברי המלך שבפתיחה (שמיד התניעו בי בליל של תחושות ומחשבות), ומכיוון שאצלך צוללים עמוק, אפנה לי שעה נקיה ושקטה להתענג על כל אות ומילה כיאות.
רק רציתי לומר שאני כאן
-
יששש.
הספקתי לחזור ולהגיע להתחלת הסיפור.
איזה כיף שגם השנה נקרא סיפור שלך.
האמת שבאופן אישי גם אנחנו לא מרגישים צורך לחזור להולנד אבל אני יותר משמח לקרוא עליה שוב דרך נקודת מבטך. והתוספות המעשירות של הסיפור שלך יותר ממבורכות.
אלעד
-
שמוליק,
שמח שהחלטת לכתוב ולשתף אותנו בהולנד שלכם
מילים יפות אמר המלך... אך רק חבל שהמשפטים שאמר, לא עמדו מול עיניהם של ההולנדים בזמן מלחמת העולם השנייה
רובי
-
ברוכים הבאים יונה וקשת, אלעד ורובי
יונה וקשת היקרה –
כמה טוב שאת כאן וכמה טוב שיש אנשים שדברי המלך עוד מעוררים בהם את אותם רגשות שכה היטבת לתאר.
אלעד ידידי –
הספר שלך היה ידיד נאמן ומיטיב וכעת גם הוא נמנה על אוהביה של הולנד
רוב תודות!
וכעת – אמתין בציפייה דרוכה גם לעוד סיפור משובח משלכם.
רובי האחד והיחיד –
תודה שבאת.
גם בזמן המלחמה הארורה, היו כאלה והיו אחרים.
בכל זאת, אני מוצא חשיבות לא מועטה במסרים של מנהיגי העמים לבני עמם.
וכעת – הנה הוא היום הראשון.
שמוליק
-
היום הראשון – היום הכתום
ובכן חברות וחברים, ציפינו ציפינו, חיכינו חיכינו, והיום הזה – היום הזה ממש – התדפק לו בשמחה על דלתנו, ואנו אספנו אותו לחיקנו כאסוף בן אובד אהוב במיוחד.
התפנקנו לנו בטיסת צהריים באיזי (כן, כן ... שוב משחק מילים כזה), וכדרכם של בני עם עתיק ורדוף פרעות וסבל, הכנו עצמנו למפגש עם המוני בני ישראל, הששים לצאת מארצם ומביעים ששונם בדרכם המיוחדה, וכך ששונם של אלה הוא יגונם של אחרים וחוזר חלילה, וחלילה וחס ודי לחכימא...
ברם אולם, חלפו להן 25 דקות בלבד מאז הפצענו לנו בשערי החופש של טרמינל 1 ועד שנפלטנו שמחים בבניין נתבג"נו וששים בקניותנו לאולמה ועולמה הצונן של רותי – ומה רב היה הסיפוק ומה רבה היתה השמחה.
אבל, כדרכה בקודש של ארץ החו"ל, גם כאן נוכחנו לדעת שאין מתנות חינם, והיקום דואג לאזן את עצמו – ואם לא את עצמו – לפחות את נוסעי טיסת איזיג'ט לאמסטרדם שנאלצו לרבוץ על כסאותיהם ולהמתין כשעה ורבע עד שנתיבי התעופה יתפנו מעט ויאפשרו גם להם להמריא אל עבר החלום.
-
בזמן ההמתנה, טעו הדיילות ההולנדיות והטייסים החביבים טעות של טירונים, כאשר על מנת להעביר את הזמן, הציעו הם בכריזה למי מהנוסעים שיהיה מעוניין בכך לסור לביקור קצרצר בתא הטייס.
ובכן .... למי מכם האוחז באזרחות קדושה של ארץ אבות - נקל לשער את שהתרחש באבחה אחת מייד לאחר הזמנה חסרת אחריות זו.
למרבית השמחה, החשש לחייהם של אותם אלה ששמו נפשם בכפם שלא במתכוון ועמדו בנתיב המוביל אל תא הכבוד - התגלה כמוגזם, והם נמצאו סובלים מפגיעות חרדה והלם בלבד ומתלוצצים עם מסעדי הכסאות אותם פגשו לפגישה צפופה ודחופה.
לעומתם של אלה, המוני האיזיג'טים הישראלים השתלטו חיש קל על תא הטייס והשמחה (של מרבית הנוכחים באותו המקום, ואם לא מביאים בחשבון את הדיירים הקבועים שם) היתה רבה.
-
גם אותם עננים שנפלטו להם לפתע במרחבים הכתומים ודימו כאילו אנו עומדים להיות משוגרים למקום רחוק בהרבה מיעדנו המקורי, לא הצליחו לצנן את האווירה או למנוע מהטסים להפוך ולו לרגע לטייסים (לא רבים התענייננו ... אך ערפילים אלה מקורם היה, כך נטען, בהבדלי הטמפרטורה בין הגיהנום הרותח שבחוץ למוזיאון חיל האוויר שבפנים (דמיינו את יעקב טרנר זצ"ל מקריין את הארוע)).
-
אז סופו של דבר ששבו נוסעים לגבולם ולכסאותיהם וטסנו כולנו בטיסה מעט קופצנית, ושוב באנו בשערי ארץ השפלה האהובה עלינו.
נמנמת קלה אחזה כנראה בעובדיו המסורים של השדה הסכיפהולי שלא היו מודעים לעובדה שהשלטים על מסועי המזוודות הבטיחו לנו איחוד מרגש עם כבודתנו, כ 45 דקות לערך לפני שאותו מפגש מרגש התרחש לו בפועל, אך מצויידים בהמון מצב רוח הולנדי ובאופטימיות חו"לית מוכרת – התאזרנו בסבלנות, וכך גם פטי החמודה – המארחת שלנו בדירתנו הראשונה, איתה התכתבנו.
משהבנו שהעיכובים המצטברים ימנעו מאיתנו לבקר באופן מכובד באחד משלושת הסופרמרקטים שסומנו להם מראש בקרבת הדירה, רכשנו אי אלו רכישות מהירות בסופרמרקט שבשדה וחלפנו על פני עוד משוכה מוכרת – זו הפעם, במהירות, בידידותיות ובקלות (מחיאות כפיים ל – Sixt וגם לאורן מרום).
או אז מצאנו עצמנו בשעה טובה ומוצלחת ישובים בשמחה ברכבנו השכור המרווח, אשר ייקרא שמו בנדרלנדיה – טוראן המיטיב.
-
לאחר נסיעה קצרה, הגענו בשעת ערב מאוחרת לדירתנו המקסימה השוכנת לה בפרבר אמסטרדמי שליו ונינוח עוד ארחיב בהמשך.
אצרף עוד מעט קט מעט תמונות מבית זה – ואף התכוונתי להפנות את מי מכם שיהיה מעוניין להתוודע אליו ביתר אינטימיות ללינק מתאים אך מטעמים שונים ומשונים משימה זו לא צלחה בידי כעת והיא תדחה קמעה ברשותיכם האדיבה.
יתרונותיו של הבית גדולים. המדובר בבית מרווח, נוח ומעוצב בחן רב כל כך. הבית אף מאפשר גישה קלה ומהירה לכבישים המהירים. חסרונו – למי שאינו מצוייד ברכב – סרבול מה בהגעה באמצעות תחבורה ציבורית למרכז העיר, אם כי גם עניין זה ניתן לפתרון קל למדי.
מכל מקום, פטי החביבה כל כך קיבלה את פנינו, הסבירה את שדורש הסבר, ערכה לנו סיור בבית וזוכה היא לכבוד להיות האורחת הראשונה של פינתנו החדשה באשכול זה – 'רגעים הולנדיים'.
כבר ציינתי כי הולנד נגעה בנשמתנו. לא קל להסביר רגשות במילים. לעיתים הדבר אינו בגדר האפשר. יחד עם זאת, בפינה זו אנסה לתאר חלק מאותם רגעים, לפעמים טרוויאלים, אשר לדעתי בהצטברם יחד ובשילוב עם נופי הארץ ואנשיה, הובילו לאותן התחושות.
אז הנה זה בא – קבלו אותם בחום …
-
רגעים הולנדיים
פטי עורכת לנו סיור בבית היפה במציאות עוד יותר מאשר במרחב הוירטואלי.
לאחר הצגת המטבח המרווח והמצוייד היטב, אנו יוצאים למין גינה קטנה, פטיו משובב לב (כפי שיתחוור עוד יותר באור יום) – הגובל ברחוב המגורים השקט והדומם להפליא בשעת הערב המאוחרת.
פטי מכחכחת מעט בגרון, פונה בטון כמעט מתנצל ואומרת לנו כי ברור לה מהכרותנו הקצרה שהדברים הבאים אותם היא עומדת להגיד מיותרים, ובכל זאת ...
האזור, כך היא אומרת, הוא אזור מגורים שקט ונעים. דיירי השכונה, להם גינות קטנות מעין אלה שלנו, נהנים לצאת אליהן כמובן, אבל – לאחר השעה 22:00 אין זה ממנהג המקום להמשיך ולשהות בגינות הקטנות, שכן רעש השיחות עלול להפריע לשכנים. אם נוכל לכבד מנהג זה – אומרת פטי – היא, כמו גם שכניה החביבים, יעריכו זאת מאוד.
ואנו – נמלאנו בעיקר בקנאה.
קנאה בשקט שבחוץ.
קנאה בכבוד שניתן לשקט הזה, בכבוד שניתן למרחב האישי של אחרים, גם בנוף אורבני ובשכונה עירונית.
-
ועוד סיפרה לנו פטי על מזג האוויר – הן זה השורר והן זה המתרגש ובא.
פטי מספרת על ארבעה שבועות שחונים ושמשיים ברחבי הולנד, ועל עוד כמה כאלה שצפויים.
היא מספרת שעבור ההולנדיים זו תופעה מעוררת השתאות.
היא מספרת שדבר כזה אינו זכור לה (והיא אינה צעירה).
לשאלתנו, היא אומרת שבתחילה היתה היא והיו רבים אחרים שמחים עד מאוד בקיץ האמיתי הראשון שנקרה על דרכם כדבריה, ואולם – ככל שחולפים הימים – הם הופכים להיות מעט מודאגים שכן החום גדל והם אינם ערוכים אליו…
עוד נשוב לעניין זה בהמשך, אבל כעת לילה מתחיל לעטוף את יומנו הראשון.
תם לו יום מעייף ומחר זה מתחיל באמת.
שבת שלום
-
-
בעקבות אי אילו שיחות עם בני ביתי היקרים, הכתה בי ההכרה שטוב אעשה אם אייסד כאן באשכול זה, שעוד נכונו לו עלילות, גם פינה של תיקונים, תוספות, הגהות והבהרות.
ומה תרם לאותה הכרה תשאלו?
ובכן – ראשית – חסר נימוס שכמוני – כלל לא הצגתי את הצוות המטייל, למעט כמובן עבדכם הפטפטן והנהג לעת מצוא.
אז ככה –
עם כל הכבוד – ויש כבוד כפי שכבר הבחנתם – לבית המלוכה ההולנדי, עבורי היתה וישנה תמיד רק מלכה אחת בלתי מעורערת – היא זוגתי האהובה לחיים.
וביחד איתה בארמון המשפחתי שלנו גם הנסיכה הבכורה המלבבת ומלבלבת שאך זה השתחררה מהצבא (ובימים אלה ממש מבלה ביבשות רחוקות אליהן הפליגה באוניות האוויר זמן קצרצר לאחר שובנו), הנסיך הבן אשר הופך לנגד עיננו לעלם חמודות (וגם עומד להתחיל את שנת הלימודים האחרונה בתיכון) והנסיכה הצעירה הקסומה המתבוננת עמוקות בעולם ועולה לכיתה ט’.
ושנית – העיר לי בצדק הנסיך הבן כי השמטתי חלק חשוב משיחתנו עם פטי בשלהי יום הגעתנו, אודות מזג האוויר, והשמטה זו חמורה שבעתיים בהתחשב בכך שנוגעת היא גם נוגעת לפינה לשיפוטכם העוסקת ברגעים ההולנדיים.
משהצדק לגמרי עימו, אתקן מייד את הטעון תיקון, ואספר, כי פטי חתמה את דבריה אודות היובש והחום בהבעת דאגה גדולה וכנה 'לדורות הבאים', עוד סוג של חשש שאיכשהו נדמה, כי מעסיק אותנו פחות מידי בחיי היום יום בארצנו הקטנטונת.
ובכן – משמולאו החובות הנעימות, ובשעה טובה ומוצלחת, נתקדם.
-
היום השני – מוזרויות, שוטטויות ועוגיות
בוקר עלה בארצות השפלה.
השעה מוקדמת והילדים עוד נמים את שנתם העמוקה.
אנחנו מתעוררים לשקט הולנדי של יום שלישי (ספויילר - הוא אינו שונה מהשקט ההולנדי אליו נתעורר גם בשאר ימות השבוע).
בעודי תוהה לעצמי האם השכונה כולה פונתה בשל איזו מלחמונת גרעינית שפרצה בעת שישנו, מבליחה בי הכרת החופש, והחיוך הזה מתפשט על הפנים והאושר הזה מזדחל ללב.
כעת אני כבר ער ממש, ולאחר קפה של בוקר, זוגתי ואני סרים לסופר למשימת הצטיידות המותירה את מעט הקונים המנומנמים שאתרע מזלם והתייצבו אף הם לשעת הפתיחה – המומים למדי, עד כדי כך שהמלפפון הארוך כמעט כפי שהוא בודד, או איזו לחמניה עגונה – כמעט ונישמטו מידיהם לנוכח עגלת הבוקר שלנו, המבהירה להם – לפחות לאלה שאחרינו בתור – כי בוקר זה יהיה שונה מעט מאחרים.
נו טוב, חייכנו לעמיתנו ההולנדים שבתורם, הם השתדלו לחייך בחזרה, מנכ"ל הרשת וודאי שמח ואנו שבנו מצויידים כדבעי, כשריחות המאפים הטריים נישאים למרחוק, הילדים התעוררו להם וכולנו הסבנו לארוחת בוקר משובבת לב (על מנת שהתמונה תהיה שלמה יהיה אך הגון להגיד שעשינו אי אילו סיבובים ברחובות הסמוכים לביתנו עד שעלה בידינו ממש לשוב אליו, אך לא נעסוק בזוטות מעין אלה).
-
ובכן – כעת עלינו להכריע לאן מועדות פנינו.
כבר אמש עלו הרהורים וערעורים ראשונים, והבוקר הצטרפו הם לכדי החלטה – לבצע שינוי ראשון בתוכנית.
במקום לבקר היום באזור ארנהיים הרחוק יותר, החלטנו – בהתחשב בלילה הקצר יחסית בעקבות היום העמוס של אתמול ובבוקר המעט מאוחר – לנצל את היום לטיול באמסטרדם לה כמובן יוחד הכבוד המגיע לה גם בטיול הזה.
תרמה להחלטה זו גם העובדה שהטמפרטורות באמסטרדם היום צפויות לנוע באזור ה – 25 מעלות, 4 מעלות לפחות פחות מהצפוי לנו בארנהיים.
אז שבעים וטובי לב, פעלנו כעצתה הטובה של פטי, ברכנו בברכת בוקר טוב את טוראן והוא לקחנו בנסיעה קצרצרה של מספר דקות לחניה חינמית בצמוד לתחנת הטראם שהובילה אותנו לכיכר הדאם השוקקת.
לשמחתנו, משיצאנו לאוויר העולם מהטראם האטום משהו, קידם את פנינו מזג אוויר חביב, ויעדנו הראשון לבוקר זה היה – תאמינו או לא - מוזיאון ריפליי (Ripleys believe it or not Amsterdam) - השוכן אחר כבוד מול מוזיאון מאדאם טוסו בכיכר היפה.
-
עבורנו, זהו ביקור ראשון במוזיאון זה, שאחיו פרוסים במקומות שונים ברחבי הגלובוס, ולא עלה בידינו לבקר בו על אף שרצינו – כבר בקיץ שעבר.
אז באנו בשעריו בשעת בוקר, רכשנו כרטיסים ללא תור (שדווקא התהווה היטב בשעות מאוחרות יותר כפי שהזדמן לנו לראות בעת ששבנו וחלפנו בכיכר ביום אחר) ונהננו מאוד משלל המוזרויות המוצגות בו בצורה מלבבת המושכת את העין ואת הלב.
-
-
